פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

שלום,
הבן שלי בן 5 שנים, והוא נגמל מחיתולים בגיל שלוש, אך בשנה האחרונה הוא מרטיב.
ואני לא מדברת על הרטבה במיטה, אלא ביום יום, עד כדי כך ששעה לאחר שהלך לשירותים הוא עוד פעם הרטיב.
בהתחלה היינו כועסים עליו והסברנו לו שהולכים לשירותים, ולא מתאפקים לא משנה מה עושים - עוצרים הכל והולכים, אך בחודשים האחרונים נקטנו בגישה מודרנית יותר, שאלנו אותו אם הוא עשה פיפי - הוא שיקר, אבל בסוף הראנו לו שזה בסדר, ושילך לשירותים ולאחר מכן יחליף תחתונים ומכנסיים, והוא הפסיק לשקר אחרי זמן מה, ופשוט אמר לנו.
אבל עדיין זה לא פותר את הבעיה!היה יום אחד שחזרתי מהלימודים, הוא הרטיב, קילחנו אותו, הוא הרטיב, החלפנו, ולפני שיצאנו הוא הלך לשירותים, אבל עוד פעם הרטיב, והדרך חזרה באוטובוס עוד פעם הרטיב.
אני מתחילה לפחד שזה יותר בעיה בריאותית מאשר בהתנהנגות...
ואם זה כן בהתנהגות, איזה חיזוק אפשר לתת לו כדי שיפסיק, או שזה בבריאות וכדאי ללכת לרופא, ואם זה בבריאות, אז האם אפשר לעשות משהו שיועיל בינתיים?
תודה רבה מראש, מצפה בכליון לתשובתך - לין

שלום,
בני ובעלי לא הסתדרו עוד מימי נעוריו של בני, תחילה הנחנו שזהו מרד הנעורים המפורסם, אך ברבות השנים (הוא בשנות ה30 לחייו) הבנו שמשקעי הילדות עמוקים מדיי, זה לא שהייתה שם התעללות מסוג כלשהו, לפחות לא במובן המקובל אך בעיניי בני ישנן טראומות שלא נשכחות. בכל מקרה, הם למדו ל"הסתדר" - לדבר, לצחוק, לתקוף, להיעלב וחוזר חלילה. לפני מספר חודשים בעלי שוחח עם בני שיחת חולין שהובילה להתפרצות זועמת של בני, האמת היא שההתפרצות הייתה חסרת פרופורציות ונטולת הקשר, דבר שהוביל את בעלי לכעס גדול ובהתלהטות היצרים אמר לבני - אתה לא הבן שלי יותר! מבחינתי אתה מת!!
לצערי, הוא סירב לחזור בו מהמשפטים הקשים, בעקבות כך חל נתק במשפחתי, בני מסרב לשהות בחדר אחד עם אביו, לא מעוניין בשום אופן לשמוע כל דבר שיכול להקל ולו במעט על המצב, למרות שאביו כבר הודה שטעה ואף הלך אל ביתו וחזר בבושת פנים, שכן בני סירב להכניסו אל ביתו.
החגים קרבים, אני כאם לא יודעת כיצד לנהוג ומה עליי לעשות, אני מרגישה בין הפטיש לסדן , חסרת אונים ואובדת עצות.
אשמח לכל קצה חוט שבו אוכל להיאחז בכדי לפרום את הקשר הסבוך הזה.
תודה,
אם שבורה

