פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

שלום...אני גרה בישראל 20 שנה כבר...ובדיוק הורי נסעו לשם לעשות טיול שורשים...מאז שחזרו-שבועיים-אני לא מצליחה להתאפס.כוונה שתמיד הייתה לי תקווה קטנטונת שיש לאן לחזור,ועכשיו הם סיפרו שהכל שם גרוע...ואני פשוט ממוטטת מזה....כאילו חתכו תקווה.יש לציין שאני לא מתחברת לכאן למרות שבאתי הייתי בת 12..כאילו אין לי מולדת-לא שם ולא כאן....האם צריך כאן טיפול?הוא יעזור?תודה מראש...

אני גרושה,וגדלתי את בנותי עד להגיעם לצבא,הגרוש שלי משך אותם לאט לאט לגור אצלו ויש לי תחושה שהוא מרעיל אותם לאט לאט נגדי,בהתחלה לקח את הגדולה,ואחר כך את האמצעית,ולאחר מכן את הקטנה,20,22,23 ,בהתחלה המשיך הקשר בני לבין הבנות ולאט לאט החמיר כל יום גרוע יותר מקודמו,האבא הסיט,והם גם אחת את השניה ביחד נגדי,כל מאמצי לגרום לכך שיגיעו אלי עלו בתוהו.ברצוני לציין שאצל האב,הם חיות בחוסר אסטטיקה מוחלט,הבית שלו לא מתנקה מאז הבנות הגיעו לגור אצלו בערך יותר מ-4 שנים,בסלון על הספות מלא בלגן,כל הבגדים של הבנות,זרוקים על הספות לא מקופלים,מלא קרטונים ועיתונים,על הרצפה,על שולחן הסלון,מלא דברים,ובחדר אחד דחוס יש שלוש מיטות צרות שהבנות ישנות עליהן,בחדר ריח של צחנה,והלכלוך והבלגן ,בבית חוגג.
ברצוני לציין שמאז הבנות אצלו מצבם הנפשי התדרדר לחלוטין,האמצעית לקתה במצב פסיכותי,ואושפזה,הגדולה מסתגרת ולא יציבה בלימודיה כל פעם מחליפה נושא לימוד,מסתגרת בחדרה כל הלילה במחשב וביום ישנה,מנותקת מחברים,ועכשו גם הקטנה פתאום מסרבת לדבר איתי,לאחר שחרורה מהצבא,מזה שלושה חודשים,וגם חברה עזב אותה לאחר חברות של 4 שנים,בנוסף החלה להסתגר עם עצמה. מה לעשות?אני מרגישה שהגרוש שלי הרס לי את הבנות שלי ,הגדולה מסרבת לקבל טיפול פסיכולוגי,והאב כל הזמן אומר עליה שהיא מקרה אבוד ללא תקנה וכך הוא משדר לה.בבקשה,ממכם עזרו לי לפני שהוא יהרוס גם את הקטנה בת 20,בפעם האחרונה שראיתי אותה מצב רוחה ירוד למדי,וכבר 3 חודשים היא בדיכאון,ואין בידי לעזור,אני חסרת אונים,נגד האב,הוא שולט עליהן,בכך שהוא מספק להן את צרכיהן.

שלום רב.
לפני כחודש פרסמתי את הוקרתי והערכתי לטלי מנדיוק, וכנראה שמבחינה
אתית הוחלט על ידכם להסיר את מחוותי. כמו כן צרפתי תמונה ולכן אבקש להסיר גם את תמונתי.

בכבוד רב
מטופלת של טלי.

שלום ,אני בן 34 וסובל מאז ומתמיד מהתפרצויות זעם ועצבים הבאות לידי ביטוי בזריקת חפצים ושבירתם וצעקות.
יש לציין כי תופעות אלה קורות רק במקרים מאוד מסויימים ורק עם המשפחה הקרובה,חוץ מזה אני אינני סובל מתופעות אלה בסביבות אחרות כמו חברים ,עבודה וחוגים נוספים.
ניסיתי בעבר טיפול פסיכולוגי וטיפול סיני בדיקור שממש לא עזרו.
אשמח לקבל "כיוון" לסוג טיפול המתאים לי

תודה

רן

שירי שלום,

הילדה שלי בת 11 בתקופה האחרונה מזה 3 חודשים מגיע מבה"ס עם קקי בתחתון בפעם הראשונה שראיתי את זה חשבתי שאולי היא לא יודעת לנגב והסברתי לה קניתי לה מגבונים שיכולים להיכנס לכיס אבל זה לא עזר זה ניהיה יותר גרוע, ניסיתי להבין למה זה קורה לה והיא אמרה שהיא לא מרגישה שזה יוצא לה הסברתי לה שמי שלא מרגיש שזה יוצא לו זה אחד שלא יכול להשתלט על הצרכים שלא ובדר"כ זה קורה לאנשים יותר מבוגרים ואם זה קורה לה כנראה שיש בעיה וצריך לטפל בזה היא לא מוכנה לשמוע לא רוצה ללכת לטיפול ופשוט ילדה מאוד קשה ועקשנית קשה לי מאוד לתקשר איתה ניסיתי המון דרכים ואני עובדת עצות. האם את יכולה לעזור לי.

