פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

שלום אני רווקה בת 30 מתגוררת בצפון ,הוריי גרושים על רקע אלימות מצד האב, אימי היא אישה שלא מתפקדת מכל הבחינות כאם נורמטיבית ולא מראה שום מעורבות בחיי האישיים.
הרויי התגרשו כשהייתי בת 11 אך הזיכרונות הקשים מהילדות שלי עדיין שם.
שני אחיי התחנתו וגם הם מרוחקים ולא מתעניינים במצבי.
האב מנותק לגמריי.
אין דודים ואין סבתות כלום,מגיל 20 יצאתי מהבית ושרדתי לבדו אף הגעתי למצב שבו אין לי קורת גג.
אימי לא יכולה ולא רוצה שאגור אצלה ואחיי גם כמוה.
עבדתי בעבודות מזמדנות והיו תקופות בהם לא עבדתי כלל ולא הייתה לי שום הכנסה,הדיכאון תמיד היה ברקע וחוסר התמיכה מהמשפחה הוא כאב עצום עבורי.
עובדות סוציאליות לא עזרו ועצת אחת מהם הייתה לפנות לטיפול פסיכיאטרי כדיי שאוכל לזכות בקורת גג,כי ההוסטלים מלאים ואין מקום אז מתאפשזים ,ללא שום הסמכה לקבוע משהו כזה משמעותי.
ביטוח לאומיי רוב הזמן שלל שאקבל הבטחת הכנסה גם כי כל הזמן עברתי כתובות דירות ונדדתי בדירות חברים.
ניסיתי אפילו ללמוד לימודים אקדמיים ולא הצלחתי ,החלטתי שאם אנסה שוב ללמוד אלמד לימודי תעודה וארכוש מקצוע.
כיום אני בדיכאון מז'ורי בקושי מתפקדת, בוכה המון ,חוסר תאבון ,נדודי שינהחולשה ורצון לישון כל הזמן ומטופלת בכדורים דרך פסיכאטר מקווה שזה יעזור לי.
והייתי בטיפול פסיכולוגי ומנסה להתמודד עם המציאות כפי שהיא מנסה למצוא את הכיוון שלי מבחינת לימודים תעסוקה ,אבל זה לא קל חשבתי להיעזר בפסיכולוג קליני תעסוקתי כדיי שאמצא כיוון ולא אעבוד בעבדות מזדמנות בעתיד.
למזלי יש לי כעת בן זוג שתומך בי בתקופה זו בה אני בדיכאון קשה ולכן אני לא זרוקה ברחוב המדינה לא עוזרת לחסרי דיור אלה רק אם הם מסוממים בגמילה או בעלי נכות נפשית גבוהה כהליך שיקומי.
הוא מבין את כאבי ויודע שאני חולמת שתיהיה לי משפחה מאמצת שתלווה אותי שזה יהיה משהו פרטי משלי ולא רק המשפחה שלו ,שאוכל לפנות כאשר אני רוצה לשתף בטוב ובקשה שאוכל לשתף בו גם את בן זוגי.
אני מרגישה שמה שיביא לתחושה גדולה של הקלה במצבי היא למצוא אוזן קשבת דמות אם או משפחה מארחת בחיפה כך שאבוא לכמה שעות שאוכל לדבר להתייעץ בטלפון
אני אשמח אם תפנו אותי למקום /עמותה בו אוכל למצוא משפחה מאמצת מארחת כמו שיש לחיילים בודדים או לעולים חדשים ניסיתי למצוא דרך עמותות שונות והרווחה אך לשווא
מכיוון שאני לא בסטטוס עולה או חיילת בודדת ואני מאד עצובה
ומרגישה ריקנות ועצב גדול מאד זקוקה לדמות אם או משפחה אני רוצה להבין איך משפחה רגילה חיה את חייה ואני רוצה שתיהיה לי דמות מודל אימהית שאוכל לפנות אלייה גם כאשר ארגשי שאני חזקה מספיק ריגשית להקים משפחה יום אחד ושגם לי יש אמא חלופית לפחות שמדריכה ומכוונת שאומרת מילה טובה כאם לאם בתחילת דרכה, ואני מרגישה כאב עצוב מהחוסר והריק שיש בחיי מרגישה בדידות נוראית מבחינת משפחה אבקש את עזרתכם ועצתכם אני ממש מיואשת מהמצב הזה.

