פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

את מתארת בן זוג אלים ומסוכן. גם לאחר שעזבת אותו הוא איננו מניח לך ואת ממשיכה לחיות תחת איום, פחד ושליטה שלו בחייך.

את לא כותבת כיצד את מתמודדת עד היום עם מצב כל כך קשה, חוץ מויתורים שעשית לבעלך וכן נסיונות להסתיר את מצבך, אולי גם מפני מי שיכולים לעזור לך, אך אינם יודעים כי את זקוקה לעזרתם.

חבל שאיך סומכת יותר על העזרה המקצועית שתוכלי לקבל במרכז לטיפול באלימות במשפחה. אמנם נכון שאם בעלך היה מגיע לטיפול יתכן וזה היה עוזר לו, אך ההחלטה על כך היא שלו והמרכז לא יכול לכפות עליו טיפול. אגב, אם הגשת תלונה במשטרה, קיימת אפשרות שהמשטרה תפנה את בעלך לטיפול במרכז.

אבל מה שחשוב יותר הוא: האם את מוכנה להגיע לטיפול כדי ללמוד מה את יכולה לעשות למען עצמך? את, כבן אדם העומד בפני עצמו ולוקח אחריות לעצמו!
כי אם את מצפה שבעלך ישתנה ויהפך למי שהיית רוצה שיהיה, מבלי שתביני מה לא הולך ביניכם ומדוע זה קורה לך, ומבלי שתדעי מה עליך לעשות כדי שחייך (איתו או בלעדיו) ישתנו, אני לא בטוחה שהם ישתנו מעצמם.

אני מציעה לך לחזור ולעמוד על קבלת טיפול עבורך במרכז ואל תתיאשי אם פגישה אחת לא עזרה לך. ככל שתתמידי להגיע, תדעי יותר טוב להשתמש בכלים שתקבלי במרכז ותדעי גם להסביר את עצמך יותר טוב ולעשות החלטות יותר טובות.

אם כבר עזבת את בעלך, נסי לראות כיצד את מקדמת את עצמך ואת ילדיך והתרכזי בכך. אין ספק שילדיכם מושפעים גם הם מהמצב ואם הם איתך, עליך לפעול כדי לסייע גם להם.

הקשיים שאת מתארת גדולים מדי מכדי שתוכלי להתמודד עימם לבדך, אבל יש מי שיכולים לעזור לך ואת זקוקה להם. אל תוותרי.

פנינה

הגברת לא מדברת אמת היא לא רבה עם בעלה היא רבה עם ילדתה ועל זה יש דוח מישטרתי .היא הזניחה את בנותיה במשך שנים בשביל חבריה ועבודתה היא הקריבה אותם בישביל אחרים אך אמרת יש משטרה שתבדוק מה הבעיה ? יש עובדים סוציאלים מעניין מדוע לא עירבה אותם מה הפחד שלה ? לכתוב ולהכפיש הכי קל שתערב את כל הגורמים שצריך והם יחליטו מה הבעיה?

ליסה שלום

לפנייה שלך יש שני חלקים שבטח קשורים זה לזה- החלק הרגשי-נפשי והחלק המשפטי-חוקי.

לגבי ההיבט המשפטי- אני מניח שתוכלי לברר את הנושא בהתייעצות עם עו"ד או פורום משפטי כל שהוא.

לגבי החלק הנפשי- את מתארת חוויה איומה ומתמשכת של אימה ופחד. האלימות שאת מתארת היא גם אלימות ישירה כלפייך וגם חשיפה שלך לאלימות של אביך כלפי אימך- חלק מהחשיפה נוגע לכך שנאלצת "לקחת צד" לאחר שאיימו על חייך ועל חיי המשפחה. הפקידו בידיים שלך אחריות -חבילה גדולה- מעבר למידותייך.


אחת הדרכים "לעבד" את הדברים הנוראים שעברת- היא טיפול נפשי. אני מניח שגם תלונה במשטרה ויצירת מצב שבו אביך ישלם על מה שהוא עשה כפי שאת כותבת, יכולים לשפר את תחושת חוסר האונים והצדק- עם זאת כדאי שהדברים הללו ייעשו במסגרת טיפול שיספק לך תמיכה בנושא- לא כדאי שתהיי לבד בעניין.

את צודקת, לטעמי, שהנושא איננו רק התלונה כלפי אביך אלא גם הדאגה שלך ל"שחזור" של יחסים מסוג זה עם בן זוג. וגם כאן טיפול נפשי יוכל בהחלט לעזור.

ודבר נוסף- בהחלט מומלץ שתבדקי את האפשרות שיקבלו אותך לטיפול במרכז לטיפול ומניעת אלימות במפשחה במקום מגורייך- שם תוכלי לפגוש אנשי מקצוע שמומחים בתחום של האלימות.

מני

אורית שלום
אנא פני בדחיפות למרכז לטיפול ומניעת אלימות במקום מגורייך.

