פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

אולי לא תראי את ההודעה שלי עכשיו כי כתבת לפני כמה חודשים את ההודעה שלך אבל אני מדפדפת כדי לראות שאני לא לבד.. וגם אני כמוך אותו דבר ירדתי 14 קילו. ואחת הסיבות שלא רציתי לעלות במשקל זה בגלל אנשים.שלא יראו שאני עולה הגעתי למשקל 43. בגלל שסתם נגיד מישהי זרקה לי בכוונה שעליתי קילו או 2 קילו. למרות ששקלתי את עצמי באותו יום ודווקא הייתי קילו פחות מאותו זמן שהיא ראתה אותי. אבל בכל זאת דבר שנכנס לראש. או אבא שאומר לי שבחיים אני לא אצליח להיות יותר רזה ממה שאני בגלל שאין לי מבנה רזה לדעתו , והראתי לו אחרת וככה הורדתי עוד 5 קילו. שהוא אמר את זה הייתי 47 אם אני לא טועה. כבר הייתי רזה אבל בגלל המשפט הדפוק הזה שהוא אמר לי רציתי לרדת עוד. או בנות אחרות שאומרות "איך את לא משמינה" סתם קנאיות שרצו לרדת במשקל גם. אז אמרתי אין מצב עכשיו אני משמינה איך אני אשמין מה יחשבו עליי. אבל רק שתדעי עליתי עכשיו למשקל 49/50. קצת קשה לי עם ה50 אבל מה לעשות אני מרגישה בריאה המחזור שלי חזר הכל חזר. בלי טיפול טיפלתי בעצמי. כל קילו שעליתי הרגשתי שמנה .. אבל גם הבנתי שזה חלק מהתהליך. אני הולכת ללמוד תזונה קלינית ולעזור לבנות אחרות כמו שאני יצאתי מזה. אני בטוחה שתקומי יום אחד ותגידי שלא אכפת לך מה חושבים העיקר הבריאות. גם אני אהבתי את זה שהייתי סקיני . אבל הגוף שלי לא היה בריא. כבר קיבלתי איתותים שהדברים אצלי לא בסדר. כי אני רוצה ללמוד ואני רוצה להצליח ואני לא יכולה שאני במחשבות על אוכל. ושתביני בעבר לא הייתי ככה. משהו נדפק בדרך בחיים שלי שהתחלתי להתעסק באוכל ובמשקל. וכן אני צריכה עכשיו להחליף את הארון. לא את הכל. רק את המכנסיים. כי השמלות והחולצות עולות יפה. למרות שהייתי 45 קילו יותר אהבתי. אבל נתרגל ל50. הכי חשוב הבריאות

שלום יעלי,

את למודת נסיון, סבל וטיפולים עם קילומטרא'ז ארוך שנים של ההפרעה.
העצה היחידה אותה אני יכולה לתת לך היא לנסות שוב טיפול, כנראה לא התייאשת, את רוצה להרגיש יותר טוב. העיסוק במשקל, הפחד להשמין הם ביטוי לדברים עמוקים, כאבים, חרדות, שרק כאשר תגעי בהם בטיפול תוכלי להשתחרר מהפחד להשמין.

אפרת

אחרי שלושה ימים בבית אני מתחילה להבין שאולי עשיתי טעות שאני אצטער ואשלם עליה מאוד ביוקר בעתיד אבל ההחלטה כבר התקבלה ואין לי שום דרך חזרה....כשהיתי עוד במחלקה הכל נראה לי כ"כ ורוד ושאני אגיע הביתה והכל יהיה אחרת אבל בפועל שום דבר לא אחרת ולא קל בכלל ההפך הוא הנכון בבית קשה לי פי אלף עם המשקל והכל ואני מוותר לעצמי באוכל עושה ספורט ופשוט חוזרת להרגלים הישנים לפני האשפוז אני פשוט לא אמינה שפעם אחרי פעם אני עושה את אותה הטעות ולא לומדת מזה שום דבר.
ביום שלישי הבא אני מגיעה לפגישת סיכום עם הפסיכולוגית מקווה שיהיה בסדר....אני צריכה לצלצל למרפאה לרמבם לקבוע מעקבים וכ"כ לא בא לי לחזור לשם בפעם המי יודע כמה נמאס לי שאני מוותרת לעצמי מצד אחד מצד שני אני ממשיכה לוותר ושוב לא לומדת מהפעם הקודמת שהיתי מגיעה אחת לחודש וחצי למעקבים והמצב הדרדר בצורה מהירה מאוד אבל מצד שני כשאני חושבת על זה גם כשהיתי כביכול במעקבים כל שבוע המצב הדרדר אז מה הטעם בעצמם לטיפול? אולי כדאי לי בכלל לוותר על הטיפול ויהיה מה שיהיה אבל כמו תמיד יש ת'קול ההגיוני שאומר לי בראש שאני לא יכולה לוותר על הטיפול כי אני רוצה להמשיך את השירות הלאומי ולעשות מה שאני אוהבת אבל היאוש הזה פשוט נוראי ומשתלט עליי בצורה נוראה!!!! אז מה אני עושה?? אני כ"כ מבולבלת הלוואי והיה מישהו שהיה מחליט בשבילי מה אני צריכה לעשות כי המשימה הזאת קשה לי מידי!!!

ליבי איתך!!!
מרגישה מה שאת עוברת וכל כך מבינה אותך שאין לך מושג עד כמה!!! !!! !!
מחזיקה לך אצבעות
אם היה לי תשובה בשבילך הייתי נותנת לך, אבל לצערי אנחנו השולטות ואף מלאך לא יכול לעשת זאת בשבילינו!!!!
תרגישי טוב אל תוותרי לעצמך אל תתני לא' להתשלט עלייך!!!
תחזיקי מעמד!!!!
נטע

ניסיתי לענות להודעתך כבר כמה ימים אבל לא הצלחתי להכנס בגלל בעיות בשרת,אך קבלי את התנצלותי...

קראת את כל מה שכתבת ואני זוכרת גם את ההתכתבויות שהיו לנו בנושא עוד לפני האשפוז.אני חושבת שעברת ושאת עוברת הרבה ושאכן ההתמודדות הזאת היא קשה מאוד.כל שכן לבד,ואת זה את מתארת (ותיארת) באשפוזים החוזרים,בהתדרדרות במעקבים ברמב"ם בין לבין ועם הסביבה הקרובה שלא ממש מושיטה לך יד.
יחד עם זאת,אני שמחה שאת מבינה שעשית טעות.כולנו עושים טעויות ההבדל הוא מה עושים לאחר שמגיעים להכרה הזאת.רצית לקחת אחריות,אז היני ,השליטה בידיים שלך.
אני חושבת שויתרת למחלה ברגע הראשון שהתרחש משבר(ואת מתארת את זה מההתחלה) ,כאילו שחיפשת סיבה...(וסליחה על הישירות..).אני מבינה שמה שאמר לך הצוות נתפס אצלך כחוסר אמונה אולי אפילו מתפרש כאי תמיכה בך ובעצמאות שלך,אבל אני חושבת שאין בן אדם בעולם ששווה שבגללו תבחרי בהרס עצמי,ונראה לי שקצת נכנסת לעמדה של "לעשות דווקא",שהיא מיותרת.שהרי אם נניח את הצד הריגשי ונסתכל על הדברים בצורה קוגנטיבית אני מקוה שברור לך שהצוות חשב על ההצעה שלו מתוך היכרות איתך ורצון להטיב ולא להזיק.וממה שאני יודעת,לא מציעים לכולם להיות בבית השיקומי.אני חושבת שחשוב שתחשבי עם עצמך למה ההצעה הזאת גרמה לך להרגיש כ"כ רע?האם זה נוגע במקומות בעולמך הפנימי של קושי מול תלות ונזקקות?למה התלות הטבעית שמתפתחת בטיפול קשה עבורך?
אני חושבת שחשוב שתחזרי לאשפוז.לא מאוחר מידי.תגישי בקשה.אבל לפי כן חשוב שתעני לעצמך על השאלות האלו ותקבלי החלטה לעבור את האשפוז ולהכנס לבית השיקומי.
עדיין תוכלי לעשות שירות לאומי ולהגשים אי אילו שאיפות אחרים אבל כדי שזה יקרה חשוב שתטפלי בעצמך לפני.כל דבר בזמן שלו.אל תדחקי בעצמך.

