פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

לי ולבעלי יש זוגיות חזקה וטובה ויש לנו תאומים בני 5.
בעלי הוא אבא מאוד מסור ושותף מלא בגידול הילדים הרבה יותר מכל הזוגות שמסביבנו. חווית גידול התאומים היתה קשה והגענו עכשיו לתקופה קלה יותר, בה הילדים הרבה יותר עצמאיים ואנחנו התחלנו לחיות ולבלות יותר.
אני מאוד מאוד רוצה ילד נוסף, ובעלי לא מוכן לשמוע על כך...
חווית גידול התאומים לקחה אותי למקום של רצון לחוות גידול של ילד אחד, מה גם שאני חושבת ששני ילדים זה מעט. הוא מבחינתו התחיל להנות מהתקופה הקלה יותר והוא רוצה שנהנה מהילדים ומהחיים ולא לחזור לתקופת גידול תינוקות.
בנוסף, התאומים באו אחרי טיפולי פוריות קלים, מה שאומר שאני גם לא יודעת תוך כמה זמן נצליח להכנס להריון אם בכלל (לא נראה לי שיש מצב שנחזור לטיפולי פוריות), כך שאני מרגישה שאין לי זמן לחכות למצב שאולי בעוד שנה -שנתיים הוא ירצה. אמרתי לו גם שבילד השלישי אני מוכנה לקחת על עצמי הרבה יותר, חופשת לידה ארוכה וכד'.
אשמח לשמוע את דעתכם...

שלום

בתי בת שנתיים ו- 10 חודשים גמולה כבר כמעט שנה מטיטולים.
תהליך הגמילה היה קל ומהיר מאוד
בחודשיים האחרונים חלה רגרסיה בנושא הפיפי
מדובר על מספר פעמים רב ביום וזה כולל את השהות בגן (מחליפים לה לעיתים 3 מכנסים ביום )
לא חל שינוי משמעותי בחיי היום יום שלנו לכן לא ברור לי השינוי
עשינו לה בדיקות שתן ויצא תקין

אין לי מושג איך לקבל להתנהג ולהגיב לתופעה הזאת
אני מנסה לדבר איתה על זה אך היא מיד משנה נושא או שפשוט הולכת

ניסיתי גם לשלב פרסים וזה לא עזר

לציין כי שקלתי לחזור לשים לה טיטול אך התגובה שלה לא איפשרה לי היא בכתה נורא והתנגדה אז ויתרתי.

אודה לעצה

אחי התאום ואני לא מדברים כבר יומיים..(אנו בני 14 וחצי)
יותר נכון,אני לא מדברת איתו יומיים..
אז אספר עליו קצת:
הוא גבוה,תלמיד ממש ממש ממש טוב (ממוצע 95 בתעודה!) ,מנגן בגיטרה חשמלית!..
נשמע טוב עד לכאן נכון?
אז זהו שזה ממש לא טוב.... מבחינה חברתית אחי מעדיף לבלות מול המחשב בארבע קירות מאשר להיות איתנו-המשפחה שלו,או עם חברים..
ואני עוזבת את עניין החברים כי אני לא רוצה להתערב לו בזה..
אבל נמאס לי מזה!!
כל בוקר שהוא קם (אחרי שמכריחים אותו לקום...) הוא מתלבש בשכיבה והולך למקלחת כמו מומיה!
הוא בקושי מדבר בבוקר..
שההורים מגיעים מהעבודה הוא אפילו לא יוצא להגיד להם שלום!!!
ושמתי לב ש*בכל פעם* שאנחנו יוצאים למקומות עם משפחה,או שיש לו הזדמנות לצאת עם חברים הוא מתרץ שכואב לו משהו..
אבל שהוא יושב במחשב באופן פלא לא כואב לו כלום!
נורא קשה לו להתבטא,גם שאני צריכה עזרה בשיעורים נורא קשה לו להסביר לי.....

והבעיה הכי הכי גדולה -שהוא לא מודע לבעיות שלו!!!
אם אני אגיד לו שהוא לא יוצא מהחדר והוא צריך לצאת (ואמרתי לו) הוא יגיד לי "טוב... אז אני אצא.....מחר (ולא יוצא)" או מבט מזלזל של "אני לא כזה.."

