פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

למודאגת שלום.
לשאלה שלך יש היבט משפטי-חוקי והיבט סוציאלי , שניהם יכולים להיות קשורים זה לזה.

בדרך כלל מי שיכול לקבוע אם ובאיזה אופן אב יוכל לראותאת ילדיו זה שופט. יחד עם זאת שופטים נעזרים בפקידי סעד כדי שיתנו חוות דעת שמטרתה אחת ויחיזה- הבטחת שלומו הנפשי והפיזי של הילד.

הניסיון שלך עם פקיד סעד לא טוב ואת מודאגת. השאלה היא האם מחייב שניסיון זה משקף את כל פעולתה של מערכת הרווחה- אני מאמין שפקידי הסעד עושים את עבודתם (הקשה, ואולי אף הבלתי אפשרית) בצורה טובה.

אם יש לך ייצוג משפטי- תוכלי לבקש מעורך דינך שיעלה את הדאגות שלך במשפט. אני חושב שגם במקרים שבהם פקידת הסעד מחליטה החלטה שאינה נראית לך נכונה, תמיד תוכלי לפנות לבית המשפט באמצעות עורך דינך כדי לערער עליה.

כפי שאת מתארת את המצב הנוכחי- נדמה לי שמרכז קשר הוא אפשרות טובה ובריאה עבור כל הצדדים. זו דרך לוודא שהקשר בין ילדך ואביו נשמר בתוך סביבה מוגנת. קחי בחשבון שאם בעלך רואה את הילדים במשך שנה שנתיים במרכז קשר, הרי שזוהי הזדמנות מצויינת עבור אנשי המקצוע להיחשף ליחסים אלה, להבין אותם ובהתאם לכך להמליץ המלצות לגבי ההמשך.

דבר נוסף- ייתכן - ואני מבקש לומר זו בזהירות רבה ביותר- שנדרשת הפרדה בין הכעס ותחושת הפגיעה שחווית מבן זוגך, לבין היחסים שלו עם הילדים. אכן ישנם מקרים רבים שההתעללות מתקיימת הן כלפי האישה והן כלפי הילדים. אך ישנם מקרים אחרים שבהם אין זה כך.

כאשר כל אחד מבני הזוג רוצה לתקוף את האחר באמצעות הילדים, הרי שמצבם של הילדים הופך לחמור ביותר. מכאן חשיבותו של האבחון שעושה פקידת הסעד (ולפעמים גם שופט) בשיחה ישירה עם הילד. שם היא מנסה להתרשם מהיחסים שלו עם האבא ומהאופן בו נכון לנהל אותם.

מני

שמרית שלום.

מצבה הכלכלי של משפחתך והאווירה שנוצרה בעקבותיו מצערים. תגובתו של בעלך מדאיגה, לא ברור מספיק האם התנהגותו האלימה כלפייך הופיעה רק לאחרונה או שיש לה סימנים שהחלו כבר בתחילת הקשר ולא שמת אליהם לב.

בתחום הידע על אלימות במשפחה יש נטייה שלא לראות את ההתנהגות של בעלך רק כתגובה לקושי הכלכלי שפקד את המשפחה, אלא כהתנהגות שמעידה על צורת ואופן היחסים בניכם ומגדירה אותם כיחסים אלימים. אם ההגדרה הזאת מדברת אלייך, הרי שהתנהגותו של בעלך כלפייך איננה חדשה וכעת אולי יש ביטוי קיצוני יותר שלה, או שלחלופין החלטת להפסיק לסבול וכעת את מסוגלת להתמודד עם היותך אישה מוכה.

כך או כך, העובדה היא שאת פוחדת ואת אכן נשמעת במצוקה. מומלץ לך לפנות בדחיפות למרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה באיזור מגורייך. את תפגשי עם אשת (או איש) מקצוע שאותם תוכלי לשתף באווירה בטוחה יותר בפחדים שלך ולתכנן את המשך הצעדים שלך. יש מקרים שבהם גם הבעל מגיע בהמשך לטיפול ואז הוא יוכל לקבל עזרה בנוגע למצוקות שהוא עובר.

הכי חשוב יותר מכל זה לפנות בדחיפות למרכז למניעת אלימות ולקבל סיוע!!!


בהצלחה
מני

עזרת לי מאוד

לאחת שלום רב,

את מתארת ועסוקה מאוד בגרוש לך, ובמה שהוא עבר לאחרונה- עד כמה תוכלי לסמוך על כך...

לטעמי מומלץ שתפני בעצמך לייעוץ וטיפול במרכז למניעת אלימות. בטיפול מסוג זה תוכלי לברר טוב יותר עם עצמך ולעצמך סוגיות חשובות ובעיקר את הבסיס להתקשרות שלך עם הפרוד.
החשש שלך לחזור אליו לא יכול לסתכם רק בשאלה האם השינוי שהוא עבר אכן אמיתי או לא, אלא בעיקר סביב השאלה האם ובמידה והאלימות תחזור על עצמה יהיו לך את הכוחות לעשות את הצעדים הדרושים. בטיפול מסוג זה יוכלו לעזור לך להבין "מאיזה מקום" מגיע הרצון לחזור אליו ולהאמין שתוכלי לקיים קשר בריא ולהפך.

כמובן שבשלב מאוחר יותר תוכלי לשלב גם שיחות זוגיות כפי שרצית שיקרה במהלך הנישואים


מני

אני מאמינה שאין יותר מלמד מנסיונן של נשים שחוו על בשרן אלימות מצד בן זוגן.
לכן אני מזמינה כאן גם תגובות של נשים שנעזרו בהצלחה על ידי הגורמים השונים:

מה עזר לך באופן אישי להתמודד עם הקשיים ואף לצאת ממעגל האלימות?

מה היית ממליצה מנסיונך למי שזקוקה לעזרה?


במרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה מתקיימות קבוצות נשים, בהן דגש על היכולת ללמוד זו מזו.

פנינה

לא, אינך חייבת לסבול.

תוקפו של צו הגנה מוגבל בזמן והוא מועיל בדרך כלל כשלב ביניים, לצורך הרגעה, מעין פסק זמן שמאפשר לקבל החלטות או להתארגן לבאות. במקרים רבים צו הגנה נותן הגנה ובטחון כנגד התוקף, אולם לא תמיד זה כך ולכן יש לשקול זאת מראש.

במקרה שלך, היות ואת כבר גרושה, אין הצדקה לכך שהגרוש יעמוד בפתח הדלת או יכנס לביתך, אם אינך מעוניינת בכך. אם את לא מצליחה לגרום לכך בהדברות איתו ובודאי אם הוא מתנהג באלימות, זכותך להגיש תלונה במשטרה.

אם את חושבת שצו הגנה (המוגבל בזמן, כאמור) יספיק על מנת להפסיק את התנהגותו האלימה של הגרוש גם בהמשך, הרי שאת יכולה לבקש צו זה בבית המשפט לענייני משפחה.

אם את סבורה שאין די בצו כזה, או אם הוא עלול לסכן אותך עוד יותר, תוכלי לפנות ליעוץ משפטי ולברר אפשרויות קיימות אחרות. במקרה זה אני ממליצה לך לפנות גם לשרותי הרווחה באזור מגוריך ולהעזר בהם כדי להתמודד עם הבעיה ולבחור באמצעי הגנה מתאימים.

לא סיפרת האם סבלת מאלימות גם לפני גרושיך. בכל מקרה, היות וקיימת היום אלימות ויש לך שאלות, אל תהססי לפנות לעזרה מקצועית, הניתנת בשרותי הרווחה.

בהצלחה,

פנינה

קודם כל תודה על תשובתך.
במשך שנות נישואי סבלתי כל הזמן מאלימות מילולית ועלבונות והשפלות. מאז הפרידה שהיתה לפני כמעט 4 שנים, אני ממשיכה לסבול מאד, מהתעללות מילולית וכלכלית, ואי אפשרות לתיקשורת חוץ מהשפלות וזה מאד קשה כי יש לי ילדים קטנים שמבקרים אצל אביהם.
עד לפני מספר חודשים עדין לא הייתי גרושה והיה לי צו למדור ספציפי שהצליח למנוע את מכירת הבית ולכן חוקית אסור היה לי למנוע מאבי ילדיי להיכנס לדירה אלא אם כן הוא אלים.
עכשיו, אנו גרושים ויש הליכים משפטיים על דירת המגורים המשותפת שבה אנו מתגוררים. למרות שאנו גרושים הגרוש כאילו להוכחת בעלות עומד כל הזמן על סף הדלת כאשר הוא בא לקחת את הילדים ואפילו פותח לבד את הדלת אם היא לא נעולה.
יש לי מה לומר לך לגבי סיוע של בית משפט וגורמי רווחה- לצערי, הרבה עזרה אם בכלל אי אפשר לקבל מהם בדברים האלה. ברווחה ברוב המקרים אומרים לי שאין להם שיניים ושאפנה למשטרה אם אני רוצה. ועל בית המשפט בכלל אין מה לדבר. אני כבר 4 שנים עם מזונות זמניים ועניינים לא מסודרים כי הכל עמוס שם ואת אף אחד זה לא מעניין.
יכול להיות שאם את בעלת אמצעים ויכולה להעסיק סוללת עורכי דין מהשורה העליונה, אז מצבך יכול להיות טוב יותר.
האלימות הכלכלית מתבטאת בכך שאני צריכה לרוץ להוצאה לפועל כדי לממש את המזונות הזעומים הזמניים שפסקו לי. מה שבטוח מתממש כמו שצריך הם הסדרי הראייה שאותם אני לא מעיזה להפר.
אשמח מאד להתייחסות נוספת למרות אורכה של התשובה,
תודה,

קשה לי לענות לחלק משאלותיך, היות ואינני מצויה בפרטים וגם לא אוכל להכנס אליהם כאן. אנסה לענות לך ואולי להציע עוד משהו.

א. ככל שאני מבינה מדבריך, התנהגותו של הגרוש שלך מוגדרת כאלימות ומקנה לך את הזכות להתלונן כנגדו במשטרה. נכון שגם אז לא תמיד המשטרה יכולה להגיב מיידית ובאופן שאת מצפה לו, אבל יש משמעות (מצטברת) לכל פתיחת תיק חקירה בנושא אלימות במשפחה ולכן זה חשוב.

ב. צו הגנה גם הוא מוגבל (כפי שכבר הסברתי), מה גם שבתי המשפט אינם מוכנים להמשיך ולהוציא צווי הגנה ללא התקדמות לפתרונות מהותיים יותר בין בני הזוג. נסי לברר אפשרות להוצאת צו מניעה.

ג. האם יש לך עורך דין? האם פנית ללשכה לסיוע משפטי? מנסיוני אני ממליצה על כך, ואתפלא אם לא עשית זאת עד כה. צריכות להיות סיבות מאד מיוחדות לכך שאחרי 4 שנים עדיין אין לך מזונות קבועים.

ד. לצערי, אני יודעת ומסכימה איתך בקשר לסחבת בענייני אכיפת פסקי דין למזונות בהוצל"פ. הנושא כאוב, אך לא ידוע לי על פתרונו בדרכים יעילות אחרות.

