פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

היי בילי
נראה שנקלעת למצב ממש לא פשוט. לצערי הרב ביותר במערכות יחסים אנו נוטים לצרף את ההשפעות החברתיות והתרבותיות שבהן גדלנו וכשהמרחק הוא גדול נוצרות בעיות. זכרי שאת עוד צעירה ויכול להיות והחיים עוד לפניך. הייתי ממליץ לך לשמור את מערכת היחסים הזו על אש קטנה כדי לבדוק באמת ובתמים עד כמה היא רצינית ואמיתית לאורך זמן ולא לקפוץ למחויבות גדולה מידי מהר מידי. (זה נכון לכל מערכת יחסים)
בהצלחה

שלום שוב
אין ספק שבתך מבררת לעצמה את הגבולות שבהם היא יכולה לנהל את חייה באופן שהכי מתאים לה ביחס לגילה וסדרי העדיפויות של מתבגרת. וזה אומר: אני קודם ומה שמתחשק לי מתי שמתחשק לי. על פניו זו התנהגות טבעית לחלוטין שאנו ההורים צריכים לזהות ולתת את המענה הנכון. מענה זה קשור לעובדה שכפייה ועונשים ישיגו את ההיפך הנדרש. תוקפנות דכדוך והתנגדות חזקה כלפינו. לכן יש לגשת לנושא ממקום של מתן בחירה חופשית על בסיס של הסכמים מחייבים שמקיפים את כל תחומי החיים. את התשלום על אי כיבוד ועמידה בהסכם כל אחד קובע לעצמו. את קובעת מהו התשלום שאת תשלמי אם לא תעמדי בהתחייבויות שלך כלפיה וכלפי המשפחה והיא אותו הדבר, כך שאם היא מכה את אחיה ונקבע בהסכם שצורת התקשורת בבית לא מאפשרת אלימות פיזית או מילולית, היא תצטרך לשלם על כך בוויתור על משהו שחשוב לה לאורך זמן משמעותי. על כך יש לנהל משא ומתן כמו בחיים האמיתיים ומימוש ההסכם יהיה באחריותך לכל הצדדים ויש להיות נחוש על כך.
במקביל, מרגע שאת מזהה שינוי במגמה לחיובי מצידה, יש לחזק ולתמוך וגם לתת לה את ההרגשה שהיא מנצחת. בנוסף רף הציפיות שלך צריך להיות מתון. זה תהליך וזה לוקח זמן.
בהצלחה

אייל שלום
ביתי בת 14.אני מבקשת לשוחח איתה על ענינים שונים והיא אומרת אני עסוקה,לא עכשיו.
נראה לי שהיא מושפעת לרעה מהפייסבוק .האם לחסוך ךה את הפייסבוק?
ביקשתי שתדבר איתי 10 דקות,ביקשתי שהשיחה תתקים היום.תמיד היא עסוקה ואין לה זמן.
אתמול חזרה ממסיבה בשלוש לפנות בוקר(ליל שישי בערב) חברות ליווו אותה הביתה.
מהי המלצתך?

היי אביגיל
סבלנות, אומנם אי אפשר לעצור את הגלגל מלהסתובב, אך יש גלגלים שמסתובבים לאט יותר. נראה שבנך יותר ממודע לשינויים שבאים והוא קצת חושש מהם. לכן סבלנות, אורך רוח, חום אהבה הכלה והרבה מגע אוהב. זה מה שהוא צריך יותר מכל. עם הזמן הוא ילמד להתמודד ולהפנים את השינויים. הורידו לחץ ממנו לתוצאות התבגרותיות מהירות.
בהצלחה

שלום לך,
צריך להתחיל עם תהליך גמילה מהמיטה שלכם אך ללא תגובות קשות מדי מצידכם, כשהוא בא למיטרה לעשות מאמץ ולהחזיר אותו לחדרו, להסביר לו שאתם צריכים את הפרטיות שלכם, ושלא מתאים בגיל שלו להיכנס למיטה שלכם בלילה.
לגבי החיבוקים, כל עוד הוא זקוק איך אפשר לא לחבק אותו? אולי צריך להיות מגע של ליטף ופחות חיבוק מלא כמו לילד קטן, לגבי המשחק בשער, כדאי להפסיק את זה. באופן כללי, הבן שלך נראה לי ילדותי, תקוע בכמה שלבים התפתחותיים מוקדמים. אולי צריך לבקש ייעוץ עבורו, הוא מתקשה לעבור לשלב של נפרדות מן ההורים המתאים לגילו. צריך לבדוק לעומק האם יש לו פחדים וקשיים אחרים כמו קשיים חברתיים כי הוא נצמד אליכם כמו ילד צעיר מגילו.