קשה לי מאוד להיות שלמה עם עצמי , ברור שיש כמה דברים שאני אוהבת בעצמי , אבל עדיין יש לי אף עקום , הוא נוטה לצד ימים כאילו כל האף שלי עקום לצד ימין , רואים את זה רק בתמונות , אני אוהבת את איך שהוא נראה במציאות אבל בכל התמונות שלי מקרוב הוא נראה מעוות !!! אני פששוט רוצה לבכת ! , עור הפנים שלי אדמומי , הלכתי לרופאת עור והיא אמרה שאין מה לעשות שזה העור שלי ומתחת לעיניים שלי יש לי עצמות בולטות וזה נראה כאילו תמיד יש לי שק שינה !!! מה לא ניסיתי : מייקאפ , קונסילר , הכל אבל כלום לא עובד .
אני לא יכול יותר אני פרפקציוניסטת , אני תמיד שואפת לשלמות .
מה אפשר כבר לעשות , אני רוצה להיות יפה !!!

תודה רבה

בעלי עבד ממש קשה כדי לפרנס אותי ואת הילדים הוא נתן כמעט הכל.תמיד הילדים פחדו מימנו הם היו כמו חילים בבית ואני כמובן ראיתי את זה בצורה חיובית שהוא עייף ורוצה שהילדים יכבדו אותו וישמעו את מה שיש לו להגיד.וכמובן שידעו שהוא המחליט בבית והדעה שלהם לא כל כך חשובה.הילדים גדלו בביטחון ובחום ואהבה בכל הזדמנות הוא היה מגיע לבית הספר לדעת שהם בסדר ואין בעיה.אם הם ביקשו משהו הוא תמיד רץ בשבילם וקנה .אני תמיד הרגשתי שאני האמא שמנקה מכבסת כמובן לא עבדתי ותמיד הייתי עם הילדים בבית.ותמיד שהייתה בעיה עם אחד הילים הוא היה חייב לדעת הכל.תמיד אמרתי לילדים חכה אני אגיד לאבא כי זה מה שידעתי והתרגלתי ולפעמים אני שומעת את הילדים אומרים אותו הדבר
היום הילדים שלי גדולים יחסית יש לי כבר שני חילים משרתים ביחידות מובחרות חשוב להם מה האבא חושב וכל דבר הם מתייעצים איתו
הייתי רוצה שהילדים יעשו טעויות ויחיו את החיים כמו שבעלי חי
המשפחה שלנו כל כך מאוחדת כמובן שבעלי דאג לזה כל כך טוב שהוא תמיד השווה את המשפחה שלי לשלו (המשפחה שלי מפוזרת בכל הארץ ורק במסיבות נפגשים לעומת שלו כל שבת)הילדים מקשיבים ורואים אותו כמו אליל בבית אני צאוד מפחדת מהעתיד שהיה לביתי חבר וכמובן יש לבעלי דרישות והיא יודעת את זה שהיא צריכה לצאת עם הגבר הכי טוב ומלומד ומצליח וברור שלא לצאת מהבית עם גופיה שחס וחלילה מישהו יראה אותה בלי בוגר שישגיח עליה כלומר אחד האחים
אני ניסיתי לדבר עם בעלי בעניין אבל הוא חושב שבזכותו הילדים מצליחים ואני צריכה להיות גאה בדרך ובכלל בו
אני לא יודעת אם הוא אמא חבר שוטר בבית אבל ממש מפחיד אותי המחשבה לעתיד

