פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

אני ואחי איננו בקשר עם האב ב 7 שנים האחרונות עקב סכסוך משפחתי שנוגע לכסף. שנינו בוגרים ( מעל גיל 30) . אנחנו מחפשים המלצה למטפל\מגשר משפחתי מקצועי לטיפול קצר מועד ,בעל ניסיון במקרים דומים באזור המרכז . מטרת המפגשים היא בדיקה או גישוש האם הקשר ביננו הוא בר תיקון והאם ניתן למחול על אירועי העבר.
יש חשיבות קריטית כמובן למקצועיותו של המטפל - מה שעומד על הפרק הוא הקשר שלנו עם האב , ככל הנראה להמשך חיינו וחייו.
לעזרתכם אודה.

שלום לכולם,
אני כותבת בעילום שם,אני רוצה להתייעץ בקשר לדבר מסויים שעשיתי שנראה לי שלא הייתי אמורה לעשות אותו והוא גדול והוא הרה הסון והוא סכנה למשפ' רבות.
אני גיליתי סוד של בן אדם שאמור היה לקחת אותו איתו לקבר,זה סוד שקשור למשהו שהיה בעברו ומשפיע באופן ישיר על המשפ' והצאצאים שלו וכמובן באופן עקיף על המשפ' שלי באם יתגלה שאני גיליתי אותו.
אני גיליתי רק לבן אדם אחד דיסקרטי כדי שהוא ידע מה לעשות אם זה בעתיד אבל לא חשבתי על כך שהוא יכול בשוגג אולי לפלוט את זה,השבעתי אותו מיליון השבעות ובאמת אם זה יתגלה זה יפגע בכולם. יכול להיות שעשעיתי טעות???? אני בפחדים,הלב שלי דופק ונראה לי כאילו אני חיה על פצצה מתקתקת,אפילו שלפי דעתי זה היה לטובה כי לא לוקחים דבר כזה לקבר,צריך לדעת כדי שבעתיד זה לא יצוץ פתאום ויפול כמו פצצה על אנשים לא מוכנים. אני בחרדה ופחד,בבקשה עזרה...

האמת, אני מנסה להבין מה לא בסדר.. אולי אתם תוכלו להגיד לי מה הבעיה...
אני בת 23, בקשר טוב מאוד עם המשפחה... אבל על אחותי (היחידה, הקטנה) ואמא שלי לא...
נראה כאילו אני תמיד מאכזבת אותם, ותמיד אני לא בסדר.. וכל מה שאני עושה, לא נכון... גם אמא שלי לא טורחת להסתיר ממני שהיא חושבת ככה..
הפסקתי לעזור בבית, גם כשאני עוזרת, תמיד זה נגמר ב"תודה" לאחותי, לבת הדוד שלי, או למי שנמצא איתי בבית, ואז שכאומרים לאמא שלי שזו הייתי אני, היא אומרת- אה, טוב..
כל כך קשה לי, אני אוהבת אותה עד עומק ליבי... היא אחד האנשים היקרים לי בעולם... אבל נראה שאני לא מספיק טובה בשבילה..
אני כל כך רוצה לחזק את הקשר שלנו, אבל לא מסוגלת "להטיח" לה בפנים, כמה שהיא פוגעת בי.. כמה שהיא פגעה בי..
כמה שכל החיים נמאס לי לשמוע שאני מאכזבת אותה, ולא יצאתי הבת שהיא ייחלה לה..
עם אחותי, אותו סיפור...
אני קשורה אליה כמו שאני לא קשורה לאף אחד, אבל נראה שגם בשבילה אני לא מספיק טובה...
אני כל כך רוצה לחזור להיות איתן בקשר כמו באמת הייתי רוצה... מה לעשות?
יש לציין כי אני אחותי ואמא שלי בקשר טוב מאוד! אנחנו אוהבות מאוד , דואגות אחת לשנייה, מדברות אחת עם השנייה וכל הזמן ביחד! רק שלפעמים, קורים המקרים האלו.. פשוט לאחרונה הם קורים יותר..
תודה מראש...

