פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

הפרעת אכילה מחייבת אשפוז כאשר יש ירידה בסימנים חיוניים בגוף ונשקפת סכנת חיים והחולה מסרב/ת לאכול. אני חושבת שבמצב כזה ניתן לבצע אשפוז כפוי.
האם את יכולה לפרט יותר, בת כמה את? על רקע מה ירדת במשקל? על מנת שאוכל להבין יותר את מצבך ולייעץ לך.

קודם כל תודה על המענה המהיר.
אני בת 17 ירדתי כמעט 30 קילו בפחות מחצי שנה...
הייתי ממש שמנה והחלטתי פשוט להפסיק לאכול.
יש ימים שאני לא אוכלת בכלל
ויש ימים שאני אוכלת קצת ומקיאה
כרגע אני במשקל תקין 59-60 גובה 169
הרבה אנשים אומרי לי שאני רזה ושאני חייבת להפסיק לרדת במשקל שאני כבר מתחילה להראות אנורקסית..
אבל אני עדיין רואה את עצמי בדיוק כמו שהייתי לפני חצי שנה.
עשו לי בדיקות דם ובסך הכל יצא די בסדר חוץ מכמה ויטמינים,ברזל וכו' שחסרים
ולא קיבלתי מחזור בערך 4 חודשים
אני יודעת להסתיר את המשחקים שלי טוב מאוד וההורים שלי חושבים שאני במצב טוב.
כרגע אני לא מסוגלת לאכול בלי להקיא. אם בכלל..
אבל אני לא אומרת את זה לאף אחד כי אני פוחדת מאשפוז.
מה אני צריכה לעשות?

אני חייבת להגיד לך שגם בסביבות הגיל שלך התחלתי דיאטה וירדתי 20 קילו, תראי לצערי בגלל שכל החיים גדלנו עם טיפה טיפה עודף משקל , והרבנו להתעסק בזה אני חושבת שגם שמגיעים למשקל כל כך נמוך עדיין מרגישים כמו לפני הדיאטה ולא עוזר לקבל מחמאות או להיות 6 מידות פחות בג'ינס ואז זה מתחיל להדרדר. אני אמנם ירדתי בהתחלה בצורה בריאה ומחושבת אבל זה אף פעם לא מפסיק ולאט לאט מורידים עוד ועוד משהו מהתפריט וזה פשוט לא נגמר. אני מבינה אותך כי את כביכול במשקל תקין ובתכלס בדיקות הדם לא באמת מראות על איזו מחלה או בעיה קיצונית אבל אני חייבת להגיד לך שזה לא נגמר תעצרי את זה כל עוד זה בהתחלה כי באמת את תגדלי ותצאי עם בחורים ותכירי חברות חדשות בצבא וכל הזמן תצטרכי להתעסק בתגובות לא נעימות לגבי הרגלי האכילה שלך וזה פשוט מונע מלקיים חיים אפילו קרובים לנורמאלים. אני מבינה שהצורך להיות הכי רזה שאפשר הוא הצורך העליון כרגע אבל הלוואי וואוכל להסביר לך כמה זה נעשה קשה לצאת מזה עם הזמן אם תרצי לדבר אני אשמח ...

לאנשים יש נטייה לחשוב שאם מישהי לא בתת משקל אז המצב שלה פחות חמור והיא פחות "חולה" וזה מעצבן ורק גורם לי עוד יותר לרצות לשקול 40
ירדתי 30 קילו ואני ב"זה" משהו כמו חצי שנה.
זה שאני לא בתת משקל וזה שאני כבר לא יורדת במשקל כי הגוף שלי פשוט לא נותן לא אומר שאני יכולה לצאת מזה ולא אומר שאני במצב יותר טוב מאחרות בתת משקל.
אני מכירה מישהי שלקח לה חודש וחצי להגיע לתת משקל כי גם ככה הייתה רזה.
אז מה זה אומר? שאצלה זה יותר חמור?
אז אני לא בתת משקל, אבל אנורקסיה זה הפרעה פסיכולוגית, ובראש אני בדיוק כמו כל אחת אחרת שהיא בתת משקל.

