פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום לך,
באמת מצבך קשה, אפשר להבין אותך, כשלא מסתדרים עם האדם שאמור להיות האהוב והמפרגן מכולם. האם יש עוד אנשים במשפחה שאת יכולה להתקרב אליהם, לפנות אליהם, לקבל מהם איזו תמיכה ונחמה? עשי זאת, יעשה לך טוב אם תתקרבי לאנשים אחרים.
תבקשי ייעוץ פסיכולוגי או משפחתי. נדמה לי בשלב זה שאת לא רוצה להיות עם אימך ביחד בטיפול, אז כדאי לך להתחיל לבד. אין לי פרטים רבים על הבעיה ביניכן, ייתכן שאימך ביקורתית מעבר למידה ונשמעת לי מנוכרת וקרה. אין פתרונות קלים, את צריכה לפנות לאנשים אחרים, ועם חלק מהפתרון זה להיות מעט בבית, תמצאי לך פעילויות. אך אם עמוק בפנים את מרגישה שרק תיקון הקשר עם האימא יעזור לך , לכי על ייעוץ משפחתי.

בהצלחה,
שלי

חבל עלייך, אני באמת-באמת מצטערת לשמוע עד כמה עמוק האנורקסיה לכדה אותך ברשתה ומדברת מגרונך.
את ילדה "שמנה" , עם 33 קילו?
אני מקווה שעמוק בפנים מסתתרת בך תקווה לחיים טובים יותר ואיזו תשתית של אהבה עצמית וחדוות חיים, שביחד עם תמיכה מהסביבה יעזרו לך וילחמו באנורקסיה ביחד איתך. אני גם מאד מקווה שההורים שלך יבחינו בהקדם במצב העגום (נדמה לי שעדיין לא..) וישלחו אותך כן לאישפוז או לכל טיפול אחר שיחליטו לנכון. את מאד מדוכאת היום אך תזכרי שהחיים והנפש הם דינאמיים, משתנים ללא הרף, דברים שנראים כך היום בעוד כמה שנים ייראו לך אחרת לגמרי. לא מזמן דיברתי עם אשה, בעלת משפחה, אמא ל3 בנות שהייתה אנורקטית קשה ויצאה מזה לבסוף כמעט בכוחות עצמה ובנס .היום יותר מ-20 שנה אחרי שיצאה בהדרגה מזה, חייה חיים רגילים ומלאים. את רוצה להפסיד את כל זה? הרבה שנים של אפשרות לחיים מלאים, עשירים, חיי משפחה?...
אני בטוחה שאת לא רוצה, בכל אנורקטית יש קרב בתוכה בין הנסיגה, הדכאון, הסבל העצמי לבין חדוות החיים. אני מאד מקווה שהורייך "יתעוררו" בזמן.

תכתבי לי שוב, אם את רוצה,
שלי

את חייבת לקחת את עצמך בידיים. אני לא יודעת אם מה שאני כותבת עכשיו את תקראי ותתייחסי, אבל אני רק מבקשת שתקראי עד הסוף.
את ילדה רזה מאוד. את ממש לא שמנה. אני גם בטוחה שאת יפה.
אם את רוצה להישאר בחיים וגם להנות מהם, את חייבת להתעשט על עצמך, ולהחליט שאת רוצה לעשות שינוי.
נכון שיש דברים לא טובים בעולם, אבל תמיד צריך להתסתכל על הכוס המלאה ולהודות לאלוהים על כל מה שקיבלנו ולהסתפק בו.
את צריכה להיות עם יותר ביטחון עצמי ולחשוב חיובי.
אני בטוחה שיש לך הרבה תכונות אופי טובות ויש לך איזשהו כישרון או תחביבים.
אני גם בטוחה שיש לך משפחה שאוהבת אותך מאוד גם אם את לא מודעת לזה, ושיש לך חברות טובות.
את צריכה לקחת את כל זה בחשבון ולחשוב רגע, את רוצה למות בגיל 18 ? אני בטוחה שלא.
את צריכה להתחיל לאכול. זה שאת לא אוכלת כלום זה לא בריא וזה מזיק לך.
אני חושבת שאת צריכה לחשוב על זה לעומק, ולהגיד לעצמך: "האם אני באמת מוכנה לוותר ככה על כל מה שיש לי בחיים ? על המשפחה, החברים ובעיקר לוותר על עצמי."
יש הרבה אנורקסיות שהצליחו לצאת מזה בעזרת מוטיבציה וכמובן תמיכה מההורים והחברים והכי חשוב תמיכה מעצמן.
אני מקווה שתחשבי על מה שכתבתי ותחשבי מה נכון לך לעשות. מקווה שתצאי מזה.
שיהיה לך בהצלחה.