לכן אני לא מדברת איתו!! אני רוצה שהוא יבוא אליי ושהוא יבקש לעשות איתי שיחה בעוד שהוא מודע למה שהוא עשה..
ביינתים הוא רק עושה את המצב גרוע יותר..(מציק לי כי הוא יודע שאני לא מגיבה .. ומוציא אותי מדעתי)
וההורים? ההורים תמיד "מאיימים" לסגור לו את המחשב, מה שהם לא עושים..

אני לא יודעת מה לעשות!! עזרו לי בבקשה!

שלום לך,

יש לי ילד בן 3, ילד חכם, פטפטן, אנרגטי, נבון ופשוט מקסים.
הבעיה היא שכשהוא לא מקבל מה שהוא רוצה, הוא משתטח על הרצפה ובוכה. הבכי יכול להימשך גם 50 דקות ללא הפוגה. לא ניתן לדבר איתו או לנסות להרגיע אותו. אני מכורה לתכנית סופר נני ואני ובעלי משתפים פעולה אחד עם השני ועושים הכל "ע"פ הספר" אך איתו זה לא עובד.
היו אינספור מקרים שהוא בכה באמצע הקניון ופשוט לקחנו אותו לאוטו וחזרנו הביתה מיד, אך הוא לא למד את הלקח, משמע השיטה הזו לא עובדת.
אנחנו מאוד עקביים ב"חוקים" שלנו, אנחנו חד משמעיים, מאוד לא מבלבלים אותו, אך הוא עדיין בשלו.
הוא יודע לבטא את עצמו, הוא גמול כבר מגיל 2.5 והוא באמת ילד מקסים, אך אני מוצאת את עצמי יותר מדי פעמים פשוט בוכה בגלל החוסר אונים ושהוא הכל עושה דווקא.
דווקא קופץ על הספה, דווקא מכניס הרבה אוכל לפה, דווקא משפריץ מים מהפה, דווקא עושה מה שבא לו.
יש ימים שהוא מדהים בהתנהגותו ויש ימים שאני פשוט צועקת "הצילו".
אני לא מסוגלת לחשוב על ילד נוסף מרוב שכל הזמו אנחנו מועסקים על ידו.
מה עוד אפשר לעשות? איך עלינו לנהוג? הוא מקבל אהבה ותשומת לב ללא הפסקה!

בזמן האחרון נכנסנו לאזשהו מצב לא נעים עם הגייס.אחותי לא מאושרת היא סבלה מימנו בשקט וכשהתערבנו כלומר חלק מהאחים זה הגיע למצב שהמשטרה הייתה גם מעורבת.הוא ראה את זה ביין פוגעת שזילזלנו בו שלא כיבדנו אותו כמובן הכל היה לטובת אחותי
ולפני שהגענו אלים הוא הספיק לבקש סליחה אפילו לפנק אותה.וכמובן שאנחנו לפני שפעלנו ניסינו הכל כלומר להסייג אותה לשאול לשלומה וכשהיא לא ענתה עלו לנו מחשבות מפחידות.כלומר הענינים בינהם ממש מתוחים (היא הייתה אישה מוכה שאת זה לא סיפרתי)
אז הגענו למצב שגייסי לא מעוניין שנכנס אליו לבית או שניתן לאחותי דברים אפילו לאחיין לא.ושלא נדבר הוא מנתק את הטלפון בפנים
אחותי כבר לא מעוניית להלחם בו היא רוצה את השקט שהיא חלמה עליו אפילו אם זה כולל השפלה בשפה מזלזלת ופוגעת היא לא מוכנה לעמוד.
אנחנו בקשר טוב עם אחותנו והוא הפגוע והכואב בכל הסיפור
מה הייתם מצעים עשות במצב כזה?

