פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

ראשית, חשוב לומר כי מי שנעצר בעקבות תלונה על אלימות כלפי בת זוג ויושב במעצר בית בהחלטת בית המשפט, כנראה שנמצא מסוכן ולא הייתי מקלה ראש ב"עבירת איומים" ( לי זה נשמע כנסיון למזער את חומרת העבירה).

ולגבי הסדרי הראיה: במידה ותפני לבית המשפט, הסדרי הראיה "הרגילים" ניתנים על סמך חוות דעת מקצועית של פקידת סעד לסדרי דין (שהיא עובדת סוציאלית המתמחה בנושאי אישות המטופלים בבית המשפט) . הדבר אמור לתת לך בטחון כי טובת הילד היא שתכריע בהחלטה על הסדרי ראיה, מה גם שיוריד מעליך את הצורך להתדיין עם אבי הילד בעניין. פעמים רבות נושא הסדרי הראיה משמש בידי אבי הילד כקרש קפיצה אל האשה ולהמשך השליטה בה ואת עלולה להסתבך בכך שלא לצורך. אם זו כוונתו של עורך הדין, אני מסכימה עימו בעניין זה.

לגבי "סיפורי הזוועה": בעקבות פרסומים לא מעטים אליהם נחשפנו כולנו בשנה האחרונה קיימת היום רגישות מיוחדת בנושא המדובר. אין צורך להיכנס להיסטריה, אך כדאי לחשוב על הכל ולנקוט בכל אמצעי ההגנה הדרושים.

מכל מה שנאמר עד כה החשוב הוא כיצד את מתנהלת בתוך הקשר עם "האבא של הילד". מן הסתם גם את היית או עודך בקשר כזה או אחר איתו. כדי להקטין או למנוע מהילד נזקים מיותרים חשוב שלך יהיה ברור מה טיב הקשר הזה ואיך והאם הוא משפיע על החלטותיך.

את זה לא ניתן לעשות במסגרת זו. המסגרת המתאימה היא במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה השייכים לשרותי הרווחה. התייעצות איננה במקום טיפול. בתהליך של טיפול את בעצמך תגיעי לתשובות המתאימות לך ותוכלי לייעץ לעצמך. וזה עדיף. שווה לנסות!

בהצלחה,
פנינה

התמונה שאת מתארת באמת מורכבת. שהרי קשה להבין כיצד בן זוג טוב ואוהב, שותף לעבודה ולבילויים, אבא נפלא הוא גם בן זוג שמקלל, משפיל אותך עד עמקי נשמתך ולא מעריך את אשתו (והרי זה מה שאת מרגישה). אבל בכך גם טמון אולי הקושי שלך לקום ולעשות שינוי. בצד החווייה הקשה שאת חווה, את נהנית מפרנסה בטוחה, ממסגרת משפחתית וכלכלית, בילויים ואולי מעוד תנאים שאת חוששת לוותר עליהם או לאבד, במידה ותחליטי על שינוי כללי המשחק.

ובכל זאת, משהו נסדק ביכולתך להבליג, להאמין ולקוות וגורם לך לפנות ולבקש עזרה. אחרי כל מה שעשית ואת עושה, מאמציך והשתדלותך להיות עזר כנגדו במשך 26 שנים לא נושאים את הפירות להם קיווית.

מדבריך משתמע כי את חווה התעללות נפשית: בעלך פוגע בנפשך במלים שהוא בוחר ובאופן שהוא מתבטא. גם לא ברור לי מהן ה"התפרצויות" שלו. יתכן שהתמונה עוד פחות נעימה ממה שנדמה?

מעניין גם העיתוי של השינוי שחל ביחסים ביניכם: מה קרה לפני עשר שנים? ומה היה עד אז? השינוי מקביל פחות או יותר לסיום עבדתכם בעסק המשותף. מעברים ממצב למצב יכולים ליצור משברים בחיי פרט, זוג, משפחה. אם תצליחו להבין את שורש המשבר, יש סיכוי שתוכלו לשחזר את מה שקדם לו, (בהנחה שהיה טוב יותר). טיפול מתאים יכול לעזור (עצות לא יפתרו את הבעיה).

העצה הכי טובה שלי בשבילך ובשביל בעלך היא לפנות לשרותי הרווחה במקום מגוריך ולברר היכן ניתן טיפול בנושא אלימות במשפחה. בשלב ראשון חשוב לבדוק מהו הטיפול המתאים (זוגי או פרטני).

כמובן עדיף שגם בעלך יפנה איתך, אבל גם אם לא, אל תוותרי על טיפול לעצמך. את לא אמורה להתמודד עם מלים פוגעות, כי למלים כאלה אסור שיהיה מקום בחייך!

