פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

שלום, אני בת 22, ומזה כ-5 חודשים אני חווה תחושות של אי שקט, דופק במהלך כל היום בכל מיני אזורים בגוף, לא רגועה, חולשה, תחושת עילפון, לחץ בראש לחץ בגוף אי נוחות כללית. ביצעתי א.ק.ג פעמיים, הולטר לב, הכל היה תקין. פסיכיאטר במרפאה נתן לי רסיטל, לקחתי פעמיים והפסקתי מיד כיוון שהם עשו לי כאבי בטן ורעידות ממש בהתחלה. העניין הוא שמאז שאני מכירה את עצמי היו לי פחדים וחרדות אבל תמיד התמודדתי לבד ובהצלחה! עכשיו אני כבר5 חודשים באותו מצב יום גרוע ויום פחות גרוע. כל פעם שאני שומעת על מישהו שעבר אירוע מוחי או התקף לב או מחלה קשה אני מכניסה לי לראש שיש לי את התסמינים לאותו המצב. אני מודעת לזה שיש לי חרדות/הפרעות חרדה אבל זה לא עוזר לי להתמודד לבד. אני לא מעוניינת ולא מאמינה בנטילת כדורים. אשמח לעצתך, תודה...

שלום,מזה כחודשיים החל אצלי פחד מהשינה(מההירדמות - שאני לא יודע מתי זה קורה,ואיך,ושהרי אני יודע שאני ער לפני,ושאני מרגיש שאני עוצם עיניים ורואה את החושך כשאני עוצם עיניים,ושאם אני אירדם,אז בבוקר אני לא אזכור מתי נרדמתי,ושאחרי שנרדמים,אין קשר עד לרגע שמתעוררים).בכל מקרה זה מנע ממני שינה.....אך לאחרונה הפחד הזה מאוד מאוד ירד וכיום אני בכלל לא מפחד(עדיין נשארו הבעיות הירדמות,אבל אני לא מפחד יותר).בכל אופן יש לי שני פחדים אחרים,שמונעים שינה:1)הפחד לא להירדם ולהיות ער במשך הרבה מאוד ימים,עד שאני אמות.פחד מפחדים ועצבים,כי אני מפחד שהם ימנעו שינה.....ויוצא לי המון פעמים שאני נורא עצבני ובחרדה בגלל כל מיני אירועים(בחברה או סתם),ואז אני ממש מתחיל לפחד שזה ימנע ממני שינה,וזה מה שקורה - זה באמת מונע.....ויוצא מצב שאני חושש לפחד או להיות עצבני לפני השינה,כי אני יודע שזה ימנע ממני שינה לכל הלילה.....מה לעשות?

מה קורה עם לקיחת כדורים ממשפחת הפרוזק כאשר שותים אותם כ-10 שנים? האם אין מעקב על זה - פשוט לקחת כל החיים? והאם אני לא מכורה לזה? תודה

שלום, בני בן 9 יש לו קשיים לישון לבד בחדרו , במידה והוא לא נרדם הוא בא אלינו למיטה ונכנס ביננו. ילדי הקטן בבית יש לי עוד 3 ילדים בוגרים בגילאי 24.22.18. הוא מתעקש שאעמוד על ידו כאשר הוא מתקלח מתפנה ...חושש להיות לבד. כאשר הוא צופה בטלויזיה אין לו בעיה. לאחרונה הוא מתקשה להרדם גם כשהוא איתי במטתי.

הייתי באשפוז פסיכיאטרי ללא הסכמתי במשך 7 חודשים.

עכשיו אני מפחדת מבתי חולים/רופאים וכל פעם שאפילו מזכירים את המילה הזאת אני נבהלת, לפני כמה שבועות רצו לאשפז אותי שוב ונכנסתי להתקף פאניקה/חרדה
הזיכרון מהלילה הראשון במחלקה רודף אותי וכל פעם קופץ לי לראש ואני מתחילה לבכות וזה ממש מפחיד אותי ואני לא יכולה להרגע
ואחרי האשפוז התחלתי לפגוע בעצמי יותר ממה שפגעתי בעצמי לפני האשפוז

איך אני יכולה לעצור את זה? זה ממש מפריע לי..

