פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

זה בדיוק הזמן לפנות ולטפל בבעיה ואת עושה מאד נכון שאת ערה לדבר ופונה לברר ולהתייעץ.
חשוב מאד שהתעניינותך תביא לטיפול ולא תשאר ברמת ההתעניינות אותה יזמת. מה שלא תעשו היום יהיה הרבה יותר קשה ומסובך בעתיד. לא קל ללכת לטיפול בנושא מורכב ויחודי זה של אלימות בין בני זוג והפיתוי להתחמק ממנו הוא אמיתי וממשי.

לשאלתך: אם התכוונת שתוכלו לטפל בבעיה לבד (ביחד), הרי שאני ממליצה לפנות לגורם מקצועי ולא להשאיר אותו בבית. יתרה מכך, נהוג במרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה לקבל כל אחד מבני הזוג לשיחה בנפרד. אני מציעה גם לך להגיע לשיחה כזו, במטרה להבהיר לעצמך עד כמה הנושא רחב ועד היכן יכולים להגיע שורשיו.

ידוע מהנסיון כי אלימות בין בני זוג הולכת ומתפתחת ככל שעובר הזמן ללא טיפול, גם מבחינת חומרתה וגם מבחינת תכיפותה. אך ידוע גם עד כמה קשה לעשות את הצעד הראשון, לפתוח את הסיפור ולטפל בבעיה. זהו המבחן האמיתי שלכם.

אל תהססי. טיפול מתאים יחזק אתכם ויעזור לכם לבנות את הקשר ביניכם, מתוך הכרות עמוקה יותר
של כל אחד את עצמו ואת צרכיו ומה הוא מביא איתו כנדוניה. אלה הם דברים חשובים לכל זוג המקים משפחה, גם כשלא עולים הקשיים בשלב הראשוני או גם כאשר אין עדיין מודעות לקראת הצפוי (מה שקורה במקרים רבים).

פנינה

שלום לך

את מתארת סיטואציה סבוכה מאוד- אחותך נשארה להתגורר בבית ההורים ולא עזבה ופיתחה לעצמה חיים עצמאיים כפי שמקובללעשות. הורייך מזדקנים וכפי הנראה בעצמם זקוקים לתמיכה ועזרה, ואולי אינם מסוגלים לטפל באחותך, נהפוך הוא יכול להיות שהם, מצפים שהיא (או ילדיהם) יטפלו בהם- הילדים הופכים להורים של ההורים.

הסוגיה של אחותך מורכבת והשאלה מדוע היא אינה עוזבת את בית ההורים דורשת בירור. גם מצידה וגם מצד המשפחה כולה. ההנחה היא שכל המשפחה (כמערכת) שותפה למצב הזה- יכול להיות שעד לנקודת זמן מסויימת הדבר התאים לכולם וכעת ההסדר הזה מתאים פחות. אחותך מתקשה לשינוי שנדרש ולכן מגיבה באלימות ובהתנהגות אלימה.

אפשרות אחת לפתרון- המשפחה כולה (ההורים, אחותך ואת) פונה לסוג של גישור\ייעוץ משפחתי שמטרתו לברר מה יכול לעזור לאחותך לעזוב, או כיצד לשנות את המצב הנוכחי. שימי לב שבכתיבתך יש הרבה כעס כלפיה. יכול להיות שהיא חשה דחויה ולכן היא מתחפרת בעמדתה. ייתכן שמאבק זה "יושב" על פצעים שמקורם בהיסטוריה המשפחתית.

אפשרות שנייה- ההורים שלך, ובשלב זה אבא שלך, שאינו מעוניין שאחותך תתגורר בבית יכול לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ולברר שם את האפשרות של הוצאת צו הגנה כלפיה. כלומר הרחקתה באופן חוקי. ברור שצעד מסוג זה יכול לעורר קשיים רגשיים, אך הוא אפשרי מבחינה חוקית.

אפשר כמובן לשלב בין שתי האפשרויות.

בהצלחה

מני

האם הוא צריך ללהביא הוכחות אלימות או שמספיק שהוא לא מעוניין שהיא תגור בית?
תוך כמה זמן זה מתבצע?

שלום לך

המצב שאת מתארת הוא מצב בלתי נסבל שקשה לקבל אותו.

