פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

ביתי בת 23 נפרדה לאחרונה מחבר שהיה עמה כמעט שנתיים, חברות יפה טובה ואינטסבית. הפרידה נבעה בין השאר בגלל בחור אחר שגרם לה לקצת פרפרים בבטן והזכיר לה ריגושים שקצת שכחה. בגין השגרה בה שקעה.
לדעתי היא טעתה.
החבר הקודם היה איש מדהים. משכמו ומעלה.
הבחור החדש נראה טיפה מרחף... לא יודע עדיין מה רוצה מעצמו, מרושל, מוזנח וחי רק את הרגע (בן 26).
נראה לי שלבת שלי מגיע קצת יותר.
אני יודעת שאין ממש מקום להורים להתערב, והיא כנראה כרגע חושבת מהלב ולא מהראש.
זה גם לא אומר שהקודם מחכה לה... ובכל זאת אני מוטרדת. אני חוששת שהקשר יהפוך לרציני יותר.
איך אפשר להגיד לה זאת, מבלי שתפגע, מבלי שהוא יפגע ?

עלה לאויר אתר מאמרים בנושא גירושין, משפחה, זוגיות. מכיל מאמרים בנושאים מגוונים ומעניינים כמו: מדוע מתגרשים, האם כדאי להתגרש, מזונות ילדים, הגירה עם ילדים וכו'.
*** ההודעה נערכה - נא לא להעלות הודעות שיש בהם משום פרסום ישיר או עקיף לגוף מסחרי ***

שלום
אני בת 43 נשואה עם שתי ילדות קטנות(בנות שנתיים וארבע) מאז שהתחתנתי לפני כ 5 שנים הורי בעלי שגרים במרחק נסיעה של כ שעה וחצי מגיעים אלינו לשבתות לכל השבת משישי בצהריים ועד מוצאי שבת. הם חילוניים ואין להם שום בעיה של תנועה.ביקורים אלו היו בתדירות של פעם בחודש וכשנולדה בתי הקטנה שהיום בת שנתיים התדירות ירדה מאוד כי לא היה מקום בבית גרנו בדירה קטנה שני חדרי שינה בימים אלו עברנו דירה (לדירת 4 חדרים רגילה) ויש לנו חדר פנוי שמיועד למשחקים של הילדות ולאורחים בעת הצורך ובעלי כבר "הזהיר" אותי שעכשיו הם יכולים לבוא יותר (הם גם תמכו בנו כספית ברכישת הדירה) אנחנו מצידינו מגיעים אליהם כל כשלושה שבועות להתארח עם הילדים . בעלי מאוד מתעקש שנהיה שם כל השבת משישי עד מוצאי שבת. הבעיה שלי שהדביקות המשפחתית הזאת קשה לי אני מתמודדת בסדר עם קושי מסויים בביקורים אצלהם בשבתות ואני עושה זאת למען הילדות בלבד אבל אני לא מוצאת הסבר למה הם אמורים "לנחות" אצלי בשבות בתדירות של פעם בחודש או חודשיים לי זה נראה מיותר מטריד ומעיק. הם לא אנשים נוחים אימא שלו טיפוס דומיננטי שלא מפסיק לדבר בעבר גם היתה מוצאת כל הזמן דברי ביקורת על כל מיני עניינים שגרתיים בבית שלנו וזה נפסק פחות או יותר אחרי שבעלי עשה איתה שיחה על זה . הטיפול בילדות הוא לא קל בסופי שבוע ואני צריכה גם לארח אותם שזה מוסיף לי עבודות פיזיות ונפשיות . לטענת בעלי הוא אוהב אותם והם אוהבים אותנו ולכן הם רוצים לבוא אלינו לשבתות אני בדיעה שכשבאמת אוהבים אז חושבים איך להקל ולא איך להכביד עם "התנחלות ל 24 שעות" . בעלי לא מבין למה זה קשה לי הביקורים שלהם ואני נשארת תמיד עם הרגשה לא טובה שבשיחות על הנושא איתו נוצר מתח והעניין לא נפתר ואולי לא יפתר אף פעם כי הוא לא יעיז להגיד להם אל תבואו השבת לא נוח לנו. הם מודיעים כשהם מגיעים הם לא שואלים אם זה מתאים הם תמיד בטוחים שאנחנו מחכים רק להם ואין לנו עניינים אחרים.אני די מתוסכלת מחוסר ההבנה של בעלי . הוא בעל טוב ותומך אבל בעיניין הזה הוא די אטום וחלש מאוד מול הוריו.
מצטערת על המגילה הארוכה אבל חשוב לי להראות את התמונה , מה לדעתך נכון לעשות ? מה התדירות ביקורים שלהם אצלינו שאמורה לתת הרגשה בריאה יותר ולא דביקה? תודה

