פורום גיל המעבר - יש לך שאלה?

למיטב הבנתי השאלה לא רק חשובה אלא גם ... דחופה.
פרופ' יונה תדיר

השוני באופי בדימום אינו מעיד דבר. היות והמחזורים סדירים לפי דבריך, הרי שאת עדין לא בגיל המעבר . היות ואין לך תסמיני גיל המעבר את עדין לא זקוקה לטיפול הורמונלי חלופי.
לגבי תוספי מזון, את כבר לוקחת ברזל עקב אנמיה. בד'כ אנמיה על רקע חסר ברזל הולכת עם חסר ויטמין B12 ולכן נהוג להוסיפו ( כמ גם חומצה פולית), ואז קומפלקס של ויטמין B יכול להיטיב עימך.
מקובל שאצל רוב האוכלוסיה מעל גיל 50 יש גם חסר ויטמין D ולכן נהוג להמליץ גם עליו.
את כל הדברים הללו ניתן לבדוק בבדיקת דם ולודא שאכן יש חסר ולפי זה להשלים.
בדיקת צפיפות עצם יכולה לכוון לגבי הצורך בתוספת סידן.
בדיקת שומני דם יכולה לכוון לגבי תוספת אומגה 3

התקן מירנה המפריש פרוגסטרון לחלל הרחם ומונע צמיחת רירית הרחם אושר לשימוש בחלק מהטיפול לגיל המעבר.
בפני עמצו הוא לא מונע ולא עיוזר לתסימיני גיל המעבר אלא חייב להנתן ביחד עם טיפול אסטרוגני.
משך הפעולה שלו- 5 שנים.
ולכן 2 תובנות:-
1- היות ואת עם אותו התקן מעל ל-5 שנים, אין בו יותר פרוגסטרון, את חייבת להחליפו.
2- האם את בגיל המעבר? האם את סובלת מתסמיני גיל המעבר? גלי חום וכד'?

לא ברור מדבריך מה סיבת התקנת המירנה? ומה מצב מחזור הווסת שלך? הפרשת חומר בעל פעילות פרוגסטטיבית עלולה לגרות לשינויים בשד אולם ספק אם הם דלקתיים. במידה והרגשתך אינה נוחה יש הצדקה להוציא את המירנה ולשקול טיפול חליפי על פי מספר בדיקות הורמונליות ומצב מחזור הווסת שלך.
פרופ' תדיר

מן הראוי להציב שאלה. שהרי לא מדובר במדדי בורסה. הלא כן?
פרופ' תדיר

האם הבדיקות מראות על גיל המעבר?

התופעה אותה את מתארת שכיחה למדי וזניחה.
או שהדימום פוסק מעצמו , ולא תפסיקי את ההורמונים ל3-4 ימים , עד שהדימום יפסק , ולאחר מכן תחדשי את השימוש בהם.

תודה על התשובה המהירה והמרגיעה

השינויים באופי הדימום יכולים להגרם או מסיבות הורמונאליות, ואז בעיקר יש שינוי בתדירות הדימומים , אך פחות בכמות הדימום, או מסיבות אורגניות ואז הדבר המאפיין הוא כמות הדימום ומשך הדימום. פוליפ ברחם, אך בעיקר שרירנים, מיומות, מהווים את עיקר הסיבה לדימום ממושך , כבד וקשה.
שוני חד פעמי במאפיין קבוע של המחזור אינו מעיד לא על גיל המעבר ולא על כל סיבה אחרת ואינו מהווה סיבה כלשהי לדאגה.
בדיקת אולרטא-סאונד נרתיקית מהווה את האמצעי האיבחון היעיל לתופעה, ובהתאם לבדיקה כך ניתן הטיפול.

ישנם גידולים שפירים , כגון מיומות ברחם , אבל לא ציסטות בשדיים, שמושפעים מכל טיפול הורמונלי. כמו כן מניגיומה במוח לעתים יכולה להחמיר תחת טיפול הורמונלי.
חסר גם כמה שנים את ללא פעילות הורמונלית שכן עם חלפו כבר כ-5 שנים מאז המחזור האחרון לא מומלץ להתחיל בטיפול הורמונלי.
ישנם טיפולים רבים אחרים שהרופא שלך יוכל להמליץ לך, בהתאם לתלונותיך.

