פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

יש לי בעיה תמיד שאני נמצאת באתר ה"פייסבוק" ומשוטטת לי בין פרופילים זה תמיד יהיה בפרופילים של בנות (בעיקר מקובלות) ... אני תמיד מסתכלת על תמונות שלהן . אני עושה את זה כי אני רוצה לראות איך הן מתלבשות ואיך הן מצטלמות כדי שאני גם יתלבש כמוהן ושאני אצטלם כמוהן כדי שאני גם אהיה מקובלת עם הבנים וגם כדי שאני אדע איך להתלבש יותר יפה ואיך להצטלם יותר יפה כדי שבנים יתייחסו אליי כפי שמתייחסים אליהם. אני כמעט ולא מסתכלת על תמונות של בנים. אבל אני כן רוצה שיהיו לי ידידים ואני רוצה כבר חבר אבל אף אחד לא רוצה אותי. גם כשאני רואה תמונה של בן ובת ביחד אני תמיד מסתכלת על הבת... כדי לראות איך היא מתאפרת ואיך היא מתלבשת והכל... אני כאילו רוצה להיות כמוהן כדי להיות גם מקובלת וכדי שהבנים יאהבו אותי כפי שאוהבים אותם!! ולעתים אני גם מסתכלת ברחוב על בנות שמתלבשות יפה כדי לראות איך הן מתלבשות וכדי שאני ייתלבש כמוהן. זה קצת מוזר לי ואני צריכה עזרה... האם בגלל שאני מסתכלת רק על תמונות של בנות כל הזמן אז אני נמשכת לבנות? תודה מראש מימי

שלום רב ,

היום אחרי שיחה עם אחת המורות שלי בני החלטתי להעלות לרשת תהייה שלי ...

בני הבכור ,בקרוב בן -18 השתנה מאוד השנה בהתנהגותו בבית הספר .

אחד הדברים המרכזיים שעליהם מדברים המורים הוא עייפות ,שינה בזמן השיעור והוא כל הזמן
מתלונן על עייפות .

בבית הוא מסתגר בחדר .מידי פעם כשמאלצים אותו הוא יוצא משם לזמן קצר ושוב חוזר .
הוא מבלה עם חבריו ,כך שהוא פעיל חברתית.
הציונים שלו בבית הספר בסה"כ טובים אך היו הרבה יותר טובים בשנים הקודמות .
הוא עצבני לא פעם .

המסקנות שלי להתנהגות היו התבגרות , לדעתי ההורמונים שלו התחילו להשתולל השנה ..

האם אני צודקת ? האם עלי לחשוב על כיוונים אחרים ? האם עלי לבדוק דברים אחרים .

הוא בסה"כ ילד טוב וממושמע אבל העובדה שכל המורים פה אחד אומרים שהוא עייף רוב הזמן בשיעורים מדאיג אותי .
הבן שלי מסביר את העייפות שפועל יוצא משיעמום ..

תודה מראש על התגובות

נעמי

יש לי ילדה בת 12 ומאז שהעברתי אותה בי"ס כל דבר קטן גורם לה לבכות לדוגמא: בבית הספר אם המורה פונה אליה באיזה שאלה לדוגמא אם היא עשתה שיעורים(ותמיד היא עושה היא גם תלמידה טובה) ישר היא פורצת בבכי המורה אמרה לי שבהתחלה היא לא ידעה איך לאכול את ההתנהגות הזו והיא כבר היתה פוחדת לפנות אליה ישירות בכל מצב. למשל עוד דוגמא: אם נוסעים לביקור משפחה מחוץ לעיר ומגיעים למקום איך ששואלים אותה מה נשמע היא ישר פורצת בבכי. היא טוענת שהיא לא שולטת בזה. עכשיו היא אמורה שנה הבאה ללכת לחטיבה והיא מודאגת אתמול היא ממש בכתה בערב ואמרה שהיא פוחדת שבחטיבה יצא לה גם בכי ויצחקו עליה. הסברתי לה שהיא חייבת לנסות לשלוט בזה וניסיתי לתת לה כל מיני טיפים לדבר עם עצמה בלב כשפונים אליה או נוסעים לאיזה ביקור משפחתי שלא תבכה, אבל זה לא עוזר. היא טוענת שמאז שהעברתי אותה בי"ס (מדתי לחילוני) זה התחיל לה. אני לא יודעת מה לעשות עם התופעה הזו ומנסה לעזור לה להתגבר אבל לא מצליחה. כיצד אתם מסבירים תופעה כזו ממה זה נובע? ומה הטיפול בזה כיצד אני אמורה בתור אמא לטפל בזה.