כתבתי דברים שודאי לא קלים עבורך,אבל כן חשוב לי שתיראי את החבל משני קצוותיו.
אשמח לשמוע מה את חושבת.
קרן אור.

הייתי בטוחה שענית לכל שאר הבנות לפניי ואז ראיתי את התאריך... יצאתי קצת חצופה

אני מודה שהצחקת אותי!!!
את ממש מדברת ב2 קולות.... באמת לא הצלחתי להבין איפה הקול המזוייף של הא' ואיפה הקול האמיתי!
אם אמרו לך לעלות 2 קילו - אז תשמחי שזה רק 2 ולא 4!
לא אמרו לך לעלות 4 אז תעבדי על ה2 שיש לך... ותשתי כמה שבא לך ...!
אל תפחדי מיזה 2 קילו זה באמת לא משמעותי כלפי חוץ ! אך כלפי פנים ובשביל מחזור זה משמעותי מאד- מניסיון!!!
אני מקווה שאת אוכלת ולא גורמת נזקים בלתי הפיכים! תקשיבי לי אם הייתי יכולה להוציא אותך מהמערבולת הזו הייתי עושה זאת אבל מסתבר שאני לא יכולה , אלא רק יכולה לעזור לך לעזור לעצמך!
כי את המלכה ואת השולטת!!!
נשיקות ותרגישי טוב

שלום ים,

המשקל שאת אמורה לעלות אותו, בין אם 2 קילו ובין אם 4 קילו, מוסיף לך חומרים מזינים אותם את צריכה על מנת שתהליכים חיוניים ( של חיים כמו הווסת) יחזרו לעבוד אצלך.
סיימת את ההודעה שלך בכעס על הרופאים 'שאינם רואים', שאינם רואים מה את צריכה. את מערימה עליהם, אך רוצה גם שיראו מה את באמת צריכה .
אני מקווה שבמקביל למעקב הרפואי את נמצאת גם במסגרת של טיפול פסיכולוגי.

לילדה שענתה לי- הם רוצים שאגיע למשקל 42, גובה 1.46... גיל 17
ואני כרגע שוקלת 38, הם חושבים שאני שוקלת 40 כי אני שותה לפניי. לא הבנתי על איזה קול מזוייף את מדברת.

וכן אני בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, כדור בשם פלוטין... ולא עוזר לי כלום

אני לא מתעסקת במשקל ובגובה ספציפי זה לא היה המטרה , באמת מה שחשוב וכדאי שתעשי זה דיאטה בראש לא בגוף.להוריד את הכל מהראש את המחשבות הכפיתיות על האוכל והגוף וכל האובססיביות מסביב..
אני מצטערת אם לא הבנת מה שכתבתי בהודעה הקודמת על ה2 קולות.
אני אסביר לך מה התכוונתי- כמו שאני מבינה את סובלת מהפרעות אכילה כזו או אחרת מצד אחד את א-ת כי זה מה שאת! מצד שני יש בך קול אורח של אנוריקסיה , כמו פולש זר שפולש לך לגוף ולנשמה. פשוט דו אנושיות :-)
במקרה שלי למשל אני יודעת שאני רוצה להיות אני וכי זו אני. והאנוריקסיה זה רק האורח שלי שאני מחכה שיעוף ממני!
אצלך , באמת לא ממש הבנתי איפה הא' נתפס בחייך... אני מכירה כבר טונות סוגים ואיפיונים של א' כל אחד זה בא לו ומתבטא אצלו בצורה שונה.
אם לא הבנת, אני אסביר לך שוב.
מה שהיה לי מוזר זה שאת מתלוננת שהרופאים לא קולטים שאת 38 ולא 40. את כאילו כועסת עליהם... תאמיני לי אם זה היה הפוך שהם חושדים בך ששתית הרבה אז היית עוד יותר כועסת.
אני במקומך - הייתי מאושרת שהם לא קלטו ככה זה היה חוסך לי לעבוד , בגלל המשפט הזה התבלבלתי. זה הכל!
תרגישי טוב יקרה!!
בקשר לתרופות - מציעה לך לפנות לרופא שנית ולהסביר לו שזה לא עובד...
תני לעצמך להחלים בקלות ותתני לאחרים לעזור לך!
סופשבוע נעים
אוהבת

אני לא שמחה כי בסופו של דבר אני יודעת שאני אצטרך להתמודד ולהגיע למשקל 42, כי אני בלי מחזור כבר שנתיים. אני רוצה להיות פוריה, אני רוצה להיות בריאה...
אני פשוט לא יוכל להתמודד עם המראה של עוד 4 קילו על הגוף שלי. זה הכל

הכדור עוד לא השפיע כי אני רק בהתחלה איתו, לאט לאט אני ארגיש בשינוי לדבריהם

שלום ים,

אני חושבת שאת נתפסת לעניין המשקל ומפספסת את העיקר.והעיקר הוא שאת עדיין חולה ועדיין עסוקה בלהסתיר ולשקר כחלק מוכר מהפרעת האכילה.אם את רוצה שיעזרו לך,את צריכה להיות כנה.להביא את הדברים לטיפול,לדבר עליהם,לתת מקום לשנאה העצמית הפנימית שבאה לידי ביטוי בהיאחזות בסממנים חיצוניים.כל עוד שזה לא יקרה,שום משקל שתרדי או תעלי אליו לא יגרום לך להרגיש טוב עם עצמך.
גם הכדורים לא יעשו את העבודה במקומך.אני מדמה את הכדורים לגלגלי עזר באופניים תוך כדי למידה לרכב ללא הגלגלים.הם הקביים ולא הרגליים וככמוהם המטרה שלהם היא להקל על החרדה ועל הדיכאון הנילווה לעלייה במשקל אבל ללא טיפול שנוגע בנפש פנימה סופם להיכשל.
אל תבחרי בדרך הקלה,תבחרי בזאת הנכונה.
אם את רוצה שיראו אותך,אל תנסי להעלם(תרתי משמע).
תני לעצמך מקום להיות,את כבר נמצאת בטיפול,היעזרי בו!

שיהיה בהצלחה,מוזמנת להמשיך לעדכן,
קרן אור.

את ממש גורמת להרגשה טובה... רציתי לדעת אם אוכל לשלח לך באימייל במקום פה? כי לא נוח לי במיוחד

תודה קרן

את מוזמנת לשלוח לי מייל שכתובתו הינה: [email protected]
אשמח לעזור.

יש קבוצת תמיכה בבית חולים ע"ש שיבא בתל השומר

שלום הילה,

יש מחשבה/תכנון להקמת קבוצה טיפולית להפרעות אכילה שתונחה על ידי ועל ידי 'קרן אור'. היא תתקיים באזור המרכז.
את יכולה לפנות אלי במייל.
[email protected]

מבחינתי ?זאת רק דיאטה.מבחינת כולם [מורים שלי ,הרופאה שלי ,האבחון מהמכון להפרעות אכילה ]אני בהפרעת אכילה חמורה .אני עדייך במשקל שהיא לא תקין ,אני 160 על 52.ואני בת 17.4
וכמו שאמרתי נשאר לי להוריד בין 10-12 קילו .
אני מבולבלת ולא יודעת מה לעשות ,מצד אחד אני יודעת שאני ימות בסופו של דבר ,מי יחזיק מעמד בשקל של 40 קילו ?
מצד שלי אני שמנה מה זה 51 קילו ?לגילי אני צריכה לשקון 35-40 קילו .
אני לא רוצה להיות מטופלת בשום מכון ובשום אשפוז מלא \אשפוז יום .
אני לא מסוגלת לאכל .אני לא יכולה לבלוע דברים [רשמתי את הדרך שלי בתגובה למעלה]ואני יודעת שאם אני כן אוכל אני ייצטער על זה וייפגע בעצמי ושאני אומרת פגיעה אני מתכוונת לחתוך את עצמי ,וזה קרה בעבר ולא בגלל שאכלתי .