למה אני רגישה מכל מילה שאומרים לי בתוך הבית. רק בבית .נעלבת, נפעגת ולוקחת את זה קשה כמו למשל הבן זוג.. מרגישה שהוא רע .לא מתחשב יש בי כעסים עליו מרירות. אומר לי אני לא נגדך בכלל אני אוהב אותך. אני רק לטובתך ועם אני מעיר הערה לך זה רק מתוך דאגה ולא .אני לא נגדך. ואצלי, אני לא רואה את זה ככה. אפשר לדעת האם אני מזגימה? אני סובלת מדיכאון אבל מתפקדת כמובן כשיש אנשים לידי, ועד כדי כך שגרם לי לעשות קצת שטויות. סף הסבלנות שלי נמוך מאוד.

שלום,
ברצוני לדעת האם קיימות מסגרות טיפול לבוגרים מעל גיל 18. מסגרת של טיפול יום, משפחה אומנת/תומכת/מאמצת?
המדובר על אחייניתי שלאחרונה השתחררה מהצבא - ושחלה הדרדרות במצבה גם בעקבות תנאי מחיה בלתי אפשריים בבית הוריה. הדרדרות שהחלה עוד בתקופה שירותה בצבא.
לעניות דעתי היא סובלת מדכאון אך הוריה מסרבים לדאוג לה לטיפול בגלל חוסר מודעות וחוסר יכולת כלכלית.
לדעתי העברתה לסביבה תומכת יותר - יוכל להועיל לה מאוד. שכן בביתה כל הזמן רואים בה כבעיה, וכל הזמן יורדים עליה וצועקים עליה ובכלל - כל הזמן צעקות בבית.
כעת הם מדברים על אישפוז כפוי - ואני חושבת שהם מחפשים פתרון נוח להם על חשבונה.
המדובר במשפחה במצוקה כלכלית - אך שלא מטופלת ברווחה.
המשפחה המורחבת לא יכולה לעזור גם היא.
אודה על תשובתך בנושא.

אני בת 15 וחודשיים.
לפני 3 שנים אבא שלי נטש אותי, את אמא שלי, ואת האחים שלי לבד.
הוא עזב לחו"ל בשביל המאהבת שלו.
ב3 שנים האחרונות שמרתי איתו על קשר ואפילו טסתי אליו לחו"ל לבקר אותו, היחסים בינו לבין אמא הם לא טובים, הוא גם לא מתחבר לאחים שלי במיוחד.
בשנה הראשונה מאז שהוא עזב אותנו היה לי מאוד קשה, כילדה בת 12 גידלתי תאומים בני חודש, לא יצאתי עם חברים, והפסדתי את הילדות שלי, בשנה השניה אחים שלי גדול ונהיה יותר קל, אבל בכול מקרה איבדתי את הילדות שלי ואת זה אי אפשר להחזיר.
אני עדיין מגדלת את הילדים ועזורת לאמא שמנסה לפרנס אותנו בכול כוחה.
לפני שנה אבא ואמא דיברו והחלטנו שאנחנו עוזבים את הארץ בתאריך מסויים, כעבור חצי שנה, אבא שכח מההבטחה, כאשר אני כבר נפרדתי מכול החברים שלי לשלום כי אני עוזבת.
הוא הפקיר אותנו ולא טסנו, הוא אמר שהוא ידחה את זה ונעבור בסוף בתאריך חדש.
הודעתי לחברים שלי שוב, עברתי השפלה מטורפת בבית הספר, אבל עכשיו כולם יודעים שאני עוזבת במרץ.
אתמול קיבלית הודעה מאבא, שזה שוב פעם נדחה, ואני לא מסוגלת לעבור את ההשפלה הזאת שוב, כילדה בת 15, מול כול הילדים בבית הספר. אמרתי לו את זה והוא אמר שזה שטויות, הוא לא מבין את גודל הבלאגן שהוא השאיר במשפחה.
אני ניקתי אחריו כול ה3 שנים האלה ונמאס לי.
איך אני יוצאת מזה? אני רוצה לעזוב את הארץ, ואני לא רוצה שוב לחוות השפלה בבית הספר אז החלטתי שאחרי שהתאריך יעבור, אני לא אודיע לאף אחד ופשוט אפסיק ללכת לבית הספר. מה עושים? נשבר לי

זקוקה לעצה - בתי, בת 14, רוצה ללכת לפגישות עם פסיכולוג, על בסיס קבוע. היא אומרת שזקוקה למישהו "חיצוני" שיכולה לספר לו דברים ולפרוק ללא חשש שיגיב כמו שמגיב אדם קרוב כמו חברה או משפחה. היא מעדיפה לפרוק את הלב בפני מישהו שלא מכיר אותה ולכן לא אכפת לה לגלות לו דברים. היא חזרה והדגישה באזנינו שאין לה בעייה מיוחדת ולא קרה כלום {ובאמת אין משהו שמעיד על כך} אלא שהיא מתבגרת ומרגישה צורך לשוחח עם מישהו שאיננו הורה/חברה.