אבי מוגדר כחולה נפש הסובל מחרדות כבר משך זמן של חצי שנה.
הוא אומר שהמים בבית מורעלים, לכן אסור לאכול בבית, להתקלח, להתגלח וכו'..
הוא היה מאושפז בגהה, אבל לא לקח תרופות בקביעות גם תחת עין מפקחת של הצוות הרפואי (היה מכניס לפה ויורק כשלא רואים).
יש לציין שבעודו נמצא שם, בבית היה שקט ומרגוע, מכיוון שהנוכחות שלו מפאת המצב מכניסה את הבית לאי שקט.
עם זאת, אמא שלי לא אהבה את הטיפול שם והסביבה (חולים במצב גרוע יותר ממנו) (ואבא שלי שנא להיות שם)
הוציאה אותו והחליטה לפקח עליו בעצמה בבית.
גם בבית הוא היה מצליח לברוח מהתרופות,ושוב ושוב היה ציין (כמו תקליט שבור מבחינתנו) שהמים מורעלים וכולנו בסכנה והוא כל הזמן מרגיש שהוא עומד למות. אמא שלי לא יכולה לשמוע את זה כבר, היא נכנסת לעצבים וקריזות וצועקת עליו.
אמא שלי לא במצב בריאותי טוב, היא כבדת משקל עם בעיות נשימה, עצבים וכעס מקשים עליה עוד יותר, הרבה פעמים פחדנו שתקבל התמוטטות עצבים או משהו מעין זה, שבוע שעבר הייתה באשפוז בבית חולים בגלל מחסור בחמצן בדם, נאמר לה שקרה בגלל לחץ והתקררות- מקשה לה על הנשימה יותר מהרגיל.
אמא שלי מנסה כל הזמן לברוח ממנו ומהסיפורים שלו על המים והוא בדאגתו לנו כל היום רודף אחריה וחוזר לספר כמה מסוכן בבית וכו'..
אנחנו כל הזמן אומרים לו שיפסיק להציק לה עם זה כי זה עושה לה רע, הוא לא מבין שהוא הגורם לעצבים שלה ומפרש את ההידרדרות שלה כתוצאה מהמים המורעלים בבית כביכול. השבת למשל אמא שלי ביקשה מאח שלו שיארח אותו לשבת כדי שנוכל להירגע ממנו קצת, אבל אבא שלי לא רוצה ללכת מתוך דאגה שנישאר לבת בבית המזוהם כביכול...
הוא כל הזמן אומר כמה הוא דואג לה ואנחנו צועקים עליו שיעזוב אותה ואם היה אכפת לו ממנה היא מפסיק להציק לה ועוזב אותה בשקט (מבחינת דיבורים, לא לעזוב פיזית את הבית או משהו).
אני מנסה לראות מנקודת מבטו
אדם שחושב שכל רגע עומד למות (כבר חצי שנה) וכולם צועקי עליו כל הזמן ואומרים לו שהוא לא דואג לנו (כשהוא בעצם כן- הוא מפחד עלינו).
ומצד שני יש את אמא שלי שכבר לא יכולה לדבר איתו עפ"י ההיגיו ןשהוא שרוי בו, ואני מבינה אותה כי אני בעמדה בדיוק כמוהה.
ואני גם לא יכולה שלא לרחם עליו בגלל איך שהוא רואה את ההתנהגות שלנו מנקודת מבטו.
אני כל הזמן שוהה בבית כדי לעזור לאמא שלי(אני בת 22 ומחפשת עבודה) ויוצא שאני רוב היום בבית בינהם, אני כבר לא יכולה לסבול את המצב הזה, ונכנסת מידי פעם להתקפות בכי.
אני אומרת לה שלטובת כולנו ולטובתו עדיף להכניס אותו למחלקה סגורה בגהה, שם יתנו לו תקופות בכוח (זה משהו שניתן לטיפול בתרופות) ולנו גם יהיה מנוחה ממנו בבית, אבל אמא שלי לא רוצה (גם בגלל גהה וגם בגלל אבא שלי- לא רוצה לתקוע אותו שם).
כרגע היא לקחה רופאה פרטית ביתית צמודה שתעשה איתו שיחות ותיתן לו בעצמה כדורים.
לחברות שלי אני לא מספרת על המצב, ולחברות קרובות שכן- לא בפירוט כזה.

