פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

חיים שלום

אתה מתאר פרידה שהסתבכה ומסתבכת.
הדבר החשוב ביותר שאוכל להציע לך הוא לשמור על עצמך מפני הסתבכויות מיותרות. זו צריכה להיות מטרתך! נסה שלא לעסוק כרגע בשאלה מי צודק ומי אשם....

תן למשטרה לעשות את עבודתה ותקווה שיש בידה את הכלים להגיע לחקר האמת- נכון שבמצבים שכאלה זו משימה קשה.

במקביל תוכל לפנות לפגישת ייעוץ במרכז לטיפול ומניעת אלימות במקום מגוריך.
רצוי שתקבל ליווי בעניין.

מני

אזי,, לבטח היינו מקבלים פה רצפט מבטיח.

גשי מיד ללא עיכובין לתחנת המשטרה
הוציאי צו הרחקה
פרטי את כל השתלשלות העיניים
היי בטוחה ואל תפחדי
גשי מיד לשרותי הרווחה
גשי לטיפול
וכן הלאה וכן הלאה

זכרי אל תתמהמהי כי אסונך יחמיר במידה ולא תטפלי
ועוד מיני סוגי הפחדות,,,

ועל זה עוד מברכים "ברוך שלא עשני אישה" (שקרנית)

מוכרח להגיד שאני מסכים:
הפמיניזם זה מזמן לא שיוויון , אלא זכויות יתר על חשבון גברים מסכנים.

הבעיה היא שהנשים השתלטו על כל מוקדי הכח של מערכת הרווחה\הפסיכיאטריה ובמידה מסוימת גם על בתי המשפט והחקיקה.

נוצר מצב שגברים הם תמיד ה"אלימים" וה"מסוכנים" , ואפילו החוק עצמו מנוסח בלשון זכר ("הבעל") , כאילו האפשרות שגם לאשה יש אחריות על סיכסוך במשפחה היא דימיונית והזויה.

מתישהו לגברים ימאס מהניצול לרעה ה זה של ה"שיוויון" . אפילו במקרים של רצח אשה ,אפשר עם קצת מחשבה להבין איך המערכת הנשלטת על ידי הפמיניסטיות הביאה את הגבר לרמת תסכול נוראית ולאבדן שליטה. לא ברור תמיד מי הקורבן האמיתי

ודאי שיש לאן לפנות ואת חייבת לפנות. אין שום אפשרות לענות על שאלותיך הרבות והחשובות במסגרת זו. בתשובותינו לפונים תוכלי למצוא חלק מהתשובות לשאלותיך ובעיקר תוכלי למצוא שאנחנו מאד-מאד ממליצים לפנות לשרותי הרווחה באזור המגורים שלך, אשר יכוונו אותך למטפל מקצועי בנושא קשר אלים בין בני זוג ושם יסייעו לך גם נפשית וגם פיזית להתארגן במצבך הנוכחי.

ממה שאת מתארת ניתן להתרשם כי בעלך חייב טיפול פסיכיאטרי. במידה והוא איננו מוכן לפנות, עליך לעשות את ההחלטה שלך ולדאוג לעצמך ולהגנתך.

אין שום סיבה לחכות שיוולד התינוק ולחשוב מה יהיה אז. את מרחיקה להסתכל הלאה ואולי זה נוח לך יותר מאשר לפעול כבר עכשיו. נסי להתגבר על הקושי הזה.

קיימות אפשרויות להעזר משפטית וכן גם בביטוח לאומי ובודאי שאת זקוקה לתמיכה. על כל אלה ועל הזכויות המגיעות לך תוכלי לשמוע וללמוד בשרותי הרווחה.

את יכולה לשאול על הכתובת המדוייקת בקו חירום ארצי 1-800-220-000

בהצלחה,
פנינה

את יכולה להתלונן במשטרה. תלונתך תועבר מן הסתם לעובדי הרווחה באזור מגוריך והם יצטרכו להכנס לעובי הקורה ולבדוק איך קורה אצלך בבית מה שאת מתארת ואיך לעזור לך.

כמובן שהיינו מצפים שהוריך יתערבו כדי לטפל בך ובאחיך, אבל את לא מזכירה אותם מסיבה כלשהי.