הי
מה הסיכויים שאותו דבר יכול לקרות 3 פעמים לאותו דבר?
נוצרה לי הרגשה שכוח אליון מעניש אותי על משהו ,נוצר לי פחד עצום , שרועד ומשתק אותי, היתי אצל פסיכיאטר פרטי והוא אמר לי אישפוז פסיכיאטרי-סירבתי והגענו לפשרה ש"לא היתי אצלו בכלל" , האם ניתן לטפל בלי אישפוז ?
לפי כל התחקירים וצילומים נסתרים, הבנתי שבתי חולים לנפש הם בעצמם פוביה בפני עצמה. אין יחס,תנאים של כלב, אין הבנה ,הכל בכוח,בידוד, זריקות שאף אחד לא יודע מה תוצאותהם ותופעות לואי . והעיקר שאין חום ואנושיות (קר ואפור שם)
התאבדות זה חטא ולא סולחים על זה.(למרות שכבר "מדדתי" בניין ואפילו נשכבתי למטה בכוונה להבין מה מרגישים) זה גם כאב לאנשים אהובים.(אבל היאוש מתישהו יעשה את שלו)
איך יוצאים מהמעגל הזה?אישפוז לא בא בחשבון בכלל,להיתאבד זה חלש ופשות מדי, ולהמשיך במצב הנוככי בלתי נסבל (רוצה לישון קצת לפחות) . לחכות למוות מחוסר שינה -יצחקו עלי.!!!
בחיים לא חשבתי שיש רגשות/מחשבות כאלה!!!!!!!!!!!!!!!!! (של תהום ללא תחתית)
אנשים אפילו הכי מכוערים/נכים/לא רגילים ,לא מבינים איזו מתנה הם קיבלו מלמעלה לא לחשוב כמוני. תן לי לחזור לאני של פעם אני "משטלת" על העולם!!! אבל עוד פעם מי שלא חש את זה לא יודע על מה מדובר.
(היתי חייב לפרוק קצת ,סליחה עם משהו לא בסדר)

שלום ד"ר,



מזה חודשיים סובלת מכאבי בטן באזור הטבור

כל הבדיקות תקינות: אולטראסאונד בטן, בדיקות דם, בדיקות שתן, בדיקת נשיפה, בדיקה גניקולוגית, קולונוסקופיה.

רופא המשפחה שלי הגיע למסקנה שיש לי מעי רגיז והוא טוען שזה מגיע בעקבות לחץ נפשי.

אני עובדת בסוג עבודה שגורמת לי לחץ אבל זה מתחיל ומסתיים בעבודה בלבד.

רופא המשפחה המליץ לי להתחיל טיפול של וונלה 75 למשך חצי שנה.

לא ברור לי מה הקשר בין תרופה נוגדת דכאון לבין כאבי בטן.

חשוב לציין שאני לא סובלת משום סוג של דכאון, החיים יפים בעיני.

מפחדת מאוד מסוג תרופות כאלו ולא רצה לקחת אותם.

אשמח לשמוע מה דעתך על לקיחת וונלה 75 לטיפול במעי רגיז?



תודה מראש

הילד בן 3 וחצי. מאד אהב מים - לשטוף ידיים, מקלחות, בריכות וים.
לפני מספר שבועות לקחנו אותו לים. הים היה קצת סוער ואני לקחתי אותו על הידיים והתקדמתי בים מתוך מטרה לעבור את הגלים הסוערים ולהגיע למקום שבו הם נראו שקטים (בדרך כלל זה עובד..).

