פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

בני טוען כי לפעמים שרואה ילדה יפה מרגיש כי איבר מינו נעמד ולא נוח לו יש לציין כי בני מתאפק הרבה לפיפי ולא בטוח ההקשר שהוא טוען איך להיחס לזה

שלום, בתי הבכורה בת 14.5 . ילדה מוכשרת, טובה בלימודים, יפה ותמיד יש מסביבה מלא חברות. לפני כחצי שנה הכירה נער בן 16 מהאזור (לא מבית ספרה) והתאהבה בו. הנער ניצל את תמימותה והם שכבו. היא עברה תקופה קשה מאוד וכל הזמן בכתה, עד שיועצת ביה"ס התקשרה אלי ואמרה לי, וכשהתערבתי הבנתי את שקרה ממני, וטיפלנו בזה דרך ביה"ס, והיא לא הביעה חרטה על העניין. בנוסף היא רזתה כ-10 ק"ג בארבעה חודשים האחרונים ורזתה מאוד. היא כל הזמן נשקלת... מה שגילינו היום זה סימנים על היד שלה, וששאלנו אותה לפשר הסימנים הבנו שהיא עשתה לעצמה "סמיילי" עם קליפר של מצית לאורך היד(כ- 4 סימנים), התברר שלחבר שלה (זה ששכבה עימו) היום הם ביחד, אך ללא יחסים אינטימיים, יש כזה והיא רצתה גם... אנחנו ההורים שלה מרגישים שאנחנו מאבדים אותה . היא עושה דברים מוזרים.. רק אחרי שהיא נתפסת היא מביעה חרטה למרות שאינני מאמינה לה. בעלי נוקט בשיטה של "לא לצאת מהבית" ואני חושבת שזה לא נכון. יש לציין כי היא רגישה מאוד ובתקופה ההיא היה לה קשה מאוד, לא הפסיקה לבכות. אודה לכם על מענה איך להתנהג איתה ומה לעשות.

שלום וחג שמח לכל הצוות.ביתי בת 15.5 בת יחידה - אוהבת לישון המון ביום בחופשות ובשבתות. כשאני מאירה אותה בצהריים להכין שיעורים אין לה חשק כלל. היא לא אוהבת לילמוד ולא אכפת לה הלימודים. בלילה אני מקפידה שהיא לא תיהיה במחשב אך לטענתה אין לה שינה והיא נאלצת לקרא בחדר.אני לא לוחצת עליה אבל אני מאירה לה הרבה על הלימודים והעתיד-אך בכל זאת לא מעניין אותה הלימודים ומיצידה שלא יהיו לה ציונים טובים.כיצד עליי לינהוג האים אני צריכה לעזוב אותה ולא להעיר לה על הלימודים?

שלום,
בני בן 11.5 , בכיתה ו', לא מעונין ביצירת קשרים חברתיים.
בגיל יותר צעיר (5,6) עוד היה הולך לחברים, אך כעת הוא ממש לא רוצה לצאת מהבית, מעדיף לשחק במחשב, לראות טלויזיה, ולקרוא ספרים.
במפגשים שיש עם הכיתה, אנחנו רואים שהוא פופולארי, ילדים ממש רוצים בחברתו (הוא ילד שנון, חכם, חוש הומור - ילד מדהים!!), ילדים גם לפעמים מתקשרים אליו כדי להפגש, והוא לא מעונין.
ניסינו להציע לו להצטרף לצופים, או לחוג ספורט קבוצתי - הוא לא מעונין.

אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בנקודה הוא "חייב לקחת את עצמו בידיים" בנושא החברתי. ביום כיפור למשל כל הבנים מהכיתה נפגשו יחד, רק הוא ישב בבית. הוא אומר שזה לא מפריע לו, אבל אנחנו מרגישים שכן, ובכל מקרה בגילו זה נראה לנו משהו קריטי..(שיהיה לו לפחות קשר משמעותי אחד עם בן גילו)
אבל אנחנו לא יודעים מה לעשות..
האם יש מקום לדאגה? האם יש פתרון?