אם את נמצאת במסגרת חינוכית או טיפולית כלשהי, חשוב שתשתפי את האנשים עימם את נמצאת בקשר והם כבר ידעו לאן להפנותך.

בברכה,
פנינה

ארז שלום


ניתן לפנות לטלפון
1-800-39-39-04

זהו קו חירום למקרים שבהם יש אלימות במשפחה, כולל אלימות כלפי ילדים

בנוסף לכך ניתן לפנות למחלקת הרווחה במקום המגורים ולבקש לשוחח עם פקידת סעד לחוק ילדים ונוער.
ניתן אף לפנות ישירות למשטרה. ואז המשטרה מערבת פקידת סעד.

מני

חנה שלום.

לכאורה שאלתך איננה ברורה- הרי את ובנותייך אנשים נפרדים עם דעות ורצונות שונות- כך שלא ברור מדוע את שואלת את השאלה בשמן.

יחד עם זאת שאלתך לא מפתיעה. לא אחת קורה שבמשפחות (ובמיוחד במשפחות שיש בהן אלימות) אין הפרדה של הגבולות בין חברי המשפחה. החברים במשפחה יכולים להתקשות להחליט או לבצע משהו עבור עצמם מבלי שיחשבו קודם מה אמא\אבא\אחות\אח היו אומרים או רוצים.


לכן מומלץ לכבד את רצונן של בנותייך- כל אחת מהן לחוד. אני משער שהן נושאות עימן כאב, זעם, פחד... בעקבות החשיפה לאלימות ואולי גם הניתוק מהאב. אין מדובר ברגשות שיש למחוק אותם או להתעלם מהם.

החיבור המחודש עם האב מורכב ודורש הכרה שמצידו על הפגיעה שפגע בבנות. לכן מומלץ לשלב ייעוץ או הדרכה של איש טיפול.

לפעמים נדרשת יכולת סליחה וחמלה - והלוואי ולבנותייך תהיה הזדמנות לכך- לקבל הכרה ולזכות בחוויה אחרת עם האב.

בהצלחה
מני

נשים מוכות רבות נאבקות קשה על מנת לנתק את הקשר בין היותן נשואות לאבי ילדיהן לבין היותן נשואות לבעליהן, מי שהיה בחיר ליבן, לפחות כאשר נכנסו אל מתחת לחופה. פעמים רבות הן לא מתגרשות כדי להבטיח לילדיהן אבא בבית. ההחלטה לא קלה ולעתים עובר זמן רב עד שמתקבלת החלטה. את החלטת כנראה די מהר להפריד בין היותו בעלך לבין היותו אבי בנותיך והתגרשת. ויתכן שהיום את עושה עם עצמך חשבון שאולי לא עשית אותו אז, עד תומו...

את התגרשת מבעלך אבל רוצה, דוקא עכשיו, לתת לבנותיך בית שלם ובו אבא ואמא, שעוד מעט יהיו גם לסבא וסבתא. יתכן והעיתוי הזה קשור אצלך ברצון לתת לנכדיך הצפויים ואף לבנותיך הזדמנות נוספת לחוות בית שלם. ואולי את מתחילה להרגיש בדידות, שהרי שתי בנותיך הקימו בית משלהן ואת נשארת לבד?

אני לא חושבת שאפשר להחזיר לבנותיך את מה שהחסירו. בנותיך כבר מזמן כנראה השלימו עם גירושיכם ואף לא מעוניינות שבגללן (או בגלל הנכדים שיבואו) תחזרי לאביהן.

בעיני הן צודקות. אם את חוזרת אל בעלך לשעבר זהו קודם כל עניינך ועניינו, ללא קשר לבנות או לנכדים. את צריכה לברר עם עצמך מה מביא אותך לחזור מן הדרך בה בחרת בעבר. אולי היית אז פזיזה או תמימה והיום את חושבת שאולי היית יכולה לנהוג בדרכים אחרות? ואולי את חושבת שלמדת דברים במשך השנים ואת יותר סומכת על עצמך ומאמינה שהיום יש יותר סיכויים שתסתדרו ביניכם? אבל אולי את גם טועה?

כדאי שתשקלי מה את עשויה להרויח או להפסיד. תחליטי מה שתחליטי, העיקר שתקחי אחריות על החלטתך ותהיי מוכנה לשאת בתוצאותיה, יהיו אשר יהיו, מבלי להטילן על בנותיך.

