פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום,
מה שחשוב הינו שלא תדברו אתה ולא תדגישו מאד את נושא חוסר הבטחון, עצם העלאת הנושא מקבעת ומנציחה לפעמים את התחושה הזאת. במקום זאת, תנסו לשמוע את הדעות שלה, להעריך את התכונות הטובות שלה, לעודד אותה ללכת לחוגים שמעניינים אותה, לעשות דברים שהיא טובה בהם.
חוסר בטחון נובע מכל כך הרבה סיבות כך שקשה לי לדעת את התמונה המדוייקת. כמו אצל בתכם, כך אצל רבים וטובים חוסר הבטחון נובע ממקורות סמוים, לא נראים לעין, בלי סיבה חיצונית מוצדקת. לפעמים נובע מכך שהבן אדם עצור ומפחד לשחרר יצרים ודחפים, לפעמים נובע מביקורתיות עצמית גבוהה ולפעמים מכך שהאדם חושב שהאחרים תמיד טובים ושווים יותר ממנו, כמובן יש עוד סיבות כמו חוסר בטחון בקשר ובאמון עם אנשים וכו'.
קשר עם הורים, חוסר בטחון כי בהשוואה עם אח/אחות מוצלחים יותר וכו'. לפעמים פחות נורא חוסר הבטחון אלא התוצאות שלו, כמו הימנעות מאתגרים, התנסויות, חוויות. כי רק דרך התנסויות והצלחות יכול להיות שינוי במצב.
אם כבר שמישהו ידבר אתה, אז איש מקצוע עדיף אם בכלל מעוניינת בכך. עם ההורים זה קשה.

כל טוב,
שלי

שלום לך,
אין לי פרטים כך הרבה לא אוכל לעזור לך, יש קצינת ביקור סדיר בבית הספר, אולי שידבר איתה, כל בית ספר מגייס קצינת ביקור סדיר לתלמידים שלא מגיעים.
אאולי בית הספר לא מתאים לו..אך הוא כבר מבוגר ואין טעם שיחליף מסגרת , יש מסגרות בחלק מהעיריות בהן לומדים חלקית, רק לבגרויות, האם הציעו לו משהו כזה. בכל מקרה, נראה שהוא מיואש מהלימודים ונהיה אדיש להם. זקוק לתגבור פרטני. אולי היה יכול להיות רעיון טוב אם היה יוצא לעבוד במסגרת חלקית כמובן, אחה"צ כדי להיות פרודוקטיבי ולצאת מחוסר מעש.

נראה לי קשה להחזיר אותו ללימודים בגיל זה, למרות שאני לא יודעת הרבה פרטים, איך איפשר ליישב את הריב שלו עם המנהלת?

בתקווה שעוד מעט יתבגר וירצה בעצמו להשלים לימודים ובגרויות

כל טוב,
שלי

שלום לך,
אני מבינה לליבך,
אך לבת שלך זה לא מפריע וגם לא לבעלך, זה באמת מוזר. למרות שבדרך כלל היא כן הולכת הרבה לחברות כי רוצה לברוח מןהאוירה הלא שקטנה. מבחינתך, את יכולה לשתף אותה בכל שכואב לך שנמצאת הרבה מאד אצל חברות, ואת לא תמיד מרשה לה להביא את החברות, אך זה לטובתה ולטובת המשפחה והשם הטוב שלה.
לא כל הכביסה המלוכלכת צריכה להיות בחוץ.. מבחינתך את יכולה לשתדל להיות הכי מאופקת כשיש חברות וללכת לייעוץ,.. אפשר בלי ייעוץ במצב כזה שאתם נמצאים?

שלי ורדי

שלום רב
את מתארת מצב של מתח נפשי שבנך נמצא בו. נכון, זה גיל ההתבגרות, וזה מלווה בהרבה מתח, התרגשות ואלפי התנגדויות כלפי העולם כולו, אך נראה לי שאצלו המצב קצת קשה יותר ולו רק בגלל ההרטבות בלילה. יש לברר את הסיבות לכך. זה יכול לבוא מהבית או מהסביבה. מתחרותיות יתר או דימוי עצמי נמוך, תזונה עמוסה בסוכרים או היחשפות לתכנים אלימים ותחרותיים מעל המומלץ במחשב או בטלוויזיה. הבירור חייב להיות מקיף ויהיה קשה לעשות זאת לבד. יהיה נכון לפנות לייעוץ הורים כדי למצוא את הפתרון מאחר ובנכם זועק לעזרה!!!!!
בהצלחה