הילד מאד נהנה וגם צחק כשהרמתי אותו כל פעם כשהגיע גל גדול. אבל אז הגיע גל ענקי שהפיל אותי על הקרקע. המשכתי להחזיק את הילד (שהיה גם עם מצופים), אבל הוא היה מעל הראש שלי ולא ראיתי אותו. אח"כ בעלי (שהחזיק את הילד השני ולא הצליח להגיע אלינו) אמר שראה אותו צף על המים עם המצופים ובשלב מסוים הגל כיסה אותו.

השניה הזו שלא ראיתי את הילד הייתה נורא מפחידה. לא ידעתי באיזה מצב אמצא אותו, אבל כשקמתי ולקחתי אותו בידיים ראיתי שהוא בסדר אבל מבוהל נורא.

מייד יצאתי איתו מהמים, ניגבתי אותו והרגעתי אותו (ואת עצמי).
מאד השתדלתי לא לשדר לו שנבהלתי אבל אין לי ספק שהוא קלט את זה, והבין שגם אני וגם בעלי נבהלנו. אח"כ ניסיתי למזער נזקים ולהסביר לו שכל הזמן החזקתי אותו ולא היה קורה כלום, אבל נראה לי שזה היה מעט מדי ומאוחר מדי.
בהמשך שיחקנו בחול ובשלב מסוים בעלי ניסה לקחת אותו לים, אבל כשהוא רק שמע את הגלים הוא התחיל לרעוד וכמעט נכנס ל"היפר ונטילציה".

מאז הוא לא מוכן ללכת לים. היום ניסינו בריכה והוא לא הסכים בשום אופן להיכנס ואפילו לא לשבת בסירה שהוא תמיד מאד אהב.
יצוין שאין לו בעיה עם מקלחות, אמבטיות ושטיפת ידיים.

אנחנו מאד מודאגים ומיוסרים מזה שגרמנו פוביה לילד שמעולם לא פחד ממים.
אני מתלבטת מה לעשות. ממה שקראתי נראה לי שהתגובה האינסטינקטיבית שלנו להרחיק אותו מהים לא הייתה רעיון טוב וצריך דווקא לחשוף אותו שוב.

אני יכולה לנסות לעבוד איתו לבד על חשיפה הדרגתית (חשבתי לעשות את זה עם תמונות, רעש של גלים, ולאט לאט להתקרב איתו לים או לבריכה). קראתי גם על שיטה של לתת לו לצייר את מה שפוחדים ממנו ואז לשרוף את הדף או לזרוק לפח - וגם את זה אני יכולה לנסות.

השאלה היא האם כדאי לנסות את הדרכים האלה (או שאולי יש דרכים אחרות?) לבד או שאולי צריך לקחת אותו לטיפול. ואם כן אז איפה?

אשמח מאד לתשובה מהירה.

(שאלתי גם בפורום פסיכולוגית ילדים, אבל אז ראיתי את הפורום הזה שנראה לי יותר מתאים).

שלום, בתי סובלת מהילדות בעצירויות ומטופלת ב"פגלקס" (סיבים תזונתיים. כיום היא בת 3 וחצי, לפני כ-8 חודשים חזרה לטיטולים בעקבות הפחד לעשות קקי בגלל זה גם לא עשתה פיפי ולא אכלה.
זה עבר והיא חזרה לשגרה ועדיין עם סיבים תזונתיים.
השבוע בשבת פתאום התחילה לפחד לעשות קקי. אומרת שזה כואב לה ובגלל זה שוב לא עושה פיפי. כל הדברים שעשיתי ואמרתי לפני 8 חודשים שדי עזרו עכשיו לא עוזרים כלל. היא התבגרה, היא פשוט לא מעוניינת לעשות קקי. מה אני יכולה לעשות??
אז לפני 8 חודשים הלכתי לפסיכולוגית ל2 טיפולים האם זה יעזור עכשיו?