?

אני לא יודעת אם חשבת על זה אבל הבעיה שלך היא לא המשקל יקירתי הבעיה היא שאת רוצה למות , למה? את מבינה מצויין שגם 25 קילו אם תשקלי לא יעשו אותך מאושרת באמת זה אושר מזוייף מלאכותי כמו סם , נותן הרגשת אופוריה למשך 3 דקות כשאת עומדת על המוזנאים ורואה שירדת במשקל ואחרי חמש דקות מציבה לעצמך יעד חדש. יש לי דמעות בעיניים כשאני קוראת את זה כי אני יודעת בידיוק איך את מרגישה , היית בעודף משקל ירדת וסבלת תוך כדי הקאת וצמת ואנשים לא ראו רק החמיאו לך שזה יפה אף אחד לא ידע כמה את סובלת בשביל זה , וזה מעודד אותך לרזות עוד ועוד אולי בשביל לקרוא לעזרה שמישהו סוף סוף יראה כמה כואב ורע לך , אני יודעת איך את מרגישה כי הייתי שם ירדתי 32 קילו בשנה הייתי בתת משקל התמכרתי להרגשה של הרעב , אבל הבנתי שהמוח שלי נידפק שאני לא מתנהגת כמו אדם נורמלי שלא מגיע לי לחיות ככה מגיע לי לחיות טוב ולהרגיש טוב ולאכול טוב , ואת מי אני בעצם מענשיה בהרעבה הזאת , בבקשה רעות תלכי לטיפול אני מתחננת את רק בת 17 כל החיים עוד לפנייך יש כל כך הרבה דברים טובים ויפים בעולם אני יודעת שהרעב מעמם את הכאבים האחרים שיש בנפש אבל הוא גם לוקח איתו את כל היופי בחיים , את לא תיהיה מאושרת כשתישקלי 40 קילו ואני יודעת שאת יכולה לבגיע גם לפחות אבל למה? למה לסבול כל כך הרבה בשביל מה? כדי להגיע לשם ולגולת שאנה עבדה עלייך שפיספסת את השניים הכי טובות של החיים שלך על מחלה זוועתית ושאולי עכשיו מאוחר או הרבה יותר קשה לצאת ממנה , באיזשהו שלב , במשקל מסוים הכימיה של המוח ניפגעת וכמעעט בלתי אפשרי לצאת משם , גם אם כבר תירצי כי הרי בסופו שך דבר תביני שהרעב לא יהפוך אותך למאושרת ותביני שיש עוד הרבה דברים אחרים שאת רוצה בחיים , את תירצי לצאת מהמחלה המקוללת הזאת אבל יהיה לך הרבה יותר קשה או בלתי אפשרי , אני יודעת שאת פוחדת להתחיל לאכול גם אני פחדתי שאת פוחדת שתחזרי להיות מלאה שאת פוחדת שאנשים יגדו לך ששנת שג'נס מסוים לא ייסגר, אבל את צריכה להבין שכרגע את במשקל תקין , יכולך להיות שאם תתחילי לאכול לפי תפריט מסודרת אצל דיאטנית שיודעת מה הבעיה ומבינה בהפרעות אכילה לא תעלי א
ו מכסימום תעלי 2 קילו אבל במחיר של להיות בריאה זה פשוט שווה את זה , בבקשה רעות לא מגיעה לך הסבל הזה פשוט לא

היי!!!
קודם כל ברוכות הבאות :-)
וי אני ממש ממש מסכימה איתך עם כל מילה שכתבת לרעות.
כל מילה בסלע!@!
ממש מעריכה אותך על מה שכתבת זה כל כך נכון!
רעות יקרה- כל מילה שלי מיותרת. אני מקווה שאת מקבלת את מה שוי כתבה לך כי הכל פשוט חתום ..
תרגישי טוב
נטע

שלום רעות,

אני מצטרפת לדבריה של וי , אני באמת סבורה שיש הרבה מה ללמוד 'ממי שעברה זאת על בשרה'.
בזמן שקראתי את ההודעה שלך הרגשתי את ההרסנות שלך כלפי עצמך, בדרך להשגת משקל היעד את הורגת את עצמך. גם אם קשה לך להבין זאת כרגע (כי מבחינתך הבעיה היא המשקל שלך) את במצוקה מאוד גדולה ואת מדרדרת את עצמך במדרון תלול.
אני מבקשת ממך לפנות ולקבל עזרה מקצועית, את עדיין צעירה וניתן לעצור זאת. האם הורייך מעורבים? אם לא , זה צריך להיות השלב הראשון, אפילו אם את ממש לא מאמינה בטיפול ולא רוצה לפנות לטיפול.

אשמח אם תעדכני,

בשבוע הבא ,למשך חודשיים .

שלום רעות,

מאחלת לך הצלחה רבה במסגרת האישפוז,

אשמח אם תעדכני מה קורה אתך,

אפרת

רעות יקירתי!
תחזיקי מעמד!
מקווה שאת מתאשפזת בבית חולים שיש בו מחלקה מיוחדת להפרעות אכילה
בלי שילוב של מחלקה עם שלל הפרעות נפשיות ...
אבל גם אם כן - יהיה בסדר, תתרכזי במטרה שלשמה את- שם.
תתחברי ותרגעי לאט לאט מהמקום , תקחי את הזמן שלך להחלים בנחת, והלוואי שזה יקרה תוך פחות מחודשיים.
מציעה לך לקחת איתך לאישפוז כלי רחצה משלך (השמפו של בי"ח מעורר בחילה ) את הכרית שלך. חוץ מיזה אם הבית חולים לא מתנגד ,( יש כאלה בתי חולים שלא מוכנים ) תביאי סדין ושמיכה מהבית שתוכלי להרדם בקלות.
קחי טונות בגדים מברשת שינים משחה נעלי בית פיגמה מחשב משחקים סרטים דיסקים מוזיקה פלאפון תביאי איפור סתם בשביל להפיג את השעמום ... מתארת לעצמי שכבר הסבירו לך את הנוהלים ומה בדיוקאת הולכת לעבור שם. בטוחה שיהיו איתך עוד בנות חמודות ואתן תשרדו ביחד... תשתדלי לשמור על הרכוש שלך מפני דיירי המחלקה ומהצוות שעלול להחרים לך דברים. מקווה שלא יהיה צורך !
העיקר תשמרי על עצמך.

אני ישמור על עצמי ואני מקוה שבאמת זה יהיה רק לתקופה של חודשיים ואפילו פחות .יש לי גם את יב על הראש ...
וזה בית חולים בנהריה .
שם התפנה מקום מקום יחידי לאשפוז .

אני יעדכן ..(:

שלום רעות,

קראתי את כל ההתכתבות ושמחתי לגלות שבסופו של דבר בחרת בקול הבריא.אני כמעט ולא מכירה מישהי שפנתה לאשפוז\טיפול בלי רגשות מעורבים.זה טיבעי ומובן וגם מוכר.את תיראי שכשתתמסרי באמת לטיפול ותתני אמון בצוות הטיפולי לאט לאט זה יהיה קל יותר ,לאט לאט הקול הבריא שבך יגבר.זאת רק ההתחלה שקשה ואת יודעת ששוה לעבור זאת כי מגיע לך יותר!
אשמח אם תעדכני כשמתאפשר.
בהצלחה!
קרן אור.