בני נשוי 7 שנים + 3 ילדים קטנים (3,2,1,)
לכלתי רגשי נחיתות והערכה עצמית נמוכה מאד. דוגמה: כשסיפרתי לבני בנוכחות כלתי שחברה שלי התלהבה ממנו ומיופיו, כלתי נפגעה מאד כאילו אמרתי משהו רע עליה..... כשרציתי להציע טיול גברים בן יום במשפחה כי לגברים במשפחה יש יום הולדת בתאריכים קרובים, כלתי נפגעה מכך ש"אני רוצה להפריד ביניהם" .
כשנולד הקטן והגעתי לעזור עם הילדים חטפתי פרצופים חמוצים. (המרחק בינינו כ - 30 דקות נסיעה. לנו יש רכב אחד . לא תמיד ברשותי) חשבתי שאולי היא עייפה, אולי לא ישנה טוב, אולי לא מרגישה טוב. עשיתי כמיטב יכולתי והגעתי בימים בהם הייתי פנויה. אני עובדת חלקית ולא פנויה תמיד. היא תמיד כעוסה. לא התייחסתי והמשכתי להגיע. היו מקרים שקבעתי להגיע בשעה מסוימת אבל לא ישנתי בלילה (הגיל...) והתקשרתי ליידע שאאחר בשעה. כלתי הגיבה בכעס "אז אל תגיעי לא צריך"... אם אני מבקשת שתעזור לי לרדת למטה לטייל עם הילדים כי קשה להוריד שלושה, אין מעלית. היא אומרת לי "אז לא צריך..." ולא עוזרת לי. כשאני כותבת עכשיו, רק עכשיו אני מרגישה הרבה כעס. בזמן שזה קורה אני תמיד מבליגה.
בשיחה עם אחותי כלתי טוענת שאני לא עושה כלום ורק מגיעה כדי לעשות ווי. כשנשאלה כלתי מה אני לא עושה? היא אמרה - ספונז'ה! שאלה אותה אחותי - אמרת לה? ענתה כלתי - אני מתביישת. אז איך אני אמורה לדעת?? חוץ מזה אני לא רוצה לעשות אצלה ספונז'ה. קשה לי. אני גמורה מעבודות הבית שלי ואני כבר לא צעירה.
מפה התחיל כעס איום ממנה אלי. וגם הבן שלי משתתף בחגיגה. שניהם טוענים שאני לא עוזרת. כאילו שאני חייבת להם. יום אחד שניהם התקשרו וצעקו עלי ורק עלי. לא על בעלי. הוא לא מוכן לספוג צעקות וצועק בחזרה - "תקפצו לי". ואכן עוזבים אותו. לי קשה להיות קשוחה. בעלי טוען שאני הבאתי זאת על עצמי בעצם שתיקותיי , בכך שאני אומרת על יריקות בפרצוף שזה גשם!
ביום ששניהם צעקו עלי. החלטנו בעלי ואני להפסיק להגיע ולנתק מגע.
כך חלפו 3 חודשים. אני מתה מגעגועים לילדים. הם לא מתקשרים. אנחנו לא מתראים.
כתבנו להם מכתב אוהב . לא זכינו לתגובה. התקשרנו מספר פעמים ולא נענינו.
במשפחה בעיות בריאות (לא אצלי) ואני מטפלת בנושא שגוזל ממני שעות, כוח ואנרגיה. הבן שלי לא מתקשר לדעת איך הבריאות ורק חושב על הקושי שלהם.
נעזרתי במטפלת מוסמכת. שטוענת שכלתי ובני בלתי אפשריים. ושהזמן יעשה את שלו. האומנם? מה עצתכם לעשות עכשיו?
תודה

שלום בת 32 נשואה 8 שנים לבעל מדהים מקסים יש לנו שתי בנות. הבעיה היא שאיני נמשכת אליו אני אוהבת אותו כבן אדם כחבר ...אם לא הסקס ....הקשר היה פשוט מושלם כשהוא מבקש ממני להיות איתו בצורה אינטימית פשוט לא בא לי . כשהתחתנו הכל קרה מהר כל כך אני מגיעה מבית שלא היה בו הרבה חום ואהבה וגם המצב הכלכלי לא היה משהו אני פשוט נשענתי על עליו ורציתי אותו כבעל כאיש לחיים שלי כאבא לילדים שלי. אני לא רואה עצמי בלעדיו. הבעיה היא שהוא כל הזמן שואל אותי אם אני אוהבת אותו ומבקש שאני אפנק אותו ואתן לו מעט חום הוא פשוט צמא לאהבה וממש חסר ביטחון שזה בכלל מוריד ממני אני אוהבת שדברים מגיעים באופן טבעי...הוא יודע שאיני נמשכת אליו...אמרתי לו את זה וגם אמרתי לו שאני לא רימיתי אותו כי לפני החתונה הוא ידע זאת הוא חשב שעם הזמן אלמד להתאהב בו ולהמשך אליו ואולי כשאהפוך לאמא הכל ישתנה... אני ממש לא יודעת מה לעשות שנינו מסכנים ומתוסכלים... אני שם בגלל הבנות ובגלל שאני יודעת שאני לא אמצא גבר כזה בחיים שלי. הוא נותן מפרגן מעניק עוזר אוהב הוא הכל ....רק שאני לא נמשכת אליו אנחנו שוכבים פעם במס חודשים בלבד. וזה יוצר המון חיכוחים ביננו ותסכול בעיקר מצידו כי הוא מרגיש חסר ביטחון ואומלל. מה ניתן לעשות במצב כזה? איך אוכל ללמוד להתאהב בו?

