פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

בהרבה פורמים יש איסור לפרסם מדדים שלדעתי זה נכון כי זה יכול להוות טריגר.. אבל כל פורום והחוקים שלו..

נשמה, כאבתי לקרוא את ההודעה שלך! אני כל כך אבל כל כך מבינה אותך שאיןןןןן לך שום מושג בעולםםםםםם!!!!
קודם כל- תירגעי כי זה הכי חשוב לך כרגע! ואני יודעת שזה קשה ובכלל לא פשוט! תחשבי טוב תנסי להוריד את המחשבות הטרדניות על מוות והתאבדות, זה לא מגיע לך! את תהיי יפה ורזה ותחיי עד 120 למה למות בגיל כל כך יפה?
האם הוריך מודעים למצב?האם את מקבלת טיפול?
תעשי לי טובה ותפחיתי מהמשלשלים כי 20 זה המון אבל פשוט המון והנזק שיכול להיגרם הוא עצום. ותאמיני לי שהמשלשלים האלה מנפחים את הבטן ולא מכווצים אותה אלא רק אוכלים את הכל מבפנים. איני רוצה להפחיד אותך אני יודעת באיזה מצב, תאמיני לי!!!
מחזיקה לך אצבעות חזק חזק חזק!!!
אוהבת
נטע

אני כל כך מבינה אותך!
אני 167, שוקל 49 אחרי שהעליתי 2 קילו בשבוע וחצי!!! (אז עד גם אני שקלתי 47..).
הסיבה שהעלתי במשקל היא שאני לא מקבלת מחזור כבר שנה ורופא הנשים אמר לי שאני חייבת לעלות במשקל אחרת חבל.. כי אני פוגעת אך ורק בעצמי. ברור שכעסתי עליו, על ההורים שלי, על חברים שלי, כולם אמרו לי שאני חייבת להשמין! ואני בשלי, חשבתי שאני נראית הכי טוב בעולם כשאני רזה ושדופה.. אני אגיד לך את האמת.. אני עד עכשיו חושבת ככה.. אבל גם למרות ה2 קילו האלו שהעלתי, אני חושבת שעדיין אני נראת רזה.. אומנם כבר יש לי "צדדים", יש לי "מה לתפוס.." למרות שאני היחידה שרואה את זה, וכל מי שאני אומרת לו "אוף!! כמה השמנתי!" רוצה להעיף לי כאפה!. מאמי , מה שאני מנסה להגיד זה, שקודם כל הבריאות פה זה הדבר הראשון!!! תחשבי על כל ההשלכות שחס וחלילה יכולות להרוס לך את הבריאות! ותאמיני לי שאני באמת כל כך מבינה אותך.. אבל קחי את עצמך בידיים ותנסי לראות שגם בלי משלשלים, בעזרת תזונה בריאה, את תיראי מעולה!!!

אבל הבעיה היא שהמבנה גוף שלי ממש דפוק.. הבטן שלי בחיים לא תהיה שטוחה.. פשוט כי נולדתי עם מבנה דפוק כזה.. ככה שלפי המשקל אני אמורה כבר לראות עצמות לפחות אבל בגלל שהמבנה גוף שלי דפוק אני עדיין שמנה.. אני בכלל אל רזה.. אולי עם הבגדים אני נראית בסדר אבל כשאני עומדת מול המראה בחזיה ותחתונים אני רואה את כל השומנים ורק אני רואה אותם.. כי עם הבגדים זה עוד איכשהו בסדר..
הבטן שלי כזאת נוראית.. לא משנה כמה אני אשקול.. אבל לפחות אם אני ארד היא תהיה קצת פחות נוראית..

אוף..! אני כלכך שונאת את עצמי..

סביר שהבטן שלך לא תרד.
כאשר דופקים את חילוף החומרים ומבלגנים לגוף את צורת האכילה ומונעים ממנו מה שהוא צריך, נוצרות (בין היתר) בעיות עיכול.
בטן שטוחה זה דבר גנטי לרוב, או שצריך ממש לעבוד על זה בחיזוק שרירי הבטן, זה לא ממש משנה מה תאכלי.. (או לא תאכלי), סביר להניח שאם תרעיבי את עצמך תמצאי את עצמך מביטה על עצמך במראה ומתבאסת בכל זאת.. כי עיוות בדימוי הגוף זה לא משהו שאפשר לתקן ע"י ירידה במשקל.
חבל שהרוב מבינות את זה רק כאשר זה כבר מאוחר והן עמוק בתוך חיים עייפים ומדכאים של חוסר סיפוק תמידי..........

יודעת מה יגרום לך לאהוב את מה שאת רואה?
טיפול.
תטפלי בעצמך ובתפיסה שלך את עצמך.

בהצלחה

אתן מקסימות! :-)

יקרה,
אני שומעת מדברייך את המצוקה ואת חוסר האונים שאת מרגישה.
לנוכח תת המשקל בו את נמצאת(BMI 17.3) אין זה מפתיע כלל שהגוף מנסה להלחם כדי לגרום לך לספק לו את האנרגיה הדרושה לפעילותו התקינה וזה מתבטא במה שאת מכנה "בולמוסים"(בייחוד לאחר תקופה של צמצום),הדרך לטפל ולמנוע את אותם הבולמוסים הוא ע"י תזונה מאוזנת ולא הרעבה,שבטווח הארוך רק תחמיר את המצב.
לא מפתיע אותי גם לקרוא את התחושות הקשות שאת מתארת ביחס למראה שלך וע"כ שעדיף למות מאשר לחיות כך.אני יכולה להבין את הרגשתך(בה"א מתקיים עיוות בדימוי גוף כך שבאופן פרדוקסלי ככל שיורדים יותר במשקל האובססיה לגוף גדלה ורואים את עצמנו שמנים ,כשזה ממש לא המצב וברור לי שלאור הנתונים שלך זה מתקיים גם אצלך) ואני גם חושבת שזה קשה מאוד לחיות עם הפרעת אכילה פעילה ולהיוותר איתה לבד.לא כתבת כמה זמן המצב נמשך כך והאם את בטיפול כלשהו,ואני ממליצה לך בחום להכנס למסגרת כזאת. הן נפשית,כדי להתחקות אחרי הגורמים האמיתיים שהם הבסיס לה"א שלך והן טיפול תזונתי עמ"נ לווסת הרגלי אכילה בריאים שימנעו את "מעגל הרשע" אותו את מתארת.טיפול זה גם חשוב כדי להוריד בהדרגה את התלות במשלשלים,שאינם עוזרים בהרזיה אלא נותנים אשליה(שמתנפצת מאוד מהר) של ירידה במשקל שנעוצה בירידה (זמנית) במאגר הנוזלים בגוף,אך יש להם סיכונים רבים עד כדי דום לב.