אני אשה בת 47 , תמיד סבלתי מציסטות בשד (שפירים) ולאחרונה לפני כשנה שמתי התקן של המירנה שגורם לי לציסטות דלקתיות. שאלתי היא האם כדאי להוציא את ההתקן והאם הדבר הזה יכול לגרום לסרטן השד .(ברצוני לציין שאימי חלתה בסרטן השד כך שאני בקבוצת סיכון)

אשמח לקבל את עצת הרופא

אכן את מתארת יפה מאד את תסמיני גיל המעבר.
מבחינת ההגדרה הרפואית, גיל מעבר מעבר לגיל 42 כבר נחשב כדבר נורמטיבי לחלוטין.
את מאד זקוקה לטיפול, כל גופך וכל הסימנים שאת מתארת, כולל ההשמנה, הדכאון, הבכי , מעידים על כך ביותר.
למזלך , יש בנמצא מיגוון רחב של טיפולים, במינונים שונים, בדרך מתן שונה , ובסוגים שונים של הורמונים ( המילה "הורמונים" כוללת בתוכה משפחה שלמה של תרופות).
בגילך הצעיר רצוי לשקול טיפול שיחזיר לך את המחזור עד גיל 50 לערך.
על תתיאשי מכשלון תרופה אחת, במינון אחת.
תחזרי מידית לרופאך שימליץ וידון איתך על מיגוון הטיפולים ההולמים למצבך ובתטוח אני שימצא מזור לתלונותיך.
בהצלחה

אכן השילוב בין טיפול הורמונלי נמוך מאד, אוויאנה, ובין תרופות מעכבות סרוטונין, כגון רסיטל, הינו שילוב מאד מוצלח ותרופה אחת מגבירה את היעילות של התרופה השניה הן במניעת גלי חום והן במניעת תופעות דכאוניות שהינן כה אופייניות לגיל המעבר. חבל שהפסקת את הרסיטל שכן את חשה בתופעות לואי של העדרו.

לתיפקוד השחלות יש דינמיקה משל עצמה ולא ניתן לעצור אותה ע"י תכשירים תרופתיים למיניהם. מאידך יש בדיקות מדוייקות יותר המאפשרות בדיקת אותה רזרבה שחלתית. תכשירים פרוגסטטיביים מסוג פרימולט נור ואחרים אינם משמרים רזרבה שחלתית אלא גורמים לדימום דמוי ווסת אשר ניתן לשמרו זמן רב אך אין בו כדי להגן על השחלה או לאמר דבר על כושר הפריון שלה.
פרופ' יונה תדיר

שלום רב,

ברור לי שתכשיר פרימוליט מור אינו יכול לשנות מצב פיריון... ואין זו כוונתי בשאלה.

כוונתי הייתה מבחינה של הוסת בלבד והמנאופזה בלבד ולא מצב הביציות ואיכותן/כמותן = הפיריון.

האם ישנה חשיבות להשיב את הוסת? האם יש לה יתרון בתפקודי הגוף? האם כדאי להתייעץ עם רופא הנשים שלי לגבי אפשרות נטילת התכישר והאם הוא יכול להשיב את הוסת ולעכב מנאופזה (לא אובדן פיריון כמובן...) אלא כניסה לגיל מעבר מבחינת אסטרוגן וכו'...

תודה

שנאמר לי שלאור ערכי ה- FSH הגבוהות כ"כ שלי הבדיקה היותר מדוייקת אינן רוולנטיות עבורי.

בירור ע"י רופא/ת נשים נכון בכל מקרה. במקביל חשוב להבהיר כי ירידת בפעילות השחלה היא היא הכניסה לגיל המעבר. הווסת אינה אלא דימום חסר חשיבות מבחינה בריאותית. ניתן להמשיך לקבל דימום זמן רב באופן מלאכותי ואין בכך כדי לאמר שאת דוחה את הכניסה לגיל המעבר. גיל ההמעבר הוא פועל יוצא של מצב ותיפקוד השחלות והדימום אשר נפסק באופן טבעי או נמשך באופן מלאכותי אינו חלק מזה. מה שכן חשוב זה בהעדר גורמי סיכון אישיים, ולאחר בירור מצב התיפקוד השחלתי, אם אכן את בשלבי כניסה לגיל המעבר לשקול טיפול הורמונלי חליפי אשר משפיע לטובה על מערכות גוף אחרות תוך התחשבות ומעקב על סימפטומים של גיל המעבר. .
פרופ' תדיר