התיאור שלך יכול להעיד על המצוקה הקשה שלך- ועל האלימות שאת עוברת, בעיקר זו הנפשית.
אסור לך להישאר לבד עם הדברים, כך את רק תמשיכי לבנות תסריטים שחורים ביחס לעתיד וסביב נושא האימהות. רק בשביל להרגיע אותך מעט- לא יכול להיות מצב שבו מוציאים ילדים "סתם כך" מחזקת ההורים. וגם ביחס לתלונה במשטרה- יש באפשרותך להוציא צו הגנה בבית משפט לענייני משפחה, ללא הליך פלילי או בנוסף לתלונה במשטרה.
אלה הן רק דוגמאות קטנות לכך שאפשר לעשות משהו עם זה. לכן אני מציע שתפני במהרה לבקש עזרה. תוכלי לקבל תמיכה, להכניס לפרופורציה חלק מהחששות שלך- , להתמודד עם הפחד הגדול שלך מהבושה, ולקבל מידע על אמצעים שונים שעומדים להגנתך. שוב- חשוב שלא תישארי לבד, כי בכך את יכולה להחליש את עצמך.

ודבר נוסף- הפנייה לעזרה חשובה גם משום שילדייך חשופים למציאות הרסנית עבורם.



מני

תשאל בבקשה את האשה האם היא ביקרה בבית הספר של הבנות שלה מכיתה א?
האם הגברת חיבקה את הבנונת שלה? האם החברה שלה בעבודה אמרו לה שילדים בוגדים? האם היא אי פעם הפסידה שעת עבודה בישביל הבנות שלה לביקור אצל רופא?האם היא יודעת מי המחנכת או המחנך של הבנות שלה?האם בני משפחתה מקבלים יחס כמו החברים שלה או שהם מובנים מ אליו?האם כל הסיפורים על בעלה הם לא כיסוי לכאורה על דבר לא תקין?האם בימנו אפשר להסתיר דברים? האם הילדים של ימיננו טיפשים? מדוע כשבאה אחותה ואימה על הילדה הקטנה בת ה 11 ואמרה לה שמשטרה תיקח אותה לאמא שלה ואז הילדה אמרה לאחותה בואי תיראי את זכויות הילד שהבעל לא ידע מה זה אז תבינו שהילדים של היום לא טיפשים ויודעים הכול אז בבקשה שתזדהה הגברת ויבדקו טו מאוד ולעומק את הנושא ומעניין מדוע היא נמצאת עם הבעל שהיא מכפישה את שמו?מעניין מה מיסתתר מאחורי זה? מנחם אתה גדלתה במקום קטן מאוד שבו כולם יודעים על כולם ובו אין נסתר .אנשים חושבים שכולם מפגרים רק שכחו שיש עובדיםסוציאלים ויש מורים מנהלים שכנים ותושבים במיוחד במקום קטן שאין בו נסתר שאפשר להפיל בו אנשים ולהטיח בהם רפש ויש עוד הרבה דברים שאפשר לרשום אבל הגברת לא שווה את המאמץ .בעולם של היום הכול שקוף ואנשים לא מפנימים את זה וחבל היום אשה היא מעל שוטר והגברים של היום רק בגדר של ספונסרים בלבד אוי לגבר שרק יעיר לאשתו אז הוא בבעיה .האם מוסד הנשואים הוא חד צדדי? מדוע הגברת לא מתגרשת?מדוע היא הראתה את הפורום הזה לבעלה?הגברת צריכה להבין שילדים מעל הכול ילדה אותם וצריכה לגדל אותם וזאת מחויבות ושבעל אפשר להחליף ילדים לא.ושתגדל אותם בחום ואהבה ושלא תספר שהרעילו אותם או שקנו אותם ישראל זאת לא אפריקה או מדינה מהעולם השלישי.ילדנו הם מפעל חיינו ולא חברינו ואת זה הגברת צריכה להבין ושלא תבוא בטענות לאף אחד בעלה לא אשם שהוא עושה שני תפקידים גם אמא וגם אבא .והוא לא אשם שהבנות אוהבות אותו רק בגלל שהוא מעניק להם את הכול ואת הכול .מנחם צריך לקרוא לילד בשמו ולא לבוא בטענות .ודרך אגב למטבע שניי צדדים

מנסיוני האישי אני ממליצה לך לפנות ללנ"י (יחידה למניעת אלימות במשפחה), אני לא יודעת איך זה בערים ברחבי הארץ, אני יודעת שכך זה בחיפה. ותבקשי עזרה - תקבלי אותה חינם. כאן תקבלי "כלים" להתמודדות.
אני ממליצה לך לקרא שני ספרים שיעזרו לך "להבין" איפה את נמצאת ב"פאזל" הזה.
א. ספר שנקרא התעללות נפשיתץ
ב. ספר שנקרא "מילים הורגות"
ספרים אלה יעזרו ל להשיב את השליטה על חייך.
אשמח לענות לך ולעזור לך ככל שאוכל. אך דעי לך שנכון לך מסע ארוך ומופלא בו תוכלי לגלות את עצמך, ולעזור לבנותיך מאוד (לפחות בכך שתצילי אותן - אחרי שתקראי את הספרים תביני....).
בברכה.
חווה כהן.

תודה לך אין חכם כבעל ניסיון אחפש ספרחם אלו וארכוש אותם ..... תודה רבה שוב פעם .

