פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

שלום יולי,

הטיפול המומלץ לאכילה לילית הוא שילוב של טיפול פסיכולוגי (על ידי פסיכולוג שמתמחה בהפרעות אכילה) וטיפול תרופתי. ניתן לפנות לטיפול באופן פרטי או למרכזי הפרעות אכילה
(ישנה רשימה מצורפת בפורום) אם את חברת קופת חולים מכבי נדמה לי שבראשון לציון יש מרכז טיפולי להפרעות אכילה.

בהצלחה,

בס"ד

שלום

היום נכנסתי לאתר לגבי הבעיה של הפרעת אכילה בלילה
הייתי רוצה להיות אתך בקשר אם אפשר באותו נושא
המייל שלי הוא

[email protected]

אשמח שתיצרי עימי קשר

תודה

שלום אגם,

הדאגה שלך לשלום חברתך חשובה.אי אפשר לאמר זאת בודאות, אך יתכן וחברתך מפתחת הפרעת אכילה. מדבריך אני מבינה שניסית לדבר איתה אך זה לא הועיל.
כדאי לפנות להוריה ולספר להם על החששות שלך, יתכן והם מודעים לכך שיש בעיה ומטפלים בה ויתכן והם לא מודעים ואת תאירי את עינהם. הטיפול בהפרעת אכילה יעיל יותר ככל שמתחילים לטפל בו מוקדם יותר.


בהצלחה,

שלום דוד,

מה שלומך?
אני בסדר,ימיי מעט עמוסים,עברתי תקופה לא פשוטה אבל היני אני שוב ותרגיש חופשי לשתף .

שלך ובשבילך,
קרן אור.

תלכי לרופא המשפחה שלך ותגידי לו את זה,
הוא ייתן לך הפניה למרפאה לה"א או לדיאטנית

שלום,

נשמע על פי דברייך שהירידה במשקל היא תוצאה של מתח וחרדות, לא כל ירידה במשקל מהווה אינדיקציה להפרעת אכילה, לעיתים הירידה במשקל היא סממן לדיכאון. על כן הייתי ממליצה לך לפנות דרך מכבי לקבלת טיפול פסיכולוגי (יש רשימה של פסיכולוגים באתר של מכבי שנמצאים בהסדר עם קופת חולים), במקביל מומלץ שתפני לדיאטנית (גם דרך קופת חולים מכבי) על מנת לקבל תפריט אשר יעזור לך לעלות במשקל באופן הדרגתי.

היי,
זאת הסיבה למה למי שיש הפרעות אכילה לא מומלץ לצום.
אבל כיוון שאת כבר אחריי(ואני שמחה לשמוע שקוגנטיבית את מבינה את הצורך לחמלה כלפיי עצמך גם בימים בהם האכילה לא מסתדרת לך כפי שהיית רוצה).
ואיך את עכשיו,בימים אלו?

קרן אור.

היי! אני חזרתי בראש השנה מטיול של חודשיים בתאינד שבו מאוד נהנתי... החזרה לארץ וההתאקלמות לא קלים לי בכלל. אני לוקחת הפסקה מהטיפול ונותת לעצמי זמן קצת לעבד ולחשוב ולעקל דברים עם עצמי ובכלל , [מה קורה לי איך אני מתמודד מה מעיק עלי וכו]... כמובן אני אצין שאני מרגישה קשים ביום יום שלי, ומצוקות מסויימות. אני חושבת לחזור לטיפול כבר כמה זמן, ואני כמו מנסה לבדוק איזה כלים רכשתי לעצמי במהלך הטיפול ואיך אני מצליחה להתגבר ולהתמודד עם בעיות היום יום- מצד אחד אני מרגישה צורך לחזור לטיפול מצד שני יש משהוא שמרתיע אותי מחזרה לטיפול למרות הידיעה שהוא מאוד עוזר לי.אני מאוד מרגישה צורך לפרק את מועקות ובעיות היום יום שלי ולחפש דרכים להתמודד איתן כמו שעשיתי בטיפול , שזה לא תמיד היה לי קל לבוא ולהניח את הבעיות על השולחן.אני באמת חושבת שאני צריכה הכוונה ועזרה בזה שקשה לי בכלל להחליט האם אני צריכה עשיו את הזמן שלי או שאולי כן כדאי ללכת ולחזור לטיפול, וקשה לי להחליט שאני רוצה לעשות את הצעד הזה. אני חושבת אולי לדבר עם הפסיכולוגית שלי ולראות מה היא אומרת או חושבת. אבל קודם אני אשמח לשמוע את דעתך בעניין בהקדם האפשרי.

