פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

להורים שלי יש חברים שהם תמיד נפגשים איתם .
לחברים האלה יש ילדים : הגדולה - בת 10 , האמצעית - בת 7 בערך , והכי קטן בן - 5
הגילים שלנו במשפחה הם : אני - בת 13וחצי , אחי - בן 11 ואחי הקטן - בן 4 .
אני לא מסתדרת עם הילדים שלהם וכל פעם שאנחנו נפגשים איתם, אני עושה את זה מתוך אילוץ , ואני מרגישה כאילו אני באה לעשות בייביסיטר לילדות ( הגדולה והאמצעית )
הם קטנות , ילדותיות לגילן , אין לנו שום מכנה משותף , וכל פעם שאנחנו נפגשים הן רוצות לשחק " במשפחה " - משחק שכמובן לא לגילי .
אני רוצה לבוא ולהנות ולא להיות בייביסיטר של הילדות , במשך 4 שעות !! O:
אחי האמצעי לא מתלהב מהרעיון , אבל הוא נגרר אחרי ההורים שלי לשם , ואחי הקטן אדיש למקרה .
בזמן האחרון החלטתי שיש לי דברים חשובים יותר לעשות במקום לבזבז 4 שעות על בייביסיטר , על ילדות שאני שונאת .
ולכן , אני יותר לא באה למפגשים האלו , ואז האמא במשפחה ( שההורים שלי חברים שלה ) אומרת שהיא מאוד מאוכזבת ממני שלא הגעתי. ( כאילו שיש לה זכות בכלל )
ולכן , לפעמים גם המפגשים עוברים אלינו ואז אין לי לאן לברוח .
שיתפתי את ההורים שלי כבר מיליון פעם באיך שאני מרגישה ושאני לא רוצה להיפגש איתם , אבל הם בשלהם לא מקשיבים לי , לא מתחשבים בי , הם אנוכיים - בגלל שזה החברים שלהם כלום לא מעניין אותם .זה לא שאסרתי עליהם להיפגש איתם אבל אם הם רואים שגם לי וגם לאחי האמצעי משעמם , ואין לנו מה לעשות ( אחי האמצעי
" משחק " עם הילד בן ה5 ) הצענו להם לצאת רק המבוגרים למסעדה או לסרט ולבלות איתם כי הם החברים שלהם ולא אנחנו , והם סירבו , כמו שכבר אמרתי אנחנו לא מעניינים אותם .
הם פגעו בי , הם לא מכבדים את זה שאני ל א מסתדרת איתם , אני מרגישה כמו בייביסטר שלהן ואנחנו לא מתחברות .
הילדות אוהבות אותי, אבל אני לא מסתדרת איתן כמו שכבר אמרתי זה רק הפרש של 3 וחצי שנים ביני ובין הגדולה אבל בשבילי זה משמעותי , היא לא אוהבת את מה שאני אוהבת ולכי תמצאי נושא שיחה עם ילדה קטנה במשך 4 שעות .
בנוסף , יש לי הרבה מחויבויות ואין לי זמן למפגשים התקועים האלה , אם הייתי נהנית לפחות זה עוד היה בסדר אבל אני סובלת .
בנוסף , האבא במשפחה ( של החברים ) כל הזמן אומר לי שאני נראית בת 17 [?!]
וכמו שכבר אמרתי אשתו , מאוכזת ממני כי לא באתי , והבנות שלה כעסו עליי כי לא באתי... ><
אני אובדת עצות , כבר אין לי איך להתחמק מהמפגשים האלו , אף אחד לא מבין אותי (ההורים המעצבנים שלי ) ואני מעדיפה לעשות דברים אחרים במקום ללכת לעשות בייביסיטר . וזה לא רק שאני נגד המפגשים האלה , אלא גם האחים שלי .
העלנו את הנושא לפני המשפחה של אבא שלי וכולם הבינו אותי והסכימו עם מה שאני חושבת .
אז למה כ'כ קשה להורים שלי להתחשב בי , הם כבר יודעים מה אני מרגישה אמרתי להם 1000 פעמים !!!
בבקשה תעזרי לי O:

ואני חסרת אונים רועדת מפחד שהיא לא תדרדר, היא מתעקשת על קשר זה למרות שרובו מתבצע בפייסבוק, משום שהוא במעצר בית.
היא מתגנבת אליו בקטנה ואני על המשמרת לא יודעת כיצד לנהוג.
להסביר לה שנפילה הכי קטנה איתו וזה כתם לכל החיים.
מה לעשות?

אתמול קיבלתי טלפון מהבעלים של צהרון אליו ביתי ( כיתה ג') הולכת לאחר ביהס.
היא סיפרה כי ביתי ( ילדה טובה וקצת חנונית אפילו) הראתה באינטרנט הסלולרי, למס' בנות תמונות פורנו ( היא לא ראתה את התמונות ולכן לא ידעה לומר אם 'רק' נשים בתנוחות מסויימות או אקטים מיניים.. הצילו..). לטענתה ערכה עם ביתי בירור וביתי לא הכחישה (שזו בעיה נוספת לערוך ברור עם ילדה בנושא כה רגיש בלי ידיעת/אישור ההורים).
ידוע לי כי בחופשת החג הראתה בת דודתה של ביתי (ילדה בת12) תכנים פורנוגרפים, דרך הסלולר ודרך המחשב. במקרה זה, ביתי שתפה אותי בעניין ואמרה כי סרבה לצפות. אני, ניהלתי עימה שיחה מעמיקה על מיניות בכלל והאספקטים השליליים של פורנו בפרט. כמו כן הבהרתי לה חד משמעית שגיל 12 ( של בת הדודה) ובעיקר גיל 8 וחצי (גילה של ביתי) הינם גילאים מוקדמים מאוד לחשיפה לנושאים כאלה ושגם למבוגרים צפיה בפורנו לא לגיטימית. הייתי בטוחה כי המסר עבר בצורה חד משמעית ולהפתעתי/ מבוכתי/ וכאבי לאחר מס' ימים הגיעה שיחת הטלפון מהצהרון. טרם ניהלתי ברור עם ביתי, אולם בן זוגי ואני אובדי עצות. התחושה היא שיש ללכת בין הטיפות, כדי שלא תתפתח טראומה בנושא המיניות, ולכן אני אערוך את השיחה ללא בעלי, אך איננו יודעים מה להגיד ואיך להעניש (בעיקר על עניין ההתעלמות מלקחי השיחה הקודמת שלי עימה). כמו כן ידוע לי שאאלץ לשוחח עם האמהות של חברותיה של ביתי וגם כאן אני לא יודעת מה להגיד ואיך למזער נזקים. חשוב לי לציין כי מערכת היחסים ביני לביתי הינה פתוחה והיא נוהגת לשתף אותי בכל העובר עליה. אני מזועזעת ומבוהלת, מבולבלת מאוד, ומרגישה נבוכה ואבודה . בבקשה תעזרו לי. s.o.s

בני בן 14 תלמיד מצטיין ומשקיען אך אין לו חברים. בעבר היו מעטים וכיום אין לו כלל.הוא לא מודאג מזה ובזמנו החופשי מסתכל בטלויזיה או משחק במחשב או עם אחיו שגדול ממנו ולא נראה כלל שזה מפריע לו. הוא לא מעוניין להזמין חברים מהכיתה ונראה שטוב לו במצב הזה. האם אני צריך להיות מודאג מכך? או שלקבל את זה ולהשלים עם כך?