את לגמרי צודקת בכל מילה ומפתיע שאת רק בת 17...
יכול להיות שאני טועה אבל נשמע כאילו את מנסה לקרוא לעזרה ורוצה שיבינו ויראו שאת סובלת ושיש בעיה. המשקל עצמו והמראה (זה שאת לא נראית חולה לחלוטין לא אומר שאת בריאה והכל טוב) . מה ההורים שלך אומרים על זה? הם יודעים על זה שאת מרעיבה את עצמך/מקיאה/סובלת?

היי,

מאוד מסכימה עם מה שכתבת, חשוב שאת משתפת מנסיונך,
לא תמיד זה עוזר, לפעמים לא מוכנים לשמוע, אך אין לדעת איך דברייך ישפיעו.
אולי חלקם יחלחלו.

היי,

אני מתנצלת על העיכוב בתגובה.

המצב שלך מדאיג כיוון שעל אף שירדת במשקל את עדיין תופסת את עצמך כשמנה.
המחזור שלך פסק, את מקיאה ומרעיבה את עצמך ובנוסף את מסתירה מהורייך עד כמה חמור מצבך.
על אף שאת במשקל תקין את עונה על ההגדרה של הפרעת אכילה.
רצוי מאוד שתפני לטיפול, אל תשללי את האופציה של אשפוז. זה לא אשפוז פסיכאטרי זה אשפוז שמטרתו טיפול בהפרעת האכילה. את מאוד מפחדת להעלות במשקל את מה שבעמל רב ירדת. אני מבינה ללבך, אך חשוב שתביני שאת מזיקה לעצמך ואת חייבת לקבל עזרה. פני להורייך שתפי אותם, את עדיין צעירה וניתן לטפל בהפרעת האכילה.

שלום נאוה,

הוא יכול להקל, אך אינו פותר את הבעיה באופן מלא. יש צורך בנוסף בטיפול פסיכולוגי ומעקב אצל תזונאית.

שלום טל,

איני חושבת ששאלה זו רלוונטית לפורום תמיכה בהפרעות אכילה.
ולכן, איני יכולה להתייחס באופן מקצועי לשאלתך.

שלום שמרית,

הכי חשוב במצב שבו את מתארת, לא להיכנס אתו למאבק סביב האוכל. לא לנהל אתו משא ומתן על מה אוכל, כמה אוכל, תישארי cool, תחרקי שיניים ואל תגיבי.
נקודה שניה , בדרך כלל האינטראקציה סביב האוכל היא עם האמא. אם זה אפשרי נסי לצור מצבים בו האבא מביא לו לאכול.
נקודה שלישית, תמשיכי להכין ולהגיש לשולחן גם אוכל שהוא הפסיק לאכול, אבל בעבר אכל, הוא לא חייב לאכול ממנו, אך שתהיה לו את האופציה.

איך, אגב, הוא אוכל במסגרת של הגן? האם גם שם הוא בררן באוכל?

במידה ואין שיפור במצב, או ישנה החמרה, קרי, ירידה במשקל, ממליצה לפנות להדרכה אצל פסיכולוג שמתמחה בטיפול בהפרעות אכילה.

אם תרצי לעדכן או להגיב , אני פה.

בהצלחה,

שלום,

תודה רבה .

לשאלתך, גם בגן הילד בררן מאוד.

בבוקר הוא אוכל את הסנדביץ. לפעמים אוכל איזה ירק ליד.
אבל בצהרים - בקושי רב . לא מוכן לגעת בפירות, אוכל אולי רק את התוספת ,אולי כמה ביסים . אני שמה לב שהוא אוהב דברים יבשים.