שלום רב
אני כתבתי אתמול הודעה ולצערי אין לי מושג לאן היא נעלמה אז אני אכתוב שוב
אני נשואה +3 הגדול בן 15.5 ואיתו כמובן הבעיות שלנו , הוא נראה יותר גדול מגילו
וגם מתנהג כך, הוא מתחצף ומתהלך בבית כאילו הוא בעל הבית הוא לומד בישיבה תיכונית (למרות שלא מתנהג כבן ישיבה) מחוץ לבית ומגיע הביתב רק בסופי שבוע ובחגים ובזמן הקצר הזה שהוא נמצא בבית יש בלאגן, הבלאגן בעיקר עם אביו כי הם שניהם כל הזמן במאבקי כוחות הריבים שלהם מגיעים גם לפעמים להרמת ידיים הדדית
אני ממש מיואשת אין לי מושג מה לעשות , לפעמיים בא לי לברוח מהבית ולא לחזור.
אני מבקשת שתפנו אותי לעזרה ולמפגשים שילמדו אותנו מה לעשות עם הילד אני ממש פוחדת שהמצב יגיע יום אחד למשהו רע מאד וכמובן מיותר לציין שאני ובעלי כל הזמן רבים בגלל המצב האשמות הדדיות בלי סוף גם זוגיות כבר אין לנו מרוב שאין לנו חשק לכלום אפילו לא לצאת מהבית לבילוי
תודה
שוש

בני בן 13 וחצי. במקרה נכנסתי לקיר הפייסבוק שלו וראיתי שיחות בינו ובין בחורות פרובוקטיביות שאינו מכיר שמכנות את עצמן בשמות מיניות ומצטלמות בעירום ובתנוחות מיניות. נדהמתי מהתחברות בני לבחורות כאלה, כמובן שיש גם מספרי טלפון. לאחר שבדקתי בפלאפון שלו ראיתי שהוא גם מדבר איתן ושולח הודעות טקסט. יש לו גם תמונות פורנו בפלאפון. אביו ואני הסברנו לו על הסיכונים ועל מתחזים שיש באינטרנט ביקשתי ממנו לא להכנס יותר לפייסבוק אם הוא לא מאשר אותי כחברה. לקחתי לו את הפלאפון ומחקתי את התמונות, ובנוסף אשים תוכנה במחשב שמסננת אתרים אלו. אני מודאגת מהתייחסותו לנושא המיניות ומהתכנים שהוא רואה וגם שמדבר עם בחורות מסוג זה ואין לדעת מי מסתתר מאחורי המסך. ברצוני לציין שכל הזמן אני מזהירה ומדגישה את נושא הסיכונים ובכל זאת הוא לא נזהר. כמו כן לגבי התמונות בפלא הערתי לו לא פעם אחת אך הוא "לא דופק חשבון". יש לי עוד 3 בנים בוגרים הוא הצעיר וההרפתקן שלא יודע סיכונים מהם. הראש שלו כל היום בעניין החברתי ומזניח גם את לימודיו. ברצוני לשאול איך אפשר להסביר לו ומה אפשר עוד לעשות כדי שידע איך להתמודד עם הנושא ולקבל פרופורציות נכונות בלי לגרום לנזק חברתי ורגשי. תודה.

שלום.

בני בן 15 לומד בתיכון ומרגע שמגיע הביתה מלבד שעורים , ושעורי עזר הוא כל היום במחשב .
לדעתי חייבים להגביל את זמן המחשב מאחר וזה מונע ממנו לצאת לחברים וגורם לו למין "התמכרות " ועיסוק רק בתחום אחד ברוב היום .
אשתי לא רואה בזה בעיה ומלבד לשוחח איתו דבר לא נעשה והילד ממשיך בשלו כי לא מצליחים לשים לו גבולות בנושא .
בנושא המחשב הילד קובע מה יקרה בבית ולא אנחנו ההורים .
אני לבדי מסוגל להעמיד את הגבולות אך לא מסוגל לשמור על הגבולות לבדי כי אני מגיע מאוחר ואני חושב ששני ההורים יחד צריכים לעשות זאת .
אשתי לא מסוגלת להעמיד גבולות ולשמור עליהם ואם היא מעמידה אותם הילד פורץ אותם תוך יום יומיים ואשתי מתעלמת מהמצב .
ברור לי ששנינו חייבים להציב את הגבולות ולשמור עליהם אבל לצערי זה לא הולך .
ניסנו להגיע להסכמה עם הילד לגבי שעות מחשב וגם זה לא מצליח ולדעתי הסיבה היא שאשתי לא רואה את נושא ה"התמכרות למחשב" כבעיה ואם כן היא אינה מסוגלת להתמודד עם הבעיה .
מה המלצתכם עלי לעשות .
תודה