שלום רב,
אני מדברת בשם הוריי, יש לי אח בן 17שההתנהגות שלו מתדרדרת מפעם לפעם
זה התחיל בהתחצפויות להורים ובדיבור מזלזל , צועק ומרים את הקול.......
היו כמה פעמים שאפילו הרים יד על הוריי....
ולא מזמן ההתנהגות שלו פשוט חצתה את הגבול בכך שגנב אופניים לילד בשכונה......
כשהוריי שאלו למה עשית את זה הוא אמר: " כי אין לי אופניים ורציתי....", הוריי לא רצו שייפתח לו תיק במשטרה אז הסדירו את העניין עם הוריי הילד שנגנב לו האופניים.
יש לציין שהוריי כבר מבוגרים ומאוד קשה להם להתמודד איתו , כל מה שהוא מבקש הוא מקבל, אפילו כסף לסיגריות אבי מביא לו אחרי הרבה נסיונות להתנגד לכך, הוא לא רוצה ללמוד ולא רוצה לעבוד כל מה שמעניין אותו זה סיגריות ולצאת לבלות. אני מרגישה שהמצב הזה פשוט לא יכול להמשיך ככה ובסוף יקרה משהו ושחייב לעצור את זה מייד,
השאלה שלי איך, מה ניתן לעשות ,למי אפשר לפנות?
ההורים שלי ממש מתוסכלים מהעניין ואני ממש רוצה לעזור להם.
חשוב לי לציין גם שהוא היה מטופל אצל פסיכולוגית, אבל לא עזר, הוא לא התמיד ולא היה מעוניין, פשוט לא אכפת לו מכלום, לא אכפת לו שייפתח לו תיק במשטרה , לא אכפת לו שלא יהיה לו 12 שנות לימוד, הוא פשוט לא מודע למעשים שלו ולחומרתם ,ממש כלום לא מעניין אותו כך ששיתוף פעולה מצדו קשה מאוד להשיג.
תודה.

שלום לכם אני בת 18 מבקשת עזרה ההורים שלי תמיד בסכסוך הבית שלנו נהרס מרוב בעיות כל יום בעיה כל יום דמעות ופחד אמא שלי חולה ועצבנית , אבא שלי עושה שטיות מדבר עם בנות וכשאמא מתלוננת להורים שלו מגלם תפקיד הבן אדם הצודק הטוב והנאמן לאשתו וביתו .. כל הזמן הייתי באה לצד אבא ואומרת לאמא אל תגזימי וכך עד ששמעתי את הבחורה שמדבר איתה .. בנוסף לזה תמיד יש סכסוך לגבי צריכות הבית (הכסף) אבא עשה ניתוח בלב אבל הוא עובד ומביא כסף ותמיד אומר אין לי אתם מבזבזים כסף הרבה , לא אומרת שהוא לא טוב אבל לפעמים לא יודעת מה יקרה לו ... אני והאחים שלי מאוד מפחדים ממנו , הקשר שלנו איתו לא קשר טבעי בן לאבא שלו , ואני אישית מרגישה שהוא לא אוהב אותי לפעמים מדבר איתי בצורה לא טובה , תמיד אני משלמת מחיר כשהוא בסכסוך עם אמא אם לא עשיתי לו אוכל יתעצבן עלי ותמיד אומר את עומדת לצידה של אמא ואת מעדיפה אמא עלי .. לא תאמינו הבעיות שבבתינו מ 20 שנה כבר !! התערבו הרבה אנשים אבל לא עזר באמת הגעתי למצב נפשי קשה , מה שווים חיים אלא אין טעם רוצה ללמוד אין לי חשק לפתוח ספר ... בנוסף לכל זה ידעתי לאחרונה שיש לי חור בלב ואני צריכה טיפול אולי ניתוח לא יודעת , לא מספיק את ההורים שלי ועכשיו אני חולה .. לא רוצה להמשיך מעדיפה למות ולא לחיות חיים אלה מי אחראי על המצב שלי על מצב האחים הקטנים שלי מה לעשות ???? המשאלה שלי מאז הייתי קטנה ללמוד משהו בתחום הרפואה כמו אחות מוסמכת למשל אבל עכשיו באמת מרגישה שאין לי חשק להשקיע וללמוד בשביל מה מרגישה סוף החיים שליי מאוד אוהבת לחיות מתארת לעצמי חיים שונים לגמרי מחיים אלה אני רגישה מאוד רוצה להיות יותר חזקה אך ?? תעזרו לי בבקשההההההה