אני בת 14 וחברה שלי הראתה לי סרטון של שני נערים מאח הגדול שקיימו יחסי מין , אבל הייתה עליהם שמיכה אז לא ראו אותם ערומים . עדין זה ממש הגעיל אותי ועשה לי רע , אני לא מצליחה למחוק את הסרטון הזה ואני בלחץ שמישהו יראה , אני מתביישת אבל זה לא היה באשמתי אמרתי לחברה שלי להפסיק מלא פעמים אבל היא לא הקשיבה ואמרה : נו מה אי אפשר לצחוק איתך !
זאת חברה מאוד טובה שלי ומאוד התאכזבתי ממנה , למרות שאני חושב שהתגובה שלי די מוגזמת , כי הם לא ראו אותם ערומים וגם בטוח שידרו את זה בטלוויזיה באמריקה כי זה היה באח הגדול לנערים או משו כזה..
אני לא יודעת איך להגיב אני ממש מבולבלת , מצד אחד זה מגעיל אותי מאוד , ומצד שני אני חושבת שאני מגזימה . אני חושבת שהתגובה שלי נובעת מהלחץ שמישהו יראה שראיתי את זה , שיגלו את זה ויכעס כי אני לא מצליחה למחוק את זה מהמועדפים .
בנוסף בזמן האחרון חברה שלי מאוד השתנתה והיא מתחילה לומר מילים כמו : חרמנית עליו , איזה סקסית אני , איזה סקסי הוא .
זאת אותה חברה שהראתה לי את הסרטון , אני מאוד מאוכזבת ממנה ומההתנהגות שלה . תוכלי להגיב לי על ההתנהגות של החברה ועל איך שאני מרגישה לאחר שראיתי את הסרטון הזה ?

ראיתי את בתי בת ה-9 מאוננת עם כרית בסלון כשנכנסתי הביתה.

הסחתי את דעתה והמשכנו הלאה

היא מאד תמימה והיא לא יודעת שאני מבינה מה היא עשתה.

השאלה איך עליי להגיב? האם היה עליי לאמר משהו

היי , רציתי לשתף במשהו בעייתי קיבלתי מחזור לפני כחצי שנה...בחודש יולי - תחילת החופש גדול חודש לאחר מכן - סוף אוגוסט קנו לי מכשיר אייפון אני המון איתו והוא פולט המון קרינה רוב היום אני משחקת איתו ואני יושבת והוא מונח על הבטן התחתונה שלי .. מאז הפעם הראשונה לא קיבלתי יותר מחזור האם זה קשור ? האם זה נורמאלי ? אני מאוד לחוצה בגלל זה.... תודה , מימי

בני הבכור בן 16.5 יצר קשר עם בחורה בגילו שגרה במקום רחוק.זו הפעם הראשונה שלו. נפגשו מס' פעמים. התאהב. אך היא רואה בו אח /ידיד ולא מאוהבת בו. כאשר התחילה עם חבר שלו זה "התפוצץ" לו בפנים. איך מנחמים אותו לצאת מזה? "יהיה בסדר ... תתגבר..." ניראה לי כול כך לא מתאים. מה אומרים לו ואיך עוזרים לו? זה הבכור שלי ..פעם ראשונה שלי להתמודד עם זה. תודה.

שלום.
בני בחטיבת ביניים בכיתה ט' ומרגע שהוא מגיע הביתה הוא בחדרו מול המחשב , יוצא מהחדר לאכול ולשרותים ורץ חזרה למחשב .
לפעמים הוא יוצא בסופי שבוע עם חברים לסרטים / מבקשים .
יוצא פעמיים בשבוע לשני חוגים .
רמת לימודיו היא בינונית , הוא משקיע מעט בלימודיו וציוניו בינוניים .
בני מסתגר רוב היום בחדרו ולאחרונה אף סוגר גם את דלת (לא נועל) הכניסה לחדר.
האם זה אופיני לגיל ההתבגרות , האם זה התמכרות למחשב כי הוא כמעט כל היום במחשב .
האם ההסתגרות הזו והשהייה הרבה מול המחשב היא בסדר או עלולה לפגוע בו בעתיד , האם תוכל להציע לי דרכים לשנות את המצב .
תודה
שרונה

