פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום ציפי,
ילדים עם בעיות קשב וריכוז, נתונים יותר לבעית ויסות האגרסיות והתיסכול שלהם. זו אחת הסיבות אולי. סיבה אחרת היא שבקשרים שלו עם הסביבה, עם בני גילו ספצפיפית לפי התיאור שלך, קיימים מאבקים ונטייה להעלבות. ייתכן שחלק מהילדים הבינו את המזג החם שלו ומנצלים את זה כדי שהוא יתפרץ ויהיה מוקד שלילי בתשומת לב המורים. ייתכן שמתוך חוסר האונים שלו הבן שלך מתפרץ כדי להרגיש חזק וגדול.
צריכה להיעשות עבודה טיפולית על מנת שיפרש בצורה אחרת התיחסויות של אנשים כלפיו. כך, דרך חשיבה וייחוס פחות אישי יוכל להצליח להגיב ביתר וויסות. אולי גם טיפול תרופתי בשילוב עם עבודה טפולית יעזור כאן.
יש להתייעץ עם איש מקצוע, התפרצויות אינן עוברות במהירות ובעצה אחת או שתיים, גם הקונטקס המשפחתי אולי צריך לעבור שינוי מסוים.

בהצלחה,
שלי ורדי

שלום דנה,
הבת שלך עדיין לא מתבגרת אך לצערי נושאים של יופיה והשוואה בין הבנות מתרחשים כבר מגיל צעיר בימינו. ללא ספוק יש בעיה עם הסביבה החברתית, כך היא חשה נחותה ולא מוצלחת ובאופן טבעי פונה אלייך ומבקשת עזרה. לא צריך לראותאת זה כנסיון שטחי לתשומת לב בלבד. אך היא גם נהנית מכך . זה לא אומר שאין לה סיבה אמיתית. נראה לי שהיא צריכה איש מקצוע כי אוהבת לשתף ואוהבת קשר.זו פרוגנוזה טובה לשיפור באמצעות טיפול. חוץ מכך, צריך לדבר עם המחנכת אולי לעשות כמה שינויים באמצעות המחנכת במעגל החברתי שלה ובמקום שלה בכתה. חיזוק רגשי מצד המחנכת גם יועיל חלקית אך עדיין אני חושבת שיהיה טוב בשילוב עם איש מקצוע.

בהצלחה,
שלי

תודה רבה לך על תשובתך. אודה לך מאוד אם תוכלי לכוון אותי. אשמח לקחת אותה לטיפול אך לא ברור לי איזה סוג של מטפל עליי לחפש עבורה. האם איש מקצוע המטפל בילדים ספציפית?

כן, מטפל בילדים

שלום,
למש שלא תבקשי את העזרה של המורים? לגבי האחורים בבית הספר הם גם אמורים להגיב,לא מאמינה שבגיל כזה צריך להפעיל סנקציות כמו לנתק פייסבוק.
זה נותן הרגשה של ילדה קטנה ולא מעצים את תחושת הבגרות.

שלי

שלום לימור
אני מבינה את הסיבה לדאגה, נראה שלא טוב לבת שלך עם הדימוי העצמי והחברתי שלה, היא תלמידה טובה אך לא מוצאת את המקום שלה מבחינה חברתית. בבית היא פורקת את רגשות התסכול שלה וכך גם מדרדרת את הקשרים שלה גם בתוך המשפחה. היא תלותית בך, זקוקה לך, ואת לא צריכה לדחות אותה, אלא בעדינות לעודד אותה להתפשר עם חברות. אין לי הרבה מידע אך נדמה לי שהביקורת האמיתית הינה כלפי עצמה, אך משליכה ומעבירה אותה על הסביבה. אולי היא חושבת שהאחרים גם מבקרים אותה.
יכול להיות שטיפול דיאדי אמא-בת יעזור והיא תסכים להשתתף? אולי המטרה של הטיפול לא צריכה להיות השיפור של ההתנהלות שלה אלא העמקת הקשר ביניכן. כך יהיה לה זמן איכות איתך, זמן שאני מבינה שהבן הצעיר שואב ממך.

