פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

מה שלומך יקרה?
איך את מרגישה?
שיהיה לך פוווווווול פווווווללללל מזל טוב כבר חשבתי שהתחתנת עם אהובך!!!
שיהיה לך המון המון מזל טוב וחיים שמחים יפים מלאים באהבה והעיקר בבריאות!
גם אני מתגעגעגעת אלייך.
את יכולה לשלוח מייל חופשי :-)
יום טוב מאמי!
אוהבת
נטע

אני במקום ממש רע כרגע..
לפני שנה סיימתי דיאטה מאוד מאוד מוצלחת שירדתי בה בקצב טוב 7 קילו (בכיתה י')
במשך השנה האחרונה לא הפסקתי להיאבק עם האכילה ועם העלייה בחזרה במשקל- עליתי וירדתי במשך כל התקופה הזאת ולבסוף הגעתי לתקופה עם הרבה בולמוסים שאני עליתי וממשיכה לעלות בה אל מעבר למשקל המקורי שלי...
מאוד קשה לי עם זה ואני לא מצליחה למצוא את הכוחות להיכנס שוב למסגרת בריאותית נכונה... דיברתי עם ההורים שלי על ללכת לפסיכולוג אבל זה לא קרה באמת בסוף....
אחת הסיבות לכך היא שאני רוצה לעשות את התהליך הזה בעצמי, בתקווה שהוא גם יוכל לעזור לי ללמוד על עצמי יותר, מנקודת המבט שלי.
מה שכתבת עכשיו עורר בי המון גאווה והמון רצון להצליח בזכות עצמי, להגיע למקום בו אני שלמה עם המשקל שלי ואני מאמינה שממקום כזה אני גם אהיה מסוגלת להיכנס לתהליך של ירידה ושמירה של המשקל.
הייתי רוצה לשמוע ממך עצות ואם אפשר להיעזר בך קצת כדי שאני אוכל סוףסוף, אחרי שנה של התעסקות בלתי פוסקת בזה, לעזוב את התחושות האלו ולהתחיל להתפנות לדברים החשובים באמת בחיים...
תודה מראש! (אם מישהו אחר מזדהה עם מה שכתבתי או יש לו עצות, אני אשמח לשמוע!)

קראתי את מה שכתבת לאביבית ולא היה לי ברור אם את מבקשת גם את תגובתי אבל חשוב לי לומר לך שקשה מאוד להחלים מה"א לבד! והאמת היא ,שקשה גם להשאר ולהתמודד איתה לבד ובמבט לאחור אני יכולה לומר לך ששנים חשבתי שאני יכולה לצאת מזה לבד שאני לא צריכה טיפול,שה"א שלי לא חמורה כ"כ,אבל מצאתי את עצמי אחרי עשור עם הפרעת אכילה קשה ,מפוחדת ולא הצלחתי כבר להושיט את ידיי ולבקש עזרה.בסופו של דבר כשהייתי על סף מוות,מצאתי בי את הכוחות ופניתי לטיפול.עברתי כמה טיפולים,עברתי כמה מטפלים,ברחתי מטיפול לא מעט,עד שלבסוף החלטתי להביט לאמת בעיניים ולהתחיל להתמודד.הדרך היתה קשה אבל עם ליווי זה היה פחות בודד.

את צעירה ונמצאת בתחילת הפרעת האכילה שלך והסיכויים לצאת מזה ולהחלים הם מאוד גבוהים בשלב הזה,זה משחק לטובתך.פני לטיפול שוב,את אף פעם לא יודעת אם הטיפול הבא הוא זה שיעשה את ההבדל.

בכול אופן אני כאן אם תרצי להמשיך להתייעץ\לשתף.
שלך,
קרן אור.

הדרך היא לא קלה בכלל .. היו לי הרבה מעליות וירידות ..את צריכה למצוא משהו שנותן לך כח להמשיך בחייך , ושנינו יודעת שהפרעת האכילה הייתה ממלאת את המקום הזה ,במקום הזה אנחנו מתפרקות על כל הזעם התיסכולים ואפילו גם בדברים החיוביים .
אני ממליצה לך לחשוב מה כן עושה לך טוב שלא בהכרח קשור לאוכל , לטייל ,שופינג, חברות, מסיבות פשוט תבלי תנסי למצוא תעסוקה שהיא לא סביב האוכל ובשביל זה דרוש הרבה מאמץ אבל בתוך תוכך הוא קיים , אני נאחזתי באימא שלי לא רציתי שהיא תסבול מהבת שלה ומספיק היא הייתה איתי שהייתי מאושפזת לא עוד .
איני יודעת את המשקל שלך כרגע אבל אני אומרת גם עם את מלאה ומנסה להרזות תעזבי את הדיאטה לפחות לתקופה של חצי שנה עד שתרגישי רעננה ומוכנה לפתוח תהליך בריא עם תזונאית ופסיכולוג שתיהיה תחת ביקורת כלשהי .
אשמח להיות איתך בקשר ויענה לך על כל שאלה . 

