פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

שלום לך,
את מתארת מערכת זוגית אלימה!
יש בתיאור שלך "נורות אדומות" שנדלקות.

אתחיל מהסוף- המלצתי היא שתלכי לייעוץ במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה באזיור מגורייך. אני מקווה שאחרי הייעוץ הראשוני תוכלי להתחיל שם בטיפול. גם אם זה אומר להקפיא לרגע את תוכנית החתונה רק כדי לברר לעצמך היכן את נמצאת, מתוך מה את פועלת, ואם אכן זה מה שאת רוצה.

אני סבור שאת צריכה ייעוץ וטיפול מפני שיש כאן כמה סימנים מדאיגים.
ראשית, ההתנהגות האלימה של בן זוגך.

להוסיף לכך את השימוש בסמים.

והחלק העיקרי- התגובות שלך לכך, תחושת האשמה שאת חשה והמחשבה שמחלחלת שאם רק תפעלי אחרת הוא ישתנה.

השערתי היא כי מדובר בדינאמיקה "קלאסית" של נשים מוכות- סוג של הקניית שליטה, "הבעיה בטח בי".
העוסקים בתחום של אלימות משוכנעים שלעולם התנהגות\רצונות של אדם אחד אינם יכולים לתת לגיטימציה לאלימות של אדם אחר. במילים פשוטות- מי שאחראי להתנהות האלימה הוא רק בן זוגך. זו צריכה להיות נקודת הפתיחה.

אני יכול לשרטט תרחיש מדומיין שבו את הולכת לטיפול ומטפלת בעצמך (בהיותך ילדה מוכה, בשאלה מדוע את מאשימה את עצמך, וכמובן נסיבות בחירת בבן הזוג הנוכחי) ובמקביל בן זוגך הולך לשיחות טיפוליות אף הוא (ולא "בשבילך" או כי את מכריחה אותו אלא משום שהוא מכיר בכך שיש לו בעיה). אחרי מהלכים שכאלה תוכלו גם להיפגש במסגרת ייעוץ זוגי ולשוחח מחדש על התוכנית להתחתן. אנ ימקווה שיהיה לך את הכוחות למלא את חלקך בתרחיש שכזה ולפנות לייעוץ. נשים רבות מעדיפות להכניס את הסוגיות הללו למגירה ואז הן מגיעות לטיפול אחרי שנים רבות של אלימות, עם ילדים ועם דילמות קשות ואחרי שנים של סבל.


בהצלחה
מני

עברתי את זה בעצמי. ברגע שתינשאי לו את תהיי אישתו, רכושו, ואז כבר לא יהיו לו גבולות כי הוא ירגיש שהוא יכול לעשות לך הכללללללל, כי את הרי ידעת עם מי את מתחתנת לפני הנישואין. תברחי ממנו כמאש, אל תתני לו לגרום לך להרגיש תלות רגשית בו, עם כמה שהוא אוהב אותך, האהבה הזו יכולה גם בסוף להרוג אותך

אם את מסכימה להתעללות שלו אז תיתחתני איתו ומהר ככה למכות שאת מקבלת יהיה אישור רשמי מהרבנות...בעוד כמה שנים טובות ברור שתתעוררי אבל יהיה מאוחר,לכי לישון בנתיים.

זה בעלך, יש לכם ילד- למה מה קרה?

קודם כל, להערכתי, את יכולה להוציא צו הגנה/הרחקה. מבחינה משפטית נראה לי שיש הכרה במעמדך כבת זוג, מה גם שבן זוגך, כפי שאני מבינה מדבריך, הוא גרוש (או נשא את גרושתו בשנית?). אבל, כמו שאת כותבת בעצמך, העניינים יותר מסובכים מזה.

השאלה שלך היא האם את יכולה לסמוך על בן הזוג שלך ולתת בו אמון ובעצם את גם עונה על כך: בן הזוג שלך הוא הפכפך ואולי גם מנסה להנות משני העולמות.

היות ואת לא יכולה לשנות אותו ובודאי לא את אשתו/גרושתו, עליך לקחת אחריות לעצמך ולהחליט על צעדיך, כולל התוצאות שיהיו להם (כי זו משמעות של אחריות). וזה גם מה שקשה, כי יש לך בכל החלטה שתחליטי מה להרויח וגם מה להפסיד.