צר לי לשמוע עד כמה את מאוכזבת מגורמים שאמורים לסייע לך (משטרה, בית משפט, שרותי רווחה). נסי לבדוק איזה מרכז אזורי לטיפול ומניעת אלימות במשפחה קיים באזור מגוריך, אם לא עשית זאת עד כה. לעתים בעת מצוקה קשה לנו להבחין ביד מושטת לעברנו והתמונה שמצטיירת הופכת אז כולה שחורה. היום את זקוקה לעידוד ותמיכה כדי להאמין קודם כל בעצמך, (ואז תראי שתתחילי להאמין יותר גם באחרים). האם את מוכנה לתת לעצמך אפשרות כזו?

לסיכום, למרות כל הבעיות הבלתי פתורות עדיין שאת מציגה, אני מציעה לך להתמקד לא פחות בחיזוק של עצמך, של הכוחות והיכולות שלך, כדי שתוכלי להתמודד יותר טוב עם אותן בעיות. בגישה זו, נסי להגיע לכתובת הנכונה ולהעזר בה. אני מקווה שתצליחי.

פנינה

מוסיפה, שאני מצוייה היטב במערכת הסיוע ובמה שהיא יכולה לתת. בכל מה שקשור לאכיפה של דברים, אז גם פקידת סעד אומרת תמיד שהיא יכולה רק לומר דברים ושאין לה יכולת לאכוף.
לגבי בתי משפט, אז המצב שלי קשור לכך שכל דיון נקבע כמעט שנה אחרי קודמו וכאשר אינך מצויידת בעורך דין שקיבל ממך צק שמן במיוחד, אז גם אין לו אנטרס לעבוד בשבילך הרבה.
אני נפלתי בדיוק בתפר שבין אלה שזכאים לסיוע משפטי לבין אלה שלא ולכן שכרתי עורך דין דרך עמותת נשים.לגבי ההוצאה לפועל , עד שמקבלים משהו דרכם כבר אין לך טעם לכלום, אם את מקזזת את ההוצאות שנגרמו לך בנסיעות לשם והפסד ימי עבודה.
הסתכלתי לגבי ההבדל בין צו הגנה לצו מניעה, ואולי אוציא, רק שתמיד קיים החשש שזה יסלים עוד יותר את היחסים.
נכון שאני חלשה עכשיו מאד, הייתי מאד חזקה פעם אלא שארבע שנים של התמודדות כילו את כוחותיי.
תודה לך

כדי לעזור לנשים הרוצות להתגבר על חולשתן, קיימים המרכזים האזוריים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה. אני חוזרת על המלצתי הקודמת לפנות ולהעזר בהם, בתשובה לשאלתך הראשונה 'מה אפשר לעשות'.

בברכה,
פנינה

כואב לי לשמוע על מצבך ובפרט בהיותך הצעירה מכולם, ללא שאת זוכה להיות מוגנת מפני אחיך על ידי המבוגרים שבסביבתך: אחותך הגדולה, הסבים והסבתות, הרבנים ובעיקר הוריך, שזהו אחד מתפקידיהם החשובים.

אחיך לא מקשיב לאיש, אבל כנראה שגם לא מוצא מישהו שיקשיב לו, או לפחות מערים על כך קשיים מרובים. ברוב יאוש הוא כבר הוגדר על ידי ההורים כחולה נפש וכמקרה אבוד, הגדרות שבעצם לא משאירות מקום להרבה תקווה ואולי גם מחלישות עוד יותר את הסיכוי לשינוי במצב.

אני לא יודעת כיצד היה מתנהג אחיך לפני הפיגוע במרכז הרב והאם הוא אלים גם כלפי אנשים נוספים ובמקומות אחרים. יכול להיות שהתנהגותו קשורה בפיגוע ויכול להיות שישנם גורמים נוספים או אחרים. בכל מקרה אין שום הצדקה לאלימותו כלפי איש ובודאי לא כלפיך וכלפי אחותך. התנהגותו זו אסורה על פי החוק גם כן.

אני מבינה שהיו כבר נסיונות שונים לטפל באלימותו של אחיך והם לא צלחו. האם התעניינתם גם בשירותי הרווחה? ישנם שם אנשי מקצוע שיוכלו לכוון אותכם ואף להתערב כדי להגן על קטינים במשפחה. (ואם הזכרת אלימות בין בני זוג, בכך מטפלים המרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, השייכים לשירותי הרווחה).

אם כל הדרכים הטיפוליות לא מועילות, הוריך יכולים להגיש תלונה במשטרה על האלימות שאת מתארת. בנוסף, היות ואחיך מעל גיל 18 הוריך יכולים לדרוש ממנו לעזוב את הבית ואם לא יעשה כן באפשרותם להעזר על ידי המשטרה.

קיימת גם אפשרות לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ולבקש צו הגנה שירחיק את אחיך מהבית (וזאת גם ללא הגשת תלונה במשטרה). זהו הליך מהיר ופשוט יחסית.

חשוב שהוריך ידעו שאי התערבות להפסקת אלימותו של אחיך, פוגעת בך ובאחותך ולא רק בכן, אלא גם בשאר בני המשפחה הנחשפים לאלימותו. ככל שמצב זה יתמשך, כך תגבר השפעתו השלילית על בני הבית.

שוב, צר לי שאת המידע הזה אני מעבירה אליך ולא ישירות להוריך. אם לא יחול שינוי ותמשיכי להרגיש חסרת הגנה בביתך, תוכלי לפנות לעזרה גם דרך המסגרת החינוכית בה את נמצאת, או בפנייה ישירה לגורמי הרווחה במקום מגוריך.

