פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום רב.

השאלה הראשונה, מדברת על נער בן 15, ולכן המקום הנכון לשאול שאלה לגביו היא בפורום המיועד לילדים ונוער. כיוון שבכל זאת השאלה נשאלה, אז אגיד שכיוון שמדובר בנער בן 15, צריך קודם כל שהוא יראה בכך בעייה הדורשת טיפול; יהיה קשה מאוד לטפל בבעייה נגד רצונו.

השאלה השנייה היא שאלה שהיא יותר משפטית מאשר פסיכיאטרית. שאלת משמורת הילדים היא שאלה משפטית ושפיותו של בן הזוג היא אך רק פרמטר אחד בשיקול הדעת הנתון לבית המשפט לגבי משמורת הילדים. ישנם מקרים שבהם המשמורת נתונה לאם מבלי שבית המשפט משתכנע שיש לאב אי אלו בעיות פסיכיאטריות כלל.

מטרת הראיות מבחינתך צריכה להראות שבן הזוג אינו יכול לקבל את משמורת הילדים (מה גם שבדרך כלל המשמורת ניתנת בידי האם במקרה של גירושין), ואין שום חשיבות להוכיח קיומה של בעייה פסיכיאטרית כלשהיא.

כל טוב,
שמוליק.

הדרך היחידה לשתף עו'ד בנדון
ולדרוש בדיקת מסוגלות הורית והערכה נפשית.

יש צורך בבדיקה מסודרת, הערכה ובניית תוכנית טיפול מקצועית.
על פי התיאור הנ״ל
יש לישקול להפסיק וולבוטרין בנדרגה ולעלות סרווקאל xr..

בעיות נפשיות אינן כתובות על המצח ובנוסף הציבור לא יודע דבר עליהן.הציבור רק נוטה לחשוש כאשר הוא שומע מילה זו וחושב ישר שמדובר במשוגעים בסרטים שהם חסרי רגשות ורוצחים מסוכנים,אבל במציאות אלה יכולים להיות אנשים חכמים ורגישים שכאשר הם לוקחים את התרופה נעלמת הבעיה והם מתפקדים כרגיל ,לדוגמה פרנואיד שלוקח תרופות ובעזרת התרופות הפרנויה שלו נעלמת בצורה מוחלטת כפי שקשב וריכוז (שזו גם הפרעה נפשית שכתובה בספר האבחונים הפסיכאטרים)נעלמת כאשר לוקחים את תרופת הפלא ריטלין.כאשר הפרנואיד תחת השפעת התרופה הוא לא פרנואיד אלא אדם רגיל מהשורה. ואגב אלא שלוקחים את הכדורים הם לא הבעיה אלא אלה שלא לוקחים את הכדורים כאשר כן יש להם בעיה. אגב הפרעות נפשיות רובם דווקא לא מסוכנים יש כאלה עם חרדה ויש כאלה עם אמונות תפלות מוגזמות- OCD זה נקרא שזה גם נחשב לבעיה נפשית ויש רק אחוז אחד מהאוכלוסייה שסובל מהפרעה נפשית מסוימת שהיא באמת מסוכנת וזו רק סוג אחד של מחלה נפשית מכל המחלות. אז תכנית רוב האנשים עם ההפרעות הם דווקא נורמליים משחושבים. וזה רק אחוז קטן באוכלוסייה שמבין את זה ובקיא בנושא. אני אישית מכירה ובקיאה בנושא של מחלות נפש.

שלום אורלי.

הייתי אמור להיות לגמרי בעד להמשיך את הקשר, לו האינדיקציה הייתה השוואה אליי.

לי יש עבר פסיכיאטרי הרבה יותר מעניין, הכולל ארבעה אישפוזים וחוץ מהאחרון - כולם היו במצב פסיכוטי חריף.

למרות הכל, אני במצב טוב מאוד. אני עובד כיום כמהנדס תוכנה, והמשכורת שלי כבר מזמן עברה את הסף שבו עוד מקבלים קיצבת נכות.

יתרה מזאת, אנשים שעברו התמודדות הם אנשים הרבה יותר חזקים וחסונים.
אני משתדל כאן בפורום לעודד אנשים להתמודד עם קשיים נפשיים, ולפני כשנתיים ד"ר דוידאור גילה את דעתו שהוא מאמין שאני יכול להיות מטפל טוב, ואכן, היו לדברים האלה השפעה והתחלתי ללמוד פסיכולוגיה.