שלום דור,

חלק מהבעיה בהפרעת אכילה מסוג בולמיה שהיא כביכול בלתי נראית, ועל כן כאלו הסובלים מבולמיה חיים בהסתרה ולעיתים גם בהכחשה של מצבם.
לא ציינת בת כמה חברתך, אך לעובדה שסיפרה לך יש משקל רב, היא הפקידה אצלך סוד ,ואתה בצדק, מודאג ושואל מה עליך לעשות.
הצעת לה את הדבר הנכון לפנות לטיפול. אם היא מתחת לגיל18 יש לעודד אותה לספר להוריה,כיוון שאינה יכולה להתחיל טיפול מבלי הסכמת הוריה.

אם היא מעל גיל 18, נסה לעודד אותה. לדבר איתה על כך שבטווח הרחוק היא תגרום נזק לעצמה. אתה יכול להפנות אותה לפורום הזה להתייעצות.

בהצלחה 

איך היא מתפקדת חוץ מזה? לא אמרת מה אתה חושב על זה. איך אתה מרגיש? האם זה לא מוזר לך?

קודם כל לגבי הטיפול עם הפסיכולוגית הייתי מציעה לך לנסות אצל משהו או משהיא אחרת למרות שכל טיפול מחדש מצריך הרבה כוחות מחדש... אני באמת חושבת שזה שווה את זה כי ברגע שנכנסים לטיפול דברים מתחילים להתבהר יותר ונעשים קלים יותר , לפסיכולוג יש ידע וכלים לתת לנו בכדי שנוכל להתגבר ולהשים לב למקומות שמקשים עלינו כמו פנס בחושך..ולי הטיפול מאוד עוזר אני יכולה להגיד.. אני טופלתי במחלקה פסיכיאטרית למבוגרים בהדסה עין כרם והפסיכולוגית שלי היתה ממוחית להפרעות אכילה. אל תוותרי ואל תדחיקי את הבעיות לצד יש להן סיבה להיות שם ולהפריע לך אז פשוט הכי טוב זה לראות מה הבעיה ולטפל בה גם אם נראה שהכל שחור ואין מוצא ... יש!!!.. כי אני מאמינה שאת מרגישה ויודעת כמה שככל שעובר הזמן המצב לא משתפר והתחושות המגעילות מלוות אותנו ביום יום -לפעמים יותר ולפעמים פחות, חשוב שנשים לב אליהן וניתן להן את המענה הדרוש...
דבר שני הייתי שמחה לשמוע ממך באמת לגבי המחקר ומה המטרה שלו, [גם אני לפני כמה זמן השתתפתי במחקר כל שהוא אבל לא ספציפי לאכילה הלילית הוא היה כללי יותר - של כל מיני הפרעות אכילה] ...
איך עבר עליך הצום?

שלום לירון,

אני ממליצה לך לפנות ולקבל עזרה מקצועית בתחום של הפרעות אכילה.
את מזהה נכון שהעיסוק שלך ברזון ובתת המשקל אינו רגיל ואינו מיטיב איתך.
בנוסף תחושות הגועל כלפי גופך גם הם מעידים על קושי רגשי רחב יותר.

אם את מתחת לגיל 18 עלייך לפנות להורייך על מנת שיעזרו לך בהכוונה ומציאת טיפול מתאים עבורך.

בהצלחה ושנה טובה

אין לי הרבה מה לעזור כי אני עמוק בתוך הקושי, אבל ראיתי שעברו כמה ימים ולא התייחסו אלייך, אז רק רציתי לומר שאני מבינה ומרגישה אותך, ואל תפסיקי לשתף אותנו..