תודה

סיגל

שלום רב, אני פונה בקשר לבעלי. לו ולאמו יחסים מסובכים ומורכבים. מאז שנולדו לנו שני הילדים היחיסם הפכו גרועים יותר ויותר עד כדי מצב שהוא ממש חסר סבלנות אליה, תוקפן, לא רוצה שתבוא אלינו, וממש לא אכפתי אליה.הוא מטיח בה האשמות מילדות וכועס עליה על מה שהוא היום בגללה. אני מרגישה שהוא "מעניש אותה" היום. כמה שאפשר להבין עדיין לא ברור לי איך הוא מסוגל להיות אליה כל כך קשה. היא סובלת המון וכל ניסיון כביכול לעבור הלאה תמיד נגמר שוב ב"פיצוץ" או מריבה גדולה מאוד. אני לא יודעת מה לעשות נראה שזה בלתי נשלט אצלו היא מעוררת בו המון אגרסיות שלאדם אחר לא בטוח שהיה שם לב. לפעמים הוא ממש חוטף התקפי חרדה כשאנחנו אלציהם בבית, מתקשה לנשום ורוצה לצאת משם בפתאומיות ובמהירות. מה לעשות? הוא בטיפול כבר שנתיים ועדיין הכעס שם. האם עדיף לנתק מגע לגמרי מה עושים???

אני בהריון לקראת הלידה הראשונה שלי, מאוד מתרגשת וקניתי בגדים, רהיטים אבל בעלי לא רוצה עדיין לחשוב על שמות לילד כי הוא אומר שזה יכול לעשות מזל רע
אני כבר בררתי אפילו לגבי תוכנית חסכון במזרחי לעתיד של הילד אבל לא ספרתי לו כדי שלא יגיד לי שזה מזל רע. כשקניתי את הבגדים הוא היה ממש בסדר עם זה אבל נראה לי שאיפשהו אמא שלו קצת משפיעה עליו עם אמונות טפלות ואני קצת מתקשה עם זה כי אני לא מאמינה בדברים האלה. איך אפשר ליישר את השטח כדי שהלידה תהיה תהליך רגוע ולא ויכוחים

שלום,אני בת 35 גרושה למעלה משנתיים מאב ביתי(אוטוטו בת 4)כשביתי היתה בת שנתיים פגשתי את בעלי הנוכחי.נוצר ביניהם קשר מדהים מה גם שבהתחלה אביה הביולוגי לא היה בתמונה.היא קוראת לשניהם אבא.ביתי ואביה נפגשו בהתחלה רק במרכז קשר אך כיום הוא לוקח אותה פעם בשבוע אחר הצהרים וכל סוף שבוע שני.הוא כל הזמן אומר לה שבעלי לא אבא שלה וקשה לה עם זה.איך להגיב על כך?האם זה בסדר שהיא קוראת לשניהם אבא?(זה בא ממנה אף אחד לא אמר לה לקרוא לבעלי ככה
בנוסף נולדה לנו תינוקת חדשה ואני מרגישה שביתי הבכורה השתנתה לי.היא באמת ילדה מדהימה חברותית וחכמה שכל מי שפוגש אותה נכבש בקסמיה ולי מאד קשה איתה עכשיו.אני מרגישה שאנחנו מתרחקות רבות כל הזמן אין לי סבלנות ואני מתפרצת עליה המון.ואז כמובן מתמלאת ברגשות אשם.איך אני יוצאת מהמעגל הזה?האם השינויים שאני מרגישה טבעיים?
אשמח לקבל תשובות
תודה רבה ויום טוב