אני הייתי מייעצת לך להתמקד בבן זוגך ולא באשתו/גרושתו, לטוב ולרע. הרי הוא בן הזוג שלך והוא זה שמחוייב לך ולא היא. אם הוא בוחר בה יש לך בעיה איתו ולא איתה. עליך להחליט איזה יחסים את רוצה איתו, לא איתה. ברגע שתנטרלי אותה מהספור, אולי יהיה לך קל יותר לראות מיהו בן זוגך ומהם היחסים שביניכם.

מה שחמור בעיני הוא שאינך יכולה לסמוך על בן זוגך שיתמוך בך בהוצאת צו הגנה וזה מחזק את תחושתי כי עליך לבדוק שוב את יחסיך איתו ולתקן את הטעון תיקון.

בהצלחה,
פנינה

אחרי 25 שנים של אלימות מצד בעלך, העזת ועשית את הדבר שכל כך קשה לעשותו ועזבת את בעלך. ודאי היו לך חלומות וראית איך את מתחילה את חייך ממקום חדש ואיך חייך משתנים. החלום הזה נשבר עכשיו.

הילדים שלך (חסר לי מאד הגיל שלהם, זה משמעותי) גדלו במציאות מסויימת כל חייהם. הם ראו אותך מוכה ומושפלת ואולי אינם מעכלים את השינוי. מבחינתם יתכן ואביהם יצא כרגע החלש והפגוע ולכן התנהגותם כלפיו השתנתה. אפשרות אחרת היא כי הם עדיין רואים בו את הדמות החזקה, הנותנת, הקובעת ולכן מעדיפים לשמור על הקשר עימו. וישנה עוד אפשרות, שהם אולי מנסים לטרפד את המהלך שלך במחשבה שתחזרי לאביהם והמשפחה תתאחד. ילדים, ככל שהם סובלים במשפחה, עדיין יכולים להתגעגע למשפחה השלמה.וכן, את צודקת, הם משתמשים בשפה שהם מכירים מהבית.

התגובה הראשונית שלך היא "להתגרש" גם מהילדים. אני בטוחה שזה לא מה שאת באמת רוצה, את בודאי מבינה שיש לך אחריות של הורה מבוגר כלפי ילדיך ועליך לעשות הכל למען שלומם וטובתם. אלא שאת מרגישה חסרת אונים לחלוטין. מה שנראה מדבריך הוא כי הילדים מנסים להשתלט עליך ואת לא מנהלת את ביתך שלך. וכאן אולי הבעיה.

עד כמה שזה קשה עליך לקבוע את המדיניות שלך ולעמוד עליה. את לא באמת צריכה להסביר לילדיך מדוע התגרשת מאביהם. זו החלטה שלך ורק שלך. יתכן והם מרגישים נפגעים מכך. על כך את יכולה לעודד אותם לדבר: על הכעס שלהם (למה אנחנו לא כמו כולם), על הפחדים שלהם (האם אמא תצליח לגדל אותנו לבד, האם היא לא תעזוב אותנו), על הבושה, חוסר האונים שלהם ועוד רגשות שהם מרגישים. נסי להיות קשובה להם ולראות מה כואב להם.

עליך להיות מאד ברורה ותקיפה בעניין אלימותם של ילדיך כלפיך ולא לאפשר אותה. לילדיך הגדולים אכן לא תרשי להגיע לביתך כל עוד הם נוהגים באלימות.

לא הייתי ממליצה לאיים על ילדיך שתתגרשי מהם. זה רק מוסיף על חוסר אמונם וחוסר הבטחון שהם חשים היום. נסי לראות את הקשיים שלך ושלהם וכיצד אתם מצליחים להתגבר עליהם לאט-לאט. חזקי את עצמך ואז גם אותם.

את זקוקה להרבה תמיכה (וכמה שיש לך כזו, תשתמשי בה). אני מאד ממליצה לך לפנות לשרותי הרווחה כדי שיפנו אותך למטפל/ת מתאים שיוכל להגיש לך את העזרה לה את כל כך זקוקה, את התמיכה, את הכלים ובעיקר את התחושה שאת לא לבד.

בהצלחה,
פנינה

תודה לך......

