פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

היי דניאלה,

לעיתים, במיוחד בבולמיה ישנה פגיעה בשיניים. רופא רגיש וחד אבחנה יכול לזהות זאת.
אם את מתחת לגיל 18 הוא יכול להודיע להורייך,אם את מעל גיל 18 הוא אינו רשאי למסור מידע רפואי ביחס אלייך.

סליחה מראש אם אני לא קורא את המצב שלך נכון, אבל נראה לי שהקושי הגדול שלך נובע מחוסר ידע וחוסר הבנת הגוף שלך.
התקפים בולמיים באים כאשר את מרעיבה את עצמך. במקום לנסות לא לאכול ולהתפלל שהתקף הבולימיה לא יבוא, אולי פשוט כדאי לך לפתור את בעיית הבולימיה מהשורש בכך שתאכלי בכמויות שהגוף שלך לא יצטרך להכניס את עצמו למצב של Safe mode? למה שלא תנסי ללכת לתזונאית איכותית שתבנה לך תפריט נורמלי ובנוסף תרשמי לחדר כושר ותשתדלי להתאמן 3 פעמים בשבוע ואם אפשר אז יותר?
אני חושב שנושא הדיאטה הוא אחד הנושאים הנפוצים שיש כיום, צריך לפעול בהיגיון ולא ללכת נגד דעות ואופנות שמשתנות מדי יום.
סך הכל גם אם תשקלי 60 או 70 קילו לא יקרה שום דבר, האושר האמיתי הוא המשפחה והחברים וכפי שאת כותבת את מרחיקה אותם ממך.
תנסי לשנות את הגישה שלך כלפי האופנה החולפת והפגיעה האיומה בגוף שלך, גם אם את לא מתחברת לחלקים מסויימים בגוף תנסי להעריך את התפקוד התקין והבריאות שניתנה לך ותצאי ממעגל ספירת הקלוריות הנוראית. תחלמי על איך לסיים את התואר ועל המשפחה וההנאה בחיים, ולא על משקל נמוך, את מספיק חכמה ובוגרת בשביל להבין את מה שנכון עבורך ועבור הקרובים לך, שיהיה לך המון בהצלחה מכל הלב.

תודה על ההתייחסות והפגנת הרגישות למצב, אולם נראה לי שלא הבנת - בולמוסי האכילה אצלי לא נוצרים מאכילה יומיומית לא מאוזנת, שמביאה את הגוף שלי לחסך ואז לתגובות חסרות שליטה וניסיון למלא את החלל שנוצר. הבולמוסים מגיעים ממצב של אשמה וניסיון ומלא את הריק הרגשי שנוצר. למשל, צריכה ללמוד לבחינה ולא מוצאת את הכוחות הנפשיים לכך - אז אוכלת, ממוקמת במקום לא טוב בכלל מבחינה זוגית - אז אוכלת, וכו.
אחרי כל כך הרבה שנים בזה, און ואוף, קשה פשוט "לקחת אחריות על החיים שלי" ולצאת משם.
שיהיה המשך שבוע בריא טוטב לכולנו...
עדי

היי הראל,

אתה לא מתערב! הפורום נועד שהגולשים יגיבו זה לזה, ישתפו בנסיונם או בתפיסותיהם.

היי עדי,

מאוד חשוב שאת עושה קישור בין התקפי האכילה לרגשות קשים, אשמה, גועל ועוד.
אך זה לא מספיק, כי עצם הידיעה אינה מספיקה ואינה עוזרת לך להכחיד דפוס פתולוגי זה שקיים אצלך כמעט מחצית מחייך. חשוב מאוד שתפני לקבל טיפול פסיכולוגי על מנת לטפל בשורשים העמוקים יותר של הפרעת האכילה כדי שבולמוסי האכילה הללו יעלמו.
הבעיה היא לא של משקל, מדובר בבעיה רגשית אשר מתבטאת דרך האוכל.
את צודקת בהחלט, את צריכה להיות בריאה עבור הבת שלך ולהנות מהגידול שלה מבלי להיות עסוקה בענייני המשקל, הבולמוסים ותחושות הגועל.
אם את רוצה לשאול שאלה נוספת את מוזמנת

היי דניאלה,

קיים אצלך היפוך בין שעות היום/ערות לבין שעות הלילה בגלל אופי העבודה שלך. להיפוך הזה יש השפעות על הגוף/מצב הרוח/והרגלי האכילה. ממליצה לך לפנות לתזונאית על מנת שתיצור לך תפריט מאוזן (אשר בחלקו תאכלי בלילה כחלק משעות הערות שלך). בנוסף, מומלץ לך לבדוק לאורך זמן עד כמה אופי העבודה הזו מתאים לך.
האם לפני תחילת העבודה ההתנהלות סביב האוכל היתה תקינה?