שתהיה החלטה מוצלחת,

מירי שלום
אני חושש שההגדרה שלך "ילד מופרע ואלים" יכולה להוות נקודת פתיחה לא טובה לתחילת טיפול.

הגדרה מסוג זה מניחה שהילד הוא הבעיה וכי הבעיה טמונה בילד, ללא שום קשר לסביבתו, למשפחתו ולחבריו.

במקרים רבים נהוג להפריד בין התנהגות ובין הצורך שהתנהגות זו מבקשת למלא (למשל צורך בביטחון, צורך בהערכה, צורך בלהיות נראה וכך הלאה). לפעמים הסביבה נכשלת בלספק לילד את הצרכים ולפעמים היא נכשלת בכך שהיא מנסה לספק את הצרכים באופן שאינו הולם את יכולת הילד.

לטעמי- מומלץ לך לפנות לייעוץ, ורצוי יחד עם אביו של הילד. רצוי לפנות למישהו שנחשב מומחה בטיפול בילדים ובעל יכולת לשלב טיפול משפחתי. הייתי ממליץ לכם לפנות לייעוץ ללא הילד בשלב ראשון.

בהצלחה

מני

לשיר שלום

נראה שאת אכפתית מאוד כלפי חברתך וזה יפה. אך ברצוני להסב את תשומת ליבך לכך שבבקשתך יש מספר מיתוסים או אמיתות שהייתי רוצה לחלוק עליהם:

1. שחברתך צריכה לעזוב את הקשר
2. שתפקידך לשכנע אותה לעזוב
3. שהתערבותך יכול להוביל לסיום החברות בניכן

הייתי מציע לך להיות יותר צנועה בעניין-

אם חברתך מוכה הרי שהיא זקוקה לתמיכה מצידך. סביר להניח שהיא נמצאת במערכת יחסים סבוכה ושהיא בעצמה נמצאת בתסבוכת. עמדה נחרצת מצידך יכולה רק לגרום לה להתגונן ואף להגביר את מצוקתה. לכן המהלך שנדרש הוא הושטת יד, אך לא קביעה פטרונית.

כדי להתמודד עם האלימות חברתך צריכה לפנות ולקבל עזרה. וזהו תהליך מורכב וקשה שדורש תמיכה. טוב תעשי אם תוכלי להתמקד בנושא זה - מבלי לשפוט אותה ולהחליט עבורה מה נכון או לא נכון. חברותך נמדדת לדעתי ביכולת להיות לצידה גם אם היא לא מסכימה עם דעותייך בעניין.

הייתי מציע לך להסתפק בלומר לה שאת דואגת לה, שאת לא חשובת שהיא צריכה לסבול, שלא מגיע לה יחס מסוג זה ושאת מעוניינת לדעת במה תוכלי לעזור בעניין.
בהצלחה
מני

אל דאגה, לא דלגנו עליך, אבל כנראה שמאד חיכית כבר לתשובה...

מה שאת מתארת ואת חווה יכול בהחלט להיות סוג של התעללות שעברת.
אני מבינה מדבריך שאת פרודה מבעלך, אם כי עדיין לא גרושה, וכי מתנהלים ביניכם הליכים לגירושים.

לא ברור האם התינוקת שנולדה היא בתכם היחידה ואם ישנם ילדים נוספים. האם החשש שלך בנוגע ליחסו של בעלך אל ביתכם מבוסס על פגיעות שכבר היו מצידו בעבר?

גם לא ברור לי מהם היחסים ביניכם היום. האם אתם מסוכסכים? האם אתם מתגרשים בהסכמה?

התשובות שלך הן שיכוונו לפתרון. בעקרון, חשוב שאבי התינוקת יראה אותה, יכיר אותה ויטפל בה, כדי שיווצר ביניהם קשר של אב לביתו. גם עכשיו וגם בהמשך, החוק הקיים אמור להבטיח שגם כאשר הורי הילד נפרדים, ישמר הקשר של שני ההורים עם ילדיהם.