שלום,
אפשר לקחת ולא לספר, אפילו הרופאים נותנים מרשם ולא צריכים את אישור ההורים על כך. אך לא נעים לך לא לשתף , אני לא יודעת מאילו סיבות. אם הורייך ליברליים מספיק את יכולה לרמוז על כך . בעצם הגלולות הן עדות לכך שאת מקיימת יחסי מין. האם את מרגישה שאת יכולה לומר להם זאת בלי שיתערבו ותהיה ביקורת קשה עלייך. הכל גם תלוי בקשר הטובביניכם, עד כמה הם זומכים עלייך כבחורה אחראית ועד כמה מקבלים את העובדה שת גדלה ונהית אישה...גם תלוי אם יש לך קשר עם חבר קבוע והם מכירים ויודעים זאת, אחרת בטח ובטח יגיבו יותר בחריפות

לשיקולך,
שלי

שלום, אופייני למתבגרים מצבי רוח משתנים והתפרצויות הנובעות הן מהתקופה הקשה שהם עוברים כשצריכים להשיג נפרדות גבוהה יותר מההורים, הכרוכה גם בביקורת עליהם. בנוסף, מכיוון שהדחפים שלהם מתגברים בתקופה, הם יותר אימפולסיבים ולא מתאפקים. ייתכן שאצל בנך יש בעיות רגשיות מעבר לבעיות הנורמטיביות. עדיף לנסות לא להגיב באגריסיביות לפרובוקציות שלו, כי הוא גורר אותך לויכוח כדי לפרוק את המטען הרגשי מעצמו. אז לפעמים בלתי אפשר לא להגיב אך אם אפשר לא להיגרר להתנהגות אימפולסיבית מצידך יהיה מעט טוב יותר. בנוסף יש מצבים שרק עבודה טיפולית ופסיכולוגית תיתן שיפור משמעותי.

שלי ורדי

תודה שלי על תגובתך המהירה.
לפי מה שאני מבינה מדבריך אני אמורה לא להיכנס איתו לויכוח , אך מה לעשות ברגע האמת כאשר הוא יצעק לשמים , יקלל וכו'... ???
מה לגבי עונשים? שמתי לב שגם זה עוזר לתקופה קצרה ביותר?
בקיצור אני מאוד פגועה ממנו , ומההתנהגות שלו , אני מבינה שהוא בגיל ההתבגרות אבל החוצפה שלו עוברת כל גבול.
אוד לך אם תוכלי לתת לי כמה כלים כדי שאדע איך לטפל בבעיה.
תודה.

שלום לך,
ככל הידוע לי יש ברווחה מטפלים
עובדים סוציאלים לנוער המטפלים בבעיות אלה, בדרך כלל יש מרכז לאלימות במשפחה בקהילה השייך לרווחה, האם לא הציעו לה ולך טיפול? ישנם טיפולי משפחתיים ופרטנים לנוער . מקום אחר שאפשר לפנות הינו המרפאה לבריאות הנפש באיזור שלכם, השייכת בדרך כלל למשרד הבריאות והטיפול בחינום אם כי מחכי בתור. אך שווה לחכות.

כנראה שיש צורך בהרבה עבודה לא רק של הבת אלא של כל המשפחה.

בהצלחה,
שלי

שלום לך
ממש מובן הפחד שלך, זה יכול להטריד במחשבות כל הזמן. אבל במקום כל הזמן לחשוב על מה יהיה שכל אחת תפנה לדרכה יהיה נבון יותר לשאול מה הן הסיבות שגרמו לכן מלכתחילה להיות בקשר ולטפח את הסיבות הללו. כך במקום להתעסק במה שהולך להיות אתן תדאגו לבניית הדבק שישמור על החברות גם בזמנים שתדירות המפגשים תפחת בגלל המציאות.
בהצלחה

שלום לך
זו גם התנהגות אופיינית של גיל ההתבגרות, אך נראה שיש כאן גם משהו יותר "עמוק" שדורש התערבות מקצועית בהקדם האפשרי. אל תנסה להתמודד עם המצב לבד. פנה לעזרה כדי שתוכל לעזור לעצמך כך שיהיה לך את הכלים הנדרשים לעזור לבנך לעבור את התקופה הממש לא פשוטה שהוא עובר.
בהצלחה

שלום לך,
ברור לי שהפניה היא לשלי אך הייתי רוצה גם להגיב.
את לא מגעילה, ואת יותר מבסדר. הלוואי ועוד אנשים היו מגיבים כמוך. זה יותר מבסדר לרצות לעזור לאנשים אחרים. השאלה היא איך? וזה לא פשוט. במקומך הייתי פשוט תומך בלב ובמקביל מנסה לבלות איתה זמן איכותי שיכול לתת לה הזדמנות לברוח קצת מהחיים הקשים. שמי לב שמעשיך לא יתפרשו בעיניה כרחמים, אנשים ברוב המקרים לא אוהבים שמרחמים עליהם.
ושיהיה בהצלחה

תודה רבה , וסליחה על האי הבנה . חשבתי שרק שלי באתר , אני מאוד מצטערת ...