היי אורית,

אני לא יכולה לאבחן דרך מה שכתבת אם מדובר בדיכאון, אך מה שכן עולה בבירור ממה שכתבת הוא שלא טוב לך, ושאת זקוקה לעזרה. את כותבת שעצוב לך, שאינך עובדת כבר שנה וחצי, שאת סובלת מהתקפי זלילה של ממתקים, קשיים בשינה (לעתים גם קשיים בשינה הם ביטוי לקשיים רגשיים). ממליצה לך מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי יחד עם פנייה לתזונאית אשר תבנה לך תפריט מאוזן. את יכולה לפנות לטיפול במסגרת קופת החולים אליה את שייכת או באופן פרטי.

לאמא המודאגת,

נשמע שאת מוטרדת ובצדק.אבל יחד עם זאת,כיוון שבתך נמצאת כבר בטיפול הייתי ממליצה לפתוח את הדברים עם הצוות המטפל ולשמוע מה שיש להם לומר.רגרסיות הן דבר מוכר בתהליך ההחלמה ויכול לקרות גם עם צוות אחר.אבל אני כן מסכימה שהילדה צריכה להיות בטיפול נפשי,אולי אפילו יותר אינטנסיבי עכשו עמ"נ לחזק אותה.רק אם התשובות שתקבלי מהצוות לא יספקו אותך,כן הייתי חושבת על פניה למקום אחר,כזה שכולל טיפול משולב(דיאטני,פסיכיאטרי ונפשי).יש מקומות טיפול חינמיות (או בעלות סימלית) בקישור שבדף למעלה.אם את צריכה שאכוון אותך ספציפית יותר ,אנא כיתבי לי את איזור המגורים.
הכי חשוב-אל תאבדי תקווה.עם טיפול נכון בתך יכולה לצאת מזה.

כאן אם יש שאלות נוספות,
קרן אור.

היי לי,

לא ברור משאלתך האם את מחפשת קבוצה לטיפול בהפרעות אכילה או קבוצה לעזרה בירידה במשקל? מדובר בשתי קבוצות שונות. כמו כן, אם תוכלי לפרט איך מתבטאת הפרעת האכילה אצלך?

לי,
אני הייתי מתחילה בניסיון להבין למה למרות שאת מציינת שאינך נמצאת בעודף משקל,את עסוקה ברמה גבוהה ברצון לרדת במשקל(לא ברור מדברייך מה מאפיין את הפרעת האכילה אותה את מציינת,אך אני מניחה שלא מדובר באמצעים בריאים).
את נמצאת בפתחו של מדרון מסוכן(אגב,לגןף יש set point שהוא שואף אליו כל הזמן ולכן את לא מצליחה לרדת במשקל,כי זה לא שנכון עבורך) אל תהפכי להיות הכדור שלג במדרונותיו.
נשמע מבין השורות שאת יכולה להתרם דווקא מטיפול פרטני יותר מקבוצתי.

אשמח לשמוע מה את חושבת על מה שכתבתי,
קרן אור.

שלום אליאן,

הפרעת האכילה מלווה אותך מחצית מחייך, ניסית כל מיני כוונים: דיאטות , טבעונות, נראה שבעזרת טיפול הפסיכותרפיה את מתקדמת בכוון נכון, זה הישג משמעותי מאוד שהצלחת להפסיק את הבולמוסים וההקאות. זה לא מובן מאליו!
הטיפול הרגשי לא אמור להוביל להורדה במשקל, הוא אמור לטפל בקושי הרגשי אשר מתבטא דרך האוכל והעסוק במשקל.
אל תתייאשי תמשיכי בטיפול! הביאי לשם גם את התסכול שלך על כך שעלית במשקל.
וכמובן את יכולה לפנות לפורום ולשתף,