בהצלחה,
שלי

שלום לך,
מרגישים עד כמה את אוהבת לכידות ושונאת ריבים, ועד כמה את מעורבת בחיי החברות שלך ועד כמה היית רוצה להחזיר את הגלגל אחור. קשה באמת כאשר משהו בחבורה מתפרק. אני גם חושבת שאת צריכה לעזוב את זה מעט, אולי כדאי שהחבורה תתפצל בלילה ותהיו בחדרים נפרדים כדי לא להשאיר אף אחד מהחברות לבד. אם זה לא אפשרי ומוריד משמעותית משמחת הטיול, אז החברה השקטה תלך, כפי שהודיעה, לחדר אחר, טוב לה יותר מאשר להתעמת ולריב עם החברה השנייה. תנסי להיות אתה לפחות במשך היום בטיול. קשה מאד כרגע לאחות את הקרעים, אך מי יודע? הזמן אולי יעשה את שלו. כל אחת מהן תפסיד משהו. אתן החברות תצטרכנה לדלג בין אחת לשנייה כי אני מבינה שאתן אוהבות את שתיהן, אך מעט פחות תשומת לב לריב ולמאמץ לפשר ביניהן, לא יזיק, הן צריכות מכוח הנסיבות להבין שהן מפסידות משהו.

כל טוב,
שלי

קודם כל תודה על תשובתך.
החבורה לא יכולה להתפצל בלילה כי אף אחד מאיתנו לא רוצה להתרחק מהשאר בגלל הריב המטופש של השתיים,וכל אחת מרגישה שאם נפצל את החדר אז אנחנו גורמות שגם לנו יהרס הטיול.ולדעתי הילדה השקטה שרוצה לעזוב לא באמת רוצה לעזוב היא פשוט רוצה לוותר,וזה מה שמעצבן אותי בעיקר. היא מוותרת על הכל. היא מוותרת על להיות איתנו בהפסקות,היא מוותרת על להגיע למסיבות או סתם מפגש שבו גם הילדה השנייה מוזמנת ועכשיו היא מוותרת על להיות איתנו בחדר. זה מעצבן אותי כי זה האופי שלה לוותר. אף פעם הילדה השנייה לא מוותרת ולכן גם יוצא שהילדה השקטה יותר התרחקה מאיתנו. וחוץ מזה כל החברות שלה בחדר אחד לאן היא בדיוק תלך? הרי זה ברור לכולנו שהיא רוצה להיות בחדר איתנו.. כי מתחילת שנה היא התלהבה שבטיול השנתי כולנו ביחד...
אני רואה איך כולנו מתחלקות והריב הזה מתחיל להשפיע עלינו וזה משגע אותי..
הן שתיהן מתנהגות כמו ילדות קטנות וזה יוצא שהן משפיעות על כולנו,כי חלק צריכות ללכת עם זו וחלק עם השנייה ולפעמים בא לנו להיות כולן ביחד אבל זה לא יכול לצאת כי אז ההיא תישאר לבד..
רק לפני כמה ימים הילדה השקטה אמרה לי שכבר לא בא לה לצאת לטיול השנתי וזה שיגע אותי שהיא נותנת לריב כזה מטופש להשפיע לה על ההנאות בחיים כי הרי הטיול הזה הוא פעם בשנה והסיכוי שהיא תגיע אי פעם לאותו מקום קטן מאוד. אבל מצד שני גם הבנתי אותי כי גם לי כבר לא בא לצאת לטיול השנתי כי אני יודעת שלא נוכל להיות כל החברות ביחד.
מה אני יכולה לעשות?

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_גניקולוגיה_נערות' id=link]גניקולוגיה נערות[/a].

ליאל יקירתי אני משערת שאת בכיתה ז' ..אני היום בת 38 את המחזור הראשון שלי קיבלתי בכיתה ח' בסוף השנה.
הבת שלי בת 13 וחודש ורק עכשיו קיבלה מחזור אל תדאגי יקירתי זה יגיע...