שלום רב,

אבקש עצתך איך לפעול.
הסיפור בקצרה: אנו זוג בני 30, נשואים כשנתיים.
בתחילת היחיסים הקשר שלנו עם הורי היה טוב מאוד עם מפגשים תכופים.אנו כיבדנו אותם והם כיבדו אותנו.
לאחר חצי שנה בערך עברנו דירה ואישתי הזמינה את משפחתי הגרעינית ואת כל המשפחה של אמא שלי (לומר דודים וסבים מצד אמא ). יום לאחר הארוחה שהייתה מאוד נחמדה ונעימה ביקשתי מאמא שלי שתרים טלפון לאישתי להגיד לה תודה שאירחה אותנו כי הרגשתי שזה יכול לקרב בין היחסים שהרגשתי שטיפה מתקררים מסיבה לא ברורה (לדעתי היה אופרוריה לאחר החתונה לשני הצדדים ולאחר מכן החלה דעיכה)אמא שלי צעקה עלי בטענה שאין היא צריכה להתקשר אליה אלא היא צריכה להתקשר ולהגיד תודה שבאו !
אישתי לא ידעה כלל שהתקשרתי ואני פשוט העברתי את זה כי לא רציתי לריב עם אימי.
לאחר מכן היה אירוע אחר, אחי (בן 17 אז ואחותי בת 25) ישנו אצלנו בליל שישי אכלו איתנו ואארחנו אותם נפלא. לאחר הארוחה החל ויכוח סוער ביני לבין אישתי כאשר הויכוח איבד שליטה ואישתי הלכה מהבית בטענה שהיא לא יכולה להיות שם איתי.
לפנות בוקר בערך ב7 אישתי חזרה ואמרה שהיא רוצה שנדבר אבל בגלל שהיא מאוד טעונה היא רוצה שהאחים שלי יעזבו את הבית על מנת שנוכל לנהל את הדיון בינינו בלי מפריעם. חיכיתי עד 7.30-8 בערך והערתי אותם ובקישתי פרטיויות יש לציין שהם ילדים גדולים והיה ברשותם רכב.הם התרצו והלכו לאחר מכן הם סיפרו להורי שבדיוק היו בחול והורי מאוד כעסו.
לאחר מכן היו מספרים אירועים הדומים לאירוע הראשון שלמעשה ביקשתי מאימי להתקשר לאישתי ולשאול אותה לדוגמא מה היא רוצה לאכול בערב פסח שהוזמנו אליהם, שוב על מנת לייצר קירבה שלאחר אותו אירוע היה חסרה.
מכאן הגיע הקש ששבר את גב הגמל, אישתי ואני נאלצנו לעבור טיפול פוריות בעקבות בעיה שהיתה בזרע שלי (כרקע אני רק אומר שהבעיה בזרע נבעה מהשתלת מח עצם שעברתי שנתיים לפני כן - אישתי אגב הכירה אותי שהייתי חולה ולמרות הכל קיבלה אותי והלכה איתי כל הדרך החל מבית החולים ועד שהרימה אותי על הרגליים) בעקבות הטיפול שעברה ומאחר שאף אחד מהצד של אישתי לא ידע (לא רצינו לשתף אותם בתהליך כי הוריה מבוגרים מאוד) אישתי הרגישה שאין לה תמיכה ואמרה לי אף אחד מהמשפחה שלך לא התקשר לשאול לשלומי ומה אני עוברת, אני כמובן הרמתי טלפון לאימי וביקשתי ממנה שתרים טלפון לאישתי ותשאל אותה איך היא מרגישה, הרי זה המינמום שיכולה לעשות וגם רציתי למונוע מצב שבו לאישתי יש טענות להורי.. כאשר אמרתי לאימי את המשפט תרימי טלפון לאישתי היא החלה לפתוח את הפה בצורה מאוד קשה, ואמרה שאישתי אישה רעה והחלה ממש לומר אליה דברים לא נעימים כל זה משולב בצעקות ובאימרות, "למה אני צריכה בכלל להתקשר אליה?". אישתי שלצערי שמעה חלק מהדברים הייתה בהלם ומכאן החל פיצוץ שלא נגמר עד עתה- היה ניתוק במשך 3 חודשים כאשר אימי זועמת מצד אחד ואישתי לא מוכנה כלל לשמוע מהורי.אני רק אוסיף בקצרה שברוך השם שהטיפול נקלט המשך..