צר לי שאני מתפנה לענות רק עכשיו ובוודאי שאני זוכרת אותך(איך אפשר לשכוח??)
רוצה לומר לך שהתרגשתי לקרוא את דברייך ואני מאד מאד שמחה לשמוע! מאד משמח שטרחת לכתוב כאן ולעדכן. לפעמים גם מילת תודה של מישהו מהצד השני של המחשב יכולה לעשות הרבה טוב.

אז ספרי לי,איך היתה החתונה???

בהצלחה!
קרן אור.

החתונה הייתה מהממת .. פשוט שיגעעון ... עכשיו מעקלים את חיי הנישואים ,לומדת מזה להיות אישה נשואה .
מה איתך איך את מרגישה ?
האמת התגעגעתי מלא לפורום .. מבטיחה שאני יבקר יותר =]

יקרה,

אני שמחה מאוד לקרוא על הדרך החדשה אותה את עוברת!
מאחלת לך ולכם כזוג הרבה הרבה שנים מאושרות,של הבנה,חברות והכלה.

שנה טובה,
קרן אור.

כל כל הרבה פעמים הרגשתי בידיוק את מה שאת מתארת נשבר לי הלב , פשוט כמשמעו נשבר לי הלב שכואב לך כל כך נישבר לי הלב שעשיתי את זה לעצמי ,
זה לא חיים ככה.
אני נימצאת בטיפול כבר שבוע וחצי שאני אוכלת לפי התפריט אני כניראה יעלה במשקל למרות שזה משהו שהייתי מעדיפה שלא יקרה כי אני לא נמצאת במשקל נמוך ,אני בערך במשקל הרצוי, בכל אופן החשיבה שלי היום קצת יותר צלולה ואני מבינה שהאושר לא טמון במספר שכתוב לך על המוזנאיים והוא לא תלוי במידת הג'נס שתילבשי וגם לא במה שאת חושבת שאנשים אחרים חושבים עליך , להרגיש טוב לאכול טוב להרגיש את החיים להיות עם אנגיה להתמודד עם החיים גם כשהם לא נעימים ולחיות את היום ולא לחכות ולקוות שיעבור מהר כי היא מחר אני אהיה אחרי צום ואני ארגיש רזה , גם אם המחיר של כל זה הוא לעלות במשקל זה פשוט שווה את זה , נכון זה לא כייף להשמין ומי כמנוי יודעת הייתי מלאה מאוד עד לפני שנה ירדתי 30 קילו העלתי בחזרה 4 ויכול להיות שאני עוד יעלה אבל זה לא משנה אם אני אהיה בריאה זה שווה את זה , כי המראה וההתעסקות איתו כמו שכולנו כבר יודעת בא רק לטשטש את כאבים האמיתיים של החיים אבל ביחד עם הכאסבים המחלה הזאת מטשטשת את כל השאר , אני יודעת החיים לא קלים הם קשים ולפעמים אפילו אכזריים אבל הם גם יפים וטובים ושווים שיחיו אותם , המחלה הזאת נוראית , הלוואי הלוואי ונצא ממנה כולנו ,

על התגובה והחיזוק.
בדיוק כמו שאמרת - זאת מחלה איומה ונוראית והלוואי שכולנו נמצא את הדרך לצאת ממנה.
מאחלת לך הצלחה עם התפריט החדש ובריאות ואושר ושמחה.

אני כל כך מקווה שאת מרגישה טוב יותר תעדכני מה קורה עם הטיפול ועם המרכז הזה ברמת השרון ניסיתי לברר לגבי זה אבל ראיתי שענו לך כבר

עברו שלושה חודשים.

בזמן הזה עזבתי את הטיפול הפורמאלי ועברתי לטיפול עצמאי. הבנתי שכל מסגרת טיפולית שניסיתי להיעזר בה, רק נתנה במה לאנורקסיה שלי, קהל שמחא לה כפיים.
יצאתי לחופשה של חודש, בה התרחקתי מהכל ומכולם. אכלתי וטיילתי וטיילתי ואכלתי ונחתי ואכלתי וצחקתי וביליתי ו.. אכלתי! עבורי, הניתוק הזה, היה קריטי. הרגשתי בטוחה להתנהג עם אוכל בצורה הביזארית שאני מתנהגת איתו, כי ידעתי שאף אחד לא מכיר ולא רואה ולמען האמת, לאף אחד לא ממש איכפת מה יש לי בצלחת וכמה מהר/לאט זה נעלם.

ואני עכשיו 5-6 קילו יותר. ממש מגרדת את טווח המשקל התקין.
את כל מה שלא אכלתי בשנה האחרונה אני אוכלת עכשיו, כמעט בלי אפיזודות הרעבה.
את ה"בולמוסים" אני מקבלת בנחת, יחסית, ולפעמים אפילו, רחמנא ליצלן, נהנית מהם. עם זאת, בזמן האחרון, שמתי לב, שלמרות שנראה לי שאני אוכלת כל היום ללא הפסקה ולא מונעת מעצמי כלום, אני פוגשת את הצריכה היומית המומלצת שלי, אולי בתוספת של 200 קלוריות. מזעזע לחשוב שעד לא מזמן ה-200 האלה היו כל הצריכה היומית שלי!

