פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

אני לוקחת את הכדור כבר חודש שני (30 כדורים בכל חודש), כדור אחד ביום של 20mg ובערך בחודש הראשון התחילו אצלי כאבים מאוד חזקים בכפות הידיים וחשבנו שזה דלקת דיגים, עכשיו יש גם כאבים בשריר הדו ראשי שביידיים(בשתיהן) ובקיפול מאחורי הברך. רציתי לשאול האם כל הכאבים יכולים להיות בגלל הכדור? כי כל הבדיקות דם בקשר לדלקת הגידים יצאו מאוד טובות שלא מראות שום סימן לדלקת.

שלום לכולם, אני רויטל ואני בת 45 בתחילת הנישואים היה לי ולבעלי קשה מאוד להביא ילד לעולם. והחלטנו כבר רבים אחרים על שלב האימוץ הקשה.

אכן, הצלחנו ואמצנו ילד ולשמחתנו אחרי מספר שנים נכנסתי לבד להריון וכמו שאני תמיד אומרת, הכל זה מלמעלה!!!


בזמן האחרון אני רואה את עצמי מטפלת רק בילד המאומץ, אני מקדישה לו יותר זמן מהילד הביולוגי שלי. אני מודעת לזה שאני טועה ובגדול! מגיע להם יחס שווה.
אני פשוט שונאת את עצמי על זה!

אני חשבתי שאני היחידה בעולם שככה מרגישה ונותנת לילדים שלי יחס שונה בגלל שאחד "זקוק" ליותר צומי מהשני..

גילתי שיש עוד כמוני , וזה כבר חצי נחמה בשבילי.. הנה זאת השאלה של האישה השנייה אבל אני באותה הבעיה! מה עליי לעשות?? ואיך? ולמה זה קורה לי בכלל? אני אמא רעה?

תשובה מאד לקונית. שמחתי שקראת בעין.
ציפיתי לקצת יותר התייחסות לבעיה שפניתי בגינה.
אולי איזה רעיון לגבי ההתנהגות בהמשך שלי\.שלו. משהו.
האם הפורומים האלו נועדו לשווק אתכם, עם הכתובה שיישר מתנוססת בסוף התשובה, א כ ן...

והכי גרוע זה שבגלל האופי הזה שלו, אני ממעיטה בסיפורים והתעייצות כדי שלא "נתקל" וזה לא יגרום איזה ברוגז.
מה שיוצא שהתקשורת בגלל זה מתמעתת. ואני נמנעת מלספר לו אי אלו סיפורים.
חייבת לציין, שהוא יד ימיני בבית. עוזר לי כשאני מבקשת(צריך לבקש יפה...)
רוב הברוגזים זה איתי. אני תמיד אומרת לו שהוא בוחן את מילותי והערותי ( המעטות)בזכוכוית מגדלת ושבגלל זה גם הפסדנו את חוש ההומר.
(אני גדלתי בבית שאבי היה עושה ברוגזים שבועיים וגם שלושה) .
הברוגז האחרות התחיל בשישי בערב, ליד הטלויזיה ,הערתי הערה לגבי הערה שאמר שר מסוים שהוא לא צודק (מה שהיה טעות ולא הקשבתי נכון)זה הדליק את הפתיל הקצר."את בכלל שמעת מה הוא אמר"????
כדי לא להכנס לויכוח ישר אמרתי "די די לא רוצה להכנס לויכוח הזה מה אמר או לא אמר"
זהו !!!! השמיים נפלו עלינו. מרגע זה - התחיל ברוגז.
אגב,סתם דוגמא.
מה אני עושה חוץ מלדבר(היינו ב י ע ו ץ ז ו ג י שם הוא אמר שמבחינתו הכל בסדר איתי...
ואין לו שום טענות אלי.
תודה על התיחסותכם

