פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

תרופות נוגדות דיכאון וחרדה (ssri) יכולות להקל על העוצמה והתדירות של בולמוסי האכילה, אך לרוב הן לא מעלימות אותם. מבחינת הטיפול הנדרש רצוי לשלב טיפול פסיכולוגי עם טיפול תרופתי .

היי טינה,

איני חושבת שיש קשר בין הפרעת אכילה מהסוג שתיארת לבין כניסה להריון.
יחד עם זאת זה לא פשוט להיות בהריון יחד עם הפרעת אכילה, במיוחד בתקופה שבה ישנם שינויים בגוף, ישנם שינויים הורמונליים
כדאי לשקול קבלת טיפול במרפאה להפרעות אכילה במקביל לתהליך הכניסה להריון.
שיהיה בהצלחה

שלום,

קראתי את הודעתך, אני חושבת שעשית את המעשה הנכון שפנית לטיפול במרפאה.
את מתביישת בכך שאינך מספיק ׳חולה׳ (נמצאת במשקל נמוך)על מנת לקבל טיפול,אני חושבת שזה מבטא חשש שלך שלא ימצאו אותך מתאימה שימצאו בך משהו לא בסדר,
זה לא פשוט אחרי תקופה ארוכה בה הרגשת שאת מתמודדת עם הקשיים של המחלה אך לא בעצימות גבוהה, הרגשת שהדברים תחת שליטתך, כרגע החוויה היא קשה כיוון שהעניינים יצאו מכלל שליטה. את ראויה לקבל טיפול ועזרה, תראי במחשבות הללו חלק מהמחלה עצמה.

מאחלת לך בריאות והצלחה בתהליך אותו אני מקווה שתתחילי.

הי מוריה,

אתחיל מהסוף-אם את רוצה לעצור את זה,צריך לקום ולעשות!
הדרך עוברת,כפי שכתבתי לך,בטיפול מערכתי משולב.
במאמר מסוגר-התקפי האכילה שאת מתארת שכיחים מאוד לאחר תקופת\ימים של צמצום משמעותי.זה מעגל קסמים שצריך לשבור אותו.פניה לדיאטנית שמתמחה בתחום יכולה לעשות סדר בארוחות וליצור מצב שהגוף שלך יהיה מאוזן וההתקפים יפחתו(וכן,ניתן להיות רזה ובריאה אם דובקים באורח חיים מאוזן,ולעיתים באופן מפתיע מגלים שדווקא כשאוכלים ארוחות מסודרות,יורדים במשקל..).
אך כיוון שהפרעת האכילה שלך(כפי שאת בעצמך מעידה) יושבת על רבדים עמוקים יותר ,צריך לשלב טיפול תזונתי עם טיפול נפשי.ורצוי שהטיפול יהיה במקום אחד,במסגרת מרפאתית לטיפול בה"א,לצורך תיאום ודיבור עם כל הגורמים הרלוונטים.
לא כתבת מהיכן את בארץ,אבל למעלה בשאלות יש פירוט של כל מקומות הטיפול לפי איזורים שונים.
מוזמנת להעזר בי אם את צריכה עזרה במציאת מקום ספציפי יותר.
אל תוותרי,
אני כאן,
קרן אור.

יקרה,
אם הפסיכולוגית אינה נותנת לך מענה לבעיה הספציפית אני מציעה בלי קשר לפנות לפסיכולוגית שזאת תחום מומחיותה.ההבדל בגישה הוא קריטי להצלחת הטיפול(פסיכולוגית שמומחית בתחום לא היתה נותנת עצה למישהי שיש לה הפרעת אכילה "פשוט" לא לאכול מול הטלויזיה,כי ה"א לא יושבת על מקום שטחי שכזה)
ממליצה לך לפנות לטיפול מרפאתי בה"א משולב-תזונתי ונפשי.
אם את צריכה עזרה במציאת מקום מתאים אל תהססי לפנות.
מוזמנת במקביל להמשיך ולשתף.

שלך,
קרן אור.

