פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

שלום,
הבת שלי בת 19 חיילת סובלת מחרדות ומטופלת בכדורים
תחילה ב Efexor ואח"כ ב Viepax
הטיפול גרם לתופעות לוואי כגון שינה מרובה, מצב רוח ירוד וחוסר מוטיבציה תפקודית.
לאחר קצת יותר משנה הוחלף הטיפול ע"י פסיכיאטר ב Seroxat של 20 מ"ג ליום
אז אומנם תופעת השינה מרובה השתפרה אך החלו תופעות לא רצוניות של טיקים קוליים כגון "ממ" ו "פפה" ואכילה מרובה.
תופעת ה"טיקים" הייתה גם בתחילת הטיפול בכדורים הקודמים וחלפה, אבל בכדורים האחרונים היא מטופלת כבר מעל חודש ותופעת ה"טיקים" לא רק שלא מתמעטת אלא הרבה יותר חמורה וקיצונית מהטיפול בכדורים הקודמים.
מישהו נתקל בבעיה דומה ויכול לייעץ?

שלום,
אני אמא לתינוקת בת שנה,
אתמול היא בכתה מאוד ואני הערתי לה בקול רם
היא רצתה על הידיים ואני לא יכולתי להרים באותו רגע
כואב לי מאוד שדיברתי אליה בקול רם ,היא הרי תינוקת
בילדותי קיבלתי יחס אגרסבי ואני חוששת להתנהג אליה באותה צורה למרות שאני לא רוצה,מה לעשות?
כשאני שומעת אותה בוכה ובקולי קולות אני בעצמי נכנסת לסטרס

מחכה לתשובה

תודה

נתנו בבית מרקחת ויפאקס 37.5 מ''ג. הבעיה היא שזה לא ויפאקס xr בשחרור ממושך אלא ויפאקס רגיל בשחרור מיידי. אז איך אני אמור לקחת את התרופה כל יום שני כדורים אחד בבוקר ואחד בערב? זה לא גורם לכך שאני בעצם לוקח 75 מ''ג ביום?
אני צריך להיגמל מהתרופה אבל אין ויפאקס xr בישראל אז זאת בעיה

שלום רב,
אני בת 30, אמא לילד ונשואה באושר.
סובלת מחרדות בריאות מאז ההריון, כחומר כבר 5 שנים.
הייתי מטופלת בציפרלקס וריספונד, לפני כמה חודשים הוחלף הטיפול לויפאקס.
בשנה האחרונה מצבי מאוד החמיר. אם פעם הייתי סובלת מהתקף חרדה פעם בכמה חודשים, אז נכון להיום, החרדה לא עוברת.
אני לא מפסיקה לחפש מחלות באינטרנט, ע ושה המון בדיקות כדי לצאת מהפחד ובינהם גם בדיקות לא הכי פשוטות, כמו ct, MRI,מיפויים וכו'.לפני כמה חודשים התחלתי להשתעל (אני מעשנת), לאחר כמה שעות באינטרנט הבנתי שיש לי סרטן ריאות, חודש הייתי בסטרס נוראי, עשיתי אין ספור צילומי חזה, וכאשר רופא משפחה סירב לתת לי הפניה לct ריאות, בטענה שאין לזה שום סיבה, פשוט עשיתי את הבדיקה באופן פרטי, ללא צורך בהפניה מהרופא.
אחרי כמה ימים ממש, גיליתי אצלי מחלה אחרת והכל התחיל מהתחלה.
נכון להיום, כבר מספר ימים אני סובלת וכאבי ראש ובחילות, מיותר לציין שאיבחנתי אצלי גידול במח, למרות שלפני שלושה חודשים עקב בעיה אחרת עברתי בירור מקיף שכלל MRI מוח תקין לחלוטין.
מאז שקראתי על הסימפטומים אני מפחדת להירדם כי כתוב שכאבי ראש מחמירים בלילה ולקראת הבוקר.
גם כשאין לי בחילות אני מפחדת לאכול, כדי לא להקיא.
האם עלי לעבור שוב פעם בירורים כמו MRI מוח?
מה לעשות?
למה תמיד אצלי כל התסמינים שאני מרגישה מתאימים למחלות סופניות ובעיקר אונקולוגיות?
אשמח לקבל תשובה, כי אני פשוט לא מסוגלת יותר לחיות ככה.
המון תודה.