שלום יובל,

נשמע שאת עוברת תקופה קשה. המאבק במשקל יחד עם האובדן של סבא וההתרחקות של אמא.
יתכן מאוד שההתרחקות אותה את מרגישה מצד אמך היא תוצאה טבעית של האובדן של אביה, היא כנראה שקועה בעצמה ופחות פנויה אליך ולמצוקות שלך, אני נוטה להאמין שלאחר שיעבור זמן דברים יחזרו לקדמותם.
יחד עם כל זאת אני סבורה כי את זקוקה לעזרה מקצועית בנושא של הפרעת אכילה, כדאי לשתף את הוריך, אם את מתחת לגיל 18, או בן משפחה אחר אליו את מרגישה מספיק קרובהעל מנת לקבל הכוונה במציאת טיפול מתאים.

בהצלחה ושנה טובה

רוצה לומר שהתכווצתי לקרוא את דברייך.
אני חושבת שהתשובה נמצאת בגוף השאלה "לא משנה אם אני במשקל טוב לגוף שלי או רע לגוף שלי - אני מרגישה רע. נמוך? לא מספיק! גבוה? בהמה! בכל מקרה דיכאון."
הדרך היחידה שאני מכירה כדי ליצור עתיד אחר(מבלי להכנס לעניין הבריאותי הבעייתי,כפי שביקשת את ודאי יודעת) הוא באמצעות עבודה על התחושה הקשה שלך של חוסר הצלחה\כישלון בחייך.אני חושבת שחשוב להבין מהיכן התחושות האלו מגיעות ולעבד אותם,תוך הבנה ותמיכה,בטיפול.
לא כתבת האם היית\נמצאת בטיפול?מה את חושבת של פניה לטיפול כזה?
חשוב לי להזכיר לך שצמצום הוא לא הפתרון אלא מעגל רשע שיגרור אחריו בולמוסים,שמהם את הכי מפחדת.ויוציא את הגוף מאיזון ע"י שיבוש המטבוליזם שלו,דבר שלטווח הרחוק עוד יותר יהיה בעוכרייך.

אשמח לשמוע מה את חושבת,
קרן אור.

היי שוב,

פתאום שמתי לב שכתבת בזמנו הודעה למטה בפורום וההודעה הזאת מתארת כמה טוב הרגשת כשהפסקת להלקות את עצמך ולהתנהל כאילו כל מה שיש בך הוא נתון מספרי.אני רוצה שתקראי את ההודעה הזאת שוב ותתחברי לאותה הרגשה.אפשר שבאמצעות טיפול שורשי רגשות אלו יהיו כאן כדי להשאר.מגיע לך!

קרן אור.