נראה שההסתרה של המחלה והפחד שמא אמא ואולי אחרים יגלו מאוד מעיקה עלייך. קשה להתמודד עם מצב כזה לבד, את מבינה שחלה התדרדרות במצב שלך.
יש בך חלק שמבין ורוצה טיפול ומולו חלק שמפחד מטיפול בגלל החשש לעלות במשקל.
ההסתרה וההתמודדות לבד עם המחלה גובה ממך מחיר, אני חושבת שכדאי שתפני לאמא, יתכן והיא תכעס/תתאכזב כי היא אולי חשבה שהפרעת האכילה מאחורייך, אך מצד שני אני גם מאמינה שהיא תרתם לעזרתך. את מתפוצצת מבפנים כי את דואגת, כי את מסתירה, כי את מתמודדת לבד.
את מוזמנת לשתף /ואם את רוצה לשאול שאלה נוספת אל תהססי

בהצלחה,

אני מתנצלת שנאלצת לחכות לי.
על אף שעברו שנתיים החוויה של האונס טריה כאילו התרחשה אתמול, הנפש לא כפופה לתכתיבי הזמן ואת מאוד מיוסרת (ובצדק) מהחוויה הקשה שעברת.
האם את הולכת באופן סדיר לטיפול? איזה טיפול? באיזו תדירות?
כדאי שתפני במקביל למרפאה להפרעות אכילה על מנת שיוכלו לעזור לך, אני חושבת שהרכיב הנפשי בהפרעת האכילה הוא גדול מאוד ואת בעצמך עושה את הקישור.
אל תוותרי, תמשיכי בטיפול, אם אפשר תעלי את התדירות שלו.

שלום

את נשמעת במצוקה מאוד גדולה, אין סיבה שתמשיכי לסבול פני מיידית לקבלת טיפול פסיכולוגי. את מספרת שעברת חוויה מאוד קשה כנראה שהחוויה כל כך טראומטית שהנפש שלך מתקשה לעכל אותה וכתוצאה מכך התפתחה הפרעת אכילה.
יתכן גם שהניסיון לשלוט במשקל ובאוכל מהווה איזה ניסיון לשלוט בחיים לאחר הטלטלה שעברת. אני לא יודעת מספיק ממה שכתבת,את מוזמנת לכתוב או לפרט אם מתאים, אם תרצי בהכוונה לקבלת טיפול את גם מוזמנת לפנות. חבל שאיכות חייך נפגעת, כתבת שאת אמא לילדים מה שאומר שאת נדרשת גם לתפקד לא רק עבור עצמך אלא גם עבורם. אל תחששי פני לטיפול.

"אני טובעת בתוך ים הדמעות
שמעיני זולגות ויורדות,
ומציפות את נפשי הכואבת והחרדה
לגוף המושלם שבאופק נראה..
בצל תחושותיי אני מרגישה נוכחותה
זאת שאומרת לי כל יום שאני שמנה,
זאת שמזכירה לי שאני צריכה להוריד עוד ממשקלי,
זאת שלא מרפה ממני ומנפשי.
בעומק מחשבותיי כשיש לי קצת שקט,
אני יודעת שאני רזה, כך אני נזכרת
ואז היא חוזרת ולא מוותרת
ואני נכנעת ועוד כואבת!
ובפנים אני בוכה וכך מתמודדת
ומי יעזור לי??
אני שואלת...."

יקרה,

קראתי בכאב את שירייך.בולטת מהם האמביולנטיות.יש בך צד שרוצה להחלים ומנג קולות המחלה מושכים לכיוון השני.זאת מלחמה קשה אבל היא אפשרית ואין צורך שתעברי אותה לבד.לא כתבת האם את נמצאת בטיפול,מה מצבך ועוד דברים שחשובים כדי שנוכל להתקדם ולעזור לזעקה שלך להשמע.
אשמח לשמוע ממך יותר.
אל תוותרי.
אני כאן,
קרן אור.