חשוב שתדעי שבמצבים מהסוג הזה מומלץ לפנות ולבקש עזרה. במקרה שלך מיועצת בית הספר. אולי את חוששת שייגרם נזק כל שהוא- אבל הנזק כך או כך נגרם כל יום מחדש. אם תפני לבקש עזרה ייתכן שהדבר יעזור לא רק לך, ויתרום לכך שגם אחרים במשפחה יקבלו את העזרה שהם כה זקוקים לה.

אם תוכלי לפנות למורה שלך ו\או ליועצת בית הספר- זו יכולה להיות התחלה טובה.

ולבסוף שאלה- מה עם אבא שלך? איפה הוא בכל הסיפור הזה. האם באפשרותך לשתף אותו במצוקתך?

מני

זה לא שמתעללים בנו וכל יום אנחנו חוטפים מכות ....
זה קורה נגיד פעם ל3 חודשים ...
ההורים גרושים , ואבא שלי גר מאוד רחוק - כשעה וחצי נסיעה ..

אני מתרשמת מרצונך לסייע לחברתך בהתמודדותה עם שלב קשה ולא נעים בחייה.

נראה כי מצוקתה של חברתך משפיעה גם עליך וגורמת לך לדאגה.

אני שמחה לשמוע כי חברתך מטופלת כבר והשאלה שאני שואלת אותך היא עם מה אתה מתמודד, במה קשה לך ומי עוזר לך.

כבן-זוג אתה מגלה איכפתיות כלפי חברתך, מעוניין שהקשר ביניכם לא ייפגע ואולי מודאג מה קורה או יכול לקרות לזוגיות שלכם, בתוך כל מה שהיא עוברת.

אם אתה קשוב ומכבד את חברתך, אתה כבר עוזר לה, כי אז אתה גם יכול להבין ולקבל שהיא עדיין עסוקה בעניינים קודמים ולא לגמרי פנויה לבניית הקשר החדש, בו שניכם רוצים, אני מניחה.

אתה זקוק להרבה סבלנות כלפי חברתך. החלמה מקשר זוגי לא טוב, לוקחת זמן. תן לה את הזמן שלה ודאג לגייס לעצמך תמיכה לה תזדקק אתה, בשלב זה, כאשר חברתך לא תוכל לתת לך אותה.

פנינה

קודם כל כל הכבוד שבחרת בנושא! יש הרבה נסיון שהצטבר בנושא זה וגם חומר כתוב.

אני מציעה לך לפנות לשרותי הרווחה באזור מגוריך ולבקש להפגש עם עובד סוציאלי שעוסק בתחום.
אם את מתכוונת לעבודה רצינית, זה בודאי לא ניתן למיצוי בתשובות לשאלותיך במסגרת זו.

בהצלחה,
פנינה

שלום לך

אין ספק שלהיות אמא לארבעה ילדים קטנים זו מלאכה לא פשוטה, ונדרשים כוחות רבים כדי למלא את הצרכים של כולם ולהשאיר גם זמן לעצמך. שימי לב שתוכניות רבות בטלביזיה עוסקת בסוגיה זו - כך שאת לא היחידה.
אני מניח - מהדברים שכתבת - שאת מוטרדת מכך שאת "נגררת" להתנהגות שאחר כך את מצטערת עליה. למשל סטירות. אם כך הדבר הרי שטוב תעשי אם תפני לייעוץ מסודר בכל הקשור לנושא של הצבת ויצירת גבולות.
אני רוצה להסב את תשומת ליבך שלא בטוח שאת היחידה שצריכה לעשות זאת. בדברים שכתבת משום מה השמטת את בעלך, אבי הילדים. לא כדאי להבין את כל מה שאת מתארת כבעיה שהפתרון שלה נמצא בידיים שלך בלבד. כשעוסקים בשאלות של גבולות, חוקים וכללים בתוך המשפחה, מייחסים סוגיות אלה לשני בני הזוג- כלומר ליחידת ההורות. לכן כדאי יהיה שהייעוץ יהיה זוגי\משפחתי ויכלול בתוכו גם את בן זוגך ואולי בהמשך גם את הילדים. ייעוץ מסוג זה יכול לשפר את דפוסי התקשורת במשפחה ואף את ההבנה שלך את בנך ואת המצוקות שלו.