שלום אני בת 32 נשואה כשנתיים אני ובעלי מאד אוהבים יש ביננו תקשרות מדהימה קשר מדהים. רק שיש דבר אחד שהורס . בעלי מידי פעם מסתכל על בחורות אחרות כשאני לידו . חשוב לציין שהוא אינו לוטש עיניים ואינו מפשיט אותן במבטו ..הוא פשוט מסתכל אם עוברת לידנו מישהי שנראת טוב.. אני תמיד מתווכחת איתו על זה שזה מאד מפריע לי ופוגע בי בבטחון שלי .. הוא תמיד מכחיש ונשבע שהוא אינו עושה את זה.. מכאן הכל פשוט מתגלגל לריבים מיותרים. שאלתי היא כזאת האם אני קטנונית? האם זה טבעי שגברים מסתכלים על נשים? אני פשוט מקנאה אנחנו רבים רק על הנושא הזה.

שלום אני בת 32 נשואה יש לי ילדה בת עשר והנני בהריון כעת .אני גרה בניין ליד ההורים שלי מאד רצו שאהיה קרובה אליהם היות והם מאד קשורים לילדה שלי נכדה ראשונה...הבעיה היא עם אחותי יש לי אחות קטנה ממני בשבע שנים היא גרה אצל ההורים שלי עם בעלה ועם תינוק בן שנה היא מאד תחרותית מקנאה באהבה של ההורים שלי לילדה שלי ....תמיד נדמה לה שההורים שלי עושים הפליות מהיותה קטנה תמיד הייתה המפונקת של הבית ההורים שלי לא טפוסים שיודעים לחנך היא שתלטנית מאד ההורים תמיד מרצים אותה מאז היותה בת 5 היא פשוט משפילה אותם כשמשהו לא נראה לה והם מסכנים חושבים שבאמת הם הורים לא טובים לכן...כדי לרצות אותה כשאני מגיעה לשם עם בעלי והילדה הם ממש חוששים ממנה הם בקושי מדברים איתי על ההריון שמא היא תקנא....מפגינים את אהבתם לתינוק שלה ומהבת שלי מתעלמים כדי שלא תקנא.. לאחר מכן כשאני מגיעה הביתה אני מקבלת שיחת פון מההורים והם מתנצלים על ההתנהגות ואומרים לי שיודעים שאני הבוגרת ומבינה עניין הם לא רוצים שאחותי תקנא ...לכן כל הריחוק ואחר כך דואגים לדבר עם הבת שלי ולומר לה שהם אוהבים אותה הכי הרבה בעולם. אני חייבת לציין שאני ואחותי לא מדברות תקופה תמיד היחיסים לא היו טובים היות והיא מתנהגת בצורה ממש לא בוגרת ומשפילה ומעליבה את אמא שלי...איתה אי אפשר לדבר היא תמיד מתגוננת צועקת ולא מסוגלת לקבל ביקורת ולאחר מכן ההורים שלי כועסים מדוע אני מתערבת וטוענים שהכל בסדר הם לא מושפלים על ידה ולא כלום שהיא בסדר גמור רק מעט מפונקת אציין שהיא לא עובדת היא כל היום עם התינוק בביתה משועממת אמא שלי מבשלת לה מנקה מכבסת ההורים שלי פשוט הורסים אותה ואת עצמם . כשאני מהצד רואה את זה זה מעצבן אותי. מה ניתן לעשות? הם לא מבינים הם פשוט חוששים להעמיד אותה במקום הם פוחדים שלא יהיו ריבים בבית מעדיפים לחיות ככה. . הם פוחדים ממנה ומרצים אותה. מה אני אמורה לעשות? אי אפשר לדבר איתם הם תמיד מכחישים וטוענים שהכל בסדר . זה מטריד אותי מאד כי כשאני מגיע לשם הם במתחים כל הזמן ומפגינים כלפי קרירות.סליחה על אורך השאלה...
אודה לתשובה תודה