בהצלחה

מעבר למה שכתבה לך אפרת אולי כדאי לשקול פניה לייעוץ תזונתי עמ"נ להביא לנורמליזציה של האכילה.לא מומלץ למי שהיו הפרעות אכילה להתחיל דיאטה,וגם לא ברור אם את בכלל צריכה מבחינה אוביקטיבית,אבל כן מומלץ לכונן התנהלות אכילה אחרת.
כך או כך,כל הכבוד על התהליך אותו עשית(הפסקת הבולמוסים וההקאות).זה ממש לא ברור מאליו .

קרן אור

ג'ולי יקרה,
אתחיל מהסוף-ישנו הבדל מאוד גדול בין להכיר בבעיה (חשוב מאוד) לבין למנף את זה לכדי מעשים.ועובדה שאם כבר היית יכולה לבד ,היית עושה זאת,לא?
מה גם שהמדיניות שלך הוכחה כשגויה-הרי המטרה של ההקאות היא כדי לא לעלות במשקל לא?-אבל בתכלס היא לא נכונה.והיא ככדור שלג שמעצים את תנופתו משנה לשנה.את חוששת לגבי הילדים שלך ובצדק.ילדים צריכים אמא בריאה וזמינה עבורה נפשית ופיזית,וכשאת חיה בזוגיות עם בולימיה אין בה מקום לדברים אמיתיים,לקשרים קרובים.
הנקודה החיובית בכול זה היא שיש דרך.תמיד יש דרך,גם אחרי תשע שנים.וגם אם הדרך הזאת ארוכה יותר ,היא עדיין אפשרית .אבל לשם כל את צריכה לעבור דרך טיפול כוללני ע"י אנשים מקצוע שזאת היא מומחיותם(ועדיף מרפאה) .רשימת מרכזים חינמיים או פרטים ניתן למצוא בראש הפורום.
ואני כאן לשאלות ולעזרה נוספת.
קרן אור.

קרן אני מודה לך ומקווה באמת שאמצא את הכוח שבי כדי להתחיל טיפול. באותה הזדמנות אני הייתי שמחה לדבר אם מישהי שהצליחה לצאת מזה. את מכירה מישהי כזאת?

אני מכירה כמה וכמה סיפורי הצלחה.
אני ביניהם.לא מספיק? אחרי 15 שנים חולות?

קרן אור.

שלום יסמין,

אני מאוד מבינה את הדאגה והחשש שלך, בתך צעירה מאוד ואת רוצה להיות בטוחה שהיא מקבלת את הטיפול הנכון. אני בהחלט חושבת שאת צריכה לבדוק מה האופציות העומדות בפנייך והאם כרגע האשפוז נחוץ, אך צריך לזכור שלעתים אין מנוס מאשפוז, בעיקר כאשר הירידה במשקל מתחילה לפגוע בתפקודים חיוניים של הגוף וישנה סכנה משמעותית לבריאות הפיזית. בתך מטופלת בבית החולים, כמה זמן היא בטיפול? איך הצוות הרפואי מסביר את הצורך באשפוז? האם במסגרת הטיפול, יש טיפול משפחתי בו אפשר להעלות את הסוגייה הזו? . אם היא לא נמצאת הרבה זמן בטיפול בבית החולים ניתן לפנות למכונים פרטיים המעניקים טיפול כולל ולקבל מהם חוות דעת נוספת, אך אני מדגישה, שאם יש מצב בו נשקפת סכנה לבריאותה, האשפוז, קשה ככל שיהיה עדיף. יש בנות שמגיבות טוב לאשפוז והוא לאו דוקא חוויה קשה או רעה.
עוד נקודה חשובה שככל שהטיפול בהפרעת האכילה הוא מוקדם יותר כך סיכויי ההחלמה גבוהים יותר. איני יודעת האם ישנה הפרדה בגילאים במחלקות האשפוז, שווה לשאול את הצוות הרפואי, נסי לקבל אינפורמציה על האשפוז מהצוות: מה הוא כולל? סדר יום? זה מאוד יכול להכין אותך וגם אותה לאפשרות של האישפוז.
מאחלת לך ולבתך, בריאות ושתקבלי את ההחלטה הנכונה עבור בתך.
אם יש לך שאלות נוספות את מוזמנת לשאול.