מאידך, לא תמיד זה ככה; ישנם אנשים שעברו דברים כאלה, ולא הצליחו להתמודד יפה, והקשיים הכריעו אותם.

לדעתי, הדבר הטוב ביותר הוא לבקש מידע מהמטפל שלו. אני מאמין שבנסיבות העניין - זו זכותך המלאה.

כל טוב ושיהיה בהצלחה רבה.

שמוליק.

היי, קודם כל את צריכה להיות אסירת תודה על הכנות שלו, אני סובל מבעיות נפשיות חמורות הרבה יותר ואיני מסוגל לספר את זה במערכת יחסים חוץ מאחת בעבר. שנית אין היום מישהו שלא סובל מחרדה או בעייה נפשית כלשהית ההבדל רק אם מאובחנים או לא (לדעתי) חרדה חברתית מנסיוני כי גם לא יש יכולה להיות לו הרבה יותר קלה בעזרת התמיכה וההבנה שלך וקריאה והבנת הנושא (הלא כזה מפלצתי) מאשר שהוא בטוח מרגיש את החששות שלך וזה עלות לערער אותו יותר ואולי גם לא להאמין אם שמרת את העניין בסוד או שחלקת אם משפחתך ואז זה הופך אותו לעוד יותר "נוראי". התרחיש השני יכול להתבטא בכך שפחות יבוא לו להימצא באירועים המוניים או במקומות אם אנשים שהוא אינו מרגיש בנוח איתם ואין לזה חוקים למה עם אלו כן ועם אלו לא, ככה מרגישים בחרדה, זה לא תמיד הכי נעים אבל אם חושבים על זה לפעמים זה פותר אתכם מאירוע שלא בא לכם ללכת ומצ'ק מתנה מיותר, רק צריך להמציא תירוץ קבוע. אם אני מוציא את עצמי מעצמי לא הייתי מפחד בגלל חרדה חברתית להתמסד בקשר, להיפף אם אני אוהב את האדם אז יש המון דברים של יחד שנהנים לעשות ולא צריך תמיד המולה, כשיהיו ילדים זה יתחלף בחרדה כלכלית :) אם את באמת רוצה שהוא יטפל בזה תקראי ותמליצי לו על שיטת cbt - אני טיפלתי בזה בחרדה וזה עוזר עד מעלים רק מצריך עבודה קשה והתמדה תמידית אבל שווה. מאחל לך מעל הלב שבעולם המחלתי של היום שרק חרדה חברתית תהיה הצרות שלכם! מקווה שעזרתי ואני והחרדה שלי הולכים לישון! לילה טוב :)

תודה רבה לעונים/ות מעריכנ מאוד את הכנות..

אשמח לקבל תגובות נוספות בעיקר של המומחים בפורום וגם של חברי פורום נוספים שיש להם סיפורים דומים. כמו כן אשמח לקבל דוגמאות...

עדיין מאוד מתלבטת להתמסד אליו.. למרות שמדובר בבחור עם לב גדול אחד כזה שלא פוגשים כל יום...


שוב..תודה מכל הלב..!

זאת הפעם השלישית שאני מבקשת את עזרתכם..

אודה לעצתכם..



שוב ,תודה מראש..

שלום נורית.

אינני רופא.

נראה לי יותר מדיי ברור שבנסיבות שלך, יש מקום לשקול את האפשרות להישאר עם התרופה. יכול להיות שהנזקים מתופעות הלוואי אינם שווים בנזק של החרדות שיש לך מהפסקת התרופה.

כדאי לבדוק את העניין עם הרופא המטפל.

כל טוב,
שמוליק.