תישאלי את הגברת מתי היא חיבקה או נישקה את הבנות שלה?מתי ראתה את אחת המורות שלה ?מה היא עושה בישביל הבנות שלה? למה הבנות שלה מעדיפות את האבא ולא את האמא?מתי היא היתה לצידם?איפה היא היתה כשהם היו זקקוים לה?לשתערב עובדת סוציאלית שתבדוק את הטענות שלה והצעה שלי שתבדוק בציציות שלה אולי היא זקוקה לעזרה אשה שהזניחה את הבנות שלה למען אחרים אז שלא תחפש שק חבתות שזה במקרה היום בעלה והוא רק בתור ספונסר בלבד . אישה שמגיעה ב 7 בערב ומדברת בפל עד 10 ולא מתיחסת לבנות שלה ובעלה צריך לדאוג למורים פרטים ולכל הדרישות של הבנות ולהעדיף אחרים על משפחתה ובא היום שהבנות לא יכולות להיסתכל עליה שתעשה חשבון נפש עם עצמה ולא תפיל רפש על בעלה.זה.עם כל הכבוד ושוויון הזכיות גם לבעל מותר להעיר ולהיתוכח וזאת לא היתעללות גם לנו מותר להעיר והערה ואמירת האמת בפנים זאת לא היתעללות.לעניות דעתי גברת חווה במוסד הנישואים לימדו אותי שמחובתנו כהורים לדאוג לילדים ולא רק לחברים אז שהגברת תבוא בטענות רק לעצמה ותודה לאל שהבנות גדולות ולא קטנות ואפשר לבדוק את הטענות שלה .ודרך אגב בנותינו מאוד חכמות ויודעות לדבר בנות משכילות מצליחות בלימודים וזה בזכות האב שהשקיע בהם .שתפסיק להשקיע בחברה ותשקיע בהם ושלא תבוא בטענות כי בסוף היא תפסיד גם אותם וחבל .אני מציע שתיקחי אותה לכמה ימים שתבין אך מגדלים ילדים ואך חלוקת הדברים נעשית בין בעל לאשה כמו בכל בית נורמלי ותלמד ממכם ותאמיני לי זאת לא בושה.ולהעיר ולהגיד את האמת בפנים זאת לא היתעללות.יום טוב שיהיה לך גברת חווה

כשהוא מאיים עלייך ואז לפנות למשטרה, עדיף להקליט מס' פעמים בכמה הזדמנויות עם רשם קול או דרך הפלא'. לגבי הבנות שלך את צריכה להשמיע להן את ההקלטות.

האם את מחליפה לך בגדי יציאה לאחר עבודה האם את מאחרת מהעבודה
האם את ניתפסת אצלו על שקר ?
האם את מוחקת SMS וטלפונים ?
האם מנעת ממנו קשר אישי ממך? יחסי אישות !!
האם אומרת לו מילים דוחות וכדומה ?

כנראה הוא מקנא לך ולא משנאה אלה מאהבה
והוא חושש לאבד אותך
כנראה הוא מרגיש שאת מיתרחקת ממנו עוד לפני
או שמישהו החדיר לו לראש דברים
אני גבר שעבר חויה דומה לזו
מה שכן אצלי הייתה דחיה -מלל כלפי לא יפה
מחיקת SMS וטלפונים
איחורים מהעבודה של אישתי והחלפת בגדים לבגדי יציאה לאחר עבודה
מגיעה בעות מאוחרות מהעבודה [ממש לילה]
שלפון של בחור שמיתקשר אליה בשעה 10 וחצי בלילה לפני שהיא נכנסת לבית שכחה למחוק את זה וכשחוזרים אליו הוא טוען שהוא לא מכיר אותה
יש פה הרבה מהעניין


יש פה איזה משהו שמפריע לקשר
ואדם שרוצה לוודא את המצב שבו הוא נמצא רוצה לוודא שאישתו אכן רק איתו
כי זה מעלה בו חשדות
אותו דבר אם הוא היה עושה לך כן-ואת היית מרגישה שהוא מיתרחק ממך ואת אוהבת אותו
את גם היית בודקת את המצב
תראי לו שהכל בסדר
לפי דעתי תיק במישטרה לא מוסיף לכם כלום
פשוט להיתקרב אחד לשני להחזיר את האימון
עברתי על בשרי את זה !!!!

אשרית שלום
אכן את צודקת בכך שאלימות היא לא רק מכות, וכי יכולה להיות אלימות לא פחות קשה מאלימות פיזית (אם בכלל כדאי להשוות) - אלימות שהיא קשה להסברה, להוכחה ולתוכחה.

מה יכול לקבוע האם השתיקות של בעלך הן אלימות-
האם אלימות היא התנהגות שניתנת להגדירה רק באמצעות החוק?


אני לא בטוח.

ההגדרה של אלימות יכולה להיות גם הגדרה סובייקטיבית (כלומר לא רק הגדרה אובייקטיבית- האם הייתה מכה? הייתה קללה? היה איום? היו שבירות חפצים?) כלומר הגדרה שהיא תוצר של התחושה הפנימית שלך- של מה שאת עושה לעצמך ואומרת לעצמך בעקבות השתיקות של בעלך (למשל- תחושת אשמה... חשש שהוא ישתוק לנצח... מתח... קושי להבין מה לא עשית בסדר...).

