פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

הייתי בטוחה שענית לכל שאר הבנות לפניי ואז ראיתי את התאריך... יצאתי קצת חצופה

אני מודה שהצחקת אותי!!!
את ממש מדברת ב2 קולות.... באמת לא הצלחתי להבין איפה הקול המזוייף של הא' ואיפה הקול האמיתי!
אם אמרו לך לעלות 2 קילו - אז תשמחי שזה רק 2 ולא 4!
לא אמרו לך לעלות 4 אז תעבדי על ה2 שיש לך... ותשתי כמה שבא לך ...!
אל תפחדי מיזה 2 קילו זה באמת לא משמעותי כלפי חוץ ! אך כלפי פנים ובשביל מחזור זה משמעותי מאד- מניסיון!!!
אני מקווה שאת אוכלת ולא גורמת נזקים בלתי הפיכים! תקשיבי לי אם הייתי יכולה להוציא אותך מהמערבולת הזו הייתי עושה זאת אבל מסתבר שאני לא יכולה , אלא רק יכולה לעזור לך לעזור לעצמך!
כי את המלכה ואת השולטת!!!
נשיקות ותרגישי טוב

שלום ים,

המשקל שאת אמורה לעלות אותו, בין אם 2 קילו ובין אם 4 קילו, מוסיף לך חומרים מזינים אותם את צריכה על מנת שתהליכים חיוניים ( של חיים כמו הווסת) יחזרו לעבוד אצלך.
סיימת את ההודעה שלך בכעס על הרופאים 'שאינם רואים', שאינם רואים מה את צריכה. את מערימה עליהם, אך רוצה גם שיראו מה את באמת צריכה .
אני מקווה שבמקביל למעקב הרפואי את נמצאת גם במסגרת של טיפול פסיכולוגי.

לילדה שענתה לי- הם רוצים שאגיע למשקל 42, גובה 1.46... גיל 17
ואני כרגע שוקלת 38, הם חושבים שאני שוקלת 40 כי אני שותה לפניי. לא הבנתי על איזה קול מזוייף את מדברת.

וכן אני בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, כדור בשם פלוטין... ולא עוזר לי כלום

אני לא מתעסקת במשקל ובגובה ספציפי זה לא היה המטרה , באמת מה שחשוב וכדאי שתעשי זה דיאטה בראש לא בגוף.להוריד את הכל מהראש את המחשבות הכפיתיות על האוכל והגוף וכל האובססיביות מסביב..
אני מצטערת אם לא הבנת מה שכתבתי בהודעה הקודמת על ה2 קולות.
אני אסביר לך מה התכוונתי- כמו שאני מבינה את סובלת מהפרעות אכילה כזו או אחרת מצד אחד את א-ת כי זה מה שאת! מצד שני יש בך קול אורח של אנוריקסיה , כמו פולש זר שפולש לך לגוף ולנשמה. פשוט דו אנושיות :-)
במקרה שלי למשל אני יודעת שאני רוצה להיות אני וכי זו אני. והאנוריקסיה זה רק האורח שלי שאני מחכה שיעוף ממני!
אצלך , באמת לא ממש הבנתי איפה הא' נתפס בחייך... אני מכירה כבר טונות סוגים ואיפיונים של א' כל אחד זה בא לו ומתבטא אצלו בצורה שונה.
אם לא הבנת, אני אסביר לך שוב.
מה שהיה לי מוזר זה שאת מתלוננת שהרופאים לא קולטים שאת 38 ולא 40. את כאילו כועסת עליהם... תאמיני לי אם זה היה הפוך שהם חושדים בך ששתית הרבה אז היית עוד יותר כועסת.
אני במקומך - הייתי מאושרת שהם לא קלטו ככה זה היה חוסך לי לעבוד , בגלל המשפט הזה התבלבלתי. זה הכל!
תרגישי טוב יקרה!!
בקשר לתרופות - מציעה לך לפנות לרופא שנית ולהסביר לו שזה לא עובד...
תני לעצמך להחלים בקלות ותתני לאחרים לעזור לך!
סופשבוע נעים
אוהבת

אני לא שמחה כי בסופו של דבר אני יודעת שאני אצטרך להתמודד ולהגיע למשקל 42, כי אני בלי מחזור כבר שנתיים. אני רוצה להיות פוריה, אני רוצה להיות בריאה...
אני פשוט לא יוכל להתמודד עם המראה של עוד 4 קילו על הגוף שלי. זה הכל

הכדור עוד לא השפיע כי אני רק בהתחלה איתו, לאט לאט אני ארגיש בשינוי לדבריהם

שלום ים,

אני חושבת שאת נתפסת לעניין המשקל ומפספסת את העיקר.והעיקר הוא שאת עדיין חולה ועדיין עסוקה בלהסתיר ולשקר כחלק מוכר מהפרעת האכילה.אם את רוצה שיעזרו לך,את צריכה להיות כנה.להביא את הדברים לטיפול,לדבר עליהם,לתת מקום לשנאה העצמית הפנימית שבאה לידי ביטוי בהיאחזות בסממנים חיצוניים.כל עוד שזה לא יקרה,שום משקל שתרדי או תעלי אליו לא יגרום לך להרגיש טוב עם עצמך.
גם הכדורים לא יעשו את העבודה במקומך.אני מדמה את הכדורים לגלגלי עזר באופניים תוך כדי למידה לרכב ללא הגלגלים.הם הקביים ולא הרגליים וככמוהם המטרה שלהם היא להקל על החרדה ועל הדיכאון הנילווה לעלייה במשקל אבל ללא טיפול שנוגע בנפש פנימה סופם להיכשל.
אל תבחרי בדרך הקלה,תבחרי בזאת הנכונה.
אם את רוצה שיראו אותך,אל תנסי להעלם(תרתי משמע).
תני לעצמך מקום להיות,את כבר נמצאת בטיפול,היעזרי בו!