אם את לא רוצה לקחת את התרופות מגיל צעיר לכל החיים ואז בגיל ארבעים להיות כמו זקנה בת 60 שלא זוכרת כלום בגלל שהסמים המסוכנים האלה דפקו לך את המוח אל תחזרי לכדורים ותנסי כמה שיותר לחיות בלעדיהם ואם יש משבר לפתור אותי באמצעות טיפול פסיכולוגי ולא תרופתי. אני ילדה בת 19 ובגלל התרופות האלה הסוכר שלי בדם עלה , כי הכדורים שאני לוקחת יכולים לגרום לסכרת, אל תקחי את הכדורים שוב. אני מאוד רוצה להפסיק את התרופות אבל אני רוצה לראות אדם אחד שלקח תרופות ובאמת לא חזר לזה יותר . בקיצור יכול מאוד להיות שהרמאות היא לא רק בכך שקוראים לסמים ממכרים תרופות אלא גם בכך שנותנים אשליה שאפשר להפסיק לכל החיים. אני רוצה לראות אדם שהפסיק שיגיב פה ועכשיו. כי התרופות האלה תפקידם לדרדר אותכם נפשית ושתיהיו תלויים בהם ואז כשאתם מפסיקים שמצבכם הנפשי ידרדר וכך שוב ושוב תחזרו לזה.

שלום רב.

אני מצטער שאני שובר לך את הקונספירציה, אבל זו האמת.

היו לי ארבעה אישפוזים, וחוץ מהאחרון כולם היו במצב פסיכוטי חריף.

אמנם ההפסקה נעשתה בניגוד להמלצת הרופאה המטפלת, אבל הגעתי למצב שלא יכולתי לסבול יותר מתופעות הלוואי של התרופות. הרגשתי כל כך רע שכבר רציתי למות, והרגשתי שאין לי מה להפסיד; עדיף לחיות עם סיכון גבוה לאישפוז נוסף מאשר לסבול.

בסופו של דבר אחרי כחצי שנה חזרתי לעצמי.

מי שקיים חשש סביר שהוא סובל מתופעות הלוואי של התרופות - אני מציע לו לבחון עם הרופא המטפל את האפשרות להתמקד בטיפולים פסיכולוגיים כך שיהיה ניתן בסופו של התהליך להוריד מינונים ולבסוף להפסיק את הטיפול התרופתי על תופעות הלוואי שלו.

עם זאת, לא ניתן להסיק על הכלל. יש מטופלים שבשבילם טיפול תרופתי זה טוב. יש גם מטופלים שממש מעוניינים בטיפול תרופתי, ומבחינתי זה לגיטימי לחלוטין.

לפני כמה שנים כשהתחלתי להשתתף בפורום הייתי כותב דברים הרבה יותר חריפים ובוטים בגנותם של התרופות. מסיבה זו, הרבה מהתגובות שכתבתי נמחקו, וחטפתי ובצדק הרבה ביקורת מצד הרופאים המנהלים את הפורום.

כדאי לציין, שהרופאים בפורום תמימי דעים בכך שתרופות זה לא הפתרון האולטימטיבי, ושצריך לשלב טיפולים פסיכולוגיים עם הטיפול התרופתי, וכדאי להיכנס לאתר של ד"ר דוידאור ולראות שהוא רואה בפסיכותרפיה (טיפול בשיחות), את הטיפול העיקרי לטווח הארוך ושהוא בכלל מעדיף לתת מה שפחות תרופות.

כל טוב,
שמוליק.

רואים נשאת צעירה חסרת ניסיון ,ביטחון וידע...בורות מובילה לסבל!!! המון הפסיקו טיפול תרופתי .התרופות עוזרות למי שזקוק לעזרה!! אנשים שוכחים שמספקים תרופות לאנשים שסובלים ולא לאנשים שאין להם בעיה או מתלוננים על סבל ופגיעה באיכות חיים. שאדם בדיכאון בחרדה לא ישן בקושי נושם מסתגר בבית ובעצם חיי מת אז עדיף לסבול קצת מתופעות לוואי ולהתחיל לחיות.הכדורים ממש לא עושים אותך זקן להפך ..בגדול הם עושים אותך צעיר! שאתה חיי אתה נשאר צעיר . שאתה כבוי מדוכא ובחרדות אז אתה מזדקן ונגמ ר!!!