האמא המודאגת.

בתי בת 17 ילדה מקסימה חמודה לא מעשנת ולא שותה .
הייתה ילדה בובה ומקסימה .

ערב אחד הבת החליטה לצאת לטייל עם החבר ולא לחזור לבית .וללון אצל ההורים של החבר.מאותו לילה שהבת נשארה שם והחליטה על דעת עצמה לעשות מה שרוצה .לא חזרה לבית

ורק שתידעו זאת משפחה שכולם ישנים בחדר אחד בריצפה
מחשב יש אחד
בבית הזה מדברים במילים יא זבל יא בת זונה האמא מדברת בצורה בוטה .ואני לא מוכנה שהבת שלי תדבר ככה .
יש עוד ילדה בסיפור שחברה של הבת שלי שגם האמא של החבר גם אותה משאירה אותה לישון ימים ולילות.זאת משפחה צחצחים ואני מאוד מפחדת.

דרך אגב האם היא מבקשת כסף או נעלים ויש לה נעליים.
האם לתת לה כל מה שמבקשת. עד עכשיו הילדה קבלה הכל.
גם הרווחה אמרה לא כל דבר שמבקשת לתת לה .

מאז הבת נישארה שם חודש.

מה לעשות איך לנהוג.

פנינו לרווחה ואמרה שאנחנו יכולים להתלונן במשטרה .

אנחנו רוצים שהיא תחזור הביתה מרצונה הטוב .ולא בכוח.כך בעלי טוען.

למרות שהילדה נימצאת בסיכון .וחבר בן 16 .
המשפחה של החבר משפחה ממש לא לעניין .גורמים לבת שלי מרעילים אותה וגורמים לה האמא שהבת שלי תשמע לכל מילה שלה כמו טטלה.

האמא חולה בטרשת נפוצה .
האמא לא יכולה לעשות כלום.

יש אינטרס אחד לאמא זה שהאמא רוצה שהבת שלי תיהיה איתם בבית .
ככה שגם הבן שלה יהיה תמיד לידה .ושיערו לה בבית .הבן כן עוזר לה מרים את האמא מניח אותה בשירותים ומנקה .

וגם היא מעודדת אותה מפנקת אותה מתנהגת ומסיטה אתה נגדנו .

כי נוח לאמא שהבת שלי נימצאת שם .

מה לעשות אני מתיאשת מאוד.

אמרתי לה אני מוכנה להתפשר איתך את כל השבוע ימי חול תיהיה איתנו.
וסופי שבוע תיהיה עם המשפחה של החבר שלך.
ניסינו להסביר לה לדבר איתה
חברים נוסו
סבתות
לא מוכנה לשמוע איש מיקצוע לא רוצה שיחות כלום.

זאת ילדה שקבלה הכל בבית בתי מלון טיולים מה לא יחסרנו ממנה כלום.

וזה מה שהיא עושה לי בדיוק אני בזמן התחלת מחלה .ופשוט הבת לא מוכנה לשמוע

אני ליבנתים לא מצליחה לישון לילות

לא מרוכזת מרגישה רע ובוכה ועצב .
וזה למצב הבריאות י שלי רק יותר מחמיר לי את המחלה .

דרך אגב יש כאן מישהי שיכולה לכתוב איזה פרקים על הילדה ואני יוסיף בפיסבוק
שיזעזע קצת את הילדה ונגיד לאנשים שיגיבו .

משהו שהילדה תרגיש שהיא לא בסדר .
אשמוח לשמוע תגובות מהורים בבקשה
וגם מהמומחים תעשו טובה תעזרו לי ?