המלצתי להמנע מהסקת מסקנות ממידע בלתי רלוונטי מהאינטרנט ולתת אמון ברופא/ה. סביר להניח שיומלץ לך בכל מקרה לבצע דגימה מרירית הרחם על מנת לשלול או לאשר את הסיבה. בכל מקרה הדבר אינו דחוף מהיום למחר ועליך להתמיד בקשר עם הרופא/ה עד השלמת בירור השאלה למקור הדימום.
פרופ' יונה תדיר

קודם כל אני מודע לך על התשובה .עוד שאלה קטנה האם יתכן שזה סתם מחזור שהגיע אחרי שנתיים או חייב להיות סיבה כל שהיא לדימום ? תודה מראש

בין השעות 3-5 לפנות בוקר ישנו שינוי בפעילות סרוטונין במוח. זה גורר הפחתה בהפרשת מלטונין ( הורמון השינה ), הפרשת טסטוסטרון ( ולכן יש לגברים זיקפה בשעות האלו לפעמים תוך כדי שינה), והופעת גלי חום מלווים או לא בהזעה. כל עוד יש מחזור האסטרוגן מווסת את כל המערכת מחדש וניתן להרדם שוב. ככל שהגיל והזמן מתקרבים לגיל המעבר, כלומר ירידה בהפרשה אסטרוגנית ושיבושים במחזור עקב כך, התופעה מחמירה עד כדי הפרעות שינה קשות ותחושה של אבדן חיוניות עקב כך עם קושי תפקודי במשך היום.
יש מספר תכשירים לא הורמונאליים בשוק לטיפול בבעיה, ישנו גם הורמון המלטונין שבארה'ב נמכר ללא מירשם מרופא אך בארץ מחייב מירשם וישנה כמובן מעבדת שינה בה נמצאים רופאים מומחים לתופעה שלאחר בדיקות יכולים להמליץ על הטיפול היעיל ביותר עבורך.

בהעדר גורמי סיכון אישיים אין הצדקה לפניקה החדשה סביב סרטן השד. הנזק מאי נטילת ההורמונים גדול מהנזק הפוטנציאלי של נטילתם.
האגודה הישראלית לגיל המעבר מבהירה, כי על פי מימצאי המחקר: באנאליזה זו מדובר ב-1-2 מקרי תמותה נוספים עקב סרטן שד ל-10,000 שנות אישה בקבוצה שקיבלה טיפול משולב באסטרוגן ופרוגסטין לעומת אינבו – קרי 2.6 מקרים ל-10,000 שנות אישה לעומת 1.3 ל-10,000. מסקנות אלו נוגעות לטיפול המשולב ולא לטיפול באסטרוגן לבדו הניתן לנשים שעברו כריתת רחם בהן אין סיכון כלל.
הסיכון לסרטן שד לאחר 5 שנות טיפול הורמונאלי, ע"פי ממצאי מחקר זה, דומה מאוד לסיכון לסרטן שד באישה שהחלה את גיל המעבר 5 שנים מאוחר יותר וטרם טופלה בהורמונים.
פרופ' יונה תדיר

ייתכן קשר בין התאור שלך לשינויים בתיפקוד מערכת השתן והנרתיק כחלק משינויי גיל המעבר. העובדה שאין צניחה חשובה אולם יש לשלול גם אפשרויות נוספות המוגדרות בד"כ ע"י רופא בעל התמחות אירוגינקולוגית. גם נסיום טיפולי בתכרישים מקומיים עשוי לסייע בהשלמת האיבחון והטיפםול.
פרופ' תדיר

יתכן קשר בין התאור שלך לשינויים בתיפקוד מערכת השתן והנרתיק כחלק משינויי גיל המעבר. העובדה שאין צניחה חשובה אולם יש לשלול גם אפשרויות נוספות המוגדרות בד"כ ע"י רופא בעל התמחות אורוגינקולוגית. גם נסיוןטיפולי בתכשירים מקומיים עשוי לסייע בהשלמת האיבחון והטיפול.
פרופ' תדיר