למרות שאינני בעד מכות בכלל, אני רוצה לציין כי אם זו המכה הראשונה בתוך ארבע שנים, זה לא טוב, אבל עדיין לא אסון. אני רואה את התסכול ואת ההרגשה הרעה שלך וצר לי עליך.

יחד עם זאת, אני שואלת מה יש בתינוקת/ילדה שלך שהופך אותה לכל כך קשה לטיפול. אני מנסה לומר בזהירות שאפשר לבדוק אם משהו מפריע לה. לעתים אנחנו לא יודעים איך לפרש התנהגות מסןיימת של ילדינו ורק מאוחר ולפעמים מאוחר מדי, מסתבר שמשהו כנראה הפריע להם והם היו זקוקים לעזרה מקצועית יותר. זה לא חייב להיות משהו ענק, אבל עצם ההבנה שהילד סובל ולא סתם מציק, מאפשרת לנו ומגייסת אותנו להתנהג אליו באופן שונה, לקבל אותו ולעזור לו.

ולא רק הילד/ה זקוק לעזרה במצב כזה, כי אם גם ההורה וזה בכלל לא בושה, להיפך! זה חכם וזה אמיץ מצידך לבקש עזרה.

בכל מקרה, נסי להסיר מעליך את רגשי האשמה, הם לא יעזרו. נסי לחבק את ילדתך כאילו אין אתמול ואל תתרגשי מדי אם היא מתרחקת. את תמצאי את הדרך איך לעזור לביתך לדעת (כמו שילדה בת ארבע יכולה) עד כמה את מצטערת שזה קרה ולהבטיח, קודם כל לעצמך, שזה לא יקרה יותר.

עד כמה שאני מבינה בעניין, כדאי שתתייעצי עם רופא המשפחה , כדי למצוא משהו שיעזור לביתך ולך. זה חשוב ונכון.

הרבה הצלחה,
פנינה

כל הכבוד על האכפתיות שלך ובמיוחד לאור החשיפה התקשורתית בכל הנוגע לילדים חסרי ישע. אין ספק שלא כדאי לעמוד מהצד בחיבוק ידיים.

יחד עם זאת, מאחר ומדובר ביחסי שכנות ובעדות שמיעה לא כדאי שאת תמלאי את תפקיד המשטרה, בית המשפט ורשויות הרווחה. כלומר אל תמהרי לשפוט את השכן-

כדי לפתור את דאגתך לילדים של השכן- הייתי ממליץ לפנות לרשויות ובאופן אנונימי (כך תוכלי לשמור על יחסי השכנות).
תוכלי להתקשר למוקד חירום של ילדים בסיכון ולבקש להישאר בעילום שם בעניין.

באותו אופן ניתן להתקשר גם לגופים נוספים כמו המשטרה או המועצה לשלום הילד- או לשלוח פקס.


קו חירום ארצי למניעת אלימות במשפחה ולמען ילדים בסיכון (ויצו ומשרד הרווחה)
1-800-220-000
מני

תודה על העזרה,אפנה למוקד.
זה מרגיע שיש לאן לפנות ובמי להעזר.

שלום לך.

מההיבט החוקי. בנוגע אלייך תוכלי לפנות למשטרה ולהגיש תלונה בגין אלימות.
בנודע לאחיותייך- הרי שהדבר דורש דיווח, הן למשטרה והן לפקידת סעד לחוק ילדים ונוער. שתי אחיותייך, בהיותן מתחת לגיל 18 נחשבות לחסרות ישע ועל כן זקוקות להגנה של החוק מפני התעללות ו\או הזנחה.

מההיבט החוקי והטיפולי- ברור שהסיטואציה מורכבת. בהסתמך על תיאורך נראה כי עזרה טיפולית (ולעיתים בשילוב רשויות החוק- כמו פקידת סעד) יכולה לעזור כאן. אם האלימות הינה חלק ממחלת נפש ייתכן שטיפול ראוי יכול להוביל לשינוי. אני מניח שפנייה לפקידת סעד תוכל להוביל לתהליך טיפולי שהוא "בצל החוק".