קודם כל תודה על התגובה.. מקווה שקראת גם את ההמשך שהוספתי..
בהקשר לשאלה כמה זמן אנחנו יחד,
אנחנו שנה וחצי ביחד זה עדיין נורמלי שאני כל הזמן חושבת ומתעסקת בזה
ולא יותר "זורמת" בהתנהגותי...? כי אם זה ככה עכשיו כשנעבור לגור
ביחד אני מניחה שזה יעסיק אותי יותר.. אני גם משתפת בזה את חבר שלי
(היא אמרה ככה והיא אמרה ככה) והוא אומר לי כל הזמן להתעלם ולא להתייחס לכל דבר שמישהו אומר או אני אומרת אצלו (כי יש להם יציאות לפעמים) אבל מאוד חשוב לי כל הזמן הקטע הזה של להיות כל הזמן בסדר בהכל ולעשות הכל נכון ולקבל מהם יחס חיובי שלפעמים מרוב שאני חושבת על כל דבר אני לא פשוט זורמת עם הדברים...

תודה שוב!

שלום,
אני על סף חתונה ויש עניין שמטריד אותי מאוד:
הוריו של ארוסי פרודים.
חמותי לעתיד היא אישה עם המון בעיות נפשיות.היא אישה כבת 60 שכבר לא עובדת 10 שנים בקושי יוצאת מהבית ואין לה שום עיסוקים חברתיים ואישיים.
בעקבות התפרקות המשפחה וקשיי העבר נוצר מצב שבו היא מאמללת את הסובבים אותה.היא מאוד לא יציבה בהתנהגותה.מאוד לא נעימה לסביבתה.מרבה להתפרץ ולהתלונן על כל העולם.יש לה שינויים קיצוניים בתגובות.היא מדברת בצורה לא הגיונית ופראנוידית בקשר לאנשים ומצבים ובכלל על סמך מה שקראתי על מחלות נפש היא בוודאי סובלת מאי אלו בעיות שיכולות להיות מניה נוירוזה והפרעות שונות.לעיתים צלולה ולעיתים מבולבלת ולא הגיונית.
היו כבר מספר תקריות ואי נעימויות איתי ועם בני משפחתי.
היות ואנו עומדים להינשא עלי לדעת איך לנהוג ואיך אוכל לעזור כדי לשפר את המצב שכן נוכחותה גורמת לי ולכל הסובבים צער וכאב.
דיברתי עם ארוסי על העיניין והצעתי שנפנה אותה לעזרה מקצועית.הוא אומר שהוא כבר שנים מנסה לעזור לאמו אך היא עקשנית ביותר ואינה מוכנה לקבל עזרה.
אני סבורה שעלייה לגשת דחוף לקבלת עזרה נפשית ואולי אף לחפש מסגרת קבועה שבה יוכלו לטפל בה.העיניין הוא שארוסי אומר שבאמת ניסה הכל אך היא מסרבת וכי היא גזרה את גזר דינה שהוא חיים של אומללות ואמלול כל הסובבים אותה.
אני מאמינה שיש לנקוט ביתק קשיחות מאחר וכושר השיפוט שלה לגבי טוב ורע לקוי מאוד ויש לשקול אשפוז בכפייה.
הנושא רגיש ביותר ואני מוכנה לעשות הכל כדי שיהיו לה חיים יותר טובים ושבני המשפחה יפסיקו לסבול.
מה אתם מציעים לעשות?
תודה מראש
אליה