אם את מסכימה איתי בקשר להגדרה זו- הרי שנשאר לשאול

1. מדוע את פוחדת שזה יתפוצץ ולא תחזרי- כלומר מה בכלל "מחזיק" אותך... ואולי זה שאת לא הולכת , זה דבר שרק מחזק את השתיקות...
2. אם בעלך לא פנוי כרגע לטיפול- מדוע שלא תלכי את לטיפול- ולא מתוך הבנה (לא מדוייקת לטעמי) שאם את הולכת לטיפול אז זה אומר שהבעיה אצלך. אני מניח שבטיפול יעזרו לך להתחזק מול השתיקות ולא לקחת עליהן אחריות. וגם אולי להתמודד עם הפחד שאולי זה יתפוצץ ותעזבי.
3. אם בהמשך תגיעו לטיפול משפחתי-זוגי (תוצר של טיפול שלך יכול להיות היכולת שלך לומר לבעלך- כדי שנוכל להמשיך אנחנו צריכים טיפול זוגי) הרי שתוכלי יחד עם בעלך לברר את השתיקות הללו. מה הוא מנסה לומר לך באמצעות השתיקה, מתי היא מתרחשת ... למה הוא רוצה להעניש אותך וכך הלאה... אך כפי שאת אומרת את עדיין לא במקום הזה.

אני מקווה שיש לך כעת כמה כיווני מחשבה ופעולה- ואם יש לך שאלות נוספות את מוזמנת לכתוב
מני

תתלונני אל תשתשקי כמוני זה הרס והתעללות נפשית לאף אדם אין זכות להתעלל באחר !

מיטל שלום

מפנייתך קשה מאוד להבין האם מדובר במריבה או מחלוקת שהיא בגדר ה"נורמה" (דבר שלפעמים קשה מאוד להגדיר) או שפנייתך מבוססת על תחושה שקיים חשש לשלומה של אימך- פיזית ונפשית. ממה את בדיוק נבהלת?

אני מניח שכך או כך את נמצאת בסיטואציה מורכבת- שכן הגבר שאת מתארת אינו אביך.

האם אימך יודעת שנבהלת- שיתפת אותה בכך?
זה שאת דואגת לאימך - לכאורה דבר יפה מאוד. אבל השאלה היא מה איתך- ?
לי נדמה שגם לאימך יש את הזכות (והחובה) להגן עלייך- לכן מן הראוי שהיא תשמע מקרוב על תחושתייך בעניין המריבות. כך היא תוכל להיות ערה לכך שהסיטואציה משפיעה עלייך לרעה.

אני מניח שהעליתי יותר שאלות מאשר תשובות- לשאלתך.

מני

גם אני, כמו עורך הדין שלך, מאמינה שאין לבעלך סיכוי לזכות במשפט, אך מה שאני כן רואה הוא איך בעלך מצליח להפעיל אותך ולהמשיך לשלוט בך, דרך איומיו והדרך בה את את מתייחסת אליהם.

אין דרך למנוע מבעלך לדרוש את זכויותיו על פי חוק. יחד עם זאת אני סומכת על המערכת המשפטית ואנשי מקצוע בהם היא נעזרת, שידעו לפסוק נכון לגבי טובת הילדים.

נכון, ישנם המנצלים אפשרות זו עד תום, במטרה לפגוע, להחליש ולהשפיע על האשה. אך ישנם גם אחרים שמאיימים בלבד (וכנראה שלעתים זה מספיק כדי להשיג את מטרתם...), ואינם פותחים בהליכים משפטיים, אלא מסתפקים בדיבורים. אולי בעלך ביניהם...?

אני לא מציעה לך לוותר או להכנע לגבי דברים שאת בטוחה בהם. מה שמטריד אותי זה הכח הרב שאת מייחסת לבעלך, או במלים אחרות, החולשה שלך מולו.

הטיפול שאת מקבלת אמור לסייע לך להתחזק (במקום להיות קורבן), לעשות את ההחלטות הנכונות עבורך ולהוציאן לפועל. עליך לגייס כוחות לתקופה לא קצרה ולא קלה, אך אם תהיי עקבית, בסופו של דבר תקצרי את הפירות.

אל תבזבזי את כוחותיך על ויכוחים עם בעלך. הוא ממילא לא שומע אותך ואת זקוקה לכל גרם של כח בשביל לעזור לעצמך. השאירי לבעלך לטפל בעצמו.

בהצלחה,

פנינה

בבקשה

לא ברור מה את שואלת כאן
מני

אני רוצה לנסות להציג את השאלות במקומך.

איך אני יכולה להחליט על עמדתי ביחס לבעלי כשפעם הוא נחמד אלי ופעם מתעלל בי?

האם אני מעורערת? מה עובר עלי?

האם מותר לי להתנגד ליחסי מין עם בעלי? האם יש לי זכויות על גופי? מדוע אני לא מסוגלת להגיד לו את זה?