לטוב ולרע.
את יכולה להחליט שאת בוחרת לטפל בעצמך,ולומדת לקבל את עצמך גם עם 33 הקילו שלך.
כי שתינו יודעות,שהבעיה היא לא במשקל,היא הרבה מעבר..

שלום מירי,
זו תסמונת האם החד-הורית המרגישה כל הזמן אשמה וחייבת לרצות את הילד שלה. הילד שלך צריך גבולות, הוא רגיל לבקש את כל העולם, רק שכל העולם לא יפול לרגליו כשיגיע יום אחד לעצמאות ויקבל את "המכה של החיים שלו"...
לכן חשוב שתקבלי הדרכה לא להיות מונעת מאשמה, עייפות ורצון לרצות אותו. לא בגלל זה אנחנו מביאים ילדים בעולם, כדי שנהיה עבדים שלהם, מחובתך ללמד אותו איפוק,כבוד והתחשבות באחר וקודם כל כלפייל, כמו כן ללמד אותו שיפוט מציאות טוב יותר. כי ילד בן 13 הוא מספיק גדול כדי להבין שהכסף לא צומח בעצים.. לצערי הבן שלך לא מבין זאת, וזה חמור מאד. הוא חיבבועה שלו, מרוכז בצרכים הילדותיים שלו כמו הוצאות מיותר והוצאות על אוכל, והקשר שלו עם העולם המציאותי האמיתי רופף בלבד. את חייבת באופם דחוף הדרכה, כדי שלא יהיה מאוחר מדי.

כל טוב ובהצלחה,

שלי ורדי

שלום לך מירי
את מתארת מצב לא פשוט שבו את מנוהלת ע"י ילד בן 13 עד רמה של פחד ממנו. זה חייב להיפסק ולו לטובתו. את לא יכולה לאפשר לו לחיות ללא גבולות נורמליים אחרת חייו הבוגרים יהיו קשים.
יהיה נכון לגשת ולקבל עזרה מקצועית בקדם האפשרי לטובתו וטובתך.
בהצלחה

שלום לך, אין ספק שמשהו עובר על הבת שלך, משבר מסויים.
אני מתרשמת פחות מכך שאינה משתפת אותך, זה יכול להיות גם תהליך טבעי ונורמטיבי כאשר מתבגרים מעט מתרחקים ולא משתפים בכל את הוריהם כתהליך המייצג נפרדות ופרטיות.אך ייתכן כי זה סממן של משבר בו אנשים מתרחקים גם מהקרווים שלהם, כולל הורים וחברים.
אני דואגת לגבי האכילה, כדאי לקחת אותה לבדיקות דם, כדי לבדוק האם יש ירידה פתאומית בגלוקוזה, כדאי גם להפנות אותה לדיאטנית לבעיות אכילה, למעשה תזונאית ולא דיאטנית רגילה. דיאטניות לא מומחיות לבעיות אכילה למתבגרים עלולות להחריף את המצב, זה מניסיוני המקצועי). אני גם ממליצה לך לפקח מקרוב על התזונה שלה, לשתף את המחנכת/יועצת שלה בזאת, וגם להוציא את המשקל מהבית כדי לא לעודד חשיבה והתנהגות כפייתית- כמו בדיקת המשקל כמה פעמים ביום - אחת התופעות החזקות של הפרעות אכילה.
מעורבות חזקה של הורים בשלבים ראשונים יכולה לחסוך הרבה סבל בעתיד.
עוד השערה לירידה באכילה הינה שהיא בדיכאון, כתופעה ראשונית, אך לא נראה לי סביר. במקרה זה היא לא הייתה בודקת את המשקל שלה כל כך הרבה פעמים. אך חשוב לדעת שבכל הפערת אכילה יש דכאון סמוי שמתמודדים איתו דרך הפרעת אכילה
עניין שעת השינה בערבלא נראה לי משמעותי כרגע כדי לתת את הדעת, קשה לעשות הרבה מאבקים באותו זמן.
אם תתברר שזו תחילה של הפרעת אכילה, נראה לי שהבת שלך צריכה ייעוץ ותמיכה פסיכולוגית.
(עוד דרך להבין האם היא נכנסת להפרעת אכילה, הינה לבדוק במחשב שלה באילו אתרים היא מבקרת. יש נטייה להתעסק ברמת החשיבהבאוכל, ואז הן נכנסות לאתרי אוכל או לסירוגין לאתרי דיאטה ואתרים/פורומים העוסקים באנורקסיה. שווה בדיקה בהיסטוריה של המחשב שלה).