ביום שבת האחרון חמתי הגיעה וסיפרה לנו שעורכים מסיבת יום הולדת ענקית לגיסתי כמובן שהיא לא יודעת ומי שמארגנת זאת חמתה לעתיד.שאמרה לחמתי שהיא יכולה להזמין את מי שהיא רוצה וכמובן לנו היא סיפרה כדרך אגב.היא סיפרה שהיא צריכה לשלם על כמות האנשים שמגעים כי זה במסעדה וזה עוד שבועיים והיא רוצה את העזרה של בעלי לשלוח איימלים לכל הדודים והבני דודים
נפגעתי מאוד שהיא לא הזמינה אותי וכמובן גם לא את הכלה השניה..ומה שמפריע לי מכל זה שתמיד אנחנו יודעים דברים חשובים כדרך אגב..וזה לא העבודה שלה לספר אפילו אם זה משהו פשוט כמו האם אבא עובד ביום שני?התשובה אני לא יודעת וזה לא עבודה שלי להגיד אם אתם רוצים תתקשרו אליו ותשאלו..ועוד הרבה דוגמאות שממש מעצבנות
אני לא יודעת איך לעבור לסדר היום שוב זה ממש אוכל אותי שהם רותים אני הכלה וכשלא ניראה להם אני בכלל לא משפחה וכן היו קטים מגעילים
מה עושים במצב כזה?כי לי נמאס ?ונמאס לי לשמוע מבעלי שזה המשפחה שלי מה את רוצה הם לא ישתנו
תודה מאיה

שלום, עקב תהליך פרידה אנו מחפשים מטפל/ת שיעזרו לנו בהתנהלות מול הילד בן השנתיים, כדי להקל בכמה שאפשר את הפגיעה הנפשית.
דרך מכבי גילינו שתי מטפלות, האם מישהו מכיר יודע ויכול להמליץ:
חיה לאונוב
תמר ניר

תודה ושבת שלום

יש לי בעיה-אני מקנאה באחותי הגדולה ממני ב-8 שנים.(אני בת 31). שתינו נשואות עם ילד קטן. תמיד היינו ביחסים קרובים וטובים, אבל בשנים האחרונות נדמה כי היא עשתה ככל העולה על רוחה בנוגע לחתונה ולברית ואילו אני תמיד נכנעתי ללחצים של הורייו הכל נעשה כפי שרצו.(חלק מהשיקולים היו כלכליים וחלק-אני אולי כנועה) בכל אופן, תמיד היא הייתה מרוחקת ומנוכרת ולא צריכה אף אחר, פתאום שיש לה ילד היא צריכה את אמי ואני מרגישה שהיא ממש צבועה, כי כל חייה לא סבלה אותם, ופתאום הכל בסדר והיא הפכה בת בית. אני מרגישה מנוצלת, כאילו אני הייתי תמיד טטלה קטנה וקיבלתי עכשיו סטירה לפרצוף, פתאום הם אוהבים אותה ומדברים עליה בלי הפסקה והיא מגיעה כל הזן והולכים אליה, בעוד אני נשארתי בצד. אני מקנאה נורא,כועסת וזועמת, הפסקתי כמעט לדבר איתה ורבה תכופות עם הוריי (יש לציין כי מעולם לא דיברתי איתה על זה , רק עם הוריי). מה עושים מכאן?

בני בן שנתייים וחמישה חודשים, הוא ילד מאד מפותח לגיל שלו התחיל ללכת ולדבר מוקדם.(אציין שיש לו אח בן 11 חודשים)הוא ילד מאד פעיל מצחיק חייכן וטוב אך יש לו לפעמים מצבים שהוא מתרגז על שטויות ועם משהו לא מוצא חן בעיניו אז הוא אומר לי או לבעלי לכי \לך מכאן , פויה, איכסה, זורק חפץ , לא נותן שילבישו אותו עושה מיזה סרט שלם, אציין שהוא לא גמול ולא מכן ללכת לעשות את צרכיו בסיר או שרותים,
הוא מדבר חופשי הכל אבל לא אומר שיש לו פיפי וקקי וגם בגן לא מצליחים לגמול אותו ,
כאילו עושה הרבה פעמים דווקא
מה אני יכולה לעשות?
כשלא מתנהג ככה הוא ילד מקסים