היי.
אני נשואה +1 ואני מבקשת להתיעץ .
יש המון מקרים שהתנהגות וחוסר תגובת בעלי מוציאה אותי מדעתי ואסביר כיצד .
בעלי לא יוזם אף פעם שיחות ביננו על בעיות שביני ובינו אני יכולה להסתובב ימים שלמים מצוברחת , כועסת , לא מתקרבת אליו , לא מקיימת יחסים איתו והוא נשאר אדיש למצב ולא שואל מה מציק לי .
כשאני מתפוצצת לבסוף על חוסר התקשורת ביננו ויוזמת שיחה על מה שמפריע לי אינני מקבלת תשובה ממנו האם הוא מבין אותי , האם בהמשך יתיחס ויגיב אחרת או יתנהג אחרת הוא פשוט שומע ושותק , אני לא מקבלת פיטבק חיובי / שלילי לתלונותיי ולתחושותיי ואני נשארת תלושה ושוב במבוי סתום ושואלת את עצמי מה עכשיו , האם לחכות שוב שהכוס תתמלא ואז שוב ליזום שיחה , האם להמתין שוב חודשים ולראות האם הבין וישתנה או שהשיחה הייתה לחינם .
המצב קשה לי עד מאוד ואני מרגישה אבודה וחסרת אונים עד כדי רצון להתגרש כי הסרט הזה חוזר על עצמו כל הזמן , אינני מבינה אותו , האם אלה עכבות בבעיות תקשורת אצלו או משהו אחר .
כשאני מתעקשת להבין אותו הוא מבקש ממני שאגיד לו מה אני רוצה שיעשה וזה משפיל אותי עד כדי כך שנמאס לי ממנו .
איך ניתן לשפר את היחסים ביננו ? ליעוץ בעלי מסרב ללכת בטענה שאין לו בעיית תקשורת והוא לא מבין מה אני רוצה ממנו .
תודה

אני גם אציין שהבעיה הזאת היא אצלי בראש וכמובן שחבר שלי מודע אליה..
אנחנו עוברים אליו (אילוצים כלכליים) ולכן אני מודאגת שאמשיך להיות מוטרדת כל הזמן..
מה עוד שאני ממש "בת משפחה" אצלם ומקבלת יחס חם ומסתדרת היטב עם כולם אך עדיין כל הזמן מוטרדת מכך ומנסה להיות תמיד הכי בסדר שאפשר ומוטרדת אם אני חושבת שהם חושבים משהו לא טוב או מה הם חושבים... אני אציין שמה שכן מפריע לי זה שהם מאוד שונים ממה שאני רגילה אליו והמעורבות והמשפחתיות אובר מפריעה לי כי אני מרגישה שזה לעיתים מפריע לנו לפרטיות ולעצמאות ולבניית החיים שלנו יחדיו.. חבר שלי בהתחלה לא הבין על מה אני מדברת ועכשיו כן והוא מעיר להם כשצריך..
כמובן שהם לא עושים כלום מכוונה רעה הכוונות שלהם הן טובות וכך זה גם מתנהל בין כל חברי המשפחה מאז ומתמיד לכן לדעתי הם לא שמים לב.. אני מבקשת ייעוץ כי אני מודעת לכך שאין סיבה שאני כל היום אהיה מוטרדת באיך התנהגתי או מה חושבים אך עדיין זה מה שקורה...

תודה רבה מראש...

