פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

שלום,
קוראים לי יעל ואני סטונדטית באוניברסיטת תל-אביב.
אני רוצה לשתף אתכם בבעיה שמלווה אותי לכל אורך הלימודים שלי באוניברסיטה, ובעצם מאז שאני זוכרת את עצמי כתלמידה.
הבעיה היא חרדת בחינות. אני לא מצליחה לתפקד כמו שהייתי רוצה במהלך ביצוע הבחינה. כשאני מבצעת את הבחינה אז אני מרגישה ממש כל מיני דברים פיזיולוגיים בגוף: חום פנימי כזה, גלי חום כאלה שעוברים לי בכל הגוף...צמרמורות כאלה.... זה יכול אפילו להגיע למצב כזה שלפעמים קשה לי לנשום. אני רועדת בידיים....הנשימה שלי מהירה..יש לי בחילות....וכל זה לא עובר לי לאורך כל הבחינה....אני מרגישה בלקאאוט טוטאלי, כאילו כל מה שלמדתי וידעתי כל כך טוב נעלם לי מהראש...כמובן שזה מקשה עליי לבצע טוב במבחנים...ואני בטוחה שאם הייתי יכולה לשלוט ולהתמודד עם החרדה הזו- הייתי מצליחה להגיע להישגים הרבה הרבה יותר גבוהים...
קשה לי מאוד עם זה בגלל שאני מגיעה מוכנה למבחנים, וממש יודעת את החומר מעולה...
אני מרגישה שאני חייבת עזרה דחופה ומהר...אני לקראת תקופת מבחנים, ולכן אודה מאוד לכל עזרה/התייחסות/המלצה/הצעה בנושא
תודה מראש
החרדתית

אח שלי בן 30 ומשהו, רווק וגר לבד. הוא מאוד לא צפוי והתגובות שלו יכולות להיות מאוד מפחידות, אלימות (לא פיזית אבל מילולית ותחושתית). ההתנהגות הזו מלווה אותנו כמשפחה מאז ומתמיד, כבר שנים, כולם הולכים לידו על ביצים, ולפעמים המשפט הכי סתמי מקפיץ אותו ומבאס את כולנו.
השבוע בארוחת שישי הוא התפרץ על גיסי, שאמר באמת משפט טיפשי- הוא איים עליו ממש, והיה נראה כאילו הוא ממש רוצה להכות אותו. כל זה מול אורחים מחו"ל ומול אחיינים שלי, הילדים של גיסי, לאורך הארוחה הוא זרק הערות מעצבנות, וממש עשה לנו באסה ופאניקה. והעמיד אותנו במבוכה מול האורחים ובלחץ שמא הרוחות יתלהטו.
חשוב לי לציין שאח שלי לא מודע למצב בזמן אמת, אבל אחר כך הוא כאילו חוזר לעצמו ומכה על חטא ומתייסר וסובל מאוד. זה כאילו שני אנשים שונים.
בנוסף, הוא מעיד כי השריטה הזו שלו מונעת ממנו להכיר אישה לזוגיות וגרמה לו להתרחק מחברים שלו, מה שהופך אותו גם לבנאדם בודד מאוד.
בנוסף, הוא "מכור" אפשר להגיד לכל מיני סרטי קונספירציה דוקומנטריים שמציגים את העולם מאוד אפל ומאוד דיכוטומי, כאשר ראיתי חלק מהסרטים האלה, עלו בי המון שאלות על מגמתיות וכו, שהוא, כששאלתי אותו, בכלל לא חשב עליהם, מבחינתו מדובר באמת מוחלטת- העולם רע, כולם רעים, הוא חייב להילחם באנשים שמנסים לכופף אותו...כל מיני תפיסות פראנואידיות... לא מזמן דיברנו בטלפון והשיחה נותקה בגלל אי קליטה, הוא היה משוכנע שניתקתי לו כי אין לי כוח אליו...
בקיצור, אני חושבת שאח שלי סובל מחרדות או פרנויות (יש לציין כי בעבר איבחן אותו קב"ן כסובל מהפרעת אישיות גבולית), והוא חייב טיפול, אבל הוא כל הזמן דוחה את זה- ממציא תירוצים קלושים שחלקם נעוצים בסיבות כלכליות (ההורים שלי ישלמו כל סכום שיידרש, אין לזה ביסוס), מסיבות אידיאולוגיות (עוד סרט מטופש שהוא ראה והוא "לא מוכן לתרום לתעשיית התרופות") ושלל תירוצים שנדמה לי לפעמים שאולי הוא מאוהב כבר בתדמית המשוגע...
אני ממש מבואסת, כל אירוע של התפרצות שלו (שהרבה פעמים מופנה אליי), מותיר בי מועקה של חודשים, אני רואה את סבלו ואת הבדידות שלו ואני מבינה שהוא במצב לא טוב, חוץ מזה שדוד שלי התאבד לפני כמה שנים ואני מפחדת שאולי הוא ישאב ממנו השראה. זה מרגיש כמו הזנחה מתמשכת...
מה אפשר לעשות? אין אפשר להביא אותו להפנמה של המצב?
האם ניתן להביא אותו לטיפול "בכוח" ואם לא אז איך לשכנע אותו שהוא חייב את זה???
בדקתי הבוקר לגבי מרכז טיפולי ת.ל.ם, ומרכז טיפולי אביב- האם אלה מרכזים שעשויים להתאים לו? אני מחפשת בשבילו מסגרת שלא רק תרופתית אלא גם תרפויטית- אשמח לקבל המלצות\ או איך פועלים מבחינת קופת חולים.
אשמח לקבל הכוונה.
תודה