אשמח לשמוע מה את חושבת,
קרן אור.

בעיקרון זה התחיל לפני 4 שנים.. אבל הייתי באשפוז יום ובמשך השנתיים האחרונות חייתי עם זה ולא ירדתי במשקל..
לפני חודשיים שלושה בערך זה חזר בעוצמה הזאת.. זה היה נורא מהיר.. כאילו בשבועיים ירדתי 7 קילו כי לא אכלתי כלום.. וחיפשתי טיפול ואני מחפשת... יותר נכון אשפוז.. כי כרגע אני ממש לא מסוגלת לבד ועם הבולמוסים שלא נפסקים זה קשה להיות בבית לבד כל היום כי אני לא נמצאת בשום מסגרת (סיימתי יב) אז אני צריכה אשפוז אבל בתל השומר מלא ובהדסה בירושלים אני ברשימה ואמרו לי שזה יקח עוד חודש לפחות.. כי אני לא המקרה הכי דחוף ככה שיקבלו קודם את מי שדחוף ואז יתפנו למקרים כמו שלי.. פחות דחופים לדעתם..

אז אני כרגע דיי לבד עם זה.. היה לי טיפול של פסיכולוג אבל אני צריכה גם מעקב פסיכיאטרי וכל פסיכיאטר שבדקנו לא הסכים לטפל בי.. אז אמא מצאה איזה מכון שיש בו גם פסיכיאטרית וגם פסיכולוגית .. אין לזה שום קשר לה"א.. אז היא מצאה את זה לפני 3 חודשים.. באותה תקופה גם הפסיכולוג שהיה לי עצבן אותי.. בכלל לא הבין אותי.. ואפילו הציע לי לעזור לי לרדת במשקל.. בכל מקרה.. אמא אמרה שאני צריכה לעזוב אותו ולהתחיל טיפול חדש.. ואני שונאת להתחיל טיפולים.. ב4 שנים האחרונות נראה לי עברתי 8 מטפלים.. בכל מקרה הלכתי לשם נפגשתי עם הפסיכיאטרית כמה פעמים ואז זה כשהה"א התחילה להטריד אותי שוב.. ואמרתי לה שזה נורא מציק לי.. אמרתי לה שאני חושבת שאם אני לא ארזה אני אחזור לאובדנות.. הייתי באה אליה והיא היתה שואלת אותי אז מה כמה ימים לא אכלת.? ואמרתי לה 3 והיא כזה "אה אוקי".. ולא עשתה כלום.. לא הפנתה אותי לדיטאנית אפילו.. לפני חודשיים בדיוק זה כשהתחיל הצום והלכתי אליה וזה היה אחרי 4 ימים שלא אכלתי והיא שוב לא עשתה כלום.. פשוט כלום.. (בסוף זה נגמר בצום של שבועיים ) אז הפסקתי ללכת לשם כי הם פשוט לא מבינים כלום בה"א .. ואמא שלי בטוחה שזה המקום הכי טוב.. והיא הולכת שם להדרכת הורים.. והם ככל הנראה "מדריכים אותה" איך להתנהג איתי .. אז אם קודם היא לא ידעה איך להתנהג איתי.. עכשיו הרבה יותר!

בשבועיים שלא אכלתי.. אף אחד לא עשה כלום.. הייתי בבית רוב היום במיטה.. ואמא לא עשתה כלום.! שומדבר.. פעמיים אולי שאלה אם אני רוצה לאכול וזהו..
אחרי שבוע וחצי כשיצאתי איתה ועם אחותי לעיר ולא הצלחתי ללכת רק אז היא אמרה שהיא רוצה שאני אלך לרופאה..בכלל לא אכפת לה.. ככה זה נראה בכל אופן..
לפני שבועיים הייץי אמורה לקבל תשובה מהדסה.. ובאותו זמן אמא פשוט החליטה לטוס לה לחופש בחו"ל.. כאילו זה היה בדיוק השבוע שבו הייתי אמורה להתאשפז לפי מה שאמרו (מה שמסתבר כלא נכון כי זה לוקח הרבה יותר זמן) אבל בכל אופן היא פשוט טסה.. בכלל לא מבינה את המצב..אני כל הזמן צריכה "להכריח" אותה להתקשר למקומות ..ואמרתי לה שהמטפל הזאת שלהם מדריכה אותם ממש לא נכון ושהמקום הזה לא עוזר לי והיא ממשיכה ללכת לשם..
אני לא יודעת מה לעשות קצת נמאס לי מכל המצב הזה.. קצת הרבה..

את הBMI שלה?? אשכרה חישבת אותו..... למה??

לא הבנתי את פשר השאלה אבל בכ"ז אענה לך:
היא כתבה שהיא שמנה,שהבטן שלה נפוחה,ציון הBMI נועד כדי להראות לה שאין זה כך כלל ושהיא רחוקה מזה ושמה שמתקיים כאן הוא עיוות בדימוי הגוף כך שלא משנה כמה היא תשקול היא עדיין תראה את עצמה כך במראה.
עניתי לך???????