בהצלחה,
פנינה

בוקר טוב פנינה
בראש ובראשונה אני רוצה להודות לך על התיחסותך לבעייתי. יש דברים במה שאת כותבת נכון הצעד הראשון שעשיתי הוא עזבתי את העבודה זה לא קל מפני שבגילי למצוא עבודה חדשה זה לא קל. אבל אני בתהליך דבר נוסף הוא שביום חמישי ניהלנו שיחה מאוד ארוכה שבה הבהרתי לו את תחושותי לראשונה מזה שנים רבות הוא הבין את הפגיעה והודה שהוא טועה שאני מקווה שגם זה צעד לקראת תקופה חדשה אין לי ספק שלא בהינף יד הדבר יחלוף אבל אני מקווה שגם לעבודה קשה יש משקל. איני שוללת כלל וכלל את הצעתך לגבי טיפול ואפעל בנדון במהירות האפשרית. אני מודה לך מקרב לב על פועלך חיזקי ואימצי תודה ושבוע טוב.

שמחתי לקרוא את דבריך ותודה גם לך.

המשיכי והתמידי. יש לכם הרבה עבודה וזו רק ההתחלה - אבל זה כדאי!
אף פעם לא מאוחר...

פנינה

דליה שלום
שאלתך מורכבת ואין מדובר במקרה "קלאסי" של אלימות במשפחה שבמסגרתו מופעל צו הגנה בבית משפט לענייני משפחה.

לא ברור מה הסטטוס שלך מול ילדתך האם את מוגדרת כאפוטרופסית שלה- והיא אינה יכולה לדאוג לעצמה?

ברור שאם היה מדובר בילד שאינו סובל ממחלת נפש הרי ש"זכותך" כהורה לבקש ממנו שלא לגור בבית ברגע שמלאו לו 18 שנים- אך אין זה המקרה.

לא ברור לי מדוע אין לך עובדת סוציאלית. את יכולה לבקש הפנייה מרופא המשפחה לפגישה עם פסיכיאטר ולבקש פגישה עם העובדת סוציאלית במקום.

אפשרות שנייה היא לפנות למחלקה לשירותים חברתיים באיזור מגורייך ובפגישה עם העובדת הסוציאלית לבקש ממנה תיווך עם השירותים הפסיכיאטריים.

בכל אחת מהאפשרויות תוכלי לקבל עזרה של עובדת סוציאלית- נדרשת כאן בנייה של תוכנית טיפולית מתאימה עבורך ועבור ביתך- כך שתבחרו את הפתרון הטוב ביותר -ייתכן שאינך רוצה לנטוש אותה - ולשם כך דרושה תוכנית שתתאים לך ולביתך

בהצלחה
מני

כן, את אשה מוכה ואת גם יודעת את זה, כפי שכתבת בעצמך. התגובה המוכרת לנו מאנשים ששומעים תאורים מסוג זה שלך הן תגובות כמו: "איך זה יכול לקרות?!"... "למה היא לא עוזבת אותו?!..." וגם: "מה לא בסדר אצלה?!".

אכן, התאור שלך הוא קשה ואנשים מתקשים לעכל אותו בדרך ההגיון. קשה לתפוס בהגיון שאשה כמוך, הנמצאת בסכנת חיים, סובלת כל כך, מבטלת את עצמה, מדוכאת ומושפלת ובאותה עת גם אוהבת ומחפה על בעלה.

כדי להבין את המצב הזה שלך יש לשאול מה את רואה בבעלך? למה את מוכנה לסבול את התנהגותו כלפיך? ממה את כל כך חוששת (ולא מהסכנה עימה את חיה יום-יום!) עד שאת מסתירה את סודך מכולם? ועוד הרבה שאלות שהתשובות להן אינן כה פשוטות.

במצבך, את זקוקה להרבה יותר מכפי שאוכל לכתוב כאן. כתבת שאת רוצה להפסיק את זה? אל תשמרי יותר את הסוד. שתפי את בני משפחתך או כל מי שאת סומכת עליו ושיכול לחזק אותך, ובעיקר - פני כבר מחר למרכז טיפול באלימות במשפחה שבשרותי הרווחה באזור מגוריך. שם יעזרו לך להבין איך הגעת למצבך ולגלות את כוחותיך כדי לשנות את המצב. ילמדו אותך מה את יכולה לעשות.

הדבר בידיך וההחלטות הן שלך, איש לא יאיץ בך או יחליט במקומך. אם תלמדי איך להגן על עצמך (מה שאינך עושה היום) אולי גם תוכלי לשמור על נישואיך ועל בנך שכה יקר לך. אם לא תעשי כן, כמעט ודאי שמצבך רק יחמיר.

ענת, אסור לך לחכות יותר. תהיי אמיצה, הלחמי על חייך, מעכשיו!

פנינה

האמת פנית אליהם לרווחה . והאו אכן התחיל טיפול שאמור להעריך כשנה . השאלה אם זה יעזור לו.