בעלי ואני באים אל הוריו לארוחות בימי שישי בערב. תחילה זה היה כל יום שישי בערב, אך עם הזמן הבהרתי לבעלי שזה לא כלכך מתאים לי, שזהו היום היחיד בשבוע שבו אנחנו יכולים לצאת (קמים מאוד מוקדם בשאר השבוע וחוזרים מאוחר מהעבודה), ושזה חשוב לי לזוגיות שיהיה יום אחד שנוכל לצאת ולבלות יחד, הוא הסכים והורדנו את התדירות לפעם בשבועיים - 3 שבועות.
תחילה, לפני החתונה עברנו לגור יחד, אמו עשתה "סרט" על כך, אמרה שאני לא מוזמנת לביתה - בעלי (אז בן זוגי) כעס מאוד והחליט שאנחנו לא באים אליהם עד שהיא לא מתנהגת אחרת. היה לי קשה עם זה - זה נמשך כמעט חודש וחצי, לבסוף התקשרה והזמינה את שנינו. היינו מגיעים מידי שבוע לארוחת יום שישי, שלאחריה היינו נשארים עד כמעט חצות. זה מאוד הפריע לי משום שלא יכולנו לצאת ולבלות (בני 23), ולכן היות והיינו מגיעים בשש בערב, החלטנו שתמיד נעזוב לקראת השעה תשע שישאר לנו זמן לבילויי משותף. אחרי 4 שנים, התארסנו, היא הגיבה מאוד קשה לזה. שבוע לאחר מכן - התקשרה ואמרה שלא מתאים לה שאנחנו מתיחסים אליהם כמו למסעדה ובאים רק לארוחה, ושאנחנו צריכים לבוא כמה פעמים בשבוע לבלות איתם. לי זה נתפס מוזר - וגם ציינתי זאת בפני בעלי. הרי הם בני 50 +, ואנחנו בגילאי ה- 20, נושאי השיחה אינם משותפים, במיוחד שכל הזמן צריך לדבר על חמתי. בעלי התחיל ללכת לשם לבד (אני עבדתי עד עשר בלילה אז היה מגיע בערבים כשאני עובדת ומסביר שאני עובדת). החתונה החלה להתקרב והיחס שלה התחיל להיות עוד יותר נוראי - בפעם השניה אמרה שאני לא מוזמנת אליה, ריכלה עליי ואמרה עליי דברים שלא היו ולא נברו. כעסתי מאוד - אך בעלי אמר לי שזה חשוב לו אז התקשרתי והתנצלתי, כתגובה היא ביקשה שאתנצל מולה ומול חברותיה - סירבתי. סיפרתי זאת לבעלי - הוא לא האמין והיא אמרה שאני משקרת (לצערה הקלטתי את השיחה באיפון ובעלי שמע שלא שיקרתי). כעט נכנסתי להריון - תגובתה הייתה נוראית, היה קשה לי לעכל שככה היא הגיבה, וגם לבעלי שרואה כיצד הוריי הגיבו. וכעט 3 חודשים אחרי ההודעה ושוב היא מתלוננת בפני בעלי על כך שאנחנו באים כמו למסעדה, רק לארוחה.
להורי אנחנו באים בימי שבת, לפעמים כן לפעמים לא, לארוחות צהריים. לרוב הביקור נמשך לא יותר משעה. אליהם אנחנו מגיעים למינימום 3 שעות. הוריי לא התלוננו אף פעם על כך שהם מסעדה, ואילו אצל חמותי הגיע הנושא למשבר: בעלי הגיע לשם ובמשך 20 דקות ישבה ושתפה אותו לבסוף קם ואמר לה שלא בא יותר בימי שישי.
איני אוהבת במיוחד את חמתי, היא מתעניינת רק בעצמה ובטוחה שעל כולם להתעניין רק בה, היא לא מקשיבה לאחרים או מתעניינת באחרים - ואם אשתף אותה במשהו תקטע אותי ותשנה נושא לדבר על עצמה. בנוסף לכך יש לה 3 בנים ומאוד קשה לה להתנתק מהם. למרות זאת, לא הייתי רוצה לנתק איתם את הקשר.

בני לאחר שנים קשות של מחלת מעי שהבריא על פי כל הבדיקות בעזרת טיפול אלטרנטיבי בעיקר.
לאחר שהשתפר מצבו , בזמן שהפסיק לעבוד לתקופה מסויימת החל לפחד מאד שיתקל
בבעיות נוספות הקשורות לגופו. רגליים , צלקות וקרחות בפנים, עקמת מזערית שאצל אחרים
אין לה חשיבות הפכו אצלו לנושא גדול ועוד היד נטויה. פעם ישב על כסא שעשה לו סימנים בגב הוא נלחץ כאילו יש לו מחלה סופנית.מימנו לו טיפולים אלטרנטיבים עד היום
בתקווה שירגע אך לא כך המצב ועכשו החלטנו לשים לכך סוף. שהוא יממן את הטיפולים
אם הוא רוצה. על טיפול נפשי קוגניטיבי הוא לא מוכן לשמוע למרות שאת זה אנו מוכנים
לממן . הוא מכחיש שיש לו איזה שהיא בעיה נפשית. רציתי לשאול ,היות ואין הוא מוכן לשמוע
על טיפול לעצמו מה אני בתור הורה יכולה לעשות כדי להפסיק את התופעה. אנחנו חסרי
אונים .
בתודה אביבה