שיהיה בהצלחה,מוזמנת להמשיך לעדכן,
קרן אור.

את ממש גורמת להרגשה טובה... רציתי לדעת אם אוכל לשלח לך באימייל במקום פה? כי לא נוח לי במיוחד

תודה קרן

את מוזמנת לשלוח לי מייל שכתובתו הינה: [email protected]
אשמח לעזור.

למה את חושבת שאם תלכי לדיאטנית תיהיה משועבדת דיאטה ושמירה ? זה לא בהכרח נכון אני ממליצה לך לפנות לטיפול נפשי במקביל לטיפול אצל דיאטנית שמבינה בהפרעות אכילה ושתבין את הבעיה שלך תבנה לך תפריט שיספיק לך ותמנע ממך את ההתעסקות עם האכול , יכול מאוד להיות שברגע שתוכלי מסודר אוליא פילו תירדי במשקל ותרגישי הרבה יותר טוב וגם המחשבות שלך יירגעו ולא יסבו כל הזמן סביב המשקל והאכול ,] אני בטוחה שאת יכולה להצליח אל תוותרי על עצמך את מפספסץ כל הרבה דברים יפים בחיים כשאת מתעסקת עם המשקל המדפוק הזה , מגיע לך להיות מאושרת ומגיע לך לאכול את בן אדם כמו שחבר שלך אכול גם לך מגיע , ואני מבטיחה לך תפני לייעות דיאטני שמבין בבעיה תרגישי הרבה יותר טוב , את תוכלי יותר טוב ואולי עוד תירדי במשקל , אבל הכי חשוב זה שהמחשבות שלך ישתחררו מהכלא הזה , בהצלחה, ואני אומרת את כל זה מנסיון

אני מכירה את התחושה הזו , האוכל שולט בנו במקום אנחנו במה שאנחנו אוכלים, יורידם ועולים יורדים ועולים, זה כמו מעגל שלא נגמר- סיוט מתמשך, כנראה שהבעיה היא יותר עמוקה ולא נגמרת באוכל אלא משהו מעבר לזה , אני מצרפת לך מאמר מעניין בנושא של אכילה וטיפים איך לצאת המעגל קסמים הזה, אצלי למשל הסיפור היה שונה הייתי שמנמנה עד גיל 16 מגיל 16 עד גיל 24 הייתי אנורקטית בתת משקל ואפילו מאושפזת בהדסה עין כרם כשהיה שם טיפול להפרעות אכילה, בקיצור אני מבינה לליבך

שלום יעל,

את מתארת בכנות נוגעת ללב מה שעובר עליך.
את מזהה ומקשרת בין המצב הנפשי שלך לעליה או לירידה במשקל. נקודה נוספת היא השנאה העצמית שלך. כאשר השומן מבטא את הסיבה לכך. אני מאמינה שהשנאה היא לא בגלל השומן היא רק מושלכת עליו ועל כן את לא מצליחה להחזיק את עצמך 'רזה'.
באמצעות טיפול פסיכולוגי בו , למרבה התקווה, תגעי בשנאה הזאת, תביני אותה ותטפלי בה . אולי תמיד תצטרכי לשמור על המשקל, אך זה לא ילווה בכל כך הרבה מתח, יאוש, דיכאון, שבאים ממחוזות אחרים. פני לטיפול, את אומרת שיש לך הרבה מה להפסיד אם לא (משפחה טובה, חבר נהדר).

אם את רוצה לחשוב יחד מה מתאים לך את מוזמנת לכתוב,

מבחינתי ?זאת רק דיאטה.מבחינת כולם [מורים שלי ,הרופאה שלי ,האבחון מהמכון להפרעות אכילה ]אני בהפרעת אכילה חמורה .אני עדייך במשקל שהיא לא תקין ,אני 160 על 52.ואני בת 17.4
וכמו שאמרתי נשאר לי להוריד בין 10-12 קילו .
אני מבולבלת ולא יודעת מה לעשות ,מצד אחד אני יודעת שאני ימות בסופו של דבר ,מי יחזיק מעמד בשקל של 40 קילו ?
מצד שלי אני שמנה מה זה 51 קילו ?לגילי אני צריכה לשקון 35-40 קילו .
אני לא רוצה להיות מטופלת בשום מכון ובשום אשפוז מלא \אשפוז יום .
אני לא מסוגלת לאכל .אני לא יכולה לבלוע דברים [רשמתי את הדרך שלי בתגובה למעלה]ואני יודעת שאם אני כן אוכל אני ייצטער על זה וייפגע בעצמי ושאני אומרת פגיעה אני מתכוונת לחתוך את עצמי ,וזה קרה בעבר ולא בגלל שאכלתי .

?