אני מקווה שהוריך יסתייעו במידע הזה וימשיכו לפעול לפתרון הבעיה ושאת תזכי לגדול חופשיה מאלימות במהרה,

מחזקת אותך,
פנינה

אח שלי גם כן מרביץ לי
זה בכלל בגלל פוזה להרביץ לאחיות שלך כנראה זה באופנה עכשיו אצלו ואצל החברים שלו
הוא עושה לי פדיחות שאני רואה אותו עם חברים שלו הוא צועק קללות וכינויים שלי ואני לא אתפלא אם חברים שלו יתחילו לקרוא לי בשמות גם כן
כשהוא לא ליד חברים שלו הוא מתנהג אליי כמו אל מלאך מילים זורמות הכל מתקתק בלי העלבות ובעיקר צחוקים אבל כשפתאום הוא שומע קריאה :"אבי" מהחלון הוא שוכח מהכל הולך לחלון מזמין את חבר שלו להיכנס ושאני שואלת את השאלה הכי קטנה הוא עושה ממני בדיחה מבאס אותי ופשוט צוחק אליי
ואז בלי שום קשר הוא כועס עליי בכוונה על דברים שבכלל ההורים צריכים לכעוס עליי על זה שלא סידרתי אחרי שאכלתי שהחדר מבולגן או ששמתי מוזיקה שהוא לא אוהב העיקר להיות קוללל ליד חבר שלו ואני רק אומרת בלב:"מה את משחק אותה? אתה ואני יודעים שזה הכל משחק!! אז למה את עושה את זה? בבקשה תפסיק עם זה כבר."
אני רק רוצה שהוא יחזור להיות האח הנורמלי שהי ה לי פעם כי עכשיו לא מספיק שהוא סתם שונא אותי כי בא לו הוא גם מתעצבן יותר ככל שאני מתעלמת ממנו אם לא הייתי מכירה אותו כל כך וב הייתי אומרת שהו על סמים
אז מה אני אעשה?! להתעלם לא להתעלם? להיות הפודל שלו ולעשות כל מה שהוא רוצה? או פשוט לעמוד מולו אפילו שזה יעלה לי במכות שעלולות להוביל למוות?!
אני רק בוכה על זה ומקווה שהפחד הזה יסתיםם סופסוףף. זאת האמת!! שאני פחדנית
אבל כל פעם שאני חושבת על זה אני מתחילה לקלוט שאין לי אף עזרה שאני לבד וששוב אני הולכת לחוות חוויה מגעילה קרה ואפורה בחיים שלי

התעללות היא התנהגות אכזרית, קשה ולא אנושית. וכן, את סובלת מהתעללות נפשית.

את ובני משפחתך סובלים מהתמכרותו להימורים של בעלך. ההתמכרות גורמת לו לפעול על פי דחפים שאיננו שולט בהם וגורמת לו להזניח את צרכיו ואת צרכי משפחתו, כפי שאת מציינת. אכן, הוא איננו חייב להיות אדם רע, אך התמכרותו פוגעת בעצמו, בסביבתו והרבה מאד בך.

מדבריך אני מבינה כי אחרון ילדיכם עזב את הקן לפני כשנה. זהו מצב חדש עבור בני זוג, כאשר הם נשארים שניהם לבד בבית, והוא דורש תשומת לב והשקעה מחודשת. בנוסף, יתכן ובעלך, לאחר שהצליח להגמל לתקופה קצרה, חש תסכול, אכזבה ואשמה על חזרתו להמר ומפנה אותם כנגדך. (וכן, הוא גם חולה סכרת)..

בנוסף, את מדברת על הזוגיות שלך עם בעלך. את כותבת שהוא לא היה מעורב בגידול הילדים לארוך כל השנים, את היית עסוקה בעבודה, בשעה שבעלך לא מילא את חובתו בעבודתו לפרנסת המשפחה.

היום את ערה לעובדה שבמשך כל חייכם המשותפים לא קיבלת יחס טוב, דאגה ותשומת לב מבעלך
ואת פגועה ביותר מהתנהגותו כלפיך: הוא מתעלם ממך, נעלם מהבית, לא משתף אותך ואולי מסתיר דברים מפניך. את אמנם מתקוממת כנגד רמיסתך על ידו, אך גם מתייסרת בשאלה במה את אשמה. ואת עומדת להתמוטט, לדבריך.

חלי, יש לך את כל הסיבות לפנות ליעוץ או לטיפול מקצועי, שבו תוכלי לברר לעצמך מהן הבעיות, המטרות והמשימות שעומדות בפניך היום וכיצד תוכלי להתמודד עימן. יש לקוות שבעקבותיך גם בעלך יפנה לטיפול, ובראש ובראשונה לטיפול בגמילה מהימורים.

טוב שילדיך תומכים בך, וטוב שהם דואגים גם לאביהם . אפשר לקוות שהם יתמכו במהלכים לתיקון ושיפור מצבכם בעתיד, כאשר תפעלו לכך.

אני ממליצה לך לפנות כבר עתה לשרותי הרווחה או למרכז טיפול באלימות במשפחה באזור מגוריך.

בהצלחה!

פנינה

אני לא מכירה מספיק טוב את תסמונת טורט, אבל אני יכולה להתייחס לפן של האלימות שאת מתארת.

בעקרון כל אחד יכול להתקשר למשטרה ולדווח על אלימות, גם ללא שהוא מזדהה. קרוב לוודאי שתישלח ניידת לבית המשפחה והשוטרים יגבו עדות מהמעורבים בארוע. יש אמנם אפשרות שבמהלך החקירה וכן בהליכים המשפטיים המאוחרים יותר, תינתן התייחסות או התחשבות במחלת האב. בכל מקרה אלימות היא אלימות ועל המשטרה לאכוף את החוק שבא להגן על הפרט, כך או אחרת.

אבל - אני לא בטוחה שהפתרון לבעיה הוא דוקא זה. יתכן שכדאי לערב דוקא אנשי מקצוע מתחום הבריאות או השיקום או הרווחה, כדי לעזור לאב במחלתו ולבני המשפחה הסובלים עימו. אני לא מניחה שההרתעה על ידי פנייה למשטרה או לגורמי החוק תשנה את התנהגותו של האב, אם היא אכן תוצאה של מחלתו.