שאלתך האם הטיפול יעזור לו היא שאלה במקום. את לא שואלת האם הוא ישתנה ובצדק. הטיפול לא יהפוך אותו למישהו אחר, אבל הוא יאפשר לו להרחיב את טווח התגובות בהן הוא משתמש היום וללמוד דרכים אחרות, יעילות יותר. הוא ילמד למשל שכדי לזכות בנאמנותך ובאהבתך כלפיו, עליו להתנהג בדרך אחרת מכפי שהוא נוהג היום.

אם בעלך יתמיד בטיפול במשך כשנה, סביר שהוא ירכוש דפוסי התנהגות חלופיים וישיג שליטה רבה יותר על מחשבותיו, רגשותיו מעשיו.

לא הבנתי מדבריך האם גם את כבר פנית לטיפול. כמו שבזוגיות יש שניים גם בטיפול בזוגיות כל אחד מבני הזוג חייב לקחת חלק כדי להצליח ביחד. חשוב שגם את תבדקי מה גורם אצלך להימשך לבן-זוג אלים ואיך את מגנה על עצמך מפני האלימות שלו כלפיך (גם בפנים וגם בחוץ). ואיך זה שאהבה ואלימות חברו אצלך ביחד?

בקיצור, הטיפול נחוץ לשניכם. כל אחד יקח את האחריות שלו לטיפול על עצמו. אם בעלך כבר פנה לטיפול הרי זה טוב, אבל לא במקומך!

פנינה

בעלי לא הלך לטיפול מרצונו,הלואי! ברור שהכל היה נראה אחרת .ניתן לומר שזה בכפייה .האמת לא חשבתי על טיפול בשבילי. ולא פניתי .אני באמת אשקול.

יפעת שלום

ניתן להתייחס לשאלתך באופן פשטני ולומר כי כל עוד בעלך לא מוכן לשאת באחריות למעשיו ולהכיר בכך שי שלו בעיה, הסיכויים להשיג שינוי בטיפול לא גבוהים במיוחד.

אך בפועל התשובה להתלבטיות שלך מורכבת יותר.

אני יוצא מתוך הנחה שאת שותפה למערכת זוגית שניתן לאפיין אותה כאלימה.לזכותך יאמר כי באופן יחסי קטעת דיי מהר את המעגל, ולא הסכמת להמשיך עם היחסים הללו- יש נשים שחיות שנים רבות במערכת מסוג זה.

עם זאת כדי שתוכלי להגיע לתשובות בנוגע להמשך היחסים, אסור שתתלי את יהבך אך ורק בטיפול בבן הזוג ובסיכויי יההצלחה. זוהי הזדמנות עבורך לבדוק היטב - באמצעות טיפול- את ההתקשורת שלך לבן הזוג הנוכחי, מה היו הנסיבות שבהן הכרת אותו, מה משך אותך אליו, מדוע התחתנת איתו ויותר מכך מדוע את רוצה להמשיך לחיות איתו. מדוע נכנעת בהתחלה? התשובות צריכות להגיע גם ממך בעניין זה.

לגבי בן הזוג שלך- ידוע שגברים לא ממהרים להכיר בקיומה של הבעיה. לרוב הם מגיעים לטיפול אחרי שהוטלה נגדם סנקציה: תלונה במשטרה, או שבת הזוג עזבה אותם. אם בעלך מגיע לטיפול כדי "לקבל אותך בחזרה" זה יכול היות בעייתי. לטעמי עליו להגיע לטיפול כדי שיתאפשר לו לבדוק את מהות הקשר שלו איתך, מדוע הוא תלוי בך כל כך... ואינו יכול בלעדייך. במילים אחרות הוא צריך לטפל בעצמו בשביל עצמו, קודם כל... החוזה הנוכחי שבו את מדברנת אותו להגיע לטיפול נראה לי בעייתי.

מניסיוני- אם בעלך יגיע לטיפול מרצונו האישי (ןלפעמים אנשים עושים זאת רק לאחר שהם סבלו מספיק), הוא יוכל לחולל שינוי. הוא גם יכול להגיע לטיפול במצב הנוכחי כשאת מדרבנת אותו- ומטפל\ת מספיק מנוסים בתחום יכולים לעזור לו לעשות את המעבר הנדרש ולקחת אחריות על התנהגותו (ויכול להיות שהם גם לא יצליחו). באופן כללי הטיפול המומלץ ביותר לגברים הוא טיפול קבוצתי, אך אפשר גם לשלב בין טיפול פרטני לקבוצתי. במידה וזה יקרה מומלץ כאמור שגם את תעביר טיפול, ובטווח הרחוק , אם יבשילו התנאים תוכלו לשלב גם טיפול זוגי שמומלץ שייעשה רק לאחר הטיפול הפרטני והקבוצתי.

ולבסוף - מדוע הזמן לוחץ, הזמן של מי ? לא ברור


בהצלחה

מני

מני,
תודה רבה על ההתייחסות המהירה.

הזמן לוחץ, כי הו ומשפחתו עומדים לי על הדופק, שאחזור, שבלי לנסות איך אדע בוודאות אם השתנה או לא. הם גם מאיימים, שאם אני לא חוזרת עכשיו, אח"כ לא יקבלו אותי.
מצד שני אני בת 35, ולא רוצה לבזבז תקופה על נסיונות - אם להתגרש, זה רק עכשיו.

