פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

האם ניתן לקחת תרופות לדלקת עיניים כמו פנימיקסין טיפות וסינטומיצין משחה
בעת נטילת קלונקס מ"ג?

בתור סובלת חרדה כבר 9 שנים טופלתי במספר תרופות - דווקא נוגדות דיכאון וביניהן: ציפרלקס, רסיטל, ויפקס, סרטרלין. נתקלתי לאחרונה בתרופות נוגדות חרדה (ולא נוגדות דכאון) כגון: לוריבן, ואבן, ואליום וקלונקס. מדוע אם כך כל פסיכיאטר שנתקלתי בו העדיף לרשום את התרופות נוגדות הדכאון ולא נוגדות החרדה? חשוב לציין שאיני סובלת מדכאון ברוך השם - החרדה מספיקה לי די והותר.
כבר כמעט חודשיים ללא טיפול בתרופה סינתטית - את תקופת הגמילה עברתי עם תופעות לוואי כמו זרמים בראש, ורטיגו וכיוצ"ב - כרגע מטופלת ב"רמוטיב" ע"פ בקשתי, קשה לי עם תופעות הלוואי הנלוות לטיפול הכימי. האם יש לצפות מה"רמוטיב" שיעשה את העבודה נאמנה ויעזור להתגבר על החרדה?

שלום,
לאחרונה אני סובל מחרדת איידס נוראית, התחלתי לפני כמה ימים טיפול בציפלרלקס 10 מ״ג ביום ושמתי לב שהחלה אצלה לשון לבנה (סימן לאיידס), יש קשר לכדור?

מזה מספר שבועות אני לוקחת קלונקס 0.5 מ"ג ליום בהמלצת רופא כטיפול להרגעת חרדות והתקפי חרדה.
הבנתי שאסור לשלב בין התרופה לבין אלכוהול.
השאלה היא - האם מדובר רק בשתית אלכוהול או גם אלכוהול לחיטו?
למשל: חיטוי עור הידיים והרגליים והפנים לאחר מריטת שערות בשעווה.
מדובר במריחת כמות נדיבה של חומר המכיל אלכוהול.

שלום שמי אלכס ואני בן 25.
לפני כשנה החלטתי לטוס לדרום אמריקה וכשבוע לפני הטיסה התחלתי לחוש התקפי חרדה. למרות הפחד הגדול קניתי תמצית פרחי באך(על סמך פורומים שקראתי), טסתי לחודש והתמודדתי עם הקושי החדש והמפחיד כל כך. כשחזרתי ארצה עשיתי בדיקות אצל מומחים ואמרו לי שאני בריא פיזית. כיום אני עדיין סובל מכך(לא ברמה של ההתקפי חרדה דאז אבל עדיין קיימות בחילות ואו סחרחורות במצבים יומיומיים כמו נהיגה או כניסה למעלית וכו). אני עדיין מנסה להתמודד עם זה לבד ללא עזרת פסיכולוג או כדורים.
בנוסף, אני סטודנט שנה ראשונה ומצבי הכלכלי לא מאפשר לי הוצאות חדשות.
חשוב לי לציין שאף אחד מקרוביי לא יודע על כך ואני מעוניין לשמר את המצב. אודה מאוד אם תוכל להגדיר לי מה אני חווה? מהם דרכי ההתמודדות?
מצפה בקוצר רוח לתשובתך,

שלום, אני בת 18 ומזה שנה וחצי סובלת מרגעים נוראיים של ״פאניקה״ ( סתם תיאור שלי את המצב, אף פעם לא קיבלתי חוות דעת ממישהו), יש תקופות שכל יום, יש תקופות שפחות. ההתקפים מלווים בקוצר נשימה, תחושה עמוקה של ייאוש וריקנות, בחילות, סחרחורות ומחשבות על מוות.
תקופה ארוכה שלא היה לי מקרה כזה, אבל היום בזמן נסיעה באוטו תקפה אותי בחילה חזקה, התקשיתי לנשום ומרוב ניסיון לנשום גרמתי לעצמי סחרחורת. התחושה היתה תחושה נוראית של מועקה ומן גוש בגרון, וכאילו העולם סוגר עלי ואין מקום לתקווה.. העניין נמשך רבע שעה אבל עד עכשיו אני מרגישה מושפעת מזה.. האם זה התקף חרדה? ואם כן מה אפשר לעשות בנידון?
תודה!