הייתי מציע לך לנסות ולהיפגש עם עובדת סוציאלית בבריאות הנפש באיזור מגורייך. אם אימך טופלה שם בעבר הרי שהיא אמורה להיות מוכרת. הייתי מנסה לבקש מהצוות הטיפולי שם להתגייס לטובת העניין- חלק מהמקצועיות של אנשי טיפול היא להבין את הסיטואציה שבה מצויה אימך ולפעול בהתאם. ישנם מקרים שבהם טיפול ל כל המשפחה גם יחד יכול לתרום מאוד- כדרך לחזק ולשפר את דפוסי התקשורת בניכם ולגרום לאימך לחוש פחות מאויימת. אני מניח שהחיים שלה ושלכם אינם קלים. במסגרת בריאות הנפש חברי המשפחה יכולים גם לקבל ייעוץ כיצד לפעול מול החולה עצמו.

בהצלחה
מני

אני צריכה מספרי טלפונים. מה אני האעשה אם היא לא תסכים ללכת מרצונה (כבר ניסינו פסיכולוג בעבר)

שמי הוא דורון אני בן 12 מכפר סבא אמא שלי לא מבינה אותי היא כל הזמן רוצה שאני אצא מהבית היא לא מבינה שאני אוהב להיות בבית מול הטלויזיה אז היא מכה אותי סטירות דחיפות צעקות בבית הספר מתעללים בי והיא לא יודעת היא כועסת שלא הגעתי הרבה פעמים השנה לבית ספר משהו יכול לתת לי עצה מה לעשות כדי להסביר לאמא שלי

תוכלי לפנות לרווחה ו\או בריאות הנפש- תבקשי שם ייעוץ בעניין זה

המחלק לשירותים חברתיים (רווחה)

08-9392620


מרפאה לבריאות הנפש ליד בי"ח קפלן

לתושבי סביבת רחובות

טל: 08-9441382



תחנה לבריאות הנפש רחובות

רח´ רמז, רחובות

לתושבי רחובות

טל: 08-9461893


בהצלחה
מני

שלום לך,

דאגתך אכן מוצדקת.
עם זאת הפחדים שלך בנוגע לתרחישים בעתיד מכניסים אותך למלכודת, את דואגת לו אבל לא רוצה לסבך את המצב.

לטעמי- מבחינה החוק אין לך הרבה ברירו. הילד שלך מפאת גילו נחשב לחסר ישע, וכעת הוא זקוק להגנה.

יחד עם זאת ברור שתלונה במשטרה לבד אין בה כדי לפתור את המורכבות של הסיטואציה. את בעצמך אומרת שישנם משקעים בינך ובין האבא של הילד ומבינה שהניסיון שלך להשאיר את הילד מחוץ לסכסוך עם האב, זה מהלך שנועד אף הוא להבטיח את הבריאות הנפשית של הילד.

לכן, כתחליף לצעדים נמהרים, הייתי מציע לך לזמן פגישת ייעוץ עם פקידת סעד באיזור מגורייך.
פקידת סעד הינה עובדת סוציאלית מטעם מחלקת הרווחה שתפקידה, מתוקף חוק, לטפל במקרים שבהם ישנם ילדים שזקוקים להגנה.

אני מציע לך להיפגש עם פקידת סעד לחוק ילדים ונוער (יש גם פקידת סעד לסדרי דין- המטפלת בין השאר במקרים שבהם ההורים מתגרשים וישנן מחלוקות בין ההורים סביב סוגות של משמורת, חינוך הילדים וכו').


בפגישה זו תקפידי לתאר את הדברים שמטרידים אותך כל כך. ובעיקר את הרצון שלך להגן על הילד אך לא לסבך את הסיטואציה כדי שהמצב לא יגיע לכדי הקצנה גדולה יותר (אני מאוד מסכים איתך בעניין זה). תפקידה של פקיד הסעד בין השאר לדעת לנהל את הסיטואציה הסבוכה הזו וליצור תהליך שישרת את צרכי הילד.

יכול להיות שבמסגרת בניית תוכנית מתאימה תשולב גם פקיד סעד לסדרי דין אשר פוגשת את הילדים וההורים ומנסה לגשר, ולמצוא הסדרים שישרתו אף הם את צורכי הילד.

ממליץ לך להיות עניינית ולהמשיך להקפיד שלא להפוך את הילד ל"כדור פינג-פונג" שנע בינך ובין בעלך. הגישה שלך חשובה. מוצא חן בעיני שאת לא מנסה להשתמש בילד כנגד הגרוש שלך ואת יודעת לעשות את ההפרדות הראויות.,


בהצלחה

מני

אני מבינה שאתה מאד סובל, עד כדי כך שאתה שוקל לעזוב את הבית, כי אינך מרגיש מוגן בתוכו.