כנראה עקב עומס ולחץ בחיי היום יום חוויתי התקף חרדה באמצע יום סידורים ופתאום הרגשתי בלבול דפיקות לב פחד נוראי ורצון לברוח הביתה למקום בטוח , הרגשתי שאני מתבלבלת ולא יודעת מה לעשות קודם וחשתי פחד נוראי שאולי אני מאבדת את הזיכרון את המציאות ואפילו אני לא הצליח להגיע הביתה
מאז אותו היום יש לי פחד לא מובן מלאבד את המציאות, להיות באיזה מקום ולא לדעת איך חוזרים הביתה
זה נישמע נוראי ומרגיש מוזר ולא מציאותי
אבל האם זה נורמלי שמחשבות כאילו עוברות בראש של אדם ואפילו מרוב הפחד הוא מתחיל ממש להאמין שזה קורה, שזה אמיתי?

ל?
יש לי פחד למות והיה לי פחד שמא שרירי הנשימה שלי יתפסו ויחדלו לפעול ולא אצליח לנשום. התפתח אצלי פחד אדיר ועכשיו אני ממש מרגיש שהנשימה שלי חסומה.ממש קשה לי לנשום ואני מתאמץ יתר על מידה, מה שבאמת גורם גורם לכאבי בשרירי כלשהם בחזה בעת הנשימות המאומצות. הדבר נורא כיוון שזה לא עובר והכאב רק מחמיר. מה עושים??יש לציין שאני בן אדם בריא לחלוטין מכל הבחינות. מה עושים עד לטיפול???? זה באמת דחוף! !!

שלום, אני בת 18
אני פחות הגעתי לשאול שאלה..
אלא יותר לספר.. כי אין לי למי..
מזה שנים אני סובלת מחרדה חברתית חזקה מאוד.
ביום שלישי הקרוב אני מתגייסת.
אני לא יודעת..
איך אתמודד..
זו חשיפה לחברה גדולה מאוד
מה גם אשן עם אנשים בחדר.. ואבלה במשך שלושה ימים לצידם של אנשים 24 שעות.
אני לא יודעת איך אתמודד.
תמיד הייתי "עוברת" את זה כי פשוט לא הייתה לי ברירה.
בין אם זה בית ספר.. או חוג.. כי פשוט לא היה לי לאן לברוח..
וגם כן.. אין לי לאן לברוח..
ככל שאני מתקרבת למקום בו אני צריכה להיות.. בית ספר לדוגמא.. ועכשיו ביום שלישי.. הגיוס..
ככה כאבי הבטן גוברים באותם רגעים.. בחילות.. כאבי ראש.. חולשה בכל הגוף בעיקר בברכיים.. אין לי היכולת לעמוד. אני מנותקת. ( דה פרסונליזצייה ) אני הופכת לרובוט. אני מסתגרת אני לא מוצאת עצמי.. הנשימה מתגברת.. דפיקות הלב.
שתפתי את אחי הגדול. ופעם בכמה שנים יוצא לי לספר במילה אחת על זה.. אבל לא מאמינים..
וכל פעם זה אותו תירוץ
"זה הגיל.. החששות.. לכולם זה ככה.."
אבל אני ממש לא מדברת על זה.