שלום.
אינני יודדעת אם יש פתרון כלשהוא לבעייתי, אך מוכחה לספר, ואם יש לכם רעיון/פתרון- אשמח לשמוע...
אני נשואה 7 שנים ויש לנו ילד כבן שנתיים. מאז שבני נולד לא היו בעיות כלשהם עם חמותי. אני חייתי בפינה שלי, והם בפינה שלהם. בעלי, לעומת זאת, (הבן שלה) מדבר עם הוריו הרבה מאוד- כל יום ולפעמים כמה פעמים ביום. זה קצת הפריע לי, כי אני לא רגילה לזה (זה לא קיים במשפחתי), אבל כל עוד אני לא הייתי נוכחת בשיחות ואני לא שומעת מהם- דיי הבלגתי.
הבעיה החלה כשנולד בני. חמותי לא חדלה להתקשר לראות מה שלומו. (והיא שואלת רק עליו). היא מתקשרת כל יום ואפילו כמה פעמים ביום. ואותי- זה משגע, מכמה סיבות:
1. מפריע לי שהיא מתקשרת כ"כ הרבה ושואלת עליו וחוקרת מה איתו.- אני מרגישה כאילו אני במעקב תמידי, וזה ממש לא הרגשה נעימה. ובגלל שהיא טיפוס לחוץ- כל הזמן כשהיא מתקשרת אני משתדלת שבני לא יבכה ויהיה רגוע- כי אם היא שומעת אותו בוכה היא שואלת מה קרה לו וכו'... בקיצור- מציקה, חונקת!!!
2. מפריע לי שהיא שואלת רק עליו, לא שואלת לשלומי או לשלום בעלי. כאילו אנחנו כבר לא קיימים, לא חשובים.למשל אם אנחנו באים אליהם היא נותנת נשיקה רק לבני, שוכחת אותנו כאילו אנחנו לא קיימים. וזה ממש פוגע בי! אני מרגישה שהבאתי אותו לעולם- אז די, אני כבר לא שווה בשבילה, או שהיא כבר לא צריכה אותי, או משהו כזה...
התנהגותה גרמה לי לחוש רע וגם לבעלי שנמצא בין שתינו.בגלל זה לא היה לי נעים כבר לבוא אליהם, כי אני מרגישה שם אפס. אין כל התייסות אלי, רק לבני. בעלי יודע שאני צודקת, כי הוא גם הרגיש את השינוי, אך הוא חושש להודות בכך. יום אחד בעלי פשוט אמר לה מה שאני מרגישה והיא התקשרה להתנצל. זה עזר- אבל רק קצת. היא עדיין מתקשרת כל הזמן ושואלת עליו. ופתאום היא נזכרת שהיא עוד לא שאלה מה שלומי- אז היא שואלת (ואנחנו כבר לקראת תום השיחה...) כשאנחנו באים אליהם היא משתדלת מאוד לזכור לתת לי קודם נשיקה, ואני חשה את זה ולא בא לי שיעשו משהו כדי לרצות אותי ושהוא לא מהלב...
בנוסף לכל זה, היא כל הזמן קונה לבני מתנות ובגדים על ימין ועל שמאל. זה מוגזם בעיני!!! היא לא חדלה מלקנות לו דברים, וכשאנחנו רוצים לקנות משהו- היא ישר אומרת אני אקנה, אני אקנה... אני מרגישה שהיא מנסה לתפוס לי את המקום של האמא (כך הרגשתי מאז שהוא נולד, שהיא כל הזמן רוצה להיות איתו, ועוזבת את עבודות הבית כדי להיות איתו, לא הולכת לעבודה כדי להיות איתו- בעיני זה מטורף ולא נורמלי, והיא לא מתנהגת כמו סבתא...) הבעיה גם שהצעצועים או הבגדים שהיא קונה- היא לא מוכנה שנחליף אותם (והיא כל הזמן טועה במידה ובד"כ גם קונה בגדים מכוערים...) היא לא אומרת את זה מפורשות, אבל אם נחליף היא תפגע...
ולפעמים היא גם מעבירה לי בגדים/ספרים יד שניה (שלא תמיד יש ל מקום ורצון לקחת אותם)- אבל אני יודעת שאצלם פשוט אי-אפשר להגיד "לא" כי זה לא מתקבל בעין טובה...
מה לעשות איתה?

בעלי לא מתפקד כאבא, לדעתי
הוא בא מהעבודה - מעדיף לאכול לבד
אח"כ במקרה הטוב מדבר איתם 5 דקות והולך לנוח
הוא שולח אותם לשחק בחדר שלהם - אף פעם לא משחק איתם
כשאני מציעה שישחק עם הבנים כדור - הוא לא יודע
שנקנה משחק שהוא אוהב לשחק שישחק איתם אין משחק כזה וכו
אח"כ הוא יכול לשבת עם החברים שלהם ולהגיד להם דברים כמו הילד שלי צריך חינוך אולי אני אשלח אותו להורים שלך שיחנכו אותו?
אחד הילדים התחיל להתנהג בחוצפה שלדעתי היא דרך למשוך תשומת לב
ואז נכנסו למעגל קסמים: אבא מעיר, הילד מתחצף - אבא קורא לאמא שתעניש את הילד
כך שהוא למעשה לאט אבל בטוח מאבד כל מעמד בבית ואני אובדת עצות - אשמח לרעיונות