מה שמשך אותי אליו זה האינטליגנציה, והתדמית שיצר - איש משפחה מסור, הנישואין והזוגיות בשבילו ערך עליון. כשנרתעתי מתגובותיו העצבמיות, ורציתי להיפרד, אחיו אמר לי, שהוא שואב את הבטחון שלו משליטה, אבל בתוך תוכו הוא פחדן וחלש אופי. וזה נכון, לכן לא חששתי לאלימות. גם הסבירו לי שגברים מעדות המזרח שתלטניים בהתחלה, ואחר כך נרגעים.

היום אני יודעת שלא קראתי את המפה נכון - זה לא מאצ'ואיזם רגיל ואגו גברי רגיל - זה מעבר.

תודה שוב,
יפעת

יפעת (שוב) שלום

את מוסיפה בכל פעם פרטים חדשים וחשובים (למשל מעורבות המשפחה, גילך, הסטריאוטיפ לגבי ה"גבר המזרחי"...). כתיבתך מחזקת את התחושה שאת בצומת שקשה לקבל בה החלטה, לכן אני מזכיר לך שוב את המלצתי לפנות לטיפול. את יכולה בתור התחלה לבקש פגישה- או מספר פגישות לצורך ייעוץ. חשוב שאיש \אשת מקצוע מהתחום יישמעו אותך באופן מסודר (והייתי מוסף- מבלי שינקטו עמדה האם את צריכה להתגרש). תוכלי לפנות למרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה במקום מגורייך.


מני

מוני,

תודה רבה על התשובה המהירה והמקיפה. קבעתי כבר תור אצל פסיכולוגית.

תודה,
יפעת

קראתי את המייל שלך,
התרשמתי שאת צעירה משכילה, נבונה ובעלת מודעות, אבל חיה בהכחשה מדהימה: את אשה מוכה בהוויתך וזה לא קשור לבעלך: את זו שמוכנה להיות במקום נמוך,מושפל ומתבטל בקשר זוגי.

השאלה היא, למה את מוכנה להיות שם. התשובות לכך כניראה עמוקות, תראי עצמך כמי שנמצאת
בקבוצת סיכון להיות אשה מוכה ולא רק עם בן הזוג הזה: כי את נימשכת לטיפוס גברי שיעזור לך לשהות במקום הנמוך הזה.
גםאני הייתי פעם כמוך, עברתי טיפול במרכז לטיפול באלימות במשפחה ואני מצהירה כאן באחריות שאין כל סיכוי שאסכים אי פעם לחזור למקום הקשה הזה וזה גם עומד במבחן המציאות עם הזוגיות החדשה שלי: אני שונה לגמרי ואני מאד גאה בעצמי על התהליך שעשיתי.

לעתים גירושים הם גורם מאיץ למאבקים והחרפת היחסים בין בני זוג (ולעתים מעורבים גם בני משפחותיהם), ועוד יותר כאשר היחסים היו גרועים עוד קודם לכן.

אי הנעימות, הבושה, הדאגה והבהלה שאת חשה, הזלזול וחוסר הכבוד מצד בעלך כלפיך וכלפי בני משפחתך - הם סיבה מספקת לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ולהוציא צו הגנה כנגדו.

לצורך הוצאת צו הגנה עליך לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בעיר המחוז שלך, למלא טופס לצו הגנה ולהמתין לדיון ולהחלטת השופט, הניתנת עוד באותו יום ובמעמד צד אחד בלבד (זה שמגיש את הבקשה).

החלטת השופט ניתנת לשבוע אחד בלבד, היות ועליו לשמוע גם את הצד השני. השופט קובע את מועד הדיון השני, בו יופיע גם בעלך וישמיע את דבריו לפני השופט, בשבוע שלאחר הדיון הראשון. או-אז תנתן החלטת השופט והוא יקבע את משך הזמן לקיום הצו או את ביטולו.

בדרך כלל, כל עוד בעלך לא מתכוון לבוא עם עורך דין, אין גם לך צורך בעורך דין ואת יכולה לדבר בשם עצמך.

תמיד כדאי לצפות את תגובת הצד השני ולהערך בהתאם. לעתים הצו מביא להסלמה נוספת ביחסים ואיננו משיג את המטרה.

לשיקולך,

פנינה

שלום לך,
אני מציעה לך לקרוא גם שאלות ותשובות קודמות (ואולי עשית את זה כבר), כמו השאלה של מתלבטת ב-30/9. היא דומה לשלך.

