פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום לך, שירה
אני מבינה לליבך,
כמה קשה לגדל לבד ילד (שני ילדים אני מבינה) ולתת לו הכל, והוא לא מרוצה משום דבר. כי הוא לא מרוצה מעצמו, מערכו האישי, מדימויו החברתי (העובדה שאביו לא מעורב מאד בחיים שלונותנת לו תחושה שאולי הוא מוזנח על ידו ?). כך כדי להאדיר את הערך החברתי שלו, או להגיע לסיפוק רגעי ולשכך תסכולים בתחומים אחרים, הוא מבקש ממך את כל העולם. ממי הוא יבקש? מהאדם שהכי קרוב אליו. אלי מי גם יבטא את התסכולים ? אלייך
כל זה טוב ונורמטיבי לכל ילד, אך האיומים שלו לא מוצאים חן בעיניי, יש משהו כוחני בהתנהגות שלו ואת זה את צריכה לעצור לפני שיהיה מאוחר, ועדיין לא מאד מאוחר, אך עד בגבול האדום.. כי הוא בן 13 כבר.....
את אולי פועלת מתחושת אשמה כלשהן, אני לא יודעת, כי את מגדלת אותם לבד בלי אבא מעורב ואת אולי מרגישה שחסר להם דמות אבהית ושהם שונים מילדים אחרים? כל אלה השערות, אולי את מאד רוצה שהבן יאהוב אותך כל הזמן או את תופסת את ההורות ככזו שצריך תמיד לגרום לסיפוק ולתחושת טובות אצל הילד.
אז, אם זה כך, את את טועה. קשה בדרך זו ללמד אותו מהי מציאות נכונה, שבה לא ישיג תמיד את מה שהוא רוצה, וכן יהיה מתוסכל ואיך יתאמן ויתרגל ללשרוד ולשאת תסכול, אם את לא תעזרי לו לחוות חוויות תסכול קטנות מדי פעם?

את חייבת לקחת את המושכות בידייך , בסוף הוא יעריך את זה, את זה שאת לא נותנת לו כל דבר, רק שזו מאבק בהתחלה עד שיוכרע המנצח, את חייבת להיות את המנצחת בקרב על הסמכות, קבלת ההחלטות בבית ותראי עד כמה הוא ירגע, כי בתוך תוכו, בתת מודע שלו מחפש מישהו שיעצור אותו..
בהצלחה,
חג שמח
שלי ורדי

ראשית אלפי תודות לך על ההיענות. אני רוצה לומר שכל מה שאמרת אכן נכון. הבעייתיות הכי גדולה שיש לי היא שאני לוקחת הכל עלי כאשמה בגלל שהילדים גדלים לבד ללא אבא, זה מתסכל אותי ואני רוצה לא להחסיר מהם דבר שלא ירגישו חסרים.
כל שבת בבוקר למשל שאין לבכור לאן ללכת בגלל שאינני מחזיקה רכב, אני שומעת את קיטוריו על כך שכל חבריו גדלים עם הורים נורמליים שמוציאים אותם בחוץ ורק אני זו שמשאירה את ילדיי סגורים בלי לראות עולם. אני מבינה את הקושי שהבכור חווה וקשה לי עם זה, דרך אגב אני נמצאת בקבוצת תמיכה של חד הוריות....לרובן רכב , וזה מאוד קשה לי שאני ככה מוגבלת. הייתי רוצה לשנות אבל קשה יהיה לי להחזיק רכב.
כמה שאבזבז על הגדול ללא גבול אך אין הערכה ואין תודות, רק ביקוש לעוד ועוד, אתייחס בכובד ראש למה שהסברת לי, כי זו באמת דרך ללא מוצא איתו.