במידה ולחששות שלך יש בסיס מוצק לגבי יכולתו של בעלך לטפל בתינוקת, מן הראוי לפנות לפקידת סעד לסדרי דין (במחלקת הרווחה) או ישירות לבית המשפט ולבקש הסדרים מיוחדים שיאפשרו לאב לראות את ביתו.

אני מציעה לבדוק גם את האפשרות שהתינוקת משמשת כיסוי למערכת היחסים ביניכם, ומאפשרת לבעלך להמשיך ולהפגין נוכחות בחייך, כשם שאולי גם את מנסה להרחיקו מעליך. לא כדאי שתעשו את זה על גבה של התינוקת. ואם אינך בטוחה שאת יכולה להתמודד עם זה לבד, את יכולה לפנות למרכז טיפול ומניעת אלימות שבאזור מגוריך או ללשכת הרווחה ולהיעזר בהם

בהצלחה,

פנינה

לנופית שלום

דאגתך לאחותך אכן במקומה-

המכות והאלימות של אבא שלך כלפי אחותך הם מעשה לא ראוי. גם אם "אין לה חבלות בגוף".

האפשרות הראשונה כדי למנוע אלימות הינה תלונה במשטרה- אך ברור שתלונה במשטרה איננה מהלך פשוט- והוא כרוך בהתלבטיות רבות. המרקם המשפחתי כולו עלוללהיפגע.

ניתן לפנות קבלת ייעוץ - במחלקת הרווחה באיזור המגורים- ובמרכז לטיפול ומניעת אלמ"ב.

יש לשים לב לכך שאחות עומדת ברשות עצמה- ובגילה היא יכולה לפחות תיאורטית לנהל מהלכים עצמאיים משל עצמה. לכן לא ברור מדוע את זו שצריכה לנהל את המהלכים הללו- ברור שאת דואגת לה- אבל הדבר מעלה סימני שאלה.

אולי בשיחה עימה תעודדי אותה לפנות ולקבל עזרה וייעוץ.

אני מניח שבמידה ותפנו לעזרה - אחותך תוכל לברר לעצנה סוגיות רבות. בין השאר את מערכת היחסים הסבוכה עם האב.

מני

קשה לי לקבוע כי התנהגותו של בעלה של חברתך מבטאת אלימות כלפיה. הנתונים שאת מביאה אינם מספיקים כדי לקבוע זאת.

חשוב לומר כי גם אם חברתך חשה כי מופעל עליה כח שאין בכוחה להתמודד עימו - לא בהכרח יהא זה תוצאה מהתנהגות בעלה דוקא. זה יכול להיות משהו שהיא נושאת איתה, כמו תוצאה של חינוך שקיבלה בבית, ארוע קשה במיוחד שעברה בחייה, השפעה מהסביבה בה גדלה ועוד. יש מצב שהיא גם לא יודעת להתמודד מול התנהגות כזו ואולי אם היתה יודעת, גם בעלה היה משנה את התנהגותו. יתכן גם שבחירתה בבעלה משחזרת אצלה משהו מוכר לה מהעבר. את כל השאלות האלה ניתן לברר.

נראה לי שאת מוטרדת מכך שאת מזהה אצלו התנהגות אלימה בעוד שהיא איננה רואה זאת. את יכולה לשקף לה את מה שאת רואה ולהביע בפניה את דאגתך. את יכולה גם להציע לה לפנות למרכז טיפול באלימות במשפחה, שם תוכל לבדוק את עצמה ולהבהיר לעצמה מה היא חשה ועם מה היא מתמודדת או לא. חשוב מאד שתכבדי אותה ותנסי להכיר ולהבין מה מניע אותה לראות את הדברים בדרך שלה.

גם אנחנו כאנשי מקצוע נתקלים לא פעם במקרים בהם הפונה ואנחנו איננו רואים את התמונה באותו אופן. הרבה תמיכה, סבלנות והבנה, ביחד עם הכרת הנושא, יכולים לתת תוצאות עם הזמן. ולעתים עלינו להשלים עם יכולתנו המוגבלת...

פנינה

הי אור
ניתן לפנות למרכז לטיפול ומניעת אלימות באזור מגורך. אם אין כזה באיזור מגוריך תוכל לפנות לעיר או ליישוב הקרובים ביותר.