מה אומרים ואיך עוזרים לילדה בת 12 שמספרת לי שהחברות שלה מהשכבה - איתן היא חברה , יצאו לבלות ואותה לא הזמינו. יש לציין שביתי - מאוד מקובלת - חברותית - אהודה - אך לאחרונה זו כבר הפעם השניה שזה קורה לה (שהן יוצאות בלעדיה) והיא מתחילה להתעצב....מאוד לא מתאים לי שזה יקרה לה מפני שזה משליך על לימודיה ובכלל על מצב רוחה. מה אומרים לה במצב כזה? תודה :)

ביתי בת -15 וחצי. בחודש האחרון גילינו שרוב חבריה מעשנים וחלקם שותים.
שוחחנו על הנושא והיא הבטיחה שהיא נמצאת בחברתם אבל לא לוקחת חלק בשתיה ועישון. מצאנו בחדר שלה תיק שבו "שמרה" לטענתה אלכוהול לחברים.
השלכנו לפח את הבקבוקים והיא הבטיחה שלא תשתף פעולה עם הסתרת אלכוהול.
(מיותר לציין שכמובן נשבעה שלא שתתה). השבוע נהלנו שוב שיחה בנושא . ניסיתי לעודד אותה לשתף אותנו במידה והיא מעשנת ואמרנו שהדבר יצער אותנו מאוד ונקווה שתבין את ההשלכות והסכנות בעניין. גם בשיחה זו הכחישה .
השבוע מצאתי סיגריות בתיק בית הספר. (שטענה ששמרה לחבר) במקביל קיבלתי דייוח מגיסתי שהיא מורה בית הספר שלה שראתה אותה יושבת מחוץ לבית הספר ומעשנת. היא לא ניסתה להסתיר את הסיגריה ואף אמרה לגיסתי "תגידי לאמא שהחלטתי לא לעשן יותר וזו סיגריה אחרונה" - הרגשתי שהיא מחפשת תשומת לב יותר מאשר רוצה לעשן. בקשתי מגיסיתי שלא תשתף פעולה בנושא.
היא תלמידה טובה שמגלה אחריות גם בבית ואף עובדת (בהשגחה על ילדים באופן קבוע אחר הצהריים). התעמתתי איתה על הנושא ואמרתי לה שהדבר שכואב לי במיוחד הוא חוסר הכנות שלה.
בסוף השבוע האחרון כשביקשה שאסיע אותה לחברות החלטתי לא להסיע אותה ולא לתת לה כסף לבילויי. טענתי שמאוד נפגעתי ואינני רוצה לעשות כל מאמץ עבורה אם היא מזלזלת בנו. בנוסף לא מעוניינת לממן "סיגריות ואלכוהול" ולכן תאלץ להסתדר לב.
הוספתי שמאחר והיא לוקחת אחריות על חייה וממילא לא מקשיבה ומקבלת את דעתנו ובכלל משקרת , אני לא מעוניינת לדעת לאן בחרה לצאת ועם מי בחרה להסתובב שכן ממילא לא אדע מתי היא דוברת אמת.
היא הסבירה שלא ספרה את האמת כי לא רצתה לצער אותנו ושעשתה טעות ולא תחזור עליה. (גם כשמצאנו אלכוהול דקלמה אותו משפט). לגיסתי אמרה שהיא מעשנת כבר תקופה ארוכה יחסית לפחות קופסה לשלושה ימים.
בסוף הילדה הזמינה מונית ונסעה לחברות (עד היום לא הרשנו לה לסוע במונית לבד).
לא יכולתי למנוע את הנסיעה במונית מאחר ו"הצהרתי" שאני לא אתערב יותר והיא תיקח אחריות על ההחלטות שלה.
אני מרגישה שבגלל העלבון והכעס שאני נמצאת בו פעלתי בצורה קיצונית ולא יודעת איך לפעול מכאן. מצד שני לא מוכנה לשתף פעולה לאפשר לה לבלות לעשן ולשתות ואף לממן אותה. מרגישה שכל השיחות, הפתיחות ודרכי הנועם שפעלנו עד היום לא עזרו .
עד לפני חודש הרגשתי שיש ביננו תקשורת טובה ובסיס לאמון - עכשיו הכל השתנה.
תודה מראש על העזרה.