למשל יכול להיות שמדובר במצב שבו אחותו תפסה את תפקיד ה"ילדה הטובה" והשאירה לו את תפקיד "הילד הרע". במקרה מסוג זה נשאל מה יכול לעזור לאחותו התאומה להיות פחות טובה... כדי להשאיר לו קצת מקום... כמה תוכלי להרשות לילדה הממושמעת שלך להיות גם מעט חסרת משמעת...


ייעוץ משפחתי יוכל לעזור לכם לראות את הדברים בצורה רחבה יותר, ולהבין את המצוקות של חברי המשפחה.
מני

לצערי הרב וליבי הכואב פניתי למחלקת הרווחה וטעות חיי החלה משם :
חוסר מקצוענות חוסר גישות בושה בושה תפקוד לא יאה ממש חוסר מקצוענות חששתי לחיי לאן נכנסתי אני יותא בקיאה מהעו"ס שתשובתה התמידית אינני יודעת מה לעשות מה לעשות מי אמור לטפל במי הזוי סכנה כתבו לשופטים פנו למשטרה התרחקו מהרווחה שם העבודה בעניים מנסיון9 מתוסכלת ועל טעיותיהם עד היום אני משלמת ...

נראה לי רעיון לא רע לשתף אותה בדברים שכתבת כאן, כולל ההתלבטות שלך.

מני

ל שלום

מומלץ שתפני לקבלת ייעוץ ועזרה במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה- במקום המגורים שלך.

חשוב שתידעי שהפנייה שלך לקבלת עזרה במרכז אינה מחייבת אותך לשום צעד, והדברים נשמרים בדיסקרטיות מלאה. הפנייה לעזרה איננה מחייבת למשל פירוק משפחה,או הגשת תלונה במשטרה והיא נועדה לעזור לבחון את מצבך ואת האלטרנטיבות שקיימות עבורך.

למעשה את לא היחידה, את לא לבד. נשים רבות מגיעות לקבל עזרה במרכזים למניעת אלימות, חלקן לאחר שסבלו סבל רב לאורך שנים וחלקן לאחר שהאלימות החלה. כמעט כולן מהססות, פוחדות ומבולבלות- בדיוק כמוך.

לצערי - הדברים לא יפתרו כל עוד את ממשיכה לספוג. את עלולה להמשיך לסבול ולהגיע לקבל עזרה רק אחרי שכבר לא תוכלי לשאת את הסבל. ועלייך לזכור כי גם שני ילדייך נפגעים אף הם.


אני מניח שהסבל שלך גדול מהפחד שלך לספר למישהו- וממליץ לך לפנות לקבל עזרה.

מני

מתוך היכרות עם המעונות לנשים מוכות אני מאד סומכת על שיקול דעתן ועל נסיונן הרב בעבודה עם אוכלוסיית הנשים המגיעות אליהם. אני מניחה שיש להן דיעה בנושא ואת פונה אלינו כדי לקבל דיעה נוספת.

אין לי ספק כי בעלך רוצה אותך בחזרה ואולי אף יהיה מוכן לשנות את דרכיו. אגב, זהו מבחינתי מדד לרצינותו: אם הוא מבטיח ללכת לטיפול וגם ילך! במידה וכן, ובמידה ותפנו לטיפול זוגי בהמשך, יש סיכוי שתוכלו להחליף את הדפוסים המזיקים שלכם בדפוסים יעילים יותר.

בתחושה שלי גם את רוצה כן לחזור לבעלך. את מספרת על בגידה ובמקרים רבים שהכרתי הפגיעה במקרה בגידה עולה על פגיעות אחרות ודוקא מדרבנת את האשה לתפוס שוב את מקומה הקודם בליבו של בעלה, ולא בהכרח לטובתה.

התלבטויותיך, דוקא לאחר כל כך הרבה זמן שאת נמצאת בנפרד מבעלך, מעידות כי לא השלמת עם האפשרות להפרד ממנו. יתכן ואת צודקת ויתכן ולא. אני לא יכולה לדעת. ואולי את זקוקה עדיין להמשך התהליך שיביאך להחלטה.