שלום לך יעל,
אני לא חושבת שבהכרח טעיתם בנקודה מסוימת בחינוך שלו, וההשערה שאולי הייתם טובים מדי גם לא נראית לי אלא אם את מתכוונת שלא נתתם גבולות בכל הילדות והבן שלכם שומע "לא בפעם הראשונה. אך לא נראה לי שזה המצב כי הבן שלכם היה כן רגיל לעזור ולעשות דברים מסויימים בבית והפסיק לעשות אותם.. הוא בשלב בחיים שעושה המון ביקורת. קשה לדעת את הסיבה למה שמכעיס אותו, אני דוקא הולכת לכיוון של מיד הפעלת מסגרת וקודים חברתיים ותחושה שלא יכול לפקפק בכלום בצורת החיים שלו, הוא חש אולי שצריך לבדקו צורת חיים אחרות, אולי במידה מסוימת אתם צריכים לאפשר לו מרחב זה, עם צער כמובן, הוא צריך לדעת שאתם מצטערים כל כך אך עד גבול מסוים של התנסות אתם כן נותנים לו את ברכתכם. כי כך אולי ירגיש שאתם לא כופים עליו וגיע למסקנות בעצמו ובדרך כלל הם חוזרים לדפוסי חיים שגדלו על פי דרכם.
ייתכנו עוד סיבות, אולי תזמינו אותו לשיחה, שני ההורים ללא הילדים הנוספים ותשאלו אותו בלי להתגונן ולהטיל ביקורת מה מפריע לו , תאפשרו לו כך להגיד את האמת כי כרגע פחות מדבר, אלא מתנהל...תנסו לא לאיים מהר מאד עם סנקציות , רק להקשיב לו בגובה העניים, ולהגיד לו שלא תקבלו שום החלטה בשיחה זו , היא רק שיחה למטרת הבנה.. אם הקשיים יתמשכו ייתכן וכמה פגישות של טיפול משפחתי היה מועיל לכם.

בהצלחה, וחג שמח!!

שלי ורדי

עדיף בגיל הזה אבחון לקראת הבגרות שיקבל את מלוא ההקלות אחרת אם יש בעיה מעבר לבעיה רגשית לא יעמוד במעמסה

שלום
לשכנע ילד שרוב הזמן נמצא מול המחשב שכדאי לו ללמוד יותר היא משימה אבודה מראש. יהיה נבון יותר להציע לו מערכת של הסכמים שמסדירה את זמן המחשב מול זמן הלימודים. והיה ולו יהיה מוכן לשתף פעולה, אזי לא תהיה בררה אלא להגביל אותו במיידי עם המחשב.
לפעמים אין בררה וצריך להיות לא נעימים.

שלום אורלי
את מתארת מצב קיצון של בלבול מוחלט בסדרי חיים נורמליים. לפי שאלותיך נראה שיש לכם קושי גדול להבין את הצרכים האמיתיים של בנך: גבולות!!!!!
אתם מוזמנים לפנות אלי, זה תחום התמחותי

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

אני אמא לילדה בת 13 וחחה בדיוק את אותם דברים...אני עצובה ומנסה לחשוב מה עושים? איך מתמודדים עם התפרצויות כעס של הילדה ....
אשמח לעזרה דחופה

גם לי שי ילדה בת 14 עםהתפרצויות זעם ומבחני יכולת וגבולות קשה איתה וקשה לסרב לה אבל הכי קשה כשאני מסרבת לה מתחילה מלחמת התשה מצידה ושום הסבר היגיוני לא מתקבל על ידה מה עושים???????????

היי בטי
את מתארת מצב שבו בתך מודעת לחולשות שלך ביחס אליך. עד שלא תשכילי להעמיד לה את הקווים האדומים אחת ולתמיד, התנהגות זו תמשיך ואף תחמיר.
יהיה נכון לפנות לייעוץ /אימון להורים בהקדם האפשרי.
בהצלחה

שלום בטי,
את אומרת שאת מרגישה כמו שוטרת, אך לצערי את לא מצליחה, הלוואי שהיית מצליחה, כי הבת של צריכה קצת משמעת, גבולות, פחות התפנקות ותענוגות, התחשבות יותר גדולה באחרים. אני דוקא חושבת שהרבה זמן לא פעלת כשוטרת ולא דרשת מספק או בצורה עקבית וחד משמעית ללא לבטים ומסרים כפולים,,, וכך התוצאה. אלא אם יש מישהו אחר כמו בעלך ש"מקלקל" אותה ונותן לה חינוך מתירני ופינוק שכזה...אולי הדרך היא לבקש ממנה לתקופה מסוימת רק דבר אחד לשנות, להעיר לה רק סצפיפית ולא כוללנית כדי לקרב אותה ולא להרחיק אותה מידי, צריכה להיות מידה של קשר טוב ותומך במקביל עם דרישה כדי שתוכל להקשיב להערות ולהשתנות למענך ולמען אביה.