היי חן,

קשה לענות על שאלתך באופן חד, אני לא יודעת לקבוע על פי מה שתיארת. מה שכן את מתארת בחודשיים האחרונים התנהלות לא תקינה סביב האוכל (עלייה גדולה במשקל, בולמוסי אכילה וכו') אשר את מקשרת אותם לפרידה מהחבר. לא מסרת פרטים נוספים ביחס לפרידה, אך יתכן ויש עוצמה של רגשות אתם קשה לך להתמודד ואז התעול שלהם נעשה דרך האוכל. אני לא יודעת מספיק, אני כן ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי אם המעגל של דיאטה- התקף זלילה- תחושת כבדות ושוב דיאטה נמשך או מחמיר.

מורן יקרה,

סליחה על העיכוב בתשובה.
חסרים לי פרטים בגוף ההודעה ועולות אצלי שאלות כמו מה משרת האוכל או חסרונו בחוויה שלך?האם בילדות הורייך הגבילו אותך באכילה?האם גדלת בחסך ?או שאולי יתכן כי אוכל מקושר אצלך לבית והרבה פעמים אני שומעת בנות מספרות שאצלם בבית ביטוי האהבה מצד ההורים היה ע"י אוכל? האם יכולה להזדהות עם משהו שכתבתי?או שמא יש לך מחשבה אחרת בנושא?
לא ציינת בת כמה את,האם את חיה לבד,מה מבנה גופך או האם אובחנת בעברך כחולה בהפרעות אכילה.אבל נשמע שהעניין מטריד אותך מעבר לרגיל ואת יכולה בהחלט להתחיל מלתת תשובות לשאלות הנ"ל ולפנות לטיפול (האם את בטיפול?או היית בטיפול בנושא?)שיעזור לך לברר לעומק את הגרעין עליו יושבת ההרגשה הקשה הזאת(השתמשת במילה "שואתית" שהיא מילה קשה).

אשמח לשמוע יותר כדי שאוכל לנסות לעזור.
קרן אור

היי שירי,
הפרטים שמסרת אינם מספיקים כדי לאמר האם מדובר בהפרעת אכילה.האם יש עסוק מעבר לרגיל במשקל? האם ישנה עלייה משמעותית או ירידה משמעותית במשקל?
את מתארת שללעוס אוכל מגעיל אותך, האם זה התחיל לאחרונה? האם לפני כן היו דפוסים בעייתיים אחרים עם האוכל? רבות השאלות ,יותר מהתשובות... אולי כדאי שתפרטי יותר על מנת שאוכל לייעץ לך

לפי התיאור שלך בהחלט יש מקום לדאגה. ישנה ירידה במשקל, צמצום אכילה, הקאות,
והפרעות במצב הרוח יחד עם התכחשות לכך שישנה בעיה.
כרגע אמך לא סבורה שיש לה הפרעת אכילה, הסביבה הקרובה מחזיקה את הדאגה לשלומה ומזהה את הסימנים שתיארת.
מאוד קשה לשכנע אדם לפנות לטיפול, אם אינו רוצה. יחד עם זאת, אני סבורה שכדאי שתביעו את עמדתכם ודאגתכם בצורה יותר נחרצת. במידה והיא תתנגד ( לרוב מתוך החשש שאם תחל טיפול היא תעלה במשקל) ניתן לאמר לה שמטרת הטיפול אינה עלייה במשקל אלא טיפול ברבדים עמוקים אשר גורמים להתנהגות לא תקינה סביב האוכל.

אני מקווה שתצליחו לדבר על ליבה,
במידה ויש לך שאלה נוספת אתה מוזמן לפנות

שלום מאיה,

הורדת משקל רב ונראה שאת חוששת שאם תסטי מהתפריט ו'תרשי לעצמך' (נשנוש)אז תעלי במשקל.
השאלה היא באיזה היקף קיים החשש לעליה במשקל, האם צמצמת את התפריט הקיים? האם יש התנהגויות נוספות סביב האוכל שהשתנו? אם כן והתוצאה מתרחבת אז ממליצה לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי אצל פסיכולוג שמתמחה בהפרעות אכילה.