עובדתית ואיפלו הפסיכאטר שלי אמר לי שהתרופות יכולות לגרום לסכרת וגם גורמות לסערת ולכן צריך לבדוק,בנוסף עובדתית כתב לך מישהו תגובה שהוא הרגיש רע עם התרופות ולא יכל יותר לסבול את התופעות לוואי ככה שלאחר לקיחתן אין שמחה רבה.עובדתית יש גם רעידות להרבה אנשים שלקחו את התרופות וזאת תופעת לוואי ידועה וגם מאוד חמורה שמסיבה נזק עצום לתפקודו היומי של האדם. ולמה אתה חושב שכל כל הרבה אנשים מתנגדים לכך ? סתם? בנוסף שאלתי רופאים על מנת להבין מה השוני הביולוגי בין תרופה לסם ואף אחד לא ענה לי!!! ואפילו התפללתי ורציתי להאמין שיש שוני כי אני מאוד חוששת.הלוואי וכל התופעות לוואי הקשות האלה לא היו קיימת ואלה היו תרופות פלא מושלמות שעוזרות להרבה אנשים ובאמת מרפאות אחרת אנשים לא היו חוזרים לזה כל כך הרבה פעמים.

שלום רב.

אני יכול לומר לך ממה שנלמד בקורס מבוא לפסיכולוגיה פיסיולוגית שההבדל הוא די דק.

כשלמדנו את הפקר שעוסק בפסיכופרמקולוגיה, והגדרנו את המושג סם, אז זו ההגדרה שלו: חומר שאינו מיוצר בגוף באופן טבעי המשפיע השפעה ניכרת בכמויות קטנות.

תרופה נכללת בהגדרה הזו של סם.

המושג סם בשפה המקובלת מתייחס יותר לסמים מסוכנים, ואילו תרופות שהן יותר בטוחות לשימוש לא מקובל לכנות אותן כסמים.

יתר על כן, יכול להיות שתרופה וסם מסוכן תהיה להם בדיוק את אותה ההשפעה, וכל ההבדל בין התרופה לסם המסוכן הוא בכך שהסם המוכן בא בדרך כלל במינונים גבוהים יותר בעוד שהמינון של התרופה הוא יותר שקול ומדוד.

כל טוב,
שמוליק.

"כשלמדנו את הפקר"

תיקח תרופות האלה לשבוע
ותראה עצמך מתפורר.!!!
מת זומבי מהלך

אני לוקח כבר שנתיים ואני מרגיש מצויין חדר כושר כדור סל עבודה מדהימה חברים בת זוג בילויים חיים...

שלום סטפני.

אינני רופא.

קודם כל, זה מצער לשמוע.

אני רוצה להתייחס לשאלה של הילדים שהיא לדעתי חשובה מאוד מצד עצמה. הילדים בני ה 32 וה 26 אמורים להיות עצמאיים ולא תלויים כלכלים בהורים, כך שהם יוכלו להסתדר בכוחות עצמם, אך המצב של בן הזקונים הוא מסובך יותר.

כיוון שמדובר באדם בגיר - לא יהי ניתן להיעזר בגורמי הרווחה. המירב שהם יוכלו לעשות הוא לתת אי אילו המלצות לעמותות פרטיות. הם אינם אמורים לסייע במקרים כאלה. נער בן 19 אינו, אע"פ מבחינת החוק הוא בגיר - לא ניתן בגיל כזה להסתדר בלי תמיכה כלכלית של ההורים. הייתי מציע לדאוג קודם כל לבן הקטן...

לגבי האם - ניתן לאשפז אותה בכפייה רק אם היא נמצאת במצב פסיכוטי ויש מסוכנת לעצמה או לסביבתה. יכול להיות שהרופאים לא השתכנעו שהיא במצב פסיכוטי שמצדיק אישפוז כפוי.

צריך להיות במודעות שלא תמיד מצליחים לטפל במקרים כאלה ביעילות. אני ממש מקווה שזה לא המצב, אבל צריכים להיות מודעים לכך. זה בדיוק היה המקרה עם אימא שלי ז"ל שסבלה ממחלת נפש, ולא הייתה מסוגלת ללכת לטיפולים, ומה שכואב לי באמת זה הסבל שאני ושאר האחים שלי סבלו, ושמי שהיה צריך לקחת אחריות התרשל בתפקידו.

מסיבה זו הדגשתי את העניין של הילד הקטן.

כל טוב,
שמוליק.

תוכנית נטיפול משולבת; משפחה, רופא משפחה, פסיכיאטר, ואם צריך עו״ס - רווחה.

התכוונתי - האם מרוניל לא טובה יותר לטיפול ב-OCD מאנפרניל, או להפך?

בהחלט עדיף נכדור שינה נלזמן קצר, כגון : אמביאן או כדור ללא מרשם טונייט.