אני לא נשקלת. בכלל. אף פעם. למה זה טוב? את, אני וכל מי שזכתה בהתנסות מפוקפקת עם הפרעת אכילה, בעיקר מהסוג המגביל, יודעת טוב מאוד איך היא נראית באיזה משקל. אז למה לי המספר הזה? אני מסתכלת עליו מלמעלה, בבוז :-)

אז נכון, התמונה מצטריירת כוורודה ואופטימית, למרות שברור שלא כל יום פורים. עדיין לא נוח לי ב-100 אחוז עם הגוף שלי והמשקל החדש שלי; נחמות קטנות עדיין מבצבצות פה ושם ואני נאחזת בהן כבחבל מציל חיים, יודעת שגם מהן אצטרך להיפרד בסופו של דבר, למען עתיד פורה (לגמרי תרתי משמע) יותר. אבל בסך הכל, אני מרגישה טוב.

אני כבר לא בתת משקל מסכן חיים. אני בדרך יציבה יחסית להחלמה, ככה נראה לי, בכל אופן. והדבר הכי בולט ששמתי לב אליו זה שהחיים שלי לא נהרסו כשעליתי קילו, וגם לא כשעליתי עוד 4 אחריו. אני לא מרגישה נאהבת פחות. להיפך - עכשיו אני גם יכולה להנות מהקשרים בחיי באופן ממומש, כי אני כבר לא תלויה בשום דבר כדי לצאת מהבית, ואין מקומות שאסור ללכת אליהם!

בקיצור, נראה לי שהולך להיות טוב ושלהבריא זאת הייתה ההחלטה הכי נבונה שקיבלתי בשנה האחרונה.

ועכשיו את :-) מקווה מאוד לשמוע שגם לך צלחה הדרך. אני פה.

שבת שלום.

שלום,

מההודעה שלך נשמע שאת במצוקה ומייחסת אותה ברובה למשקל הגבוה .
סביר להניח שאת מכירה את כל הדיאטות, ואין לי מה לחדש לך בתחום.
מה שאני כן יכולה להציע לך הוא להסתכל באופן הפוך : המצוקה שלך היא לא מהשומן אלא השומן הוא תוצר של מצוקה, אני מציעה לך לבחון האם ההשמנה שלך וחוסר היכולת שלך לרדת במשקל הם ביטוי לקשיים רגשיים, ( את זאת ניתן לברר בטיפול פסיכולוגי), למשל יש אנשים שמנים שעוטפים את עצמם במעטפת של שומן כדי לבודד אותם מאחרים. יש אנשים שמנים שקשה להם לבטא תוקפנות וכעס ואז במקום זאת הם טורפים מזון. (פעולה תוקפנית).
ממליצה לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי ובמקביל להצטרף למסגרת מסודרת של דיאטה (דוגמת שומרי משקל), כך שבמקביל לבירור הרגשי ובעזרתו תרדי במשקל.

בהצלחה

שלום רוני,

ראשית אני מתנצלת על העיכוב בתגובה. שנית אני שמחה שפנית אל הפורום היות ונשמע כי על אף שעברת טיפול ו'יצאת' מהמצב האנורקטי בו היית, עדיין יש לך הפרעת אכילה פעילה, רק שאופן הביטוי שלה התהפך לבולמוסי אכילה.
אני ממליצה לך לחזור לטיפול פסיכולוגי ולמעקב של תזונאית על מנת לטפל בבולמוסי האכילה ,שהם אכן מאוד מתסכלים.
אני מבינה שאת רוצה לחזור למשקל בו היית לפני בולמוסי האכילה, את מתייחסת למשקל כמטרת העל, בעוד שבולמוסי האכילה הם ביטוי למצב רגשי/נפשי שלך, גם אם קשה לך לראות זאת כרגע ואת מתייחסת רק למשקל ורק להבט הפיזיולוגי.

אני מזמינה אותך להמשיך ולשתף ולעדכן במצבך

שלום ים,

ראשית,נאלצתי למחוק חלק מהודעתך שהיו בה מילים לא ראויות.אני מבקשת לכבד את הפורום ואת האנשים שקוראים בו.אני מבינה את הזעם,הכאב,המצוקה הנוראית,אבל כפי שאמרתי לך בתכתובת האישית וכן כאן כמה פעמים הדרך הנכונה היא להביא את מה שאת מעלה לטיפול.
בכדי להחלים את חייבת להיות כנה עם הצוות המטפל.אל תחפשי הקלה בסממנים חיצוניים,היא לא נמצאת שם.תני לעצמך אפשרות אמיתית להעזר.תופתעי לגלות שכל שאת צריכה לעשות הוא רק לרצות להאחז בידיים שודאי מושטות אלייך.האחזי בהם.אפשר שחייך יראו אחרת.

בהצלחה,
קרן אור.

בהרבה פורמים יש איסור לפרסם מדדים שלדעתי זה נכון כי זה יכול להוות טריגר.. אבל כל פורום והחוקים שלו..

