פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

כל כך הבנתי לליבך. פעמים רבות אנו מרגישים שההורים שלנו ממש מפלים אותנו לרעה, ולפעמים אנחנו גם צודקים. ראשית, אני עובדת עם הורים ובני נוער, כדי שתדע שתגובתי היא גם מקצועית.
הייתי פונה להורים בהזדמנות ומנסה לעשות שינוי דרך השפה שלי. כלומר, קשה מאוד להגיע לאדם דרך הטחת האשמות, זה בולם אותו, והדבר נכון גם כלפיך. אך מכיוון שאתה הוא זה שפנית, אני נותנת את הכלים לך: הייתי פונה להורים ואומרת:"אני מבינה שאתם לא מרוצים מדרך התנהלותי...(תמצא את המלל הנכון לך). אני שומע את מורת הרוח בקולכם". כמו כן אני מרגיש מתוסכל מדברים שאינם קורים בנינו...(תמצא את הדרך העדינה להגיד זאת), ותגיע לשורה התחתונה: הייתי רוצה לשבת ולחשוב ביחד מה ניתן לעשות. יותר מזה אני מציע שנרשום את הדברים כדי שנוכל להגיב בדרך תרבותית אחד לשני.
אני חייבת לספר לך סיפור איך זה עובד: אני עובדת עם בני נוער. לפני שבועיים (בחופש הגדול) התקשר אלי נער בן 16. הוא לא השיג אותי, ולמחרת התקשרתי. הוא סיפר לי שכשחיפש אותי הוא איחר הביתה. הוא ידע שהדבר יביא לריב גדול, וזה הדבר האחרון שרצה. הוא פשוט עמד ליד הבית וחשב:"מה אורית יוסף הייתה עושה". הוא נכנס הביתה ואמר:"אמא, אבא, אני יודע שאתם כועסים. במקומכם גם אני הייתי כועס. אני מבקש רק לספר מה קרה לי, ואני יודע שאתן את הדין על כך..." הוא סיפר שהיה כל כך גאה בעצמו, ההורים נשארו בהלם, ומערכת היחסים השתפרה.
מאמינה שגם אתה יכול לנסות להגיע לשיח עם ההורים, גם אם זה נשמע סוף העולם.
בהצלחה רבה.

הרבה פעמים ניסיתי לדבר עם אמא שלי בצורה רגועה על מה שקורה בבית ועל היחסים בינינו, אבל אמא שלי תמיד מסיימת ב "אנחנו קובעים ואנחנו תמיד עושים מה שאנחנו מוצאים לנכון" או שהיא פשוט קוטעת אותי בזמן שאני מדבר ואז אני מתעצבן והולך.
עם אבא שלי יותר פשוט לדבר אבל הוא תמיד מסיים ב "אני אדבר עם אמא ונראה מה נעשה" וזה לא עוזר מכיוון שהתשובה שלה אלי זהה לתשובה שלה אליו.

שלום תומר,
אולי תכתוב לה מכתב? בדרך זו היא לא יכולה לקטוע אותך באמצע, תסביר לה למה אתה כותב לה, תסביר לה שאתה לא מרגיש שהיא מבינה, או אפשרות שנייה שתיעזר באדם שלישי ולא אבא.. שתדבר איתה בלעדיך או בנוכחותך , יכול להיות מישהו מהמשפחה שאתה סומך עליו ושאמא מעריכה את דעתו, יכול להיות גם היועצת בבית הספר. כנראה צריך להתעקש על כך שתקבל מענה ושיחה יותר עניינית על דברים שכואבים לך.

