פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

אני מקווה שנצא מזה, בעזרת המטפל הזוגי שלנו, כי בינתיים לבן זוגי קשה מאד "לצאת מזה" והוא מסתגר... אני מאד רוצה שזה יסגור את הנושא מאחורינו.

שלום לך,

ראשית, אתם לא היחידים. ישנם מקרים רבים שבהם מוגשת תלונה כנגד הבעל ועד שהמשפט מגיע בני הזוג "מתאהבים" מחדש. ישנם מקרים שבהם בני הזוג "מופתעים" מכך שהתלונה הפכה לכדי הליך משפטי שסופו במשפט.

לפי מה שאת מתארת ייתכן ובית המשפט ישתכנע בכך שמדובר במקרה חד פעמי - גם עורך דין טוב יכול לעזור בכך.

עם זאת אני רוצה להפנות את תשומת ליבך למנגנון נוסף שייתכן שקיים בסיפור שלך. נשים מוכות נוטות לא אחת לעשות מינימיזציה (לצמצם) מחומרת האירוע והאלימות שהופנתה נגדן , אולי מתוך תחושת אשמה על הגשת התלונה, אולי מתוך פחד להישאר לבד או בעקבות סנקציות של בן-הזוג.
על כן- גם אם הגשת תלונה ויהיו השלכות המשפט אשר יהיו, אין זה אומר שאת פגעת בבעלך. זה רק אומר שעליו לקחת אחריות על הפגיעה בך ועל ההשלכות שלה.

אם הדבר הוביל בסופו של דבר לטיול משותף שלכם ולבניית תקשורת טובה יותר תוך לקיחת אחריות מצידו על הפגיעה שעברת (בעקבות האלימות) אז יופי. ואם אכן מדובר באירוע חד-פעמי ואת לא חשה מאויימת או מצטמצמת בתוך הקשר אז הגשת התלונה יכולה לשמש לקח לעתיד- כמשהו שבונה את הקשר ולא משהו שהורס אותו. את העברת יפה את המסר "לא ארשה לפגוע בי".

מקווה שתוצאות המפשט יתרמו להמשכיות נורמטיבית של הזוגיות

מני

.

איזה עונש עשוי ביהמ"ש לפסוק לו? האם יתכן שיצא ללא עונש כלל? האם כרוך בזה רישום פלילי? האם אוזמן גם אני למשפט?(אני לא קיבלתי שום הודעה שמתקיים דיון בעניין הזה, אני יודעת שמתקיים רק כי בעלי קיבל את הזימון).
אי הוודאות מכרסמת בי..אני לא נרדמת בלילה.. ובן זוגי בהלם, הוא גם לבד בסיפור הזה כי כמובן לא סיפר לאף אחד ומתמודד לבד, ובינתיים גם לא קובע פגישה עם העורכת דין שנתתי לו את המספר שלה...

לא חכם להתנבא, אבל עד כמה שאני מצויה בדבר, סביר כי בעלך יקבל של"צ, כלומרן שעות שהוא תורם לטובת הציבור, במקום שיקבע לו. היות והיתה אלימות, גם אם פעם אחת בלבד, והדבר הובא לדיון משפטי, אזי בית המשפט חייב להתייחס לחוק שדן באלימות מסוג זה ואינו יכול להתעלם יותר ממנה.
במקרים רבים אין האשה מוזמנת לדיון. כפי הנראה חומר החקירה מספק את התביעה וכנראה שזהו גם המקרה שלך. עם זאת תוכלי לבקש להיות נוכחת באולם.
כפי שכתב לך מני, ניתן להביט על כל העניין בפרופורציה ואפילו לעבור אותו ולצאת מחוזקים ממנו, שהרי את אומרת שהמקרה היה חד פעמי ואף הביא אותכם לטיפול זוגי. טיפול זוגי נוגע ביחסים בין בני הזוג ויכול היה לתת לכם הזדמנות להבין יותר טוב האחד את השני ולקרב ביניכם.זה מה שנחוץ לכם עכשיו.
את מתארת תגובות קשות שלך ושל בעלך בעקבות ההזמנה לבית המשפט.האם אתם מסוגלים לחזק ולתמוך האחד בשני בעת שכזו? האם אתם יכולים למצוא האחד בשני שותף וחבר בעת צרה?
אם הדבר מעל ליכולתכם כרגע, אולי תוכלו להעזר בכמה שיחות עם איש מקצוע, שיוכל לעזור לכם לדבר ביניכם.
נראה לי שהקושי העיקרי הוא דוקא בכך שכל אחד מכם עלול להרגיש בודד ומתקשה לשתף את בן/בת הזוג בהרגשותיו ומחשבותיו. שיתוף של עוד מישהו בחווייה הקשה, אם זה חבר, בן משפחה איש מקצוע או גם עורך דין ושחרור הסוד, ביחד עם עיבוד תחושת הבושה, החרדה והאשמה, יכולים לעזור.
אל תשארו עם הבעיה לבדכם. כשתצליחו להתגבר עליה, אתם עשויים לצאת מחוזקים עוד יותר מקודם. אספו את עצמכם כדי לומר לעצמכם שהתמודדתם ויכולתם לקושי. אל תשאירו את הנושא סגור, כדי שלא יעיב על זוגיותכם בעתיד.