הסברים רציונלים לעיתים רחוקות עוזרים.
מה שכן- ייתכן והוספת לה מונח חדש שלא בהכרח היא הכירה קודם, הביאמאיי.
עוד משהו שאפשר להתחיל לחשב.
לחשב למופרעת אכילה את הביאמאיי על דפי הפורום נראה לי צעד מסוכן ולא אחראי.

בוודאי שהיא מודעת לכך שהיא בתת משקל. להסביר לה את זה ע"י מדידת מדדים לדעתי רק יכול לדרבן אותה להמשיך. (הרי עכשיו היא קיבלה את האישור שכ"כ השתוקקה אליו כאשר רשמה את הגובה והמשקל שלה.... שמישהו יגיד לה שהיא נורא רזה וכ'ו....)
הבחורה זקוקה לטיפול פסיכולוגי ודיאטני, לא לחישוב ביאמאיי.

ל-...
אם תסתכלי אחורה בפורום תראי שאני לא מתירה לפרסם משקל והיו פעמים שנתון זה נמחק.כאן חרגתי כי אני חושבת שיש לזה כן משמעות.לפי מה שאת אומרת גם לרשום לחולת הפרעת אכילה שהיא בתת משקל יכול ליצור טריגר(הרי בינינו כל דבר קטן מפורש אצל מי שרוצה בצורה מעוותת,כמו שיגידו למישהי שהיא ניראת טוב ואחת תשמח ותאמר תודה אבל חולת הפרעת אכילה תחשוב ישר:"זה בטח אומר שאני ניראת שמנה,בריאה..").גם אם מתקיים עיוות אני חייבת לדבר אל ההיגיון כי ללכת עם הקולות החולים,ידי תמיד תהיה על התחתונה.זאת תהיה מלחמה אבודה ומערכה שאסור לשום מטפל בכלל להכנס אליה. .אסור לוותר אף פעם.כשמדברים אל ההיגיון לעיתים מצליחים לחזק אותו.תמיד קיים סיכוי שמתישהו זה יחלחל ואסור לותר עליו.
בעבר המונחים והמידע לא היו כ"כ שכיחים היום אין מישהי שלא יודעת מה זה BMI ולמעשה,מתוך היכרות שלי עם המון חולות אין אחת שלא מחשבת לעצמה את זה ועד כמה וכמה שהיא היתה עד לא מזמן בטיפול ומן הסתם זה חושב והובא לידיעתה.לא חשפתי איזה סוד מדינה לא ידוע..הרי כחולות אנחנו כל הזמן מחשבות קלוריות ואובססיביות לגבי כל 100 גרם שעלה\ירד.המידע זמין וזה שלא נדבר עליו לא אומר שהוא לא ממשיך להתקיים מאחוריי הקלעים.

ולך אני,אין לי מה להוסיף מלבד לחזור שוב על המלצתי לפנות לטיפול כוללני עם אורנטציה לה"א.אם תרצי את עזרתי בחיפוש מקום מתאים ,את מוזמנת לפנות אליי שוב.
מעבר לכך,הדיון הזה סגור.

תודה על ההערות והארות.

היי חמודה, נכנסתי לפורום כאמא לילדה אשר סבלה מהפרעות אכילה מאוד קשות. אחרי שהיא ישבה ודיברה איתנו ואנחנו בהסכמה מלאה וברצון רב רצינו כ"כ לעזור לה, החלטנו לקחת אותה למכון פרטי שיש בתוכו יחידה להפרעות אכילה. פגשנו מבטפלת מקסימה למפגש ראשוני שאיבחנה את מצבה וליוותה אותנו בכל התהליך הדרוש והסבירה לנו למה הילדה זקוקה. קיום לאחר טיפול במרכז היא עלתה קצת במשקל ושמרה עליו כך כבר קרוב לחצי שנה! זה כיף גדול לעזור לילד שלך שכ"כ במצוקה וכל שרוצה זה לעזור לעצמו.. פשוט צריך להיעזר באנשי צוות מתאימים וליוי אישי. ממליצה לך בחום לדבר עם הוריך, בטוחה שהם ישמחו לעזור לך!! המכון שאנחנו טופלנו בו הוא המכון של ד"ר אילן טל, מקום מקסים בליווי אישי וצמוד, עזרו לנו ובמיוחד לביתנו המון. כדאי לך.. לא לוותר!!! בהצלחה שיהיה לך.

שלום,

ישנה משמעות גדולה לעובדה שאת מזהה שיש בעיה, גם אם כרגע אמא לא יודעת.
הבעיה היא העיסוק והמלחמה באוכל. מה את חוששת שתהיה התגובה של אמך?
את כרגע מסתירה את הבעיה, אך במידה ותמשיכי לרדת במשקל 'הבעיה' תיחשף ויכולים להגרם לך בנוסף נזקים בריאותיים.
המטרה בטיפול היא לעזור לך להבין מה המאבק באוכל מייצג, מדוע אינך אוהבת את הגוף שלך (האם זה מספר שאינך אוהבת את עצמך, למשל? לא בטוח שזו התשובה, בטיפול ניתן לברר זאת).
את יכולה לפנות לטיפול גם מבלי שתהיה לך מוכנות לוותר על המאבק באוכל, זה בסדר גמור, מצד אחד להכיר שיש בעיה שצריך לטפל בה ומצד שני לא לרצות לוותר עליה.