נשמה, כאבתי לקרוא את ההודעה שלך! אני כל כך אבל כל כך מבינה אותך שאיןןןןן לך שום מושג בעולםםםםםם!!!!
קודם כל- תירגעי כי זה הכי חשוב לך כרגע! ואני יודעת שזה קשה ובכלל לא פשוט! תחשבי טוב תנסי להוריד את המחשבות הטרדניות על מוות והתאבדות, זה לא מגיע לך! את תהיי יפה ורזה ותחיי עד 120 למה למות בגיל כל כך יפה?
האם הוריך מודעים למצב?האם את מקבלת טיפול?
תעשי לי טובה ותפחיתי מהמשלשלים כי 20 זה המון אבל פשוט המון והנזק שיכול להיגרם הוא עצום. ותאמיני לי שהמשלשלים האלה מנפחים את הבטן ולא מכווצים אותה אלא רק אוכלים את הכל מבפנים. איני רוצה להפחיד אותך אני יודעת באיזה מצב, תאמיני לי!!!
מחזיקה לך אצבעות חזק חזק חזק!!!
אוהבת
נטע

אני כל כך מבינה אותך!
אני 167, שוקל 49 אחרי שהעליתי 2 קילו בשבוע וחצי!!! (אז עד גם אני שקלתי 47..).
הסיבה שהעלתי במשקל היא שאני לא מקבלת מחזור כבר שנה ורופא הנשים אמר לי שאני חייבת לעלות במשקל אחרת חבל.. כי אני פוגעת אך ורק בעצמי. ברור שכעסתי עליו, על ההורים שלי, על חברים שלי, כולם אמרו לי שאני חייבת להשמין! ואני בשלי, חשבתי שאני נראית הכי טוב בעולם כשאני רזה ושדופה.. אני אגיד לך את האמת.. אני עד עכשיו חושבת ככה.. אבל גם למרות ה2 קילו האלו שהעלתי, אני חושבת שעדיין אני נראת רזה.. אומנם כבר יש לי "צדדים", יש לי "מה לתפוס.." למרות שאני היחידה שרואה את זה, וכל מי שאני אומרת לו "אוף!! כמה השמנתי!" רוצה להעיף לי כאפה!. מאמי , מה שאני מנסה להגיד זה, שקודם כל הבריאות פה זה הדבר הראשון!!! תחשבי על כל ההשלכות שחס וחלילה יכולות להרוס לך את הבריאות! ותאמיני לי שאני באמת כל כך מבינה אותך.. אבל קחי את עצמך בידיים ותנסי לראות שגם בלי משלשלים, בעזרת תזונה בריאה, את תיראי מעולה!!!

אבל הבעיה היא שהמבנה גוף שלי ממש דפוק.. הבטן שלי בחיים לא תהיה שטוחה.. פשוט כי נולדתי עם מבנה דפוק כזה.. ככה שלפי המשקל אני אמורה כבר לראות עצמות לפחות אבל בגלל שהמבנה גוף שלי דפוק אני עדיין שמנה.. אני בכלל אל רזה.. אולי עם הבגדים אני נראית בסדר אבל כשאני עומדת מול המראה בחזיה ותחתונים אני רואה את כל השומנים ורק אני רואה אותם.. כי עם הבגדים זה עוד איכשהו בסדר..
הבטן שלי כזאת נוראית.. לא משנה כמה אני אשקול.. אבל לפחות אם אני ארד היא תהיה קצת פחות נוראית..

אוף..! אני כלכך שונאת את עצמי..

סביר שהבטן שלך לא תרד.
כאשר דופקים את חילוף החומרים ומבלגנים לגוף את צורת האכילה ומונעים ממנו מה שהוא צריך, נוצרות (בין היתר) בעיות עיכול.
בטן שטוחה זה דבר גנטי לרוב, או שצריך ממש לעבוד על זה בחיזוק שרירי הבטן, זה לא ממש משנה מה תאכלי.. (או לא תאכלי), סביר להניח שאם תרעיבי את עצמך תמצאי את עצמך מביטה על עצמך במראה ומתבאסת בכל זאת.. כי עיוות בדימוי הגוף זה לא משהו שאפשר לתקן ע"י ירידה במשקל.
חבל שהרוב מבינות את זה רק כאשר זה כבר מאוחר והן עמוק בתוך חיים עייפים ומדכאים של חוסר סיפוק תמידי..........

יודעת מה יגרום לך לאהוב את מה שאת רואה?
טיפול.
תטפלי בעצמך ובתפיסה שלך את עצמך.