פנינה

אשמח אם תעדכני אותי בנושא ואיך זה התפתח כי אני באותה סירה ואף יותר חמורה אני צמאה לכל פיסת מידע אני ממתינה לתשובה בקוצר רוח

קודם כל, אחרי שבעלי התאושש מההלם של קבלת הזימון, וגם אני אמרתי לו כמה פעמים שאני תומכת בו ואנו בזה ביחד, התאוששנו ביחד ואף התחזקנו. זה אפילו מאד קירב בינינו, התחושה של "שנינו בסירה אחת".
חוץ מזה גם הגיע מועד הדיון, ואנו כמובן הצטיידנו בעו"ד. האפשרויות שעמדו בפנינו היו או לנסות לבקש מהפרקליטות שתרד מכל העניין (והם לא הסכימו). לפיכך הציעו לנו או לבקש עיכוב הליכים (כדי למנוע רישום פלילי) - זה אומר עוד חודשים ארוכים של דיונים . או לבקש אי הרשעה שזה אומר רישום ל 5 שנים, אבל ברישום כתוב שאין הרשעה. ועל האופציה השנייה הלכנו, כי לא רצינו להסתובב עוד בביה"מש. עוד יהיה לנו תסקיר של קצין מבחן אבל בעיקרון זהו. אני מאחלת לך, לכם, בהצלחה רבה. אם מרגישים ביחד בסיפור ותומכים אחד בשני זה יכול להיות מחזק זוגיות...
ותודה גם לכל מי שתמך בי כאן בפורום, זה היה לי חשוב. ואני מקווה שבאמת בקרוב נהיה אחרי זה לגמרי מכל הבחינות.
את מוזמנת לעדכן גם אותי או לשאול עוד שאלות...

לשרה שלום

הסוגיה שאת מעלה היא סוגיה של גבולות בתוך המשפחה, הן בהקשר של התנהגות אלימה והן בהקשר של סדר יום ועיסוק בתוך הבית.

ישנם מספר נושאים שאת מעלה ודורשים התייחסות
תחילה- בנך עובר כעת לתקופת ההתבגרות והוא כבר אינו ילד קטן. ידוע שבתקופה זו מה שהתאים בעבר כבר פחות מתאים בהווה ומתחולל משא ומתן על עצמאותו.

הגירושין והנישואין - לא ברור מה קורה לבנך ביחס לאביו הביולוגי וביחס לדמות החדשהשנכנסה למשפחה.

ההתנהגות האלימה- מדאיגה כשלעצמה. ייתכן והיא סמפטום של הסערה שמתחוללת בנפשו, או גם של צורת היחסים בניכם. כך שלאורך השנים איבדת סמכות וכוח מולו.

כדי להתמודד עם סוגיות אלו מומלץ לך לפנות לאיש מקצוע. במיוחד עם ניסיון בטיפול בבני נוער ובמשפחות. תוכלי לקבל הדרכה כיצד להתנהל מול בנך. ייתכן ואף יומלץ הוא יעבור טיפול אך כמובן שהדבר צריך להיות בהסכמתו.