עזרתן לי מאוד , המון תודה !
דיברתי עם אמא שלי אחרי שהיא התחילה לשים לב
שמשהוא לא בסדר כשישבנו במסעדה ..
דיברתי איתה וזה היה רגע שמוצף ברגשות והמון המון בכי ( מהצד שלי .. )
היא אמרה שהיא שמחה שפניתי אליה ושעוד השבוע הזה אנחנו נלך לבדוק איך ממשיכים הלאה ואיך לטפל בזה ..
אבל אני מרגישה עכשיו שאני בסוג של משטר ואני אוכלת בשביל לרצות אותה ושהיא מסתכלת ואומרת לי שכשלה אבד הרעב הרופאה אמרה לה לאכול כל שלוש שעות ארוחה קטנה , אבל הרעב שלי לא אבד וכנראה שקשה לה לעכל את זה ..
אני לא מאשימה אותה כי אני יודעת שזה לא קל שאומרים לך שמשהוא לא בסדר עם משהוא קרוב אליך שאתה אוהב ..
אני מקווה שיהיה בסדר והכל יסתדר !
המון תודה על העזרה .

כל הכבוד!

עשית צעד משמעותי, את מוזמנת לשתף/להתייעץ בהמשך.

מה שלומך יקרה?
איך את מרגישה?
שיהיה לך פוווווווול פווווווללללל מזל טוב כבר חשבתי שהתחתנת עם אהובך!!!
שיהיה לך המון המון מזל טוב וחיים שמחים יפים מלאים באהבה והעיקר בבריאות!
גם אני מתגעגעגעת אלייך.
את יכולה לשלוח מייל חופשי :-)
יום טוב מאמי!
אוהבת
נטע

אני במקום ממש רע כרגע..
לפני שנה סיימתי דיאטה מאוד מאוד מוצלחת שירדתי בה בקצב טוב 7 קילו (בכיתה י')
במשך השנה האחרונה לא הפסקתי להיאבק עם האכילה ועם העלייה בחזרה במשקל- עליתי וירדתי במשך כל התקופה הזאת ולבסוף הגעתי לתקופה עם הרבה בולמוסים שאני עליתי וממשיכה לעלות בה אל מעבר למשקל המקורי שלי...
מאוד קשה לי עם זה ואני לא מצליחה למצוא את הכוחות להיכנס שוב למסגרת בריאותית נכונה... דיברתי עם ההורים שלי על ללכת לפסיכולוג אבל זה לא קרה באמת בסוף....
אחת הסיבות לכך היא שאני רוצה לעשות את התהליך הזה בעצמי, בתקווה שהוא גם יוכל לעזור לי ללמוד על עצמי יותר, מנקודת המבט שלי.
מה שכתבת עכשיו עורר בי המון גאווה והמון רצון להצליח בזכות עצמי, להגיע למקום בו אני שלמה עם המשקל שלי ואני מאמינה שממקום כזה אני גם אהיה מסוגלת להיכנס לתהליך של ירידה ושמירה של המשקל.
הייתי רוצה לשמוע ממך עצות ואם אפשר להיעזר בך קצת כדי שאני אוכל סוףסוף, אחרי שנה של התעסקות בלתי פוסקת בזה, לעזוב את התחושות האלו ולהתחיל להתפנות לדברים החשובים באמת בחיים...
תודה מראש! (אם מישהו אחר מזדהה עם מה שכתבתי או יש לו עצות, אני אשמח לשמוע!)

קראתי את מה שכתבת לאביבית ולא היה לי ברור אם את מבקשת גם את תגובתי אבל חשוב לי לומר לך שקשה מאוד להחלים מה"א לבד! והאמת היא ,שקשה גם להשאר ולהתמודד איתה לבד ובמבט לאחור אני יכולה לומר לך ששנים חשבתי שאני יכולה לצאת מזה לבד שאני לא צריכה טיפול,שה"א שלי לא חמורה כ"כ,אבל מצאתי את עצמי אחרי עשור עם הפרעת אכילה קשה ,מפוחדת ולא הצלחתי כבר להושיט את ידיי ולבקש עזרה.בסופו של דבר כשהייתי על סף מוות,מצאתי בי את הכוחות ופניתי לטיפול.עברתי כמה טיפולים,עברתי כמה מטפלים,ברחתי מטיפול לא מעט,עד שלבסוף החלטתי להביט לאמת בעיניים ולהתחיל להתמודד.הדרך היתה קשה אבל עם ליווי זה היה פחות בודד.

את צעירה ונמצאת בתחילת הפרעת האכילה שלך והסיכויים לצאת מזה ולהחלים הם מאוד גבוהים בשלב הזה,זה משחק לטובתך.פני לטיפול שוב,את אף פעם לא יודעת אם הטיפול הבא הוא זה שיעשה את ההבדל.

בכול אופן אני כאן אם תרצי להמשיך להתייעץ\לשתף.
שלך,
קרן אור.

הדרך היא לא קלה בכלל .. היו לי הרבה מעליות וירידות ..את צריכה למצוא משהו שנותן לך כח להמשיך בחייך , ושנינו יודעת שהפרעת האכילה הייתה ממלאת את המקום הזה ,במקום הזה אנחנו מתפרקות על כל הזעם התיסכולים ואפילו גם בדברים החיוביים .
אני ממליצה לך לחשוב מה כן עושה לך טוב שלא בהכרח קשור לאוכל , לטייל ,שופינג, חברות, מסיבות פשוט תבלי תנסי למצוא תעסוקה שהיא לא סביב האוכל ובשביל זה דרוש הרבה מאמץ אבל בתוך תוכך הוא קיים , אני נאחזתי באימא שלי לא רציתי שהיא תסבול מהבת שלה ומספיק היא הייתה איתי שהייתי מאושפזת לא עוד .
איני יודעת את המשקל שלך כרגע אבל אני אומרת גם עם את מלאה ומנסה להרזות תעזבי את הדיאטה לפחות לתקופה של חצי שנה עד שתרגישי רעננה ומוכנה לפתוח תהליך בריא עם תזונאית ופסיכולוג שתיהיה תחת ביקורת כלשהי .
אשמח להיות איתך בקשר ויענה לך על כל שאלה . 