בהצלחה

אתן מקסימות! :-)

יקרה,
אני שומעת מדברייך את המצוקה ואת חוסר האונים שאת מרגישה.
לנוכח תת המשקל בו את נמצאת(BMI 17.3) אין זה מפתיע כלל שהגוף מנסה להלחם כדי לגרום לך לספק לו את האנרגיה הדרושה לפעילותו התקינה וזה מתבטא במה שאת מכנה "בולמוסים"(בייחוד לאחר תקופה של צמצום),הדרך לטפל ולמנוע את אותם הבולמוסים הוא ע"י תזונה מאוזנת ולא הרעבה,שבטווח הארוך רק תחמיר את המצב.
לא מפתיע אותי גם לקרוא את התחושות הקשות שאת מתארת ביחס למראה שלך וע"כ שעדיף למות מאשר לחיות כך.אני יכולה להבין את הרגשתך(בה"א מתקיים עיוות בדימוי גוף כך שבאופן פרדוקסלי ככל שיורדים יותר במשקל האובססיה לגוף גדלה ורואים את עצמנו שמנים ,כשזה ממש לא המצב וברור לי שלאור הנתונים שלך זה מתקיים גם אצלך) ואני גם חושבת שזה קשה מאוד לחיות עם הפרעת אכילה פעילה ולהיוותר איתה לבד.לא כתבת כמה זמן המצב נמשך כך והאם את בטיפול כלשהו,ואני ממליצה לך בחום להכנס למסגרת כזאת. הן נפשית,כדי להתחקות אחרי הגורמים האמיתיים שהם הבסיס לה"א שלך והן טיפול תזונתי עמ"נ לווסת הרגלי אכילה בריאים שימנעו את "מעגל הרשע" אותו את מתארת.טיפול זה גם חשוב כדי להוריד בהדרגה את התלות במשלשלים,שאינם עוזרים בהרזיה אלא נותנים אשליה(שמתנפצת מאוד מהר) של ירידה במשקל שנעוצה בירידה (זמנית) במאגר הנוזלים בגוף,אך יש להם סיכונים רבים עד כדי דום לב.

אשמח לשמוע מה את חושבת,
קרן אור.

בעיקרון זה התחיל לפני 4 שנים.. אבל הייתי באשפוז יום ובמשך השנתיים האחרונות חייתי עם זה ולא ירדתי במשקל..
לפני חודשיים שלושה בערך זה חזר בעוצמה הזאת.. זה היה נורא מהיר.. כאילו בשבועיים ירדתי 7 קילו כי לא אכלתי כלום.. וחיפשתי טיפול ואני מחפשת... יותר נכון אשפוז.. כי כרגע אני ממש לא מסוגלת לבד ועם הבולמוסים שלא נפסקים זה קשה להיות בבית לבד כל היום כי אני לא נמצאת בשום מסגרת (סיימתי יב) אז אני צריכה אשפוז אבל בתל השומר מלא ובהדסה בירושלים אני ברשימה ואמרו לי שזה יקח עוד חודש לפחות.. כי אני לא המקרה הכי דחוף ככה שיקבלו קודם את מי שדחוף ואז יתפנו למקרים כמו שלי.. פחות דחופים לדעתם..

אז אני כרגע דיי לבד עם זה.. היה לי טיפול של פסיכולוג אבל אני צריכה גם מעקב פסיכיאטרי וכל פסיכיאטר שבדקנו לא הסכים לטפל בי.. אז אמא מצאה איזה מכון שיש בו גם פסיכיאטרית וגם פסיכולוגית .. אין לזה שום קשר לה"א.. אז היא מצאה את זה לפני 3 חודשים.. באותה תקופה גם הפסיכולוג שהיה לי עצבן אותי.. בכלל לא הבין אותי.. ואפילו הציע לי לעזור לי לרדת במשקל.. בכל מקרה.. אמא אמרה שאני צריכה לעזוב אותו ולהתחיל טיפול חדש.. ואני שונאת להתחיל טיפולים.. ב4 שנים האחרונות נראה לי עברתי 8 מטפלים.. בכל מקרה הלכתי לשם נפגשתי עם הפסיכיאטרית כמה פעמים ואז זה כשהה"א התחילה להטריד אותי שוב.. ואמרתי לה שזה נורא מציק לי.. אמרתי לה שאני חושבת שאם אני לא ארזה אני אחזור לאובדנות.. הייתי באה אליה והיא היתה שואלת אותי אז מה כמה ימים לא אכלת.? ואמרתי לה 3 והיא כזה "אה אוקי".. ולא עשתה כלום.. לא הפנתה אותי לדיטאנית אפילו.. לפני חודשיים בדיוק זה כשהתחיל הצום והלכתי אליה וזה היה אחרי 4 ימים שלא אכלתי והיא שוב לא עשתה כלום.. פשוט כלום.. (בסוף זה נגמר בצום של שבועיים ) אז הפסקתי ללכת לשם כי הם פשוט לא מבינים כלום בה"א .. ואמא שלי בטוחה שזה המקום הכי טוב.. והיא הולכת שם להדרכת הורים.. והם ככל הנראה "מדריכים אותה" איך להתנהג איתי .. אז אם קודם היא לא ידעה איך להתנהג איתי.. עכשיו הרבה יותר!