שלום.אני לא יודעת אם תענו או לא אבל אפילו סתם להוציא מהלב זה טוב ! :*) אני בת 21 בעלי 25.(הורים לתינוקת בת 5 חוד') אנחנו מאוד אוהבים' מאוד מסתדרים בינינו, נשואים שנתיים, וביחד 5 שניםץ העניין שלפני כשנה פשוט לא יכלנו לעמוד בתשלום השכר דירה וכו', והצטרכנו לעזוב ולבוא לגור אצל חמותי.
העניין שיש לו אחות (26)עם בעיה רצינית של רגשי נחיתות וקנאות וקטנוניות מגיל קטן.
והיא ממש מתעסקת בשטוית היא מקנא שאנחנו גרים כאן שאנחנו אוכלים כאן דברים טעימים שאוהבים אותנו,היא פחדה לפני הלידה שלי שיאהבו את התינוקת שלי יותר משלה והיא ממש מתעסקת בשטויות היא ממש מקנאה שאומרים שהילדה שלי יותר עדינה כו'ל....היא מאוד סכסכנית וכואב לה שאני חברה טובה של חמתי אז היא מנסה להרוס כאן.. הבעיה שבעלי כל הזמן אומר את זה לאמא שלו .ואמא שלו רבה איתנו שאנחנו מדברים שטויות ואנחנו קנאים (כי זה המצב שאחותו יוצרת היא משחקת אותה תמימה ומסכנה)
ורבים איתנו הרבה ואני ממש במשבר בכלל גם לא מתייחסים כאן לבתי אוהבים רק את הנכדה הראשונה זה ממש פוגע..אנחנו מנסים לשמור על זוגיות טובה ולא להתייחס לאף אחד. ואני ממש במצב נפשי קשה אני כל היום עצבנית כי מצב שמטריד את שתינו אני בחיפוש מעון ועבודה אבל זה לוקח קצת זמן.. אשמח למענה

שלום! אני בת 30 ובעלי בן 35. אנו ביחד במשך שנה וחצי. למרות שהוא בן 35 לפניי לא היו לו נשים כי יש לו אמא שטלטנית. הוא היה מתגורר עם ההורים. עכשיו כשאנו בונים חיים משלנו אמו בכל מיני תירוצים מנסה להשטלת על כל זמננו הפנוי. היא דורשת שאנו נסיע אותה מהעבודה כל ערב ונכנס לבקר אצלה אחרי זה. אם יש לנו יום חופש ולא באנו אליה היא עושה מעצמה נפגעת ומפסיקה לדבר איתנו (דבר שלא מונע מאיתנו מבחינתה את החובה להיכנס כל ערב גם אם היא שותקת. בעלי מפחד מהאופי השטלתני שלה ועושה כרצונה. במשך תקופה ארוכה הוא אפילו לא הבין שהבעיה קיימת למרות שניסיתי לא פעם לדבר איתו על זה. אתמול אחרי שהיא הפסיקה לדבר איתנו כעונש על כך שהעזנו לא לבוא אליה ביום כיפור בעלי פתאום אמר שמבין את הבעיה. Tני השתמשתי בהזדמנות הזאת בשביל לאפשר לו להבין שהוא צריך להעמיד את עצמו בפני האמא כגבר כראש המשפחה שלנו שיש לו זכות להחליט איפה להעביר את זמנו הפנוי. הוא הסכים איתי אבל אנו צריכים שמישהו יעזור לנו לבנות את שיטת ההתנהגות הנכונה עם בת אדם קשה ושטלתנית המשוכנעת שהזמננו הפנוי שייך לה כי היא אמא והיא יותר מבוגרת. זוהי בת אדם שלא רוצה מישהי לידו. היא רוצה אותו בשבילה...אולי תמליצו איך להעמיד את עצמנו. אני יודעת שאסור ללכת לסכסוך פתוח ואם אנו עושים כרצוננו היא עושה מעצמה נפגעת. אולי תסבירו איך להתנהג איתה נכון כדי שהיא תפסיק להשטלת לנו על החיים? בכבוד רב ובתודה מראש.