יש לי את אותו סיפור עם הבן הגדול שלי ילד בגיל 9 - מאוד קשה באוכל. לא אוהב הרבה דברים. מאוד ספציפי (מיצידו לאכול רק שניצלים. בבוקר זה סיוט להכין לו סנדביץ לפעמים בכוח אני נותנת לו לחמניה אפילו ריקה רק שיאכל משהו) כמובן שיש תקופות יותר טובות ויש פחות טובות. אפילו הלכתי איתו לרופא משפחה (בעבר) ועשינו לו בדיקות דם (כי חשבתי שסובל מחוסר תאבון) אבל הכל היה תקין.
ואף פעם לא חשבתי שצריך לטפל בילד - כי זה לא הגיע לרמה שהוא נגעל ומוציא
מהפה ועושה הבעה של הקאה. והבן הקטן שלי - פשוט נגעל יותר ולדעתי מפתח יותר אנטי לאוכל .

האם יש מכונים כאלה שמטפלים רק בילדים ?
האם כדאי לי לקחת ולטפל כבר בשניהם? הבן האמצעי שלי - אוכל מצויין . כל דבר לא
בררן. גם אני כזאת . אבל בעלי מאוד קשה עם אוכל. האם זה יכול להיות אופי ? גנטי?

אשמח לתשובתך.

שלום שמרית,

הכלל המרכזי הוא לא לצור מאבקי כוח סביב האוכל.
להוריד את המתח סביב הארוחות ולנסות לייצר אווירה נעימה, אשר אינה מתמקדת במי אוכל מה וכמה. אני מודעת לכך שזה קשה, אך נסי וראי האם יש שיפור במצב.
הייתי פונה לטיפול רק אם יש החמרה במצב.
בשניידר יש מרכז להפרעות אכילה לילדים. או כפי שכתבתי לך בהודעה הקודמת לפנות לפסיכולוג שמתמחה בהפרעות אכילה לצורך קבלת הדרכה.

בהצלחה,

 

המצב שלי מאוד דומה לשלך..
אם את צריכה לדבר עם מישהו או תמיכה.. תרשמי לי את המייל שלך ונפטפט לנו קצת :)
גם אני לגמרי לבד בעניין הזה ויודעת היטב כמה זה קשה ונורא כאשר האוכל הופך לאויב הכי גדול ולחבר הכי טוב..
בבקשה השאירי לי מייל...
ועד אז..תהיי חזקה!

כתובת המייל בטוח נכונה?

היי,

אני שמחה שלירון פנתה אלייך, כיוון שאת מאוד לבד עם הפרעת האכילה ולמעשה ׳כולם׳ סביבך חושבים שהכל בסדר אצלך. הפער בין החוץ לפנים מאוד גדול.
אני חושבת שטוב עשית שפנית לטיפול , אך את צריכה להיות סובלנית, זה תהליך שלוקח זמן, חשוב שסיפרת על ההקאות, אך זה לכשעצמו לא גורם להפסיק אותם.
זה צעד חשוב, כיוון שאינך מסתירה, אך צריך לעבור תהליך על מנת שתהיי מסוגלת ב׳סופו׳ לוותר על ההקאות.

מאחלת לך הצלחה ובריאות

שלום,

את מאוד סובלת ובצדק, אחרי שנה שחשבת שהתקפי הבולמיה מאחורייך הם חזרו.
ואז מתעוררים כלפי עצמך רגשות קשים של שנאה ותיעוב.

אני מקווה שאת במסגרת טיפולית , כי זאת התקווה ובאמת האפשרות לצאת מהמעגל
לבולמיה יש סיבה , היא לא מתרחשת סתם, היא מבטאת ענינים רגשיים עמוקים, שאולי כרגע נראים רחוקים ולא קשורים.
אם אינך נמצאת בטיפול ממליצה לך בחום לפנות. אם את זקוקה לעזרה בהפניה לטיפול את יכולה לצור עמי קשר דרך המייל. 