שלום.
אבקש לקבל הצעות כיצד אני משכנע את אשתי לחלוק את עומס בטיפול הרפואי / הרגשי / המעשי באימה המבוגרת עם אחייה .
לאשתי היקרה יש אם מזדקנת עם בעיות רפואיות , רגשיות ובעיות מעשיות ואשתי שתהייה בריאה לוקחת את כל הטיפול על עצמה למרות שיש לה גם אח , כל העומס נופל עלייה והיא לא פונה לאחייה לעזרה וכנ"ל גם האם לא פונה לבנה משום מה והוא יושב בצד וטוען שאינו מבין אינו יודע או לא יכול לעזור כי לא מבין כלום וכן אין לו זמן והאם והבת השלימו עם המצב שנקרא "הפרה הקדושה" .
כמובן שאינני מפיל את כל העומס על אשתי ועוזר לה ככל שניתן אבל נראה לי שהמצב הולך ומחמיר וכשבקשתי את אשתי לערב ולידע את אחייה ענתה כי זה לא נראה לה מעשי וכי אני "מחפש" את אח שלה ובזה סיימה את הנושא .
בקיצור , כיצד אני משכנע את אשתי לחלוק את העומס עם אחייה כאן לא מדובר בעזרה כספית בשלב זה אם כי גם זה יגיע בשלב מסוים .
לא מצליח להבין מדוע אשתי לא פונה לאחיי לעזרה , כן לא מצליח להבין איך הבן שהוא נשוי + ילדים גם מצטרף לעגלה הרי זו אמא שלו לא שלי ?
אשמח לקבל הצעות איך אני משכנע אותה לפנות לאחיי על מנת להוריד את העומס במחצית ממנה או לפחות חלקית .
תודה

שלום רב,
אנחנו זוג בשנות ה- 30+ אני בת 34 ובעלי בן 38 אנחנו נשואים 7 שנים ,ויש לנו שני ילדים מקסימים בן בגיל 5 אוטוטו ובת בת 3.5. כבר מזה כחצי שנה ואף יותר אני מנדנדת לבעלי על ילד נוסף הוא לא מוכן לשמוע על זה. הוא העלה הרבה תירוצים: עבודה , בית , כסף ,רכב וכד'. הוכחתי לו שאף אחד מתירוציו לא מחזיק מים כמו שאומרים, בסופו של דבר הוא אומר שאין לו כוח ,יש לו ילדים משני המינים וזה מספיק לו, כל פעם שאני מעלה את הנושא זה נגמר בריב קשה ובמשפטים ששנינו מצטערים עלהם לאחר מכן. בעלי לא מוכן לשמוע על יעוץ זוגי. מה אני יכולה לעשות כדי לדבר על ליבו??? למה אני צריכה לחיות בתחושת פספוס, החמצה, למה אני זו שצריכה לוותר???? אני ממש מדוכאת מהכל העיניין הזה ,אמרתי לו שאני לא אסלח לו לעולם על כך שהוא מונע ממני לממש את ההורות בשלישית , זה לא ממש הזיז לו. אני ממש נואשת, מה ניתן לעשות? גם חברים לא מצליחים לדבר על ליבו.

היכן אפשר למצוא פגישות חינם לחיי משפחה .אין ברווחה לא מוכנים הינו פעם וזהו.

האם יש איזה מקומות לבריאות הנפש או בבתי ספר שנותנים הרצאות על משפחה.

למה לא מקבלים למי שנשואי וסובל מחרדות או דיכאון ויש קושי בתפקוד במשפחתי. רק צד אחד סובל מחרדות .
והפכתי לעצבנית ממורמרת האמת אני מתישה אותם ככה הם אומרים בדיבור שלי .
ואני מתייאשת וכואבת מהם

למה לא מקבלים עזרה תמיכה .

כמו שהבחורה הנשואה רשמה ככה לגבי בעלה שלא עוזר ושנהם עובדים.

אצלי זה גם הרגשה כזו.

רק אצלי הבעיה זה שאני לא עובדת ויש לי מחלה אוטואימונית ועייפות תשישות .
מקבלת הרבה תרופות על מנת הכאבים .

אני מסוגלת למשל רק לבשל 2 שעות וזהו עייפה.

ועוד הם מתפנקים והבעל זה שהרגיל אותם לבקש אוכל טרי.

גם בעלי אפילו אוכל לבד לא לוקח.

האם בגלל שאני לא עובדת הוא הדעה שלו שאת צריכה לשמוח שאת בבית ויש לך את הפיברלגיה שאת לפחות בבית.