בשבועיים שלא אכלתי.. אף אחד לא עשה כלום.. הייתי בבית רוב היום במיטה.. ואמא לא עשתה כלום.! שומדבר.. פעמיים אולי שאלה אם אני רוצה לאכול וזהו..
אחרי שבוע וחצי כשיצאתי איתה ועם אחותי לעיר ולא הצלחתי ללכת רק אז היא אמרה שהיא רוצה שאני אלך לרופאה..בכלל לא אכפת לה.. ככה זה נראה בכל אופן..
לפני שבועיים הייץי אמורה לקבל תשובה מהדסה.. ובאותו זמן אמא פשוט החליטה לטוס לה לחופש בחו"ל.. כאילו זה היה בדיוק השבוע שבו הייתי אמורה להתאשפז לפי מה שאמרו (מה שמסתבר כלא נכון כי זה לוקח הרבה יותר זמן) אבל בכל אופן היא פשוט טסה.. בכלל לא מבינה את המצב..אני כל הזמן צריכה "להכריח" אותה להתקשר למקומות ..ואמרתי לה שהמטפל הזאת שלהם מדריכה אותם ממש לא נכון ושהמקום הזה לא עוזר לי והיא ממשיכה ללכת לשם..
אני לא יודעת מה לעשות קצת נמאס לי מכל המצב הזה.. קצת הרבה..

את הBMI שלה?? אשכרה חישבת אותו..... למה??

לא הבנתי את פשר השאלה אבל בכ"ז אענה לך:
היא כתבה שהיא שמנה,שהבטן שלה נפוחה,ציון הBMI נועד כדי להראות לה שאין זה כך כלל ושהיא רחוקה מזה ושמה שמתקיים כאן הוא עיוות בדימוי הגוף כך שלא משנה כמה היא תשקול היא עדיין תראה את עצמה כך במראה.
עניתי לך???????

הסברים רציונלים לעיתים רחוקות עוזרים.
מה שכן- ייתכן והוספת לה מונח חדש שלא בהכרח היא הכירה קודם, הביאמאיי.
עוד משהו שאפשר להתחיל לחשב.
לחשב למופרעת אכילה את הביאמאיי על דפי הפורום נראה לי צעד מסוכן ולא אחראי.

בוודאי שהיא מודעת לכך שהיא בתת משקל. להסביר לה את זה ע"י מדידת מדדים לדעתי רק יכול לדרבן אותה להמשיך. (הרי עכשיו היא קיבלה את האישור שכ"כ השתוקקה אליו כאשר רשמה את הגובה והמשקל שלה.... שמישהו יגיד לה שהיא נורא רזה וכ'ו....)
הבחורה זקוקה לטיפול פסיכולוגי ודיאטני, לא לחישוב ביאמאיי.

ל-...
אם תסתכלי אחורה בפורום תראי שאני לא מתירה לפרסם משקל והיו פעמים שנתון זה נמחק.כאן חרגתי כי אני חושבת שיש לזה כן משמעות.לפי מה שאת אומרת גם לרשום לחולת הפרעת אכילה שהיא בתת משקל יכול ליצור טריגר(הרי בינינו כל דבר קטן מפורש אצל מי שרוצה בצורה מעוותת,כמו שיגידו למישהי שהיא ניראת טוב ואחת תשמח ותאמר תודה אבל חולת הפרעת אכילה תחשוב ישר:"זה בטח אומר שאני ניראת שמנה,בריאה..").גם אם מתקיים עיוות אני חייבת לדבר אל ההיגיון כי ללכת עם הקולות החולים,ידי תמיד תהיה על התחתונה.זאת תהיה מלחמה אבודה ומערכה שאסור לשום מטפל בכלל להכנס אליה. .אסור לוותר אף פעם.כשמדברים אל ההיגיון לעיתים מצליחים לחזק אותו.תמיד קיים סיכוי שמתישהו זה יחלחל ואסור לותר עליו.
בעבר המונחים והמידע לא היו כ"כ שכיחים היום אין מישהי שלא יודעת מה זה BMI ולמעשה,מתוך היכרות שלי עם המון חולות אין אחת שלא מחשבת לעצמה את זה ועד כמה וכמה שהיא היתה עד לא מזמן בטיפול ומן הסתם זה חושב והובא לידיעתה.לא חשפתי איזה סוד מדינה לא ידוע..הרי כחולות אנחנו כל הזמן מחשבות קלוריות ואובססיביות לגבי כל 100 גרם שעלה\ירד.המידע זמין וזה שלא נדבר עליו לא אומר שהוא לא ממשיך להתקיים מאחוריי הקלעים.

ולך אני,אין לי מה להוסיף מלבד לחזור שוב על המלצתי לפנות לטיפול כוללני עם אורנטציה לה"א.אם תרצי את עזרתי בחיפוש מקום מתאים ,את מוזמנת לפנות אליי שוב.
מעבר לכך,הדיון הזה סגור.

תודה על ההערות והארות.