היי ג׳ני

הלעיסה והיריקה הן דרך שבה את מספקת באופן חלקי את הרצון שלך לאוכל מבלי שתרגישי שאת ׳משלמת׳ במשקל. זו עוד התנהגות שקשורה להפרעת אכילה.
אני לא יודעת אם זה פוגע פיזית, אך זה בהחלט משקף שהפרעת האכילה שלך מתפתחת וזה מדאיג. את צעירה, וככל שתקדימי ותטפלי בעצמך הסיכויים שלך להחלים גבוהים יותר. האם שיתפת את אמך?

את כותבת שאת יודעת שזה לא בסדר,
חשוב שתדעי שזה לא רק בגלל החוסר באוכל אלא ההקאות פוגעות מאוד במערכות הגוף, כמו הלב. וכשמתרגלים קשה להפסיק.
שתפי בזה את המטפלים שלך, הכי מוקדם שאפשר.

את מחמירה את הפרעת האכילה על ידי ההקאות. את פוגעת בעצמך פיזית, ונראה שאת מתקשה לקבל את האבחנה שקיבלת ( אגב, על ידי מי?)
ממליצה לך לשתף את הצוות שמטפל בך ולספר על ההקאות.
עג כמה הורייך מודעים למצבך?

מאובחנת על ידי מרפאה ל פרעות אכילה רמצ. שרון של מכבי..... עצוב לי לראות שהיתי כזו טיפשה ושכתבתי שאני רוצה להמשיך להקיא בי עכשיו אני בפירוש לא! זה חטא על פשע

היי,

מעודד לשמוע, אולי תכתבי ותספרי מה עברת, איך את היום?

זה יכול לתת תקווה ועידוד לאלו המתמודדים עם הפרעות אכילה ואינם מאמינים שמשהו יכול להשתנות!

היי אליסון,

התמונה שאותה את מתארת,כלומר: עיסוק גובר באוכל,פחד לעלות במשקל, שקילה מס' פעמים ביום , נסיונות הקאה , מתאימה להגדרה של הפרעת אכילה (על אף שאת במשקל תקין ) . אני מציעה לך לפנות לאמך, ששמה לב שמשהו לא תקין אצלך, לשתף אותה ולפנות לטיפול בהקדם , טיפול המשלב טיפול פסיכולוגי ודיאטנית .

שלום רן,

לא נראה לי שמדובר בהפרעת אכילה,
(אלא אם כן אתה מתעורר באמצע הלילה על מנת לאכול ואז חוזר לישון, ואז מדובר בתופעה שנקראת ׳אכילת לילה׳.)
יחד עם זאת, נשאלת השאלה מדוע אתה צריך להיות עם בטן מלאה על מנת להירדם?
אני רוצה לשתף אותך במס׳ מחשבות שיש לי על הנושא ( לא בהכרח הן נכונות או מחייבות לגביך) . ברמה הפיזיולוגית יתכן ונוצרה מעין תלות בין תחושת המלאות להרדמות.
ברמה הרגשית/נפשית יתכן וזה ביטוי לצורך שלך להיות רגוע , ללא דאגות ,בלעדי האוכל/תחושת מלאות לא תרגיש רגוע מספיק על מנת להרדם.
זו תופעה שמוכרת מהינקות ,תינוק שבע הוא רגוע וישן, אם יהיה רעב לא יצליח להרדם.
יתכן ואתה סובל מחוסר שקט פנימי אשר אינך מרגיש אותו (או שכן) ואתה מנסה להרגיע אותו דרך האכילה לפני השינה.
ועכשיו לשאלתך, מה לעשות?
יש 2 אופציות , אשר אינן סותרות אחת את השניה:
א. לעבור תהליך של גמילה, להפחית בהדרגה את כמות האוכל לפני השינה. על מנת לשבור את התלות בין האוכל לשינה.
ב. פניה להתייעצות פסיכולוגית ,על מנת להבין ,האם מדובר בביטוי של קושי רגשי ואם כן אז לטפל בו .