הילד עבר לפני 5 חודשים פגיעה מינית בצהרון שבבית ספר עי ילד בן מינו, (סגר אותו בשירותים ודחף לו ורצה שיעשה לו אוראלי) , הילד הפוגע סולק לאחר 3 חודשים, הבן שלי מאותו תקופה חלה בו רגרסיה, בתחילה כאבי בטן ואחכ חוסר רצון לבוא לבית ספר, מטופל ברגע בפרוזק ורספונד, בשל התמדתנו לבוא כל יום לבית ספר עימו, בתחילה לא היה מסוגל להיכנס לכיתה היום מסוגל מעט, לא פנוי ללמידה עדיין, בד"כ יש לו אינטלגניצה טובה מאוד, בהפסקות ואחהצ היום חל שיפור ומשחק עם בני כתתו, מטופל כבר חודש רגשי (פסכולוגית), הבהס ממש מתחתנו והילד לא מעוניין לעבור בית ספר, הוא טוען וגם רואים שלאט לאט הוא מתגבר, ההאם לדעתך זה טעות להשאיר אותו באותה מסגרת, עוד מעט יש לנו ועדת השמה, אני די רואה פגיעה לשים אותו בכיתה עם חינוך מיוחד, כי במהות הוא ילד מדהים תקשורתי, רק בשל הפגיעה הוא לא סומך על המבוגרים שלא עזרו לו בשעת צרה.

שלום רב,
לבת שלי, כמעט בת 15 יש חבר כבר תקופה ממושכת. בעבר היתה איתו בקשר, אחר כך נפרדו ולפני מספר חודשים חזרו להיות חברים. הפעם זה נראה קשר יותר רציני, הם מגיעים לבית שלנו וגם לבית של החבר, משתתפים בשיחות משפחתיות בבית שלנו וגם בבית של החבר, מבלים יחד בקבוצת חברים שלהם, מדברים המון בטלפון ובעיקר כך נראה נהנים.
עשיתי כמה שיחות עם בתי בנוגע לאפשרות של קיום יחסי מין. הסברתי לבת שלי שבמידה ותחליט על כך היא חייבת לספר לי כדי שנוכל להגן אליה בפני מחלות והריון לא רצוי. הבטחתי לה גם שאני לא אכעס אליה ושרק היא תוכל להחליט מתי הזמן הנכון לכך.היא הבטיחה שכך תעשה ואמרה לי שכרגע זה לא רלוונטי.
אני יודעת שקשר שלהם כולל חיבוקים ונשיקות, חבר שלה בן 16.5. בסך הכל הכל מתנהל בצורה תקינה לדעתי, אך אני קצת דואגת בנוגע לכך שבכל זאת תחליט לקיים יחסי מין ותתבייש להגיד לי, אני גם מפחדת שהוא ינצל אותה (למרות שהוא נראה בחור נורמטיבי). החשש שלי נובע בעיקר בגלל חוסר ניסיון שלה וגם עובדה שהיא מאוד צעירה עדיין.
מצד שני, אני גם לא רוצה כל הזמן לדבר איתה על קיום יחסי מין, כמו שמתבגרים אומרים "לחפור" לה בלי סוף. זה לדעתי יכול לגרום לה להסגר בפני ואז זה בכלל לא יהיה אפקטיבי.
מה עוד אפשר לעשות? האם פשוט לסמוך עליה ועל החבר שלה? האם זה באמת מספיק?

איך מתמודדים עם ילד בן 11, שמאוד פגיע ולאחרונה חווה דחייה חברתית בעת מסיבת יוןם הולדת שבה שיחקו משחקים חברתיים כמו אמת או חובה ועוד?

עליי לציין שבני אינו מגיב, לוקח הכל פנימה ובבית כשאנו רואים שמשהו קרה ושואלים איך היה וכו' אז הוא מספר.