נשמע שלא רק אתה סובל בבית. יתכן כי גם אחותך במצוקה ואולי גם האחים שלך במצוקה ואולי גם אביך במצוקה ואיננו מצליח לעזור לך ולאחיך. כנראה שגם הם זקוקים לעזרה.

מי שיכול לעזור במצב כזה אלה שרותי הרווחה, או שרותי טיפול אחרים (חינוך ,בריאות).

ישנו קו חירום אליו אתה יכול להתקשר ומשם יפנו אותך לכתובת המדוייקת:

קו חירום ארצי למניעת אלימות במשפחה ולמען ילדים בסיכון: 1-800-220-200

ובנהריה אתה יכול להתקשר למרכז טיפול באלימות במשפחה: 04-9825490

פנה אליהם ובקש עזרה,
בהצלחה,
פנינה

שלום לך

את מתארת התמודדות קשה מאוד עם העבר, שאכן משפיע ומשליך על הווה ועל העתיד שלך. הבחירה שלך ללכת לטיפול חשובה מאוד ומוצדקת. ידוע שחוייה של אלימות של הורים כלפי ילדים או \ו חשיפה של ילדים לאלימות בין ההורים עצמם יכולה להשפיע על בחירת בן\בת הזוג ועל חיי המשפחה שהנפגע\ת מקימים בעתיד.
בנוגע לרצון שלך להשתלב בקבוצה. במרכזים למניעת אלימות במשפחה מופעלות קבוצות לנשים אשר חוו או חוות אלימות במשפחה,
אני רוצה לחזק את הרצון שלך להשתלב בקבוצה. לטיפול הקבוצתי יש יתרונות רבים ובין השאר כפי שאת מתארת מדובר במפגש עם משתתפים שעברו חוויה דומה- אך עדיין שונים זה מזה.
משתתפים בטיפולים במסגרת קבוצתית מדווחים על חוויה משמעותית ועל הזדמנות ללמוד ולגדול יחד עם משתתפי הקבוצה האחרים.

אני מציע לך להתקשר לטלפון
1800-22-0000

או לפנות למרכז למניעת אלימות בתל אביב
6492469-03


או לקו חירום לתושבי פ"ת והסביבה

1-800-552-111

בהצלחה
מני

כן, מה שאתה מתאר ניתן לטיפול. אני מניחה כי אתה סובל וסובלים איתך גם בני משפחתך הנמצאים בסביבתך.

הטיפול בתחום אלימות במשפחה הוא טיפול הדורש התמחות ספציפית. שכן, זוהי אלימות המתעוררת בדרך כלל בבית, מול בני המשפחה ולא במצבים או מקומות אחרים (חשוב האם אתה אלים במקום עבודתך? במפגשים עם חבריך?...).

מטפלים שהוכשרו לטפל בנושא זה, נמצאים במרכזים מיוחדים במסגרת שרותי הרווחה. הטיפול מתחיל בתהליך קבלה, בדיקה והערכה, שלאחריו אתה והמטפל מחליטים על מסגרת הטיפול. ישנה למשל אפשרות לטיפול בקבוצה, הנחשב למומלץ בתחום הזה.

ברחובות קיים טיפול כזה במרכז הנמצא ברח' הרצל 125 פינת רח' בני משה, טל.: 08-9493331, 08-9493211
ובאשדוד: ברח' שבט בנימין 6, רובע י"ב, טל.: 08-8676646, 08-8676742.

אתה מתקשר ומבקש לקבוע לך פגישה עם אחד המטפלים.

בהצלחה,
פנינה

תודה
אני חושב שטיפול בקבוצה לא יתאים לי עקב חוסק הדיסקרטיות.
ובכלל היתי רוצה לבצע את המפגשים באופן פרטי ולא דרך הממסד (שירותי הרווחה) - שוב מפאט הדיסקרטיות.
האם הטיפול במרכזים הללו דיסקרטי?
האם המטפלים שעובדים במרכזים האלו מקבלים גם באופן פרטי?
האם את מטפלת מתאימה? האם ניתן לפנות אלייך?
האם פסיכולוגים פרטיים יכולים להתאים? כיצד אמצא מתאימים?
תודה

כתבתי שקבוצה היא אפשרות. אין כוונה ואין אפשרות לכפות עליך משהו שאינך מעוניין בו. תוכל לקבל טיפול פרטני.