אני לא יודעת אם חשבת על זה אבל הבעיה שלך היא לא המשקל יקירתי הבעיה היא שאת רוצה למות , למה? את מבינה מצויין שגם 25 קילו אם תשקלי לא יעשו אותך מאושרת באמת זה אושר מזוייף מלאכותי כמו סם , נותן הרגשת אופוריה למשך 3 דקות כשאת עומדת על המוזנאים ורואה שירדת במשקל ואחרי חמש דקות מציבה לעצמך יעד חדש. יש לי דמעות בעיניים כשאני קוראת את זה כי אני יודעת בידיוק איך את מרגישה , היית בעודף משקל ירדת וסבלת תוך כדי הקאת וצמת ואנשים לא ראו רק החמיאו לך שזה יפה אף אחד לא ידע כמה את סובלת בשביל זה , וזה מעודד אותך לרזות עוד ועוד אולי בשביל לקרוא לעזרה שמישהו סוף סוף יראה כמה כואב ורע לך , אני יודעת איך את מרגישה כי הייתי שם ירדתי 32 קילו בשנה הייתי בתת משקל התמכרתי להרגשה של הרעב , אבל הבנתי שהמוח שלי נידפק שאני לא מתנהגת כמו אדם נורמלי שלא מגיע לי לחיות ככה מגיע לי לחיות טוב ולהרגיש טוב ולאכול טוב , ואת מי אני בעצם מענשיה בהרעבה הזאת , בבקשה רעות תלכי לטיפול אני מתחננת את רק בת 17 כל החיים עוד לפנייך יש כל כך הרבה דברים טובים ויפים בעולם אני יודעת שהרעב מעמם את הכאבים האחרים שיש בנפש אבל הוא גם לוקח איתו את כל היופי בחיים , את לא תיהיה מאושרת כשתישקלי 40 קילו ואני יודעת שאת יכולה לבגיע גם לפחות אבל למה? למה לסבול כל כך הרבה בשביל מה? כדי להגיע לשם ולגולת שאנה עבדה עלייך שפיספסת את השניים הכי טובות של החיים שלך על מחלה זוועתית ושאולי עכשיו מאוחר או הרבה יותר קשה לצאת ממנה , באיזשהו שלב , במשקל מסוים הכימיה של המוח ניפגעת וכמעעט בלתי אפשרי לצאת משם , גם אם כבר תירצי כי הרי בסופו שך דבר תביני שהרעב לא יהפוך אותך למאושרת ותביני שיש עוד הרבה דברים אחרים שאת רוצה בחיים , את תירצי לצאת מהמחלה המקוללת הזאת אבל יהיה לך הרבה יותר קשה או בלתי אפשרי , אני יודעת שאת פוחדת להתחיל לאכול גם אני פחדתי שאת פוחדת שתחזרי להיות מלאה שאת פוחדת שאנשים יגדו לך ששנת שג'נס מסוים לא ייסגר, אבל את צריכה להבין שכרגע את במשקל תקין , יכולך להיות שאם תתחילי לאכול לפי תפריט מסודרת אצל דיאטנית שיודעת מה הבעיה ומבינה בהפרעות אכילה לא תעלי א
ו מכסימום תעלי 2 קילו אבל במחיר של להיות בריאה זה פשוט שווה את זה , בבקשה רעות לא מגיעה לך הסבל הזה פשוט לא

היי!!!
קודם כל ברוכות הבאות :-)
וי אני ממש ממש מסכימה איתך עם כל מילה שכתבת לרעות.
כל מילה בסלע!@!
ממש מעריכה אותך על מה שכתבת זה כל כך נכון!
רעות יקרה- כל מילה שלי מיותרת. אני מקווה שאת מקבלת את מה שוי כתבה לך כי הכל פשוט חתום ..
תרגישי טוב
נטע

שלום רעות,

אני מצטרפת לדבריה של וי , אני באמת סבורה שיש הרבה מה ללמוד 'ממי שעברה זאת על בשרה'.
בזמן שקראתי את ההודעה שלך הרגשתי את ההרסנות שלך כלפי עצמך, בדרך להשגת משקל היעד את הורגת את עצמך. גם אם קשה לך להבין זאת כרגע (כי מבחינתך הבעיה היא המשקל שלך) את במצוקה מאוד גדולה ואת מדרדרת את עצמך במדרון תלול.
אני מבקשת ממך לפנות ולקבל עזרה מקצועית, את עדיין צעירה וניתן לעצור זאת. האם הורייך מעורבים? אם לא , זה צריך להיות השלב הראשון, אפילו אם את ממש לא מאמינה בטיפול ולא רוצה לפנות לטיפול.

אשמח אם תעדכני,

בשבוע הבא ,למשך חודשיים .