לגבי הסדרי ראיה: אם את חושבת שיש בידך להגיע להסכמה עם האב על הסדרי ראייה שיהיו טובים לילד ולא יסכנו לא אותו ולא אותך, אין באמת סיבה שתפני לבית המשפט (שם קובעים הסדרי ראיה וגם פיקוח ולא ברווחה, אם כי בית המשפט מבקש חוות דעת של פקידת סעד מהרווחה). אבל אם את לא בטוחה, זו כבר סיבה טובה לבדוק מהי ההחלטה הנכונה. מבלי להכיר את הפרטים אנחנו לא יכולים לתת תשובה מספקת לשאלה שלך במסגרת זו. בשרותי הרווחה ידעו לאן להפנות אותך לקבלת יעוץ בנושא ואני ממליצה להעזר בהם.

לשאלתך השניה: ההצעה לגבי צד שלישי שיקח את הילד לאביו ויחזירו יכולה להיות טובה, אם אין איסור שהילד יפגש עם אביו, ובלבד שאת לא תהיי בקשר עם האב או בטווח המצאותו.

דבר נוסף, מהכרותי עם נעמת אני יודעת שיש להם ידיעה והבנה (כולל משפטית) בנושא והייתי מציעה להתייחס ברצינות לדברים שנאמרו לך. הם גם ודאי שמעו ממך יותר פרטים מכפי שכתבת כאן ולכן ראייתם מבוססת יותר. ואגב, גם בנעמת מפנים לשרותי הרווחה לשם הגשת עזרה וטיפול בבעייה (ברווחה ישנם עובדים מקצועיים המתמחים בתחום של אלימות במשפחה). לא נכון יהיה להתמקד רק בצד המשפטי, מבלי לבחון כיצד צמחה הבעיה ואיך ניתן לקבל כוחות ולהתמודד איתה. זה אפשרי וכדאי לך לפנות ולנסות!

בברכה,
פנינה

ע.א שלום
אין ספק שאת שרויה במצוקה אמיתית. כל כך הרבה שנים סבלת ונראה שכעת הגעת לקצה גבול היכולת. עם כל כך הרבה סבל אין פלא שהמחשבה על התאבדות מופיעה.

אני רוצה לספר לך שבעבודתי פגשתי לא אחת נשים במצבך, כאלה שהגיעו "לקצה" , לנקודה הכי נמוכה שרק אפשר, ליותר נמוך מזה אי אפשר היה להגיע. רוב רובן של נשים אלו "ניצלו" את הנקודה המשברית הזו כדי לזכות מחדש בחיים. כשכל כך רע, אפשר לנסות דברים חדשים, כי גרוע מזה כבר לא יכול להיות.

על כן, אם לדעתך דבריי מתארים את מצבך\הרגשתך, המלצתי היא לפנות לטיפול במרכז לטיפול ומניעת אלימות במקום מגורייך. ראיתי שאת יודעת להגיש תלונה במשטרה - שאמנם צמצמה אלימות פיזית, אך לא פתרה את האלימות הנפשית.
עלייך לפנות לטיפול כדי ליצור לעצמך, מקום לעצמך. מעבר להמלצות שונות שיתנו לך כדי להגן על עצמך (ויש פתרונות!!!) חשוב שתיצרי מקום שכזה בטיפול, ושיהיו לך שותף\ה מטפל\ה שילוו אותך. אל תשארי לבד.

מני

רוית שלום

אכן דיווח אנונימי יכול להתאים במקרה זה. הייתי מציע לך להקפיד על שני דברים
1. שהדיווח יהיה אובייקטיבי ולא פרשני- כלומר תתארי עובדות בלבד
2. כדי להיות רגועה עשי זאת באופן שלא יזהה אותך. תוכלי אפילו להתקשר מטלפון ציבורי אם זה יכול לתרום לתחושת הביטחון שלך- ובכלל הרי מדובר בשכנים וסביר להניח שתצטרכי להמשיך לחיות בקרבתם

מני

את שאלותיך הייתי מחלקת לשניים: שאלות שעדיף להגיש למי שמצוי בדיני אישות (עורך דין, משפטן וכיו"ב) ושאלות למי שמצוי ומטפל בתחום אלימות בין בני זוג.

המשמורת באה בד"כ להבטיח כי במצב בו ההורים אינם חיים ביחד, יקבל הילד את הטיפול, החינוך וההשגחה הטובים ביותר עבורו מידי הוריו. כל עוד ההורים אינם מסוגלים להגיע להחלטה שכזו בעצמם וקיימת אפשרות כי הילד נפגע מכך, יש להעזר בבית המשפט (ובאנשי מקצוע בהם הוא נעזר), על מנת להסדיר את העניין.

החלטה בעניין משמורת צפויה לארוך זמן לא קצר (מחודשים ספורים ויותר), גם משום ההמתנה לדיון בבית המשפט וגם כאשר אין הסכמה בין בני הזוג.

המשמורת משפיעה על נושאים נוספים, כמו מזונות, הסדרי ראיה ועוד, אך כאן עדיף להתייעץ עם מומחה בתחום המשפטי.