בדיקה פסיכיאטרית וטיפול בהתאם וכן לישקול הורמון חלופי, לאחר יעוץ גניקולוג- אנדוקרינולוג hrt

שלום אייל.

מה שאפשר לעשות זה לנסות לערב את גורמי הרווחה, אבל צריך לדעת שיש מקרים שבהם עם כל הרצון הטוב - לא מצליחים לעשות יותר מדיי...

לאימא שלי ז"ל הייתה מחלת נפש לא מאובחנת, לא היה שום מצב שהיא הייתה הולכת לפסיכולוג או פסיכיאטר...

אני ושאר האחים שלי - סבלנו מכך.

רק אחרי הרבה שנים הצלחתי להגיע להבנה שאין מה לכעוס עליה או להאשים אותה, כיוון שהיא לא הייתה אחראית למעשיה, אבל יש לי הרבה מאוד כעס על מי שאמור היה לקחת אחריות והתנער מתפקידו.

אני אומר את הדברים לא כדי לייאש חלילה, אלא כדי להבין שיש מקרים כאלה, ומה שנכון לעשות בהם הוא להשלים עם המצב ולהשתדל שלא תהיה פגיעה בשאר בני המשפחה.

כל טוב,
שמוליק.

מומלץ לישקול סימבאלטה או איקסל.

מומלץ בדיקת פסיכיאטר וכן ניורולוג בהקדם.
יש לשלול מחלה ניורולוגית ושיטיון.

בדיקה נוספת, חוו״ד שניה על ידי פסיכיאטר ממומחה.

שלום לך
מה הסיבה שאתה נוטל התרופה?
פעמים רבות תופעת לואי זו חולפת עם הזמן כך שכדאי להיות סבלני.
תרגיש טוב!

הינה חרדות:
הפרעות חרדה, לחץ כללי רב, והתקפי חרדה במגוון של מקרים, כולל בזמן העבודה.
האם תוך שבועיים זה זמן מספיק בשביל להבין מה ההשלכות? מקווה שלא אתמכר לתרופה בזמן הזה.

שלום תומר.

אינני רופא.

קשיים בתיפקוד המיני היא תופעת לוואי ידועה ושכיחה של תרופות מהמשפחות SSRI, ו SNRI, שהן המשפחות של התרופות שמקובל לתת נגד חרדות.

ניתן לטפל בחרדות גם ע"י טיפולים פסיכולוגיים, ויתר על כן, גישתם העיקבית של הרופאים בפורום היא לשלב טיפולים פסיכולוגיים עם הטיפול התרופתי, שכן טיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל.

אם הטיפולים הפסיכולוגיים יהיו מספיק יעילים - יהיה ניתן בעתיד להפסיק את הטיפול התרופתי (ורק על פי הוראה של הרופא המטפל).

הייתי ממליץ לבחון את האפשרות הזו מול הרופא המטפל.

כל טוב,
שמוליק.

שלום אילה
האם ניתן להוריד עוד המינון?

גם קולה שאתה שותה הורס את המוח והעשן שאתה נושם וגם אפילו אשתך הורסת לך את המוח...התרופות עוזרות במצב שדרכים אחרות לא עזרו . לא מספקים כדורים בכוח אלה אם כן אתה בטיפול בכפייה. בדרך כלל ההקלה לעומת התופעות לוואי שווה את המאמץ. מי שסובל מריעדות ולא מרגיש הקלה אלו אנשים שגם בלי הטיפול יחוו רעידות דיכאון קשה וחרדות .אנשים נוטים לייחס לטיפול את הרס החיים שלהם הרצון למות או להסתגר בבית ,בזמן שגם לפני הטיפול המצב היה בדיוק אותו דבר. הטיפול לא אמור לשנות אותך או לשדרג אותך אלה רק להקל על התסמינים שמראש הגעת לבקש טיפול. כמובן שהיה עדיף בלי כדורים בדיוק כמו שהיה עדיף לי לא להכיר את גרושתי חח אבל מה לעשות וזה קרה...לומדים לחיות בכל מצב והדגש בלחיות...הכדורים ממש לא גורמים לך לרצות להפסיק לחיות אלה לבטל את ההרגשה הזאת ולשפר את איכות החיים שלך! תחשוב על אדם שלא יכול לישון..שלא יכול לתפקד מרוב שהוא בדיכאון עצוק ..על אדם שבחרדה עד שלא יכול לנשום...מה עדיף? לסבול? בינינו כל הסיפורים על NLP וכל מיני טיפולים רגשיים ושיחות זה טוב למצבים כלים ואולי בינוניים ! אבל שאדם מפסיק לתפקד ..שום טיפול רגשי לא יעזור ! רק כדורים וזאת האמת!!! שהמצב ישתפר ,בבקשה קח טיפול רגשי תפחית את המינון של הכדורים ואפילו תפסיק .אבל אם לא תשנה את אורך החיים שלך ותמשיך באותו מקום שהיית לפני השיפור ,המצב יחזור לקדמותו. קח כלב קח אישה תכיר חברים לך לחדר כושר צא לבלות תעשה סקס יותר תשלים עם כל מי שרבת איתו תפנק את עצמך בעיסוי טוב ואז תראה איך הרעידות מפסיקות וגם החרדות הדיכאון וכל שאר הירקות חחח