אני לא מודאגת שמא קרה לה משהו אלא שאני לא בטוחה שזה הפתרון המתאים. מחכה לעצתכם
רוצה לציין שהקשר בינינו טוב ופתוח ואין בעיה נראית לעין. יש לה חברה שהולכת לטיפול אבל אומרת שאין קשר.

תודה:)

אימי בת 65 גרה לבד מזה שנים.
אני בת יחידה בעלת משפחה (בעל ושני ילדים, שלישי בדרך).
במהלך ילדותי חוויתי הרבה ביקורת מצד אימי למרות היותי ילדה ממושמעת מה שהוביל לגיל התבגרות מרדני לטענתה (הכל יחסי - בסה"כ לא התעניינתי בלימודים ולמרות זאת סיימתי לימודים אקדמאיים בהצלחה ואני עובדת בעבודה מצויינת ומספקת).

במהלך השנים חוויתי טראומות שונות.
לאחר עבודה עצמית רצינית (ללא כל עזרה מקצועית) והסקת מסקנות, הגעתי לתוצאה מספקת. אני אדם שלם ושמח בחלקו.

הנקודה היחידה שאינה פתורה היא נושא אימי. היחסים ביננו קרים. אני מרגישה שהעבר מרחף מעלינו ולמרות כל נסיונותי אני לא מצליחה לשלוט ברגשותי כלפיה.
יש לי תחושה שיחסה אלי קר ולא מפרגן. אני לא מצליחה להבין כיצד אין לה שום רצון לשנות את יחסה כלפי למרות שאני ביתה היחדיה.
מה ניתן לעשות? בעלי טוען שלא תהיה לי יכולת לשנות את יחסה אלי אך לאור נסיוני האישי, אדם כן יכול להשתנות. מה דעתכם?

שלום רב,אני לא יודעת למי פונים וזקוקה להמלצה מקצועית .

הבת שלנו בגיל 20 . נמצאת בשירות צבאי . לפני מס חודשים הכירה חייל שהתאהב בה מאד מאד . כאשר החליטה לעזוב הוא לא הניח לה ,איבד שליטה נכנס ברכב שלה בכוונה, הטריד אותה , עשה חרקות על הכביש , צעק מתחת לבית .
הבת סיפרה לנו ואני הייתי חרדה מאד לבת שלי , בעלי דיבר עם אביו של החייל ,ואבא כעס אמר שהבן שלו ....השתמש במילים לא יפות .
גם המפקד של הבת סיפר שהוא לא בשבילה .
לפני שבועיים גילינו שהיא בקשר איתו ולאחר שהתגלה לנו ,התנגדו לקשר .
הבת שלי החליטה ליזוב את הבית ,היא גרה עם אבא שלו ועם החברה של האבא .
היא בת שלנו נסיכה אמיתית , אנחנו הצענו לה הכל לימודים , כסף , נסיעה לחו"ל .
היא לא מוכנה . היא אומרת שאנו צריכים לתת לו צנאס. ואנחנו צריכים לקבל אותו .
יש חזות של עבריין .
אני לא מסוג האנשים שילך לצעוק ולריב . אני גם לא יודעת איפה הוא גר.

איך מחזירים את הבת הביתה ? האם אני צריכה להיכנע ? האם יש מישהו שיכול לייעץ לי ?