אני מבינה משאלותיך שהדבר שמעסיק אותך בעיקר הוא כיצד תשפיע תביעה למשמורת על התנהגות האב (כלפיך וכלפי ילדיך). בשביל לענות על שאלה זו יש להכנס לפרטים נוספים, מה שלא נוכל לעשות במסגרת זו ובטח לא על סמך מעט הפרטים שאת כותבת.
מנסיוני, אני מבינה מצד אחד את החשש שלך להחמיר את המצב, אך מצד שני אינני מאמינה שאם רק תנסי לרצות את בן זוגך תשיגי את מטרתך (מניעת אלימות נוספת).

השאלות שאת מציגה הן שאלות ראויות, אולם כפי שאת מבינה הדברים מורכבים. אני מציעה לך לפנות למרכז לטיפול באלימות במשפחה ולהתייעץ עימם לגבי שאלותיך.

ועוד עניין חשוב מאד. המשמורת מסדירה עבור הילד תחום פרוץ ומאפשרת לו סוג של בטחון ויציבות, בעיקר בתוך סיטואציות מסוג אלה שאנו דנים בהן. לכן כדאי לחשוב על הילד בתשובה לשאלותיך.

מאחלת לך בחירות נכונות ואם לא לבד, אז בעזרה מתאימה

פנינה

שלום לך,
התשובות שנתתי לך במייל הקודם לא שכנעו אותך כנראה ואת רוצה להאמין שניתן לסיים את העניין בהבנה, בהסכמה ומהר. הלוואי והייתי יכולה להצטרף לאמונתך זו, אך מתוך הכרות עמוקה עם הנושא, קשה לי להאמין כי כך יהיה. צר לי לאכזבך.

אין אפשרות להתמודד עם אלימות מסוג זה שחווית בלי להתייצב מולה בעיניים פקוחות ולשים לה גבולות. את היכולת הזו אפשר לרכוש בעזרת אנשים המיומנים בטיפול באלימות בין בני זוג. הטיפול הוא תהליך שמחייב אותנו לזנוח עמדות והתנהגויות שלא עוזרות לנו, אך אליהן אנו רגילים, ולפתח דפוסים חדשים שאיננו מורגלים בהם (למשל: לחשוב שאני בעלת ערך ולא אתן לאיש לפגוע בי יותר, או להאמין שאני באמת צודקת ושביכולתי לגייס עזרה למען עצמי וכד'). הדבר מחייב ללמוד להכיר את עצמי יותר טוב, כולל דברים שלא נוח לי להכיר בהם וכן גם השקעה של אנרגיה ולאורך זמן, באימוץ התנהגויות ועמדות חדשות.

כדאי שתבררי עם עצמך ממה את מנסה להמנע? למה מחייב אותך המפגש עם הרווחה (או אולי מול בן זוגך לשעבר ובעצם מול עצמך) שקשה לך לעמוד בו? מה גורם לך לראות את הסדרי הראיה "כנושא יחידי" בינך לבין בן-זוגך לשעבר, בעוד שבמכתבך הקודם סיפרת כי הוא עצור עד תום ההליכים בשל איומיו לרצוח אותך (אין זה עניין פעוט)?

לא אוכל להכנס כאן לעומק רב יותר. השאלות שאת שואלת מעידות על הקושי שלך להכיר אולי בכך שמדובר בבן זוג אלים ומסוכן לך ואת מעדיפה לגלגל את הכדור למגרש של הסדרי הראיה בין הילד לאביו ולחשוב שכאן יהיה הפתרון (פעמים רבות הילד הוא אמצעי בלבד להשגת שליטת בן הזוג על האחד על השני...)

כדי לענות לעצמך על שאלותיך לא תספיק ולא תספק אותך תשובה קצרה. אל תפחדי! פני לעזרה, שבאמצעותה, בסופו של דבר, את תגיעי בעצמך לתשובות הכי נכונות לך.

בהצלחה,

פנינה

אני מסכימה עם ההצעות שהציעה לך עורכת הדין שלך בנוגע למשמורת והוצאת צו מניעה. ברגע שתוגש בקשה כזו לבית המשפט תוכלי לבקש מהשופט להחליט על הסדרי ראיה, שיקבעו בהתאם לטובתו של הילד.

עם שחרורו מהמעצר של בעלך לשעבר, אם עדיין לא יהיה בידך צו מניעה, תוכלי להוציא כנגדו צו הגנה בהליך מיידי, אשר במהלכו גם כן ניתן לבקש מהשופט לקבוע הסדרי ראיה.

הסדרי ראיה קבועים על ידי בית המשפט ימנעו אפשרות של הפעלת לחצים עליך מצד בעלך לשעבר או מצד בני משפחה, לחצים אשר עלולים לגרום לך לפעול באופן שיסכן אותך או את בנך.