אמא שלי החליטה שלא בא לה לקחת אותי לאשפוז ,וכנשנאלה השאלה למה ,
התגובה שלה הייתה :"את עוד מעט בת 18 את רוצה את יכולה לאשפז את עצמך ולא מעניין אותי שעד אז תגיעי ל -30 קילו .".
אני בכלל לא בטוחה אם אני רוצה או לא רוצה טיפול ,אני יודעת שמבקרה ואני כן ייתאשפז ,אני יצא מהאשפוז ויחזור לאותה נקודה ואפילו יותר נמוכה .

יקירתי!
למה את לא מאמינה בעצמך ובאשפוז? תאמיני בעצמך!
גם אם את תקבלי טיפול תאמיני שתגיעי לנקודה יותר קרובה ליעד ולא לנקודת ההתחלה! גם אם לא תצאי בנקודת היעד לפחות זה יקדם אותך...
אני כולי תקווה שאת תקבלי את הטיפול הכי יעיל עבורך באם זה אשפוז או אם לא...
אבל את צריכה לדעת שרוב העבודה היא שלך!!! את צריכה לפתוח את הפה ולעשותת סוויטש בראש... כי אחרת זה לא יעבוד...
לאט לאט באמת אם את במצב קשה כל כך אז אני חושבת שאשפוז זה הפיתרון אבל אמא שלך חושבת אחרת, היא מכירה אותך יותר טוב ממני.
אני לא יודעת אם זה נכון הגישה שלה, אני באמת לא יודעת מה גרם לה להחליט את הצעד הזה.
אני סתם זורקת רעיון- אולי תלכי לרופא ששלח אותך לאשפוז ותשאלי אותו אם זה קריטי לחכות לגיל 18.
תדעי לך שאם את נכנסת לאשפוז בהסכמה -כלומר לא ע"י צו אשפוז בכפיה. אז את יכולה ללכת מהמחלקה מתי שאת רוצה אז - תמיד תחששבי שזה אופציה בשבילך שעדיפה על כלום.
ככה שבמצב הכי גרוע תעזבי את המקום באישור כמובן ..
אמ.... באמת מצב לא פשוט מה שאת עוברת.
אני מחזיקה לך אצבעות!

אני חושבת שזה כן קריטי לי לכחות עד גיל 18 .
כי ביינתיים אני יורדת ויורדת .
נחר יש לי אצל הרופאה המפנה ,נראה מה היא אומרת .

שלום רעות,

קשה להתאשפז שאין תמיכה, וגם ככה את עצמך מטילה ספק ביעילות האשפוז.
את נמצאת במצב מדאיג. אל תוותרי, פני לאנשי משפחה נוספים(אם יש) על מנת לקבל תמיכה ושיוכלו לתווך בינך לבין אמא.

שלום מוריה,

אולי כדאי לשים את ההגדרות בצד ולספר מה הבעיה, עם מה את מתמודדת. (לא הגדרה אלא תיאור)

אני מאובחנת כ - ptsd - על רקע ת.מינית קשה.
לאחרונה הבינותי כי דרך האכילה שלי אינה טובה ואו נכונה.
אני אינני אוכלת וכמעט אינני שותה במשך היום רק בלילה.
ויכולה לומר שהתמהלות זו הקשורה לאוכל פוגעת בי ומוד שכן איננייכולה לקבל טיפול תרופתי המצריך לקיחת מזון לפניו,ואפילו אם אני רעבה מאוד במשך היום אינני מסוגלת לאכול דבר,
האם זו הפרעת אכילה?
האם אפשרי טלפונית?
תודה

שלום מוריה,

אני לא יודעת מספיק פרטים אך יכול להיות קשר בין התקיפה המינית שעברת לעובדה שאינך אוכלת במהלך היום. טוב ששמת לב לכך, זה חשוב לתהליך הריפוי .
את בהחלט יכולה לפנות אלי טלפונית.

שלום יקרה,

..וזאת הסיבה למה חשוב מאוד שתתארגני עם המשך טיפול במסגרת האזרחית.מה קורה עם זה??
ברור שהפרעת האכילה מרימה ראש ברגעים קשים,היא הרי מנגנון הגנה שיצרנו כדי להתמודד עם דברים פנימיים מכאיבים יותר וכל עוד שהדבר לא יעובד וידובר בטיפול יהיה מאוד קשה לצאת ממנו.
אני חושבת שחשוב לעבוד בטיפול גם על הנפרדות שלך מהבית וממערכת היחסים המורכבת עם אמך.
טיפול,כבר אמרתי?

שבוע טוב,
קרן אור.

שלום לך,
אני מכירה את המרפאה להפרעות אכילה במכבי רמה"ש ויש שם צוות מנוסה הכולל פסיכיאטרית,פסיכולוגים,דיאטנית ורופא מנהל מקרה.לכל אחד\ת מותאם טיפול שהאינטנסיביות שלו נקבעת בהתאם למצב הפונה.
אבל כפי שכתבה לך אפרת עולה השאלה למה את מרגישה נזקקת לטיפול אחר כשאת בעצם נמצאת בטיפול זמן קצר כ"כ ולא נותנת לו צאנס או לחילופין,מביאה את הדילמות שלך לחדר הטיפולים.
אשמח לשמוע מה תשובתך,
קרן אור.

שלום,

כתבת שאת נמצאת בטיפול. באיזה טיפול את נמצאת? מדוע במקביל את צריכה לפנות למסגרת של מכבי? האם הטיפול לא מספק? ממליצה לך לפתוח זאת מול הפסיכולוגית ( משהו לא מספיק בטיפול, אני מתוסכלת מכך שזה עדין לא עוזר וכו') .

אשמח אם תכתבי תעדכני,

אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי ואחרי ביקור אחד אצל תזונאית.
הטיפול הנפשי בסדר גמור - אין לי טענות כלל. פשוט הגעתי להבנה שאני בעצמי לא אוכל להכין ארוחות עפ"י התפריט שקיבלתי, ושאני צריכה מסגרת שתכין אותן בשבילי, ושתעזור לי להרגיש בסדר לאכול אותן..... :-\
הבנתי שברמה"ש יש אישפוז יום ובגלל שאני לא מצליחה לדבר איתם כבר זמן מה, חשבתי שאולי כאן אוכל לקבל קצת יותר אינפורמציה לגבי סדר יום של טיפול כזה.

תודה!

אני לא מכירה את המסגרת של מכבי להפרעות אכילה ברמת השרון. אם יש גולשות אחרות שמכירות אז הן מוזמנות לשתף בידע שלהן.

אני בכל זאת רוצה להתעקש איתך על הנקודה אליה התייחסתי בתשובה הקודמת שלי אלייך.
האם את מדברת עם הפסיכולוגית שלך על הרצון (שהוא לגיטימי) במסגרת טיפולית הדוקה יותר. יתכן ואת צריכה מפגשים תכופים יותר איתה או עם התזונאית. כי משהו לא מספיק לך, את אומרת אני צריכה יותר.