שלום רב,
אני כותב לכם עקב התנהגות בעייתית של אחי המתבגר (גיל 16 בקרוב).
בבית אנו כרגע ארבעה - אני (25), אחי הבכור (30), אמי ואחי (16). ההורים גרושים כ-10 שנים.

העניין הוא שכבר במשך שנים אנו חיים במצב לא תקין כלל, בו אנו לא מצליחים להוביל את אחי הקטן לדרך הנכונה, הוא לא אחראי בכל הקשור ללימודים, כרגע לא לומד (בתי ספר לא קיבלו אותו והוא גם לא מתאמץ שיקבלו אותו). הוא רק מבלה כל לילה, אין לילה שהוא בבית. אך הגרוע מכל, שבמקום סמכות יציבה, אנו חיים בפחד, הוא נוטה להתפרץ ולצרוח באגרסיביות על כל הערה או ניסיון חינוך, וזה מתבטא גם באגרסיביות כלפי חפצים (דופק על הקירות, כבר הספיק לגרום נזק לדלת ולחלון בעבר). אני צופה התדרדרות חמורה אם לא יקרה שינוי, אני חושש שיגיע יום והוא יהיה אלים כלפינו (זה לפחות, לא קרה. אך אין לדעת בקצב הזה...). אחי הגדול בחר מזה שנים לא לדבר איתו כלל, אני ניסיתי לפצות על כך ביחס חם אך זה לא עזר ואולי רק הזיק. אימי אומרת שפנתה להרבה גורמים בין היתר לרווחה, אך אחי הקטן סרב לערוך שיחות על בסיס קבוע, חיי עצלות נוחים לו.
אני התייאשתי, זה משפיע עליי רבות ומטריד אותי רבות גם כשאני בעבודה, שיבוש אמיתי במהלך החיים התקין. הוא לא מוכן לעשות צעד לקראת עתיד טוב יותר, ואני חרד מהבאות בכל הנוגע אליו.

תודה רבה מראש ואיחולים כנים לשנה טובה.
מתנצל על הכתיבה המרובה, השתדלתי ליצור תמונה ברורה.

ביתי בכיתה י בכיתה רגילה.כבר מתחילת השנה גילתה חוסר היתעניינות בלימודים.היא הולכת באופן קבוע ללא שיעורי - בית לביה"ס.היו 2 מיבחנים וכבר ניכשלה בישניהם.יש לציין שיש לה הקלות בשל איבחון פסיכו דידקטי שעברה.הילדה גם מטופלת אצל פסיכיאטרית ועובדת סוציאלית.מה עליי לעשות כדי שתילמד טוב יותר והאים עליי להפעיל עליה לחץ או להעניש אותה? תודה

שלום, יש לי משהו לספר שעובר עליי בחודשים האחרונים.
יש לי חברה שנראית ממש טוב, וגם אני נראית טוב אני לא רואה את זה כאילו היא יותר ייפה ממני בהרבה
הבעיה היא שכל פעם שאנחנו יוצאות מסתכלים עליה, דבר שגורם לי ריחוק מסוים ממנה בעיקר לאור העובדה שאם אני נפגשתם עם אנשים אפילו אם הם באו בשבילי בסופו של דבר הם מבקשים מ מ נ י לסדר להם אותה
באמת שאני עושה חשבון נפש עם עצמי ומנסה להרגיע את עצמי לא לחשוב ככה אבל זה עובר כל גבול, ידידים שלי שאני מתנהגת איתם בצורה הכי חביבה שיש מתייחסים אליה יותר יפה רק בגלל המראה החיצוני.. אמרו לי להתרחק מהם כי הם הדפוקים שמתייחסים למראה חיצוני במקום לאופי, לא שאני בעלת אופי מושלם אבל אני יותר נינוחה ממנה
אני כבר לא יודעת מה לעשות אני מתחילה לשנוא אותה ולהתרחק ממנה והיא לא מבינה למה הרי היא לא האשמה פה (למרות שלפעמים היא מפלרטטת ..)
מה אפשר לעשות? להתרחק או להגיד לעצמי שאני בסדר ופשוט לחכות לאחד שיעריך אותי כמו שאני? או שכל עוד אני איתה תמיד יעדיפו אותה
אני מרגישה אוויר לידה..