אנו הורים לנערה בת 14 מדובר בעקרון בילדה חיובית.
מיום ליום אנו חשים שקשה לנו מאוד איתה. היא מבלה שעות בפייסבוק
בשיחות בפלפון ובמסעות של קניות בעיר. המוטיבציה שלה ללמוד ירדה באופן חד.היא לא משקיעה לא מכינה שיעורים לא לומדת באופן רציני למבחנים, מרבה להעדר מבית ספר בטענות שונות. לאחרונה לקראת מבחנים נתקפת בהקאות ונכנסת ללחץ מכמות החומר שהצטברה ומהפערים שצברה. ( אולי גם אי נוחות לעומת הצלחתן ושקדנותן של שתי אחיותיה הבוגרות)
לאחרונה היו מספר מקרים איתה שפגעו באמינות שלה והאימון שלנו בה( לקיחת 50 שקל מהארנק שלי בלי רשות והתכחשות למעשה,שהייה בפיסבוק למרות שטענה שהיא מכינה שיעורים במחשב, חריגה בשיחות הפלפון..............) אני מרגישה שהילדה במצוקה ואינה משתפת אותנו אך אני מתלבטת אם רק שיחות עם פסיכולוג שעלותם גבוהה יעזרו? האם צריך יד נוקשה יותר? /להתעלם? מה ניתן לעשות כדי לעזור לה?
תודה

הבנתי...
שאלה נוספת, האם קיים ליווי כלשהו שבאמת עוזר ותומך שיוכל לעזור לי להגיע אליה לגבי הטיפול שלה ולעזור לה?

שלום,ביתי בת 11 (מבחינתי מתבגרת כבר)תלמידה טובה ,ילדה אנרגטית וחריפה כשצריך.בחודשים האחרונים היא טוענת שקשה לה בכתה מבחינה חברתית .
יש לה חברה טובה אחת ואין בבית טלפונים אחה"צ .היא מאד חברותית אך מוצאת תמיד פגמים בכל אחד וכניראה מכך החברים מתרחקים.היום חזרה מבית הספר בבכי וכעס שכולם קבעו ללכת לחגוג עצמאות ולה אף אחד לא התייחס.אמרתי לה שהיא צריכה ללכת ולא להתייחס לכל דבר ולהנות ולהראות שהיא זורמת.היא כל הזמן מרחמת על עצמה ובוכה ומדיי פעם זורקת שעדיף לה למות ולא להיות בכתה הזו.נתתי לה את האופציה של לעבור כתה ואינה מעוניינת.אציין שיש לה 2 אחיות גדולות ממנה בשנתיים ושלוש וגם איתן יש מלחמות .מה עושים?כמה שאני תומכת בה אני מבינה שגם בה לא הכל מושלם.תודה אמא אוהבת וכואבת.