בהצלחה,

שלי ורדי

היי תומר
אכן אתה מתאר מצב ביש. יש חוק יקומי שאומר: אתה נשען כלפי מה שמתנגד אליך. המשקל שאתה מפעיל כלפי הכסא שאתה יושב עליו הוא בדיוק המשקל שהכסא מפעיל כלפיך. אחרת היית עובר דרך הכסא. או שהמשקל שאתה מפעיל גדול מידי והכסא נשבר. אם עקרון זה נכון ברמה הפיזית, אז הוא נכון לכל הרמות, גם לרמה הרגשית והמנטלית.
אתה מתאר מצב מסויים ויש לי את הנטייה לקחת את מה שאתה כותב כמציאות שמתקיימת. אך אני בטוח שאם הייתי מדבר עם הוריך הם היו מספרים סיפור אחר. כך שזה לא יהיה נכון מצידי להגיד לך עד כמה אתה מסכן וסובל גם אם זה נכון.
מה שכן יהיה נכון זה לצייד אותך בהבנה ובכלי שיכול לעזור לך לצלוח את הימים הקשים שאתה חווה.
בהתייחס למה שכתבתי בתחילת דברי, ראה שככול שאתה לוקח ללב את ההתנהלות של הוריך כך הם בעצם קונים עליך שליטה. בסופו של דבר אין לך שליטה עליהם. יש לך אך ורק שליטה על איך אתה חושב. והמחשבה הנכונה תהייה שהם זה מה שהם ואתה זה מה שאתה, וכשיגיע היום אתה תתנהל אחרת עם ילדיך.
בהצלחה

שלום לך,
אכן כן, את מתארת מצב קשה שבו הנער בעצם נזרק ממקום למקום ולא מוצא את מקומו החברתי. אין ספק שאת, למרות הקושי הגדול שאת חווה עושה מעל ומעבר לבנך. נראה שאין יותר מידי מה לעשות עם אביו והחשוב מכל הוא לעזור לבנך למצוא מקום שבו הוא יכול לבנות מערכות קשרים חברתיים על בסיס חדש.
הייתי ממליץ, וכמובן עם הסכמתך ורצונו, למצוא מסגרת חברתית רחוקה יותר שבה הוא יכול להתחיל ממקום חדש.
בהצלחה

שלום אייל,
תודה על תשובתך. תוכל להרחיב יותר למה הכוונה ב"מסגרת חברתית רחוקה יותר" ? לדוגמא ?

ואיך לדרבן אותו לרדת מ- 120 ק"ג שלו ? זה כבר לא בעיה אסתטית אלא בריאותית.

תיכנס לפורום של סקס ונוער של BEOK

היי משה
אין ספק שהשינוי שעברת משפיע ברמות שונות.
בגדול אני רוצה להגיד לך משהו מאוד מאוד חשוב:
אתה צריך לחיות את החיים שלך ולא את הציפיות של אנשים אחרים גם אם זה ההורים שלך!!!!!!!
המלצתי היא שתפגוש פסיכולוג נוער שיוכל לעזור לך לעשות סדר בבלגן ומוקדם ככול האפשר. עזרה כזו ממומנת ע"י קופות חולים בחלקה.
בהצלחה

היי רונית
אכן מקרה מצער, אך מצד שני אפשרות לפתוח בפניה את כל מחזורי החיים בטבע ולשים את התמונה הטבעית והאמיתית מול עיניה. חתול זכר פראי חי בממוצע שנתיים ונקבע ארבע שנים. כך שנכון שזה לא מחפה על הכאב אך שם דברים בפרופורציה, מה גם שכול דבר חי מגיע לסוף דרכו שאולי זו התחלה חדשה. בלי קשר למה שאני מתאר יש לאפשר לה להתאבל על החיה האהובה שלה כמה שנידרש. חשוה לשים את ההבנות הנדרשות כדי שתהיה דרך יציאה מהאבל, וזו נמצאת באיך שהדברים מתנהלים בטבע.
בהצלחה

לעומת חברותיה היא מקבלה הרבה דברים אך לא מעריכה כלום ואם אנחנו אומרים לה לא.. אז יש לה משפט חדש .."אני יודעת שאני מאומצת בגלל זה אתם מתנהגים אלי כך."
לא והיא לא מאומצת !!!!!
זה פשוט דרך לסחוט דברים עלי זה לא מקובל ..זה נמאס לשמוע..
מה אפשר לעשות כדי "לסדר לה את הדברים" ???
תודה מראש