האם אני באמת לא מבינה מה קורה כאן? או שאני מבינה אבל לא מעזה לעשות מעשה ולשנות את המצב? ממה אני באמת פוחדת?

האם בעלי זקוק לטיפול? האם אני זקוקה לטיפול?

מקווה שעזרתי,

פנינה

קודם לשאלותיך:

פקידת סעד, במקרה שעליו את מדברת, מתערבת כאשר קיבלה יפוי כח לעשות כן על ידי בית המשפט למשפחה (או גם מבית הדין הרבני) וכאשר מדובר בבני זוג שאינם נמצאים ביחד ויש להבטיח לילדיהם לראות כל אחד מההורים. כאשר בני הזוג מגיעים להסכם וההסכם מקובל על פקידת הסעד, אשר עניינה הוא בראש ובראשונה טובת הילד, ההסכם מקבל תוקף משפטי ומעורבות פקידת הסעד הסתיימה.

אם הסדרי הראיה שנקבעו כוללים ביקורים במרכז קשר, סיום מצב זה מחוייב אף הוא בהחלטת בית המשפט והוא מתנהל תחת פיקוח מרכז הקשר ובתיאום עם פקידת הסעד, כל עוד לא הוחלט אחרת.

אמנם, כפי שאת מציינת מדובר בסכסוך זוגי ולא הילד הוא הגורם לכך, אך הילד מושפע מכך ולכן יש ליצור את מירב התנאים על מנת שהוא עצמו לא יפגע בשל הסכסוך בין הוריו. זו בעצם הסיבה למעורבותה של פקידת הסעד וזה תפקידה.

ובהזדמנות זו, ולא רק לשואלת:
אנחנו קוראים בפורום זה לא מעט תגובות שאינן חיוביות דוקא, לגבי מעורבות הרווחה בבעיות אלימות במשפחה. כשאני מנסה להסביר לעצמי מדוע זה קורה, אני מזכירה כי חלק גדול מהתגובות נאמר בשעת כעס, משבר ולחץ. קשה לראות את התמונה כולה כאשר נמצאים עמוק בתוך ה"בור". ברור לי גם שקשה לקבל התערבות חיצונית-סמכותית, בנושאים כל כך אינטימיים ומשמעותיים כמו האמהות. אין ספק שהרגישות בנושאים אלה הופכת כל התערבות לקשה, גם עבור פקידת הסעד. אבל פעמים רבות קל יותר לבוא ולזרוק את כל הכעסים שהצטברו על גורם חיצוני מאשר לעשות בדק בית פנימי.
קיימים בודאי מקרים בודדים בהם ההתערבות יכולה להיות כושלת או מוטעית, כמו בכל דבר. אך חשוב לא לצבוע את כל התמונה על פי אותם מקרים, שיתכן ומקבלים מקום נכבד בפרסומים, שלא כמו כל אותם מקרים שלא התפרסמו וסייעו במניעת פגיעה בילדים.

והערה אחרונה: אני לא יודעת מהי משפחה טובה מאד ומתי משפחה הופכת למשפחה במצוקה. אבל אני יודעת שכל משפחה שנקלעת למצוקה ומתמודדת עם מצוקתה, יש לה סיכוי גדול להפוך למשפחה טובה.

הארכתי הפעם,

פנינה

אני מבינה מתגובתך שאולי נשמעתי כמותחת ביקורת על הרווחה והאמת היא שאני נתקלתי רק בעובדות סוציאליות נחמדות עד היום וההסתייגות שלי נובעת מהסטיגמה הציבורית של הרווחה כמי שמוציאים ילדים מן הבית. אני מבינה שלא מדובר כאן במצב כזה, אבל מה לעשות וכפי שכתבת, האימהות היא מקום רגי ש ואף אחד לא אוהב שמתערבים לו באינטימיות, חוץ מאשר אלו שעושים שימוש ציני במערכת, כמו בתלונות שווא. הפחד שלי נובע כמובן מהאפשרות שהגרוש שלי יגיד עליי דברים רעים במטרה לנקום בי על כך שהוא הסתבך עם המשטרה בעקבות איומים עליי ושפקידת הסעד תיאלץ לבדוק את העניין למרות שעל פניו ברור שהילד מטופל היטב. פשוט שמעתי סיפורים ולא בא לי להיות במקום הזה. יכול להיות שהבעיה שלי היא שאני מייחסת לגרוש לי איזה כוח לעולל לי רע. אני מקווה שאכן מדובר במערכת אינטילגנטית ורגישה שיודעת לזהות את המצב ואני מקווה שהמעורבות הזו אכן תהיה לטובת העניין. אני בטוחה שנתקלת במקרה כזה של אמא שמצאה את עצמה בסיטואציה כזו שהיא לא מבינה איך זה בכלל קרה לה , כי האסוציאציה היא של שכבות מצוקה ואנשים לא נורמטיביים. אני חייבת להגיד שהפורום הזה הוא אחד המקומות שבהם יש קצת תיקון לרושם הזה, ועל כך תודה לך.

לדעתי, כאשר תגיעי לשלב שבו את מסוגלת לספר לבעלך שפנית למרכז - ואת כבר תרגישי כשזה יקרה - זה יהיה הזמן לספר לו.