אם יש לך קשר עם המשפחה ואם את חווה את סבלה דרך ביתך ואת רוצה לסייע לה, כדאי שתמצאי דרך לשוחח עם המקורבים לך, לשתף אותם בדאגתך ולשמוע גם אותם ואולי זה יקל עליהם מעט.

מעבר לכך הנושא נשמע מורכב ומחייב מחשבה ועזרה מקצועית.

פנינה

תמי שלום
את עסוקה בסוגיה כואבת מאוד והיא היותך ילדה חשופה לאלימות. בהחלט יתכן שלאורך השנים נשאת עימך את הכאב הזה בבדידות איומה, כפי שקורה לא אחת, ולימדת את עצמך להסתדר ו"לשכוח" את הדברים. כעת משהפכת להורה ולאמא צעירה, גם כן כפי שקורה לא אחת, את חוששת שהחוויה שלך תשתחזר ושהבת שלך תהפוך למוכה. בדרך כלל הורים משליכים את הילדות שלהם על הילדים ומנסים לעשות דרכם סוג של תיקון.

הדברים שכתבת מעלים כמה שאלות
האם שוחחת עם אביך אי פעם על מה שהוא עשה לך? זוהי סוגיה לא פשוטה, אך ידוע שילדים שחוו פצעי ילדות וזוכים להכרה (מצד מי שפגע בהם) לתחושות הכאב, יכולים לעבד כך את מה שעברו (פחדים, החששות, הדאגות). אני משוכנע שיהיה לך קל יותר לגשת לנושא אחרי שהוא יעבור עיבוד כל שהוא- וזה מוביל אותי לשאלה השניה והיא האם אי פעם עברת טיפול? שיחות עם איש או אשת טיפול על היותך ילדה חשופה לאלימות יוכלו לעזור כאן.

שאלה נוספת- לא ברור לי מהיכן נובע החשש שלך לשתף את בעלך. מדוע שירצה שתנתקי את הקשר עם אביך? הרי חלק מזוגיות ומהחוויה האינטימית של זוגיות נוגעת ליכולת של בני הזוג להכיר את פצעי הילדות זה של זה. נסי לברר עם עצמך מדוע חשוב לך לשתף את בעלך- האם את מבקשת ממנו תמיכה? או שאולי את חוששת שהוא בעצמו יהפוך לאב שמכה את ביתו כפי שקרה לך?

תמי את בוודאי שמה לב שהתגובה שלי אלייך לא מסתכמת (רק) במתן תשובה קונקרטית אלא מעלה ומציפה שאלות רבות. אני מקווה שהדבר יוביל אותך להתייעץ עם איש מקצוע בעניין, ולו רק כדי שתוכלי לצאת מהבדידות. הרצון שלך שלא לשחזר את החוויה של האלימות אצל ביתך הוא לדעתי רצון בריא וחשוב. קצת מפריע לי לשמוע את ההיסוס שלך בנוגע לשיתוף של בעלך בעניין וביחס לתגובה אפשרית מצידו. אני מניח שבטיפול יעזרו לך להבין בין השאר טוב יותר מה את רוצה ומצפה ממנו בעניין.

שיהיה לך בהצלחה
מני

לבעלי ולי קשר נפשי עמוק וכנה עד עכשיו הצלחתי לשתף אותו בכל נושא אינטימי ככל שיהיה ורק כאן אני לא מצליחה להביא את עצמי לעשות כך . בעלי הוא גבר מאוד עדין ואינני חוששת מאלימות שלו כלפי או כלפי ביתי.
לבעלי היתה ילדות קשה ובודדה - הוא עלה לארץ עם סבתו, גר כילד חוץ בקיבוץ ואחר- כך בפנימיה, תמיד הרגיש עצמו חריג ובעל קושי (שעדיין קיים אצלו) ליצור קשרים חברתיים.
הוא גדל בתחושה שזה הוא כנגד העולם ושעליו לדאוג לעצמו, ועכשיו שיש לו משפחה עליו להגן עליה מפני העולם שבחוץ ששואף תמיד לפגוע בה. אבא שלי פגע בי ולפיכך הוא האויב חד וחלק.

הי נועה,

אני בהחלט מסכים איתך שעלייך להבין טוב יותר את הקושי הזה (לשתף את בעלך), הרי את בעצמך מתקשה להסביר אותו.

כפי שציינתי תוכלי לפנות לייעוץ בעניין, ולא להישאר עם התהיות הללו לבדך. ייעוץ מסוג זה לא יכול להתנהל במסגרת התכתבות אינטרנטית. ניתן לפנות לרווחה במקום מגורייך, למטפל פרטי, או לבקש הפניה למטפל דרך קופת החולים ואז יש השתתפות בעלות הטיפול. לטעמי תוכלי לפנות גם לייעוץ במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה עלרקע היותך ילדה חשופה לאלימות.



מני

את אומרת שהגעת בינך לבין עצמך, כמו שאת אומרת, להבנה ולמחשבה על פרידה מבעלך, לאחר 9 שנות נישואין, בעקבות התנהגותו האלימה כלפיך. את חוששת מהסלמה באלימות כאשר תודיעי לבעלך על כך.

לפני שאני עונה לשאלותיך, חשוב לי לשקף לך שאת מדברת כרגע על סוג של החלטה רציונלית ופחות על הרגשות הנלווים לפרידה. בתהליך הפרידה מעורבות המחשבות ההגיוניות שלנו וגם הרגשות שלנו (שליליים וחיוביים). כאשר אנחנו לא מתייחסים לרגשות באותה מידת חשיבות כמו למחשבות שלנו קשה לנו להתיר את הקשר הקיים, שהרי הוא גם רגשי ומבוסס על רגשות.