היי חמודה, נכנסתי לפורום כאמא לילדה אשר סבלה מהפרעות אכילה מאוד קשות. אחרי שהיא ישבה ודיברה איתנו ואנחנו בהסכמה מלאה וברצון רב רצינו כ"כ לעזור לה, החלטנו לקחת אותה למכון פרטי שיש בתוכו יחידה להפרעות אכילה. פגשנו מבטפלת מקסימה למפגש ראשוני שאיבחנה את מצבה וליוותה אותנו בכל התהליך הדרוש והסבירה לנו למה הילדה זקוקה. קיום לאחר טיפול במרכז היא עלתה קצת במשקל ושמרה עליו כך כבר קרוב לחצי שנה! זה כיף גדול לעזור לילד שלך שכ"כ במצוקה וכל שרוצה זה לעזור לעצמו.. פשוט צריך להיעזר באנשי צוות מתאימים וליוי אישי. ממליצה לך בחום לדבר עם הוריך, בטוחה שהם ישמחו לעזור לך!! המכון שאנחנו טופלנו בו הוא המכון של ד"ר אילן טל, מקום מקסים בליווי אישי וצמוד, עזרו לנו ובמיוחד לביתנו המון. כדאי לך.. לא לוותר!!! בהצלחה שיהיה לך.

שלום,

ישנה משמעות גדולה לעובדה שאת מזהה שיש בעיה, גם אם כרגע אמא לא יודעת.
הבעיה היא העיסוק והמלחמה באוכל. מה את חוששת שתהיה התגובה של אמך?
את כרגע מסתירה את הבעיה, אך במידה ותמשיכי לרדת במשקל 'הבעיה' תיחשף ויכולים להגרם לך בנוסף נזקים בריאותיים.
המטרה בטיפול היא לעזור לך להבין מה המאבק באוכל מייצג, מדוע אינך אוהבת את הגוף שלך (האם זה מספר שאינך אוהבת את עצמך, למשל? לא בטוח שזו התשובה, בטיפול ניתן לברר זאת).
את יכולה לפנות לטיפול גם מבלי שתהיה לך מוכנות לוותר על המאבק באוכל, זה בסדר גמור, מצד אחד להכיר שיש בעיה שצריך לטפל בה ומצד שני לא לרצות לוותר עליה.

עזרתן לי מאוד , המון תודה !
דיברתי עם אמא שלי אחרי שהיא התחילה לשים לב
שמשהוא לא בסדר כשישבנו במסעדה ..
דיברתי איתה וזה היה רגע שמוצף ברגשות והמון המון בכי ( מהצד שלי .. )
היא אמרה שהיא שמחה שפניתי אליה ושעוד השבוע הזה אנחנו נלך לבדוק איך ממשיכים הלאה ואיך לטפל בזה ..
אבל אני מרגישה עכשיו שאני בסוג של משטר ואני אוכלת בשביל לרצות אותה ושהיא מסתכלת ואומרת לי שכשלה אבד הרעב הרופאה אמרה לה לאכול כל שלוש שעות ארוחה קטנה , אבל הרעב שלי לא אבד וכנראה שקשה לה לעכל את זה ..
אני לא מאשימה אותה כי אני יודעת שזה לא קל שאומרים לך שמשהוא לא בסדר עם משהוא קרוב אליך שאתה אוהב ..
אני מקווה שיהיה בסדר והכל יסתדר !
המון תודה על העזרה .

כל הכבוד!

עשית צעד משמעותי, את מוזמנת לשתף/להתייעץ בהמשך.

שלום ס'

אם את מתחת לגיל 18 ונשקפת סכנה לחייך עקב הפרעת האכילה ניתן לאשפז באופן כפוי.
האם את רוצה לספר ולהרחיב?

שלום ערן,

זו בעיה מוכרת,וישנם אנשים שסובלים ממנה.
היא ניתנת לטיפול,הטיפול שנמצא יעיל ביותר הוא שילוב בין טיפול פסיכולוגי במקביל לקבלת טיפול תרופתי. (פסיכאטרי).

היי ערן....
אני הרבה זמן בערך כמוך, סובלת מאותה הפרעה.... זו נחשבת הפרעת אכילה כידועה לך.. אבל היא לא מוכרת כל כך כמו האחרות. הרבה זמן חשבתי שאני דיי לבד, אבל היום אני יודעת שיש עוד הרבה שסובלים מאותה הבעיה.. וזה לא קל לעבור את זה לבד!!
אני כל כך מבינה ללבך..
אני היום מחפשת עוד אנשים שסובלים מאותה הבעיה ושהיו רוצים אולי לדבר עליה כי כשעושים את זה ביחד פתאום דברים גם נהיים יותר קלים...
אם תרצה ליצור איתי קשר אני אשמח!!!