למה את חושבת שאם תלכי לדיאטנית תיהיה משועבדת דיאטה ושמירה ? זה לא בהכרח נכון אני ממליצה לך לפנות לטיפול נפשי במקביל לטיפול אצל דיאטנית שמבינה בהפרעות אכילה ושתבין את הבעיה שלך תבנה לך תפריט שיספיק לך ותמנע ממך את ההתעסקות עם האכול , יכול מאוד להיות שברגע שתוכלי מסודר אוליא פילו תירדי במשקל ותרגישי הרבה יותר טוב וגם המחשבות שלך יירגעו ולא יסבו כל הזמן סביב המשקל והאכול ,] אני בטוחה שאת יכולה להצליח אל תוותרי על עצמך את מפספסץ כל הרבה דברים יפים בחיים כשאת מתעסקת עם המשקל המדפוק הזה , מגיע לך להיות מאושרת ומגיע לך לאכול את בן אדם כמו שחבר שלך אכול גם לך מגיע , ואני מבטיחה לך תפני לייעות דיאטני שמבין בבעיה תרגישי הרבה יותר טוב , את תוכלי יותר טוב ואולי עוד תירדי במשקל , אבל הכי חשוב זה שהמחשבות שלך ישתחררו מהכלא הזה , בהצלחה, ואני אומרת את כל זה מנסיון

אני מכירה את התחושה הזו , האוכל שולט בנו במקום אנחנו במה שאנחנו אוכלים, יורידם ועולים יורדים ועולים, זה כמו מעגל שלא נגמר- סיוט מתמשך, כנראה שהבעיה היא יותר עמוקה ולא נגמרת באוכל אלא משהו מעבר לזה , אני מצרפת לך מאמר מעניין בנושא של אכילה וטיפים איך לצאת המעגל קסמים הזה, אצלי למשל הסיפור היה שונה הייתי שמנמנה עד גיל 16 מגיל 16 עד גיל 24 הייתי אנורקטית בתת משקל ואפילו מאושפזת בהדסה עין כרם כשהיה שם טיפול להפרעות אכילה, בקיצור אני מבינה לליבך

שלום יעל,

את מתארת בכנות נוגעת ללב מה שעובר עליך.
את מזהה ומקשרת בין המצב הנפשי שלך לעליה או לירידה במשקל. נקודה נוספת היא השנאה העצמית שלך. כאשר השומן מבטא את הסיבה לכך. אני מאמינה שהשנאה היא לא בגלל השומן היא רק מושלכת עליו ועל כן את לא מצליחה להחזיק את עצמך 'רזה'.
באמצעות טיפול פסיכולוגי בו , למרבה התקווה, תגעי בשנאה הזאת, תביני אותה ותטפלי בה . אולי תמיד תצטרכי לשמור על המשקל, אך זה לא ילווה בכל כך הרבה מתח, יאוש, דיכאון, שבאים ממחוזות אחרים. פני לטיפול, את אומרת שיש לך הרבה מה להפסיד אם לא (משפחה טובה, חבר נהדר).

אם את רוצה לחשוב יחד מה מתאים לך את מוזמנת לכתוב,

שבוע טוב קרן
תודה לך מאד
ביום חמישי יש לי תור להשלמת ראיון בהדסה, אשוחח איתה על העדיפות של מטפל או מטפלת.
אני מרגיש שאת צודקת שעדיף יותר מטפלת, אבל שפת הגוף של המטפל והמטופל מאד חשובים לשניהם, ובהופעה קייצית גם עדינה לא תמיד נעים לבחור דתי להישיר מבט, וזה יכניס אולי קשיים מיותרים ולא יתנו לטיפול לזרום נעים.

היחסים מאד מתקדמים, בנתיים אני משתף אותה לאט לאט במידע רגיש על האישיות שלי.
האבחון זה המקצוע שלה כך שאצטרך לשתף אותה.
בנתיים זה הולך מאד טוב, דברים שמאד חששתי מהם, מתקבלים בהבנה טובה.
נראה לי יותר קרוב מה שאמרת שאם היא תחליט ללכת על הקשר, אז היא פשוט תרצה אותי עם כל האישיות שלי.

נראה, שעל קווי אופי בסיסים שמפריעים לשני, אנשים לא מוותרים.
אבל ברגע שהאופי מתאים, ונוצרת אהבה מוכנים לסחוב ולקבל גם תיקים מורכבים.
את מסכימה עם הדברים?

אומנם נראה שיש סיכוי גדול שזה יעבור, איני יודע עם בקלות.
אבל, היא אמרה שההיגיינה מאד חשובה לה בחיים, היא מגיעה לכל פגישה בתיק עם מוצרי היגיינה צמודים, מעבר לממוצע. וגם אמרה [בצורה מכובדת] שתשמח אם זה יהיה חשוב גם לי לשמור יותר על הופעה מסודרת ומהוקצעת.
כך שמהמקום ההיגייני שלה, אני חושש שזה ידחה אותה.
האם זה קשור??? או שלא??


מאד מעודד שהיית במקום הזה, ועברת בשלום...
הייתי מעוניין לשוחח איתך לפני שאני משתף אותה בזה.
לקבל הדרכה בטלפון מעט מפורטת, מה לומר מה לא, מה נשמע קליל ומה יותר צורם.
אם יש לך כללים אישיים שענייני הפורום נשארים רק שם, אבין אותך.
בכל מקרה זה המייל
[email protected]

יש לך יכולת תמרון מאד גבוהה במילותייך, שמאפשרות לך, לתת הרגשה של שומעת וגם לייעץ מייד.
אני מאד שמח שהצלחתי להביע מעט מרגשות התודה שלי.
יש קרוב משפחה שאני משתף אותו בזה בצורה כללית, והא לא תפס בהתחלה את מי אני מצטט...
זה מצחיק קצת להודות כששנינו אנונימיים.
דוד

הי דוד,
ראשית,בהצלחה היום בתור בהדסה.אשמח לשמוע עידכון.
לגביי החברה שלך-אני שומעת כמה הקשר איתה משמעותי עבורך וכמה אתה עסוק בו ובמקביל אני תוהה מה קורה עם הפרעת האכילה שלך,האם אני שומעת עליה פחות כי אתה עסוק יותר בקשר והוא מזין אותך באמת עד כי אתה יכול להניח אותה מעט בצד?אשמח לשמוע יותר.אני גם שמחה לקרוא על הפתיחות של שניכם.עצם הכנות שלה מראה שהקשר חשוב גם לה והיא בונה על תשתית להמשך ובמקביל מרגישה מספיק פתוחה איתך ובטוחה בקשר כדי להעלות דברים שמפריעים לה.אני לא חושבת שהפרעת האכילה שלך תגעיל אותה,לא נראה לי ששם הדגש(משיחות עם בני זוג זה לא מה ששמעתי שמפריע להם).נראה לי שהרגש העיקרי שיעלה הוא דאגה.והיא מובנת.
לגביי בקשתך לשוחח איתי-תראה,אני לא בטוחה שאני הדמות הנכונה להגיד לך מה לומר או לא,מהסיבה שאני לא חלק בקשר ואינני מכירה אותך או אותה ומה שנכון ועבד עבורי לא בהכרח יהיה הנכון עבורך (אומנם הפרעת אכילה היא אותה הפרעה ברמה הסימפטומטית אבל יש לה קשת של גוונים וכל אחד מגיע אליה ממקום אחר ,מהעולם הפנימי שלו),אני לא יכולה ולא רוצה לקחת אחריות על הקשר הזה,ואני רוצה שתקח זאת בחשבון.אבל אם לאחר כל זאת תרגיש שאתה בכל זאת רוצה,אני מזמינה אותך לכתוב לי מייל(הכתובת מופיעה למעלה) ומשם נמשיך.

כך או כך,שמחה תמיד לעזור.ומחזיקה לך אצבעות על היום.
קרן אור.