תודה רבה

שלום,חמותי אשה טובה שחיה בסרט כפי שאומרים.כל השנים היתה בזבזנית כפייתית ולעולם לא חשבה על העתיד ופרנסתה למרות שהתריאו בה תמיד.לפני כ3 שנים היא התגרשה מאז יש צרות כלכליות.אספר שהיא ממשיכה לחיות כאילו אין מחר וניראת מליון דולר.היא משתכרת מ3.500 אלף שח וגוררת אחרייה חובות של מיסים חשמל וכו'.עד כאן לא בעיה שלי אבל...בשנה האחרונה כל חודש חודשיים היא פונה לבעלי לבקשת עזרה "הלוואה שאוכל לחיות" של 2000 ש"ח ואחזיר עוד שבועיים...בן זוגי מתייעץ איתי כמובן ואנו נותנים .תמיד היא מחזירה אך אנו צריכים להזכיר לה זאת (משום מה לא מעניין אותה מצבנו הכלכלי).ברור לי ולבעלי שברגע שהיא לא תחזיר לא ניתן לה יותר .אותי מכאיס מאד שהיא לא פונה לילדיה האחרים ורק לבנה.לאחר שיחה שלנו עם שאר האחים על העניין כולם אמרו חד וחלק שלא יתנו לה שקל משום שהם מכירים את הסרט שהיא חיה והם צריכים לבנות את עצמם.מיותר לציין שמעולם הוריו לא שאלו ולא עזרו לנו בחיים גם כאשר ביקשנו לא ראינו שקל.מה עושים?מצד אחד אני לא רוצה להסתכסך עם בעלי מצד שני נמאס לי להיות הבנק שלה ?תודה מראש דידי.

שלום רציתי להתייעץ אני נשואה 9 שנים יש לי ילדה בת 8 הזוגיות שלנו על הפנים לא סקס, ואי אפשר לנהל שיחה מבלי שיווצר ויכוח או ריב . המצב הכלכלי שלנו לא טוב אני עובדת חצי משרה בעלי גם עובד אבל אנו לא בעלי מקצוע והמשכורות בהתאם אני לא צריכה לספר לכם.
אימי נפטרה מאז שהייתי בת 19 ואבי נפטר לפני מס' שנים אין לי אחים ואחיות וגם המשפחה של בעלי בעייתיתצ(אני לא אכנס לזה עכשיו).
אני א. מרגישה שאין לי עם מי לדבר כי גם חברות אין לי אמון בהם פגעו בי מספיק אנ י לא יכולה לסמוך על חברה שאני יספר לה משהו והיא תשמור זאת רק בנינו. אני לרוב מדברת עם עצמי ,מתייעצת עם עצמי ומנסה לעודד את עצמי. וגם בגלל כל הלבד הזה עשיתי הרבה טויות בחיים כמו למשל שלא למדתי מקצוע היום אני בת 36 אני מרגישה שכלכלית אני לא יכולה ללמוד זה הרבה כסף וגם אני מרגישה שמאוחר כבר בשביל ללמוד איזה משהו רציני עם תואר משהו שיכניס לי הרבה כסף ויתן לי סיפוק. (כי אין לי בכלל סיפוק מהעבודה אני שם רק בגלל השעות כדי להיות בבבית עם ביתי בצהריים). אני מרגישה הרבה פעמים עצב ,קשה לי לחייך אני הרבה עם פנים קשוחות ועצובות אני מנסה להיות חזקה כמה שיותר בשביל ביתי וגם לא קל לי אני צריכה להעסיק אותה כל היום כי היא בת יחידה ולה משעמם רוב היום ואין לי עזרה של סבא סבתא או משהו כזה לא קל לי ואני רוצה לשמוח לחייך לקום בבוקר לעבודה מספקת שאני ירוויח משכורת טובה שתתן לי בטחון שגם אם חלילה אני ובעלי ניפרד אני יוכל להחזיק את עצמי בכבוד ולהסתדר בחיים.
הייתי רוצה שתנסו לעזור לי כאן ולא לשלוח אותי לפסיכולוג או משהו דומה כיוון שקשה לי להיפתח אני טיפוס סגור.
תודה רבה

שלום!

ילדי בן 6.5 לומד בכיתה א'
יש לי בעיה איתו הוא לא רוצה להקשיב לי בשום דבר
דוגמא:
עכשיו חורף וקר אז אני אומרת לו שילבש חולצה דקה ועוד פוטר אז הוא מתנגד ולובש רק את הפוטר
או שיש לו בעיה לחפש דברים
כמו:
כשאנחנו חוזרים הביתה הוא מוריד את הנעליים ושם איפשהוא אח"כ בבוקר הוא שכח איפה הוא שם אז הוא צועק עלי שאני אעזור לו לחפש כי הוא לא מוצא מבלי שניסה לחפש.