שלום
יש לי תחושה שאת הולכת על ביצים עם ביתך,את חוששת מריבים ומכך שתתרחק ממך או שלא תאהב אותך מספיק. היא הבכורה ואתן קצת חברות, חשוב לך לשמור על החברות הזו. החסרון שאני רואה כאן זה שאת חוששת להפעיל את סמכותך עליה, (צעקות לא מראות לצערי על סמכות אלא על אי שליטה...), אני חוששת שהיא עושה הרבה דברים מאחורי גבך, בסופו של דבר מחליטה לא ללמוד על דעת עצמה, והדבר החמור הוא שאולי היא "סוחבת" ממך ומסבתא שלה כסף.
זה במאת חמור ומראה על קושי בקשר ואי אמון ביניכן, לא על קשר פתוח וישיר. יש דברים שלא נאמרים ביניכן, היא מסתירה את החוויות האמיתיות שלה. את לא צריכה לפחד, וכן לעמת אותה עם זה שהיא לוקחת כסף, שהיא מסתירה המון דברים, מה היא עושה בלילה עם מי מסתובבת. היא לא חייבת לשתף בכל , אך חלקים משמעותיים ממה שקורה לה היא שומרת לעצמה.
היו מועילות לך כמה פגישות הדרכה כדי לקבל כוח ולגשת אליה באופן ישיר, סמכותי ותומך בלי להגיע לקצר גדול איתה. התחושה החזקה שלי שאתם מזייפות קצת את הקשר, הוא לכאורה פתוח וטוב אך בעצם הוא לא כזה, יש הרבה הסתרות, ואפילו ערכים שונים, ויש לה חיים משל עצמה, עליהם היא לא מבקשרת הכוונה ממך וזה חבל.

אני מקווה שתבקשי עזרה מקצועית כדי להבהיר את הבעיתיות
בהצלחה,

שלי ורדי

אכן יש דברים מאחור, חשוב לי לציין שאני כן מדברת איתה על דברים הרבה יותר מהותיים, והיא מודעת לכך שאני יודעת שהיא לא משתפת אותי בכל, וזה בסדר.
היום אחה"צ יש לנו פגישה עם מטפלת נוער, אנחנו כנראה מתחילות טיפול "זוגי" אמא ובת, אני מאוד שמחה על כך שאני מנסה לתקן, ומנסה לעזור לה כמה שרק אני יכולה, ובעצם פנייתי לכל מיני גורמים לקבלת עזרה אני חושבת שאני נכון...
הלוואי ודברים יישתנו ואני מקווה לטוב...

הי יפעת,
קראתי את פנייתך.
אני עוסקת באימון אישי לצעירים ולבני נוער ובאימון מנטאלי לספורטאים צעירים בתחום התחרותי.
חשוב לזכור כי בני נוער בספורט התחרותי מתמודדים מגיל צעיר עם שגרת אימונים אינטנסיביים, תחרותיות, כשלונות ולחצים שונים, וכל אלו בנוסף ללחצים ה"רגילים" איתם צריכים בני נוער להתמודד.
יחד עם העובדה שחייהם מורכבים יותר אין הצדקה להתנהגות אותה את מתארת וכמובן שיש מה לעשות בעניין.
תוכלי לקרוא עוד בנושא בבלוג שלי/

שלום לך,
לצערי את איבדת את הסמכות עליו והכוח שלו לגרום לך להיות מאויימת הוא הרסני בשבילו ובשבילך. אני לא יודעת אם יש אבא בתמונה כי לא הזכרת את זה. הוא כבר לא ידל, עוד חצי שנה בן 18 ומאוחר לשנות עכשיו את טיב היחסים או את אישיותו בלי שלו עצמו תהיה מוטיבציה לשינוי. אני לא יודעת איך את עושה את זה, אך כאשר תפסיקי לשדר פחד ולהרגיש מאוימת, תיתכן קצת הטבה ביחס שלו אלייך ובבקשות שלך ממנו. אין לו הרגלים, הוא חי לפי דחפים וסיפוקים, ולפי ניסיוני, העובדה שמשחק כדורגל באופן מקצועי ומשקיע בוודאי המון שעות בשבוע לשם כך, מפריעה והפריעה ללימודים שלו. זו החלטה שקיבלתם ויש לה מחיר כבד לגבי ההשכלה הפורמלית שלו. יש תקווה שהגיוס לצבא יעזור לו להיות בן אדם קפדן, אחראי יותר ודוחה סיפוקים. אולי כאן יהיה שינוי כלשהו. דבר נוסף שאת יכולה לעשות זה לשתף את המאמן שלו כי יש לו כוח סמכותי עליו והבן שלך בוודאי מעריך אותו.

בהצלחה,
שלי ורדי

לא מכירה ספר כזה, מצעטרת.