לכן, כדי להפרד מבעלך כדאי לך לבדוק ולעבד את מחשבותיך וגם את רגשותיך. כאשר תהיי שלמה ובטוחה עם החלטתך להפרד מבעלך יהיה לך הרבה יותר ברור מה עליך לעשות וכיצד להתמודד עם הקשיים שבדרך.

אגב, אני לא מאמינה ב"לחכות שמשהו ישתנה אצלו". זה לא מספיק שרק אחד מבין השניים ישתנה, לא כדי להמשיך יחד וגם לא כדי להפרד. חשוב שתבדקי מה את היית יכולה, או עדיין יכולה, לעשות או לשנות; מהו חלקך במצב הקיים או באפשרות לשנותו והאם מיצית את האפשרויות שתלויות בך. זה גם יעזור לך להיות שלמה יותר עם החלטתך, כל שתהא.


החוק מאפשר לך מספר הגנות אותן כדאי לבדוק בעזרת גורם מקצועי ולהתאים אותן למצב המיוחד לך. חשוב לדעת: לכל סוג הגנה יש את היתרונות שלו, אך יש לשקול גם את הסיכונים הנלווים אליו.

במשפט האחרון שלך את מתארת סכנה לאלימות פיזית ב"כל רגע". מה שאומר שעליך להתנהג במשנה זהירות ולשקול את צעדיך היטב, מבלי לסכן עצמך. אל תהיי פזיזה.

כדי להתייחס למצב היחודי שלך ולהגיע לתשובות המתאימות למקרה היחודי לך (שהרי כל מקרה שונה מרעהו), אני ממליצה לך לפנות למרכז לטיפול באלימות במשפחה או לשרותי הרווחה שבאזור מגוריך.

בהצלחה,

פנינה

לימור שלום,

את מתארת מצב שבו הסמכות ההורית שלך התערערה. יכולות להיות לכך סיבות רבות ומגוונות: (חוסר) בסמכות המשותפת שלך עם בן הזוג, שאת מתארת אותו כנעדר, דפוס היחסים בין הבנות שאולי מעוררות את הצורך להגן על הקטנה, ייתכן והגדולה חשה- כפי שקורה לעיתים קרובות- קנאה ושנאה כלפי הבת הקטנה שתפסה את מקומה, וכלפיך והנושא לא מדובר במילים אלה דרך המריבות שלהן והיחס שהיא מפגינה כלפייך.... וכך הלאה.

אם את מרגישה שלא מדובר בחוויה חד פעמית- בהחלט ממולץ לפנות לטיפול ולהדרכה הורית בעניין. בייעוץ מסוג זה יכולים למשל להמליץ ולהדריך אותך ואת בן זוגך באילו מקרים לא להתערב במריבות של הילדות, ובאילו מקרים כן להתערב, ובאיזה אופן. (למשל יש טכניקות של פסק זמן- לא מומלץ לאיים על הילדים בעונש שלא ניתן לעמוד בו, הסנקציה עדיף שתהיה מיידית וכך הלאה).

יש גם ספרים דיי טובים בנושא. שניים מהם הם: שיקום הסמכות ההורית של חיים עומר, והורים טובים מידי, של שולמית בלנק ואורלי שבתאי פוקס.

ולבסוף- מומלץ שתשוחחי עם ביתך על המכה שנתת לה בכתף. אם תישארי עם תחושות האשמה בעניין- זה לא יתרום לך וגם לא לה.

שיהיה לך בהצלחה.

מני

כן, יש באפשרותך להוציא צו הגנה כנגד בני משפחה המהווים סיכון או הטרדה כלפיך, או כופים עליך דבר מה כנגד רצונך (כולל SMSים ואימיילים). כדי להוציא צו כזה עליך לפנות לבית המשפט לענייני משפחה באשור מגוריך. הגשת בקשה לצו הגנה כרוכה לפחות בשני מועדים לדיונים, הראשון בנוכחותך בלבד והשני בנוכחות המשיבים גם כן. ההליך הוא מיידי ובדרך כלל אין צורך ביצוג של עורך דין.

כדי להיות מוכן לבאות, אני ממליצה לך להתייעץ עם גורם מקצועי בענייני חוק ומשפט (ישנם גופים אזרחים שונים שעוסקים בכך) לפני הפנייה לבית המשפט.

בדבריך אתה מתאר מצוקה נפשית קשה שאתה חש, כתוצאה מנסיון של בני משפחה מהם התנתקת ליצור איתך קשר. המצוקה מלווה בפחד ובשיתוק מתמשכים.

כמי שעבר כבר טיפול ונעזר בו בהצלחה בעבר, יתכן וכדאי לך לפנות שוב ולהתייעץ עם מטפל כיצד להתמודד, בנוסף לנקיטת צעדים משפטיים, עם החוויות והזכרונות שהתעוררו מחדש.

בהצלחה,

פנינה

אינפורמציה חשובה מאוד בשבילי ובהחלט ייתכן שאתחיל את התהליך הזה ואשתמש בה.

עדיין לא לגמרי מבין מדוע אדרש לפגוש גם את הצד השני שנגדו יוצא צו ההרחקה ,הרי הסיבה לצו היא שאני לא מעוניין לפגוש אותם ( והפגישה גורמת לי נזק רב)

אם זה המחיר אני אשלם אותו, כמובן שאבקש התחשבות מסויימת

טוב נראה אם ואיך זה יתקדם

עופר

שאלה נוספת,

לאחרונה היה נסיון התקשרות נוסף מצד הורי ושוב נגרמו לי תחושות קשות וסבל.
העברתי מסר להורי שלא יצרו עמי קשר יותר בשום דרך, אך אינני סומך עליהם.
האם לדעתך עלי לחכות לתקרית הבאה כדי להוציא צו הגנה או שביכולתי לעשות זאת כעת ? ( למרות שלכאורה "רק עכשיו" הועבר המסר באופן רשמי ? אציין כי איני מדבר איתם כבר כשמונה שנים )

ממכתבך זה ואולי גם מהקודמים אני לומדת שעדיין לא הגעת להחלטה ברורה וסופית (עד כמה שהדבר ניתן מבחינתך כעת) כיצד לנהוג לגבי בני משפחתך.