אולי קשה לך לשמור אצלך "משהו" (סוד) שבעלך אינו יודע ואינו מעורב בו. זה משום שאת כבר רגילה, אולי, שכל דבר שאת עושה/חושבת/מרגישה עליו לדעת גם כן. אבל את לא באמת חייבת להתחלק איתו בכל דבר.

ישנם דברים שמותר לך לשמור רק לעצמך ואולי את צודקת שאת עדיין לא מספרת לו שפנית לטיפול. כי אם את עדיין לא חזקה מספיק לעמוד מולו ואת חוששת שהוא לא יסכים לצעד שעשית (או אף יגיב באלימות), אולי עדיף באמת לחכות ולא לספר לו, עד שתהיי מספיק חזקה. את נמצאת בתהליך בו את לומדת כיצד להגן על עצמך. קחי את הזמן ואת הסבלנות לעצמך.

מצד שני, יתכן ופנית לטיפול מתוך כוונות לשקם ולטפל ביחסיך עם בעלך. אם את חושבת שהוא יכול לקבל את זה, אולי תוכלי להסביר לו שזה לטובתו ולא נגדו. הוא עוד יכול להפתיע אותך ולהצטרף גם כן לטיפול.

אני בדרך כלל נוהגת להציע למטופלות במרכז שאני אתקשר מטעם המרכז ואציע לבעל להגיע לטיפול, כחלק ממדיניות המרכז לטפל בשני בני הזוג (כל אחד בנפרד), לאחר שאשתו הופנתה כבר אלינו. הרבה פעמים זה מצליח. את יכולה לבקש מהמטפלת שלך לבדוק אפשרות כזו.

בקשר לאומץ שלך לסבול את האלימות: כנראה שאת מקבלת כח מהשיחות. את הכח הזה תתעלי במשך הזמן כדי להגן על עצמך מפני האלימות ולא כדי להמשיך ולסבול מאלימות.

המשיכי בטיפול ובהצלחה!

פנינה

יש לי שני רעיונות בראש, מכאן תוכל להמשיך לחפש באינטרנט:
1) "שנה ליד הים", מאת: גואן אנדרסון
2) "לאכול, להתפלל, לאהוב" - מאת: אליזבט גילברט
היות והמחברים אינם דוברי עברית, בודאי תוכל למצוא אותם גם באנגלית.

קריאה מהנה!
פנינה

קודם כל אני לא מסכימה עם אמירתך שילדים מעדיפים מכות על תקשורת. הכרתי לא מעט ילדים "שלא יודעים להרביץ" אך נדחפים על ידי הוריהם "להחזיר", "להיות גבר", "לא להיות פראייר". אותם ילדים גדלים בתחושה של כשלון ותסכול, כי הם באמת אינם יכולים לספק עבור הוריהם את מה שהם מצפים מילדיהם.

הורים כאלה חוטאים פעמיים: פעם אחת כי הם דוחפים את ילדם להיות אלים (מה שיסתבר בשלב כזה או אחר כדרך ללא מוצא) ופעם שניה כי הם לא מכבדים את ילדם ולא קשובים אליו.

נכון, ודאי שישנם ילדים שנוטים להיות יותר אימפולסיביים, יותר מוחצנים, יותר תוקפניים ואף אלימים. אם לא נשים גבולות לילדים כאלה ולא נעזור להם לשלוט בדחפים אלה, הם עלולים לפתח התנהגויות שיקשו עליהם להשתלב בחברה הנורמטיבית.

שימת גבולות ולמידה של דחיית סיפוק חיוניים לילד. בכך שאנחנו יוצרים לו גבולות אנחנו גם משמשים לילד כמיכל שעוטף אותו ומגן עליו וגם מאפשרים לו להתמודד עם תסכול ולפתח חוסן.

אגב, מעניין מהי ה"שפה" בה מדבר בעלך עם הבן. האם הוא מסכים לבנו להיות אלים גם בבית?
האם הוא-עצמו מגיב כלפי בנו באלימות?

אם בעלך לא מוכן לשמוע אותך, אולי אפשר לדבר עם הגננת או המורה (בן כמה הילד?) ולהציע לה לדבר על הנושא באסיפת הורים. או אם את מכירה מישהו שבעלך מכבד את דעותיו ומקשיב לו, שיכול לשוחח איתו על הנושא באופן ספונטני...?

בהצלחה,
פנינה

ראשית אני חייב לציין שמעורבותך מעוררת הערכה- את הולכת ובודקת טוב מאוד את הנושא וזה יפה.

לעניין ד"ר הרצוג
ד"ר הרצוג פועלת מתוך עמדה ביקורתית על מערכת הרווחה (שאני חלק ממנה) והמשפט בכל הקשור לתהליכי הגנה על ילדים והוצאתם למוסדות. עבודתה חשובה וחלק ממסקנותיה אינן מופרכות- אכן נעשות טעויות וישנם מהלכים שאינם משרתים בהכרח את הילדים. אני מניח שאפשר גם לחשוב ולהשקיע מאמצים בשינוי השיטה של הוצאת ילדים מהבית. אכן צריך לעשות את כל המאמצים האפשריים שהורים ישארו ההורים של ילדיהם, ולהעניק להם את האפשרויות להיות הורים טובים.