הי, נעלמתי להמון זמן... תודה על התגובה!
דרך הכתיבה אני משתחררת..
אני עוברת תקופה לא קלה ואני מתחילה לחשוב שהכל יוצא משליטה
ואני לא יודעת מה לעשות...
אני רוצה לחיות!!!

יקרה,

יש משהו מעודד מאוד בכך שאת כותבת כאן כי מבחינתי זה כבר צעד קדימה(ואת מוזמנת לכאן תמיד בכדי לשתף ולהשתחרר),אך הכתיבה כאן לא יכולה להחליף טיפול אמיתי,יש צורך למנף את זה קדימה.את שואלת מה לעשות?דבר ראשון,להחליט שנכנסים למסגרת של טיפול ,שרק היא יכולה באמת לגרום לדברים להיות בשליטה אמיתית(ולא מדומה כפי שמציעה לך הפרעת האכילה).
ניתן לחיות ללא הפרעת אכילה,ולא רק שניתן אלא לחיות אפילו חיים טובים!
בואי נתקדם צעד צעד.
אשמח לשמוע מה את חושבת על מה שכתבתי.
שלך,
קרן אור

יקרה,

את מתארת הפרעת אכילה שהלכה והחמירה עם השנים.לא מפתיע.המעגל הזה הוא הרסני אלא אם כן שוברים אותו.
אני מבינה מבין השורות שבמשך השנים היית בטיפול יחד עם זאת כשהוצע לך אשפוז דחית אותו.ואני שואלת למה בעצם?קשה נורא לעזור למי שהודף כל ניסיון של עזרה.
מה את בעצם מבקשת?מה את צריכה ע"מ להכנס למחויבות של תהליך טיפולי?

אשמח לשמוע יותר פרטים כדי שנוכל לחשוב ביחד איך לעזור.
אל תשאירי עצמך לבד.
קרן אור.

שלום לך ריקי,

אתחיל מהסוף-אני לא בטוחה שמדובר בהפרעת אכילה כי את לא מתארת כאן המנעות מאכילה בכדי לרדת במשקל ולא התרשמתי שיש לך עיוותי חשיבה האופיינים באנורקסיה.יחד עם זאת ברור לי בכל צל של ספק שחוסר תיאבון הוא מצב פתולוגי ואינו טבעי שהרי הגוף מתוכנן במנגנון אבולציוני של רעב-שובע ע"מ לשרוד.
אני מציעה להתחיל בבירור אצל רופא המשפחה שיערוך בדיקות דם ובדיקות גופניות נוספות ע"מ להעריך את מצבך הגופני ואולי למצוא משהו פיזיולוגי שגורם לך לחוסר תיאבון.במקביל מומלצת פניה לדיאטנית ע"מ לבנות תפריט שעשיר קלורית אך עם נפח מזון קטן שלא יקשה עלייך לעמוד בו.
אם כל הבירורים הגופניים לא יעלו סיבה אז מומלצת פניה לאיש מגורמי בריאות הנפש כדי להעריך אם לא מדובר באובדן תיאבון על רקע נפשי.
אל תזניחי,יש ממש בדאגה של משפחתך,וילדיך זקוקים לאמא בריאה .

אני כאן עם יש שאלות נוספות,
קרן אור

יקרה,

אני לא חושבת שאת מגזימה ומדברייך ברור לי כמה את חולה.הקאות,התעסקות יתר במשקל ובאוכל,התקפי אכילה אלו מלמדים על בעית אכילה קשה.
החדשות טובות הן שזה לא צריך להיות כך..הדרך עוברת בטיפול מערכתי משולב(טיפול נפשי,תרופתי ודיאטני) ולא,אין דרך אחרת לעבור זאת.לא נתקלתי מעולם במישהי "שסתם" חולה זה תמיד יושב על מקומות עמוקים יותר.ואת בעצמך מציינת זאת בסוף מכתבך וברור שיש סיבה שגרמה לך לכך(לא תמיד היא ברורה וגלויה אומנם) .אני חושבת שחשוב שתגייסי את כל המודעות ואת תחושת המיאוס כדי להלחם .
אם תרצי שנחשוב ביחד על מקומות טיפולים,אשמח לעזור.
קרן אור.