בהצלחה,

שלי ורדי

היי שיר
מובן לגמרי הקונפילקט שאת שרויה בו, אך מצד שני את לא יכולה לכפות את דרך חייך על כל משפחתך. לכן הצעתי לך היא להמתין זמן מה עד הגיוס ואז להיות אדון לעצמך.
ואם את רואה שאת לא יכולה לעמוד בכך ואת פשוט חייבת להתחיל לשמור מצוות באופן יותר הדוק, את יכולה לעבור לאולפנה או למסגרת דתית שתאפשר לך לחיות לפי ראות עינייך.
בהצלחה

שלום לך
מה בדיוק השאלה?

אני רוצה להוסיף שאני פרודה מאביו והיחסים בינינו לא טובים.

שלום לך,
הבת שלכם מתלהבת כי זה חדש עבורה, כל הפרטיות כי המחשב אצלה בחדר. הכל טוב ויפה אך היא יושבת יותר מידי שעות.. תשביתו לה את המחשב פעם-פעמים כשהיא עוברת את המיכסה של השעות שאתם חושבים שזה נכון להיות ליד המחשב. תהיו חד משמעיים, בלי הרבה התלבטויות גם בלי הרבה הערות או ריבים סביב זה. כל זה כדי שלא תתרגל ואתם אלה שתקבעו מפה והלאה את הכללים של השימוש במחשב.

בהצלחה,
שלי

היי, אני בת 16. בעבר ההורים שלי נתקלו באותה בעיה שאת מתארת; הייתי יושבת שעות במחשב והם היו מכבים לי אותו וככה היו נפתחים ריבים בלי סוף...
אני חושבת שצריך לשים גבולות אבל לעשות את זה בדרך המתאימה.
כשההורים אמרו לי שאם אני לא אפסיק לשבת כ"כ הרבה מול המחשב אז הם יכבו לי אותו, עשיתי דווקא ובימינו אפשר לעשות הכל, אני הייתי עושה את המחשב על המתנה והם היו חושבים שכיביתי, ואחר כך הייתי מוציאה מהמתנה ועוד כל מיני דברים כאלה.
כשהתחלתי למצוא לעצמי תעסוקה כבר לא מצאתי כ"כ הרבה זמן לשבת במחשב ובגלל זה שעות הישיבה מול המחשב פחתו בצורה משמעותית.
לדעתי תנסו למצוא לילדה תעסוקה, אם אתם רואים שהיא סתם מול המחשב תקראו לה נגיד לבוא לטיול או סתם לצאת איתכם לאנשהו, או שתשאלו אותה אם היא רוצה ללכת לחברה או משהו כזה. זאת גם הזמדנות לחזק את הקשר שלה איתכם. אם זה לא עוזר תקראו לה ותנסו להסביר לה את העמדה שלכם, למה אתם לא רוצים שהיא תהיה הרבה שעות במחשב (כי זה לא בריא, כי היא מבזבזת את כל הילדות שלה על זה וכו' וכו') ורק אם זה באמת לא עוזר אז תנקטו באמצעים יותר חזקים, כמו לכבות את המחשב או להוציא אותו מחדרה.
מקווה שעזרתי ובהצלחה:)
שיר

ערב טוב טל
לא ברור מהו הרקע הקשה של המשפחה השנייה אך ברור שמערכת היחסים של בתך עם אותה חברה היא לא שוויונית. נראה גם שבתך בסחרור רגשי שיש לעצור.
נראה שהאמצעים שנקטתם נכונים ואל לכם לפחד מניתוק הקשר בינכם. טובת בתכם היא מעל הכול. שימו עין ובדקו היכן היא והאם היא נוסעת אליה שוב ללא רשות. שמרו על קשר עם המחנכת. תנו לה את ההכרה שהיא לא לבד והיא עדין לא יכולה לעשות ככול העולה על רוחה, מצד שני אל תסיימו את הקשר באופן שרירותי.
בהצלחה