שלום
לחבר שלי יש פוביה מהפרשות גוף, הוא נגעל מהפרשות של עצמו (זרע) וכן מהפרשות גוף של אישה (וסת או הפרשות בעת קיום יחסי מין). לטענתו הדבר דוחה ומגעיל אותו איננו יכול להסתכל על זה או לגעת בזה, וכאשר כן נצרך לכך הדבר עורר בו תחושת קבס ובחילה.
ברור כי עניין זה משבש את חיינו המיניים ואיננו רצוי לאורך טווח.
יש לציין כי הדבר לא קורה רק בעת קיום מגע מיני, הוא חש כך גם בעת שצופה באדם מקיא או אף יורק.
אשמח לדעת מה לדעתך סוג הטיפול הרצוי במקרה הזה וכן ממה הדבר יכול לנבוע?

תודה
מאיה

התמודדות עם קלאוסטרופוביה כיצד
מהווה עבורי מגבלה ופגיעה משמעותית באיכות חיים
מנהיגה במקומות בהם יש תנועה חזקה או פ.קקי תנועה
חוסר יכולת לטוס לא כתוצאה מפחד טיסה, הכניסה והשהייה במטוס הסגור היא הבעיה
תודה

עברתי טראומה. יש לי 3 שאלות בנוגע לטיפול (מתלבטת אם להיכנס "להרפתקה" הזו שנשמעת לי מסוכנת):
1) האם תלות בטיפול יכולה להיות משהו תורם, מגדל ומעצים? לתפיסתי, יש משהו מסוכן מאוד בפיתוח תלות במטפל ובהזדקקות לו. האם זה לא דומה להתמכרות?
2) האם זה לגיטימי לשלוח מייל או סמס בין פגישות (באופן סביר ולא באופן מציף וחודרני) על מנת להיעזר במטפל כאשר לא מצליחים לווסת רגשות לבד או שפשוט מרגישים לבד וזקוקים לכמה מילות הרגעה מן המטפל?
3) האם זה לגיטימי להמשיך בקשר הטיפולי גם לאחר שמטרות הטיפול הושגו? קשר שמטרתו תמיכה וחיזוק?

מעוניינת לשמוע את דעתכם האישית בתור מטפלים

כחלק מההתמודדות עם חרדות וטראומות, הייתי רוצה לקרוא ספרות מקצועית שתעזור לי להבין את שורש הבעיה. נכון שמומלץ לטפל בזה אצל פסיכולוג, אבל חשוב לי גם לקרוא על זה הרבה מידע.
אז איזה ספרים אפשר לקרוא?
שוב, הדגש הוא חרדה וטראומה.

שלום רב,
מצטערת על האורך, אבל חשוב שתבינו באיזה מצב אני נמצאת.
אני בת 30 נשואה +1.
כבר 6 שנים סובלת מחרדות קשות ממחלות הסרטן. מטופלת בויפאקס 150 מ"ג ליום.
כרגע אני נמצאת בהריון שבוע 14. ומאז שנודע לי שאני בהריון אני רק סובלת, בחילות, הקאות, חולשה בלתי נסבלת, פשוט לא מתפקדת. חשוב לציין שכל הבדיקות תקינות.
במשך שבוע האחרון התחלתי לסבול מכאבי ראש בינונים, שלא עוזבים אותי. נכנסתי לאינטרנט וראיתי די הרבה כתבות על זה שהריון גורם לגידולים מוחיים.
מאז הפסקתי לתפקד בכלל. אני בקושי מצליחה לאכול ולא ישנה בלילות. ובוודאי שהכאבי ראש לא עוברים.
חשוב לציין שלפני כחצי שנה עברתי בירור מסיבה אחרת שכלל MRI מוח שיצא תקין לחלוטין, ולפני כ4 חודשים בוצע גם סי טי מוח ללא ניגוד שגם יצא תקין.
אך זה ממש לא מרגיע. אתמול הייתי במיון שם נבדקתי ע"י רופא עיניים ונוירולוג, שתי הבדיקות תקינות.
רופאת משפחה שלי אומרת שאין מה לחשוב על גידולים בכלל. ואני לא מבינה מאיפה הביטחון הזה שלה, ולא נרגעת אפילו לרגע.
הכאב ראש מלווה אותי כל הזמן.