תודה..
דינה

שלום אני בת 13 וממזמן היו לי מחשבות שחזרו על עצמם בלי שום סיבה לא התכוונתי לומר דברים רעים ויצא כאילו המחשבות שלי אמרו דברים רעים על ה' וקרובי המשפחה שלי והיה לי מאוד קשה זה אבל זה עבר לי ועכשיו אני נורא מפחדת שזה יקרה לי שוב ואני אומרת לעצמי זה לא יקרה זה לא יקרה אבל זה רק מחזק את תחושת הפחד ואין לי אומץ לדבר על זה עם חברים שלי או עם הוריי אני מפחדת שיחשבו אני משוגעת או משהו .... ויש לי תרופת באך רסקיו בבית והיא עוזרת אבל קצת ונמאס לי להיות עם ההרגשה הזאת כל יום בא לי לבכות אז בבקשה תעזרו לי!!!

האם ניתן להיגמל מהתרופות למיקטל ורסיטל ?וכיצד ניתן לעשות זאת ?האם ע"י פעילות גופנית ועוד.
תודה רחל.

אני בן 35.מזה שנים ,סובל מדימוי עצמי שלילי,מרגשי נחיתות.בכל שינוי שאני עושה בחיים,או אפילו כשאני עוזב את הבית לתקופה{מילואים,טיולים וכו'},אני נתקף בחרדות ובפחדים,מלווים בדיכאון ,דופק מהיר,הזעות,וחוסר תיאבון.אני בן אדם נורמלי לחלוטין,שבכל פעם שאני נקלע לסיטואציה הזו,אני פשוט הופך לאדם אחר מבחינת הנפש שבי.וזה קורה בכל פעם ששגרת חיי משתנה,במיוחד אם היא משתנה לרעה.מעוניין להתכתב עם אנשים כמוני,נורמליים לחלוטין,שהנפש "משתלטת"עליהם בעת משבר,ומתקשים לתפקד.אשמח גם לשמוע חוות דעת.

יש לי חברה כבר 5 שנים
שנה וחצי ראשונות היו בסדר אחר כ ךהתחילו הבעיות של החרדה בזמן שאנ יאיתה
בחילות לחצים דאונים הרבה פרידות חזרות בגלל זה
לא יודע מה הסיבה לזה ועוד בנוסף הבנתי שיש לי חרדות ממצבים של עימות עם דברים או מפגשים
נגיד היה ריב עם חבר ודיברנו על זה במישפחה א המחשבה על העימות גרמה לי לחרדה או המנהלים קראו לי למשרד בעבודה והמחשבה גרמה לי לחרדה
או חבר רצה שאני יצא איתו אבל הפחד להיות שם וליראות את החברה היה גורם לי לחרדה ובחילות ולחצים אז לא יצאתי כמובן
השאלה מה עושים בנושא הייתי פסיכולוג תרופות שום דבר לא עזר
האם אני צריך להתנתק מהחברה לגמרי בשביל שזה יעבור
מה שבטוח שאני לא יחזור אליה כי אז אני בכלל לא יתפקד אני יתחיל לחשוב הרבה לאבד תיאבון להיות בלחצים ובחילות להסתגר בחדר אחרי העבודה
מה שטוב זה שקניתי בית וסוף סוך בגיל 29 אני עוד 4 חודשים עובר וזה יוריד לי גם מהמתח והחרדה שידוע שלא קל לגור בגיל כזה עם ההורים
מה שאנ ייודע זה שאני לא איתה אני רגוע כי הפחד והחרדה לא בעוצמה חזקה כמו שאנחנו מוגדרים כביחד
אבל גם שאני לא איתה יש לי חרדות ודאונים וחוסר מצב רוח
התיאבון שלי חלש אומנם אבל אני מצליח לאכול את ארוחת הצהריים בעבודה שלא הייתי מצליח עם היינו מוגדרים ביחד
עוד דוגמא שהיה לי חרדה שישבנו בסלון המישפחה ואחות של אמא ובעלה והילד והזמנו פיצה אז אכלתי רק משולש אחד כי לא היה לי תיאבון וחשתי בחרדה
החרדה גורמת לי ללחצים ולנשימות עמוקות ואז בחילות ואני מקיא אם יש מה להקיא
כמובן שאחרי שאני מקיא אני רגוע כמו מיגרנה שמקיאים וכל הכאב ראש יורד
אני כל חיי היייתי עם ביטחון מלא ולא פחדתי להתעמת עם שום מצב או להיפגש עם אנשים
עוד דוגמא למשל אם נגיד עכשיו יש לחבר יומולדת או סתם יושבים כולם ואני והחברה לו ביחד אבל יש לנו את אותם חברה אז היא תבוא אני כמובן לא יגיע כי אני יודע שאני ילחץ ויהיה בחרדות וילך שם לשירותים להקיא
בגלל זה גם אני לא יוצא לבלות כי אנ יידוע שאם אנ ייראה אותה שם אני ילחץ השאלה עם זה משהו טבעי או ששום דבר בעולם לא מצדיק את מה שקורה לי בין אם אנחנו ביחד או לא או בין עם זה יצליח או לא
מה עושים?