צר לי שאני מתפנה לענות רק עכשיו ובוודאי שאני זוכרת אותך(איך אפשר לשכוח??)
רוצה לומר לך שהתרגשתי לקרוא את דברייך ואני מאד מאד שמחה לשמוע! מאד משמח שטרחת לכתוב כאן ולעדכן. לפעמים גם מילת תודה של מישהו מהצד השני של המחשב יכולה לעשות הרבה טוב.

אז ספרי לי,איך היתה החתונה???

בהצלחה!
קרן אור.

החתונה הייתה מהממת .. פשוט שיגעעון ... עכשיו מעקלים את חיי הנישואים ,לומדת מזה להיות אישה נשואה .
מה איתך איך את מרגישה ?
האמת התגעגעתי מלא לפורום .. מבטיחה שאני יבקר יותר =]

יקרה,

אני שמחה מאוד לקרוא על הדרך החדשה אותה את עוברת!
מאחלת לך ולכם כזוג הרבה הרבה שנים מאושרות,של הבנה,חברות והכלה.

שנה טובה,
קרן אור.

שלום ס'

אם את מתחת לגיל 18 ונשקפת סכנה לחייך עקב הפרעת האכילה ניתן לאשפז באופן כפוי.
האם את רוצה לספר ולהרחיב?

מיואשת יקרה,
אני מבינה את המצוקה שאת חשה,אבל האם באמת חשבת שבפורום תמיכה בה"א ניתן לך תפריט הרזיה????
צר לי לאכזב אותך.רוצה להזכיר לך שהדרך להחלים ולהתגבר על הבולמוסים היא דווקא לא לצום אלא לאכול תזונה מאוזנת וקבועה,וזאת תוכלי לעשות בעזרתה של דיאטנית.
הדגש צריך להיות על מניעת הבולמוסים .שום טיפול בה"א לא מתחיל בדיאטה.רק אחרי איזון וריפוי,ורק אם אח"כ תחליטו שאת באמת צריכה(ולא שזה עיוות של הפרעת האכילה ממנה את סובלת),ניתן יהיה לחשוב על תפריט אחר אבל ממש לא בתור התחלה.
מציעה לך גם לפנות לטיפול נפשי שיעזור לך להבין ולהתיר את הקשיים האמיתיים שמבטאת הפרעת האכילה שלך.

מקוה שאת בטוב,
קרן אור.

שלום לך,
היום יש יותר ויותר מודעות לסוגים השונים של הפרעות אכילה,גם לאכילה לילית,ובמקביל יש יותר ניסיון קליני טיפולי.כתבת שאת מטופלת אצל פסיכולוגית,האם הפסיכולוגית שלך היא פסיכולוגית שהתמחתה בטיפול בה"א?איך היא מרגישה את המצב?האם דיברתן על הצורך שלך בעוד מסגרת מחזקת?
והאם את מטופלת גם אצל דיאטנית?
אני מבינה את הצורך שלך בטיפול קבוצתי אבל לצערי אני לא מכירה קבוצות בירושלים .אולי אפשר לשאול במרפאה לה"א בהדסה עין כרם אם הם מקיימים או מכירים קבוצה כזאת?

הכי חשוב לי לומר לך לא להתייאש.טיפול בה"א לוקח זמן(לעיתים גם שנים) אבל הדבר החשוב ביותר הוא שזה אפשרי!

אני כאן אם יש שאלות נוספות.
בהצלחה,
קרן אור.

היי!
קודם כל אני אציין שאני מטופלת אצל הפסיכולוגית שלי שהיא מתמחה בהפרעות אכילה- בהדסה עין כרם .היא בעצמה בדקה לי קבוצות תמיכה בירושלים ולא ידוע עכשיו על קבוצה קיימת או שעומדת להיפתח בזמן הקרוב.....
אני מטופלת גם אצל דיאטנית מעולה להפרעות אכילה, אבל המפגשים איתה כל כך לא רצופים ועקבים כיוון שבתחום התזונה אין לה כל כך כבר מה לחדש או לתרום לי כי יש לי המון ידע וניסיון בנושא, הבעיה היא שלי חסרים היום מוטיבציה כוח רצון או אמונה כל שהיא בעצמי בנושא כך שאני מרגישה בעצם שאני לא מקבלת שם שום כלים שבאמת עוזרים לי , וכך אנחנו לא בונות או מתקדמות לשום מקום! מאוד הייתי רוצה ליישם את מה שיש לי מבחינת ידע למה שבפועל אני עושה או לא עושה! ולכן היום אני דיי נואשת למצוא איזה שהוא מענה כתובת שאני אוכל להגיע אליה עם הבעיה שלי, עוד אנשים שעוברים או מבינים אותי ושאני אוכל לשתף אותם וגם לשמוע מהם כי אני פשוט מרגישה נורא מיואשת ולבד במלחמה יומיומית נוראית וקשה בתחושה של חוסר מוצא! . לכן חשבתי לנסות לבדוק פה אולי מפה יבוא משהוא, לשמוע להיכר לדבר עם עוד אנשים לברר לגבי העניין , כי נורא חסר לי תמיכה נוספת !אשמח לכל מענה שהוא . יסמין :]

שלום יסמין

את הפרעת האכילה שלך לא רואים, את נמצאת איתה לבד, בלילה.
יש אנשים רבים הסובלים מאכילה לילית אך אינם מודעים לכך שמדובר בהפרעת אכילה הדורשת טיפול, חלקם מסתירים זאת ומתביישים בהתנהגות אשר אינם יכולים לשלוט עליה. אני מזמינה אותך להמשיך ולהשתמש בפורום הזה על מנת שלא תישארי לבד.

כמוני כמוך מתוסכלת גם מהפרעה זאת .אצלי היא קיימת הרבה שנים לתומי חשבתי שזו תופעה חולפת אך היא רק מתעצמת עם הזמן .הבנתי שיש מחקר חדש בתחום.