בהצלחה,
שלי ורדי

היי דנה
חסרים פרטים, אשמח להרחבות, מספר ילדים, מהות וטיב הקשר בין כולם, האם יש ריבים ועוד...
יהיה כדאי לברר את הסיבות לרצונה לעבור לפנימייה ע"י איש מקצוע

שלום לך,
אין לי הרבה מידע עלייך... את סובלת מהדברים שרוב האנשים, במיוחד בגילך סובלים -בדידות, צורך אולי בקרבה ואינטימיות שחסרות לך, חרדות לגבי מעשייך בעתיד. זה נורמאלי לחלוטין. העובדה שלא תמיד מרגישה קרובה להורייך, אפילו לחיבוק, גורם לי להבין את הבדידות שלך. את באמת לבד, עם הרגשות והפחדים מעתיד. את צריכה תמיכה, הקשבה והכוונה כדי להרגיש יותר חשובה ויותר חזקה. תמשיכ לדבר עם היועצת ואם אין לה הרבה זמן בשבילך, אז תבקשי טיפול, תגידי ליועצת שתבקש בשבילך מההורים שלך אם קשה לך לפנות אליהם ישירות.

בהצלחה,
שלי ורדי

שלום לך,
מהתיאור שלך נדמה לי שלא..תלוי ברטיבות התחתונים....

לא הבנתי את התשובה שלך. תוכלי לפרט יותר?

אני לא בקיאה בעניינים האלה, כדאי שתפני לפורום אחר של רופאים. הכוונה שלי בתשובה שליף שאם תחתונייך לא התרטבו מספיק אז יש סיכוי קטן לחדירת הזרע אל תוך גופך. מהתיאור שלך נראה לי שאת יותר בחרדה, אני מייעצת לך לפנות למידע נוסף לגבי כניסה להיריון, ימי ביוץ, וכל כללי הזהירות. יש גם ספרים, כדאי לך מאד להתעניין, לקנות ספר טוב ולהשקיע בנושא זה, את בגיל שבקרוב תתנסי בחיי מין, ולא מספיק המידע המועט שמייעצים לך בפורומים השונים.

מקווה שעזרתי,
כל טוב,
שלי ורדי

את כותבת שני דברים הפוכים, מצד אחד - "הרגשתי את האיבר שלו בתוכי" ומצד שני - "זו לחלוטין לא היתה חדירה, רק חיכוך קטן". זה קצת קשה להבין ככה מה בדיוק קרה, ובכל אופן זה נשמע לי סיכוי אפסי להריון.

לדעתי הפורום המתאים לשאלות מסוג זה הוא פורום רפואי כמו:

http://www.beok.co.il/Forums/פורום_גניקולוגיה_נערות

http://www.beok.co.il/Forums/פורום_סקס_נוער

שלום לך,
באמת מצב מבלבל, זה לא הילד שלך שאת מחנכת מגיל צעיר, אך בינינו עם כל הפיתויים במדיה גם ילדים מבית טוב מחפשים אתרים כאלה. לפעמים הבעיה לא אצלם אלא אצלנו, המבוגרים שמרשים להם גישה פתוחה לאתרים האלה. האם את חושבת שהוא כפייתי בסקרנות שלו בדברים האלה?
חוץ מלומר לו ולהסביר דרך מידע חינוכי שמה שהוא רואה לא ממש תואם את החיים הנורמאלים של בני אדם רגילים אין הרבה מה לעשות. אפשר לומר לו שיכול לשאול שאלות ואתם תענו לו, אם אתם מספיק פתוחים בנושא. אפשר לקנות לו ספר, יש ספרים לגילו על חינוך מיני שעונים על הרבה שאלות של ילדים בגיל טרום התבגרות. אתם לא יכולים לאסור לו להשתמש במחשב לאורך זמן, אך בשיקולכם אם תאפשרו לו חדר סגור רוב הזמן ותגידו לו שאתם עושים בקרה על המחשב. חשוב לא לתת לו להרגיש הרבה רגשי אשמה, שלא ירגיש רע מאד עם עצמו, חשוב גם בשביל המשך הקשר אתו. חינוך, מידע, הסברים לשאלות שלו, מעט גבולות ופיקוח זו התשובה, אם כי אין פתרון מושלם לבעית הסקרנות או הכפייתיות אם ישנה כזו מצידו.

בהצלחה,
שלי ורדי

תודה רבה עזרת לי מאוד, אפעל לפי הצעתך.

המשך יום טוב.
רותי

שלום דוד,
העובדה שהיא משליטה טרור בבית, הרבה מעבר למקובל, מעידה משהו על התנאים המאפשרים לה זאת בבית, כלומר אתם ההורים לא מצליחים להיות עבורה אותוריטה, סמכות מספיק טובה כדי שתזדננ אתכם. גם העובדה שיהיה לה קשה להגיע לטיפול (המקרה שלה לא קשור לטיפול התפתחותי, מדובר טפול פסיכולוגי) מביא אותי למסקנה שטיפול משפחתי היה מועיל, יש מטעם קופת חולים כללית, דרך המושלם פסיכולוגים משפחתיים בטח גם באיזור מגוריכם, תבררו דרך הכללית. או המלצות אחרות, אולי גם בשניידר יש מרפאה לטיפול משפחתי (המרפאה בתשלום נדמה לי), לדעתי יש מרפאה לחרדות שזו גם אופציה שניי מכיוון שהיא סובלת כדבריך מחרדה.
תגלו נחישות לגשת לטיפול, זו גם דוגמא למנהיגות הורים במשפחה.

בהצלחה רבה,

שלי ורדי

שלום זיוה
הסיבה לקשיים שאת חווה מול בנך נעוצה בעובדה שמערכת הכללים שבנית לא עודכנו ביחס לנער מתבגר. שיחות והסברים לא תמיד יעזרו. הם צריכים לבוא ביחד עם הסכמים מחייבים שהוא יקבל, אחרת מחשב, דמי כיס ושאר הדברים שחשובים לו ימנעו. יהיה נבון להצטרף לסדנה שמלמדת את התחום.
בהצלחה

שלום לך רועי,
קודם כל : אני ממליצה לך ללכת לרופא עור נוסף, לחוות דעת נוספת. קשה לי לקבל ששום דבר לא מועיל או מפחית את בעיית הפצעים.
דבר שני: באמת הדכאון שלך בולט ויוצא דופן, הייתי אומרת. תנסה להבין על מה מתבסס- רק על המראה החיצוני?... מישהו מגיב אליך באופן שלילי בגלל מראה הפנים שלך?
איפה כל התכונות האחרות שלך? הרי אתה אדם מלא ושלם, שווה הרבה מעבר מס' הפצעים בפנים שבסופו של דבר שנינו יודעים שיחלפו כלא היו... להגיד לך סוד? עד כמה שאנחנו בתרבות של היום מחשיבים את החיצוניות, ללב של האנשים, החיצוניות משחקת לטווח הארוך תפקיד קטן מאד. התפקיד הגדול זה היחס, הרגשות שאתה מפגין, העניין שאתה מביא לסובבים שלך התחושה הטובה שיש להם ממך. אולי בשבילך התקופה הזו תהיה מבחן ואתגר של איך אתה מבליט ומשפר את האישיות שלך כדי למשוך אנשים סביבך....ולזה צריך לשכוח את הפצעים או לשים אותם בצד ולא לחשוב עליהם כאילו משתלטים על מי אתה. תזכור שהתפיסה שלך את עצמך, היא לא דומה לתפיסת האחרים אותך.
תעשה מבחן אנושי קטן - תשאל חברים טובים שלך, עד כמה זה משפיע עליהם הפנים שלך היום? נראה מה יגידו...
אני גם שואלת את עצמי האם המצב הרגשי הקשה שלך, נובע מסיבות סמויות נוספות והפצעים בפנים הם רק הטריגר לכך? זאת אומרת, "הקש ששבר את הגמל" וגרם אותך לחוסר בטחון קיצוני שהיה קיים גם קודם לכן.