אני מצידי מתה לצאת בחוץ ולא להיות בבית .כי אני נופלת מהרגליים עיפות מתיש.

ולא נותנים לי תרופות חזקות לחרדות או דיכאון רק בגלל טיפול התרופתי לכאב
עלול לעשות נזקים ויותר מידי לא טוב.

ומרגישה שלא הרבה עזור לי

כי אין לי מוטיבציה לעשות דברים בבית .

סליחה אומנם אני סובלת מדיכאון וחרדות .בנות גדולות בגילאי 20 וגילאי 15 . אחת לומדת באוניברסיטה אך לחוצה מאוד בלימודים ולא רגועה כלל. יש לי כמה שאלות . האם אני צריכה לרדת מהעיניין לבקש עזרה ביתית בבית .עבודות קלות. אין לי אפשרות לקחת עוזרת .אבל אני עושה .העזרה שצריכה זה שפשוט שיושיטו יד . אני כל פעם אומרת בנות היום גרים בשיכרות לומדות מנקות מבשלות .איך הם עושים? מה היא היחידה שלומדת. זה מה שבן זוגי אומר לה. איך אני יכולה לדבר איתה האמת יש לי כמה קשיים בתפקוד הבית מבחינה בריאותית שלא מאפשרת לי להתאמץ הרבה . אני זאת שמכינה להם אוכל ללימודים . כל מה שחסר להם חומרי מקבלים.הכל ממש הכל אין יציאה שחוזרת ולא קונה להם .במציאות . עקב הלימודים עם צריכה לקנות לחברה מתנה ואין לה זמן . האם זה בסדר שאני צריכה עם אני בחוץ לקנות לחברה שלה מתנה . רציתי לציין שהילדה הגדולה כלל לא עצמאית . רק בלימודים מצוינת היא ילדה מקסימה וטובה ויכולה לעזור לאחרים בטלפון. אך מציק לי כשאני מבקשת עזרה .לא עכשיו .יש לי קצת בעיה שבן זוגי לא תמיד משתף פעולה כי הרים ידיים .אך לבן זוגי שומעים הכול בערך לעיתים היא אומרת לי אמא רק עם אין לי לחץ או עם אני פנויה אני עושה נכון. דרך אגב רציתי לציין שגם עם עושה זה העיקר לצאת לידי חובה.למשל לרוקן מדיח . והכל מניחה במקום אחד .ולא במקומות . רציתי להוסיף שאני אמא שחולה .ולא יתכן שהם רק את עיניין שלהם יקבלו. לא יעזרו בשום משימת הבית אני לא מצליחה להגיד להם תעשו וזהו . ולי זה גורם ליאוש וכאב שאין להם התחשבות . מרגישה שהם מזלזלים בי .לא מתיחסים בכלל . איך אני יכולה להתקרב אליהם .

אבל במידה וזה ציסטה .איך היא נעלמת .

האם יש חומר או שואבים את זה .

באיזה גודל אפשר להוריד ציסטה .איזה טיפול יש

ציסטה זה גם יכול להיות סרטני

שלום,
הזוגיות שלי עלתה על שרטון מפני שבעלי טוען כבר זמן רב ש"בגדתי" בו עם אמא שלי. אני מספרת דברים רבים לאמי אך הוא ממש החליט שזהו המצב בביתנו קשה ביותר כרגע הוא גם לא עובד והמצב הכלכלי לא טוב בכלל. יש לנו ילד מקסים שנראה לי שמושפע מאוד מהמצב וזה הכי מפריע לי. בן זוגי השתנה מאוד. הוא מתנהג אליי כמו אדם זר ועושה מה שהוא רוצה בבית. לפעמים הוא מזלזל ואף מקלל. ראוי לציין שגם אני לפעמים כעסתי וצעקתי אך זאת "בגלל שהגיעו מים עד נפש". דברנו על גירושין אך זה לא מתאפשר כרגע בגלל המצב הכלכלי ושנינו לא רוצים (לפחות אני) שהילד יפגע מכך. אין לי מושג איך הדרדנו במדרון כה חלקלק. אני הצעתי כבר מזמן ללכת ליעוץ זוג אך הוא סרב וגם היום מסרב וטוען שהכל באשמתי ואני לקחתי את הקשר לאן שלקחתי למרות שהייתה לי אפשרות אחרת... אני מאוד מיואשת מה עוד אפשר לעשות?