שלום סמדר,

את כותבת שאת סובלת מהתופעה שנים וזה אף מחמיר, האם פנית לטיפול ואם כן איזה.
הוכח שבמקרה של הפרעת אכילה לילית שילוב של טיפול תרופתי וטפול פסיכולוגי נמצא יעיל.

אשמח אם תעדכני בנוגע למחקר החדש.

ראי תגובה שלי ליסמין ,המחקר בבית חולים רמבם ,אני מקווה שאתקבל אוליי משם תגיעה הישועה.אני מתוסכלת וקשה לי שילדיי מודעים להפרעה שלי. ורואים אותי אוכלת בלילה
קשה לי להתעורר בבקרים .קשה לי עם התחושה של המלאות אני מתעוררת עם בחילות.
במהלך שעות הכוקר מלווה אותי תחושת עייפות למשך שעות.
מתסכלת אותי ההשמנה .הפרעה נוראית.

ראי תגובה שלי ליסמין ,המחקר בבית חולים רמבם ,אני מקווה שאתקבל אוליי משם תגיעה הישועה.אני מתוסכלת וקשה לי שילדיי מודעים להפרעה שלי. ורואים אותי אוכלת בלילה
קשה לי להתעורר בבקרים .קשה לי עם התחושה של המלאות אני מתעוררת עם בחילות.
במהלך שעות הכוקר מלווה אותי תחושת עייפות למשך שעות.
מתסכלת אותי ההשמנה .הפרעה נוראית.

היי סמדר,

איך מתקדם המחקר?
חשוב לי להדגיש שבלי קשר אליו יש צורך להבין מה נמצא בבסיס האכילה הריגשית שלך,דווקא בגלל שאת מספרת שילדייך כבר ערים למצוקה של הפרעה זאת בחייך ואת זה יוכל לתת טיפול נפשי.לפעמים יש צורך לעבור כמה טיפולים עד שמגיעים אל הטיפול המתאים הן מבחינת הבשלות הנפשית והן מבחינת הכימיה עם המטפל\ת.
כיון שאת מציינת שלא מיצית את הטופמקס עד הסוף יש מקום כן לשקול לפחות בתקופה הראשונית של התהליך אולי לחזור ולנסות שנית.אני יודעת שיש הרבה שזה מקל עליהם.אנא התייעצי עם איש המקצוע שנתן לך את התרופה בעבר.

בהצלחה,
קרן אור.

היי סמדר !! אני יודעת כל כך על מה את מדברת..... ואני רוצה שתדעי שאת לא לבד... ושאם תרצי אני מאוד אשמח לדבר אתך!! אין דבר יותר נורא מלהיות בזה לבד ולהרגיש שאתה היחידי בעולם שעובר את זה!! אני גם מאוד אשמח לשמוע ממך לגבי המחקר החדש ... זה האי מיל שלי : [email protected] ושוב אני ממש אשמח שנדבר.

אני באמת באמת מבינה אותך..
תיהיי חזקה מותק! הכל יהיה בסדר!
תקשיבי לרופאים ויהיה בסדר! הם יודעים היטב מה הם עושים..

יקרה,

ירקות או פירות לא נחשבים מספקים בתור ארוחת בוקר.הגוף בצום אחרי שינת הלילה וחשוב לספק לו פחמימות מורכבות עם מנת חלבון עמ"נ לעלות את האנרגיה ולמנוע תחושות רעב .פירות הם בריאים אבל כארוחת ביניים כיוון שהם נחשבים כפחמימות פשוטות בגינם האינסולין עולה מהר ואז מרגישים יותר אנרגיה אבל אחרי זמן קצר יש ירידה חדה באינסולין בגינה מרגישים עייפות ורעב.
הדרך למנוע בולמוסים הוא לאכול ארוחות מאוזנות-3 גדולות ועיקריות ועוד שתיים-שלוש ארוחות קטנות.באופן כזה שומרים על רמת סוכר קבועה ולא מגיעים למצבי רעב.
ארוחת בוקר משביעה ומספקת יכולה להיות 2 פרוסות לחם מלא עם ממרח גבינה\טחינה\ביצה וירקות כתוספת.דייסה או יוגורט עם דגני בוקר מלאים גם הם אופציה טובה.

אני חושבת שכדאי שתפני לייעוץ תזונתי,(אפילו למפגש בודד אם עוד לא מתאים לך טיפול) ושם ירכיבו לך תפריט שיתבסס על הצרכים שלך,על הפעילויות והעדפות שלך.

בהצלחה,
קרן אור.

נופר יקרה,

כל הכבוד לך על הדרך והתהליך שעשית,אני מבינה שודאי לא היה לך קל אבל הקשבת לחלק הבריא בתוכך שמבין שהחיים יקרים יותר מהכול ואפשר לחיות אותם אחרת.
יחד עם זאת,נשמע שיש לך עוד עבודה לעשות עם עצמך דווקא מהמקום הבריא בו את נמצאת היום.חשוב להבין ולטפל בבולמוסים (שאני קוראת מבין השורות שעדיין יש לך) עמ"נ למנוע נסיגה ולעזור לך להבין מה עומד בבסיס הפרעת האכילה שלך.

תודה על השיתוף.
בהצלחה,
קרן אור

תביאי לי את המייל שלך אני יכולה להביא לך כמה תפריטים ובמספר קלוריות שונה..

היי,
הגבתי להודעה שלך בתגובה לים.

ומה שלומך?האם ישנם החלטות חדשות?איך את מסתדרת?