מה שאותי מטריד הוא שמופעלים עליך לחצים מצד בעלך ומצד אנשים נוספים. זו סיבה טובה לא לחזור. אני הייתי מצפה שההחלטה לחזור לבעלך תהיה שלך בלבד. כשתהיי שלמה איתה לגמרי, את כבר תדעי את זה בעצמך. אם בעלך רוצה אותך באמת, הוא גם יסכים לחכות עד להחלטתך, תהיה אשר תהיה. והלואי וגם ידע לכבד את החלטתך.

בהצלחה בקבלת ההחלטה,

פנינה

שאני אוהבת אותו מאוד ולא הייתי רוצה שהמשפחה תתפרק בגלל הקושי שלו לשלוט בעצבים שלו...נראה לי שאם יש מקום שמטפל בזה הוא יסכים ללכת.הוא אבא ניפלא וברגע שיהיה מודע לנזק שזה גורם לכולם אני בטוחה שילך כל עוד שלא יישב יחד עם אנשים אלימים בקבוצה או משהו כזה...

אני מציעה לך לקרוא תשובות שנתנו בפורום לשאלות הדומות לשלך. תוכלי ללמוד מהן גם לגבי המקרה שלך, בינתיים, עד שנתפנה לתת לך התייחסות אישית.

שלום לך
אכן את פונה לעזרה בנקודת זמן חשובה וקריאה של התיאור שלך מעוררת אי נחת. התיאור של מעשה האלימות כלפי הילדה צורם מאוד.

לשאלתך יש היבטים חוקיים-משפטיים וגם היבטים רגשיים שלך (כמובן שהם קשורים זה לזה).

מבחינת החוק- האלימות שאת מתארת, של בעלך כלפי הילדה שלך, והמכה בראש- מדובר באלימות כלפי חסר ישע. החוק מחייב אותך לנקוט עמדה בעניין זה- משום שכמו בעלך, כך גם את אמונה על שלמותה וביטחונה של ילדתך. לכן אי תגובה בעניין זה עלול להתפרש כשיתוף פעולה עם חוסר המוגנות של ביתך. כלומר החוק מחייב אותך לנקוט עמדה בעניין. ולפעול, לדווח.

מההיבט הרגשי, ניכרת דאגתך לפגיעה במרקם המשפחתי, שאני חייב לציין שאינו נשמע אידיאלי. את אוהבת את בעלך אבל גם את ילדתך וחוששת א. שילדתך תמשיך להיפגע (ואכן הדברים שאת מתארת עלולים לגרום לה נזק רב) וב. את בעלך - שאת מקפידה לציין שיש באישיותו ובאופן התנהלותו גם "חלקים" טובים שאינך רוצה לאבד.
הקושי המרכזי טמון בתפיסה שבקשת עזרה בעניין עלולה לפגוע בבעלך ובקשר איתו. בכך את מוסיפה לבליטה על ראשה של הילדה הקטנה עוד משקל רב על הכתפיים.

באפשרותך לנקוט בכמה צעדים

1. לדווח לפקידת סעד לחוק ילדים ונוער דרך לשכת הרווחה \ מרכז לטיפול ומניעת אלימות במקום מגורייך. הייתי מציע לך לפני להיפגש עם עובדת סוציאלית כדי שתלווה אותך בתהליך.
2. אפשר לפנות לקו חירום ולדווח. 1-800-22-0000 (דרך אגב, לא הייתי פוסל דיווח אנונימי)
3. במקביל אפשר לפנות לבעלך ולהודיע לו שעליכם לקבל עזרה- לפנות לעזרה. כל זאת בתנאי שאת לא נמצאת במצב של סיכון ושהוא יכול להזיק לך בתגובה להודעה שכזאת. לכן מומלצת הפנייה המוקדמת לעובדת סוציאלית כדי שתלווה אותך בתהליך ותוכל להעריך האם מדובר במצב סיכון, ובמקרים מסויימים אף לסייע לך במציאת פתרונות הגנה.

כדאי שתביני שהתערבות של פקידת סעד ועובדת סוציאלית, נועדה לעזור למשפחה כולה להתמודד בצורה טובה יותר עם המצב. ולוכנית טיפולית טובה למשפחה אכן יכולה לתרום לתוצאות טובות.