גיסתי עומדת להתחתן עוד חצי שנה.היא בחורה מאוד נחמדה וגם הארוס שלה בן אדם מאוד טוב.בקושי אנחנו מתראים ובקושי היא מתראה עם המשפחה אפילו שיחות טלפון אין .שככה הפגישות הם בחגים ובארועים מיוחדים עם זה ימי הולדת או מפגש מתוכנן עם הבני דודים.היא מתכוונת להתחתן עוד חצי שנה והזמינה כבר את החברים הקרובים שלה ושלו וכמובן את ההורים והאחים שככה הדודים והבני דודים הם מחוץ להתחום אפילו הסבתא לא מוזמנת.מאוד מפריע לי שהיא מתחתנת בצורה כזאת היא אומרת שהיא לא בקשר עם הסבתא שאפילו היא לא ראתה את החבר.אפילו קשר טלפוני אין(היא בת 78היא הסבתא מצד האבא)היא אומרת שהסבתא לא העוליה הרבה וגם היא עשתה צרות לאמא שלה היא לא הייתה נחמדה איתה.ותמיד היא שמעה סיפורים לא נעימים.ואותו דבר לגבי האח של האבא שהיא גם לא מחבבת וגם הבנות דודות שאין קשר טלפוני או מפגשים.
וכמובן שמצד האמא הכל ורוד היא חושבת להזמין את הדודים ואת הילדים שלהם כי הם היו שם שהיא סיימה את האונברסיטה.
מה שמפריע לי והיא גם יודעת שזה ממש לא צודק עם מזמינים צד אחד צריך להזמין את הצד השני וכמובן שהסבתא לא תחייה לנצח למרות שהיא לא הכי מיוחדת
היא אומרת שזאת החתונה שלה וההורים שלה מסכימים איתה שזאת החלטה שלה.אני ממש לא מבינה איך אפשר להזמין את החברות והחברים ולא את המשפח?
אני מבינה שהם לא היו לצידה והחברים כן אבל זה ממש לא מוסרי ולא נחמד
איך אפשר להסביר לה בלי שתכעס?ולגרום לה לחשוב בהגיון?ובכלל אני צודקת איך שאני חושבת?

שלום רב בעלי אינו מתייחס אלי ובמיוחד לא לילדים(בת 3.5 ובן 2.5) הוא כל הזמן מתעסק רק בעצמו וחושב שהוא עדיין רווק מה שמעניין אותו זה יציאות, בילויים וחברים
הוא טוען שאני לא מתייחסת אליו אלא רק לילדים
אני מנסה לקשר בינו לבין הילדים ושיתן להם תשומת לב
לדעתי ההתנהגות הזאת נובעת מהיחס שהוא קיבל מאבא שלו כלומר לא קיבל.
אודה לכם על הצעות מה עלי לעשות

יש לי בת סטודנטית שנה רביעית לאחר שנינטשה לפני מספר חודשים על ידי
חבר שיצאה אתו מספר שנים . לאחרונה הכירה במסיבה אצל חברה בחור
שהוא ידיד של החברה הנ"ל והחלה להיפגש אתו.
אנו כהוריה ביקשנו פרטים אודותיו אולם לא הצלחנו לקבל ממנה פרטים מאחר שסרבה
הוברר לנו כי בעברו למד בפנימיה, לא שרת בצבא אולם עשה שירות לאומי.פעם אחת
בתינו הזמינה אותו הבייתה אולם לא עבר את ה"מבחן" ואשתי מסרבת שתביא
אותו אלינו.לטענתה הוא עובד מפרנס את עצמו מתנהג אליה יפה מאד ויש ביניהם
כימיה.אני רוצה לציין כי ביתנו לא מספרת עליו את הכל מאחר וחוששת מתגובותינו
נוצר מתח גבוה מאד במערכת היחסים ביננו לבת.
אשתי חוששת מאד כי הבחור עבריין או עם בעיות נפשיות בשל העובדה שלא התגייס לצבא הבת טוענת כי בשל בעיות משפחתיות לא התגייס.המתח בבית גדול מאד
והייתי מבקש לדעת כיצד עלינו כהורים לנהוג אני רוצה לציין עוד כי הבת ממשיכה להפגש אתו אצלו בבית וכן במקומות ציבוריים. החשש הגדול הוא כי מערכות היחסים עם הבת הולכת ומתדרדרת . אנא תשובתכם המהירה

יש לנו ילדה בת 9 שיש לה סוכרת, בבקרים אני מזריקה לה לנטוס ובבית הספר היא מזריקה את הנובורפיד בארוחות בעצמה. אני אמורה לסוע לכמה ימים בנוגע לעבודה וכשאמרתי לבעלי שהוא יצטרך להזריק לה את הלנטוס הוא אמר שהוא מפחד שלא יעשה את זה נכון למרות שראה אותי עושה את זה בעבר לא פעם. אני לא מבינה מה הפחד שלו, זאת הבת שלו ואפשר גם להקל על זה להמציא שירים כמו שעשיתי בהתחלה. איך אני יכולה לסוע כשבעלי לא מסוגל לעשות את זה