שלום אני בת 28 נשואה שנתיים . יש לי בעיה ומאד קשה לי לדבר עליה.
אני בחורה מאד קנאית והאמת שאין לי שום סיבה לקנא בעלי דווקא עושה הכל כדי שלא אקנא. אני מוצאת עצמי מקנאה בגרושה שלו ...ביחס שלו למשפחה שלו וזה יוצא מכלל שליטה . אני רוצה את היחס שלו רק אליי ואני לא יודעת איך להתגבר על זה.

היי אני בת 33 נשואה מזה שנה וחצי בשנית יש לי ילדה מנישואים קודמים בעלי גם הוא נשוי בשנית ויש לו ילדה מנישואים קודמים . הבעיה לי היא כזאת הקשר שלנו הזוגיות שלנו ממש טובה יש ביננו יחסים מעולים אנחנו חברים הכי טובים תקשורת....הכל טוב מלבד דבר אחד שלי מאד חסר ...הלהט שלו והתשוקה שלו פחות מורגשת בחודשים האחרונים. בתחילת הקשר הוא יותר חיזר אחריי היה כרוך אחריי מכתבי אהבה היה נוהג להפתיע אותי..הוא פשוט היה הגבר המושלם .וזה כבש אותי במיידית. זה חסר לי מאד כשדיברתי עימו על זה הוא טוען שהיום הוא עובד יותר קשה (הוא עובד עד שעות 2200 בלילה כמעט כל יום ) האמת שהוא גורם לי להרגיש ממש רע כי הוא טוען שממש לא פייר מצידי לבוא אליו בתלונות היות שהוא הגדיל את שעות העבודה שלו בגלל מצב כלכלי וטוען שלפי דעתו הקשר שלנו מושלם הסקס פעם פעמיים בשבוע כמו שצריך להיות שאני סתם מדמיינת ושהוא וחושק ואוהב אותי מאד. ואז נוצר מצב של תסכול משני הצדדים אני מרגישה שאולי אני חיה בסרט שהתקופה בהתחלה תמיד יותר זוהרת ויותר משקיעים .ואולי אני זאת שצריכה להפסיק להשוואת את העבר לעכשיו פשוט קשה לי להשלים עם זה אני כל כך רוצה שזה יהיה כמו בעבר. הדברים הקטנים האלה כל כך גדולים בשבילי . אני לא יודעת איך להביא אותו למצב שיבין שיש שוני בין העבר לעכשיו. מדוע השגרה משנה את החיים ? זה כל כך עצמוב. התקופה ההתחלתית איתו היא התקופה הכי יפה שאני זוכרת ..........האם אני מעיקה? אני דורשת יותר מידי? אולי אני זאת שטועה? ודורשת מידי? סך הכל בעל מקסים. סליחה על אורך השאלות :)

שלום, אני ובעלי ביחד כבר 11 שנים. במשך כל הזמן הזה הקשר שלו עם אימא שלו הלך והדרדר. הוא עבר חיים לא קלים כי אבא שלו היה מכה אותו ואת אימא שלו וגם אימא שלו מאוד חמת מזג, אבל היא גם נלחמה בשבילו כשהיה צריך את זה בתור ילד ונער. אני מאמינה שהיא עשתה כל מה שהיא חשבה שנכון עבורו. קשה לקצר את כל הסיפור לכמה שורות, אבל כשבעלי עבר לגור יחד איתי היא הפכה למאוד תוקפנית בצורה מילולית. באותה תקופה היא הצליחה להוציא את אבא שלו מהבית ובעקבות כך בסופו של דבר הם איבדו את הבית שלהם ונשארו ללא בית. אין ספק שהיא עברה חיים קשים,
אבל מאז היא לא מפסיקה לבוא בדרישות אלינו ואל כל הסובבים אותה, והיא לא עושה זאת בדרך נעימה אלא בקללות ואיומים שתהרוס את חיינו וחיי משפחתינו אם לא נעזור לה. אנחנו מנסים להקים משפחה בעצמנו ועוזרים לה ככל יכולתנו, אבל אם לא עושים הכל בדיוק עפ"י דרישתה, חוזרים הקללות והאיומים. כך לדוגמא אם לא נתנו לה בדיוק את כל הכסף שביקשה, או הצענו לה לטפל בעצמה בבעיות הבריאותיות שלה בדרך זולה יותר מזו שהיא רצתה. היא לא עובדת כבר עשר שנים בטענה שהיא בלתי ניתנת להשמה ומקבלת הבטחת הכנסה מביטוח לאומי, אבל כל הזמן אומרת שהיא רוצה לעבוד,
כמובן רק במה שמתאים לה ולא בשום דבר אחר. היא לא מוכנה לקבל עזרה פסיכולוגית. היא מאוד מקשה על כולנו ואנחנו מרגישים שאנחנו לא יודעים איך להתמודד עם המצב שלה. אנחנו מרחמים עליה מצד אחד, אך עוזרים ככל יכולתנו וזה אף פעם לא מספיק בעיניה. הקללות הבלתי פוסקות מקשות עלינו מאוד את החיים ואנחנו רוצים לעזור לה, אבל מרגישים שזה בלתי אפשרי. נשמח לקבל איזושהי הכוונה, למי אפשר לפנות שיוכל לכוון אותנו ולעזור לנו לעזור לה. תודה.