שוב.. הייתי פשוט צריכה לספר.. אין לי כל כך שאלה..
מה גם.. ספרתי לקבן ולפסיכיאטר הצבאי. אך ללא כל יחס..
אין למי לפנות..
כבר יותר מ10 שנים..
אני אומרת "חרדה חברתית"
וכל פעם מדביקים לי סטיגמה שונה.
כמו שכבר תארתי..
תודה על ההקשבה..
להתראות

מנסיוני בעבר תחילת תרופה חדשה גורמת לעליה זמנית בהקפי החרדה, אני עומדת בפני שינוי תרופתי וכרגע הפסיכיאטר המליץ לי לנסות קודם סרוקסט ואם הוא לא ישפר את המצב לנסות את הסימבלטה (ניסיתי בעבר כמעט את כל הכדורים שעזרו לתקופות מסויימות ואז חדלו להשפיע)
רציתי לדעת האם יש הבדל בתופעת לוואי של עליה בהתקפי החרדה בתחילת הטיפול בין סרוקסט או סימבלטה? מצד שני האם ידוע על הבדל ביעילות להתקפי חרדה בין התרופות (או שאולי זה יותר אינדיבידואלי למטופל)
תודה

אני בת 34, סובלת מהתקפי חרדה ומטופלת תרופתית מגיל 16, בעשרה חודשים האחרונים הפסיכיאטר המטפל שלי העביר אותי לטיפול בקסנקס והוריד לי לחלוטין את הציפראלקס שלקחתי (40 מ"ג ביום) עקב אי יעילות, ואמר שככל הנראה, לאחר ששנים לקחתי תרופות ממשפחה ה SSRI הם לא משפיעים עלי יותר (למרות שהיו תקופות טובות) כרגע אני במינון יומי של שתים וחצי מ"ג קסנקס ביום, סובלת מהתקפי חרדה ודיכאון, פניתי לפסיכיאטר אחר (שהייתי אצלו בעבר בטיפול ועזר לי) והוא המליץ לי לנסות לקחת סרוקסט, שאותו עוד לא ניסיתי, הבעיה שלי היא שכל התחלת טיפול תרופתי אצלי או שינוי מינון גורם לעליה בהתקפי החרדה, ואני גם ככה נמצאת במצב חרדתי זוועתי... אני לא יודעת אם אני מסוגלת להתמודד עם עליה בהתקפי החרדה אפילו אם היא זמנית, הפסיכיאטר חילק לי את הכדור לרבעים, כלומר שאני מתחילה מרבע כדור וכל שבוע מוסיפה רבע עד שאני מגיעה לכדור שלם ביום, האם תמיד ישנה הרעה בהתקפי החרדה בשינוי תרופתי? האם יכול להיות שאני אקח את הסרוקסט בהדרגה ולא תהיה לי החמרה בהתחלה? למרות שאני כבר שנה על מינון מאוד גבוה של קסנקס ובחודשים האחרונים אני לא כל כך מרגישה את ההשפעה שלו, האם הוא יכול להועיל לעבור את התקופה הזו?
ועוד שאלה, כמובן שעברתי בדיקות לב בעבר שיצאו תקינות, אבל בזמן התקף חרדה הדופק שלי כל כך גבוה, למשך כל כך הרבה זמן, אני לא מבינה איך לא נגרם נזק ללב? האם הלב בנוי להיות בדופק מהיר כל כך הרבה זמן (כ - 40 דקות ולפעמים אף יותר) התקפי החרדה שלי הם מאוד חזקים מבחינה פיזית, הדופק מאוד מהיר, רעידות מאוד קשות ואף "נעילה" של מפרקים (אצבעות, ברכיים, לסת) שאמרו לי שנגרמת מהיפרוונטילציה.
בקיצור שנים של טיפולים, שנים של תרופות, וכלום לא עוזר... עכשיו אני יושבת עם מרשם ביד של סרוקסט ומפחדת לקנות אותו כי אני מפחדת שתהיה החמרה (בתקופת ההסתגלות) בהתקפי החרדה... מה עושים?