שלום רעות,

מאחלת לך הצלחה רבה במסגרת האישפוז,

אשמח אם תעדכני מה קורה אתך,

אפרת

רעות יקירתי!
תחזיקי מעמד!
מקווה שאת מתאשפזת בבית חולים שיש בו מחלקה מיוחדת להפרעות אכילה
בלי שילוב של מחלקה עם שלל הפרעות נפשיות ...
אבל גם אם כן - יהיה בסדר, תתרכזי במטרה שלשמה את- שם.
תתחברי ותרגעי לאט לאט מהמקום , תקחי את הזמן שלך להחלים בנחת, והלוואי שזה יקרה תוך פחות מחודשיים.
מציעה לך לקחת איתך לאישפוז כלי רחצה משלך (השמפו של בי"ח מעורר בחילה ) את הכרית שלך. חוץ מיזה אם הבית חולים לא מתנגד ,( יש כאלה בתי חולים שלא מוכנים ) תביאי סדין ושמיכה מהבית שתוכלי להרדם בקלות.
קחי טונות בגדים מברשת שינים משחה נעלי בית פיגמה מחשב משחקים סרטים דיסקים מוזיקה פלאפון תביאי איפור סתם בשביל להפיג את השעמום ... מתארת לעצמי שכבר הסבירו לך את הנוהלים ומה בדיוקאת הולכת לעבור שם. בטוחה שיהיו איתך עוד בנות חמודות ואתן תשרדו ביחד... תשתדלי לשמור על הרכוש שלך מפני דיירי המחלקה ומהצוות שעלול להחרים לך דברים. מקווה שלא יהיה צורך !
העיקר תשמרי על עצמך.

אני ישמור על עצמי ואני מקוה שבאמת זה יהיה רק לתקופה של חודשיים ואפילו פחות .יש לי גם את יב על הראש ...
וזה בית חולים בנהריה .
שם התפנה מקום מקום יחידי לאשפוז .

אני יעדכן ..(:

שלום רעות,

קראתי את כל ההתכתבות ושמחתי לגלות שבסופו של דבר בחרת בקול הבריא.אני כמעט ולא מכירה מישהי שפנתה לאשפוז\טיפול בלי רגשות מעורבים.זה טיבעי ומובן וגם מוכר.את תיראי שכשתתמסרי באמת לטיפול ותתני אמון בצוות הטיפולי לאט לאט זה יהיה קל יותר ,לאט לאט הקול הבריא שבך יגבר.זאת רק ההתחלה שקשה ואת יודעת ששוה לעבור זאת כי מגיע לך יותר!
אשמח אם תעדכני כשמתאפשר.
בהצלחה!
קרן אור.

אמא שלי החליטה שלא בא לה לקחת אותי לאשפוז ,וכנשנאלה השאלה למה ,
התגובה שלה הייתה :"את עוד מעט בת 18 את רוצה את יכולה לאשפז את עצמך ולא מעניין אותי שעד אז תגיעי ל -30 קילו .".
אני בכלל לא בטוחה אם אני רוצה או לא רוצה טיפול ,אני יודעת שמבקרה ואני כן ייתאשפז ,אני יצא מהאשפוז ויחזור לאותה נקודה ואפילו יותר נמוכה .

יקירתי!
למה את לא מאמינה בעצמך ובאשפוז? תאמיני בעצמך!
גם אם את תקבלי טיפול תאמיני שתגיעי לנקודה יותר קרובה ליעד ולא לנקודת ההתחלה! גם אם לא תצאי בנקודת היעד לפחות זה יקדם אותך...
אני כולי תקווה שאת תקבלי את הטיפול הכי יעיל עבורך באם זה אשפוז או אם לא...
אבל את צריכה לדעת שרוב העבודה היא שלך!!! את צריכה לפתוח את הפה ולעשותת סוויטש בראש... כי אחרת זה לא יעבוד...
לאט לאט באמת אם את במצב קשה כל כך אז אני חושבת שאשפוז זה הפיתרון אבל אמא שלך חושבת אחרת, היא מכירה אותך יותר טוב ממני.
אני לא יודעת אם זה נכון הגישה שלה, אני באמת לא יודעת מה גרם לה להחליט את הצעד הזה.
אני סתם זורקת רעיון- אולי תלכי לרופא ששלח אותך לאשפוז ותשאלי אותו אם זה קריטי לחכות לגיל 18.
תדעי לך שאם את נכנסת לאשפוז בהסכמה -כלומר לא ע"י צו אשפוז בכפיה. אז את יכולה ללכת מהמחלקה מתי שאת רוצה אז - תמיד תחששבי שזה אופציה בשבילך שעדיפה על כלום.
ככה שבמצב הכי גרוע תעזבי את המקום באישור כמובן ..
אמ.... באמת מצב לא פשוט מה שאת עוברת.
אני מחזיקה לך אצבעות!

אני חושבת שזה כן קריטי לי לכחות עד גיל 18 .
כי ביינתיים אני יורדת ויורדת .
נחר יש לי אצל הרופאה המפנה ,נראה מה היא אומרת .

שלום רעות,

קשה להתאשפז שאין תמיכה, וגם ככה את עצמך מטילה ספק ביעילות האשפוז.
את נמצאת במצב מדאיג. אל תוותרי, פני לאנשי משפחה נוספים(אם יש) על מנת לקבל תמיכה ושיוכלו לתווך בינך לבין אמא.

אני יכולה לתאר לעצמי שהדיאטנית מתכוונת לטוב, בטווח הקרוב הקלוריות של הגלידה אולי מצילות חיים... האינטואיציה שלי אומרת לי שבתוך תוכך את שואפת לבריאות, למרות שאת מתנהלת באופן לא בריא לחלוטין (אנרקסיה. כאילו... מתים מזה...) חשוב לך מה נכנס לגוף שלך, בריאות זה לא רק סוג האוכל. בריאות זה הרבה יותר מזה. את רוצה שיקשיבו לך, שיקחו בחשבון את הערכים שלך כשמציעים לך פתרונות, נכון? את אדם שלם שמקבל החלטות בעצמו, את מוכנה (וחייבת) לקבל עזרה, אבל עזרה אמיתית. למצוא משמעות לחיים שלך, מטרה. שממנה תיגזר התנהגות שתוביל להגשמתה. האם אני צודקת?