אני סבורה שכל הצעה שלי אליך, ככל שתהיה טובה אולי, לא תבוא במקום בירור מעמיק יותר של הנושא, כולל המקור לשאלה שאתה שואל וההתלבטות שאתה מתלבט.

לכן, לצערי, אין לי תשובה אחת לשאלתך ואני מציעה לך להעזר בשיחות עם איש מקצוע, איתו תוכל לדון בסוגיה ולבחון את הבטיה השונים.

בברכת חג שמח,

פנינה

הי,

התכוונתי לשאול האם בקשה לצו הגנה לא תידחה על הסף מהסיבה שאי אפשר להאשים אדם בהטרדה אם הוא לא הוזהר פורמלית. טוב אני מניח שאין תשובה מוחלטת וכל מקרה לגופו.

נכון שלא הגעתי להחלטה סופית אם להתחיל את התהליך הזה. הגעתי להחלטה שאני חייב לעצור את ההתקשרויות בכל מחיר ואני אמצא את הדרך. בין אם זאת ובין אם דרך אחרת ( מכתב מעו"ד, שכנוע ...)

שוב תודה , אעדכן אם תהיה התפתחות

מדבריך אי אפשר לדעת האם בקשר בינך לבין בעלך קיימת, או היתה קיימת, אלימות. לא פעם אנחנו פוגשים נשים שסובלות מאלימות מצד בן זוגן, אשר אינן פונות להתערבות גורם חיצוני, אלא כאשר בן הזוג שלהן בגד בהן.

בגידה מצד בן זוג היא מאד כואבת עבור הצד שנבגד, אך איננה מוגדרת על ידי החוק כעילה להגשת תלונה במשטרה. במידה והויכוח בינך לבין בעלך גלש לאלימות, זו יכולה להיות סיבה להתערבות המשטרה. במקרה זה הייתי גם ממליצה לך לפנות ולהתייעץ במרכז לטיפול באלימות במשפחה באזור מגוריך. שם יכולים לעזור לך להבין יותר טוב את רגשותיך ואת הבלבול עליו את מדברת, כשלרגע התרגזת נורא ועכשיו את נורא מצטערת.

לשאלתך: לאחר שמוגשת תלונה על אלימות מצד בן זוג, נפתחת חקירה וחומר החקירה מוגש למדור התביעות במשטרה, לצורך הגשת כתב אישום. אפשר לבקש לעצור תהליך זה בפנייה למדור התביעות והגשת בקשה להפגש עם ראש המדור. בדרך כלל הפגישה נעשית בשם שני בני הזוג ושניהם אמורים להופיע בה ולהסביר מדוע הם מבקשים לבטל את התלונה שהוגשה. זהו תהליך המנוגד להליך המקובל היום במשטרה, לפיו אין לסגור תיק בנושא אלימות בין -זוגית ללא נקיטת הליכים המשפטיים המתקיימים בפני שופט.

גם אם תצליחי ללהביא לביטול התלונה או הצו וגם אם לא, אני מבינה שיחסיך עם בעלך הגיעו לנקודת משבר. את נפגעת מבגידתו של בעלך באמון שנתת בו. בעלך, לעומת זאת, יתכן שלא ציפה לתגובה שלך והוא מנסה כעת להחזיר את המצב לקדמותו.

אם את ובעלך רוצים באמת ובתמים לתקן את המצב ולבחון כיצד הגיעו היחסים ביניכם למה שהגיעו
ומהו השינוי שנדרש ביחסים אלה, כדי להעלותם על פסים נכונים, אזי כדאי לכם לפנות למטפל זוגי שיוכל לסייע לכם בכך. גם אם כרגע ישנה נטיה למהר ולשכוח את מה שקרה, מצידך ו/או מצד בעלך, הדברים שקרו עלולים לחזור על עצמם, ללא שתפנו לטיפול.

ושוב, אם מדובר במקרה שלך גם בשימוש באלימות, אני ממליצה לך לפנות לגורמים העוסקים בכך, בשרותי הרווחה ולברר את האפשרויות העומדות בפניך. עמדתו של בעלך עדיין לא ממש ברורה, את חושבת שהוא רוצה לחזור אליך, אך חשוב שתערכי לאפשרויות השונות.

ירון שלום,
אני שמח על פנייתך אל הפורום שלנו, כמו שאני שמח תמיד לפגוש גברים שפונים לקבל ייעוץ או עזרה (לצערי הדבר לא תמיד קורה).

לגבי שאלתך
אתה מתאר מצב ובו ההורים גרושים. מדובר במצב רגיש מאוד עבור הילדים, שבהרבה מקרים נמצאים בין הפטיש לבין הסדן מאחר והוריהם עסוקים במלחמה, גם מסיבות כלכליות אך בעיקר רגשיות (אכזבה, תחושת פגיעה ורצון לנקום וכך הלאה).

לכן, כאשר רוצים "להוכיח התעללות נפשית על ילד מצד האימא" צריך לשים לב לכך שלא מדובר ברצון של האב "לנקום" או לדבר עם האמא דרך הילד (אני אראה לך מה זה...אני אקח לך את הילדים... וכך הלאה).

כלומר אבא או אמא שאוהבים את ילדיהם והתגרשו- אם הם רוצים להטיב עם הילד ועם מצבו הנפשי צריכים לפעול כדי לאפשר לו קשר טוב עם ההורה האחר, ולשחרר אותו מהמלחמה.