שמי לילי ואני נשואה +2 אחד בן 10 והשני בן 13 .
יש לי אח קטן ממני שיהיה בריא מעמיד אותי במצבים לא נעימים ואני לא יודעת איך לצאת מהם.
בכל פעם שאנחנו מזמינים אותו לאירוע כלשהו אצלנו כמו ימי הולדת לילדיי הוא בא בידיים ריקות ומבטיח לילדים מתנה אבל לא קונה להם .
אני מרגישה נורא עם הסיפור , לא נעים לי להגיד לו שככה לא מתנהגים , בעלי כועס עליו בגלל ההתנהגות שלו כי זה חוזר כל הזמן על עצמו וטוען שאם הסיפור יחזור עוד פעם גם הוא יתנהג באותה צורה כלפי ילדייו, יבטיח ולא יקיים .
אשמח לקבל הצעה איך לפתור את הבעיה .
תודה
לילי

שלום לכם מכובדי. אני נכנסת לפורום כיממה אחרי שגיליתי כי בעלי בוגד בי. ולאור העובדה שאני כה מבולבלת הרגשתי שבשלב הראשון אשתמש בכם כדי להתייעץ לגבי הפרשה. ראשית, אציג פרטים אודותינו, וא"כ את תהליך החשיפה.
אני בת 35, בעלי בן 40. אנו במערכת יחסים כבר 14 שנה (7 שנות חברות + 7 שנות נישואים). יש לנו שני ילדים בני חמש ושנתיים. שנינו אקדמיים, עובדים במשרות מכובדות מאוד ומתפרנסים בכבוד.
עד לידתו של בני הבכור מערכת הזוגיות שלנו הייתה מדהימה. היינו זוג זוגי מאוד. אוהב ודואג, מחזר ומפתיע, קשוב ופתוח. מאז הלידה הראשונה חלה הדרדרות במערכת היחסים. הריבים עסקו בעיקר סביב החינוך של הילד. כשהיה נדמה שהמצב קצת משתפר ומתייצב בעלי מאוד רצה ילד נוסף. כשנולד השני, חלה הדרדרות נוספת. שהפעם התאפיינה בחוסר כבוד, בחוסר רצון להיות יחד ובעיקר חלה הדרדרות במערכת היחסים הפיזית (לא סקס, לא חיבוק, לא נשיקה. אולי חשוב לציין כי אני אישה בולטת מאוד, מטופחת, נערית, חטובה,...דעתנית, חזקה).
כל מאמצי לשקם את הנישואים נתפסו בעיניו כחולשה וכרדיפה. לדבריו כך מתנהלים זוגות שיש להם שני ילדים, שגם עובדים במשרות תובעניות כמו שלנו. היה לי קשה לקבל זאת משום שבבית הורי היה מודל אחר לגמרי, אך הייתי מוטשת מידי כדי להילחם. בתוך תוכי האמנתי שכאשר הילדים קצת יגדלו יחזור להיות טוב כשהיה.
אתמול, בשעות הערב, כשבעלי לא היה בבית וישבתי לעבוד על המחשב, נתגלו בפני שיחות ארוכות שהוא ניהל לאורך תקופה ארוכה עם שלוש נשים שונות. השיחות הללו חשפו תוכן מיני מאוד, הבנתי כי הם התערטלו, וחשפו אברים מוצנעים בסקייפ. הם נפגשו, ואף אמורים להיפגש בחו"ל בשבוע הבא (הוא סיפר לי שיש לו נסיעת עסקים, וכמה הוא "מבואס מזה").
מיותר להסביר עד כמה כואב היה לגלות זאת. כל הסימנים היו בדרך (בדיוק לפי הספר): נסיעות לחול, פגישות עבודה במסעדות עד שעות לילה מאוחרות, ישיבה ממושכת כל לילה מול המחשב, שמירה קפדנית על הטלפון הנייד, הקפדה מופרזת על הופעה חיצונית, חוסר רצון לקיים איתי יחסי מין...
איזו הרגשה נוראה זו!!! אני חייבת להגיד שאם מישהו היה מספר לי שראה את בעלי עם מישהו אחרת - לא הייתי מאמינה.
אתמול כשהוא הבין שגיליתי הוא אמר כי לא היה שום אקט מיני, והדבר הסתכם בשיחות והתערטלות. אני לא מאמינה!
שאלותי:
1) נכון לעכשיו גזרתי על עצמי שתיקה רועמת והתעלמות מוחלטת (הגורמת לו להתחנן על חייו, ועל מחילה). מה השלב אחרי השתיקה?
2) חשוב לי לדעת אם אכן התקיים אקט מיני או לאו. איך אפשר להוציא את המידע הזה? ובכלל האם זה רלוונטי?
3) כדי לא להתמודד עם ההלם לבד סיפרתי אך ורק לאמי (שמאז ומתמיד הייתה אשת סודי). האם יש לספר זאת גם להוריו?
4) בכלל, אני צריכה שמישהו יעזור לי, בשלב כה מבלבל וקשה של חיי, למצוא את הדרך הנכונה.
אנא עצתכם..