שלום,

האם במקביל לטיפול אצל הדיאטנית את נמצאת גם בטיפול פסיכולוגי?

אם לא אז חשוב לפנות, הבעיה היא לא באוכל או במה שתאכלי או לא . העיסוק באוכל משקף בעיה רגשית ( אצל כל אחד/אחת זה שונה).

כן אני התחלתי השבוע טיפול פסיכולוגי אני מודעת לכך שיש לי הפרעות ואני מרגישה ומשתגעת מזה כי אני מאד רוצה לצאת מזה...
אבל את לא חושבת שאולי מאכלים אלו יזיקו לטווח הרחוק?

שלום נ',
חלק מטיפול אמיתי הוא לבוא לפגישות,להביא את הדברים ולדבר עליהם.אם את מודאגת מהתפריט שנתנה לך הדיאטנית ,דברי איתה ע"כ בפגישה הקרובה ותשאלי אותה בדיוק את מה שאת שואלת כאן בפורום.אני מציעה לך לתת אמון במטפלים שלך ומהמקום הזה אני בטוחה שהיא תוכל להסביר לך טוב יותר מה היו השיקולים שלה בבניה של התפריט שניתן לך.
טיפול לוקח זמן.כפי שאת לא חולה יום אחד,אל תצפי שהשינוי יקרה בן לילה.טיפול אמיתי מתחקה ויורד לשורש הבעיות הסבוכות שיצרו את הפרעת האכילה שלך,וכפי שכתבה לך אפרת האישו הוא לא אוכל ומשקל.

רק התמדה,נחישות ואמון בצות המטפל שלך יביאו את השינוי המיוחל.
אל תוותרי,
קרן אור.

תהיי חזקה מתוקה ואל תוותרי!
אולי תספרי קצת..תשפכי את הלב..זה עשוי לעזור לך..
אני תמיד כותבת פה כשקשה לי ומקבלת המון תמיכה.

שלום עדן,
אנא כתבי על מנת שאוכל לנסות לעזור ולתמוך בך.

אפרת

שלום לך,
אני מכירה את המרפאה להפרעות אכילה במכבי רמה"ש ויש שם צוות מנוסה הכולל פסיכיאטרית,פסיכולוגים,דיאטנית ורופא מנהל מקרה.לכל אחד\ת מותאם טיפול שהאינטנסיביות שלו נקבעת בהתאם למצב הפונה.
אבל כפי שכתבה לך אפרת עולה השאלה למה את מרגישה נזקקת לטיפול אחר כשאת בעצם נמצאת בטיפול זמן קצר כ"כ ולא נותנת לו צאנס או לחילופין,מביאה את הדילמות שלך לחדר הטיפולים.
אשמח לשמוע מה תשובתך,
קרן אור.

שלום,

כתבת שאת נמצאת בטיפול. באיזה טיפול את נמצאת? מדוע במקביל את צריכה לפנות למסגרת של מכבי? האם הטיפול לא מספק? ממליצה לך לפתוח זאת מול הפסיכולוגית ( משהו לא מספיק בטיפול, אני מתוסכלת מכך שזה עדין לא עוזר וכו') .

אשמח אם תכתבי תעדכני,

אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי ואחרי ביקור אחד אצל תזונאית.
הטיפול הנפשי בסדר גמור - אין לי טענות כלל. פשוט הגעתי להבנה שאני בעצמי לא אוכל להכין ארוחות עפ"י התפריט שקיבלתי, ושאני צריכה מסגרת שתכין אותן בשבילי, ושתעזור לי להרגיש בסדר לאכול אותן..... :-\
הבנתי שברמה"ש יש אישפוז יום ובגלל שאני לא מצליחה לדבר איתם כבר זמן מה, חשבתי שאולי כאן אוכל לקבל קצת יותר אינפורמציה לגבי סדר יום של טיפול כזה.

תודה!

אני לא מכירה את המסגרת של מכבי להפרעות אכילה ברמת השרון. אם יש גולשות אחרות שמכירות אז הן מוזמנות לשתף בידע שלהן.

אני בכל זאת רוצה להתעקש איתך על הנקודה אליה התייחסתי בתשובה הקודמת שלי אלייך.
האם את מדברת עם הפסיכולוגית שלך על הרצון (שהוא לגיטימי) במסגרת טיפולית הדוקה יותר. יתכן ואת צריכה מפגשים תכופים יותר איתה או עם התזונאית. כי משהו לא מספיק לך, את אומרת אני צריכה יותר.