אם אתה רוצה להגיב לדברי או לשאול שאלות נוספות בנושא אתה מוזמן,

 

[a href='http://www.beok.co.il/Groups-16/Group-13/%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%9 id='link']קהילת הפרעות אכילה[/a]

היי קרן,

אני מתנצלת על העיכוב בתגובה ומקווה שתראי אותה.
יש חשיבות לכך שאת נחשפת פעם ראשונה בפורום הזה , קודם כל כי את גם דרך זה מספרת משהו לעצמך. את במצוקה מאוד גדולה סביב המשקל שלך , ואכן מה שאת מתארת מתאים להפרעת אכילה. אך זו לא גזירת גורל, ניתן בהחלט לטפל בה . אינך חייבת לפנות לטיפול באופן פרטי את יכולה לפנות לטיפול דרך קופת חולים. אם את צריכה הכוונה את מוזמנת לשאול פה או לפנות אלי במייל.

את לא אמורה לטפל בעצמך דרך עלייה או ירידה במשקל!!!
הפסקת המחזור היא סמן, עלייך לפנות להורייך ולשתף אותם על מנת שתתחילי מיידית בטיפול.
נראה שאת סובלת מהפרעת אכילה. בנוסף את חייבת להיבדק כמובן, אצל רופא אל תזניחי זאת!!!

קודם תודה על ההענות המהירה :) אני חייבת לציין שאין לי שום הפרעה ושאני מוכנה לעשות כל מה שידרש כדי להיות בריאה כי אני רוצה את זה!!אני רוצה מחזור! ולא יהיה אכפת לי להשמין עוד או לקבל ויטינים או כל דבר אחר שיגידו לי אני נקלעתי למצב הזה בטעות וירדתי במשקל בלי רצוני כי היה לנו אירוע לא נחמד בבית...(לא משנה מהו)ועכשיו אני לא יודעת איך לתקן את זה ולכן השמנתי כי זה אמור לעזור לא? ככה מטפלים בזה לא? אני לא יכולה לפנות לרופאת משפחה שלי מסיבה אישית שלא קשורה לנושא אז מה אני יעשה?איך להיזיר את המחזור? אם השמנתי ואני יקח ויטמינים זה יעזור?
תודה רבה על ההקשבה והעזרה ועל המשוב המהיר אני מעריכה זאת מאוד!! <3

הי,

את לא חייבת לספר מה היה אותו אירוע, אך לעיתים אם עוברים אירוע קשה חלק מהתגובות אליו יכולות להיות אובדן תיאבון שבעקבותיו יש ירידה במשקל.
כנראה הירידה במשקל שלך היתה דרסטית וגרמה להפסקת המחזור. ראשית פני לרופא משפחה . בהוסף,ממליצה לך לפנות לדיאטנית ובמקביל לפסיכולוג על מנת להעריך את מצבך הרגשי.

אני מבינה כל כך את המצב שבו את נמצאת..
גם אני בדיוק במקום הזה ומכירה היטב את הסבל הרב שכרוך בכך.
אם תרצי לדבר תשאירי לי פה את המייל שלך..
גם אני לבד במחלה הנוראה הזו..

אני מצטערת על האיחור בתגובה,
את מאוד מאוד סובלת, ואת אכן חייבת לקבל עזרה על מנת לצאת מהמעגל ההרסני של
הפרעת האכילה.
ישנה רשימה מצורפת בפורום של מקומות לטיפול בהפרעות אכילה, הכנסי לרשימה ופני למקומות נוספים, את לא נמצאת במצב שבו את יכולה להמתין, יש לך גם אפשרות לאשפז את עצמך מרצון במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר, שם תקבלי טיפול כולל של טיפול פסיכולוגי, תרופתי וליווי של דיאטנית. לעיתים יש מצבים שזה יכול לעזור.

אני מתנצלת על זמן התגובה הארוך,

ניתן לפנות לכל דיאטנית במסגרת של קופת חולים.

אך נראה לי שאת דואגת לאחותך ולאמך ואת מבטאת את הדאגה דרך העיסוק באוכל.
אם לאמא יש ירידה בתיאבון יתכן שהיא חווה דיכאון כתגובה לגידולים שהתגלו.
בת כמה את?