אני גרושה בת 42,אם לשתי בנות -17.5 ו-14.5 .
התגרשתי לפני כ-12 שנה.
הבת הגדולה שלי היא ילדה מקסימה, חכמה, בוגרת , ,נוחה וממושמעת.
הקטנה - נראה שספגה את כל תסמיני "ילדים להורים גרושים" מאחר וגדלה למציאות שבה אין אבא בביית.
הקשר עם אביהן לאורך כל השנים היה מעולה -הן כיבדו אותו הרבה יותר מאשר אותי -לפחות הקטנה ,והוא ממש היה מושא להערצה עבורן.
לפני כארבע שנים עברתי לגור עם בן זוגי ושתי בנותיי -זה היה גיהנום בלשון המעטה.
הבנות היו עדות למריבות נוראיות בינינו ,והחלטתי שאני מפרקת הכל וחוזרת לגור לבד.
זה היה מאוחר מדי- הבת הגדולה עברה לגור עם אביה בעיר אחרת,והחלה שם את לימודי התיכון.
נשארתי עם הקטנה בדירה לבד - כבר שלוש שנים שאני מנסה להקל על בדידותה ועל פרידתה מאחותה שאותה היא מאד אוהבת וקשורה אליה.
אני עושה הכל כדי לפצות אותה ואת הגדולה על התקופה שעברו -אך ללא הועיל -
הקטנה ממררת את חיי - היא רבה איתי ללא הפסקה, טורקת דלתות , מקללת, מתחצפת
אומרת בגלוי שהיא שונאת אותי, לא סובלת אותי,וכן -היו גם מקרים שזרקה עלי חפצים בהתקם זעם.
אני יודעת שפגעתי בהן מאד-אני מכה על חטא.
בעקבות זאת התחלתי בטיפול משפחתי אצל מטפלת מקסימה , בניסיון לאחות את הקרע
ביני לבין הקטנה .
יש לציין שהגדולה שומרת איתי על קשר יומיומי רציף ובאה אחת ליומיים אליי-וכבר אמרה בפירוש שבתום הלימודים -יש סבירות שתשוב הבייתה.
כעת- הקטנה הביעה את רצונה להיות גם כן עם אביה וילדיו.
בעצת המטפלת - הוחלט שאני אאפשר לה לעשות כן ולהיות עם אחותה -מה שגם אני חושבת שעדיף מאשר מה שהיא חווה היום .
היא גם אמרה לי שהדרך היחידה שלי להרוויח את בנותיי בחזרה היא לשחרר אותם -אחרת הקטנה לא תירגע ותמשיך למרר את חיי.
עם כל הקושי -אני מבקשת לקבל חיזוקים שאני באמת פועלת נכון כאשר אני שמה את אושרן של בנותיי לפני הרצון העז שלי לקבל אותן חזרה אליי.

*** ההודעה נערכה - תקנות האתיקה המקצועית אוסרות על מטפלים לפרסם (או לאפשר פרסום) המלצות של מטופלים. אנא הפני את המלצתך החמה ישירות לטלי ***

שלום לכם
אישתי אישה מאוד חכמה וחמה ואוהבת
אבל היא אדם מאוד מעופף ככל השהנים עוברות זה הופך להיות קשה יותר ויותר עשינו לה יחב אבחון און ליין ויש לה 8 מתוך 9 סימפטומים של הפרעת קשב,וגם זה ממש מורגש
אבל היא מסרבת לעבור רבחון בטענה שזה פשוט גיל מבוגר מי=די
מה עושים?
זה ממש מפריע לי כבר בחיים כמה שהיא לא מאורגנת וגם זה משפיע על הילדים
תודה

שלום, אני בת 16, ההורים שלי נשואים כבר 27 שנים. מאז שאני זוכרת את עצמי הם לא מפסיקים לריב על דברים, כאילו הם מחפשים על מה לריב. אני לא יכולה להיות ככה בבית, אני לא מצליחה להתרכז בלימודים. וכשאני אומרת להם הם פשוט טוענים שהם לא רבים וזה רק נשמע לי, אבל אני יודעת שזה ריב לפי הטונים.

אני לא יודעת מה לעשות כבר, זה משגע אותי...