הדיסקרטיות היא כלל מחייב כל איש מקצוע טיפולי, כולל בשרותי הרווחה.

ההבדל העיקרי, להבנתי, בין מקום ציבורי לפרטי הוא שלמשרד הרווחה יש אחריות אדמיניסטרטיבית לגביך, מרגע שפנית לשרותיו. בעוד שכשאתה פונה למטפל פרטי הקשר מתחיל ונגמר בינך ובין המטפל. הטיפול אצלו מתמצה בטיפול הפסיכולוגי.
לעומת זאת לשרות הציבורי יש יותר אפשרויות וסמכויות, כאשר מדובר בהתערבויות מול רשויות נוספות (שיכון, משפטים, משטרה וכד'), מעבר לטיפול (הפסיכולוגי) עצמו.

מטפל במרכז יכול להיות גם מטפל פרטי, אך עליך לפנות אליו באופן פרטי, אם אינך רוצה לפנות לטיפול הציבורי. פרטים אודותי תוכל למצוא בראש הפורום.

אם אתה מחפש מטפל/ת פרטי דרך האינטרנט, ודא כי למטפל/ת יש הכשרה ונסיון בתחום אלימות במשפחה.

שוב, בהצלחה
פנינה

עצוב לשמוע שאין לך עזרה מבית. כנראה שגם אימך לא מרגישה מספיק חזקה כדי להפסיק את אלימותו של בעלה. נישואים שניים, בהם מעורבים ילדים, הם מורכבים ומסובכים ולא פעם מעוררים בעיות קשות.

זה לא נעים וגם לא פשוט. לכאורה, אם תעשי משהו כדי להגן על עצמך מפני אביך החורג, את עלולה לסכן את הקשר שלך עם אימך. אבל אולי גם לא. יתכן ואימך איננה מסוגלת ליזום צעד כלשהו שיגן עליך מפני בעלה, אבל אולי היא תעז יותר, כאשר את תראי שאינך מוכנה לסבול את אלימותו כלפיך ותנקטי בצעד כלשהו. אלה כמה אפשרויות בשבילך:

1 - הצעד הקיצוני יותר הוא הגשת תלונה במשטרה. המשטרה יכולה לערב את רשויות הרווחה.

2 - ביכולתך גם לפנות ישירות לרשויות הרווחה, במטרה לערב אותם ולהביאם למהלך של בדיקת המצב ולהתערבות כלשהי לפתרון הבעיה: טיפול משפחתי, טיפול פרטני (לכל אחד בנפרד), פנייה לגורמי חוק ואולי גם הפנייתך למסגרת מחוץ לבית שתתאים לך.

3 - אם את נמצאת במסגרת חינוכית כלשהי את יכולה לערב את גורמי החינוך, או כל גורם כזה שאת נמצאת במסגרתו.

4 - האם יש לך גורמי תמיכה כלשהם: מכרים, חברים, קרובי משפחה, שאת סומכת עליהם? איתם את יכולה לדבר והם יכולים לתמוך בך וללוות אותך בהחלטות שלך. במצב שלך עליך להשתמש בכל מי שיכול לעזור לך ולחזק אותך.

5 - במידה ובשרותי הרווחה שבאזור מגוריך קיים מרכז לטיפול באלימות, תוכלי לפנות אליו ישירות.
התקשרי לקו חירום ארצי למניעת אלימות במשפחה והם יפנו אותך למקום המדוייק:
1-800-220-000

בהצלחה לך,
פנינה

צביקה שלום

אכן מומלץ לשוחח עם ילדים על החוויה שלהם ולא לנסות להקטין אותה או להעלים אותה כאילו לא הייתה. הדבר החשוב בעיני הוא שתקיים שיחה בין האב ובין הילדים שהמוקד שלה איננה הסברים בנוגע לאלימות או ניסיון להצדיק אותה. בשיחה מסוג זה המוקד הוא ברגשותיהם של הילדים שנחשפו לסיטואציה, הכרה בהם וקבלה שלהם. כלומר המבוגר-אב לוקח אחריות על כך שהתנהגותו פגעה בילדים. אם התנהגות מסוג זה נמשכת אין טעם בסדרה של שיחות מתנצלות כי הדבר מבטא באופן קיצוני יותר חוסר התחשבות ברגשותיהם של הילדים. אם אין מדובר באירוע חד פעמי יש לפנות לטיפול ולהתייעצות עם איש מקצוע מתחום האלימות במשפחה.