שלום לכם,
לאחרונה בני החל לעשות טיקים (אני לא יודע אם לכנות זאת כך), אבל הוא משמיע קולות כאילו יש עכבר בבית, קולות של אי-אי (בחיריק) וללא הפסקה. ניסיתי להסביר לו, שיפסיק עם זה אחרת יהיה לו מאד קשה להגמל מזה, אבל הבעיה רק הולכת ומחמירה וזה כבר עולה על העצבים כל האי-אי-אי הזה שלו. אם היה ניתן להקליט אותו ולהעלות זאת כאן, הייתם מבינים למה המדובר.
בנוסף לכך (אנו תושבי באר שבע), לאחר האזעקות שהיו עד לפני חודש בערך, הוא כל הזמן משמיע קולות של אזעקה ובכך מבהיל את כל בני הבית. נראה כי הוא נהנה מזה, אך אותנו זה מעצבן ברמות וחלקנו סובל מטראומה מהאזעקות אך הוא ממשיך ולא מתייחס לאף אחד חוץ מלעצמו.
חשבנו שזו דרכו למשוך "צומי", אך הוא ילד שמקבל די והותר אהבה ואנו לא יודעים היכן הבעיה ומה ניתן לעשות כדי להפסיק את כל השטויות שלו.
נא עוצו עצה ותבורכו.
תודה,

ביתי בגיל ההתבגרות בעוד 3 חודשים בת 14 , כיתה ח'. עברה למסגרת לימודית חדשה בקרבת הבית. היחסים ביננו טובים, היא מספרת לי כל מה שעובר עליה בכל רזולוציה.
לאחרונה היא מאוד מחוזרת וסיפרה לי שיש לה חבר חדש בן כיתתה.הסברתי לה לפי ראות עיניי מהן הגבולות שעליה לעמוד עליהן ושכעת זה ממש לא הזמן המתאים לקיים חברות אינטימית כגון: נשיקה יבשה/רטובה. נתתי לה ברוב טיפשותי להיפגש עימו בגן הציבורי בשעה 19:00 עד 20:00 אמש ביחד עם חברתה והצלחתי להציץ ולראות שהחבר מחבק אותה ואף נושק לה על הלחי.היא קלטה שאנחנו ראינו זאת ומאוד נעלבה ובצדק. אני ובעלי מרגישים ששיחררנו אותה לחופשי במרכעות מהר מידיי ומביעים חרטה איומה על זה שאפשרנו לה ללכת אם זה צעד אחד קדימה.
היא אמרה לי מפורשות באחת משיחותינו שהיא אמרה לחבר שרק בעוד שבועיים תהייה נשיקה רטובה ואני כן מרגישה שיש לחץ של החבר להתקדם הלאה.
היום לקחתי צעד אחד אחורה ואמרתי לה בדרך יפה שאנחנו לא מאפשרים לה בגילה להיות ביחסים אינטימיים עם חבר ובטח ובטח לא להיפגש יותר לבד וכמובן ללא שום התחייבות, נישקות ועוד.
אנחנו מבקשים מכם עזרה דחופה מה לומר ואיך עלינו לנהוג עימה? תודה רבה