מה עושים?

ערב טוב,

אני גרוש כשנה ויש לי בת בת 3 כשאני וזוגתי לשעבר נפרדנו היא הייתה כמעט בת שנתיים.
כבר מעל חצי שנה שבתי גרה עם אמא ושלה בן זוגה החדש .
לאחרונה ילדתי החלה לומר באופן עיקבי ובתדירות די גבוהה שהיא אוהבת אותי ומתגעגעת אליי. מבלי שאני מעלה את הנושא היא אומרת לי ולהוריי (סבא וסבתא) שאנחנו חברים שלה ושבן הזוג של אמא שלה הוא לא חבר שלה וגם את אמא היא לא רוצה.
אני רואה את ביתי שבוע אחד 3 פעמים בשבוע מתוכם יומיים היא ישנה אצלי ושבוע אחד 3 לילות היא ישנה אצלי.

האם היא מנסה לומר לי שיש איזה בעיה בבית שהיא במצוקה כלשהיא?
אשמח לתשובה אני מודאג.

היי
אני גרוש (ללא ילדים)
אני יוצא עם בחורה שיש לה ילד
אני רוצה לדעת למה אני נכנס
הילדה רואה את אבא שלה פעם בשבוע
א. איך זה להיות אבא לילד לא שלך ?
ב. מה עושים שהגרוש בתמונה (זה לא יפריע לגידול הילדה ? )
בתודה
כמו כן אשמח לקבל קישורים לנושא זה

שלום רב,

בעלי ואני נשואים מזה שנתיים וחצי, שנינו בשנות ה-40 לחיינו.
עבורי אלו נישואין ראשונים, אין לנו עדיין ילדים משותפים (נמצאים בטיפולי פוריות כבר למעלה משנה).
לבעלי ילדים מנישואים קודמים, בני 14 ו-13.
כאשר היו צעירים יותר, היו מגיעים פעם בשבועיים בצורה מסודרת.
באמצע השבוע לא יכלו להגיע משום שהם גרים רחוק מאיתנו.
בשנה האחרונה, לאחר שגדלו, לכל אחד יש את חייו, חבריו ותחביביו (שניהם משחקים כדורגל בשבתות), כך שנוצר מצב שהם מגיעים בכוחות עצמם באמצע השבוע, וכל סופ"ש ילד אחר מגיע. מה שלא מותיר לבעלי ולי שבת אחת לבד...
הילדים מקסימים בסה"כ ואנחנו מסתדרים מצויין, הבעיה היא בעלי
שלא יודע להציב להם גבולות. אין דבר שהם מבקשים,שיבוא, שייקח, שיחזיר, שיחכה,
שיקנה והם מקבלים תשובה שלילית - שזה גרוע בפני עצמו בכל מה שקשור להצבת גבולות.
בעלי איש טוב עם לב גדול, כך שהוא נקרע בין כל העולמות...
אני מסבירה לו שהוא חייב לדעת להתנהל איתם, לדעת גם להגיד לא לפעמים
אבל הוא יעשה הכל על חשבונו, חשבוני וחשבון הזוגיות שלנו לרצות ולפצות אותם.
חייבת לציין, שאין קשר בינו ובין אימם של הילדים. מדברים רק כשצריך או כשיש בעיה.
הריבים שלי איתו הולכים ומחמירים סביב נושא זה, ולמרות שאני מרגישה סוג של "קורבן" שמשלם פה מחיר כבד, עדיין יש לי ייסורי מצפון נוראיים ואני מרגישה סוג של מפלצת שכועסת עליו בגלל שהוא מבלה זמן עם הילדים שלו.
כל שבת בבוקר הוא הולך למשחק כדורגל, חוזר בצהריים עם אחד הילדים או עם שניהם
ופשוט אנחנו לא עושים כלום.... כנשוסעים לחו"ל פעם בשנה, זה הזמן היחיד שאנחנו לבד.
אני מרגישה חסרת-אונים.
האם התחושות שלי לא הגיוניות? אני מרגישה רע עם עצמי מכל הבחינות אבל מצד שני הזוגיות הטרייה שלי הולכת ומתפוררת לנגד עיני....
מה עלי לעשות?