שלום דוקטור.

אני בת 20 ועד לפני חודש ישנתי 8 שעות בלילה ואף יותר. בחודש האחרון היו לי כמה מקרים בהם נרדמתי בשעות הבוקר המוקדמות לשעתיים ואתמול אף בכלל לא ישנתי ! אומנם היה לי קלקול קיבה ולא הרגשתי טוב אבל אני מאוד בלחץ שמא היום אני לא אשן. קראתי דברים מפחידים על אינסומניה וחוסר שינה והלילה השני חלילה יהיה מלווה בחוסר שינה...

אני נורא חושבת על זה כל היום מה יקרה אם אני לא ארדם ואיך יהיה ואני מוצאת את עצמי בלחץ עצום ופשוט מפחדת...

מה קורה אם לא ישנים? איך אני מרגיעה את עצמי?

שלום רב,
אני סטודנטית בתחילת לימודי הפסיכולוגיה. לפני תקופה קצרה עברתי תקיפה לא צפויה ומזעזעת ע"י מכר קרוב. מעולם לא היתה לי היסטוריה של קשיים נפשיים. מדובר "רק" בתקיפה מילולית, באלימות מילולית להבדיל מאלימות "אמיתית" בעיניי כגון אלימות פיזית או מינית, אבל זו היתה אלימות מילולית רצחנית ממש, שוברת ומרסקת, צינית, לעגנית, שונאת, אלימה, מתעבת, נחרצת, שבכמוה לא נתקלתי מעולם. אני לא יכולה לדמיין רצחנות מילולית גדולה יותר מזו שבה הוא השתמש כדי לפגוע בי כמה שאפשר בעזרת מידע אישי שהיה לו עליי מתוקף היותנו מכרים במשך תקופה ארוכה. אינני יכולה להיכנס לפרטים. במשך כמה ימים בכיתי. עדיין קשה לי מאוד להתגבר. אני לא ישנה, אין לי תיאבון. תחושת הערך העצמי שלי צנחה בבת אחת. אני מרגישה שאין לי לגיטימציה להרגיש רע כל כך, כי אלה היו "רק" מילים. רק אימיילים. בכל זאת, אני מרגישה שאני מנסה להתמודד עם פוסטטראומה לכל דבר.
רציתי לשאול אם התגובה שלי תואמת את המציאות מבחינת תקיפה מילולית.
שאלה שניה נוגעת לעזרה. מאחר ואני סטודנטית אין לי אמצעים כלכליים ללכת לטיפול. אני מבררת לגבי טיפול מוזל דרך האוניברסיטה אך לצערי עד כמה שהבנתי הם מציעים טיפול דינמי ואילו אני מעוניינת יותר בעזרה מהאסכולה של ה-CBT או ספציפית EMDR או ביופידבק.
אודה לכם מאוד על כל עצה שתוכלו לייעץ לי בנוגע להתמודדות עם המצב שבו אני כעת. גם מבחינת מטפלים שאליהם ניתן לפנות כשהמטופל במצוקה כלכלית. אם יש מטפלים שאפשר לבוא אליהם פרו בונו? אולי אין... אם אין, אודה לכם אם תוכלו להפנות אותי לכל מקור מידע אמין שעליו אתם ממליצים כדי לעזור לעצמי.
כל עצה תתקבל בברכה. תודה רבה.

סוף הסמסטר מתקרב ואני כבר בלחץ לקראת הבחינות. קראתי פעם מאמר ששינוי בתזונה יכול לעזור. הבעיה היא שאין לי ממש זמן לבשל ולהשקיע בזה, כי אני עובד וגם לומד. האם יש תוסף תזונה כלשהו שיכול לעזור?