שלום לך
נראה שהיוצרות בבית התהפכו.
יש פה מצב שבת 14 שולטת במשפחה שלמה. הסיבה לכך מאוד פשוטה: מאפשרים לה!!!
המלצתי היא להתנות את המשך העסקתה בשינוי מגמה ואם המגמה לא תשתנה היא תאבד את מקום עבודתה-נכון, לא פשוט ויכול להיות מפחיד אך היא זקוקה לגבול הזה כדי להמשיך ולהתפתח כשלא תהיו בסביבה לעזור לה.
בהצלחה

שלום לך
לצערי בתך חווה התקף חרדה. ידוע שטיפול תרופתי יכול לעזור אך נדרש זמן לכך.

אני מבינה שנלחצת מאד ואולי רצית 'ללמד אותה לקח' ואני שמחה שאת מבינה שלא עשית את הדבר הנכון.

אמנם כן צריך להתלונן במקרים של אלימות במשפחה,אך נראה שכאן המצב אחר לגמרי...
האלימות אינה על בסיס קבוע ומדובר בטעות אנושית שאני מאמינה שגם היא(אמא שלך)לא התכוונה אליה.

אני לא חושבת שיש הרבה מה לעשות,אם את מסוגלת,חכי כמה ימים ואז תלכי לדבר איתה,תאמרי לה שאת מאד מאד מצטערת שזה יצא ככה.
כרגע אל תנסי להצטדק,פשוט תצטערי ותאמרי שהיא צודקת.
אחרי שתפייסי אותה והיאתרגע ותקשיב לך באמת,ולא מתוך כעס(אחרי כמה ימים),תדברי איתה ותאמרי לה מה את מרגישה.
אולי תלכו יחד לטיפול?

בצהלחה.

היי ליאן
ראשית, לעזוב את הבית לא הייתי ממליץ אלא אם תופעל כלפיך אלימות פיזית נוספת, ואז כן לפנות למשטרה ולמחלקת הרווחה.
לאף אחד בעולם אין את הזכות להרים עליך יד וגם לך אין את הזכות להפעיל אלימות כלפי האחר גם אם זאת אחותך !!!!
נראה שעשית נכון שלא הגשת תלונה על אימך מאחר וזה היה יכול להוביל להרחקתך מהבית ובסך הכל אני משוכנע שלמרות הקושי הגדול שאתן חוות יש אהבה.
מצד שני אימך מודעת לעובדה שהיא הלכה צעד אחד רחוק מידי ולא תהייה לה הזדמנות נוספת.
לכן המלצתי אליך היא להוריד פרופיל, ולנסות להיות לעזר בבית בלי בקשה מיוחדת ממשהו. גם אם זה לא יייתן תוצאות מיידיות התמידי בכך והמתיני עד שאימך תרגע ותתרצה.
בהצלחה

שלום שי, לאכול טוב ובריא תמיד זה מוסיף, אולי זו גם גנטיקה. הכי טוב שתחכי בסבלנות, עדיין לא התפתחת לגמרי, יש עוד זמן. עדיף שתתענייני בפורום רפואי-גינקולוגי ידעו בוודאי יותר ממני.

כל טוב,


שלי ורדי

שלום רונן,
בטח לא מוסיף ביטחון חיים בלי אבא, אין לך מודל אך כנראה לא הכל נובע מכך, אולי קצת אופי סגור, תחושת אי שייכות, יש כל כלך הרבה סיבות.. החשוב זה שתצטרך הרבה אומץ כדי לשנות משהו, נדמה לי שאתה רוצה. לידיעתך, הרבה אנשים חשובים בעולם גדלו בלי אבא (קלינטון, אובמה...), לפעמים זה גם מאתגר להצליח יותר בחיים, בנסף עם נתונים נוספים. תמיכה רגשית הייתה מועילה לך אוליכדי לפרוץ החוצה.