בהצלחה,
שלי

קראתי ולא האמנתי שאת לא יכולה למצוא אפילו משהו יפה וטוב בעצמך..אני בטוחה שיש אבל במצבך זה את לא מבחינה, הכל נראה שחור ולא טוב.
אוהבים בן אדם קודם כל בשביל האופי שלו אך אשקר לך אם אגיד שיופי לא חשוב.את צריכה רופאת עור לפצעונים, תזונאית, ספורט ומעל לכל שהורייך פרגנו לך וילוו אותך בלעשות שינוי.
תתעקשי, תבקשי גם טיפול רגשי כי את מרגישה רע חברתית. כשתרגישי טוב יותר ועם מעט שינויים חיצוניים, תרגישי אחרת גם את האנשים סביבך. אם ההורים לא מקשיבים,, לכי ליועצת בית הספר, תשתפי אותה כדי לגייס את ההורים, אל תוותרי, תלחמי כדי שיעזרו לך נפשית קודם כל אך גם כדי להתחיל לטפח את עצמך ולאהוב את עצמך,

בהצלחה רבה,

שלי

כמה זמן ביום הוא מול המחשב?

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_סקס_נוער' id=link]סקס נוער[/a].

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_סקס_נוער' id=link]סקס נוער[/a].

שלום לך,
לא מאד מפתיע אותי, צרי לי שאני אומרת זאת, אך ייתכן שהוא מזדהה עם האביו, סביר להניח שהיה נוכח והבין את אלימותו כלפייך ואת תוקפנותו בכלל. סיבה אחרת היא כי יש נטיה לבן הבכור,כאשר האב חסר במשפחה, לקחת את מקומו,ייתכן כי הוא עזר לך בכמה דברים בעבר בהיותך לבד. היום הוא יחסית מבוגר ומשתלט על הבית. אין ברירה אלא לבקש הדרכה כי את צריכה להתחזק כדי לקבל בחזרה את המושכות והשליטה בבית, גם למען עצמך ולמען הילדים שלך. הבן ישלם מחירים גבוהים על אופיו בעתיד ביחסיו עם האנשים. גם למען הבן הצעיר שבטח מרגיש רע עם המצב בבית.
תחפשי הדרכה כדי להבין מהן המקומות אצלך שיכולים לחזק אותך. אולי את מונעת מאשמה ואת נותנת לו להשתלט עלייך או את חושבת (מחשבה שגויה..) שחובתך כאמא לשרת אותו. מומלץ גם לבקש טיפול משפחתי לשלושתכם.

בהצלחה

שלום לך
את מתארת מצב שבו בתך מחפשת כיוון וקצת הלכה לאיבוד. זכרי שגיל ההתבגרות מתאפיין בחשיבה מאוד אגוצנטרית עם ראיה לטווח קצר ולכן יותר מידי שיחות לא מועילות. יש לתחום את התנהלותה ביחס ישיר להתנהגותה על בסיס של השתלבות משפתית וחברתית מקדמת. ואת זה יש לעשות על בסיס של הסכמים מחייבים בינכם ולבינה כשאי עמידה באחד מסעיפי ההסכם גורר תשלום שכל אחד מהצדדים מחליט אך ורק לעצמו.
כלומר:
התנהגות אלימה בבית הספר תגרור ויתור על בילוי והחלטה זו צריכה להילקח על ידי בתך. משימתך היא להוביל אותה לקחת החלטה זו ע"י שיחה שבמהלכה דרך שאלת שאלות מכוונת היא תבין את נושא לקיחת אחריות על חייה. אותו הדבר לגבי בנים ובנות. היזהרי מהטפות ונאומים והתרכזי בשאלת שאלות שיביאו אותה להבנות הנדרשות. אסור לוותר ואם היא תחשוב שאת "חופרת לה" אז זה מה שיש. עגני בהסכם את כל תחומי החיים שלה ושלכם יחדיו וצאו לדרך חדשה.
אתם ההורים, ועל אחריותכם להנהיג ולהוביל אותה לעצמאות ואחריות אישית וזה לא יכול לקרות מתוך כפייה או עונשים!!!!
בהצלחה