לסיום - אין ספק שהמצב שאת מתארת הוא מצב לא טוב ויותר מכך- הייתי אומר שמדובר במצב רע מאוד!!!



שיהיה בהצלחה
מני

אני אנסה לפנות לסדנא לשליטה בכעס אן משהו דומה. האם אתה מכיר היכן מתקיימות כאלו?

שלום לך (שוב)

לא ברור לי מהיכן שאלתך מגיעה - היא דיי מנותקת מהדברים שכתבתי לך
מני

פנייתי מגיעה כיוון שהתייעצתי עם עוד מישהי ומאוד המליצו על זה. במקביל אני אתקשר למספר הזה שנתת לי אם עוד פעם יהיה משהו אלים. העניין הוא שאמרתי לו אם הוא מודע לזה שהוא אלים והוא אמר שלא ואז כשהוא הבין שבעצם הוא פוגע בנו אז הוא אמר שהוא יעבוד על זה ובאמת בנתיים הוא הפסיק עם זה.

אם הסדנא מיועדת לבעלך, זה כבר משהו אחר. המלצתי היא שאת מלאכת חיפוש הסדנא כדאי שתשאירי בידיו.
מני

הבהרה: חודשיים ביחד ואחר היא נסעה לטיול חודשיים.
אני עכשיו כ-3 חודשים אחרי שהכל הסתיים.
חשוב לי להסביר שלמרות המקרה עם האבא שלי ולמרות
שאני סובל באופן עקבי מ"ירידות" במקומות עבודה (בשנים האחרונות)
דווקא הסיפור עם הבחורה משתק אותי.
אני רוצה לדעת עם זה עובר.
אני רוצה לדעת עם צריך לעשות משהו.
האם זה התעללות נפשית ולמה לעשות דבר כזה?

לא יאומן, אפילו אתר אינטרנט לא עוזר..
תודה

קראתי ואני שולחת לך חיבוק. ברור שהכל יעבור בסוף אתה נישמע צעיר. לך לטיפול דחוף!!!
תשכח ממנה ואחרי טיפול מוצלח בטח תימצא מישהי יותר נורמלית לצאת איתה... מציעה לך לנתק כל קשר עמה ולהשתדל לחשוב על דברים אחרים...
אני לא אשת מקצוע בנושא בכל אופן...מקווה שעזרתי

הי פנינה,
אני נשארתי בלי חברים. אין לי ממש עם מי לדבר.
אני בוכה כמה פעמים ביום. יש רגעים שאני לא רואה איך יוצאים מזה.
אנ י בוכה פתאום בעבודה, בבית, נותן לעצמי מכות כדי להפסיק את כל
הכאב הזה.
אפילו המטפל שלי חושב שאני מאיים על עצמי.
לשום חבר אין רצון להקשיב, הם כולם הלכו.
אני נשבע, אף פעם לא עשיתי משהו שזה הגיע לי.
אני אפילו לא מסוגל לומר שאני רוצה למות כי אפילו המטפל שלי
רואה בזה איזשהו מניפולציה רגשית.
עם אבא שלי ניתקתי כל קשר אחרי שהבנתי איזה פסיכופת הוא היה.
אמא בעצמה נכנסה לסרט בגלל כל השנים איתו.
ומי שהאמנתי בה בסופו של דבר המשיכה הלאה.
ואני תקוע פה עם כאב שאני לא יכול להחזיק.
למה כולם מסוגלים לקום מדבר כזה ואני לא?
כשאמרתי למטפל שלי שאני לא יכול לצאת עם מישהי אחרת כי אני מרגיש
שאני אבגוד, הוא הסביר לי שזה משום שאני לא מסוגל להשלים שאני לבד.
וזה האבסורד, אני הכי לבד שיש. לא בראש אבל במציאות.
ראיתי רוע בחיים שלי שאנשים לא יכולים לדמיין והחזקתי מעמד.
דווקא ממשהו שכולם עוברים, דווקא מזה אני לא רואה איך יוצאים.

I MISS YOU

היות ואתה כבר נמצא בטיפול, כדבריך, יכול להיות שמטרתך כאן היא באמת לקבל "קצת אמפתיה" וכל מי שיכול לעשות זאת יכול לעזור לך, לאו דוקא מישהו "מקצועי".