ראשית - תודה על המענה.
נכון, לפני פחות משבועיים פרסמתי כאן פוסט אופטימי כמעט לגמרי, והוא אכן היה נכון לאותם ימים. אבל מאז עליתי על המשקל.. דבר שנמנעתי ממנו באופן מוחלט במשך כמה חודשים, ואכן הוכיח את עצמו כעוזר.
אבל אתמול.. נשברתי. ומי שנשברת משלמת את המחיר, לכאן או לכאן, לא?
אני לא בהיסטריה לרדת במשקל. אני יודעת שאם אני רוצה אני יכולה. בהתחלה פחות טבעי, אח"כ כמו לנשום.
המסלול שלי לאנורקסיה נבנה מאובדן שהוביל לדיכאון, שפגע בתיאבון והביא לירידה במשקל. המחמאות לא איחרו לבוא, ובהתאמה גם הרצון להוריד "רק עוד קילו אחד".
אני במקום טוב יותר עכשיו מבחינה נפשית, האובדן מהדהד פחות, ולמרות שיש מספיק גם בלעדיו, אני מרשה לעצמי לחשוב שסה"כ, בהתחשב בנסיבות, לא רע לי.
אני חושבת שהבעיה שלי נעוצה עכשיו במקום אחר. סטנדרט מסויים שסיגלתי לעצמי. כמו שאתה לא יכול לחזור לנהוג ברנו אחרי שנהגת על BMW, ככה קשה לי להיות סתם רזה לעומת ממש רזה.
הייתי בטיפול לתקופה מסויימת, אבל כמו שציינתי בפוסט ה"אופטימי", אני לא יכולה לתת במה לה"א שלי מבלי להראות נסיגה. כאילו כדי להצדיק את הטיפול או משהו מעוות בסגנון. מה שמשאיר אותי איתי.
אני די מחבבת אותי. אני מכירה אותי הכי טוב. אני יודעת איך לדבר אליי. אני מודעת ליכולות שלי מצד אחד ולקשיים שלי מצד שני. והעובדות בשטח מדברות בעד עצמן: אני קרובה למשקל תקין יותר מאי פעם ועשיתי את זה לבד. רואה? מבינה גם שיש לי צורך להוכיח שאני יכולה לבד ולא צריכה עזרה מאף אחד. במקביל מבינה, שגם פה יש בעיה.. מעגל רשע אמרת?
בכל מקרה, היום מרגיש לי כאילו אני עומדת אל מול קיר. כל כך רוצה שזה לא ישנה לי, אבל זה כן! הרי באמת, למי חוץ ממני איכפת אם אני שוקלת ככה או ככה? מרגיז אותי שזה קרה לי בכלל. בחיי עשיתי דיאטה אחת, שהייתה גם היא יחסית דרסטית, אבל המטרה הושגה (אותם 3 קילו שכולנו נלחמות בהן כל החיים נגוזו) והמשכתי הלאה.
ועכשיו זה..
עייפה מהליכות בשיא החום כדי "לפצות" על תפוח. בזה למחשבות הדביליות של "את שמנה", כשרציונאלית אני יודעת שאני רזה (מאוד). בזה להתנהגויות של הגבלה עד לרמת הטיקטק (אחד מספיק). ובעיקר, בזה לעיסוק המתמיד הזה בעצמי, ועוד בחלק שולי כל כך.
***********
היום מחלון האוטו ראיתי מישהי יושבת על ספסל ומחכה לאוטובוס. חיצונית, לא היה בה שום דבר מיוחד. מין ממוצעת כזאת - לא יפה במיוחד אבל גם לא מכוערת, לא גבוהה אבל גם לא נמוכה, לא רזה אבל גם לא שמנה. רגליים זרוקות קדימה, במין רישול מחשבה.
בחורה, יושבת על ספסל, מחכה לאוטובוס וחושבת, סביר להניח, על כל דבר שבעולם חוץ מכמה היא שוקלת, איך הירכיים שלה נראות ברגע הנתון הספציפי הזה, והאם היא צריכה לעמוד בעצם, כי ככה היא תשרוף יותר קלוריות. כולי קנאה.

שלום סמדר,

אכילה לילית הינה תופעה שיותר ויותר מדברים עליה והיא שכיחה.
כפי שכתבה לך אפרת-הטיפול שהוכיח את עצמו עד כה הוא שילוב של פסיכותרפיה וטיפול תרופתי.האם ניסית אחד מאלו?
כתבת על מחקר חדש בתחום,האם משהו התקדם?

מה שחשוב לי לומר לך הוא שישנם היום טיפולים טובים וחבל לא לנסות אותם.הוכח גם שיש חוסר איזון ביוכימי במוח שגורם לתופעה ושטיפול תרופתי יכול לעזור.
אם עוד לא עשית זאת,מציעה לך לפנות לאבחון אצל פסיכיאטר\ית והם יוכלו לגבש ולבנות את סוג ואופן טיפול הכי נכונים עבורך,בהתחשב בנתונים האישיים שלך.

עדכני מה קורה,
חג שמח,
קרן אור.

זו יסמין ושוב למקרה שלא ראית את ההודעה אז אני משאירה לך גם פה .... שאני מאוד אשמח לשמוע ממך [וגם לגבי המחקר] כי באמת להיות לבד זה לא כיף בזה לפעמים אתה מרגיש שאתה מול העולם..... וכיף לדבר או לשתף משהו שנמצא באותה סירה איתך..... חג שמח ושנה טובה!!

שלום,

מההודעה שלך נשמע שאת במצוקה ומייחסת אותה ברובה למשקל הגבוה .
סביר להניח שאת מכירה את כל הדיאטות, ואין לי מה לחדש לך בתחום.
מה שאני כן יכולה להציע לך הוא להסתכל באופן הפוך : המצוקה שלך היא לא מהשומן אלא השומן הוא תוצר של מצוקה, אני מציעה לך לבחון האם ההשמנה שלך וחוסר היכולת שלך לרדת במשקל הם ביטוי לקשיים רגשיים, ( את זאת ניתן לברר בטיפול פסיכולוגי), למשל יש אנשים שמנים שעוטפים את עצמם במעטפת של שומן כדי לבודד אותם מאחרים. יש אנשים שמנים שקשה להם לבטא תוקפנות וכעס ואז במקום זאת הם טורפים מזון. (פעולה תוקפנית).
ממליצה לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי ובמקביל להצטרף למסגרת מסודרת של דיאטה (דוגמת שומרי משקל), כך שבמקביל לבירור הרגשי ובעזרתו תרדי במשקל.