אני אם לילד בן 3 מקסים ונהדר שזכה להרבה השקעה ב3 השנים הראשונות לחייו(נשארתי עימו בבית עד לגיל 3).
הבעיה היא שאני מציבה גבולות אך בעלי נכנס יותר לעניינים מאז שהילד גדל ואז הוא טוען שאני כפייתית ונוצרים ויכוחים סביב הילד.
הבעיה היא שאני מתרגזת מאד מהר ,נפגעת , בוכה (כאילו"נתפס"לי משהו במח)ואני באמוק.רק אחרי שאני נרגעת אני יכולה להבין עניין.
זה מפריע לי כי לעיתים בכיתי וצעקתי ליד בני ואני רוצה שזה יפסק.אני רוצה להשתנות אבל לא יודעת איך. איך להתמודד עם התקפי הזעם?
חשבתי על כדורי הרגעה טבעיים אולי פרוזאק?
כיצד אוכל לטפל בבעייתי זו שאני נפגעת מהר מבעלי כאילו אין לי הגנות .
למי לפנות מה לעשות ?אני רוצה ל ה ר ג ע!לא רוצה לפגוע יותר בילד שלי.

שלום רב,
בעלי ואני חיים יחד כבר 11 שנים. הילד שלנו אוטוטו בן שלוש.
עד לפני חצי שנה בעלי עבד בעיקר בחו"ל והיה חוזר לסופי שבוע. פיתחתי שגרה קבועה (אם גם מעייפת) ודאגתי (בשיניים) לסדר יום וסדר בבית עד כמה שניתן עבור הגוזל הקטן.

מאז שבעלי בארץ הבית באופן קבוע מבורדק קשות, הוא אוכל מול הטלויזיה (על אף תחנוני החוזרים ונשנים שזה ממש דוגמה רעה לילד) וחוזר ואומר שנורא ואיום שהילד רוצה לאכול רק ג'אנק, מתלונן שהילד מפונק (בגללי) ולא שם עלי (כמובן עוד טעות שלי) וכל זה תוך שהוא משקיף מפאתי הספה.

אני מרגישה שמצד אחד אני כל הזמן תחת זכוכית מגדלת ונבחנת על תפקודי כהורה וכמחנכת (וכמובן זוכה לביקורת על ימין ועל שמאל) ומצד שני זוכה לאפס שיתוף פעולה מעשי שלדעתי אף יוצר נזק (למה שבני ירצה לשבת לשולחן ולאכול ארוחה מסודרת אם אבא שלו באותו הזמן מנשנש חטיף מול הטלויזיה?)

איך אני "מיישרת" את המבוגר הסורר?
תודה מראש

אני ממש בבעיה רצינית עם החברה.כביכול החברה הכי טובה.בערך 6 שנים שהינו ממש בקשר מצויין עד לפני כחודש היא פירסמה דבר מאוד אישי שלי שהיה ברשותה.ביקשתי מימנה שתחזיר לי איך היא סירבה ואמרה שזה שלה עכשיו.והיא יכולה לעשות בזה כל מה שעולה על רוחה.הסברתי לה שזה פוגע בי קשות והיא המשיכה להשתמש במילה לא.וכשאמרתי לה שזה פוגע בי ואני ממש לא מוכנה לקשר כזה היא אמרה שזה ממש לא מפריע לה ולא מעניין אותה זה עכשיו שלה והיא יכולה לעשות כל דבר.כמובן שניתקתי איתה את הקשר נפגעתי מימנה מאוד.ומה שמפריע לי זה שאני רואה אותה או את המשפחה שלה ואני ממש לא יודעת איך להתנהג.אח שלה מנסה לדבר איתי איך אני לא יכולה לשכוח ועדיין כואב לי ואני לא רוצה להיות איתה בקשר
מה עלי לעשות שאני רואה אותה או את המשפחה שלה?ואיך אני יכולה להסביר לאח שיעזוב אותי כי אני ממש מכבדת אותו רק שהוא חופר?
זה ממש מפריע לי אני חושבת על זה כל היום כי זה עדיין אוכל אותי מבפנים אני לא יכולה לשכוח ולדלג על הזה מה עלי לעשות
בבקשה עזרו לי