שלום.
אני נשוי ויש לנו ילד בן 17 שמתחצף אלי ואל אשתי .

זה זמן רב שאני שותק בולע ומתחשב בילד , אשתי לעומת זאת גם כן בולעת ושותקת .

לאחרונה היינוו 3 ברכב אני אשתי והילד והוא התחצף והפעם אף הגזים והפעם החלטתי לשים לשים סוף להתנהגות הזו .

הייתה ביננו שיחה קשה ברכב כאשר במהלך כל השיחה אשתי לא הגיבה כאילו היא לא שם .

האם לדעתך אשתי הייתה צריכה לתמוך בי מול הילד, להגיב או להתעלם מחוצפתו של הבן, לשבת ולשתוק ולתת לי להתמודד עם הבעיה לבדי .?

הרי בעיית ההתחצפות היא מולי ומול אשתי לא כך ?

האם ברגע שהילד יתחצף לאשתי עלי לשבת בצד ולא להגיב ?

תודה

שלום, בתי בת ה-11 מגיעה הביתה מבית הספר ובאופן קבוע מתיישבת לראות טלווזיה. זה קורה בשעות הצהריים. לאחר מכן היא מכינה שיעורים (כשיש) ובערב שוב משתלטת על הטלוויזיה ורואה רק את מה שהיא רוצה ולא מתחשבת באחרים. ממה נובעת השתלטנות הזאת? בבית הספר התנהגותה נאותה, רק בבית היא מתנהגת בשתלטנות. האם זה ישליך על העתיד או שזה מצב שיחלוף עם הזמן?

שלום לכולם,
אני בת 40 אמא לארבעה ורציתי להתייעץ בקשר למשהו.
יחסי הכוחות במשפחה שלנו....
אני עובדת במשרה חלקית כמעט כל יום ובעלי עובד מסביב לשעון עם הפסקות מדי פעם,שני הילדים הגדולים שלנו בני 14 ו-11 הבת היא הגדולה יותר בעיצומו של משבר גיל ההתבגרות ושני הקטנים בני 5 ושנתיים.
יוצא מצב שכזה שכל!!!! אבל ממש כל משק הבית ואחזקת הבית נופל על הכתפיים שלי! וזה אומר הכל: ניקיונות,בישולים,קניות,טיפול בילדים,חוגים,אסיפות הורים. אני מבינה שאני עובדת בחצי מישרה אבל בכ,ז לא ניראה לי הגיוני שהכל צריך ליפול עליי? מדוע בעלי לא יכול לתרום משהו? אפילו עניין אלמנטרי כמו שטיפת כלים הוא לא מוכן בשום אופן כי זה תפקיד של אישה והוא לא אמא אלא אבא ולא יכול להיות שניהם ביחד,גם הבת לא תורמת במאומה לבית ואני חושבת שזה לא לעניין בכלל. אני עובדת קשה!אולי אני מפונקת לא כמו האימהות שלנו שגידלו לבד את כל הילדים אבל אני זוכרת בבירור כשהייתי קטנה אבא שלי היה עצמאי אבל כל שישי כשהגיע הבייתה הוא ואמא שלי ניקו יחד את הבית,קשה לי בברור,אני הגעתי אפילו למצב שאני הולכת ומרזה מרוב שאני עובדת מסביב לשעון שזה טוב לכאורה אבל אולי לא מהסיבות הנכונות.
אני רוצה לדעת אם יש עוד נשים במצבי? אולי אני כמו שאומרים פראריירית גדולה שמסכימה לעשות הכל לבד אולי אני אפתח בשביתה?
והמצחיק הוא שאחריי כל המאמצים שלי בעלי עוד שואל אותי: למה את טורחת כ"כ? הרי הבית בכ"ז לא ניראה נקי אף פעם?!?!?