שלום גם אני לוקחת תרופה אנטי פסיכוטית שהתחילה לפגוע בהנאה שלי מהחיים ,ואני חוששת מאותו הדבר כמוך,אני מתה מחרדה שהתרופה חלילה פגעה לי במוח,כי מאז שלקחתי את התרופה אני כבר לא נמשכת מינית לאף אחת ומשהו רע עובר עליי ואני מדיימנת דברים מיניים וזה לא מזיז לי,מקווה שזה לא מהתרופה פגיעה במוח. בכל אופן אני כועסת מאוד שאף רופא לא מגיב למה שאתה אומר!! אני רוצה שרופא יגיב ויגיד שמבחינה ביולוגית זה לא יכול לפגוע בתאים במוח וירגיע אותי מהסיוט הנוראי הזה. בינתיים אף אחד לא הגיב ולא אמר לי את מה שקיוויתי לשמוע. אני ציפיתי שלא יתנו לי ולאנשים כדורים שמסכנים את חיי והכי נורא את המוח!!! איך הציבור יכול לשתוק כאשר אני ואתה ועוד אלפי אנשים מתלוננים על נזק בלתי הפיך למוח!!! אתם הפסיכאטרים דינכם הוא גיהנום!! אתם רוצחים!! לא מרפאים!!!!! צריך לחשוף את המחדל הזה ולהגביל את היתר סמכויות שמקבלים הפסיכאטרים.

זה גורם לשינויים ברמות דופמין
להרס האיזון של הקולטנים במוח
ולכן זה גורן לרעד וכיווץ שרירים !!!
אפילו אם מפסיקים את התרופות , הרעת והעיוות והכיווץ שרירים לא תמיד עובר
כך שזה משאיר חותם במוח . פשוט הורס את המוח
אנשים שמשתמשים בקוקטין שזמן מחצית חיים שלו רק שעה . גורמים מהם מאוד לנזק למוח .
אז התרופות שזמן מחצית שלהם הרבה שעות , גורמות לנזק
זה מתבטא בכך שאין יותר הנאה מהחיים
אין חשק
אין יצירתיות .
המערכת הדופמינית פשוט נפגעת והופכים לאדישים ללא רגשות וללא מרץ.
לטיפש למעלה שרשם הקולה גורם נזק
עובדה שקולה לא משפיע על רגש. התרופות האלה הורסות כל טעם בחיים .
אני מדבר על תרופות אנטי פסיכוטיות .
מצפה לתגובה רצינית ...

ניסת פעם לשאול את עצמך ואת המטופלים למה בעצם הם פנו לפסיכיאטר ודרשו או יותר נכון התחננו לעזרה ולטיפול?! בגלל שהחיים שלהם היו מקסימים?! הנאה מירבית?! אושר גדול?! "ושלא יעבדו עליכם"

"ושלא יעבדו עליכם"

שלום יריב.

כדאי לצטט את הדברים שנכתבו ב"אודות" של הקבוצה מטופלים ומטופלות שוברים שתיקה בפייסבוק:

"התכנים בעמוד אינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי. חשוב שלא תמנעו מקבלת עזרה במקרה הצורך. קיים סיוע במערכת הפסיכיאטרית. ישנם צוותים שונים במוסדות שונים, במחלקות שונות, קיימות המון נקודות אור".