היי, אני מבינה ללבכם כי שנים סבלתי מאותה בעיה, ניסיתי המון טיפולים וכלום לא עזר, עד שפגשתי במטפלת היקרה שלי. הייתי כבר מיואשת וכמעט חסרת תקווה, אבל משהו בי רצה לתת ניסיון נוסף, היא היחידה שבאמת הצליחה לעזור לי. בעקרון היא לא מקבלת כל אחד לטיפול, אבל אם תרצו אני אקשר בניכם... שלחו לי מייל (leviyael@yahoo.com), תיהיו חזקים ותלחמו- זה אפשרי, חזק ואמץ... בהצלחה

תיקון כותרת... :)

דבר ראשון מאוד שמחתי לראות ההודעה שלך!!!! את יודעת אני בדיוק כמו שאת מתארת מחפשת את המקום שאני אצליח לצאת ממנו שיעזור לי.... אני כל כך גאה בך ושמחה בשבילך שהתגברת על זה!! זה נורא קשה... האמתי היא שאני מטופלת אצל פסיכולוגית שהיא מתמחה להפרעות אכילה והיא עוזרת לי , ואני מאמינה מאוד בטיפול שלי איתה.... אבל את יודעת מה שנורא מפריע לי זה שבעצם על ההפרעת האכילה הזו את לא מוצאת הרבה כתובות שנותנות מענה, או בכלל אנשים שמבינים ומכירים את הבעיה... אני בעצם מחפשת שותפים או אנשים שיוכלו גם לשתף אותי ואני אותם בבעיה כי מעבר לטיפול אתה רוצה גם לראות שאתה פשוט לא נלחם לבד כי זו מלחמה נורא קשה ולא קל לעבור את זה לבד!!!! אני נורא אשמח אם תרצי לדבר איתי!!!!! המיל שלי הוא yasmiin16@walla.co.il..הייתי גם נורא שמחה לשמוע איך התמודדת עם זה או מה בטיפול שלך איתה עזר לך ואולי באמת אני אנסה ליצור קשר איתה....
יסמין :]

מיואשת יקרה,
אני מבינה את המצוקה שאת חשה,אבל האם באמת חשבת שבפורום תמיכה בה"א ניתן לך תפריט הרזיה????
צר לי לאכזב אותך.רוצה להזכיר לך שהדרך להחלים ולהתגבר על הבולמוסים היא דווקא לא לצום אלא לאכול תזונה מאוזנת וקבועה,וזאת תוכלי לעשות בעזרתה של דיאטנית.
הדגש צריך להיות על מניעת הבולמוסים .שום טיפול בה"א לא מתחיל בדיאטה.רק אחרי איזון וריפוי,ורק אם אח"כ תחליטו שאת באמת צריכה(ולא שזה עיוות של הפרעת האכילה ממנה את סובלת),ניתן יהיה לחשוב על תפריט אחר אבל ממש לא בתור התחלה.
מציעה לך גם לפנות לטיפול נפשי שיעזור לך להבין ולהתיר את הקשיים האמיתיים שמבטאת הפרעת האכילה שלך.

מקוה שאת בטוב,
קרן אור.

אני יכולה לתאר לעצמי שהדיאטנית מתכוונת לטוב, בטווח הקרוב הקלוריות של הגלידה אולי מצילות חיים... האינטואיציה שלי אומרת לי שבתוך תוכך את שואפת לבריאות, למרות שאת מתנהלת באופן לא בריא לחלוטין (אנרקסיה. כאילו... מתים מזה...) חשוב לך מה נכנס לגוף שלך, בריאות זה לא רק סוג האוכל. בריאות זה הרבה יותר מזה. את רוצה שיקשיבו לך, שיקחו בחשבון את הערכים שלך כשמציעים לך פתרונות, נכון? את אדם שלם שמקבל החלטות בעצמו, את מוכנה (וחייבת) לקבל עזרה, אבל עזרה אמיתית. למצוא משמעות לחיים שלך, מטרה. שממנה תיגזר התנהגות שתוביל להגשמתה. האם אני צודקת?

שלום,

האם במקביל לטיפול אצל הדיאטנית את נמצאת גם בטיפול פסיכולוגי?

אם לא אז חשוב לפנות, הבעיה היא לא באוכל או במה שתאכלי או לא . העיסוק באוכל משקף בעיה רגשית ( אצל כל אחד/אחת זה שונה).

כן אני התחלתי השבוע טיפול פסיכולוגי אני מודעת לכך שיש לי הפרעות ואני מרגישה ומשתגעת מזה כי אני מאד רוצה לצאת מזה...
אבל את לא חושבת שאולי מאכלים אלו יזיקו לטווח הרחוק?

שלום נ',
חלק מטיפול אמיתי הוא לבוא לפגישות,להביא את הדברים ולדבר עליהם.אם את מודאגת מהתפריט שנתנה לך הדיאטנית ,דברי איתה ע"כ בפגישה הקרובה ותשאלי אותה בדיוק את מה שאת שואלת כאן בפורום.אני מציעה לך לתת אמון במטפלים שלך ומהמקום הזה אני בטוחה שהיא תוכל להסביר לך טוב יותר מה היו השיקולים שלה בבניה של התפריט שניתן לך.
טיפול לוקח זמן.כפי שאת לא חולה יום אחד,אל תצפי שהשינוי יקרה בן לילה.טיפול אמיתי מתחקה ויורד לשורש הבעיות הסבוכות שיצרו את הפרעת האכילה שלך,וכפי שכתבה לך אפרת האישו הוא לא אוכל ומשקל.

רק התמדה,נחישות ואמון בצות המטפל שלך יביאו את השינוי המיוחל.
אל תוותרי,
קרן אור.