כל כל הרבה פעמים הרגשתי בידיוק את מה שאת מתארת נשבר לי הלב , פשוט כמשמעו נשבר לי הלב שכואב לך כל כך נישבר לי הלב שעשיתי את זה לעצמי ,
זה לא חיים ככה.
אני נימצאת בטיפול כבר שבוע וחצי שאני אוכלת לפי התפריט אני כניראה יעלה במשקל למרות שזה משהו שהייתי מעדיפה שלא יקרה כי אני לא נמצאת במשקל נמוך ,אני בערך במשקל הרצוי, בכל אופן החשיבה שלי היום קצת יותר צלולה ואני מבינה שהאושר לא טמון במספר שכתוב לך על המוזנאיים והוא לא תלוי במידת הג'נס שתילבשי וגם לא במה שאת חושבת שאנשים אחרים חושבים עליך , להרגיש טוב לאכול טוב להרגיש את החיים להיות עם אנגיה להתמודד עם החיים גם כשהם לא נעימים ולחיות את היום ולא לחכות ולקוות שיעבור מהר כי היא מחר אני אהיה אחרי צום ואני ארגיש רזה , גם אם המחיר של כל זה הוא לעלות במשקל זה פשוט שווה את זה , נכון זה לא כייף להשמין ומי כמנוי יודעת הייתי מלאה מאוד עד לפני שנה ירדתי 30 קילו העלתי בחזרה 4 ויכול להיות שאני עוד יעלה אבל זה לא משנה אם אני אהיה בריאה זה שווה את זה , כי המראה וההתעסקות איתו כמו שכולנו כבר יודעת בא רק לטשטש את כאבים האמיתיים של החיים אבל ביחד עם הכאסבים המחלה הזאת מטשטשת את כל השאר , אני יודעת החיים לא קלים הם קשים ולפעמים אפילו אכזריים אבל הם גם יפים וטובים ושווים שיחיו אותם , המחלה הזאת נוראית , הלוואי הלוואי ונצא ממנה כולנו ,

על התגובה והחיזוק.
בדיוק כמו שאמרת - זאת מחלה איומה ונוראית והלוואי שכולנו נמצא את הדרך לצאת ממנה.
מאחלת לך הצלחה עם התפריט החדש ובריאות ואושר ושמחה.

אני כל כך מקווה שאת מרגישה טוב יותר תעדכני מה קורה עם הטיפול ועם המרכז הזה ברמת השרון ניסיתי לברר לגבי זה אבל ראיתי שענו לך כבר

עברו שלושה חודשים.

בזמן הזה עזבתי את הטיפול הפורמאלי ועברתי לטיפול עצמאי. הבנתי שכל מסגרת טיפולית שניסיתי להיעזר בה, רק נתנה במה לאנורקסיה שלי, קהל שמחא לה כפיים.
יצאתי לחופשה של חודש, בה התרחקתי מהכל ומכולם. אכלתי וטיילתי וטיילתי ואכלתי ונחתי ואכלתי וצחקתי וביליתי ו.. אכלתי! עבורי, הניתוק הזה, היה קריטי. הרגשתי בטוחה להתנהג עם אוכל בצורה הביזארית שאני מתנהגת איתו, כי ידעתי שאף אחד לא מכיר ולא רואה ולמען האמת, לאף אחד לא ממש איכפת מה יש לי בצלחת וכמה מהר/לאט זה נעלם.

ואני עכשיו 5-6 קילו יותר. ממש מגרדת את טווח המשקל התקין.
את כל מה שלא אכלתי בשנה האחרונה אני אוכלת עכשיו, כמעט בלי אפיזודות הרעבה.
את ה"בולמוסים" אני מקבלת בנחת, יחסית, ולפעמים אפילו, רחמנא ליצלן, נהנית מהם. עם זאת, בזמן האחרון, שמתי לב, שלמרות שנראה לי שאני אוכלת כל היום ללא הפסקה ולא מונעת מעצמי כלום, אני פוגשת את הצריכה היומית המומלצת שלי, אולי בתוספת של 200 קלוריות. מזעזע לחשוב שעד לא מזמן ה-200 האלה היו כל הצריכה היומית שלי!

אני לא נשקלת. בכלל. אף פעם. למה זה טוב? את, אני וכל מי שזכתה בהתנסות מפוקפקת עם הפרעת אכילה, בעיקר מהסוג המגביל, יודעת טוב מאוד איך היא נראית באיזה משקל. אז למה לי המספר הזה? אני מסתכלת עליו מלמעלה, בבוז :-)

אז נכון, התמונה מצטריירת כוורודה ואופטימית, למרות שברור שלא כל יום פורים. עדיין לא נוח לי ב-100 אחוז עם הגוף שלי והמשקל החדש שלי; נחמות קטנות עדיין מבצבצות פה ושם ואני נאחזת בהן כבחבל מציל חיים, יודעת שגם מהן אצטרך להיפרד בסופו של דבר, למען עתיד פורה (לגמרי תרתי משמע) יותר. אבל בסך הכל, אני מרגישה טוב.

אני כבר לא בתת משקל מסכן חיים. אני בדרך יציבה יחסית להחלמה, ככה נראה לי, בכל אופן. והדבר הכי בולט ששמתי לב אליו זה שהחיים שלי לא נהרסו כשעליתי קילו, וגם לא כשעליתי עוד 4 אחריו. אני לא מרגישה נאהבת פחות. להיפך - עכשיו אני גם יכולה להנות מהקשרים בחיי באופן ממומש, כי אני כבר לא תלויה בשום דבר כדי לצאת מהבית, ואין מקומות שאסור ללכת אליהם!

בקיצור, נראה לי שהולך להיות טוב ושלהבריא זאת הייתה ההחלטה הכי נבונה שקיבלתי בשנה האחרונה.

ועכשיו את :-) מקווה מאוד לשמוע שגם לך צלחה הדרך. אני פה.

שבת שלום.