שלום,
רציתי להתייעץ על משהו שאני לא כל כך בטוחה לגביו...
לפני כמה זמן פניתי למורה שלי בבקשה לעבור כיתה כי אני רוצה להיות בכיתה עם חברותיי הטובות וגם כי פשוט לא טוב לי בכיתה שבה אני נמצאת למרות שגם שם יש לי חברות.
הייתי בטוחה בעצמי כשביקשתי זאת ולמרות זאת בהתחלה לא הרשו לי...
לפני כמה ימים המורה ניגשה אלי ואמרה שאם אני עדיין רוצה אני יכולה אבל אני צריכה להיות בטוחה בכך. הבעיה היא שאני בטוחה בזה אבל מצד שני גם לא בטוחה.
קשה לי להסביר את זה אבל אני כאילו פוחדת שאני עושה טעות כלשהי בבחירה שלי.
מצד שני אם אני אחליט להישאר בכיתה שבה אני נמצאת עכשיו אני ימשיך להרגיש רע כי אני פשוט לא רוצה להיות שם.מה שגם מבלבל אותי זה שהחברות מהכיתה רוצות שאני ישאר והחברות מהכיתה שאני רוצה לעבור אליה רוצות שאני אעבור אליהן,בעיקר שהן רואות שרע לי .
מה עלי לעשות? תעזרו לי בבקשה!

הי לכולם, לבת שלי יש בעיה של בטחון עצמי ואני בטוחה שזה נובע מהעובדה שהתחילו להיות לה פצעונים (יותר נכון חצ'קונים). רכשתי לה טיפול תרופתי מלא של פייסאיט שחברה המליצה לי (ג'ל+קרם לחות+חלב פנים) ומרגישים שזה עוזר אך עדיין לא ניתן להבחין בשינוי התנהגותי. אני יודעת שאקנה זה טיפול מתמשך שבמשך כל גיל ההתבגרות זה יהיה ונצטרך לטפל בזה אבל... איך אני יכולה להעלות את הביטחון העצמי שלה?

קשה לי מאוד להיות שלמה עם עצמי , ברור שיש כמה דברים שאני אוהבת בעצמי , אבל עדיין יש לי אף עקום , הוא נוטה לצד ימים כאילו כל האף שלי עקום לצד ימין , רואים את זה רק בתמונות , אני אוהבת את איך שהוא נראה במציאות אבל בכל התמונות שלי מקרוב הוא נראה מעוות !!! אני פששוט רוצה לבכת ! , עור הפנים שלי אדמומי , הלכתי לרופאת עור והיא אמרה שאין מה לעשות שזה העור שלי ומתחת לעיניים שלי יש לי עצמות בולטות וזה נראה כאילו תמיד יש לי שק שינה !!! מה לא ניסיתי : מייקאפ , קונסילר , הכל אבל כלום לא עובד .
אני לא יכול יותר אני פרפקציוניסטת , אני תמיד שואפת לשלמות .
מה אפשר כבר לעשות , אני רוצה להיות יפה !!!