שלום לך
יהיה נכון מבחינתך להישאר בריחוק מה ולתמוך ולהאמין שבתך יודעת להסתדר. זה טבעם של ילדים בגיל זה. יום אחד זו בתך ולמחרת זו השנייה ולנו ההורים יש את הנטייה לראות את הסיטואציה ממרום גודלנו בהזדהות מוחלטת עם הקטנטנים אך אנו שוכחים שאצלם העוצמות נמוכות יותר מאחר והם עוד קטנים. לנו, ההורים, הדרמות שלהם, לפעמים יותר קשות להתמודד מלהם.
אז כל זמן שברור לך שזה יום זאת, יום השנייה, אל תתערבי. והיה ואת רואה והמגמות לא מתהפכות, יש מקום להתייעץ עם אנשי מקצוע שיכולים לברר את הסיבה לכך ולמצוא פתרון.
בהצלחה

ראשית תודה רבה על המענה.
אני מאוד רוצה שבתי תתחיל טיפול באומנויות אך מסרבת בכל תוקף לאחר שהיה לה ניסיון לא מוצלח של שלושה חודשים עם מטפלת באומניות. היום למשל חזרה הביתה והתלוננה על כך שאף אחד לא אוהב אותה בכיתה. תחילה סרבה לספר למה בוכה ואחרי שכנועים שלי סיפרה שהתחושה שלה בכיתה לא טובה. אני ממש אובדת עיצות וחסרת אונים שאין לי דרך לעזור לה. אני לא מוצא את המילים הנכונות גם אם יש כאלו.
כיצד בכל זאת אוכל לסייע לה? תודה רבה

שלום לך
נראה שיהיה נכון לפנות לעזרה מקצועית מאחר שבתך חווה קושי. לא ברור מה הוא הקושי, האם הוא מהכיתה או ממקום אחר. יכול להיות שלבתך קשה לייצר חברויות והיא צריכה אימון ביצירת קשרים חברתיים.
בהצלחה

הי,
הקשיים של בתך אופייניים לבנות בגיל ההתבגרות בו השייכות לקבוצה משחקת תפקיד מהותי והמשימה של שלב התפתחות זה היא להתמודד עם הרגשות והמחשבות המציפים. התחושה שלי היא שביתך נראית לך חסרת כוחות מספיקים להתמודד עם העולם ורצונך לשלוח אותה לטיפול הוא רעיון טוב עבורה. אני מתרשמת שהחוויה הראשונית שלה מטיפול אינה כה חיובית ואני תוהה מדוע. אולי זה קשור גם לתאום ציפיות. אני ממליצה לנסות טיפול קוגניטיבי התנהגותי.

שלום, אני לא יודעת, תתקשרו לעיריית נתניה , אולי בשירות הפסיכולוגי יש מידע על כך או במרפאת נוער המקומית. היועצת של בית הספר של הבת אולי יודעת משהו בנדון.

כל טוב,
שלי

שלום לך,
באמת מצב קשה, הסיבות יכולות להיות מורכבות, בטח הסיבה של איהתעוררות ללא עזרה נשמעת לא אמינה.
אולי בתך בדיכאון וזקוקה לך ולאבא שלך, שיתנו לה כוח להתחיל את הבוקר שלה, סיבה שכיחה לאי הגעה לבית הספר התיכון הינה דכדוך או דכאון פנימי, לא נראה לעין, לפעמים קשור להישגים לימודים נמוכים ולתחושה נמשכת של כישלון ודימוי עצמי נמוך אך גם קשור לעוד בעיות של המתבגר. יש בבתך שני כוחות מנוגדים בתוכה, כוח אחד רוצה להמשיך לתפקד וכוח אחר המושך אותה לכיוון נסיגה לתוך עצמה ואי עשייה בחיים. היא לא משקרת כשהיא אומרת שצריכה אותך כדי שתתני לה כוח לקום ולהמשיך ותרצי בשבילה ובמקומה אך זה לא בטוח שכוח זה הנקרא "כוח החיים" יכול לגבור. אני חושבת שלבד יהיה לך קשה, אולי תעזרי ביועצת בית ספר, אני מכירה יועצות שלפרק זמן, הן מוכנות לצלצל בבקרים ולהעיר את התלמידים או לקצינת ביקור סדיר מטעם העירייה. אינ לא יודעת מהן הנסיבות שהביאו את בתך לנשור מבית ספר אחד ולהגיע לאקסטרני אך נראה לי שיש מקום לטיפול פסיכולוגי, לא יעזור מיידית אך העזרה שלו משמעותית לטווח הארוך יותר על איכות החיים וגם על החלטות ללכת לבית הספר. אם יש עוד אדם משמעותי במשפחה, אבא, אח אחות, סבתא, דוד וכו', הייתי מציעה שפני אליהם ותבקשי שכל פעם מישהו אחר יהיה אחראי לבוקר שלה, כל זאת לתקופה מסויימת של חודש כדי שגם הם לא יתעייפו מהתפקיד. כך תתחלקו בתפקיד של להעיר ולהביא אותה לתפקוד התחלתי בבוקר, כדי שכל הנטל לא יפול עלייך.