שלום גיל,

אין מקום לכאב ולהתלבטויות שלך, צר לי לשמוע על ההתיחסות של הוריך, יתכן והם מקלים ראש במצב (בחלקו כי אינם מודעים להקאות), הם חושבים שהתעסקות במראה ובמשקל היא 'של בנות' ולא 'של בנים'.
אני מציעה לך לפנות ליועצת בית הספר או מחנכת הכיתה, האם יש דמות מבוגרת אליה אתה מרגיש קרוב ואתה יכול לשתף אותה? ( גם במשפחה, דוד? דודה?)

בנוגע לטיפול, ישנן מסגרות טיפוליות להפרעות אכילה דרך קופת חולים.

אנא עדכן אותי,

אפרת

שלום גיל,

מתאורך עולה חשש כי אתה סובל מהפרעת אכילה ( בולמיה).

האם הוריך מודעים לכך שאתה מקיא?

מאוד חשוב לשתף אותם בכך ולפנות מיידית לטיפול. אתה בגיל ההתבגרות והעיסוק בגוף, בגובה ובאיך שנראים גובר. יתכן והעיסוק בהקאות היא הדרךשלך לשלוט במשקל אך באופן עמוק יותר לשלוט על הגוף שמשתנה. ( זאת אופציה אחת מיני רבות, את כל זאת תוכל לברר בטיפול).

אני מפצירה בך לפנות להוריך, תהליך ההקאות הוא תהליך הרסני.

עדכן אותי ,

אפרת

הי, אני מכירה את ההרגשה האובסיסית הזאת כלפי השומנים והאוכל.
האם את מכריזה על עצמך דיאטות כפייתיות ומסוכנות?
האם פנית לטיפול ?
זה שאת מרגישה שמנה- זה הרבה אנשים מרגישים למרות שהם לא שמנים בכלל ואף רזים...
בת כמה את?
השאלה היא עד כמה את פוגעת בעצמך, בגוף שלך ובנפש.
אם אינך רוצה ללכת לטיפול אולי כדאי שתדברי עם מישהו מבוגר ממך ותתייעצי איתו ותנסו ביחד למצוא פתרונות שיביאו אותך למקום טוב יותר כלפי עצמך!
בהצלחה וסופשבוע נעיםםםםםםםם

שלום לירון,
את מתארת בדיוק את הדפוס של הפרעת אכילה בה על אף שמשקל הגוף תקין מתקיים עיוות בדימוי ובתפיסת הגוף.
לא כתבת בת כמה את או האם פנית לטיפול,אך אם עוד לא פנית ממליצה לך בחום לעשות זאת.את יכולה להעזר ברשימת המקומות המופיעים למעלה בשימושון ואם את צריכה עזרה נוספת אל תהססי לפנות שוב.
אל תשאירי עצמך לבד.אין סיבה שחייך יתנהלו סביב איסורים כאלו ואחרים.

בהצלחה,
קרן אור.

קודם כל חג עצמאות שמח שיהיה אששששש!!!
ואייי ואני לא מאמינה איזה חדשות מפתיעות!
ואני חייבת לשמוע יותר על האקס שלך, איך הוא וכ"ו ... הוא חייב להיות איכותי ושווה אותך, אין מצב שלא!!! (מחכה לך בסמס )
מה שלומך ככה?ואיך את מעבירה את החג?
אל תדאגי זה יקרה מתי שהוא ותמצאי את עצמך מספרת לו על ה'א...
את שרדת עד עכשיו כלכך יפה!ו את תשרדי בגדול... ותוציאי את המילים מהלב בלי להתכונן הרבה כי מה שתתכנני לא יצא או שיצאממך ולא יכנס ללב שלו. דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב...
לדעתי המקום הכי מתאים זה במסעדה או בהזדמנות שיצא לכם לאכול ביחד אז תסבירי לו את תורת הפרעות האכילה.. :-)
מחזיקה לך אצבעות!
אוהבת
(ומחכה לך בפון.... )
נטע

תקווה יקרה,

שמחתי לקרוא על הזוגיות החדשה שנרקמת בחייך.לצד הכיף,ההנאה וההתרגשות ברור לי שקשר זוגי מעלה לא מעט חששות וזה טבעי באופן כללי,אם כי מתעצם בצל חיים עם הפרעת אכילה שכן היא נוגסת לא מעט גם במישור הזה.
אני חושבת שהקשר בתחילת דרכו ושכדאי להמתין מעט לפני שאת מספרת כדי לראות אם ולאן הוא מתפתח.כפי שגם הוא ודאי לא חושף רבדים עמוקים יותר שלו ואפשר להבין את זה.תני לזה קצת זמן להתחזק,כי הפרעת אכילה יכולה להרתיע בהתחלה כשהקשר לא מבוסס דיו.אני מאמינה שכשיבוא הרגע את תרגישי זאת.זה מסוג הדברים שלא מתכננים מראש.אבל זאת רק דעתי...ואני מסייגת אותה וחשוב לי שתדעי זאת.

לגביי הצבא-אני כן חושבת שאת צריכה להפרד כמו שצריך .הייתי ממליצה להמתין עוד כחודש ואז (אם לא נעשה דבר) לפנות שוב לקצינה ובצורה נעימה להסביר לה שזה מאוד חשוב עבורך להפרד כמו שצריך ותשמחי אם היא תוכל לעזור לך בזה.אני בטוחה שלא תהיה בעיה.