כמו כן, ידוע כי הטיפול היעיל ביותר להתמודדות עם התנהגות אלימה הוא הטיפול הקבוצתי. יחד עם זאת מומלץ לך לבקש בהתחלה פגישות פרטניות. גברים רבים חושים מכניסה לקבוצה וחשש זה הוא לגיטימי ויש לתת לו מקום-


בהצלחה
מני

אם את גרה בישוב קטן, פני למחלקת הרווחה באזור מגוריך והם יכוונו אותך למרכז האזורי או לטיפול במקום.

היום בכל עיר ואזור קיימים מרכזים של הרווחה בנושא אלימות במשפחה.

אם תהיי ספציפית יותר לגבי אזור מגוריך, אוכל לתת לך תשובה יותר מדוייקת.

לגבי סוג הטיפול, אפשר כמובן לבקש את הטיפול שרוצים, אך כדאי לבחון ביחד עם המטפל (הפרטני) מהו הטיפול המתאים ביותר.

אני רוצה לקוות שהתענינותך לגבי אותו אדם תסייע לו להגיע לטיפול ולא תשאר בידיך בלבד.

בברכה,

פנינה

תודה על תשובתך. אני מאמינה שהטיפול לא ישאר בידי כי זו היתה יוזמתו . לגבי מקום מגוריי ובכן אני גרה בכרמיאל מי יכול לעזור לנו כאן? מחכה לתשובתך.

פנו למרכז טיפול בכרמיאל, ברח' מירון 35,
בטלפון 04-9088127/2/5/6/8/9 או 04-9088159.
המנהלת שמה סטייסי שווצגלאס

בהצלחה,
פנינה

אני מתכוונת לפתוח בהליכי גירושין.האם ניתן לחתום על הסכם גירושין ללא צורך בפתיחת תיק ברבנות?בן-זוגי מתנהג כבר זמן בצורה אלימה מבחינה מילולית

את יכולה לפתוח בהליכי גירושין בבית המשפט לענייני משפחה ורק לאחר שההסכם מקבל תוקף משפטי, לפנות לבית הדין הרבני ולקבל את הגט.

העובדה כי קיימת אלימות כלפיך יכולה להכלל בטיעונים לגירושים, אך זכותך להתגרש גם ללא אלימות, כאשר זה רצונך.

ככל הידוע לי בבית הדין הרבני קיים עניין רב יותר באשר לעילה לגירושין והדיינים מנסים למנוע גירושין עד כמה שניתן, בעיקר כשמדובר בילדים קטינים במשפחה.

בברכה,
פנינה

אליה שלום

לכאורה נושא המריבות נשמע לי "נורמלי" לחלוטין, עד לנקודה שהדבר גורר מצידך קללות. כמו בכל מערכת זוגית, כל אחד מבני הזוג מביא את הנדויה שלו, במקרה זה את מביאה את הצורך שלך בסדר וניקיון ובן זוגך אולי מביא לזוגיות את הרצון לחיות ללא כפייה או אובססיה כלפי סדר וניקיון.

אני מסכים איתך שבסופו של דבר אי אפשר להתנהל כך-יום אחד תוכלו למצוא את עצמכם בתוך ערימה של סירים, צלחות לא שטופות, בגדים וחפצים שונים, מחפשים דברים שאתם צריכים ולא מוצאים... בקיצור כאוס מוחלט.

יחד עם זאת- התלונות שלך מעוררות חוסר נחת במיוחד ביחס לשאלה מדוע את לוקחת אחריות על הסדר והניקיון. ויותר מכך- מדוע את לוקחת תפקיד שכזה- לנסות לחנך אותו מחדש...

ייתכן והדבר משקף מחלוקות נוספות שקיימות בחוזה הזוגי שלכם.

לכן פתרון אחד אפשרי יכול להיות פנייה לייעוץ זוגי. פנייה משותפת, פירושה הסכמה של שניכם שהחוזה הזוגי שלכם, שאולי התאים עד לנקודה זו, כבר לא מתאים ושאתם צריכים חוזה זוגי חדש. בייעוץ תוכלו לברר לעומק את הפערים שנוצרו ולראות כיצד ניתן ליצור חוזה מסוג זה. למשל תוכלו לבדוק מדוע נוצר בניכם דפוס יחסים של אמא-ילד, כפי שאת מתארת ביחס לתפקיד שלקחת (הרי את שמה לב שאת מתנהגת כלפיו כמו אמא שמבקשת מהילד שלה לעמוד במשימות הבית).