אינני יודעת מדוע יש לך התנגדות להתערבות גורמי רווחה. כאשר מדובר בהסדרי ראיה על רקע אלימות בין הורי הילד השופט מפנה את בני הזוג לפקידת סעד לסדרי דין (מטעם הרווחה) ותפקידה לזמן את הורי הילד ולהמליץ לבית המשפט על הסדרי הראיה בהתאם למצב. בכך ניתנת לך האפשרות להציג את עמדתך, להסביר ולשכנע. הדבר בא לסייע לך, מדוע את חוששת?

מתוך המצב שאת מתארת, נסיוני אומר לי שעליך לנקוט בצעדים הנ"ל להגנתך. אני יכולה להבין את משאלתך שהדברים יפתרו בדרך של הבנה בינך לבין בעלך לשעבר, אבל הדבר איננו ריאלי, גם אם קשה לך לקבל זאת."מצבו הנפשי הקשה" של בעלך מחייב ככל נראה טיפול כלשהו, אך אין הדבר בידיך ועדיף שתשאירי לו ולרשויות את האחריות לטיפול בו.

בעניין עלות שכר הטרחה, ביכולתך לפנות ללשכה לסיוע משפטי בעיר המחוז של אזור מגוריך ולברר שם האם את זכאית לסיוע משפטי חינם.

לסיום, אני יכולה להבין כי את עייפה ומותשת, אך אם תרפי היום את עלולה לשלם מחיר עוד יותר יקר בעתיד. את זקוקה לעידוד ולהכוונה ולגיוס כוחותיך. למרות "אי הנוחות" שאת חשה ביחס לרווחה, אני ממליצה לך לפנות למרכז טיפול באלימות באזור מגוריך, שם יוכלו לסייע לך ביעוץ, הדרכה ותמיכה. ובמיוחד בשלב הקשה בו את נמצאת, של התלבטות ואפיסת כוחות.

חזקי ואמצי,

פנינה

שי שלום

בדרך כשיש אלימות בין אנשים זרים זה לזה, למשל ברחוב, או בסיטואציות אחרות השאלה האם לפנות למשטרה פחות מסובכת, ולא סתם- המעורבות הרגשית שונה לחלוטין.

הסיטואציה שאתה מתאר מספרת על משפחה במשבר, ועל אקלים משפחתי שקשה לגדול בו. השאלה היא איך משנים זאת.

בכל מקרה של אלימות ניתן לפנות למשטרה ומתפקידה לתת מענה לכך שכן מדובר בעבירה על החוק.

במקרה שאתה מתאר יש אפשרות, לפני הפנייה למשטרה, לפנות לפקידת סעד לחוק ילדים ונוער במחלקת הרווחה במקום המגורים. יש לה סמכות חוקית ומשפטית להתערב בנעשה במשפחה, ואף להציע כלים שונים לשינוי המצב.

לא ברור מה גילך. אם אתה נער מתבגר תוכל לשתף בכך את יועצת בית הספר והיא יכולה ליזום פניה לפקידת הסעד.

יש לך גם אפשרות לפנות באופן ישיר.

בהצלחה ושנה טובה

מני

לא אוכל להתייחס למכתב אותו את מציינת, אבל אתייחס למה שכתבת בפנייתך אלינו.

את מספרת שפנית כבר למספר פורומים ואת מזכירה כמה אפשרויות נוספות להן ניתן לדווח, גם בעילום שם, לגבי חשש לפגיעה בקטינה: יועצת בית הספר, קו חירום, משטרה, עובדי הרווחה ועוד.

אלה פחות או יותר הגורמים שגם אנחנו יכולים להציע לך לפנות אליהם, אבל השאלה היא האם תקבלי את ההצעות שלנו יותר מאשר את ההצעות שקיבלת עד כה (בהנחה שכבר הציעו לך לפנינו).

כדי כדי שתעשי כן,עליך להיות בטוחה שאת עוזרת לחברתך בכך שאת מגייסת עזרה עבורה ומצמצמת בכך את הנזק שעלול להגרם לה במידה ולא תעשי כן. אין ספק כי אם לחשדותיך יש בסיס, הרי שחברתך עוברת פגיעה שתשפיע עליה נפשית לאורך כל חייה ובתחומים שונים ורבים. יכול להיות שהיא תחשוד בך ואולי אף תנתק את יחסיה עימך, אבל תהיה לך הזכות לנסות ולהציל אותה.

את אינך חייבת להזדהות בעת שאת מדווחת על הפרטים הידועים לך. חשוב גם שתדעי שהתערבות גורמי רווחה (פקידת סעד לחוק נוער) נעשית בזהירות ובגישה מקצועית, במטרה להשיג את שיתוף הפעולה של הנפגעת, עד כמה שהדבר ניתן.

כמו שאת מציינת יכול להיות שהתערבות מבחוץ תעורר את התנגדות הנערה, אך לא פעם יש צורך בהתערבות כזאת, היות ויכולת השיפוט של הנערה במצבה הקשה כבר פגועה גם היא והיא מזיקה לעצמה מבלי שהיא יכולה להבין זאת ומבלי שהדבר בשליטתה.