ים יקרה,
צר לי שאני קוראת את הודעתך רק עכשיו.
זה לא נכון ולא ראוי לתת לך תפריט מבלי להכיר אותך,את האנמנזה ואת ההיסטוריה של הפרעת האכילה שלך.אבל מה שיותר מדאיג אותי הוא שאת נמצאת בטיפול אבל לא משתפת את הדיאטנית שלך ועולה בדעתי שאולי היא לא יודעת שאת לא עולה במשקל?אולי את מחבלת בשקילות?שהרי אם לא היית עולה הדיון הזה לא היה מתנהל כאן אלא בחדר הטיפולי..יכול להיות שאת לא דבקה בתפריט ומקצצת ולכן לא עולה?
אני מניחה שאת יודעת מה הפתרון...במוקדם או במאוחר תצטרכי להתעמת עם זה.
זה ברור וטבעי שיהיה לך קשה אבל את צריכה להביא את הדברים לטיפול כדי שאפשר יהיה לדבר עליהם ולהקל.
תקני אותי אם אני טועה....

וורוניקה-אנחנו אף פעם לא יודעות מי יושב מאחוריי המסך ומאיזה נקודה הוא מתחיל את העלייה התזונתית ,זה לא יהיה נכון לספק תפריטים מבלי לדעת זאת.מה גם שלכל אחת יש צרכים,העדפות וחוסרים משתנים על פיהם התפריט נבנה.אני מבינה את הרצון שלך לעזור,אבל בה"א כמו בה"א הראש עובד שעות נוספות והכוונות שלך עלולות להתפס בצורה אחרת אצל האחר.

שלום ערן,

זו בעיה מוכרת,וישנם אנשים שסובלים ממנה.
היא ניתנת לטיפול,הטיפול שנמצא יעיל ביותר הוא שילוב בין טיפול פסיכולוגי במקביל לקבלת טיפול תרופתי. (פסיכאטרי).

היי ערן....
אני הרבה זמן בערך כמוך, סובלת מאותה הפרעה.... זו נחשבת הפרעת אכילה כידועה לך.. אבל היא לא מוכרת כל כך כמו האחרות. הרבה זמן חשבתי שאני דיי לבד, אבל היום אני יודעת שיש עוד הרבה שסובלים מאותה הבעיה.. וזה לא קל לעבור את זה לבד!!
אני כל כך מבינה ללבך..
אני היום מחפשת עוד אנשים שסובלים מאותה הבעיה ושהיו רוצים אולי לדבר עליה כי כשעושים את זה ביחד פתאום דברים גם נהיים יותר קלים...
אם תרצה ליצור איתי קשר אני אשמח!!!

היי, אני מבינה ללבכם כי שנים סבלתי מאותה בעיה, ניסיתי המון טיפולים וכלום לא עזר, עד שפגשתי במטפלת היקרה שלי. הייתי כבר מיואשת וכמעט חסרת תקווה, אבל משהו בי רצה לתת ניסיון נוסף, היא היחידה שבאמת הצליחה לעזור לי. בעקרון היא לא מקבלת כל אחד לטיפול, אבל אם תרצו אני אקשר בניכם... שלחו לי מייל ([email protected]), תיהיו חזקים ותלחמו- זה אפשרי, חזק ואמץ... בהצלחה

תיקון כותרת... :)

דבר ראשון מאוד שמחתי לראות ההודעה שלך!!!! את יודעת אני בדיוק כמו שאת מתארת מחפשת את המקום שאני אצליח לצאת ממנו שיעזור לי.... אני כל כך גאה בך ושמחה בשבילך שהתגברת על זה!! זה נורא קשה... האמתי היא שאני מטופלת אצל פסיכולוגית שהיא מתמחה להפרעות אכילה והיא עוזרת לי , ואני מאמינה מאוד בטיפול שלי איתה.... אבל את יודעת מה שנורא מפריע לי זה שבעצם על ההפרעת האכילה הזו את לא מוצאת הרבה כתובות שנותנות מענה, או בכלל אנשים שמבינים ומכירים את הבעיה... אני בעצם מחפשת שותפים או אנשים שיוכלו גם לשתף אותי ואני אותם בבעיה כי מעבר לטיפול אתה רוצה גם לראות שאתה פשוט לא נלחם לבד כי זו מלחמה נורא קשה ולא קל לעבור את זה לבד!!!! אני נורא אשמח אם תרצי לדבר איתי!!!!! המיל שלי הוא [email protected]..הייתי גם נורא שמחה לשמוע איך התמודדת עם זה או מה בטיפול שלך איתה עזר לך ואולי באמת אני אנסה ליצור קשר איתה....
יסמין :]

אחרי שלושה ימים בבית אני מתחילה להבין שאולי עשיתי טעות שאני אצטער ואשלם עליה מאוד ביוקר בעתיד אבל ההחלטה כבר התקבלה ואין לי שום דרך חזרה....כשהיתי עוד במחלקה הכל נראה לי כ"כ ורוד ושאני אגיע הביתה והכל יהיה אחרת אבל בפועל שום דבר לא אחרת ולא קל בכלל ההפך הוא הנכון בבית קשה לי פי אלף עם המשקל והכל ואני מוותר לעצמי באוכל עושה ספורט ופשוט חוזרת להרגלים הישנים לפני האשפוז אני פשוט לא אמינה שפעם אחרי פעם אני עושה את אותה הטעות ולא לומדת מזה שום דבר.
ביום שלישי הבא אני מגיעה לפגישת סיכום עם הפסיכולוגית מקווה שיהיה בסדר....אני צריכה לצלצל למרפאה לרמבם לקבוע מעקבים וכ"כ לא בא לי לחזור לשם בפעם המי יודע כמה נמאס לי שאני מוותרת לעצמי מצד אחד מצד שני אני ממשיכה לוותר ושוב לא לומדת מהפעם הקודמת שהיתי מגיעה אחת לחודש וחצי למעקבים והמצב הדרדר בצורה מהירה מאוד אבל מצד שני כשאני חושבת על זה גם כשהיתי כביכול במעקבים כל שבוע המצב הדרדר אז מה הטעם בעצמם לטיפול? אולי כדאי לי בכלל לוותר על הטיפול ויהיה מה שיהיה אבל כמו תמיד יש ת'קול ההגיוני שאומר לי בראש שאני לא יכולה לוותר על הטיפול כי אני רוצה להמשיך את השירות הלאומי ולעשות מה שאני אוהבת אבל היאוש הזה פשוט נוראי ומשתלט עליי בצורה נוראה!!!! אז מה אני עושה?? אני כ"כ מבולבלת הלוואי והיה מישהו שהיה מחליט בשבילי מה אני צריכה לעשות כי המשימה הזאת קשה לי מידי!!!