שלום לכולם.
אני אם חד הורית לשתי בנות בגיל ההתבגרות.
לפני כשלוש שנים גרתי עם חבר ,מעשה שלא צלח בלשון המעטה וכתוצאה ממנו ,הבת הגדולה שלי עברה לגור עם אביה .-בעצת פסיכולוגים -הרפיתי , היא לומדת בעירו, יודעת לדעתי שעשתה טעות ,אולם מאוחר כרגע לחזור מאחר וכל חיי החברה שלה מתנהלים שם,ובית הספר בו היא לומדת הוא מעולה.
מיותר לציין את המשבר שאני חשה ,אולם למדתי לקבל את המצב אך לא להשלים איתו.
הדבר שהכי כואב הוא הפרידה מאחותה בת ה-14 .- האב לא מבין כמה הפגיעה קשה ,,
דווקא עם הבת הגדולה ,היחסים שלי מעולים -היא ילדה טובה, ממושמעת, מכבדת אותי
מגיעה אליי כל יום ,דאגתי דרך בית משפט שהן תראינה אחת את השנייה כל יום.
הבעייה עם הקטנה - שהיא כבר בכיתה ח'- היא פשוט לא סובלת אותי !!,זה גומר אותי
היא אומרת לי בפנים -אמא -אני שונאת אותך , בכל הזדמנות , אין לי איתה תקשורת
אני מנסה לרצות אותה בכל מאודי -כל מה שצריך ואף יותר - דלתות נטרקות חופשי בביית, התקפי זעם -מקללת אותי , היא פשוט רואה אותי כאילו שהיא רואה שטן מול העיניים .
אני שואלת את עצמי -מה הסיבה ? - אפילו את החבר שלי שהיא לא מסמפטת היא כבר לא רואה .
בכל הזדמנות מאיימת שגם היא תעזוב את הביית כמו אחותה,אני בתגובה לא מראה לה פחד ואומרת לה שהיא יכולה ללכת -אני גם אארוז לה מזוודה .
אני לא יודעת מה הסיבה לכל השינאה הזאת ? היא הופכת את הביית כשהיא בקריזה
אני ממש פוחדת לדבר איתה .
היא עומדת בחלון וצועקת "הצילו"- וכל השכנים שומעים .
פשוט נורא

מה עושים ?

שלום רב,
בביתנו קיים קושי רב בהתמודדות עם התנהגותו של אחי, אשר כיום בגיל 15.
מעט רקע - אנחנו ארבעה אחים, הוא (15), אני (25), אח בכור (30) ששב לביתנו לתקופה של שנה ואחותנו (27) שמתגוררת עם בעלה והילדים מחוץ לביתנו.
הורינו גרושים, ואין לנו קשר עם האב.

הבעיה היא:
בשנתיים האחרונות אחי המתבגר מפגין התנהגות בלתי הולמת שמתבטאת בהתחצפויות בלתי נסבלות, התקפי כעס ופורקן אגרסיות על ידי הכאת קירות החדר שלו והרמת קול באופן שמעכיר את השהות בבית. הוא בוחר לבלות עם חבריו בין היתר בעישון סיגריות ושתיית אלכוהול על אף שהוא קטין. ובנוסף, אין הוא משקיע בלימודיו ולו במעט, על אף ניסיונותנו הרבים כל כך לדרבן אותו ללמוד.
נכון שיש לו גם צד חיובי, ומדי פעם השיחות נעימות, אך אם אין הוא מקבל מה שהוא רוצה (למשל כסף לבילוי, שהוחלט לא לתת לו עקב התנהגות לא הולמת באותו שבוע), הוא משנה עורו וחוזר לדמות העצבנית והבלתי מרוסנת שצועקת ומטילה אימה.
אני ואימי חסרי אונים, אימי משתדלת לעמוד איתנה ולחנך אותו ובו בזמן להיות קשובה לו, אך קיים בה מורא מפניו, נראה שלצערי הוא מכתיב את הקצב ברגעים מסויימים. מטלות הבית אף הן לא מבוצעות באופן סדיר על אף הבטחותיו הכוזבות. הוא נוטה לשקר ולא לעמוד בהבטחותיו.

הערה אחרונה - אחי הבכור (30) הגיב בשנים האחרונות להתנהגותו בכך שבחר לא לדבר איתו, הוא תמיד היה נוקשה איתו, הרבה פעמים בצדק אך לפעמים פחות לדעתי. אני משתדל לפצות על כך בשמירת הקשר איתו וניהול דיאלוג כשמתאפשר כדי שלא ירגיש שהעולם נגדו, אך אין זה עוזר והתנהגותו טעונה שיפור.

שקלנו להעבירו לפנימיה עקב הסיטואציה הטעונה במשך רוב שעות היום בבית (דבר המקשה על ניהול אורח חיים תקין ושפוי גם לקריירה שלי באופן אישי למשל), אך איננו יודעים להיכן לפנות או אם כדאי בכלל.