בטיפול כבר 4 שנים במהלך הטיפול הבנתי שאני סובלת מדיסוציאציות על קו הרצף...ובשביל החיבור בן כל חלקיי אני צריכה לקבל את כולם .

אתמול במהלך התקף זעם הכאתי את עצמי עם מקל על הידיים והראש כשאני צועקת לעצמי תמותי כשכל הזמן הזה אני כאילו משקיפה מבחוץ ......לא יכולה יותר לחיות ככה .

נמאס לי לא לדעת מי אני ?נמאס לי שקטעים שלמים מחיי בעקבות הטראומה אני לא זוכרת בכלל רק יודעת שהיו ....נמאס לי מהניתוקים נמאס לי מהפיצוליים איך חיים עם זה...

לפני זה היו לי חיים שלמים בתרדמת והם היו יותר פשוטים הייתי סתם דפוקה שלא מצליחה בחיים עכשיו אני יודעת למה וזה לא עושה את זה טוב יותר .

רע לי כל כך ואני לא מוצאת מנוחה לנפש האם יש מזור פרט לכדורים להקל מעט

שלום רב. האם קסנקס שנלקח לפני השינה יכול לגרום לדום נשימתי לבן אדם נוחר? אני בחור בריא בד"כ, מטופל בציפרלקס בעקבות התקפי פאניקה ולאחרונה נמצא בתקופת לחץ ויש לי קושי להירדם.

היי, קצת רקע עליי
בן 26 עובד ולומד, מנהל אורך חיים נורמלי. ללא דברים חריגים. לאחרונה נפרדתי מחברה שלי, אבל עדיין אנחנו בנדנד ומדברים די הרבה וקצת מנותקים. אבא חולה בשנה האחרונה ועבר טיפולים שהשפיעו עליי המון.
אז ככה, אני מרגיש לא רגוע. פעם הייתי "גבר,גבר" לא חושש מכלום, וגם אם כן, יודע ללכת עם החזה למעלה, הכרתי הרבה אנשים בחיים והכי בכיף. גם בטיול שהייתי אחרי צבא הכרתי המון חברים.
אבל היום? מרגיש כמו חיה פצועה. כל פעם שאני מגיע לסיטואציה מפחידה ומלחיצה נהיה לי דפיקות לב מהירות ונעצרת לי הנשימה לרגע. אני כבר לא נפגש עם חברים מהעבר, לא קובע הרבה עם אנשים. פחות יוצא, אני הייתי בן אדם חברתי והיום אני פחדן
אבל מבחוץ אני מתנהג כרגיל, אף אחד לא יכול לשים לב לזה.
סיטואציות שבהם אני מרגיש חרדה: ליד נשים יפות שעוברות לידי עם עקבים ששומעים את הראש, ליד אחי, ליד חבורת גברים חסונים, גברים גבוהים עם גוף מפותח ושרירים, ילדים ערסים בני 17 שנראים עבריינים וכו'
כרגע אני לא רוצה לפנות לטיפול, אני מנסה להתמודד עם זה, גם לעלות את זה פה ולהיות מודע לעניין זה סוג של לקבל טיפול קטן.
כל דבר קטן יש לי גם מצפון ורגשות אשם על דברים פעוטים. עולות לי גם מחשבות רעות על המשפחה וכד'.

*משהו קטן להוסיף, בתקופה שאבא שלי היה בטיפול, הרגשתי ממש חרא ולקחתי ללב והתחילו לי לחצים בחזה, שחזרו גם לאחרונה (זה היה לפני קצת פחות מחצי שנה)

אשמח לשמוע אם מישהו מכיר או יודע משהו מהסימנים שהעלתי ויודע לכוון אותי

תודה רבה.

שלום,
אני לוקחת כבר 3 חודשים רסיטל 20 מ"ג ליום ואלפרוקס לפי הצורך ,
היתי חודשיים בבית בגלל זה, יש הרגשת שיפור וחזרתי לעבודה ב1.5 אך עד היום אני ממשיכה לנשום בכבדות עד כדי כך שאנשים שומעים את הנשימות שלי וזה מאוד מפריע לי , בנוסף יש לי גם שיעול יבש( לאחר בדיקות הבנו כי זה נובע מהחרדה)
ביום שני האחרון היתי אצל הפסיכיאטרית העלתה לי ל30 מ"ג ביום ו0.5 אלפרוקס ליום.
שאלותיי:
1. האם 3 חודשים לא מספיקים כדי שהכדור רסיטל יקלט בדם שלי ואחזור לעצמי?
2. היא הציעה לי לשלב טיפול CBT , אשמח שתמליצו על אחד מהבאים:
דר' אביב אוריס
דר' אברהם שולמית
דר' נחמיאס שושנה
דר' טייטלבויים ורד
דר' נוי יצחק