שלום רב,
ביתי בת 3 ולאחרונה היא מאוד עצבנית, אני לא מצליחה להגיע אליה,
אם אני מבקשת ממנה משהו שלא מוצא חן בעיניה היא מיד מתעצבנת ומתבטאת במילים לא נעימות כגון.."לא רוצה חוצפנית ".."לא רוצה לא חברה שלך עכשיו" או שהיא מרימה עלי יד (גם אם אני לא לידה היא מחפשת אותי בעצבים כדי לתת לי מכה ורק אחר כך היא נרגעת).."
אני עברתי הדרכת הורים במכון אדלר אבל אני לא מצליחה להרגיע אותה, לא מצליחה להגיע אליה ולא לדבר איתה ואני מאוד מקפידה על טון נעים ורגוע זה פשוט מעצבן אותה יותר!
עשיתי לה "שיחה" שבכל פעם שהיא תתנהג בצורה הזו אנחנו נכנס לחדר להרגע ביחד וכשאני אומרת לה את זה בעת המעשה המצב נהיה הרבה יותר חמור והיא הופכת ליותר עצבנית.
אני לא אמרתי לה לעולם שהיא חוצפנית, וכמובן שלעולם לא הרמתי עליה יד,
בגן היא במסגרת מאוד חינוכית ותומכת ושם היא לא מתנהגת כך.
מה ניתן לעשות?
אשמח לעשה,
שרון

שלום לכולם,
זאת שוב אני,הפעם בנושא שונה לגמריי שאני מקווה שזה הפורום המתאים,אם לא אשמח להכוונה לפורום הנכון.
הסיפור הוא כזה,חבר של בעלי שהוא אדם די מבוגר וחולני (לאחר שבץ עם חצי גוף משותק) סיפר לבעלי שבצעירותו הוא ניהל רומן עם בחורה כאשר היה נשוי לאישתו וכתוצאה מכך נולד לו ילד אותו הוא לא הכיר עד היום.
לאותו אדם יש כבר שלושה ילדים בוגרים מאישתו.העניין הוא שהוא שוכב כרגע בבי"ח בתרדמת ולא ידוע אם יקום ואף אחד במשפ' לא יודע על הסוד הזה,לא יודעת אם אולי ינחם את האחים לדעת שיש להם עוד חצי אח איפשהוא או שאולי דווקא יכעסו יכול להיות גם שזה יטלטל לגמריי את אישתו.
שאלתי היא,במידה וחו"ח אותו אדם ניפטר,האם יהיה הוגן מצידנו להמשיך לשמור בסוד זה או לספרו למשפ' אולי אפילו לאותו ילד שלא יודע מה עלה בגורל אביו הלא נודע.
מבולבלת,יכול להיות שאני סתם בוחשת בקדירה ועדיף להשאיר את הדברים כמות שהם....