לי נראה שהקשר שהיה לך עם אותה "מישהי" גרם לך למשבר. יתכן שאותו משבר קשור גם ליחסיך עם אביך, מה שאתה מציין גם כן.

בדרך כלל כשאנחנו נמצאים במשבר כל דבר שאנחנו חווים הופך לקיצוני וקשה יותר. אבל טבעו של משבר שהוא בדרך כלל חולף ואז אנחנו חוזרים לראייה מאוזנת יותר. אני רוצה לקוות שבעזרת טיפול הדבר יקרה גם לך.

מה שחשוב הוא שאם אתה חווה חווייה של התעללות, שהיא חווייה שלילית מבחינתך, תתמקד בהגנה על עצמך מפניה, אם על ידי חיזוק הכוחות שיש בך כדי לסיים קשר זה ואם על ידי חיזוקים אחרים שימנעו ממך ליפול לקשר מסוג זה בעתיד.

בעצם הטיפול אמור לעזור לך "לעכל את זה" או לעבד את החווייה השלילית שעברת, כדי שלא תמשיך להפגע ממנה עוד יותר.

אז בהצלחה בהמשך,

פנינה

בהמשך להודעה קודמת.
גם אני וגם היא צעירים אבל עברנו הרבה.
לא התכוונתי לפגוע. פשוט נשארתי לבד.
הייתי חייב לדבר עם מישהו.

על פניו נראה שלא-אבל תמתין לתשובת המומחים.

ככל שידוע לי, אכן כאשר מדובר בהסדרי ראייה, מפנה במידת הצורך השופט (או הדיין) את הצדדים המתדיינים לפקידת סעד לסדרי דין, להתערבותה בעניין. פקידת סעד לסדרי דין היא עובדת סוציאלית ממונה מטעם שרותי הרווחה, המתפקדת בצל החוק ומול ערכאות משפטיות. במקרה זה היית אמור להיות מעורב בהליך המשפטי הקודם לכך. עם זאת, נתקלתי כבר במקרה שבית הדין הרבני התערב בנושא הסדרי ראייה בלא לשתף את הצד השני.

בנוסף, במידה וקיימת בעיה בנושא הסדרי ראיה, רשאי כל אחד לפנות לפקידת סעד ולבקש התערבותה. היות ופקידות הסעד עמוסות ביותר בהגשת תסקירים לבית המשפט, הן אינן מתפנות בדרך כלל לפניות כאלה, שלא דרך בית המשפט.

בכל מקרה, כדי לפתוח הסכמים בעלי תוקף משפטי מחדש, נדרש הליך משפטי ועובדת רווחה איננה מוסמכת לעשות זאת, ללא פנייה אליה מטעם בית המשפט. גם אז המלצותיה משמשות כהמלצות בלבד ועליהן להיות מקובלות על שני הצדדים ו/או לקבל אסמכתא של בית המשפט.

לעניות דעתי תוכל לקבל תשובות לשאלותיך אצל העובדת הסוציאלית שזימנה אותך אליה. לא ברור מדוע החלטת שלא להגיע לפגישה זו, אך לא נראה לי שהיית יכול להפגע ממנה, כל עוד אתה נוהג בהתאם להסכמים בינך לבין גרושתך.

בברכה,
פנינה

ראשית תודה על התשובה,הרגשה טובה שיש עוסי"ות בעלות ידע מקצועי ונסיון בתחום.

רציתי לציין שטרם הפגישה הנ"ל לא התנהל שום הליך משפטי.הפגישה היתה אמורה להיות איתי ועם העוסי"ת של גרושתי(ולא פקידת סעד לסדרי דין).אוסיף פרט שמבחינתי הוא חשוב.גרושתי היא קולגה של העוסי"ת,ולכן היה חשוב לי לדעת מה הן זכויותיי טרם הגעתי לפגישה שתכליתה לא היה ברור מלכתחילה.אוסיף כי מתחילת ההסכם דאגתי לא להפר אף סעיף,מהסיבה הפשוטה שבמידה ואעשה כן ילדיי ייפגעו ישירות.

המון תודה
את עושה עבודת קודש למען החברה בישראל
מיקי

היא כי שנים הוא מאיים עליי ברצח מכות וגו' אבל היום האיום נראה יותר ויותר ממשי ואמיתי מאי פעם..