שלום קרן

הראיון הסתיים ועכשיו בהתייעצות היא מנהל המחלקה הם אמורים להחליט מי יהיה המטפל ואיך להמשיך, הם יצרו איתי קשר, היחס שם מאד עדין ונחמד, יצא שאמשיך בכל מקרה את הטיפול עם מטפלת, מטפל לא מצוי כל כך שם.
מחכה מאד להמשך.
בקשר להפרעה, עברתי לאחרונה מקום, ואיני נמצא במקום הקבוע שהייתי במשך שנים, המקום פחות מסודר, וודאי שלא מתקרב למצב של בית, ההגנות הקבועות לא נמצאות, גם ההרגשה שיש מטבח מסודר בכל מצב וזמן כמו בכל בית לא נמצא, כך שמצד אחד אין לי את הפריוולגיה לדלג על ארוחות, ומצד שני אני מרגיש לחוץ לאכול, ולאכול עוד גם כשאיני בדיוק רעב, הבולמוסים מנצנצים כל הזמן ללא הפסק.
ואני כל הזמן חייב להמודד איתם.
אומנם הקאתי בנתיים רק פעם אחת, והצלחתי בהרבה מאד הזדמנויות, בסך הכל מצליח לשמור, אני יצטרך ללמוד דבר שרחוק מאד ממושגי, וזה סדר קבוע באכילה,
לגבי הנושא השני, גם המקום הזה של המעבר בנתיים מאד מכביד, וללא פיתרון טוב.
אין ספק שאני חייב את הטיפול בהדסה.
למרות שאני אומר מידי פעם לעצמי, מה אתה עושה מזה עסק, הפרעת האכילה אתה כבר חי איתה הרבה שנים וזה לא נורא.
וגם הבעיה השניה אפשר למרוח ולהמשיך לחיות איתה.
א. אני יודע היטב כמה זה לא נורמלי, וכמה צריך להשקיע לעבור את זה.
ב. לקשר זוגי זה וודאי יותר מחשוב מאד לשנות את זה.
ג. אמרתי להם היום בהדסה, שאני לא מצליח להניח את האצבע אבל אני מרגיש שהמקום הזה פוגע לי בעוד מעגלים בתפקוד, איני יודע עם זה ההפרעה עצמה, או המקום שגרם להפרעה.
ומצפה שמהטיפול יהיה פיתרון גם לבעיות הספציפיות שהגעתי אליהם, וגם למעגלים אחרים.
נראה ששמעת לאחרונה פחות על ההפרעה ויותר על הקשר, בהחלט כי הוא יותר דוממינטי, ולא בגלל איזה הקלה מסויימת.
ההרגשה שלי שזה מתקרב למצב שאוכל לספר על זה, ויהיה ביכולתה לשמוע את זה ולהמשיך, בסך הכל לשנינו יש עוד דברים טעונים ששיתפנו בהם אחד את השני.
בקשר לעצה שרציתי ממך, זה היה יותר באיזה שפה להשתמש, איזה מילים יותר צורמות לה לשמוע ואיזה פחות,
כבר אמרתי לה שיש עוד מה לעדכן אותה, וכשאראה את הזמן המתאים יאמר לה.
תודה מאד לך
וימים יגידו
דוד

היי דוד,

בסה"כ אני שומעת יותר ויותר את החלק הבריא אצלך,זה שמבין שההגנות האלו לא ממש משרתות אותך ושאי אפשר לחיות חיים מספקים וטובים לצד הפרעת אכילה פעילה כי היא אכן נוגסת בכל רובד אחר של החיים.מבחינתי היא הסימפטום לתהליך שהחל עוד לפני ומכאן שרק טיפול שיוכל להאיר את הנקודות האלו יהיה הכי נכון ואפקטיבי כדי למגר אותה מחייך.הגיע הזמן לטפל בשורש הפגוע ולא רק לעשות סתימה.
תמיד יהיו טריגרים כאלו ואחרים להתפרצות מחודשת של מנגנון הזלילה-הקאה וחשוב להכיר את הטריגרים האלו ומה מפעיל אותם אצלך כדי ללמוד איך להתמודד איתם רגע לפני.
אני שמחה גם לקרוא על הקשר שבנית,על היכולת שלך להפתח ובמקביל לא להרגיש חשוף מידי..ואני מקווה שזה מצליח להזין אותך מבפנים כדי שתוכל לעשות זאת גם מבחוץ.
תמשיך לעדכן לגביי ההתפתויות עם הטיפול ובכלל.
כאן בשבילך.
קרן אור.

שלום קרן

תודה רבה לך
אני מצטער שרק עכשיו אני מעדכן

כבר עדכנתי בתשובה ארוכה
אבל כששלחתי זה נמחק ולא הגיע ולא היה לי כח נפשי לכתוב שוב

אז קודם סיפרתי לה... אומנם בעדינות ולא מאד מפורט, אבל היא הבינה.
והיא קיבלה את זה נעים...
היא כבר בנתה על משהו יותר נורא, וכשאמרתי לה את זה, נרגעה.
היא גילתה השתתפות מאד חמימה ומבינה.
הטיפול בהדסה כמו שאמרת מאד תרם להרגעתה ולהבנתה.

בנתיים גם אני יצטרך להתאתגר בכוחות שאלוקים נתן לי דרך נסיון החיים.
כדי להכיל את את אישיותה והתמודדוויותיה...
מקווה בשבילה שאהיה מספיק סבלני עדין מבין ותומך.

מצד אחד כל הזמן אני אומר, בשביל מה טיפול וכל הבלגן,
זרמת עד עכשיו בחיפוף של הסדר תמשיך הלאה ויהיה בסדר.
ומצד שי עד כל כך צודקת שזו לא צורת חיים נכונה.
וגם יש לי תפקיד חשוב לדאוג להיות נורמלי.
להיות יציב!

אז בהחלט אחכה בסבלנות לתחילת הטיפול בהדסה ואשתדל לתת שם את כל מה שאצטרך, ולעמוד במשימה.

בנתיים למרות כל המעברי מקומות והשינויים בחיי, בסך הכל לא התפרקתי, ואני מצליח לשמור על יציבות מסויימת.
בשבוע וחצי האחרונים אומנם נשתנו לחלוטין סדרי האכילה
אבל שלטתי על עצמי, ברוך השם, לא הקאתי בכלל!! וגם הצלחתי לרסן במידה מסויימת
את התפרצויות האכילה.

בנתיים רק הודעתי לה על העניין פעם אחת, מאד תמכה, אבל לא המשכתי לשתף אותה, אולי גם היא מעדיפה לא לראות ולא לדעת.

להתראות
תודה רבה מאד....
דוד

הי דוד,
כמה אני שמחה לקרוא על ההתמודדות שלך וזה רק מוכיח שאין ממש סיבה לחיות בסוד ולהותיר את עצמך לבד מול ההתמודדות עם הפרעת האכילה שלך.
אני שמחה שהיא יכלה ויכולה להיות לצידך,ואני מקוה שהקשר ביניכם תמיד יהא מושתת על אמון,כנות ופתיחות גם במקומות הפשוטים פחות עבורכם.
אני גם שמחה מאוד לקרוא על ההתמודדות שלך מול הפרעת האכילה שלך והשינויים המתחוללים בחייך ועל כך שאתה לא נותן לעצמך ללכת שבי אחרי השקרים שהמחלה מנסה למכור לך(אפשר לחיות ככה.."זרמת עד עכשיו בחיפוף תמשיך הלא ויהיה בסדר") ושאתה קשוב גם לקול הבריא שקיים בתוכך,שמבין שאי אפשר ממש להמשיך ולהתקדם בצל חיים עם הפרעת אכילה,כי היא נוגסת בכל חלקה טובה.
בהצלחה בטיפול החדש,אני מלאת תקווה עבורך.
אשמח אם תמשיך לשתף ולעדכן,
קרן אור.

שלום קרן

תודה לך מאד

השבוע יש לי תור בהדסה. איזה יופי, סוף סוף.

וכרגע גם האהבה חזרה, הרבה טעויות שהצטרפו וגרמו להבנה שאנינו מתאימים התבדו, נראה מה יהיה בהמשך.
נגעת במשהו כל כך מדוייק. "תחושה שאתה ראוי גם להיות נאהב"
אני שואל את עצמי כל הזמן האם באמת היא נקשרה רגשית,
כנראה שזה מה שקורה, אבל אני מרגיש ונותן לה תחושה שאני לא מאמין לזה.
או שאני מחכה מתי היא תעזוב.

לא כל כך הבנתי, תוכלי בבקשה להסביר יותר בפירוט.
"אל תפחד להיות אתה ונשמע שכאן אתה מצליח להוריד מעט את המסיכות.הנח להם,הן אינן משרתות אותך".