תגידו לי בבקשה מה לעשות, איך להתמודד עם התקפי חרדה שיש כל הזמן.

תודה רבה.

שלום,
אני בת 27 ומעוניינת להתחיל בטיפול כדי להתמודד עם ילדות אומללה (מוות של אבא בגיל צעיר והתעללות מצד בן זוג של אימא). כיום אני חשדנית מאוד ויש לי בעיה עם אינטימיות זוגית. כמו כן, סובלת מדיכאון ומטופלת תרופתית. הבעיה היא, שאני מפחדת מיצירת קשר רגשי וקרוב עם פסיכולוג. מפחדת לתת אמון ואז להתאכזב, להיפגע או להינטש. יש לי נטייה לשמור על קרירות וריחוק כדי להגן על עצמי מפני פגיעה. יש לי כמה שאלות: איזה טיפול יתאים לי (CBT או דינמי)? האם יש חשיבות למין המטפל? האם מטפלים מאפשרים קשר (באופן סביר ועם כללים מוגדרים מראש) בין הפגישות? האם זה משהו שסביר לבקש? איך מתגברים על החרדה הזו מנטישה? האם זה תקין להיות תלוי בפסיכולוג שלך? מי בד"כ מחליט על סיום הטיפול?

סליחה על האורך ותודה מראש
שי

לפני שנתיים בערך עשנתי משהו מסוים שהיה חוקי וקבלתי התקף חרדה והיה לי בלגן חבל על הזמן ואני כמו מפגר.. עישנתי משהו אחר ושוב זה חזק (יש לציין שאלו הפעמים הבודדות בחיים שעישנתי וחשבתי שבגלל שזה חוקי אז זה בסדר ). ואני מסתכל שנתיים קדימה .. אני מרגיש שאין לי התלהבות מהחיים כמו פעם .. פעם הייתה לי התלהבות בלתי רגילה מהחיים היום אני מרגיש רציני כזה.. אני שואל את עצמי אולי זה בגלל שהתבגרתי בגיל או בגלל העישון (שבעצם אולי גרם לפגיע מסוימת ) או שבעצם אולי אני בדיכאון אבל שוב הרגשתי פעם ממש ממש התלהבות מכול דבר ודבר בצורה בלתי רגילה והיום הרבה הרבה פחות ! יש מצב שזה סכיזופרניה ? תודה רבה

במשך שנתיים לקחתי את התרופה ויאפקס למרות שהשפעה שלה הייתה מועטה. מאז שהפסקתי בהדרגה ובאיטיות לקחת את התרופה. כבר שלושה חודשים יש לי דיכאון וחרדה חריפים והרבה יותר חזקים ממה שהיה לפני תחילת הטיפול. בהתחלה חשבתי שפשוט אולי אני ככה כאשר אני בלי התרופה.
וזה סימן ליעילות של התרופה עליי. וצריך לחזור אליה כי היא עוזרת לי מאוד. אבל אני יודע שלפני תחילת הטיפול העוצמות של החרדה והדיכאון לא היו כל כך חזקים. אני זוכר איך הייתי לפני. אני מרגיש כאילו פיתחתי תלות לתרופה. ועכשיו יעברו עוד כמה חודשים עד שאני אחזור להיות כמו שהייתי פעם.(עם חרדות מתונות יותר) למרות שכל הרופאים טוענים שהתרופות האלו לא יוצרות תלות אני חושב שכן עובדה שמעולם לא הרגשתי כל כך נורא סתם כך.

אני אדם בריא בגופי אך סובל מהפרעות של דיכאון וחרדה מגיל צעיר ביותר. האם יכול להיות שישנה איזו שהיא בעיה נוירולוגית שאני כלל לא מודע אליה והיא זאת שגרומת להפרעות הנפשיות שלי? האם כדאי לגשת לבדיקה?