בתודה, ליבי

שלום, זאת הודעה שכתבתי כאן בפורום לפני חודש וחצי בערך-

שלום,
לפני בערך שנה וחצי חוויתי תאונת דרכים, לא אני נהגתי באוטו, הייתי מאחורה והיו איתי באוטו עוד שני חברים. בזמן התאונה ואחריה לא הייתי לחוץ, הייתי אפילו רגוע.
בערך שבוע לאחר התאונה התחילו לי בחילות קלות שהתחזקו עם הזמן, ואחרי כמה זמן שלא עברו התחלתי תהליך של בדיקות.
שום בדיקה לא מצאה סיבה לבחילות שלי, ובמשך שנה שלמה עברתי המון בדיקות ורופאים ואף אחד לא מצא את הסיבה. במהלך הזמן הזה רק התחלתי יותר ויותר לחשוש לבריאות שלי, הבחילות גם התחזקו ולא היה תאבון, ירדתי המון במשקל, נסגרתי יותר בבית, התחלתי נורא לפחד מכל דבר, והתחלתי גם להרגיש פחות טוב. כאבי צאוור וגב. הרגשתי נורא עצבני ומתוח, הרגשתי שכל זה נורא ולא אמיתי, לא מצליח להתרכז לחשוב כמו שצריך עייפות נוראה.
אחרי בערך שנה הגעתי לפסיכיאטר, הוא אמר שמה שקרה זה כנראה שהתאונה יצרה אצלי טראומה, והגוף ניסע להוציא את התחושות האלה דרך הבחילה.
ואז הותחל טיפול עם 10 מילגרם ציפרלקס.
היום המצב שלי הרבה יותר טוב, הבחילות עברו אני פחות מתוח ועצבני, אבל עדיין יש תחושה שכל זה לא אמיתי זה נראה לי מאוד מוזר הכל, אני עדיין נורא דואג לבריאות שלי וכל דבר קטן ישר גורם לי להלחץ ולהכנס לפורומים רפואיים ולבדוק מה לא בסדר.
נורא קשה לי להשתחרר מכל מה שעבר עליי בשנה האחרונה הזאת, ואני מרגיש שזה לא נותן לי להתקדם ומעציב אותי נורא. אני מספר את כל התחושות האלה לפסיכיאטר, אבל אני עדיין לא מרגיש שהוא מצליח לעזור לי ממש.
מה אפשר לעשות עם כל זה ? למי לפנות?

תודה רבה !


היום, עברתי עוד תאונת דרכים. הפעם אני נהגתי באוטו, באתי לעשות פרסה ומישהו נכנס בי בצד של האוטו, הייתי עם ידידה בתוך האוטו. האוטו קיבל מכה חזקה, והכריות אוויר נפתחו. לשנייה חשבתי שזה מוזר שזה קורה לי שוב, ואני נהג טוב, וזה פשוט מוזר, אבל לא פחדתי. החבר של הנהג שנכנס בי יצא מהאוטו והתחיל לקלל אותי, למרות זה לא נכנסתי לפאניקה, לא מההתנהגות שלו ולא מהתאונה, ישר הרגעתי אותו, עצרתי את האוטו בצד. בדקתי שהידידה שלי בסדר כי היא הייתה בלחץ וניסיתי להרגיע אותה, ואז התחלתי לדבר עם הנהג וחבר שלו, הרגעתי אותם ובדקתי שהם בסדר. החלפנו פרטים ובערך שעה וחצי היינו שם והתעסקנו בזה, למרות הכל לא נכנסתי ללחץ מהתאונה , לא פחדתי, ותפקדתי ממש בסדר גמור התנהלתי ממש כאילו לא קרה משהו רציני וטיפלתי בהכל, אני בן 18 .
בתאונה הקודמת הפסכיאטר אמר שהגוף, והאופי שלי נותנים לי ברגעי לחץ כאלה רגיעה ושליטה כדי לשמור עליי, אבל לאחר כמה זמן התחושות שהיו אמורות לעלות לי בתאונה יעלו.
השאלה שלי מה זה אומר עליי איך שהתנהגתי, האם באמת תיהיה לי תגובה מאוחרת, איך אני דואג שזה לא יקרה ? ולמה אני צריך לשים לב או לראות כסימן אזהרה ?