שלום לך,
קראתי את דברייך ולא האמנתי,.. בתך סובלת מפינוק יתר וחוסר גבולות ברמה לא נורמלית. ויש לה תפיסת חיים כי העולם והאנשים מסתובבים מסביבה, אין לה פרופורציות בכלל מה מקובל ומה אפשרי, מה נכון לחיים. מבחינתה, שכולם יתנו לה וישרתו אותה. אתם רכרוכיים מאד, מפצים אותה (אני לא יודעת מה יש לפצות, מה עשיתם לה רע?...במתנות ודברים חומריים). יותר נכון, אתם הולכים שולל אחרי הדחפים והצורך שלה לספק את עצמה כשרואים אותה עצובה מנסים להפחית מהעצב שלה. היא מציבה תנאים בלתי אפשריים, כיהיא יכולה להשיג אותם, ולא נראה לי שמתחשבת באף אחד, למשל לא מעריכה את המתנה המכובדת מאד של סבתא. צר לי, אך אם לא תעמדו כנגד כל הדחפים שלה, תעשו עמה עוול גדול, כי תתפתח להיות אנוכית. כל העניין עם שיעורי נהגיה וכו' והתסריטים האפשריים שלה, אני מציעה שלא יעניינו אותכם מדי. זאת ילדה קטנה כדי להחליט מה לעשות עם כל כך הרבה כסף, בטח ובטח יזה ילך לחיסכון. יש דברים שאתם מחליטים, ואם לא טוב לה עם זה כי היא גדלה אחרת, תבין יום אחד ותהיה בן אדם מציאותי יותר ופשרן יותר אם תהיו עקביים ובטוחים בעצמכם בהחלטותיכם. אתם צריכים לחשוב היטב איך שומרים על הסמכות ההורית שלכם, רק אז היאתעריך, תזדהה איתכם ועם תפיסת החיים שלכם.


בהצלחה,
שלי ורדי

ניסיתי לדבר איתה אך היא אמרה שברגע זה היא לא מדברת איתה עש שהיא לא מקבלת 5000 שקלים. הסבתא ניסתה להיתקשר כמה פעמים לפלאפון של הבת אך היא סיננה אותה והעבירה אותה לרשימת חסומים. הסבתא כול שניה מיתקשרת אלי ובודקת אולי היא רוצה לדבר איתה (אך היא לא)שדיברתי איתה על נושא הכסף בארוחת הערב היא אמרה 5000 זה קצת ושכולם מקבלים יותר (ללא תוכנית רק לביזבוזים) ושהיא בכלל עושה לסבתא הנחה היא אמרה ש500 ש"ח לביזבוזים זה לא נורמלי ושזה קצת רצח.
האם 500 ש"ח לבת מיצווה (לביזבוזים) זה קצת ?
היא אמרה שהיא לא רוצה את הכסף בתוכנית חיסכון אלה בצאקים לחשבון שלנו לביזבוזים ולכול מה שהיא רוצה. הסבתא כימעט רשמה לה צ'ק אבל היעשתה ברגע האחרון.

מה לעשות ? הבת לא מסכימה לדבר אם הסבתא.

הטעות שלכם היא שאתם מתרגשים מכל האיומים וההתנהגות שלה. שלא תדבר איתה, והסתבא תראה לה שגם כועסת ומאוכזבת. כאילו התהפכו היוצרות בבית שלכם - במקום שהמבוגרים יחנכו, הקטנה הזו, (מה לעשות היא בת 12 סה"כ) מנהלת לכם את החיים ו"מחנכת" אתכם.
אז מי ינהל, יכוון ויחנך אותה?
הסבתא צריכה להספיק להתקשר, הראות אדישות, גם קצת קרירות וכעס לא יזיקו. אתם צריכים להיות יותר נוקשים, להפסיק לדבר על הנושא , למרות שאולי להיא מעלה אותו לסדר היום כל פעם. עצם השיחה על כך מחלישה אותכם ומחזקת אותה. להגיד לה שהחלטתם כולכם ביחד, ההורים והסבתא על הסכום, לא מעניין אותכם מה קורה במשפחות האחרות. היא צריכה לקבל את הכללים והחלטות של ההורים שלה. גם אם הסבתא הייתה מחליטה לתת לה את כל הכסף במתנה עכשיו, הייתה לכם זכות כהורים שלה להחליט איך לנהל את הכסף הזה עבורה. הבת שלך בכלל לא מבינה את המקום שלה בעולם, אך היא אינה אחראית לכך. צרי לי שאני מדגישה את זה שוב אך אתם עושים איתה טעויות מאד גדולות.
אתם זקוקים להדרכה, נדמה לי שאתם לא ממש מבינים את גודל ההשלכות של חינוך זה על התפתחות האישיות שלה.
אני חושבת כי בשנים הבאות יהיו לכם חיים קשים עוד יותר איתה. היא עוד תבקש את השמיים ואת הארץ ותהפכו את העולם כדי לתת לה.