היי ורד,
הוא לא יספר לה, עצם העובדה שהוא נתן לך גלולות מעידה על כך שאפשרי ללא ידיעת אמך. אני חושב שאפשר לסמוך עליו, רופאים לא אמורים להעביר אינפורמציה רפואית גם אם זה לאמא. (הם לא כמו מורים, אל תדאגי). לפי החוק את רשאית להחליט על גלולות בעצמך בהסכמת הרופא. ואם אמך פעם תדע, אולי תראה בעצמה את הגלולות, בסופו של דבר, לא תוכל לכפות עלייך את רצונה,. אני מניחה שאת מספיק בוגרת, אחרת לא היה נותן לך את הגלולות. לא תמיד תוכלי לרצות את ההורים, תעמדי על צרכייך ועל מה את חושבת שזה נכון עבורך ותסבירי לה זאת אם יהיה צורך. לא נראה לי שאת צריכה לחזור לרופא.
אני גם מקווה שאת זהירה בכל מעשייך.

בהצלחה,
שלי

שלום לך,
אני מבינה שבעלך מגדל את בנך יחד אתך והוא בעצם ה"אבא הפסיכולוגי" עבורו אני לא חושבת שנכון שבבית אחד, את תחנכי אותו לבד כאשר מבוגר אחראי נוסף נמצא. את ובעלך צריכים למצוא את שביל הזהב ביניכם כדי שהחינוך של שניכם לא יהיהי כל כך שונה.
אם אני מבינה נכון, הבעיה העיקרית הינה שאת לא מזדהה עם הדרך הנוקשה מדי לטעמך של בעלך והוא מבקר את הדרך שלך. האמת נמצאת באמצע איפשהו, קצת נוקשות וגבולות ומסגרת אך גם רכות. הרכות לא צריכה לבוא במקום גבולות, את מבלבלת בין רכות לגבולות נדמה לי. רכות אינה פרושה לאבד סמכות אך לדעת במצבים מסויימים לבטא רוך ובמצבים אחרים להיות סמכותי. תאמיני לי שילדים מחפשים את הגבולות. מה שמבלבל אותנו כהורים זה שהילדים נמצאים במצב של קונפליקט תמידי: הם רוצים חופש, רוצים לעשות כרצונם אך בו זמנית מפחדים מהחופש והדחפים של עצמם ומרגישים מוגנים כשההורה מציב להם גבולות בהתנהגות, בהרגלים וביחס. הם אפילו מעריכים את ההורים יותר על יכולתם לעמוד מולם. הערכה זו תביא אחריה גם הזדהות עם הערכים של ההורים ועם הדרך שלהם.
אולי ייעוץ משפחתי יעזור לכם.

בהצלחה,
שלי ורדי

שלום לך,
לא ידועת את הרקע של הבת , האם היו לה בעיות קודמות, מחוץ לבית או בתוך המשפחה, אך ההתנהגות הזו בהחלט לא טבעית ומעידה על קשיים בתקשורת, ותחילת יצירת תפיסת עולם מצד הבת שלכם שהיא צריכה לדאוג לעצמה, בלי לקבל רשות או להתייעץ. היא מתרחקת רגשית או לסירוגין זועקת לעזרה, בתקווה לא מודעת שהמעשים שלה יובילו לזעזוע רגשי אצלכם ותבינו את הבעיות שלה. (הזעזוע הרגשי, זה הצליח לה...). תעשו חושבין ואם יש ברקע בעיות קודמות אתה, זה הזמן לבקש ייעוץ פסיכולוגי.