שלי ורדי

אמרו לי שעם הגיל הביטחון העצמי עולה האם זה נכון?

שלום לורן,
קודם כל תתייעצי ברופא משפחה, האם המקור פיזיולוגי,
מהאופן בו את מתארת את עצמך ואת הגוף שלך, אולי מדובר במקורות פסיכולוגים.. האם את אוכלת פחות ופחות, כי אז יש תחושות בחילה והקאה.., האם ההקאות רצוניות? למשל את רוצה להקיא או הגוף שלך נוטה לתחושת הקאה?קשה לי להבחין ממה שאת אומרת, תנסי לתת לעצמך קודם את התשובת.תעשי בדיקות דם, זה יכול להאיר על מצבך.

בהצלחה,
שלי רודי

שלום שני,
המצב באמת קשה ואני יודעת עד כמה קשה לילדה להיות ברוגז עם אמא שלה! אפילו קשה לי לתאר לעצמי את המצב שאתן חיות באותו בית ולא מדברות ביניכן במשך חודש וחצי. אני חושבת שאתן דומות, יש לכם כעסים מצטברים שקשה לבטא אותן ללא צעקות כלן מעדיפות להתרחק אחת מהשניי. את מדברת על זלזול, ואני לא באמת מבינה לעומקן את המילים שלך. אולי את רוצה לקחת לעצמך יותר חופש פעולה והיא לא מתחשבת בצרכים שלך, או אולי לפעמים גם האם צודקת כי היא מציבה גבולות? בין הורים לילדים תמיד יש את הריבים האלה, בתחילת גיל ההתבגרות ובמהלכה, על כמה חופש לקחת בלי לשאול את ההורים. אך גם הילדים מבינים שלא יכולים לעשות כרוחם.
אני חושבת שאת ואימך לא מתקשרות באמת על הדברים האמיתיים שמפריעים לכן. הגרוע מכל שאתן נגררות לויכוח אלים.
את צריכה עזרה מקצועית לדעתי בתקשורת עם האם ובכלל כדי להרגיש שהמקום שלך במשפחה יותר מוערך. את מדגישה שמזלזלים בך.
אני מציעה לך לכתוב לאמא מכתב, בזמן שאת רגועה, מכתב פיוס, תבקשי ממנה ששתיכן תסלחו אחת לשנייה ותתחילו דף חדש.
ייעוץ משפחתי היה מועיל לכן.

כל טוב,

שלי ורדי

שלום זינה,
זו יכולה להיות השפעה חברתית, לנסות לחזק אותה להיות היא עצמה, לעשות דברים שהיא אוהבת מתוך בחירות שלה ולא בהשפעת לחץ חברתי. כדאי לך להסביר להעל הנזקים של העישון (אם לא עשית את זה) על כך שבעצמך מצטערת על שנים ששמת בגופך חומרים מזיקים. כן, להסביר, כן להגיד שלא היית רוצה שתלך בדרכך כשהיית נערה, אך כפי שאת חושבת נכון, העיקר הוא להמשיך ולשמור איתה על הקשר הטוב שקיים.
האם היא בכלל אוהבת את העישון או רוצה להיות מקובלת ולהרגיש אחת מהחבר'ה? גם את זה היא צריכה לשאול את עצמה. אולי משהו בבחירת החברים לא נכון?


כל טוב,

שלי ורדי

שלי, תודה רבה על התשובה. אני מתכוונת לדבר איתה בקרוב. מבחינת החברים, נראה לי יש לה חברה טובה. אני לא חיה באשליה ויודעת שניסיון עישון סיגריות לא חריג בגיל הזה. רוב הילדים איתם היא מסתובבת הם ילדים בהחלט חיובים, חלקם מתנדבים במ.ד.א, לומדים בבתי ספר, בקיץ עבדו כמעט כל החברים. חלק ממשפחות שלהם אני מכירה, נראה לי גם אווירה חיובית.
האם לדעתך יש קשר בין ניסיון עישון סיגריות בגיל הזה לבין שימוש בסמים? בעלי בלחץ שהיא יכולה להתדרדר לסמים. אני חושבת שהיא צריכה לפני הכל להרגיש נוח בבית, גם מבחינת אווירה וגם מבחינת קשר איתנו, הורים.