אז שוב בהצלחה,
שלי ורדי

שלום לך
נראה שבניך נכנסו למבוכה ומפה התגובה הלא "מובנת" שלהם. זה גיל ההתבגרות ומבחינתם הריון הוא אישור ליחסי מין ואת זה הם לא כל כך יכולים להכיל ביחס להורים שלהם. אז לא לדאוג ולא להיעלב. זה יעבור.

שלום לך,
את צריכה לקבוע פגישה עם הצוות בבית הספר כדי לשמוע ולדרוש ירידה בפרטים של המקרה. הם לא יכולים לקבוע כל כך מהר ובטח לא להאשים, תבקשי שיסבירו לך עניינית למה הם בטוחים בכך , האם היו מקרים בעבר וכו'. בנוסף בית ספר אמור ליידע את הפקיד לחוק נוער בשירותי הרווחה במקרים אלה, והרווחה בתאום עם המשטרה שולחת עובדת סוציאלית - חוקרת כדי לחקור את שניהם. זה הנוהל כשהילדים קטינים.

בדרך כלל מבקשים תהליך טיפולי אם משתכנעים שהייתה הטרדה מינית.

בהצלחה,
שלי ורדי

מה שקרה בפועל זה שבאמצע היום התקשרה אלי המחנכת ופשוט הודיע לי שבן מושהה עקב סעיף בחוזר מנכ"ל על הטרדה מינית. לאחר שחקרתי אותה, הבנתי שלא המנהלת ולא היועצת נמצאות בבית הספר וההחלטה נעשתה רק על סמך דיווח של המחנכת, דבר אשר מבחינתי חמור מאד ושרירותי, לאחר התעקשות מצידי ההשהיה בוטלה ואני זומנתי לפגישה ביום א'. אני החלטתי שעד הפגישה ביום א' אני לא שולחת את בן לבית הספר, לא יכול להיות שהוא יואשם בהאשמה כל כך חמורה ואני אתן לו ללכת לבית הספר אם הרגשות שבוודאי מציפים אותו.

שלום לך,
אמת נראה כמו מאבק כוח, אולי בעלך מרגיש זמן רב נלקח ממנו חלק מהשליטה בבית, הנושא של חברים/ות שפותחים ארונות ומקררים, שנוי במחלוקת ותלוי גם בתרבות ממנו כל אחד מגיע. יש משהו עובר גבולות לפתוח מקרר בבית בו אתה אורח, אך בסיפור שלכם החברה של הבת היא חברת ילדות ותיקה, מוכרת לכם מאד ובתרבות הנוער של היום התנהגות כזו לא נחשבת לא נורמטיבית. השאלה היא מה קורה כשהחברה פותחת ארונות או מקרר, עד כמה היא מרשה לעצמה לקחת מה שהיא רוצה או בכל זאת יש לה גבולות. עדיין לא מותר לה כל מה שמותר לבתך ולבני הבית האחרים. האם הבת שלך מגוננת עליה בפני בעלך אך גם בעצמה מודה וחושבת שהחברה עוברת גבולות או זה נראה לה טבעי לחלוטין?... אם הבת שלך מתנהגת באופן דומה בביתם של אחרים, של החברה למשל?
אני חושבת שכל עוד לא עוברים גבולות כמו לקחת כל מה שהיא רוצה מארונות בלי לשאול , אפשר להבליג , במיוחד כשמדובר בחברה טובה.
ייתכן כי הריב בין ביתך לבעלך מייצג עוד קונפליקטים ביניהם שעליהם אולי גם כדאי לדון.
בסוגית האיום מצד בעלך שבעצמו יעיר לחברה, זה נשמע לי הזוי ולא נכון, לא כדאי להעליב ולהסתכן בהתרחקות בין הבנות בשביל התנהגות כזו.. המחיר יותר מידי גבוה.
הבת מצידה צריכה לרסן במקומות שצריך את ההתנהגות של חברתה.

מקווה שעזרתי,

שלי ורדי

שלי תודה רבה על תשובתך הזריזה. כן עזרת לי מאוד.
אני מתכוונת להראות את תשובתך לבעלי ולבתי ומקווה ששניהם יעשו חשבון נפש
ואחד ינסה להבין את השני. אין פיתרון קסם זה הכל עניין של הקשבה והתחשבות

היי לך
נראה לי שהדבר הכי נכון לעשות כרגע זה לפנות ליועצת של בית הספר ולספר לה בדיוק את מה שכתבת פה בפורום ולשאול אותה מה לעשות. נראה לי שכדי שאתה ואימא שלך תשבו ותדברו בנוכחות של איש מקצוע שיכול לעזור לך עם הקשיים ויכול לעזור לאימא שלך להבין אותך. אל תחכה!!!!
בהצלחה