ישנם הרבה ליקויים מערכתיים שאינם מתפקידה של הקבוצה בפייסבוק, ואני משתדל להעלות אותם מתוך אמונה שמדובר בטעויות אנוש סבירות, גם אם בעיני המטופלים זה מאוד כואב.

אין לי שום צל של ספק שלפחות הרופאים שמנהלים כאן את הפורום התייחסו בצורה המכובדת ביותר לביקורת העניינית שהייתה לי על המערכת ולפחות לגבי עצמם - הם לא יחזרו על טעויות שנעשו איתי.

כל טוב,
שמוליק.

האם ידוע לכם אם הנזק של חוסר הנאות בחיים כתוצאה מהתרופה הוא מפסיק כאשר מפסיקים לקחת את התרופה או שזה נזק לכל החיים? והאם הנזק של הרעידות הוא גם יכול להיפסק או שהוא לכל החיים? מישהו שיגיב בבקשה!! אני מתחננת): אני ממש בחרדות ואני מרגישה שאין לי יותר הנאות בחיים !!! אפילו אם יביאו לי גלידה ענקית עם קצפת אני לא ירגיש את הטעם שלה,זאת תופעה חדשה שקוראת לי כתוצאה מהתרופות ,אני כבר לא יודעת מה לעשות רע לי מאוד.

שלום רב.

אצלי זה עבר אחרי חצי שנה מאז הפסקת הטיפול התרופתי.

אבל אני רואה חובה מוסרית להזהיר אותך שלא להפסיק את הטיפול התרופתי בצורה לא זהירה. חובה לנקוט בכל אמצעי הזהירות כדי למזער סיכונים.

ראשית, לדבר עם הרופא המטפל. סביר להניח שהוא לא יאהב את הרעיון, אבל אם הוא ייוכח שאת נחושה בהחלטתך - הוא אמור לכבד אותה, ויתרה מזאת, מתפקידו כרופא להדריך אותך כיצד להוריד את המינונים כך שיהיו מה שפחות תסמיני גמילה.

צריך להפסיק את הטיפול מתוך אמון ברופא, ושתדעי שאם חלילה תהיה התדרדרות במצב, אז יהיה רופא שתסכימי ללכת אליו כדי לקבל טיפול תרופתי - ולו באופן זמני בלבד עד שהמצב ישתפר.

צריך להמשיך את הטיפולים הפסיכולוגיים, ולדווח למטפל על ההחלטה להפסיק את הטיפול התרופתי.

שיהיה בהצלחה.
שמוליק.

תאמרי לי בבקשה הנונימית יקרה...מאוד מעניין...מאז שהתחלת לקחת טיפול תרופתי הפסקת להנות מהחיים...אם כל כך היה לך טוב בחיים והמון הנאה אז למה פנית לעזרה ולקבלת טיפול?! אולי תשתפי אותנו למה פנית לקבלת טיפול ומה היו התסמינים והבעיות שלך?! שאת מדברת על אלפי אנשים שנגרם להם נזק מוחי מהכדורים את בקשר עם האנשים האלה ?! אלו עובדות?! רצוי שתספקי מידע אמין ומדוייק!

פניתי לטיפול על בעיה קלה
הטיפול החמיר את הבעיה.
גרם לרעד
ואין יותר הנאות בחיים

שלום רונן.

אני ממש איתך, אני זוכר שפעם כתבת תגובה מאוזנת שמציגה היטב את עמדתם של אלו שהטיפול התרופתי טוב ומועיל להם, ועם זאת, הצלחת גם לגלות פתיחות כלפי מטופלים שעבורם יותר יעיל להתמקד בטיפולים פסיכולוגיים.

מי שמתחיל בטיפול כפוי, הרבה פעמים מפעילים עליו לחץ מסיבי לקחת תרופות ועוד כל מיני מניפולציות פסולות.

חלק מהן היא לומר שקשיי תיפקוד שייתכן שהם תופעות לוואי של התרופות האנטי-פסיכוטיות הן בהכרח תסמינים שליליים של המחלה.

דיכאון הנובע מקשיי התיפקוד הוא בהכרח דיכאון פוסט-פסיכוטי.

הרבה מטופלים לוקחים את זה רחוק ומתחילים להאשים את הפסיכיאטרים כסוכנים סמויים של חברות התרופות, ואחר כך כבר אי אפשר לסייע להם כי הם כבר איבדו את האמון במערכת...