תחשוב על זה,

כל טוב,
שלי ורדי

שלום ליזה,
זה באמת מסובך, יותר מדאיגה אותי עצמת התגובה שלה לכך שהבחור הציע חברות למישהי אחרת, להגיד שהיא תעשה משהו לעצמה זה קיצוני מידי אפילו לאהבה נכזבת. ליתר דיוק זו לא אהבה נכזבה כי אף אחד לא עזב אותה, זה קשר שהי אמרגישה שהיא מפספסת. נדמה לי שהי אמתחשבת מאד בדעה שלכם כהורים, בדעה שלך, ילדה אחרת הייתה מנסה קשר בלי לשתף אותך או בניגוד לדעתך. הגיל באמת מעט לא בשל לקשר אך זה לא סוף העולם גם, ואם לא תעזרי עליה, אלא תהיי לידה והיא תשתף אותך, אז תוכלי לעזור לה ב מצבים רגישים בעתיד. הבדל של שנה בינה לבין הבחור זה לא הבדל מדאיג במיוחד. אולי גם שבתך תמשיך לשוחח עם היועצת? אולי צריכה אדם נוסף מלבדך, כי אני מרגישה שהיא תלויה בך מאד.

כל טוב,
שלי ורדי

נ.ב
כמעט כל ערב הוא יושב עם חברים מחוץ לבית וחוזר מתי שבראש שלו למרות שבעלי מתקשר ומבקש שיגיע בשעה מסויימת זה לא קורה..והוא עוד מעז לענות בחוצפה כשחבריו סביבו..
יש לו עוד שנה עד הגיוס ..האם אנחנו אמורים לסבול עד אז או שזה יעבור ??

בבקשה תענו לי ממש לא נעים כל המצב הזה בבית ...האם אני צריכה לדבר איתו או לתת לו להבין שכך לא מדברים עם ההורים ??

שלום לך
נראה שיש משהו שהבנת, שימי לב מה הייתה התגובה שלו למחרת. הוא ביקש סליחה. הסיבה לכך קשורה להתנהלות שלך מולו. ברגע ששברת את מעגל הדרישות שלו בסירוב מוחלט לתת כסף הוא הפסיק לקחת אתכם כמובן מאליו. יש להתמיד בהתנהלות זאת ביתר תקיפות ונחישות לאורך זמן. תמורת כסף וחופש יהיה עליו להתנהל בצורה שפויה מכבדת וסבלנית כלפי שאר הדיירים בבית, נקודה.
בהצלחה

אייל תודה על התשובה.
במוצ"ש האחרון לאחר שבוע שלא דיברתי איתו (הכל התנהל דרך בעלי שאמר"עכשיו אני יודע כמה קשה להיות אמא")הוא ניגש אלי שוב וביקש סליחה !!
רציתי לשמוע ממנו אם באמת הוא מתכוון לכך ושיבטיח לכבד את כל בני הבית-הבטחה קיבלתי אני מקווה שבאמת כך יהיה....
כפי שציינתי אנחנו עצמאים והוא היה עובד איתנו כמה שעות ביום אך בזמן המריבה בנינו הוא הפסיק ומצא עבודה מסודרת כדי לממן את עצמו(מאוד שמחתי ואמרתי לו שימשיך כך הוא יעריך הרבה יותר את הכסף ואת עצמו)

דבר אחר מפריע לי מאוד היציאות בערב עד שעות מאוחרות (חצות וגם אחרי..)איך אפשר למנוע את התדירות היום יומית הזאת??

האם אתם מעירים אותו בבוקר?