אם אתה מרגיש שזה לא המקרה כאן, ואתה מוטרד מהתנהגות מתעללת של בת הזוג, באפשרותך לפנות לרווחה באיזור מגוריך ולבקש התערבות של פקידת סעד. זו יכולה להיות פקידת סעד לסדרי דין- שבוחנת את הסדרי הראיה ואת תפקוד האב והאם מול הילד או פקידת סעדלחוק ילדים ונוער, שבוחנת האם מדובר אכן בהתעללות. לשם כך היא משוחחת עם האם, האב והילד ומגישה המלצה.

לגבי ביטול המפגשים מצד האם- זו בדיוק הדוגמא של הפעלת הילד. אם היא מונעת את המפגשים מה שצריך להעסיק אותך כאב, זה איך להמשיך לראות את הילד אך מבלי לפגוע באם- כלומר לא להחזיר מלחמה במלחמה. ולכן במקרה זה תעזור התערבות של פקידת סעד לסדרי דין, בסמכותה לחייב את האם לעמוד בהסדרים שנקבעו ואף לשנותם במידת הצורך.

כולי תקווה שהמסר שלי לגבי מהי טובת הילד בעניין עבר.

שיהיה לך בהצלחה והלוואי ותוכל להמשיך לקיים קשר בריא עם הילד ואולי אף עם גרושתך, לטובתו.

מני

ענת שלום,
סטירה הינה אקט אלים שעונה להגדרה של אלימות (פיזית כי מדובר במכה, ונפשית כי מדובר בהפחדה, הרתעה, שליטה, איום).

כאשר השימוש באלימות הופך לדבר קבוע, על מנת להשיג שליטה וכוח, בהכרח מדובר בהתעללות, בטח כאשר מדובר במצב שבו האדם שמקבל את הסטירות הוא קטין חסר ישע, שתלוי באדם המבוגר שנוהג בו באלימות מסוג זה.

שימי לב,
להתעללות יש היבט אישי סובייקטיבי- כלומר החוויה של מי שמקבל את הסטירות. ויש לה היבט חוקי ופורמאלי- כלומר תהליך שבו נקבע באופן חוקי שמדובר בהתעללות.וכאשר מדובר בקטינים (ילדים עד גיל 18) יש לכך השלכות שיכולות להיות מרחיקות לכת.

התהליך במסגרת החוק- כאשר מובא לידיעת החוק כי אדם מבוגר מחטיף סטירות לילד שלו, מתבצע תחקיר של פקידת סעד לחוק נוער- זוהי אשת מקצוע שהחוק הפקיד ברשותה את היכולת לבצע בדיקה ולהחליט האם מדובר בהתעללות. במידה והיא מחליטה שאכן מדובר בהתעללות, החוק יכול לחייב את האדם המבוגר (ההורה) לעבור טיפול במקרים חמורים אף להוציא את הילד מהבית למשפחת אומנה.

ענת- אם מדובר בך, הרי שמומלץ לפנות לקבל עזרה. לא נראה לי שדי בתשובה "יבשה" עבורך. לא מגיע לך, ולא לאף אחד לקבל סטירות- אין דבר שיכול להצדיק זאת. אם את בקשר עם אשת חינוך או יועצת בבית הספר, נסי לשתף אותה. אם לא, באפשרותך להתקשר ללשכת הרווחה במקום מגורייך ולנסות לבקש עזרה. אם התקשורת במשפחתך מאפשרת זאת, יהיה טוב אם תפנו כולכם לקבל עזרה.


שיהיה לך בהצלחה
מני

ויש לי עוד שאלה,
אני לא יודעת איך בדיוק לנסח אותה,

האם יכול קטין,כפי שאמרת מתחת לגיל 18,לעבור לגור בנפרד מהוריו,
לפי רצונו,או שחייבים את האישור של סער לכך?

אני לא מתכוונת למשפחה אומנת,אני מתכוונת למקום אחר,כמו פנימייה למשל,
או קרובי משפחה רחוקים יותר,
שידוע לי שצריך את האישור של ההורים בשביל זה,אבל אם ההורים לא מרשים?

סליחה על כל השאלות,
פשוט כבר מזמן רציתי לשאול אותן,ולא מצאתי שום אדם שיכול לתת לי תשובות.

הי ענת

פנימייה איננה יכולה לקבל אליה בני נוער ללא הסכמת ההורים, אלא אם כן מדובר בהחלטה של החוק, ובעקבות התערבות הרווחה.

לגבי קרובי משפחה- זה מסובך יותר. אני מניח שאם תשהי אצל קרובי משפחתך, הורייך בטח יידעו על כך משום שאת לא יכולה סתם כך להיעלם. אני מניח שאם זה לא ימצא חן בעיני הורייך, הם יפנו אל החוק והדבר יגרור בסופו של דבר התערבות של מוסדות הרווחה.

אני רוצה להסב את תשומת ליבך לכך שבגיל ההתבגרות, הנושא של בריחה מהבית דיי שכיח, וגם מאבקי כוח בין המתבגר\ת לבין ההורים. פגשתי בלא מעט משפחות שבהן ההתבגרות של הילד\ה הובילה לאלימות ולמריבות, משום שהמשפחה לא ידעה להסתדר עם הרצון של הילד\ה (שהספיק\ה לגדול ולהורים קשה לקבל זאת) לעצמאות.

לכן אני חושב ש התייעצות עם גורם טיפולי יכולה לעזור כאן. גם אם את מבקשת לעבור לפנימייה או לעבור לקרובים, יהיה טוב אם הדבר יקרה לאחר התייעצות, שאולי אף תוביל להסכמת הורייך בעניין.

מקווה שהדברים יסתדרו

מני