שלום יש לי 2 בנים, בכור בן 5 והקטן ן 5 חודשים.מאז שנולד לי ילד שני אני מרגישה שאני מאבדת סובלנות כלפי הבכור. כול דבר שהוא עושה מיד מעצבן אותי ואי צועקת. לפני זה אני אימא מאוד רגוע.אני מרגישה שאני סתם כועסת בלי סיבה. אני אומרת לעצמי שהוא עדיין ילד אבל ברגע אמת זה יוצא מהשליטה.. אני צועקת ואחר כך הוכלת לבכות כי אני מרגישה ששאני גורמת לסבל רב לבני. מה אני יכולה לעשות עם עצמי כדי להחזר להיות רגוע כמו שהיית לפני?.

שלום, שמי אבי.
יש לי חברה כבר שנתיים וחצי, השתחררתי לפני שנה ופחות או יותר מאז השיחרור אמא שלי מפתחת אנטי מאוד רציני כלפי חברה שלי.
יש לומר שאמא שלי היא אם חד הורית ואנחנו לא בקשר עם האב.

זה התחיל בכך שהיא הייתה מעירה לה בצורה בולטת ומרימה גבות, לאחר מכן היא ניגשה אלי והודיעה לי שחברה שלי חוצפנית ללא שום הסבר הגיוני.

לאחר כחודש אמא שלי החליטה שחברה שלי לא מנומסת, וטרחה לומר לה את הכל בפרצוף כולל משפטים כמו " את באת מבית אחר מחינוך לא טוב", " את לא אדם חם"

חברה שלי למרות שלא באמת ידעה מה היא רוצה התקשרה אליה והתנצלה על כל הדברים שכיבכול היו "לא בסדר" רק כדי שיהיה שלום, ואמא שלי קיבלה את ההתנצלות.

לאחר חודש הכל חזר. אמא שלי שוב יצאה בהצהרות, עשתה סצנות מאוד תיאטרליות בבית כולל דפיקה על החזה עם המשפט "זה הבית שלי! ופה יכבדו אותי!", "הכניסה" לחברה שלי בקטנה כל פעם שהיא הגיעה (משפטים שנועדו להעליב).

ולבסוף הודיעה לי שהיא לא מוכנה להיות בבית איתה, "שהיא מגיעה אני הולכת."

יש לומר שאני לא רואה שום סיבה שאמא שלי תתנהג כמו שהיא התנהגה, ההתנהגות שלי חברה שלי מאוד נורמלית ומנומסת, אני מרגיש שאמא שלי פשוט לא מסוגלת לשחרר אותי. כל העניין מאוד פגע בקשר שלי עם חברה שלי ובחברה שלי בכלל.
בנוסף זאת הפעם השנייה שדבר כזה קורה, אמא שלי כבר העיפה חברה אחת מהבית.

אני מרגיש שאם אני לא יעשה משהו עכשיו כל החיים שלי הולכים להראות ככה.

עזרה דחופה,
תודה רבה, אבי.

שלום טלי וחיים
נשמח לקבל את עצתכם.
אנו הורים לילד בכור בן 14, אח לילדה בת 10 – מסתדרים נהדר.
ילד טוב, אהוב על מוריו וחבריו. מעולם לא היו בעיות חברתיות.
תלמיד בינוני בלימודיו.
כאשר היה ביסודי, היה מוקף בחברים רבים. חברים ברמה אנושית גבוהה (כולל הוריהם)
עם המעבר לחט"ב, מס' התלמידים בשיכבה גדול מאד ובננו מצא את חבריו הקרובים
אך חשוב לנו להדגיש מבלי לפגוע- שהאנשים הם "לא מציאה" גדולה.
הבעיה היא שבננו לא מגלה אחריות בנושאים מסויימים: נמצא שעות על גבי שעות במחשב,
הולך לישון מאוחר מאד, מתקשה לקום בבוקר, לא לומד למבחנים (מכין שיעורי בית).
הנושא מפריע לנו מאד ולמרות שיחות רבות איתו – דבר לא עוזר.
נודה על עזרה