אתה מתאר תמונה קשה מאד של אלימות המופעלת נגדך מצד אביך, אימך ואחיך, הנמשכת כבר שנים וגם מתגברת.

כנראה שיש בך באמת כוחות, (כמו למשל הדאגה או הנתינה שלך לגבי אחיך הקטן), שעוזרים לך להשרד בתוך הבית הזה ו"ולהאחז בנקודות אור", אך אין ספק שאתה סובל מאד ואף מוטרד לגבי העתיד, ובצדק.

בנוסף, אתה מתאר גם איומים מצד אביך על חייך, וכאן כבר מדובר על סכנה של ממש.

אל תשאר לבד עם מה שאתה עובר. היית אמיץ לפתוח את זה כאן ועליך להמשיך. בגיל 18, מין גיל ביניים שכזה, אתה מספיק בוגר ומבין שעליך לקחת את האחריות ולדאוג לעצמך. ולמרות שעצוב שהגעת לכך בדרך ככל כך קשה, פנייתך לעזרה היא במקומה, ותוכל להשתמש בה כדי לכוון את עתידך.

אני הייתי מציעה לך לפנות לעזרה, אם במסגרת בית הספר או דרך שרותי הרווחה המטפלים באלימות במשפחה. השאלות שלך הן רציניות והתשובה עליהן יכולה להינתן בשיחות, דרכן תוכל להבין מה מניע אותך היום ומה ביכולתך לשנות למען עתידך.

אל תחכה עוד ובהצלחה,

פנינה

אני בצבא כבר חודשיםם כמעט אני מפחד לפתוח את זה שמה שאני לא יקוטלג בתור ה'ילד המוכה' אני לא מחפש הקלות בחיים ושירחמו עליי כי מי שעם בעייה פה זה אבא שלי אני פשוט רוצה לצאת מהמצב הזה בכמה שפחות סיבוכים אפשריים

אני מבינה את משאלתך שאבא שלך יקבל טיפול, אבל, אתה יודע, זה כבר תלוי בו ולא בך. והיות ולא נראה כרגע שהוא מבין שיש לו בעיה ושאפשר לטפל בה, אני מציעה לך, לפחות, לטפל בבעיה שלך.

בקטע הקודם תארת את מה שקורה לך בבית ואת הסבל והעוול שנגרמים לך. לחשוף חולשה ולפנות לעזרה הוא צעד אמיץ ונבון, גם אם לא קל. אתה באמת לא צריך להיות גיבור ולהוכיח לכולם שאתה יכול לפתור את הבעיות לבדך. הרי גם ככה מספיק קשה לך, לא?

בעצם, ממה אתה חושש? מאיזה "סיבוכים"? אולי אתה מרגיש שאתה יודע וכבר רגיל להתמודד עם בני משפחתך, אבל חושש מההתמודדות עם החברה? אולי אתה חושש שיפנו להוריך ויערבו אותם? אולי משהו אחר?

אתה יכול לפנות לקב"ן ולוודא כי השיחה ביניכם לא תועבר לאף אחד שאינך מעוניין שידע. אתה כבר תחליט על מה אתה רוצה לדבר איתו ועל מה לא. במידה והקב"ן יחשוב כי העניין דורש התערבות נוספת, וודא שהדבר ייעשה בידיעתך ובהסכמתך. ברור שבמידה ואחריותו של הצבא כלפיך מחייבת נקיטתה בצעדים כלשהם, הם אמורים לסייע לך ולא להיפך.

נראה לי כי כדאי לך לבדוק מדוע אתה נרתע "לפתוח את זה". הרי אין אפשרות לעזור לך מבלי לראות את "הפצע" שממנו אתה סובל. אם תמשיך להסתירו, הפצע עלול לגדול ולהזדהם עוד יותר.

פנינה

להשאר לבד להיות בן 30 זקן ערירי וגלמוד אין לי בעיות חברתיות לפחות זה אני חברותי נורא
אבל החוסר ביטחון עצמי שלי מאפיל על הכול הדימוי העצמי הנמוך הפחד מהתחלות חדשות זה הגיוני?! וגם אנ מפחד שיערבו אותם וידברו איתם

שהכל יסתדר.