לגביי הטיפול-זה בדיוק הזמן לנצל את המסגרת הצבאית בכול נושא מילוי והגשת הטופסולוגיה ויש לך מספיק זמן כדי לדאוג לזה עכשיו.את בעצמך מעידה שטיפול הוא הכרחי ואם לא תעשי זאת עכשיו,אח"כ כבר תהיי חסרת כוחות להתחיל שוב.כך שלמרות שהבירוקרטיה הזאת מייגעת הייתי ממליצה לך כן לעשות אותה כבר עכשיו כדי שלא תבזבזי אנרגיות (וגם זמן מיותר)אח"כ באזרחות ותוכלי להשקיע את כל כולך בטיפול.

שבוע טוב,
קרן אור.

שלום סוזי,

אני ממליצה שההורים יפנו לפסיכולוג המתמחה בתחום על מנת לקבל הדרכת הורים.
חשוב לזהות איזה סוג של יחסים יש בבית סביב האוכל ובכלל.
בנוסף חשוב מאוד להמנע ממאבקי כוח, במידה והם קיימים, סביב האוכל (תאכלי אוכל ואז תקבלי... ).
(ראי גם תשובה שנתתי לבעיה דומה מתאריך21/4 'ילד בן 8')

לינוי,

אתחיל מהסוף- בהפרעת אכילה ידוע שיש דמוי גוף משובש ולכן חשוב לי להאיר את תשומת ליבך לעובדה שמבחינת המציאות משקלך תקין ומשקל 50 ק"ג אליו את שואפת מציב אותך כבר בתת משקל.הפתרון הוא לא להלחם במנגנון הטבעי של הגוף,כי כפי שנוכחת לגלות הגוף מתמרד חזרה ומנסה להגיע לאיזון ולצמצם את השפעת ההרעבה במה שאת חווה כבולמוסים.
אני לא מכירה דרך אחרת לפתור את זה אלא בטיפול משולב-תזונתי ונפשי שיעזרו לך להבין מה עומד בבסיס הרצון שלך לרדת את ה4 ק"ג האלו ולמה זה מצליח ככ להשפיע על חייך .
החדשות הטובות הן שמפני שאת לא חולה הרבה זמן פניה לטיפול בשלב זה יכולה לעזור לך למגר את הפרעת האכילה שלך באופן מוחלט ומהיר.בשלבים מאוחרים כשנכנסים לאיזשהו מהלך כרוני זה הרבה יותר קשה(אם כי עדיין אפשרי).
אנא העזרי בשימושון למעלה שמפרט את המקומות הטיפולים המוצעים בהתאם לאזור מגורייך.אם את צריכה עזרה ספציפית יותר ,אל תהססי לפנות שוב.

בריאות שלמה,
קרן אור.

תקווה יקרה,
אני שמחה שקלעתי לתחושותייך.אני יודעת גם שהיציאה לאזרחות היא שלב לא פשוט המעורר כל מיני תחושות ורגשות שאפשר וצריך כן לדבר עליהם כדי להתכונן ובכדי שברגע האמת לא תרגישי כאילו נתלשת ממקום מסוים לאחר בפתאומיות.יחד עם זאת,אני בטוחה שעם התארגנות מראש את תעברי את זה כמו גדולה!
לגביי הקבן-לא שיכנעת אותי עדיין אחרת ואני לא מאפשרת לך לברוח....את צריכה לדבר איתו על מסגרת טיפולית המשכית גם אם נשארו כ4 פגישות..את גם צריכה להיפרד ממנו כמו שצריך כי הוא בכז היה דמות משמעותית עבור לאורך השירות.

המשיכי לעדכן כשמתאים לך,
אני כאן.

שכחתי לציין שבעוד שבועיים פחות או יותר היא תתאשפז בבית חולים..
והיא כל כך מפחדת מזה.. וגם שאומרים לה שעם היא תדבר יוכלו אולי לעקוף את הבית חולים והיא לא תצטרך להיות שמה אבל היא בשלה.. היא לא מדברת.. אבל היא כל הזמן עצובה בגלל זה שהיא אמורה להיכנס לבית החולים.. כי היא לא רוצה להיפרד מאיתנו (מהחברות) מהמשפחה, מהכלבים שלה.. אני באמת אבל באמת שלא יודעת מה לעשות ! =\ בבקשה תעזרו לי לעזור לה :(

שלום ענבר,

הדאגה שלך לחברתך ניכרת בהודעה שכתבת. לעיתים אין מוצא מאשפוז, במיוחד כאשר ישנה סכנת חיים.
את מתייחסת לאשפוז כאל גזרה נוראית, ישנם מקרים בהם אשפוז יכול להיטיב ולהיות גם חוויה טובה.
מדברייך עולה שחברתך נמצאת במצב קשה, הן מבחינת המדדים הפיזיולוגיים והן מבחינה נפשית, היא אינה מוכנה לשתף פעולה, מה שמעמיד אותה במצב בו היא מסוכנת לעצמה. אני חושבת שיהיה לך יותר קל אם תסתכלי על האשפוז כמשהו לטובתה ולא נגדה. כתקופה תחומה בזמן בו יעשו מאמץ מרוכז להציל אותה.

את יכולה להזמין את חברתך לכתוב פה בפורום או לקרוא הודעות/שאלות של גולשים אחרים.