בהצלחה,
שלי ורדי

שלום מירב,
האם בנך אומר מילים אלו במסגרת של מריבה ביניכם או קונפליקט כלשהו? כי אז זה מותאם יותר, לעשות מניפולציה עלייך בעניין העדפתו לאביו. אין היגיון שבנך יהיה קשור לאדם שרואה אותו פעם בחודש לחצי שעה, ואני לא בטוחה אם היום פוגש אותו באותה שכיחות. במאה אחוז הוא קשור אלייך יותר מאשר לאביו. אך ייתכן שיש לו קונפליקטים אחרים איתך רוצה שחרור מסוים אולי, מתחיל להטיל ביקורת עלייך כטבעים של מתבגרים. הבעיה של ילד הגדל עם הורה אחד, היא נוטה להתקשר מדי להורה היחיד, עובדה המכבידה עליו כאשר נזקק לנפרדות. וגם כשיש קונפליקט בינו לבין ההורה היחד, אין לו ליאן ללכת, אין הורה שני. העובדה שהאמירות שלו מאד משפיעות עלייך מעידות שאת לא שלמה או לא בטוחה באיזשהו אופן בהורות שלך, והוא מרגיש שהוא נוקט במניפולציה רגשית עלייך. את מנסה להיות אמא טובה מאד אך האימהות שלך לא נמדדת רק מהאמירות של בנך, אלא בעיקר ממה שאת חושבת על עצמך, על יחסך והתנהגותך, בשילוב עם מעקב אחרי התפתחותו, אושרו וטיב הקשר ביניכם. ילדים הם כפויי טובה לרוב, מבחינתם אהבתם הורה זה משהו בסיסי וצריך להיות מבון מאליו ורק מאוחר יותר הם הופכים להיות בשלים ולהבין מי היה לצידם לאורך כל הדרך ולהעריך את ההורים כאובייקטים נפרדים. אך בנך עוד קטן לזה.
אם הקשר רווי קונפליקטים ותהיות מצדיך שלא מתבהרות הייתי ממליצה לך לקבל הדרכה לזמן מה כדי לחזק את בטחונך בהורות שלך.

כל טוב,
שלי ורדי

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_זהות_מינית_תפקוד_מיני' id=link]זהות מינית, תפקוד מיני[/a].

שלום,
אם ההתנהלות הזאת חדשה יחסית ויש שינוי קיצוני מבעבר, נראה שהבת שלכם עוברת משבר כלשהו. היא זועקת לעזרה דרך התנהגות מתנגדת, פרובוקטיבית ועצבנית. האם המשבר קשור לבית וליחסים בתוך הבית או לסביבה החיצונית, איני יודעת. זו לא התנהגות רגילה. אם באמת היא מסתובבת עם "עבריינים" כפי שהיא טוענת, אז המצב גרוע ובטח חווה חויות קשות שלא תואמות את הערכים של הבית.
לפי דעתי, הבת שלכם צריכה אבחון רגשי, ואתם כהורים צריכים הדרכה ראשונית כדי להבין מה המקור העיקריי של הקשיים לה, ומה בעצם מתחולל בנפש שלה ביחס לעצמה, לבית שלה ולסביבה שלה בכלל. זאת כדי שתהיה התקרבות ראשונית בינה לביניכם. אולי גם לימודית היא אינה נמצאת במקום המתאים לה, אך אין לי מספיק מידע על כך, זו רק השערה.
לגבי הגבולות שאתם מציבים והיא לא מקבלת, אני מאמינה שאם אתם כהורים וכמשפחה מורחבת, (אחים גדולים אולי, דודים, סבים) תתאחדו לעזרתה ותרצו מאד שתשנה חלק מהרגליה, ויהיו לכם הכוחות להתעקש ולא לוותר, לבסוף אתם תצליחו. תזכרי שילדים או מתבגרים, חוששים לעתים קרובות ממסגרת ללא גבולות ולמה שהם עלולים להגיע אם אינם שולטים באימפולסים, והדחפים שלהם. בדרך פרדוקסאלית, הם מרוצים מהגבולות ונרגעים כאשר ההורים מציבים להם אותם, למרות התנגדותם הבו זמנית. לעתים, אי הצבת גבולות וחוסר אונים מצד ההורים, גורם לילדים לחוש מוזנחים, לזלזל בהורים ולהרגיש שאין על מי לסמוך.
אז תלכו להדרכה קודם, כמה וכמה פעמים, זה שווה במסגרת הקהילה או במסגרת פרטנית, ותנסו להבין. אולי בו זמנית בית הספר יכול להפגיש את הבת עם עו"ס לנערות או עם הפסיכולוגית אם יש לה זמן עבורה ליותר ממס' פגישות בודדות.
אני רוצה להגיד לך שכרגע מה שהבת שלך צריכה זה שתהיי חזקה ועיקשת, לטובתה ולא חלשה.

בהצלחה, מאחלת שיהיו לכם הרבה כוחות,

שלי ורדי