ברור!!!
וזה מוציא ממני הרבה אנרגיות ,רוב השבוע הוא מתחיל ב 10 בבוקר ישנם ימים שהוא לא לומד כלל ולכן לא מחשבן ויוצא עד מאוחר למרות הבקשות שלי להגיע בזמן (חצות ..לא מספיק??)
ואם קרה שלא הערתי אותו כי הייתי עסוקה בעבודה ולא שמתי לב שהזמן עבר ..איזה צעקות ואז הוא יוצא בעצבים מהבית לא עונה לי לנייד וחוזר מאוחר מאוד בלילה (כדי להעניש אותי..)לאיזה מצב הגעתי!!!???
לפעמים אני אומרת די הוא גדול שיסתדר לבד אך אם אני לא אהיה שם אני פוחדת שיסחף לדברים רעים ..אני "שומרת" עליו מרחוק אולי זה פרימיטיבי מידי לא יודעת עזרה דחוף...תודה רבה.

שוב שלום
ונראה ברור לגמרי שהבחור לוקח אותך כמובן מאליו. זה הזמן לשחרר ולתת לו לקחת אחריות על חייו. בלי כסף בלי השכמות וכמה שפחות יחס. והיה ומתעורר בו הרצון להבין למה הגישה שלך השתנתה אז תוכלי להסביר לו בצורה נחושה שהמצב לא יחזור לקדמותו מאחר ואת לא מוכנה לסבול יחס כזה מצידו.
בהצלחה

שלום..הייתה לי שיחה איתו על כל המצב ..אז כך שאלתי למה הוא מתרחק (מאיתנו ההורים)האם יש סיבה עשינו משהו ולא שמנו לב נשמח לשמוע הכל גם אם זה לא נעים!!! הוא אמר לי שעכשיו הוא כבר גדול(עוד מעט 18)ודי אנחנו צריכים לשחרר אותו לא לשאול שאלות מיותרות כמו איפה אתה ,עם מי אתה יוצא\יושב ,מתי אתה חוזר וכו'
הוא טוען שאני חונקת אותו וכל השיחה מבחינתו הייתה בקול רם עד צעקה כלפיי נשארתי פעורת פה כאילו הוא קיבל שטיפת מוח ובא להוציא עלי הכל.. אני בשוק טוטאלי בהלם מוחלט ופגועה מאוד !!! עד מתי ???

חשוב לי לציין שאחרי שנה שלמה של שיעורים פרטיים הוא הפסיק ללמוד ולא ניגש לכל למבחני הבגרויות וממש חבל לי ..ולמרות זאת עובד כל יום מ11 בבוקר עד 8 בערב אבל מתקשר אלי שנוח לו כדי שאביא לו אוכל..(וכמובן אני מממנת שיעורי נהיגה(בזה אני טובה לו!!!)

שלום שוב
המקרה שאת מתארת הוא קלאסי מבחינת לקיחתך כמובנת מאליה!!!! הגיע הזמן באמת לשחרר אותו לבגרות כמו שהוא דורש וזה אומר: מימון עצמאי של שיעורי הנהיגה והסתדרות לבד בנוגע לאוכל.
תגובות אלו מצידך הן הדבר הכי טוב שאת יכולה להעניק לו כשיעור בכבוד לחיים.
בהצלחה