ערב טוב.
אני בגיל השלישי אלמנה ואמא לבן 40 יחיד.
מי זה 3 שנים הוא לא עובד נמצא במצב נפשי ירוד בגלל זה הוא אבא לשני ילדים(5-2 )
כמובן שאני עוזרת במידת האפשרות כי אני לא אישה צעירה.הערב היתי אצלם היה איזה
ויכוח בינ נו אמרתי לו שהוא מגזים .הוא אמר את יכולה להעזוב את הבית אני לא כי אני גר כאן.אני טיפלתי באותו זמן בילדים אחרת היתי קמה ואולכת.
נשארתי עד הסוף היה מאוד קשה לשמועה את זה מי הבן שלי שזה כול מה שיש לי.
עכשו אני לא יודעת אך להתנעג?אם ללכת אצלם עד שהוא לא התנצאל.אני לא חושבת שזה יהיה כי הוא מאוד עכשן.
אני מבקשת את התשובתכם כי אני במצב קשה.
לילה טוב .
אביבה

שלום רב,
אני נשואה כעשר שנים ואם לשני בנים בני 9,10
בשבועיים האחרונים יחסיי עם בעלי (יותר נכון יחסו לעצמו ומה שביניהם) עלו על שירטון - ובעלי הודיע שהוא מתכוון לעזוב את הבית. עמדתי, שהובהרה גם בפניו היא שאנו צריכים ללכת לטיפול מקצועי על מנת לטפל במשבר - אבל הוא גורס שדעתו איתנה והוא לא נשאר. בד"כ הוא אב ובעל טוב אבל מתחים (סביבתיים) שונים בשנתיים האחרונות לא נתנו לזוגיות חמצן.

שאלתי היא איך מספרים לילדים שאבא מתכוון לעזוב את הבית ? ושזה בהחלט לא קשור אליהם (כמובן שבשלב ראשון הוא יראה אותם כמעט כל יום - ואם הקרע ימשיך לגדול נעבור להסדרי ראייה). איך מסירים את החשש שנוצר אחרי שאב, שחשבו שנוכחתו בסביבתם הוא וודאי, פתאום עוזב ? אפילו לי זה לא נראה הגיוני , אז לילדים על אחת כמה וכמה

תודה

לבעלי ולי יש לאחרונה וויכוחים רבים על נושאים מגוונים.
הבעיה היא בתנו הבכורה (7.5). תמיד כשמתחיל וויכוח היא נגשת אלי מתחננת שנפסיק ואומרת שזה מלחיץ אותה. אם היא רואה שאני עומדת להעיר משהו לבעלי היא תרוץ לעשות במקומו העיקר שלא נתווכח. אמרתי לה לא פעם שזה שאנחנו מתווכחים זה כי אנחנו לא מסכימים אבל עדיין אוהבים...
הקטנה לשנו בת 4.5 ולה זה כלל לא מפריע. מה לעשות? למה היא לוקחת את זה כ"כ קשה?
בעלי מתווכח לא נעים, יוצאים לו משפטים "מחר ברבנות" מצידי אל תחזרי" אבל אח"כ הוא מייד נרגע. היא יודעת שאני לא מתייחסת כבר למשפטים האלה... אני חייבת לציין שלמרות שזה לא נשמע. אני הדמות החזקה בבית.. ואין תחושה של איזה מסכנה אמא כי אבא מדבר ככה. מה לעשות?? אני דואגת לה...

שלום
אני נשואה 5 שנים + 1
הבעיה שלי התחילה מיום הארוסין. ההורים שלי לא הסכימו ולא קבלו את בעלי בגלל שאני אגור רחוק מהם. הוא ידע מזה וכעס עליהם הרבה. גם היום, אם אני מבקשת לבקר אותם, תמיד הוא אומר לי, "לא אין לך זכות לבקש"... אני רואה אותם כול 4 חודשים ואפילו יותר. אבא עכשיו חולה מאוד בטיפול נמרץ; בקשתי ללכת ולהשאיר אותם בצד ובעלי לא הסכים. הולכים לבקר כמו זרים. הוא כול זמן מדבר עליהם, "הורים שלך עשו ככה" וכו' ועושה עצמו שהוא מלאך. אני רוצה לפתור בעיה הזאת בגלל שאני התעיפתי מכול זה. אם הוא מדבר איתם ומציא כול הכעס שהוא נפגע מהם זה יעזור??
גם הוא מראה להם שהם לא עשו שום דבר איתו
מה עלי לעשות?