תודה רבה !

אשמח להתייעץ איתכם.
ראשית:אני סובל מOCD מזה שנים ומטופל בפריזמה כבר שנה וחצי.יש טקסים רבים וחרדות רבות.
בתקופה האחרונה אני סובל ממשהו שקשור למחשבות אך אינני יודע לאן לשייך אותו.
אני שם לב כל הזמן לנשימה ולרפלקס הזה וכן לרפלקסים אחרים(מצמוץ,בליעה וכו') וזה גורם לי להרגיש שהרפלקס איננו עובד,כך שאני מרגיש שאני כל הזמן נושם בצורה מאולצת ביותר.אני מרגיש שאם אני לא אכריח את עצמי לנשום אני פשוט לא אנשום.מכיוון שאינני יודע מה ההגדרה של הדבר הזה,אני ממשיך לעסוק בזה והדבר הפך לבאמת בלתי נסבל.
אני ישן טוב.מבחינה בריאותית הכל בסדר.אני מנסה כל הזמן להיזכר בתקופות לפני שזה התחיל(כי הרי הרבה פעמים אנו בתור בני אדם שמים לב לנשימה ובכל זאת זה לא מפריע),אך ללא הועיל.הדבר שהכי ישמח אותי עכשיו זה פשוט להחזיר את הרפלקס הזה בתור רפלקס ולהפסיק לעסוק בו כל היום!!!!
בנוסף - האם אני יכול למות מזה?או שאין סיכוי שאני אמות מהדבר הזה?

שלום ,
אני בחורה בת 24,יש לי כמה אנשים במשפחה(דודות,אבא שלי ואמא שלו) שלקו בגילי בערך בחרדה ומטופלים ע"י כדורים כבר כמה שנים.
סימפטומי החרדה שיש לי בעיקר הם : קשיי נשימה ושיעול טורדני יבש.

ב10.3.13 היתי אצל פסיכיאטרית פעם ראשונה בחיי והיא נתנה לי את התוכנית הבאה:
-שבוע ראשון: 10 מ"ג רסיטל ליום ו0.25 מ"ג אלפרוקס ליום
- שבוע שני : 10 מ"ג רסיטל ליום ובעת הצורך 0.25 אלפרוקס ליום(והיה צורך)
-שבוע שלישי והלאה עד הודעה חדשה: לעלות 20 מ"ג רסיטל ליום ולא לגעת באלפרוקס.
הבנתי כי האלפרוקס ממכר ,לכן החלטתי כי אטול רק בעת הצורך, יוצא מכך שבחודש הראשון היתי לוקחת בין 0.25 - 0.75 אלפרוקס.
בחודש השני התחלתי לקחת באמת במינון נמוך 0.25 -0.5 אלפרוקס ליום, ולאחרונה אפילו היה שבוע שלא לקחתי אלפרוקס כלל אבל עדיין היו לי קשיי נשימה אבל עם הקלה , פתאום קבלתי לאחר השבוע ללא האלפרוקס התקף חרדה קטן וחזרו לי השיעולים היבשים(!) רק שהפעם יותר מטרידים וקולניים .
חשל"צ כי עשיתי בדיקת תפקודי ריאות+CT חזה +בדיקת דם לשעלת והן יצאו תקינות למעט בדיקת הct חזה שבה גילו כי יש לי שרידים/זיהום דלקתי ונתנה לי במשך 10 ימים אנטיביוטיקה והיא לא עזרה, לכן היום ממש רופא המשפחה הגיע למסקנה כי הכל נובע מהחרדה ועלי לקחת מעתה והלאה 1 מ"ג אלפרוקס עד שארגיש מצויין כמו בעבר.

שאלותיי הן:
1. האם רופא משפחה יכול לקבוע כזה דבר בלי התיעצות מפסיכיאטרים?
2. האם עלי לקחת 1 מ"ג בבוקר בבת-אחת או שמא לחלק במשך היום?
3. האם יש מצב שלא אתמכר (ראו את שרשמתי מעלה , אני הצלחתי להתמודד עם 0.25 , לפעמים בין 0.25-0.5 ואפילו שבוע הצלחתי להיות בלי אלפרוקס)

תודה על תשובתכם, ליבי

האם מינון נמוך יחסית של תרופה יכול להשפיע על מצב רוח של בן אדם ולעזור לו?
למשל אם אני לוקח אפקסור 75 מ''ג? יכולה להיות עליי השפעה או שזה סתם מיותר לקחת מינון כזה ואין כל השפעה על בן אדם?