שלום,
כן המצב קשה, ותמוה משהו כי את מתארת שאין דרמות בבית, הכל כרגיל. אולי קרה לה משהו אישי שאתם לא יודעים איזשהו טראומה? אני לא רוצה להעליב אותך אך הרבה דברים גם יכולים להיות קשורים לבית, בכל זאת למה היא לא משתפת אותכם בכלום? גם אם היתה חווה חוייה אישית קשה? לא מרגישה קרובה לדבר ישירות... נקודה למחשבה על דפוסי הפתיחות בבית.
להידרדר מתלמידה בכתת מופת לכזה מצב, בטח יש הסבר מסויים ולא צריך להרפות מלהבין את הסיבה.
מה שמורגש מאד חזק זה שנערה בת 14 מנהלת אותכם ולא אתם אותה. אפילו מסרבת לאבחון ואתם לא מצליחים לשכנע אותה, הרי זה גם אינטרס שלה.. אולי שיחות ולא אבחון, שתתחיל מיד לדבר ולשתף, רוב הפעמים עדיף מאבחון.
אבחון הרווחה מציעה לילדים בסיכון. אני חשבת שצריכה להיות דרך להפעיל עליה לחץ מצד הרווחה לעזות את האבחו. מה עם בית הספר, האם המסגרת מחזיקה אותה עדיין או קרו מספיק דברים כדי שגם בית הספר יאיים עליה עם הפסקת לימודיה? גם בית הספר יכול להיות מקור כוח שכנוע עם לחץ מסויים.
ליתר הבהרה: מה שקורה לה לא נראה כפועל יוצא של חינוך ללא גבולות. אלא יותר משהו משברי מאד. שוב לא צריך לשלול שקשור גם למשפחה..
אך אי היכולת שלכם כהורים לעמוד מולה, ולשמור עליה מהמעשים שלה בולטת לעין מדברייך. אתם צריכים להיות חזקים, מי יחזיק אותה ויביא אותה לדרך המליך אם ההורים שלה מתמוטטים? אין פה זמן לחולשות.. מכאן גם הקושי לעצור את עצמה לדעתי

גם אם היא לא רוצה בינתיים, תתחילו אתם בטיפול -הדרכה להורים או תציעו לה טיפול משפחתי בו כל הילדים ישתתפו. אולי בקהילה, בשירות הפסיכולוגי תוכלו לקבל הדרכה מעין זו. צריכה להיות פה עבודה רבה, ארוכת טווח וקשה.

אל תוותרו ואל תרגישו מסכנים, אול תתנו לה להרגיש שהיא מחלישה אתכם ומשאירה אתכם חסרי אנוים.

בהצלחה רבה, רבה

שלי ורדי

שלום.
תודה על התגובה.
תוספת לנאמר (יש הרבה מה להוסיף).
היא מאוד מקנה באח - היה תלמיד מצטיין, כיום סטודנט מצליח מאוד, חיוני, חמוד, הרבה חוש הומור.
היא נראת לי אחת שהחליטה שפינה של ילד טוב עמוסה, אפשר לקחת את ההיפך.
בית ספר לא מחזיק אותה, היא שונאת אותו מלחתחילה, לא מוצאת את עצמה שם.
מכאן ההברזות.
בבית אנחנו מחזיקים אותה, אבל היא לא מוכנה לקבל לא גבולות ולא להתנהג כמונו. פשוט עושה הכול כדי לא להקשיב, לא לשמוע, לא להתייחס.
הרבה פעמים היא מתעמבנת ממשפט שני בשיחה.
זאת אומרת "החמודה" מחזיקה מעמד 5 שניות, ואז באה "הרעה". זה לא משנה מה הנושא - לימודים, יציאות, חברים, עבודות בית פשוטות או סדר בחדר. הכול מעצבן אותה ומוציא ממנה את הרעל שנשפך לכול הכיוונים.
היום היא קמה "הפוכה" והחליטה שלא בא לה לילמוד.
ולמרות שיחות - נשארה בבית.
רווחה בשביתה, לפסיכולוגית היא לא מוכנה ללכת, כל דבר שלא בא לה ב"זווית" (אפילו כשאני לא מרשה לה לצאת מהבית אחרי שעה מסויימת) - אני מתקשרת למשטרה, אני שונאת את הבית הזה.

סרט בהמשכים.

שלום, אין הרבה פרטים, קשה להחליט מה טוב לבן במקרה הזה. למה שלא ישאר בבית וינסו לפתור את הבעיות של המצב החדש? תלוי בהתנהלות של אמו ושל בן זוגה. לפי הידע המועט, הבן לא רוצה למרוד אלא פשוט לא טוב לו בבית. צריכים לקבל עזרה הבן והאמא. אני לא רואה תמיד משהו לא נכון לעבור לסבתא, אם הסבתא מספיק חזקה, ויכולה לדאוג לו ולכוון אותו או עם הבן מספיק עצמאי לדאוג חלקית לעצמו. אין ספק שלהחלטה כזו צריכים איש מקצוע כמו עו"ס שיכוון.

כול טוב,

שלי ורדי