אחותי הקטנה (בת 9) בזמן האחרון בעיקר, שנה פחות או יותר, אחותי החלה להטריד מאוד את המשפחה, היא החלה למרוד באמא שלי, להציק, להתנהג בצורה דווקאית, להתלונן ולבכות על כל דבר שהיא לא מקבלת, לתפוס את אמא שלי על המילה ולריב איתה ועוד התנהגויות כאלה ואחרות.
הבית שלנו זה בית מאוד חם ואוהב, אנחנו כל המשפחה בקשר מצוין אני חייב לומר, עולם לא היו לנו בעיות קיצוניות בבית.
אבל לאחרונה אני רואה שכבר מתחיל להיות קשה לאמא שלי עם אחותי וההתנהגות שלה.
אני ואחי שנמצאים בבית רב השבוע מנסים לדבר עם אחותנו הקטנה שתבין שקשה לאמא שלנו ושהיא לא חייבת להתנהג בצורה כזו, אבל זה לא עוזר והיא מתווכחת אתנו על זה.

אני טוען שהסיבה לכך שהיא סה"כ בת זקונים, שפינקו אותה יותר מדי, אבל עם זאת צריך לשנות את ההתנהגות הזו, ואני מאוד מפחד שכאשר היא תגיע לגיל הבגרות היא תתחיל למרוד בדברים יותר חמורים.

כיצד צריך להתנהג איתה? הקשר שלי ושלה טוב מאוד, היא מאוד אוהבת אותי ואני אוהב אותה, אך כמעט כל יום יוצא שיש איזה ריב איתה ועם אמא שלי וזה מאוד מפריע לי.

אשמח לקבל ייעוץ

שלום.כפי שאמור בקוטרת,יש בעיה עם אחיין של בעלי.בגדול-לא סובלת אותו ואת אשתו.אסביר:הוא יחסית קרוב רגשית לבעלי,נולדו לנו ילדים בכורים באותו זמן,תמיד תחרות ביניהם...עכשיו אישתו בהריון עם תאומים,בעלי גם רוצה ילד,ואני ממש ממש לא!!!!כאילו יש השלכה ישירה עלי...ועוד מקרה-הם הגיעו אלינו בלי להגיד לי-אבל אמרו לבעלי-בדיוק הרדמתי את הקטן לשנת צהריים,הוא דפק בדלת כמו משוגע,אז אמרתי לו-תירגע,הילד ישן,אז אמר תעירי אותו וכו'...ממש הרגיז אותי...וגם לא היה לי מה להגיש כיבוד...בקיצור נופלים בלי התראה.אז פשוט הלכתי לישון.וכבר הסברתי לבעלי שזה לא מקובל עליי ככה שנופלים עלי אנשים...ואחיין גם לא משתנה מבחינה התנהגותית,אז בעלי אמר שאני צריכה להשתנות ואני לא בסדר...אז למה אני אם אחיין עושה בעיות?למה לי לפגוש בבכלל אנשים שלא נעימים לי?
תודה על תשובתכם...