שלום רב,
יש לנו בבית 3 בנות מתבגרות - גילאים 15,12 ו10.
הבנות בסך הכל מקסימות -הן מאוד מקובלות מבחינה חברתית, יש להן דעה, בטחון עצמי. אווירה בבית מאוד כיפית, יש הרבה ערכים של משפחה, כבוד הדדי בין כל חברי המשפחה.
גם מבחינת התנהגות - בסך הכל הכל טוב, פרט למקרים בודדים של שובבות של בת הקטנה.
אני בעיקר הייתי רוצה לשאול מה דעתך על מעורבות שלנו כהורים בנושא לימודים. עד כמה חשוב לנו (או אולי כלל לא חשוב) לדרבן ילדים שלנו ללמוד, להסביר להם כמה זה חושב, במיוחד בגיל כזה שהם כבר לא קטנים ולמעשה נמצאים בתהליך ההתבגרות.
בנות לומדות בסך הכל סביר פלוס. יש ציונים טובים לרוב, אך מבחינת השקעה בבית בלימודים – היא שואפת לאפס. אנו מנסים לעזור ולכוון – יש עזרה של מורה פרטי בכמה נושאים, עשינו אבחון לבת הגדולה. אין שום בעיות מיוחדות, אך ילדים פשוט לא משקיעים בלימודים, יש להם סדר עדיפות אחר – חברים, פרויקטים חברתיים, חוגים וכו'. אני כלל לא מזלזלת בתחומים אחרים, אך משום מה אני קצת בלחץ, במיוחד בנוגע לבת הגדולה – שנה הבאה היא תתחיל לימודים בתיכון. כשאני מזכירה לה בעדינות שיש לה מבחן, היא אומרת לי "למה את בלחץ? אני זו שצריכה להיות בלחץ, לא את". בתוך תוכי אני מסכימה איתה, זה באמת אחריות שלה להכין את עצמה למבחן, אך משום מה קשה לי "לשחרר" ולסמוך אליה. יש הרבה פחדים נסוג שהיא לא תוכל לממש את עצמה (אולי בגלל שאני כך מרגישה בנוגע לעצמי?), יש פחד מה סביבה והורים שלי יגידו במידה והיא לא תהיה מספיק טובה בלימודים?
ברור לי שכל זה באה מרקע של חינוך הסובייטי שקיבלתי – בעיקר לעשות מה שהורים אומרים, אם אתה לא לומד – אתה לא טוב וכו'..בעלי חושב אחרת (יליד ישראל). הוא בטוח שאנו בכלל לא צריכים להתערב, רק לכוון קצת במידת הצורך ולמסור את האחריות לגמרי לילדים. הן בוגרות ואת יכולה לסמוך אליהן – כך הוא טוען. אני מסכימה שאפשר לסמוך אליהן אך כפי שאמרתי קודם, קשה לשחרר את הדפוס של מעורבות יתר, של פרדיגמה מסוג "רק הורים יכולים להחליט בגיל הזה", "ילדים רוצים רק לשחק ולא לעשות כלום", "אם לא תלמדו קשה לא תשיגו כלום".. ועוד. אני מבינה שכל זה שטויות ולא תמיד נכון, אמונות מסוג זה לא משרתות אותי, אך משום מה איכשהו אני תקועה.

שלום לכם,
המליצו לי על פורום זה בכדי שאוכל לפנות לעזרה ולייעוץ והתרשמתי!
אז שלום שמי מריה בת 14 וחצי ממודיעין , וברצוני לומר שיש לי משפחה בקנדה ובן דוד שלי הכיר לי נער בשם נתן(נייתן). מאוד התרשמתי ממנו אנחנו מכירים יותר מ-7 שנים והוא יודע לנגן בגיטרה, לשיר, הוא אוהב ספורט ועוד..
הבעיה היא שאני מאוד מחבבת אותו ואני לא יודעת עם זה הדדי, ואני תמיד חולמת עליו בהקיץ בלימודים, או כשאני חולמת עליו .. בקיצור, אין מקום או זמן שאינני חושבת עליו.
יש לנו המון במשותף ואנחנו חברים טובים, למרות שהוא גר 10 ק"מ ויותר ממני ואינני יכולה לראותו, אנחנו מדברים בפייסבוק במסנג'ר ובעוד מקומות קשר..
הבעיה היא שאינני מסוגלת להגיד לו מה אני מרגישה כלפיו וזה הורג אותי כל הזמן, הרי יחסים בין-יבשתיים הם לא ממש אתם יודעים .. נחמדים כי אתה לא יכול לראות את הבן אדם שאתה רוצה לראות למעלה מ-7 שנים וזה מטריף מאוד..
מה עושים? איך אפשר לתפוס אותו על הרגע האחרון כדי לומר לו את רגשותיי כלפיו?!

אנא עזרו לי!
מריה

אני אמא לילדה בת 16 שמתקשה ללמוד, תמיד היה לה קושי ללמוד אבל בבית הספר עזרו לה ויש לה מורים פרטיים והיא שומרת על ציונים ממוצעים
היא עברה איבחון ויש לה הפרעות קשב וריכוז אבל היא פחות מעדיפה את הטיפול התרופתי אז היא לא מטפלת בעצמה, אני חושבת שאם יהיה לה טיפול כלשהו, עזרה יהיה לה קל יותר
אשמח לדעת איך לנסות לשכנע אותה להתמודד עם זה