תודה רבה מאד לך

דוד

תודה לך קרן

את נותנת תמיכה ועצות בדיוק בזמן ובמינון הנכון.
לפעמים אדם לא מחפש באמת עצה, הוא רק רוצה שמישהו יקשיב לו, ויגיד אתה כל כך צודק, זה באמת קשה
ולפעמים הוא מחפש שמישהו ינענע אותו בעדינות ויגיד לו אי, תתחיל לזוז.
נראה שאת מצליחה להבחין הרבה מאד בין השניים ולשלב אותם נכון.
תודה לך מאד
דוד

שלום

הייתי בהדסה, בנתיים היה ראיון, לא גמרתי אותו ויהיה עוד תור להשלמת ראיון ואחרי זה יחליטו על צורת הטיפול.
מדובר בסיפור ארוך של שנה - שנתיים, אבל הוא יסודי.
חצי שנה ראשונה חינם ממשרד הבריאות, ואחרי זה תשלום פרטי.
היחס מאד נחמד.

מה דעתך? האם יש הבדל בין רופא לרופאה כמטפלים- פסיכולוגים.
אומנם כאדם דתי לא הכי נח עם אשה, אבל יש לי תחושה אולי לא נכונה, שמול גבר ארגיש פחות לא נח לדבר, אולי זה סתם חשש איך יקבל אותי.
בכל מקרה היא אמרה שיש שם יותר נשים מטפלות, ויתכן שלגבר התורים יותר ארוכים.

הדברים קצת מתערבבים בקשר עם הבחורה, הקשר מתהדק, אבל גם ככה יש לנו הרים גדולים לצעוד עליהם, אם הסיפור הזה נראה לי שנקרוס מהר, ומאד חשוב לי הקשר איתה, נחכה?

הראיון הבא בהדסה עוד שבועיים

הכל נראה לבנתיים מסע ארוך ומעניין...

תודה לך, ואני בהחלט צריך תמיכה ועצה.
דוד

שלום קרן

יש הודעה קודמת שאשמח ואודה על תגובתך
בנתיים אני ממשיך בקשר עם הבחורה, זה מתקדם מאד טוב.
מעניין זה מתקדם למקום מאד רציני, והיא מאד רוצה.
מה שאמרת שאני צריך להרגיש נכון אם התחושה להיות נאהב,
מאד תפס אותי,
אני בחור דתי, כך שהפגישות יחסית הם ענייניות, והקשר בנינו אומנם נמצא כל הזמן ,
אבל בצורה מעט מוסתרת. שומרים על גבולות מסויימים גם בבטויים של הקשר.
כך שנושא הבירור של אחד על השני ברמה טאורטית מאד חזק, ובאיזה שהוא שלב, אצטרך לספר לה. היא מאד מוכשרת ולומדת מקצועות בתחום.
מה דעתך?
ובסך הכל מאד עזרת לי בהודאות האחרונות להיות יותר רגוע מהעניין הזה.
תודה לך
דוד

ראשית,צר לי שלא עניתי קודם עברו עליי כמה ימים עמוסים ולא הצלחתי להכנס לפורום.
אני שמחה לשמוע שהיית בהדסה ושהדברים מתקדמים בכיוון הנכון.לגביי שאלתך על מטפל או מטפלת אני חושבת שזה מאוד אישי ורק אתה יכול להחליט מה מתאים עבורך.כיוון שלא היית בטיפול קודם ובהנחה שהתורים למטפלות קצרים יותר הייתי ממליצה לך כן להכנס למסגרת הטיפולית ולברר בתוכה איך אתה מרגיש .אני מכירה לא מעט גברים שמטופלים אצל נשים ודווקא מוצאים שזה קל יותר לדבר על הפרעת אכילה ובכלל על רגשות מול אישה.אז תנסה,מה יש להפסיד?

לגביי הקשר שלך-אני שמחה לשמוע שהיחסים הולכים ומתהדקים ואני יכולה להבין את הרצון מול החשש לספר על הפרעת האכילה שלך.קשה לי להגיד לך מה נכון ומה לא,אבל אם אתה שואל מה אני הייתי עושה אז אני הייתי מחכה עד שהייתי נכנסת למסגרת טיפולית ואז משתפת.גם כי יהיה יותר קל לבחורה שמולך להבין שאתה נמצא בטיפול ושאתה לוקח אחריות על הפרעת האכילה שלך ושהיא לא במקום שצריך לקחת אחריות או לדאוג אלא רק להיות חברה,וגם בגלל שכשתכנס לטיפול מן הסתם תצטרך את התמיכה שלה.ואם היא עוסקת במקצועות הטיפוליים,אז נראה לי שזה נשמע מבטיח.
בכול אופן לא הייתי מחכה מעבר לזה.יכול להיות שהיא דווקא תפתיע אותך וכשתספר היא תאמר לך שידעה ושמה לב,כי לעיתים אנו כה שקועים בהפרעת האכילה שלנו ולא שמים לב עד כמה היא באה לידי ביטוי חיצוני שהאנשים הקרובים לנו שמים לב אליהם.

דוד-רוצה להודות לך על המילים המרגשות שכתבת לי ולהודות לך על הזכות שאתה נותן לי לעזור לך.(וטוב שאתה לא רואה כמה אני מסמיקה עכשיו,כי באמת חיממת לי את הלב :-)
אשמח לשמוע מה החלטת,
קרן אור.

הי דוד,
אני שמחה לשמוע שהתור השבוע ומאחלת לך הרבה בהצלחה! טיפ ממני-אל תנסה לגמד את המצב,ספר אותו לאשורו כדי שההמלצות הטיפוליות יתאימו למצבך.
אני שמחה גם לקרוא שהחלטתם לתת צ'אנס לאהבה ומאחלת לך בהצלחה בהמשך הקשר.זה לא משנה מה יקרה בהמשך מה שחשוב הוא שאתם עושים את מה שניתן כדי לכונן מערכת יחסים קרובה ואמיתית.
לגביי המשפט שכתבתי ולא כ"כ הבנת-אתה בעצמך מעיד שרוב הזמן אתה עוטה על עצמך מסכות ושאין באמת שום מקום ממשי בו אתה יכול להיות מי שאתה,לשתף ולא לפחד ממה שיחשבו או יגידו.סיפרת שגם כאן על אף שאתה משתף יותר מהרגיל עדיין אתה מטשטש את זהותך מפחד שיזהו אותך.מה שניסיתי לומר לך בעצם הוא שאל תפחד להיות אתה.אנחנו מבזבזים ככ הרבה אנרגיות על להסתיר ,אנרגיות שאנחנו יכולים(וצריכים) להשקיע דוקא בלהיות עצמנו וללמוד לחיות כשלמים(בניגוד למושלמים).
אז אם יזהו אותך כאן,מה יכול לקרות?לפעמים כשחושבים על התסריט הכי גרוע ומדמיינים שהוא מתרחש זה מוריד את העוקץ מהחרדה כיוון שאנחנו מגלים שגם המקרה הכי גרוע שחשבנו ,בסופו של דבר הוא לא כזה.
ובשורה התחתונה-מי שישאר הוא מי שראוי להיות חבר שלנו ומי שילך בגלל דבר כזה מלכתחילה עדיף שלא יהיה.לא נראה לי שמי מאיתנו היה רוצה בחבר כזה.
האם עכשיו הייתי ברורה יותר?

שיהיה בהצלחה!

תהיי חזקה מתוקה ואל תוותרי!
אולי תספרי קצת..תשפכי את הלב..זה עשוי לעזור לך..
אני תמיד כותבת פה כשקשה לי ומקבלת המון תמיכה.

שלום עדן,
אנא כתבי על מנת שאוכל לנסות לעזור ולתמוך בך.

אפרת

שלום גיל,

אין מקום לכאב ולהתלבטויות שלך, צר לי לשמוע על ההתיחסות של הוריך, יתכן והם מקלים ראש במצב (בחלקו כי אינם מודעים להקאות), הם חושבים שהתעסקות במראה ובמשקל היא 'של בנות' ולא 'של בנים'.
אני מציעה לך לפנות ליועצת בית הספר או מחנכת הכיתה, האם יש דמות מבוגרת אליה אתה מרגיש קרוב ואתה יכול לשתף אותה? ( גם במשפחה, דוד? דודה?)