אני אמא ל3- ילדים בני 13, 10 ו-4.
בני בן העשר סובל מסיפטומים של הפרעת קשב וריכוז ללא ממצאים נירולוגים, אלא כנראה על בסיס ריגשי. אנחנו מטופלים איתו בכל מיני דרכים כבר מגיל 3.
לאורך כל האיבחונים בחלקם המליצו לנו על הדרכת הורים וטיפול משפחתי.
השנה ביתי הקטנה עלתה לגן עירוני וגם שם בעקבות התנהגות של הילדה הממליצה הגננת על טיפול משפחתי...אז אני חושבת לעצמי אולי באמת הבעיה היא אצלנו ההורים וצריך לעשות את זה. מה זה אומר? במה זה כרוך? ואיך עושים את זה?

אני בת 40 נישאתי לאחרונה.
לפני כשנתיים אמי עברה לגור מרצונה בבית אבות בשל ירידה קלה בכושר התפקוד.
כעת אני ובעלי מעוניינים שהיא תגור איתנו במקום עם אנשים זרים.
שאלותיי הן:
1. האם זהו צעד נבון? בבית האבות היא עברה תהליך של "הסתגלות" למצב הקיים, וכעת לאחר טיפול תרופתי נכון ומעט פעילויות שיש שם היא בן אדם ממש חדש. (עליי לציין ששוחחנו איתה על כך והיא מעוניינת לגור איתנו)
2. האם לעובדה שהיה לי קשר מורכב עם אימי כל השנים צריכה להיות השפעה על ההחלטה? היו לנו המון עליות וירידות דבר שלא פגם באהבתי אליה.

תודה מראש

יש לנו ילדה בת 16 . הבעיה שלנו היא בשעות הערב. הילדה מעוניינת לראות בטלוויזיה את כל תוכניות הריאליטי בעוד שבעלי טוען שכל התוכניות האלה הן תת רמה והוא לא מבין מה יש לראות בתוכניות אלה. כתוצאה מכך או שהילדה הולכת לחדר שלה ורואה את התוכניות לבד בחדר או שבעלי עוזב את הסלון ועובר לעיסוקים אחרים בחדר העבודה שלו. נוצר מצב שבו לא ניתן כמשפחה לשבת ביחד ולראות טלוויזיה כי אין שום דבר משותף שכולם רוצים לראות.
מה עושים ??

אשמח לקבל את דעתך והמלצתך .

יש לנו ילד בגיל ההתבגרות עם קצת קשיי למידה ומקבל עזרה רבה בלימודים במהלך השבוע .

הבעיה היא שהילד ברוב הזמן החופשי נמצא מול המחשב בלבד מסתגר בחדרו ומנותק מאיתנו יוצא לשרותים ולאכול בלבד .

הילד מקבל עזרה בהכנת שעורים לפעמים שעה ביום ולפעמים שעתיים ובנוסף יוצא כפעמים בשבוע לשני חוגים וביתר הזמן שלו הוא מול המחשב : במשחקים , פייסבוק , סקייפ , סרטים ולטבזיה וזה נעשה עד 11 בלילה .

לדוגמא יום שלא מקבל עזרה חיצונית בלימודים או יציאה לחוג :

הגעה הביתה בשעה 13 וישר למחשב .

כשהאוכל מוכן 10 דקות וישר למחשב .

במהלך הזמן מכין כ-10 דקות שעורים ואח"כ עוד 10 דקות תיקון השעורים מאחד ההורים .

כשאישתי מגיעה בסביבות השעה 16-17 הוא מקבל עזרה בחשבון בתיקון תרגילים שלא הצליח כחצי שעה בממוצע .

ואח"כ חוזר לחדרו למחשב .

האם לדעתך זו התמכרות או הגזמה , האם אנחנו צריכים להגבילו בזמן מתוך כוונה שאולי ימצא עיסוקים אחרים וענין בדברים אחרים .

האם לדעתך הזמן הרב שהוא משקיע במחשב יגרום לו נזק בעתיד כי לנו נראה שהוא פשוט מנותק מהמציאות וחיי בעולם שלו . ונראה כי זה בריחה מהמציאות והסביבה .

האם לדעתך ההגבלות בזמן שנעשה לילד באם צריך יפגע בו או יגרום לו לפגיעה נפשית והוא יהיה פחות מאושר .

האם אנחנו צריכים להתיעץ איתו ולקבל את הסכמתו בהגבלות או שאנחנו ההורים מחליטים וקובעים את הזמן אם בכלל ..

תודה