כל טוב,
שמוליק.

התחלתי טיפול בכפייה!
לא פניתי לאף אחד
זו הייתה טעות
תן תרופות האלה לאדם בריא ותראה שהוא מתפורר מהר מאוד!!!
נסה בעצמך לשבוע

שלום יוני.

אם נראה לך שפגעו בך במהלך האישפוז, ומדובר בדברים חמורים, כגון אלימות בלתי סבירה, וכיו"ב - אז כדאי שתעלה את הדברים בקבוצה בפייסבוק של מטופלים ששוברים שתיקה, או לפנות לעמותת מגן.

יש לציין, שהיה תחקיר של כלבוטק שבעקבותיו, שתי אחיות ואח נשפטו והורשעו

גם אם אין לך באופן אישי ראיות, הרבה פעמים קורה שכאשר מצטברות הרבה תלונות, בסופו של דבר יוצאים תחקירים כגון זה שנעשה בכלבוטק, והדין עם הפושעים מתמצה.

אם הטענות שלך מתמצות בעיקר בטיפול התרופתי, אז העניין הזה מאוד מסובך ומורכב.

בעניינים האלה, הקבוצה בפייסבוק ועמותת מגן- הן לא הכתובת; ההתעסקות שלהם היא בעיקר נגד התעללויות המנוגדות לחוק, שטיפול תרופתי אינו נכנס לכותרת הזו. בעמותת מגן, יש הרבה מאוד חומר נגד טיפול תרופתי פסיכיאטרי, אך זו לא המטרה העיקרית של העמותה.

בניגוד לרונן, שבאמת אין מה להתווכח איתו שהטיפול התרופתי מועיל לו, גם אני נמנה עם אלה שהטיפול התרופתי הרס אותם, כך שאני יכול להבין לליבך.

מתוך חוייה אישית של אישפוז, אני משוכנע שהמשקל שהטיפול התרופתי תופס הוא יותר מדיי כבד, ושהרגישות כלפי מטופלים שסובלים מהטיפול התרופתי שואפת לאפס, ושהמצב בלתי נסבל וחייב להשתנות.

אני יכול לומר, שלפחות הרופאים שמנהלים כאן את הפורום שמעו את הדברים שלי, ואין לי ספק בדבר שהם הפנימו את המסרים, ושהם מסוגלים לגלות רגישות כלפי הסבל של מטופלים מטיפול תרופתי, אבל הם כולם מטפלים פרטיים, ויש עוד הרבה דרך עד שהמסרים יגיעו למרכזים הרפואיים.

בהמלצה ועידוד מד"ר דוידאור המנהל את הפורום, התחלתי בשנה שעברה ללמוד פסיכולוגיה. אני יכול לשתף אותך באירוע שהיה בקורס מבוא לפסיכולוגיה בשנה שעברה, שיבהיר מה המצב:

הדיון היה בהסברים על מחלת הסכיזופרניה. המרצה אמר שהטיפול המקובל הוא תרופתי, ושאין מה לדון בטיפול ללא תרופות. בתור אחד שאובחן בסכיזו-אפקטיב ושהפסיק את הטיפול - זה ממש קומם אותי, אבל העדפתי בשלב ההוא לשתוק.
המרצה הוסיף לתאר איך שהטיפול התרופתי עזר לחולים לצאת מהמרכזים הרפואיים ולהשתלב בחברה.

הייתה סטודנטית שסיפרה שהיא עשתה שירות לאומי עם סכיזופרנים, והיא ממש לא מבינה מדוע הם כל הזמן רוצים "לזרוק" את התרופות שמועילות להם. המרצה ממש היה איתה.

בקיצור, תבין שזה מה שמלמדים באוניברסיטה...

אני מקווה בעתיד לעשות מחקר בעניין שיחשוף את האמת, ושייתן לטיפול התרופתי את מקומו הראוי.

יכול להיות שמה שצריך לעשות זה לפתוח קבוצה בפייסבוק של מטופלים ששוברים שתיקה על הטיפול התרופתי, אם כי אני די מסופק האם קבוצה כזו יכולה להועיל מעבר לתמיכה של חברי הקבוצה אלה באלה.

כל טוב,
שמוליק.