בנוגע לטיפול, ישנן מסגרות טיפוליות להפרעות אכילה דרך קופת חולים.

אנא עדכן אותי,

אפרת

שלום גיל,

מתאורך עולה חשש כי אתה סובל מהפרעת אכילה ( בולמיה).

האם הוריך מודעים לכך שאתה מקיא?

מאוד חשוב לשתף אותם בכך ולפנות מיידית לטיפול. אתה בגיל ההתבגרות והעיסוק בגוף, בגובה ובאיך שנראים גובר. יתכן והעיסוק בהקאות היא הדרךשלך לשלוט במשקל אך באופן עמוק יותר לשלוט על הגוף שמשתנה. ( זאת אופציה אחת מיני רבות, את כל זאת תוכל לברר בטיפול).

אני מפצירה בך לפנות להוריך, תהליך ההקאות הוא תהליך הרסני.

עדכן אותי ,

אפרת

שלום עדינה,

בתחילה חשבתי שטעית ופנית לפורום הלא הנכון ( על מנת לדעת מה לאכול כדאי לפנות לפורום תזונה).אבל אז קראתי שוב את הודעתך והבנתי שיש בה מעבר למה צריך לאכול או לא.
מדוע לא תדעי להתמודד, אם תשמיני? ישנה חרדה סביב הגוף והמשקל, איני יודעת באיזו עוצמה, עד כמה את עסוקה בכך? האם את עסוקה בעד כמה את שולטת במה קורה בחייך?

אפרת

רק אוהבת את איך שאני נראית כיום (אולי הייתי מורידה רק איזה 2 קילו, לא יותר)
פשוט חשוב לי מאד המראה שלי ואני לא רוצה למצוא את עצמי בעתיד עם גוף שונה משל היום.
לא ידעתי שיש גם פורום של תזונה, בכל אופן- תודה על העזרה! שמחתי לראות את התגובה :)
אגב.. התחלתי לעשות הרבה ספורט.. זה בסדר נכון??
תודה רבה ולילה טוב!

עדינה שלום,

את כותבת שאת לא מתעסקת בנושא המשקל והאוכל יותר מידי,אבל הדחיפות בה את מצפה למענה מראה דווקא על לחץ ודאגה מוגברים סביב הנושא.ואני מצטרפת למה שכתבה לך אפרת ותוהה -למה?למה את מטרידה את עצמך במה יקרה אם?הרי אם את אוכלת מאוזן,פעילה גופנית,למה שתעלי במשקל?
מבנה הגוף כן יכול להשתנות.לאישה בגיל 40 לא יכול להיות גוף כשל בת 20,ולבת 20 לא יכול להיות גוף כשל בת 12.זה נקרא להתבגר.
לי נראה שאת יודעת שמשהו בהתנהגות שלך בנושא השתנה ואת מחפשת מישהו שירגיע אותך תוך שאת מציינת בסוף דברייך (כאילו כדרך אגב.. )"התחלתי לעשות הרבה ספורט.. זה בסדר נכון??"-מה זה נקרא הרבה?ואני רוצה להחזיר אלייך את השאלה ולשאול אותך,אם את חושבת שזה בסדר,למה זה משנה לך מה אנחנו חושבות??

אשמח לשמוע תשובותייך.
קרן אור.

עבר קצת זמן מאז שכתבתי את זה ... קראתי את מה שכתבת לי קרן ואני חייבת להודות שזה הפעים אותי.. כי ראיתי איך את מבינה דברים מבין השורות.. דברים שאפילו אני לא ידעתי שקורים..
בכל אופן.. זהו.. אני לא יודעת.. יכוליות שגיל ההתבגרות קפץ אלי לביקור פתאום אחרי שכבר סיימתי איתו.. אבל באמת.. קשה לי לחשוב על מציאות כזו שאהיה יותר ממה שאני היום..
אני שוקלת כרגע 48 ואת הגובה המדוייק שלי אני לא יודעת.. הוא משהו בסביבות ה-62 אבל אני יודעת שאני לא מוגדרת כתת משקל כי תמיד הייתי רזה וקטנטונת כזאת..
מקווה שהכל בסדר איתי..
תודה קרן.

שלום לך,
אני שמחה שחזרת ואני שמחה על שדבריי חילחלו והשאלה שאני שואלת את עצמי היא מה את מתכוונת לעשות עם התובנות האלו?
מה שאני הייתי מציעה הוא לקבוע פגישת אבחון במרכז להפרעות אכילה(או עם כל אחד מהגורמים המוסמכים בתחום-זה יכול להיות פסיכולוג\פסיכיאטר\דיאטנית) ולדעת קודם כל האם את סובלת מהפרעת אכילה ואם כן מה הטיפול שהם מציעים לך.
ברצוני להסב את תשומת לך שעבר חודש וחצי מאז שכתבת כאן לאחרונה ,במהלכו משקלך ירד לעומת הפעם הראשונה ואת מוגדרת כרגע כתת משקל-BMI 18.2 מה שאומר שהמצב מחמיר....התעלמות והתחבטות לא תגרום לו להעלם ומוטב לטפל מוקדם ככל האפשר כדי לשפר את סיכויי ההחלמה.

עצם העובדה שאת כותבת כאן מראה שבתוך תוכך את יודעת שקיימת בעיה וזה כבר חמישים אחוז מהדרך.החמישים הנותרים הם למנף את התובנה הזאת לכלל מעשה ולפנות לטיפול.
אל תהססי!
קרן אור

נניח שהגובה שלי 160 - אני במצב טוב. אני לא יודעת מה הגובה המדוייק שלי אבל אני לא חושבת שאני נמצאת בתת משקל. תמיד הייתי כזו רזה וגיל העצמות שלי היה גם הרבה מתחת לממוצע ז"א שזה הגוף שלי,לא?
אגב, אני אוכלת ממש רגיל ומרשה לעצמי לאכול גם שטויות..

עדן,

את מנסה לשכנע אותי או את עצמך?כי אותי לא שיכנעת..(ודי בלקרוא את תגובותייך בשרשור הזה כדי להבין שהמצב רחוק מלהיות אופטימילי)
סליחה על הבוטות אבל לא מאמינה בלתת לטיפה היכן שצריך ניעור..
מעבר למה שכתבתי,צר לי,אך אין לי מה להוסיף יותר.
אל תתני לפחד לשתק אותך.
הבחירה בידייך,מקווה שתדעי לבחור נכון.

חיזקי ואימצי,
קרן אור.

הי, אני מכירה את ההרגשה האובסיסית הזאת כלפי השומנים והאוכל.
האם את מכריזה על עצמך דיאטות כפייתיות ומסוכנות?
האם פנית לטיפול ?
זה שאת מרגישה שמנה- זה הרבה אנשים מרגישים למרות שהם לא שמנים בכלל ואף רזים...
בת כמה את?
השאלה היא עד כמה את פוגעת בעצמך, בגוף שלך ובנפש.
אם אינך רוצה ללכת לטיפול אולי כדאי שתדברי עם מישהו מבוגר ממך ותתייעצי איתו ותנסו ביחד למצוא פתרונות שיביאו אותך למקום טוב יותר כלפי עצמך!
בהצלחה וסופשבוע נעיםםםםםםםם

שלום לירון,
את מתארת בדיוק את הדפוס של הפרעת אכילה בה על אף שמשקל הגוף תקין מתקיים עיוות בדימוי ובתפיסת הגוף.
לא כתבת בת כמה את או האם פנית לטיפול,אך אם עוד לא פנית ממליצה לך בחום לעשות זאת.את יכולה להעזר ברשימת המקומות המופיעים למעלה בשימושון ואם את צריכה עזרה נוספת אל תהססי לפנות שוב.
אל תשאירי עצמך לבד.אין סיבה שחייך יתנהלו סביב איסורים כאלו ואחרים.

בהצלחה,
קרן אור.