קיבלתי מהפסיכאטר עקב חרדות וקצת דיכאון כדו איקסל 25 מיליגרם 1 ביום , לקחתי כדור אחד כבר 4 שבועות והייתי אמורה לעלות ל 2 כדורים ביום, ראשית הכדור עשה לי תופעות מאד לא נעימות כמו סחרחורת עייפות קיצונית דפיקות לב, והרגשה כללית לא טובה, לא העליתי את המינון לאחר כל התופעות לואי אלו, הרופא אמר לי במידה והכדור יעזור וימשיכו תופעות הלוואי הוא ממליץ לעבור לציפרלקס, האם אני יכולה לעבור ביום אחד לציפרלקס בכמה זמן אני אמורה להרגיש את ההשפעה, והאם עצם זה שלקחתי 4 שבועות איקסל ההשפעה תהייה יותר מהירה והאם הציפרלקס גורם להשמנה יותר מהאיקסל, ואם אשמור על דיאטה אוכל לשמור על הדיאטה עם ה ציפרלקס תודה מראש

שלום, אני גרה עם הוריי, אבא בן 64 ואמא 62. אבא סובל מקנצרופוביה, הוא הולך כל הזמן לרופאים שיבדקו אותו בגלל כל נקודת חן או כל כאב שיש לו, וחושב שזה סרטן כל פעם. זה לא כ"כ הפריע לשלום בית, עד שהחרדה שלו התחילה להתפשט כלפי כל בעיה רפואית אצלי או אצל אמא. הוא עמד על אישפוז דחוף של אמא כבר בפעם ה3 בתוך חודשיים, והרופאה הסכימה, למרות שלא היו כלל ממצאים אונקולוגיים, אלא כאב ברגל וכתמים בבדיקת CT ריאות. הוא צועק על אמא ומשתולל אחרי שהיא אומרת לו שלא רוצה להתאשפז ולעבור בדיקות לא נחוצות. אומר שמאוד רוצה להרביץ לה, וצועק, וגם נקודת חן שיש לי בין האצבעות והרופא אמר שזה שטויות ואין צורך להסיר, הוא טוען בתוקף שזה דחוף, שזה סרטן ואני חייבת ניתוח דחוף. הוא גם מפחד מאוד מגנבים ושריפות(כמובן בהקשר לבית שלנו בלבד). אנחנו כבר לא יכולים לחיות ככה.
השאלה שלי האם יש תרופה נגד החרדה שלו? לפי מה שקראתי כאן בפורום, מוצע טיפול התנהגותי קוגניטיבי, והוא בחיים לא ילך לזה, אבל תרופה הוא מוכן לבלוע. בבקשה תעזרו לנו.

שלום אני בת 25, אני סובלת מחרדות כבר שלושה חודשים ואני לוקחת רסיטל וואבן. רסיטל אני לוקחת כבר חודשיים וחצי ואני עדיין סובלת מחרדות ומחשבות טורדניות, ההתקפים כמעט ונעלמו אבל מה שמפריע לי זה המחשבות שבאות שמשהו הולך לקרות לי ושלא יקרה לי כלום. לפעמים אני מרגישה תחושת ריחוף תחושה של איבוד מציאות לשניות ואף לפעמים רק דפיקות לב חזקות שמורגשות ואני ישר אוכלת עוד יותר סרטים שיש לי משהו. האם כל זה הגיוני לאחר חודשיים וחצי של רסיטל??? אני לוקחת גם חצי כדור ואבן בצהריים ושלם בלילה לפני השינה. התייעצתי עם הפסיכיאטר שלי והוא אומר לי שזה בסדר ושכל גוף מקבל את זה אחרת וכניראה לי זה לוקח קצת יותר זמן. אני ממש מודאגת מהמצב שלי ורוצה לחיות בלי פחדים ומחשבות. בנוסף אני גם מטופלת פסיכולוגית כבר חודש וחצי ולא מרגישה עדיין שינוי. אני ממש מתוסכלת בבקשה תעזרו לי

שלום,

מישהו מכיר קבוצת תמיכה לחרדות בריאות בירושלים?
או מעוניין שתיפתח כזו?

תודה....