בני היקר בן ה-16 נמצא בכיתה י"א בכיתת מב"ר.
מכיתה ד' הוא מובחן ADD ומאוזן בריטלין לשעות בה"ס ובמקרים של ריכוז בהכנת ש"ב או מבחנים.
לקראת בגרות בהיסטוריה בי" הוא ביקש את עזרתי וישבנו כחודשיים על החומר בשיטת "ראשי פרקים"
ביום הבגרות הוא לא זכר כלום.....
אתמול קיבלתי טלפון מורה בהיסטוריה, ונאמר לי כי " הוא לא התחיל את השנה"
אני עייפה מלקבל את האכזבות והכעס של בני היקר והמתוסכל ואין לי את הכילים לעזור לו ללהזכיר לו לנדנד לו.
הוא נער ממש חביב, טוען שרוצה, אך לא מתאמץ....

להרפות?
למצוא לו ליווי?
מה עושים??????????

שלום, בני בן ה-12 מגלה סימני התבגרות. הוא ילד מקסים ותלמיד מבריק, ומאד מסייע בעבודות הבית השונות. לאחרונה הוא החל להיפגש עם חבריו לכיתה אחר-הצהריים שזה נפלא אך לא היה קודם. אנו מרגישים שפעמים רבות הוא "חושב רק על עצמו" ורב המון עם אחותו בת ה-9 לעומת הקטנה שאיתה הוא מסתדר (בת 4). הים קרה לי מקרה לא נעים וראשון מסוגו: נכנסתי במקרה לחדר האמבטיה בזמן שהוא מתקלח וגיליתי שהו מאונן עם סבון על איבר המין. לא אמרתי כלום , ביקשתי סליחה ויצאתי. אנו משפחה מאד פתוחה ומשוחחת על הכל אולם, בתקופה האחרונה אני ובעלי מרגישים מעין "חוסר שליטה" כיצד להגיב לילד. הוא מרבה להתווכח איתנו לא לקבל את דעתנו אנו ממשיכים להציב את הגבולות אולם, לא יודעים עד כמה ומתי באמת להניח לו. כנ"ל לגבי שעות השנה לרוב הוא רגיל לישון בשעה 9 אולם לאחרונה הוא "מטייל" בבית עד שעה 10:30 או צופה בטלוויזיה עד אשר אנו מעירים לו. מה לעשות האם להגביל בשעהללכת לישון או לא? נשמח לקבל עצות תודה.

ביתי בת 8 וחצי, כיתה ג'. מאז גיל הגן אני מוצא אצלה קושי חברתי. היא כמעט אינה מתחברת עם ילדים אחרים ומעמדה החברתי מן הנמוכים. לדבריה, כל הילדות האחרות בגן (אז ) או בכיתה (עכשיו) כבר מתחברות בינהן ולא נותנות למישהי שלישית להיכנס באמצע. יש המון אינטריגות בין הבנות בכיתה, משחקי ברוגז-שולם, " אם תהיי חברה שלה - לא אהיה חברה שלך" וכאלה, וביתי אינה חלק מזה, אלא רק סובלת מזה. איכשהו, בסוף היא נשארת לבד.
בהתחלה האשמתי (בליבי) את הכיתה ואת החברות האחרות בחוסר פתיחות וברעות לב, אבל היום אני מבין שאולי גם לבתי חלק בכך. היא נחשבת לילדה סגורה ודי מופנמת. אינני יודע אם זה כתוצאה מהקושי החברתי שהיא חווה, או שהיא כזאת באופן טבעי. בבית היא דווקא מאד דומיננטית ושמחה.
דיברתי בזמנו עם הגננת על כך והיא חלקה על דבריי, אולם המצב לא השתפר לאורך השנים. דיברתי השנה גם עם המורה, והיא הבטיחה שתתן לה יותר תשומת לב.
יצויין כי ביתי תלמידה יחסית טובה, מאד נבונה ופקחית, עירנית, בעלת שמחת חיים, חייכנית בדרך כלל. היא מעט שמנמונת (חובבת שוקולדים) ומתעקשת ללכת עם שרוולים ארוכים בלבד, גם בימי הקיץ.
שאלתי היא איך אפשר לטפל בבעיה מסוג זו? ואיך אני גורם לה יותר להתערות חברתית?