היי קרן אור,

קודם כל תודה רבה שענית לי, אני מעריכה את זה מאוד.
אני חייבת לומר לך שהפתעת אותי בכך שציינת שזוהי הפרעת אכילה קשה, אף פעם לא חשבתי שהמצב שלי חמור כמו שתיארת - אני מרגישה כאילו שמת לי מראה מול הפנים וגרמת לי להסתכל על הדברים בלי ליפות אותם בפעם הראשונה בחיי.
למען האמת, מעולם לא שמעתי על טיפול תרופתי בנוגע להפרעות אכילה, את מדברת על תרופות פסיכיאטריות? נשמע לי מאיים במקצת...
אני אשמח לשמוע על מקומות טיפול שיכולים לעזור לי..

ועם כל זה, תוך כדי כתיבה אני מרגישה שיש בי מחשבות מנוגדות לעניין -
מצד אחד יש בי חלק שממש רוצה לצאת מזה ומצד שני אני מפחדת שאם באמת אטפל בבעיה שלי, אני אשמין ואין דבר שיותר מפחיד אותי מזה! כבר עכשיו העליתי כמה ק"ג טובים, אני מניחה שזה בגלל שיש לי את התקפי האכילה האלו לאחרונה (ואני עוצרת את עצמי מלהקיא).

האם יש סיכוי להיות גם בריאה וגם רזה? או שזה תמיד יבוא אחד על חשבון השני?

תודה רבה לך, בתשובות שלך את נותנת לי להרגיש שאני לא לבד ותקווה אמיתית להתחלה חדשה...

אני

הי מוריה,

ראיתי שבנתיים הוספת עוד פוסט,עונה לך למעלה על הכול.

קרן אור

שלום מאי,

מתנצלת על העיכוב במענה.
אני חושבת שילדה בת 11 נמצאת בשיא הגדילה וצריכה לאכול מגוון ומאוזן.לא כתבת האם היא נמצאת בפיקוח תזונתי ומה משקלה והאם ירדה במשקלה לאחרונה?
אני מבינה שההורים תומכים בתהליך אולי בעצמם נמצאים בתהליך דומה של ירידה במשקל אבל כן חשוב לדבר איתם ולהאיר את תשומת ליבם לעובדה שאחותך להרגשתך לוקחת את זה רחוק מידי.אם לא תמצאי אוזן קשבת אצלם ואת עדיין מודאגת כדאי אולי לפנות למישהו מבוגר אחר במשפחה שיש לו השפעה עליהם.
במקביל חשוב שתדברי עם אחותך ותסבירי לה על חשיבות תזונה מאוזנת להמשך הגדילה.
אשמח לשמוע פרטים נוספים ו\או לעזור בכול דרך אחרת
קרן אור

שלום מאי

בהחלט מדובר בעניין רציני מאוד.

הפרעת אכילה יכולה להתרחש גם בגיל מבוגר. נראה שהרקע אצל סבתך הוא פחד מ הזדקנות וממחלות, ואף יתכן פחד ממוות. יכול להיות שסבתא כל כך מפחדת לחלות או מתהליכי הזקנה (שכידוע אין שליטה עליהם), שדרך השליטה על האוכל ( אני לא אוכלת כל דבר על מנת לא לחלות) היא מרגיעה/מנסה להרגיע את החרדות הללו.
אפשרות נוספת, היא נמצאת בדיכאון ועל כן ישנו אובדן תיאבון וירידה במשקל.
בכל מקרה רצוי להפנות אותה לאיש מקצוע פסיכולוג או פסיכיאטר על מנת להעריך את מצבה הרגשי/נפשי ולבדוק איך אפשר לעזור לה. הבדיקות במישור הפיזי חשובות גם הן ,אך הן לא מספיקות.

אם יש לך שאלה נוספת את מוזמנת לשאול,

מאחלת בריאות לסבתך,

שלום עומר,

שמעתי את השיר.כואב וקשה.
רוצה לספר יותר מי היא זויה עבורך?

קרן אור