הבן שלי - בן 5 -מתוק ואני משוגעת עליו, אבל הוא ילד מאוד מאתגר לגידול ולחינוך. יש לו ADHD שזה הפרעת קשב וריכוז (ה"כותרת של הפרעת קשב וריכוז היא כותרת מאוד עדינה להפרעה, אבל למעשה זה הרבה יותר מחוסר ריכוז או מוסחות
הפרעת קשב וריכוז זה גם בעיות התנהגות, מציק לילדים בגן, אין לו ממש חברים, התפרצויות זעם, בדיקת גבולות, סף תסכול נמוך, קושי בדחיית סיפוקים, אימפולסיביות, היפראקטיביות. חשוב לציין, בני לא ילד אלים הוא לא מרביץ לילדים בגן אף פעם, אבל מציק להם, מפריע, מקניט, הורס להם דברים.
בנוסף יש לבני תשתית חרדתית מסויימת, שלא נראית לעין, אבל היא קיימת. יש לו גם איחור שפתי. ומוטפל ע"י קלינאית. חשוב לציין - איתנו מדבר הרבה יותר טוב מאשר בגן, למשל.
הילד מאוד חייכן (איתנו), מלא שמחת חיים, שובב, אבל יש בו חרדות , למשל מתקשה להירדם בלעדיי בלילות, נצמד אליי גם במהלך היום יחסית לבני גילו, נבהל מאוד כשאני כועסת/צועקת עליו, אפילו שיודע שעשה משהו חמור.
,
אני מעולם לא תפסתי עצמי כאדם חרדתי, מקסימום כדאגנית יתר, מעולם לא הייתי בטיפול, מעולם לא נטלתי תרופות, תיפקדתי, עבדתי . . .
אבל לאחרונה, בעקבות הדרכה הורית הבנתי שלמעשה יש לי אישיות חרדתית (אם כי לא ברמה גבוהה, אין OCD או דברים מהסוג הזה), ווכנראה שבעקבות ההתמודדות הקשה עם בני - עלה אצלי מפלס החרדה והפחד, מה יהיה איתו? איך יסתדר? בטח כמו שהגננת מתלוננת כך יהיה קשה ואף יותר כשיהיה בבית ספר. איך ילמד? איך יתחבר לילדים ?, כל החששות שיש לי כלפיו והקושי בהתמודדות היום-יומית איתו משפיעים עליי לא טוב, ורציתי טיפול שאהיה רגועה ונינוחה יותר וכך אוכל לספק גם לו יותר ביטחון ופחות כעסים עליו. מעבר לכך שאני רוצה לפנות לפסיאטר כדי לטפל בעצמי, יש לי שאלות לגביו:
1. האם את ממליצה על טיפול רגשי של פסיכודרמה/משחק. הוא התחיל לפני כחודשיים טיפול של תראפיה באומנות פרטני. האם בנוסף או במקום כדאי לתת לו טיפול של פסיכודרמה? (הדרכה הורית עוזרת באופן חלקי)
2. בנוסף לקלינאית ולתראפיה באומנות, רשמתי אותו לסדנת "חברים" זו קבוצה של 5 ילדים שמטופלת ע"י מטפלת במוסיקה ותנועה (שקיבלתי עליה המלצות מצויינות ממספר אמהות) שמטרת הטיפול בקבוצה היא טיפוח כישורים חברתיים ,הבטחון העצמי, במיוחד בכל מה שקשור למיומנויות חברתיות והיכולת לשחק. אבל לאחר 3 פגישות ב שבהם שיתף פעולה מעט מאוד, הוא אומר שלא רוצה ללכת לחוג יותר, לא רוצה בכלל. אני מבינה שהוא מסרב כי קשה לו. מתלבטת האם להפסיק? המטפלת אומרת שהסירוב שלו נובע מכך שהמפגשים מעמתים אותו עם כל הקשיים הרגשיים שלו: לשחק עם ילדים, לדבר עם ילדים, ושיהיה חבל להפסיק. מה לעשות? לנסות להמשיך למרות חוסר רצונו הברור? האם להיענות לבקשתו ולהעבירו לחוג התעמלות במקום (מעוניין בחוג התעמלות) או שכדאי לתת לו להתעמת עם קשייו הרגשיים בקבוצה? אשמח מאוד לתשובות.