מצטער על כך שכתבתי כל כך הרבה, אך זה היה במטרה להעביר את המתרחש אצלנו בצורה הטובה ביותר.

תודה רבה

אני אתן לך כמה דוגמאות:לפני יומיים הייתי אצל חבר שלי[שהיא מכירה אותה ואנחנו המון זמן ביחד]ולפני זה התארגנתי בחדר שלה,כי חייבים להתארגן בחדר שלה,רק שם יש מראה בכל הבית..ובטעות שכחתי מגבת וחולצה.מעצבן,אבל קורה.(היא שונאת שמשאירים אצלה משהו)
בקיצור,אני אצל חבר שלי פתאום אמא שלי מתקשרת ומתחילה פשוט לצרוח עליי אבל לצרוח בצורה לא נורמלית-למה השארת את המגבת והחולצה שלך בחדר שלי?!את עכשיו חוזרת מגיא[חבר שלי]מחזירה את המגבת ואת החולצה וחוזרת!
אתה יודע כמה בושה הרגשתי באותו רגע? לא ידעתי מה לעשות! מצד אחד-אני לא יכולה לריב איתה מולו ולענות לה,ובכלל,אני אף פעם לא עונה לה,אלא תמיד שותקת כמו איזה כלבה, ומצד שני אם אני אתעלם ממנה ולא אבוא היא עוד יותר תתעצבן ותעשה לי עוד יותר את בושות!! בסוף עוד חזרתי הביתה והחזרתי את המגבת והחולצה וחזרתי אליו...
היום למשל,ביום שבת היא ביקשה ממני לקפל כביסיה ולא קיפלתי[תפקיד שהוא בכלל שלה,אני אחראית על השטיפת כלים]כי ישנתי,כי אני שומרת שבת ובשבת אני נחה.
במוצ'אש רציתי ללכת לחברה שלי כי יש לי מבחן יום ראשון במתמטיקה ואני חייבת ללמוד,ואמרתי לאחי שיקח אותי אליה כי היא גרה רחוק והוא אמר לי תוך חמש דקות תיהי מוכנה כי אני ממהר.התארגנתי והייתי מוכנה מהר,
אבל היא באה הביתה והכביסה לא הייתה מקופלת אז היא התחילה לצרוח עליי למה הכביסה לא מקופלת?!?! את לא הולכת עד שהכביסה לא מקופלת!כמובן שאחי כבר הלך כי היא לא יכולה להפסיק לצרוח ולדבר ואמרה לי עד שאת לא מקפלת כביסה את לא הולכת ואני לא יכולה לעשות הוקוס פוקוס..אז גם לא הלכתי לחברה שלי.
יש גם את העניין של העונשים המטומטמים שלה,שאם אני עושה משהו לא טוב אז היא אוסרת עליי לצאת למשך שבועיים או שבוע..זה כל כך מביש אותי!! אוטוטו אני בת 16,למה היא חושבת שהיא יכולה להגיד לי דבר כזה?
אני ילדה טובה,עם תעודה טובה,ובחיים היא לא שמעה מהמורים שלי דברים רעים, אני מנומסת, אני נעימה,והיא תמיד מקבלת עליי מחמאות ובכל זאת היא ממרמת לי את החיים!!
הדוגמאות שנתתי לך הם קומץ קטן קטן קטן ממה שעובר עליי איתה ביום יום,
ואם אתה חושב להגיד לי -דברי איתה,לכו אחת לקראת השנייה,אז ניסינו, ניסינו לדבר מיליוני פעמים,זה לא עוזר.אני גם לא רוצה לדבר איתה כי יש לי רגשות רעים אליה הצטברו לי כל כך רגשות שלייליים כלפיה..היא תמיד מפעילה עליי כוח ומדכאת אותי.באלי לעזוב את הבית..מה לעשות