שלום,
לי ואחותי יש קשר בעייתי.
אני האחות הקטנה, יצאתי ללימודים ולכן עזבתי את הבית. אחותי גדולה ממני ב 4 שנים לא יצאה מהבית מאידך. יש ביני לבינה הרבה פיצוצים כשאני בבית היא לא אומרת לי שלום כשאני מגיעה אם אני לא פונה אליה. היא כועסת עלי והיא אומרת, ויש לה הרבה טענות למה אני לא בסדר ויכול להיות שפגעתי בה בעבר, אבל נראה לי שזה כבר לופ של פגיעה הדדית כי רק דרך ריבים אני מרגישה איתה בנוח. אנחנו לא מתחבקות כמעט יש חוסר קירבה אך כש באמת אצטרך אותה היא תהיה שם. רק שעדיין היא יכולה להעביר שבועיים מבלי להתקשר אליי ולא לראות אותי.
כשאני מגיעה הביתה אולי אני חוששת שתשומת הלב מגיעה אלי כי אני לא נוכחת בבית רוב הזמן ואני לא מקשה על הוריי ודיי מכבדת אותם והיא חשה אולי נדחקת הצידה אך אם נזמין אותה ונשתף אותה היא לרוב מסרבת כך שהפסקנו לקרוא לה כשאנו יחד אני ואימי.
בגדול היחסים שלה עם אבי מרוחקים גם כן ואיתי ועם אמא שלי הם מלאים בריבים, אימי עוד מגוננת עליה בבית והיא נשארת שם ולא מתמודדת עם העולם הגדול ובמקביל שמשלמים עליה הכל היא עדיין מרשה לעצמה לא לענות שקוראים לה או להתפרץ.
בקיצור קשה איתה
והיא פוגעת בי ואני מודה אני לא יכולה לתת לה אהבה חזרה ככה אני כועסת גם.
היא תמיד אומרת שיש לי דיבור מתנשא ואני חושבת שאני הכי טובה. והיא תמיד חוזרת על זה. יש לי תחושה שזאת ההרגשה שלה שאולי היא איכזבה את הורי.
סליחה שכתבתי כל כך הרבה פשוט אין לי עם מי להתייעץ.
תודה

שלום,
אני בחורה בת 21....יש לי אח קטן בן 18 שהתגייס לצבא ממש לא מזמן....אח אחר בן 24 שסובל בחיים....ועוד "חצי אח" בן 36 בערך מהנישואין הקודמים של אבא שלי ,שגם הוא בנאדם לא קל בכלל......(אני הבת היחידה) אחי הקטן נחשב להכי מוצלח כביכול....אני לא רוצה לפרט יותר מידי כי זה מקום פומבי....אבל....אני ממש מרגישה כבר שנים שהוא ממש תופס עלי תחת,ורע לי בחברתו-חד משמעית! אני מרגישה שהוא מצתדק רוב הזמן וכל הזמן הוא "פולט" אמירות עוקצנייות כאלה...כדי לגרום לי להרגיש רע לידו ופחות שווה כי אני סובלת מבעיות נפשיות,אבל הגעתי למצב הזה הרבה יותר בגלל המציאות שחוויתי בתור ילדה מאשר בגלל הגנטיקה שלי....כל פעם כשאני מדגישה מעלה אצלי זה נראה כאילו הוא מקטין אותה...נניח,אני בחורה ממש יפה וגבוהה ואני נראת ממש טוב...אז נניח מדברים על זה אז עונה כזה: "טוב,יופי זה לא הכל בחיים,את יודעת......."
או נניח על זה שהתחלתי ללמוד ואני מנסה לקחת את עצמי בידיים.....אז הוא כזה כאילו נותן לי כזה את האישור שלו :"יופי,התקדמת..." ועושה לי כזה סימן עם האגודל....
הוא כאילו שם עלי קצוץ בעצם....הוא לא משתף אותי כל כך בדברים האישיים שלו,כל הזמן הוא מוקף עם החברים שלו.....הוא מלא בטחון עצמי ואני לעומתו לא כל כך.....כל הזמן הוא מבלה בפאבים ונהנה מהחיים ואני רוב הזמן סובלת בגלל הדברים שעוברים עלי בחיים,ממשבר למשבר וכל פעם משהו אחר שמערער את שלוות הנפש שלי......אני מנסה להסתדר איתו אבל פשוט לא מצליחה,כי אני מרגישה ח ר א לידו...

מה אני אמורה לעשות בנידון?

המון תודה מראש.