בהצלחה

שלום רוני,

ראשית אני מתנצלת על העיכוב בתגובה. שנית אני שמחה שפנית אל הפורום היות ונשמע כי על אף שעברת טיפול ו'יצאת' מהמצב האנורקטי בו היית, עדיין יש לך הפרעת אכילה פעילה, רק שאופן הביטוי שלה התהפך לבולמוסי אכילה.
אני ממליצה לך לחזור לטיפול פסיכולוגי ולמעקב של תזונאית על מנת לטפל בבולמוסי האכילה ,שהם אכן מאוד מתסכלים.
אני מבינה שאת רוצה לחזור למשקל בו היית לפני בולמוסי האכילה, את מתייחסת למשקל כמטרת העל, בעוד שבולמוסי האכילה הם ביטוי למצב רגשי/נפשי שלך, גם אם קשה לך לראות זאת כרגע ואת מתייחסת רק למשקל ורק להבט הפיזיולוגי.

אני מזמינה אותך להמשיך ולשתף ולעדכן במצבך

בודאי שיש קשר בין ירידה במשקל להפסקת המחזור,אבל אני גם מניחה שאת יודעת את זה....הגוף מאותת שהמשקל הזה לא טוב לו ובכדי לשוב ולקבל מחזור יש צורך לעלות שוב למשקל הקודם.
לשאלות נוספות בנושא ממליצה לך לפנות לרופא\ת נשים.
לא כתבת מעבר למשקל מה קורה איתך ומה העובדה שעכשיו את לא מקבלת מחזור עושה לך.האם זה מטריד אותך?אם את מוטרדת ממשקלך במידה רבה הייתי ממליצה לשקול פניה לטיפול תזונתי,לפחות בתור התחלה כדי לברר יותר טוב את מצבך.

אני כאן אם יש שאלות נוספות,
קרן אור.

ברור שזה מפריע לי..אני מפחדת שאני לא יקבל מחזור יותר אף פעם..כי אני לא רוצה להעלות במשקל אני מפחדת להשמין ואני לא רוצה ללכת לרופא כי ההורים שלי לא יודעים שיש לי בעיה
אני לא יודעת מה לעשותת:'(

צר לי שאני עונה רק עכשיו,היו לי כמה שבועות עמוסים..
אני חושבת שאם את מוטרדת ממצבך(ובצדק) כדאי לעשות את המאמץ וכן לפנות לרופא או לפחות לדיאטנית שתוכל להרכיב לך תפריט מאוזן בו תשמרי על משקלך אבל מצד שני,גופך יקבל את כל הדרישות התזונתיות להן הוא זקוק ע"מ לשמר את התפקודים ההורמונליים(שהם הראשונים להפגע).
הרופא או הדיאטנית לא צריכים לספר להורייך את תוכן השיחה כך שאין לך מה לחשוש כי הם מחוייבים לסודיות רפואית.כל מה שהורייך ידעו זה שהלכת לרופא.

אני מקוה שמצבך משתפר,
אם אני יכולה לעזור במשהו נוסף אל תהססי לפנות.
קרן אור.

שלום ים,

ראשית,נאלצתי למחוק חלק מהודעתך שהיו בה מילים לא ראויות.אני מבקשת לכבד את הפורום ואת האנשים שקוראים בו.אני מבינה את הזעם,הכאב,המצוקה הנוראית,אבל כפי שאמרתי לך בתכתובת האישית וכן כאן כמה פעמים הדרך הנכונה היא להביא את מה שאת מעלה לטיפול.
בכדי להחלים את חייבת להיות כנה עם הצוות המטפל.אל תחפשי הקלה בסממנים חיצוניים,היא לא נמצאת שם.תני לעצמך אפשרות אמיתית להעזר.תופתעי לגלות שכל שאת צריכה לעשות הוא רק לרצות להאחז בידיים שודאי מושטות אלייך.האחזי בהם.אפשר שחייך יראו אחרת.

בהצלחה,
קרן אור.