עם זאת, יש להתייחס אל הדברים של ד"ר הרצוג כחלק מהאמת ולא כאל האמת כולה. ייש לא מעט מקרים שהתערבות פקידי סעד ומערכת המשפט הטיבה ושיפרה את מצבם של ילדים שחיו בסיכון וגם את היכולת של ההורים להטיב עם ילדיהם.

השאלה כעת היא מה האלטרנטיבה שעומדת בפנייך.
אני מניח שאם בעלך\ או הגרוש שלך לא היה במעצר בית, הרי שלא היה צורך בהתערבות החוק.
אם העובדה שבעלך במעצר בית איננה מלמדת על פגיעה בילדים הרי שלטעמי אין מה לחשוש . פקידת הסעד תתרשם אף היא מכך, ומסקנותיה יהיו בהתאם.

במידה ובסיטואציה הנוכחית יש פגיעה בילדים- אז עלייך לשמוח על התערבות פקידת הסעד ולהאמין שהיא תעזור לכולכם לשפר את מצב הילדים.
קשה לי להאמין שה"סרט השחור" שמדאיג אותך בהמשך לדבריה של ד"ר הרצוג יתממש אם לא מדובר בהזנחה והתעללות שלך או של בן זוגך בילדים. לפקידי סעד יש כלים שונים שהם יכולים להפעיל והוצאה מהבית מתקיימת רק במקרים חמורים וקיצוניים ביותר.

דרך אגב- אם המלצותיה של פקידת הסעד יהיו שנדרש טיפול להורים ו\או לילדים ואת חוששת מעןבדים סוציאליים- תוכלי תמיד לממן לעצמך טיפול בשוק הפרטי. זאת כדי לפתור לעצמך את הפחדים מעובדים סוציאליים וממערכות ממסדיות. האפשרות השנייה היא שאת יכולה להיפגש עם פקידת הסעד ועם עובדים סוציאליים ולספר להם על החששות האלה שלך ואז לשמוע איזה פתרון הם מציעים לך.

חשוב שתמשיכי להיות "סקפטית" כלפי ה"מערכת" אבל שגם תשאירי לעצמך את האפשרות שייתכן שתוכלי להיעזר בה ולקבל עזרה טובה ואמיתית עבורך.

בהצלחה
מני

לצערי אני חוששת שהמערכת מתייחסת לכל מקרה בו הייתה אלימות, גם אם מילולית, וסופה במעצר, כאל סוג של סביבה שיש לבחון אותה בשבע עיניים. הבחינה הזאת מעמידה אותי במצב שכאילו בוחנים את האימהות שלי ועלולים לפגוע בה. לא הייתה כאן פגיעה בילד, חוץ מאשר אם סיטואציה כזו בין הורים פוגעת בילד כמו כל סכסוך או פירוד, וגם כמובן הניתוק הכפוי מן האב בעקבות המעצר. אני מצד אחד שמחה על המעורבות והאפשרות שמישהו חיצוני ומקצועי יסדיר את המפגשים, אבל האוירה הציבורית היא של פחד מהרווחה ושצריך לעשות הכל כדי שלא יתערבו.
בשכל אני יודעת שהבית שלנו הוא בית טוב ושאני אמא טובה אבל החרדה מאובדן השליטה על המצב קשה לי. אני גם לא בטוחה שזה רעיון טוב לשתף את המערכת בחששות שלי, אולי הם יחשבו שאני מסתירה משהו? מתי מסתיימת המעורבות שלהם?

נראה לי שאת נמצאת במצב שאין לך בו הרבה בחירה- מכיוון שההחלטה בנוגע למעורבות פקידת סעד איננה שלך- מישהו אחר החליט בשבילך.

כעת נותר לך לבחון איזה סוג של שיתוף פעולה את רוצה. אני לא יכול להבטיח לך מראש מה יכולות להיות התוצאות- עצתי היא שעלייל להיפגש עם פקידת הסעד ולבקש ממנה שתסביר לך טוב מאוד את עבודתה\ את תפקידה, וכיצד היא מבצעת אותו ומה היא מצפה ממך בעניין.

אחרי שתוכלי לשמוע את הדברים האלה ממנה אולי תידעי קצת יותר איפה את עומדת.


ודבר נוסף- שנוגע לילדים.
מה שאת כותבת - זה בדיוק העניין. הורים רבים חושבים שאם ילד "לא חוטף מכות" אלא רק עד או מתבונן או נחשף לסיטואציות אלימות במשפחתו אז זה מחוץ לתחום שלו. וכאן הטעות. ילדים יכולים לעבור סבל נוראי בעקבות מלחמות של ההואים שלהם- ולהורים קשה לקבל את זה, לקבל את עצמם כפוגעים.
הרווח של התערבות של פקידת סעד במקרים כאלה, כך יכול להיות, אם בעקבות ההתערבות ההורים מכירים בכך שהילד וגם הם, זקוקים לעזרה.