ליבי איתך!!!
מרגישה מה שאת עוברת וכל כך מבינה אותך שאין לך מושג עד כמה!!! !!! !!
מחזיקה לך אצבעות
אם היה לי תשובה בשבילך הייתי נותנת לך, אבל לצערי אנחנו השולטות ואף מלאך לא יכול לעשת זאת בשבילינו!!!!
תרגישי טוב אל תוותרי לעצמך אל תתני לא' להתשלט עלייך!!!
תחזיקי מעמד!!!!
נטע

ניסיתי לענות להודעתך כבר כמה ימים אבל לא הצלחתי להכנס בגלל בעיות בשרת,אך קבלי את התנצלותי...

קראת את כל מה שכתבת ואני זוכרת גם את ההתכתבויות שהיו לנו בנושא עוד לפני האשפוז.אני חושבת שעברת ושאת עוברת הרבה ושאכן ההתמודדות הזאת היא קשה מאוד.כל שכן לבד,ואת זה את מתארת (ותיארת) באשפוזים החוזרים,בהתדרדרות במעקבים ברמב"ם בין לבין ועם הסביבה הקרובה שלא ממש מושיטה לך יד.
יחד עם זאת,אני שמחה שאת מבינה שעשית טעות.כולנו עושים טעויות ההבדל הוא מה עושים לאחר שמגיעים להכרה הזאת.רצית לקחת אחריות,אז היני ,השליטה בידיים שלך.
אני חושבת שויתרת למחלה ברגע הראשון שהתרחש משבר(ואת מתארת את זה מההתחלה) ,כאילו שחיפשת סיבה...(וסליחה על הישירות..).אני מבינה שמה שאמר לך הצוות נתפס אצלך כחוסר אמונה אולי אפילו מתפרש כאי תמיכה בך ובעצמאות שלך,אבל אני חושבת שאין בן אדם בעולם ששווה שבגללו תבחרי בהרס עצמי,ונראה לי שקצת נכנסת לעמדה של "לעשות דווקא",שהיא מיותרת.שהרי אם נניח את הצד הריגשי ונסתכל על הדברים בצורה קוגנטיבית אני מקוה שברור לך שהצוות חשב על ההצעה שלו מתוך היכרות איתך ורצון להטיב ולא להזיק.וממה שאני יודעת,לא מציעים לכולם להיות בבית השיקומי.אני חושבת שחשוב שתחשבי עם עצמך למה ההצעה הזאת גרמה לך להרגיש כ"כ רע?האם זה נוגע במקומות בעולמך הפנימי של קושי מול תלות ונזקקות?למה התלות הטבעית שמתפתחת בטיפול קשה עבורך?
אני חושבת שחשוב שתחזרי לאשפוז.לא מאוחר מידי.תגישי בקשה.אבל לפי כן חשוב שתעני לעצמך על השאלות האלו ותקבלי החלטה לעבור את האשפוז ולהכנס לבית השיקומי.
עדיין תוכלי לעשות שירות לאומי ולהגשים אי אילו שאיפות אחרים אבל כדי שזה יקרה חשוב שתטפלי בעצמך לפני.כל דבר בזמן שלו.אל תדחקי בעצמך.

כתבתי דברים שודאי לא קלים עבורך,אבל כן חשוב לי שתיראי את החבל משני קצוותיו.
אשמח לשמוע מה את חושבת.
קרן אור.

יש קבוצת תמיכה בבית חולים ע"ש שיבא בתל השומר

שלום הילה,

יש מחשבה/תכנון להקמת קבוצה טיפולית להפרעות אכילה שתונחה על ידי ועל ידי 'קרן אור'. היא תתקיים באזור המרכז.
את יכולה לפנות אלי במייל.
[email protected]

שלום מוריה,

אולי כדאי לשים את ההגדרות בצד ולספר מה הבעיה, עם מה את מתמודדת. (לא הגדרה אלא תיאור)

אני מאובחנת כ - ptsd - על רקע ת.מינית קשה.
לאחרונה הבינותי כי דרך האכילה שלי אינה טובה ואו נכונה.
אני אינני אוכלת וכמעט אינני שותה במשך היום רק בלילה.
ויכולה לומר שהתמהלות זו הקשורה לאוכל פוגעת בי ומוד שכן איננייכולה לקבל טיפול תרופתי המצריך לקיחת מזון לפניו,ואפילו אם אני רעבה מאוד במשך היום אינני מסוגלת לאכול דבר,
האם זו הפרעת אכילה?
האם אפשרי טלפונית?
תודה

שלום מוריה,

אני לא יודעת מספיק פרטים אך יכול להיות קשר בין התקיפה המינית שעברת לעובדה שאינך אוכלת במהלך היום. טוב ששמת לב לכך, זה חשוב לתהליך הריפוי .
את בהחלט יכולה לפנות אלי טלפונית.

שלום יקרה,

..וזאת הסיבה למה חשוב מאוד שתתארגני עם המשך טיפול במסגרת האזרחית.מה קורה עם זה??
ברור שהפרעת האכילה מרימה ראש ברגעים קשים,היא הרי מנגנון הגנה שיצרנו כדי להתמודד עם דברים פנימיים מכאיבים יותר וכל עוד שהדבר לא יעובד וידובר בטיפול יהיה מאוד קשה לצאת ממנו.
אני חושבת שחשוב לעבוד בטיפול גם על הנפרדות שלך מהבית וממערכת היחסים המורכבת עם אמך.
טיפול,כבר אמרתי?

שבוע טוב,
קרן אור.