שלום,
אני סובלת מחרדות ונוטלת שתי כדורי אלפרוקס 0.5 ביום, בנסוף לזה אני סובלת מעצירות ולוקחת לקסעדין, רציתי לדעת אם ישנה סכנה כלשהי בלקיחת שתי התרופות או שזה בסדר.
תודה

שלום,
אני זקוקה לעצה הבעיה התעוררה בחודשים האחרונים זה לא הטריד אותי לפני כן בישראל אבל מהרגע שעברתי לגור בחו"ל יש לי יותר דגש מהסביבה בנושא. העניין הוא נושא חברתי. אני לא אדם נחמד לסביבה הלא קרובה שלי וגם עם הקרובים אני לוקה בחסר.
אני לא יודעת איך ליצור קשרים עם אנשים חדשים , קשה לי לדבר ועוד במיוחד שהשפה עומדת לי פה כמיכשול. במקום לאזור אומץ וליצור קשר כדי ללמוד את השפה ולהכיר אנשים חדשים ומעניינים אני מוצאת את עצמי כל היום יושבת בבית מתבודדת למעט הלילה שבן זוגי חוזר הביתה שרק אז בנוכחותו אני מרשה לעצמי להפתח מעט לאנשים זרים שהם בעצם החברים שלו והמשפחה הקרובה שלו.
אני יודעת שאי אפשר להמשיך ככה יותר.. זה לא בריא לי ואני לא מצליחה להתקדם לשום מקום אם זה למצוא עבודה ולקנות חברים חדשים וכו.. זה מעיין לופ של באסה כללית שכבר אני לא יודעת איך לצאת ממנו!
יש לי פחד עצום מאנשים זרים שמשתלט עלי ובולע אותי זה יותר גדול משיכולתי לדמיין, מה שמצחיק אותי בכל הסיפור זה שאני לא בחורה סטנדרטית במראה ובאופי ובמדינה שאליה עברתי אני התחלתי לדגמן ואף מקבלת מחמאות על ימין ושמאל כבר התרגלתי לכך שנשים לא מתות עלי ואף מעדיפות להתרחק אם ככה אני חשבתי שאנשים יעשו בשבילי את כל העבודה השחורה. אבל לא, הם מפחדים ממני!! אני יודעת למה אבל לא יודעת איך לשנות את הגישה. אני מעדיפה שיפחדו במקום שירגישו עד כמה אני מפחדת...
בקיצור בעיה. חייבת, חייבת לצאת מזה וכמה שיותר מהר.
אני לא מצפה למילת קסם מהפורום שיפתור לי את הבעייה. כמה טיפים ועצות מעשיות שאוכל ליישם בהחלט יעזרו לי.
תודה רבה מכל הלב על שטרחתם לקרוא את צרותי ואף השבתם לי בעצה!