בהצלחה,
שלי

תודה על תשובתך המהירה.
אני אמא חד הורית ואין לי עזרה מהאבא, להיפך הוא כועס עלי שאני לא מעירה אותה והוא לא מוכן להתחלק בלהעיר אותה וגם הסבא והסבתא לא מסכימים לכך.
בנוגע להצעתך לפנייה לרשויות לעזרה כבר פניתי אולם העזרה שקיבלתי לא הייתה יעילה.
אשמח להצעות מניסיונך מה יכול לרכך את האווירה ביני לביתי כדי שהתקשורת תהיה טובה יותר ונוכל להגיע לאיזו הסכמה וגם הסכמה וגם אם זאת תהיה הסכמה שהשנה היא לא תלמד.
אבקש לציין כי ביתי מדריכה בצופים ומקובלת חברתית ומתפקדת למופת בשאר תחומי החיים.

שלום לך,
בעצם ענית לי על השאלה שאלתי בתגובתי, לבת שלך קורה משבר ולא ההצלחה בלמודים או בחברב מונעים ממנה ללכת לבית הספר. לא בטוח שהכל קשור אלייך אך ברור לי שהיא צריכה אותך, אני לא יודעת איזה קשר יש לה עם אבא שלה, אך נראה שהקשר אתך יותר עמוק.
האם תסכים לטיפול משפחתי, את והיא ביחד? אלה טיפולים שעובדים מהר יחסית (הכל יחסי) אם היא לא תסכים, נבין מכך שהיא צריכה נפרדות רגשית ממך ויש לה סודות ועולם משלה, וזקוקה באופן דחוף להתערבות טיפולית ואבחונית כדי לבדוק את עצמת הדכאון.
אפשר דרך קופות חולים, אולי דרך העירייה, מועצה, ישנים טיפולים משפחתיים טובים לעתים קרובות באגף הרווחה במחלקה נפרדת או פרטי כמובן.

בהצלחה,
שלי

שלום לך
מבחינת החוק הוא יכול ללכת לעבוד. חוק חינוך חובה עד גיל 16.
מה שכן כדאי לעשות זה לזוז מהתנהלות של הנחייה וכפייה להתנהלות של משא ומתן כשהעיקרון המנחה אומר שזכויות באות עם חובות.
אם הוא לא רוצה ללמוד אז זה אומר שהוא כבר בוגר והוא יכול ללכת לעבוד, אז זה אומר שהוא כבר יכול לשלם על החשמל, אוכל, ושכירות, הרי הוא בוגר.....
ואם הוא לא מוכן לכך, אז שיחזור ללימודים ונגיע להסכמה לגבי עבודה חלקית בשעות אחר הצהריים שתאפשר לו להרוויח כסף לביזבוזים ולבילויים. את הדילמה צריך להשאיר לו. שהוא יבחר את דרכו וייקח אחריות על חייו.
בהצלחה

שלום לך
הבעיה היא שאת רוצה לדבר על ליבה של ילדה בת 12 שהתחילה את גיל ההתבגרות וכל מה שהיא רוצה זה לנהל את העולם. זה לא יעבוד, שיחות לא יעזרו, יהיה כדאי מאוד לשנות את הגישה ולעבור לתקשורת שמאפשרת לה לקחת אחריות על התנהגותה. אני בטוח שאת, כאישה בוגרת לא תירצי להיות בקשר עם משהו שעולב בך באופן קבוע, נכון? אם כך על פי העיקרון המנחה הזה יש להתנהל מול הבת. הגיע הזמן שבו היא תתכנס לחשיבה פנימית עצמאית של מה כדאי ומה לא כדאי לעשות בהתנהלות שלה מול שאר דיירי הבית. כשהיא תבין שלא כדאי לה לסובב את הגב ולהסתגר מאחר וזה עולה לה בדברים שהם חשובים היא תשנה את גישתה.
בהצלחה