ייעוץ מסוג זה מומלץ בעיקר לאור הדיווח שלך על צעקות וקללות. לא ברור מספיק כיצד המריבות מסתיימות, ועד כמה בעלך צובר בתוכו... כיצד הוא מגיב

מני

הי חוה
אין ספק שכעת שביתך מתבגרת, אז כל המשפחה מתבגרת וזה אומר שמה שהתאים בעבר כבר לא מתאים היום.
ידוע כי תועות של מתבגרים כוללות בתוכן את השאפה לעצמאות- שאיפה זו מעוררת לא אחת אצל ההורים פחדים וחרדות, אובדן שליטה, ולתחושות נוספות שקשה להתמודד איתן.

כפי שאת מתארת בעלך לקח על עצמו את המשימה והתפקיד להתמודדות של המשפחה עם הדרישה של ביתך לעצמאות- מדובר במאבק לא פשוט, ואם הדברים הגיעו לכדי אלימות הרי שזו הוכחה לכך.

לא ברור מה תפקידך בעניין, מהי עמדתך? מה מידת המעורבות שלך.

המשימה שלכם כמשפחה זה למצוא ערוץ תקשורת עם הילדה, מצד אחד לכבד ולאפשר את הצורך שלה בעצמאות ומצד שני להמשיך ולקיים את המסגרת של הבית ושל הכללים בבית. לא ניתן לעשות זאת ללא יצירת תקשורת (לא אלימה) ומבלי שתקחו בחשבון שיהיו דברים שגם תצטרכו לוותר עליהם, כלומר שתכירו בכך שביתכם מתבגרת ושהצרכים שלה משתנים.

ייתכן ותצטרכו לשם כך ייעוץ משפחתי- אני מניח שזה יכול להועיל.

מני

מירב שלום
את לא מגזימה- מה שאת מתארת זו התנהגות שאין להסכים לה!

ממליץ לך לפנות באופן דחוף ליועצת בית הספר ולבקש עזרה. כשאת פונה אליה תדגישי את הפחדים שלך שהמשפחה תיהרס- זה נושא שכדאי להיות רגישים אליו, אבל אין פירוש הדבר שאת צריכה להמשיך ולשלם מחיר כל כך גדול וכבד. אני סבור שהפנייה שלך לעזרה יכולה להיות קריטית ביחס להמשך חייך כאדם מבוגר.

מני

אני לא יודעת מה המדיניות בטכסס אבל אני יודעת שגם בארה"ב קיימת פעילות בנושא אלימות במשפחה ואני מבינה שחברתך גם פנתה לגורמים קיימים כאלה, אבל משום מה לא הצליחה להיעזר בהם. אולי היא עדיין לא מוכנה לצעדים של ממש. אולי לא סיפרה את הכל, עד כמה חמור מצבה, אולי פחדה לעזוב ואולי עוד סיבות, מודעות ולא מודעות. יציאה ממעגל אלימות לא קורית ביום אחד. האם היא עצמה מבינה עד כמה גבוה וממשי הסיכון לחייה?
אני יכולה להציע לך מספר טלפונים להתייעצות כיצד אפשר לעזור לה מכאן, אם כי ברור לי שהדבר לא פשוט כלל. אם יש לה חברים טובים או משפחה שם, או אם מישהו קרוב מכאן יכול לנסוע אליה לשם ולהניע את הגלגלים משם, נראה לי שזה היה יכול לעזור לה מאד. חשוב לברר איזה חוק או הסדרים קיימים (או לא) בין שתי המדינות בנושא. הנה המספרים:
א) נסי להשיג את רות רזניק, מנהלת מקלטים ועומדת בראש עמותת ל.א.: 1-800-353-300
ב) קו חירום ארצי לנשים מוכות: 1-800-220-000
ג) קו חירום ארצי של ויצו: 1-800-393-904
ד) הרשות לקידום מעמד האשה במשרד ראש הממשלה: 03-6961392

בהצלחה
פנינה

המון תודה פנינה...כולי תקווה שלפחות נתחיל ממספרי הטלפון האלו ואולי נשיג התקדמות....חג שבועות שמח :)