כמו כן- אין לשכוח את האחות שבוודאי נפגעה מהאלימות- ולזכור שאין לגיטימציה להתנהגות מסוג זה וכי ביכולתה להגן על עצמה באמצעות פנייה למשטרה ולרשויות החוק והרווחה.


מני

שרון שלום,

לאלימות יש מימדים שונים. בשונה מאלימות גלויה (מכות, שבירת חפצים, איומים) האלימות הסמויה קשה יותר לאיתור ולהסכמה כי מדובר באלימות.

לכאורה מדובר במקרה שלך במחלקות נפוצה בקרב זוגות ובעיקר כאלה הנמצאים בראשית דרכם: הקושי להתנתק ממשפחת המוצא. נוצר מצב שבו אחד מבני הזוג צריך להחליט למי עליו להיות נאמן יותר, למשפחה הגרעינית שלו או למשפחה החדשה שהוא הקים. זהו מצב שבהחלט ניתן להגדירו כלא בריא ובמיוחד כאשר מתקבלות החלטות שאינן מקובלות על הצד האחר- עלייך במקרה זה.

כדי להגדיר האם מדובר באלימות עלייך לבחון היטב האם היחסים שלך עם בעלך מבוססים במקרה זה על שליטה. האם אין לך חלק בקבלת ההחלטות באופן טוטאלי? ומה קורה כשאת מביעה את רצונך לעבור למקום אחר- מהי תגובתו? ומהי הרגשתך בעקבות תגובתו? לא ברור האם מדובר ביחסים של שליטה של בעלך בך ומהן האופציות שעומדות לרשותך?

אם יתברר לך שבסופו של דבר את פועלת מתוך פחד (והדבר דורש בדיקה- אין מדובר בקביעה) הרי שכדאי שתפני לקבל ייעוץ שמטרתו בחינה מעמיקה יותר של היחסים שלך עם בעלך ובעיקר של חלקך בקשר זה. כיצד משאולתייך והרצונות שלך יוכלו לקבל מקום שווה בתוך היחסים.

בהצלחה

מני

שלום לך

אולי שאלת היא - איך יודעים היכן עובר הגבול.

לגבול יש היבט אובייקטיבי והיבט סובייקטיבי.

אובייקטיבי- חוקים, כללים, נורמות, איסורים.

סובייקטיבי- תחושה אישית, העדפות אישיות, צרכים ורצונות אישיים.

החלוקה הזאת איננה מדוייקת עד הסוף וכאן גם מקור "הבעיה".
גם ברמה האובייקטיבית- ישנם דברים שנתונים לפרשנויות שונות- ולכן יש למשל את בית המשפט.
וגם ברמה הסובייקטיבית- לפעמים יש פרשנות שונה לאופן שבו אדם מבטא את רצונותיו.

במקרה שאת מתארת יש שימוש באגרסיביות במין לצרכי שליטה והנאה- תופעה המכונה לעיתים סאדו מזוכיזם. ככל הידוע לי אין איסור חוקי על תופעה זו, המבוססת על שילוב של אגרסיביות\שליטה במין מתוך הסכמה. וגם ישנה מחלוקת האם מדובר בהפרעה נפשית-תוכלי לקרוא על כך יותר בחיפוש בגוגל.

אך לפני שאת עושה זו הייתי מציע לך בעיקר לבחון עם עצמך (אולי בעזרת ייעוץ מקצועי) מהם הצרכים\רצונות שלך בעניין. אם ברור לך שאת לא מוכנה ולא רוצה להיות שותפה לכך, אז כפי הנראה תצטרכי לומר זאת בצורה ברורה ושאינה משתמעת לשתי פנים- ואז אכן יהיה מדובר בהתנהגות שחצתה את הגבול.
בהצלחה

מני