שלום זינה
יש קשר בין סיגריות לסמים, כי זה עישון מהווה "השער" לחומרים אחרים. אך לא בהכרח כל אחד שיעשן ישתמש גם בסמים. תביאו לבת שלכם מידע על ההבדל בהשפעה הגופנית בין סמים לסיגריות, על הנזקים במוח שהסמים גורמים, לעומת עישון סיגריות.
הבעיה העיקרית בהתמכרות בסמים הינה כי משכיחה ומרדימה כאב נפשי, וכך אנשים רוצים יותר ויותר לצרוך אותם. ההתמכרות מתרחשת כי המרכז במוח האחראי להנאה מתרגל לפעול רק דרך צריכת סמים כך יש אפשרות מצומצמת להרגיש הנאה דרך חוויות נוספות. המחקרים והניסיון הקליני מוכיחים שדיבור וחינוך ישיר מצד ההורים על המניעים/ השפעה/ השלכות הסמים די מונעת את שימושם ע"י הילדים.

אני מתרשמת שאתם הורים מודעים, מעורבים ולא מכחישים בעיות, וזה חשוב.

בהצלחה,

שלי ורדי

אני בת 17 וחצי,ולפני כשנה גם כן התנסיתי בעישון סיגריות..
אומנם לא המשכתי,וההורים שלי גם לא ידעו על זה,אבל אני חושבת שבתור הורה את צריכה להראות עמדה ברורה.
את לא יכולה מצד אחד לאמר שאת מתנגדת לסיגריה ומצד שני לפעול אחרת.
כמובן שאין דרך להכריח אותה להפסיק לעשן,אבל יש דרך להציג את דעתך בצורה סמכותית שמצד אחד תמנע סכסוכים מיותרים והתרחקות שלה ממך,ומצד שני תבהיר היטב את דעתך:
אסרי עליה לעשון בבית-כי אצלכם בבית לא מעשנים.
ואל תתני לה כסף שאת יודעת שעשוי ללכת לסיגריות-בגלל שאת לא רוצה לתת יד לשום פעולה שלה שעשויה להזיק לה באופן כזה או אחר.

וכל אלו אגב,הם לא עונשים...
אלא השלכות הגיוניות לבחירות שהיא עושה...
אז בלי כעס.

שלום,
אני חושבת שהטקטיקה שלהראות שלא איכפת לכם ממנו, כדי שיחזור מהר, לא עובדת, ילדים רוצים לדעת שלהורים איכפת מהם, בטח ובטח כשהם בורחים. ההתנהגות שלו נשמעת לי חמורה, מדאיגה, ואתם צריכים להעיזר באנשי מקצוע מתחום הטיפול המשפחתי והפרטני למתבגרים. אין לי מספיק מידע אך מצב שאתה מתאר - תוקפנות, עבנות יתר, בריחה והיעלמות מהבית חייב בהתערבות מקצועית
ייתכן שמדובר בנער בסיכון וטוב תעשו אם תקבלו עזרה אפשר גם מהרוחחה כמה שיותר מוקדם.

כל טוב,

שלי ורדי

שלום גילה,
על פי תיאורך לבתך משבר נפשי וכנראה זה הביא לירידה הדרסטית בלימודים, זו לא רק "החלטה" שלה לא ללמוד, אין לה כוחות נפש היום. לא בלחץ , לאט לאט, הכי טוב להתייעץ עם מי שמטפל בה ומכיר אותה. לא נראה לי עכשיו שהעבודה במתמטיקה כל כך חשובה. אולי לבד אינה כולה, (נפשית אני מתכוונת) אך אם מישהו היה יושב ומלווה אותה בעבודה, זה היה נותן לה כוח.


כל טוב,
מקווה שתעבור את התקופה הקשה,

שלי ורדי