לפני כשנה עברתי מקרה של פגיעה מינית בטריטורית הבית שלי
ומאז אני מאוד מפוחדת מהרגעים בהם אני נכנסת לשטח הבית או יוצאת לאוטו, מפחדת להיות לבד בבית, מרגישה תמיד שיש איתי עוד מישהו או שהולך אחריי או עוקב אחרי מישהו זר.
אני חיילת בת 20 ומאוד הייתי רוצה לפתור את הבעיה אני לא יודעת למי לגשת ובמי להיעזר, אם יש ספרים שניתן לקרוא שמסייעים לפתירת הבעיה באופן עצמאי אשמח למענה ולייעוץ.

השנתיים האחרונות היו לי קשות מאוד.
רוב הזמן מצאתי סיבות להיות מצוברחת ולחוצה מכל שטות קטנה עד לכדי סבל מחוסר שינה, עייפות, סיוטים בלילות, עצבנות.

יש לי חרדות קשות עם תסמינים גופניים קשים וגם עם פחד קשה שלא מוסבר, מועקה רצינית ופחד להיות לבד. פשוט מרגישה מפוחדת וחרדה וכל דבר גורם לי לבכות. אני בוכה כל היום ללא הפסקה.

יש לי התקפי חרדה בגלל הפחד למות מהמצב הגופני שלי ועם רעידות חזקות ודפיקות לב חזקות- אני מרגישה פחד שקורה לי משהו ממש לא טוב, כל הלילה היו לי סיוטים קשים שמשפיעים עלי עכשיו.

עד עכשיו אני רועדת ובפחד מהסיוטים.
כל היום אני חושבת על החלומות בלילה
החלומות היו קשים ועד עכשיו קשה לי לתפקד...

איך אפשר להפסיק את המחשבות של החלומות?
מה הגורם לסיוטים בלילה?

היו לי בלילה הרבה פעמים שיתוק שרירים שגרם לכך שנשארתי משותקת כמה דקות לאחר ההתעוררות - והרגשתי שהתעוררתי אולם לא יכולתי לזוז והשיתוק היה בהזיות דמויות חלום.

אני מרגישה שאני נהיית יותר חרדה לפעולות פשוטות של יום יום,מפחדת שיקרוס הבניין, פחד מכלבים שיהרגו אותי , דאגה יתרה לסובבים אותי, סיוטים בלילה .
בגדול אני כל הזמן מדמיינת את הגרוע מכל בשבילי .
אני מרגישה שאני כל הזמן חיה בדאגה קשה.

ובחלומות אני מרגישה שנוגעים לי בראש כמו נמלים ונוגעים בי פיזית ואז אני מתעוררת עם שיתוק שינה עד שזה משתחרר ואני קמה בבהלה קשה.

ואני כל הזמן שומעת בסיוטים צעקות.
כל הזמן שומעת קולות שלא מפסיקים.!

הצעקות שאני שומעת בלילה כל כך חזקות.
כל הזמן אני שומעת אנשים שמדברים וצועקים בלילה ללא הפסקה.

האם זה מחלת נפש? האם הקולות שאני שומעת בשינה זה נקרא "סכיפורזניה"?

ממה הסיוטים האלה נובעים?

איך אפשר להפסיק את הסיוטים האלה?

האם מתפתחת לי מחלת נפש? אני פוחדת מאוד מזה.

מה ניתן לעשות?

שלום, אני בת 24 ומאז שאני מכירה את עצמי, יש לי חרדה מחדרי מקלחת גדולים. אם אני נמצאת בבית ובו חדר מקלחת גדול- אני לא נכנסת לשם... אפילו לא בשביל לרחוץ ידיים!!! בבתי מלון למרות שחדרי המקלחת הם בגודל סביר- אני עדיין מפחדת להתקלח שם ומרגישה לא בטוחה ברגע שהדלת נסגרת.. (לפני כחודשיים היתי במלון והחלטתי להילחם בפחד- לצערי תוך חמש דקות הרגשתי דפיקות לב מהירות ופחד השתלט עלי.. בקשתי מאימי שתחכה לי מאחורי הדלת כשהיא פתוחה למחצה...) אציין שאין לי בעיה עם חדרים גדולים או סגורים. הדבר מאוד מאוד מפריע לי. מה ניתן לעשות???