למרות שאת מאד מוטרדת, אני חוששת שאינך סגורה לגמרי על כך שדיווח שלך אכן חיוני כדי לעזור לחברתך. אולי כדאי שתפגשי עם עובדת סוציאלית בלשכת הרווחה באזור מגוריך ותתיעצי איתה לגבי חששותיך והיא תנחה אותך מה באפשרותך לעשות כדי לסייע לחברתך ומבלי שאת עצמך תפגעי.

פנייתך לגורמים הנכונים תשחרר גם אותך מתחושת חוסר האונים שמלווה אותך ותעזור גם לך.

בהצלחה,

פנינה

האם אפנה למשרד הרווחה, רק בכדי להתייעץ מה ברצוני לעשות, בתור מספרת את הסיטואציה וללא שם זאת שאני חושדת בה, יחוייבו אותי לאומר את שמה-האם אני יכולה לקבל יעוץ ללא הזדהות וללא ציון שם הילדה?
אותה השאלה אם פניותי יהיו לצוות בית הספר אני יחוייב בציון שם הילדה? או שאוכל לקבל רק ייעוץ בנוגע.

שלום לך,
את יכולה להעביר דיווח למשטרה דרך טלפון ציבורי, כך שלא ניתן יהיה לאתר אותך אם אינך מעוניינת להזדהות.
כמו כן את יכולה לשלוח מכתב בעילום שם למפקד תחנת המשטרה באזור מגוריך, או למפקחי משרד הרווחה (היושבים במשרדי הממשלה בעיר המחוז של אזור מגוריך) או למנהל/ת לשכת הרווחה באזור מגוריך ולדווח על המקרה.
כל פנייה כזו תבדק ותטופל באופן מקצועי.
כמובן שכדי שאפשר יהיה להתערב במקרה יש לדעת את הפרטים של אותה ילדה. אם משום מה אינך בטוחה עדיין שההתערבות יכולה להועיל או שהיא עלולה אף להזיק, צייני זאת בדיווח שלך והשאירי את השיקולים המקצועיים למי שבכך תפקידו.
נראה לי שזו הדרך המתאימה ביותר עבורך. בכל צורה אחרת של התייעצות את עלולה להחשף "ולהסתבך", מה שאינך רוצה.
בכל מקרה, אם את מרגישה שהנושא מכביד עליך ומעסיק אותך מאד, חשוב שתפעלי להעביר את הטיפול למי שזה תפקידו ותשחררי עצמך ממועקה שבסופו של דבר עלולה לפגוע גם בך.

פנינה

ר שלום

את הבירור בנוגע לביטול התלונה תוכלי לעשות בתחנת המשטרה שבה הגשת אותה. במשטרה מקפידים מאוד בכל הקשור לאלימות במשפחה ולא ניתן לבטל תלונה שהוגשה. עם זאת תוכלי לברר האם באפשרותך לשוחח עם קצין התביעות של המשטרה- ישנם מקרים שבהם מחליטים, בעקבות בקשת המשפחה וחומרת העבירה (למשל אם מתרשמים שזה אירוע חד פעמי ושאין סכנה לאשה ולילדים-שימי לב שהחליטו להרחיקו ל 14 יום - זה בטח אומר משהו), להיענות לבקשה ולא להעביר את התיק לפרקליטות.

לא ברור לי האם זו הפעם הראשונה שאת מגישה תלונה כנגד בעלך. כמו כן לא ברור מדוע את מבקשת לבטל אותה. כדאי שתידעי שנשים רבות חשות בעקבות הגשת התלונה אשמה כבדה (למשל- תחושה ש"פגעתי בבעל" "בילדים" "מה בסך הכל הוא עשה.... " זה 'רק' שבירת נייד...".... "אני אשמה זה בגלל שלא הקשבתי לו"...."מגיע לי" וכך הלאה).

בנקודה זו חשוב לי להבהיר לך שני דברים עקרוניים: 1. התנהגותו של בעלך כפי שתיארת אותה היא אלימות לכל דבר והתנהגות מסוג זה מהווה פגיעה בנשים ובילדים וגורמת ליצירת אווירה קשה והרסנית עבורם ; ב. בשום מצב אינך אשמה ואינך אחראית להתנהגות שתיארת.

הייתי מציע לך לגשת לייעוץ במרכזלטיפול ומניעת אלימות במשפחה. שם תוכלי לשוחח עם איש או אשת מקצוע על ההתלבטויות שלך ולהתבונן באירוע שהתרחש בראייה רחבה יותר. חשוב שתקבלי החלטות לאחר ייעוץ מסוג זה. חשוב שתביני שאיני פוסל על הסף את רצונך לגשת למשטרה ולמנוע פגיעה בבעלך (מקום עבודה... רצון להמשיך את הקשר) , אך כפי שציינתי כדאי לבחון מתוך מה את מבקשת לעשות זאת, ולוודא שהדבר לא מהווה הצדקה של ההתנהגות האלימה וחיזוק שלה.

שנה טובה

מני