מני

אנה שלום
פקידת סעד נכנסת לתמונה לרוב שכההורים לא מסתדרים ויש סכנה שהילד הופך להיות כמו כדור במשחק פינג-פונג. סליחה על הדימוי אבל אני נוקט בו במכוון כדי להצביע על כך שהדבר עלול לפגוע בילד.
פקידת הסעד מדברת עם הגננת ועם עוד גורמים כי מחובתה לאבחן את מצבו של הילד, עד כמה הוא מטופל, ואינו עובר הזנחה. היא נפגשת עם כל הגורמים כולל הוריו כדי לגבש המלצה- שעל פי נקודת מבטה המקצועית- תהיה הטובה ביותר עבור הילד.

קשה לקבוע מראש כמה זמן לוקח עד שיהיה הסדר קבע רגיל. זה מאוד תלוי במצב.

לגבי מרכז הקשר- כאשר מתרשמים כי נשקפת סכנה לשלומו הנפשי-גופני של הילד מצד אחד ההורים, אבל גם שחשוב שהוא יהיה איתו בקשר- לשם כך נפגשים במרכז קשר. כדי שהמפגש ייערך באופן שבו הילד יהיה מוגן. עד כמה שאני רוצה לקוות ולהאמין מרכזי הקשר לא מסתפקים בכך- אלא אמורים להדריך את ההורה כיצד ליצור את הקשר עם הילד ולעזור להם לבנות קשר טוב יותר.

בהצלחה
מני

קובי שלום רב

לפנייתך יש מספר היבטים, חלקם נוגעים לאופן בו מתנהל הקשר עם גרושתך והבן המשותף שלכם והחלק האחר נוגע להיבטים חוקיים-משפטיים.

בנוגע להיבט של החוק ומערכת המשפט-
אשתך הגישה תלונה נגדך כי אמרת לה ש"תבוא אליה הבייתה לראות את הילד גם אם תצטרך להיכנס אליה הבייתה" ואז הוספת בסוגריים שכמובן מדובר בפנייה לעובדת סוציאלית וכדומה...
לא ברור האם הוספת את המסרים המרגיעים הללו בדבריך או לא. ייתכן ולא- ואז גרושתך חוותה את הדברים כאיום, או שאמרת לה דברים נוספים, שקים יותר שאתה לא זוכר (כי נורא כעסת) , או שאתה מתבייש לומר. יש כל מיני אפשרויות. מה שברור הוא שמהלך העניינים הציק לך וייתכן שהיית סוער או כועס.
אם אשתך הגישה תלונה- ואפילו זו הייתה תלונת שווא- מה שנותר לך זה לחכות לטיפול של החוק בעניין. לא בטוח שתלונת נגד על האיומים שלה תעזור, עין תחת עין ושן תחת שן לא מתקבלים כאן, לכל היותר יפתחו תיקים הדדיים שאינם מבטלים זה את זה.

שים לב- ייתכן שזה מה שהיית אמור לעשות מלכתחילה- מדוע לא הגשת תלונה על האיומים, למה היית צריך לחכות שהיא תגיש תלונה? זה נראה כאילו לקחת את החוק לידיים.

ודבר נוסף- שים לב לכך ש"הכנסת" את עצמך להתנהלות לא בריאה. מדוע אתה צריך לשלם 10000 ש"ח ולא 7000 ש"ח - ואחר כך אין לך מה לשלם. גם כאן אתה לוקח את החוק לידיים ואחר כך אתה נקלע לצרות. מה שברור הוא שהיית צריך לשלם את ה 7000 כפי שנקבע בחוק ואם נקלעת לתקופה קשה אז היה עליך לגייס את הכסף- גרושתך לא צריכה לסבול מכך.

לגבי הקשר עם הילד - אתה יכול לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ליחידת הסיוע שם ולבקש הסדרי ראייה. פקידת סעד לסדרי דין תבדוק את המצב ותיתן המלצה.

אף אחד לא מונע ממשפחתך להגיש תלונה במשטרה. לגבי הסתת שווא- תוכל לחכות למשפט שיהיה בגין תלונתה ואז לסמוך על בית המשפט שכריע בעניין. אבל כאמור זה לא מונע ממך לבדוק את האפשרות עם עורך דין- של הגשת תלונה על הסתת שווא.

לגבי מערכת היחסים עם גרושתך. שים לב שלמעשה לא נפרדתם לחלוטין. הקשר בניכם המשיך להתנהל באמצעות הכסף והילד. תחילה היית "לארג'" איתה ואחר כך הפכת לתלוי בה וברצונה כשלא יכולת לשלם. זה מצב בהחלט לא רצוי ועליך לחשוב ולראות איך אתה שומר על עצמך. איך אתה משלם בדיוק מה שצריך ועושה את מה שבדיוק מצופה ממך בלי ג'אסטות קטנות או גדולות. כך תמנע צרות וגם תיצור עבור הבן המשותף אקלים בריא יותר.

אם היא לא עומדת בהסדרי הראייה עליך לפנות לפקידת סעד לסדרי דין ולבקש בחינה של הסדרי הראייה אל תנסה לסדר או להסדיר את הדברים לבד.

מקווה שתוכל לצאת מההסתבכות ולשמור על עצמך ביתר עירנות
שיהיה בהצלחה.

מני