אמרתם שהילדה שהיא נפגשת איתה היא בסה"כ ילדה טובה, לא? אז היא לא מסכנת את הבת שלכם. לדעתי אסור לכם לנתק ביניהן את הקשר אלא להסביר לבתכם שאתם רוצים להיות יותר מעורבים, שאתם רוצים להכיר את הילדה השנייה וכן שאתם מפחדים בגלל המצב המשפחתי שאתם לא רוצים שהיא תיחשף אליו. זו טעות לנתק את הקשר כי היא גם תתמרד בכם וגם תכעס עליכם, היא לא מבינה שאתם רוצים בטובתה. אתם צריכים להעמיד גבולות בנושא שהיא נוסעת בלי רשות, אבל בנוגע לקשר היא בוחרת את החברים שלה ואם הן חברות טובות לא צריך לנתק את הקשר רק בגלל הרקע המשפחתי של החברה.
ניתוק הקשר יכול להביא את הילדה למצב כזה שהיא תיסע אליה בלי רשות ותתמרד, או להיפך שהיא תקבל אבל תנסה להסתיר כל חברה שיש לה מחשש שתנתקו לה את הקשר גם איתה.
מקווה שעזרתי

תודה רבה על התשובה והתמיכה.בינתיים הבנות נפגשו בביתנו פעמיים.לאחר המפגש השני בתנו ביקשה לנסוע לחברתה ולישון אצלה (בטענה שהן לומדות ביחד על חומר לימודי משותף ולא הספיקו לסיים).כמובן שלא הרשינו ובתנו החלה לאיים שוב שתעזוב את הבית.הסברנו לה שוב שרק לאחר שתגיע לגיל 18 תוכל להיות אדון (או גברת...)לעצמה. ברור לנו שכשתיכנס עוד פעם לאי שקט, יש סיכוי שתלך שוב על דעת עצמה...כאילו נשבר טאבו ,התחזק לה הביטחון בעצמה, וכעת נראה לה שהיא יכולה לעמוד בפני כל התמודדות.

היי עירית
משהו קורה שם בפנים ויהיה כדאי לברר זאת בהקדם באופן מקצועי. הילד במצוקה והוא לא כל כך יודע מה ולמה. פנו בהקדם לייעוץ להורים או לפסיכולוג ילדים.
בהצלחה

שלום עידית,
אני עדיין חושבת שאם ההורים רוצים ועיקשים ומסבירים לילד שצריך עזרה רגשית, ישכנעו אותו. יכול להיות שהיה משהו לא טוב בקשר עם המטפלת או ילדתך מופנמת ולא נהנית מקשר בהכרח, אז קשה לה להרגיש בנוח. מצד שני,אם זה נכון וקשה לה בקשר, הבעיה תיפתר רק בעזרת קשר..!
דרך נוספת הינה שאתם ההורים תקבלו הדרכה ראשונית ולאחר מכן תצרפו את הבת או את שאר הילדים גם לטיפול משפחתי. רוב הבעיות, (וגם רוב הכוחות), אם נרצה ולא נרצה, שורשיהם באוירה ובקשרי משפחה, איך שנתפסים ע"י כל ילד וילד באופן שונה לעתים.

בהצלחה,
שלי ורדי

היי ליאת
איך היו הצינים שלו בעבר?
כמה זמן הוא מבלה מול המחשב או הטלויזיה, אם בכלל?

הציונים שלו היו בין 70-80 ואולי שלילי אחד, רוב שעות היוום שלו הוא מבלה במגרש הכדורגל ועם חברים, תמיד אני מגבילה אותו בזמנים, בשל המצב שלו הענשנו אותו כך שהוא לא נגע במחשב כמעט חודש ימים, איך אני מעוררת אותו כך שיבין שיש השלכות לויתור העצמי שהוא עושה לעצמו, איך לגרום לו להתאמץ?, נראה כי כלום לא מפריע לו

הי ליאת
נראה לי שבמקרה שלך שילוב של הסכמים וניתור צמוד של הישגיו יכול לתת את הפתרון הנדרש.
אין ספק שמבחינתו הרבה יותר מעניין מגרש הכדור רגל וחברים. טווח הראיה שלו מצומצם ביחס לגילו וזה טבעי. אין לצפות ממנו להבין את ההשלכות שנובעות מכך. גם אני בילדותי העדפתי את הצופים ומגרש המשחקים על פני הלימודים ורק אחרי הצבא השלמתי בגרות. מה שלא מנע ממני להשלים תואר אקדמי מבחירה עצמאית.
לכן חשוב מצד אחד להגיע איתו להסכם מחייב על מינימום הצלחות בבית הספר כמו הציונים שכתבת ומצד שני לקבוע בעצמו את התשלום הנדרש במידה והוא לא עומד בהסכם.
בהצלחה
ובלי עונשים!!!! רק הסכמים מחייבים את 2 הצדדים