מני

שלום לך,

ממה שאת מתארת באמת מצטיירת תמונה לא פשוטה. שני הילדים שלך, שבינתיים בגרו, שילמו כנראה מחיר יקר על חוסר שיתוף הפעולה שבין הוריהם והתוצאות הן בדידות חברתית, אלימות, חוסר הסתגלות למסגרת וחוסר גבולות.

לא ברור מהי הפנייה שלך לבית המשפט לנוער, אבל אני מבינה שגורמי חוק ורווחה מעורבים בעניין הבן הצעיר וטוב שכך, כי אולי יש עוד סיכוי להציל משהו ולשפר את הקשר שלו עם שני הוריו. יש עדיין אפשרות להיעזר בטיפול כחלק מההתערבות שתוצע לגביו בבית המשפט.

המצב יותר קשה עם הבן הגדול ואת אכן שואלת איך את יכולה לקרב אותו אליך. בהתאם לגילו הוא כבר עצמאי ויכולתך להשפיע עליו מותנית ברצונך הטוב וברצונו החופשי.

את אובדת עצות. גם לי אין "עצה" לתת לך, שתוכל לגשר על הנתק והפער שנוצר בינך לבין בנך הגדול. אולי כדאי לך לנסות לשוחח עם מטפל מקצועי כדי להבין יותר טוב את עצמך ואת הקשר שלך עם בנך ולחפש כיוונים חדשים ליצירת קשר איתו.

בכל אופן, השינוי צריך לבוא מבפנים. חשבי איך את יכולה להביא את בנך להאמין שאת באמת רוצה את קרבתו ומקבלת אותו כמו שהוא. כשתרגישי כך, אני מאמינה שזה גם יקרה.

בהצלחה,
פנינה

שלום אלי,
קודם כל, אפשר להגיע לטיפול במרכזים של שרותי הרווחה מבלי לערב משטרה.

הטיפול במרכז של שרותי הרווחה דוקא יוצר מגוון אפשרויות שלא תמיד קיים אצל המטפל הפרטי.
למשל: אפשרות לטיפול קבוצתי, זוגי או משפחתי וכן אפשרות להיעזר בגורמים משיקים לרווחה, כמו משרד השיכון, ביטוח לאומי, שירות מבחן ועוד, וכן בארגונים חברתיים שונים המסייעים בעת הצורך.

חשוב גם להדגיש כי הטיפול והנסיון המקצועי בתחום אלימות בין-זוגית נרכשים בעיקר במסגרות שהוקמו באמצעות משרד הרווחה ולכן שם מרוכזת ההתמחות בתחום זה.

אם בכל זאת החלטת לפנות למטפל פרטי, חשוב שתוודא כי יש לו ידע ונסיון בתחום האלימות במשפחה או אלימות בין-זוגית. תוכל לשוטט באינטרנט ולאתר מטפלים שמתמחים בתחום זה.

בהצלחה,

פנינה

הי
תוכלי לנסות להשאיר הודעה בקו חירום לילדים בסיכון

1-800-220-000

אני לא בטוח שאפשר להשאיר אותה בעילום שם- אבל תנסי ותסבירי את המורכבות

בהצלחה
מני

לאור שלום

לאלימות יש מדדים אובייקטיביים וסובייקטיביים.

החלק האובייקטיבי- שייך לשיקולים של מערכות החוק (בית משפט\משטרה) כדי לראות האם התמלאו תנאים מסויימים כדי להגדיר התנהגות מסויימת כאלימה ולפעול בהתאם.

החלק הסובייקטיבי- נוגע בעיקר לחוויה של הנפגע\ת.

מהתיאור שלך עולה כי את ובעלך פוגעים האחד בשני\ה. מעבר לשאלת החוק - נראה כי איכות חייכם נפגעת והזוגיות הופכת לשדה של הרס משותף. אתם שותפים לזוגיות אלימה.

כמו כן- עלי להפנות את תשומת ליבך כי ילדת הקטנה (אולי בדומה לך ולו) הינה ילדה שחשופה לאלימות במשפחה ובין הוריה. מבחינה זו היא מוגדרת מבחינת החוק כילדה שחיה בסביבה מסכנת- כלומר סביבה שאיננה מספקת תנאים טובים לגדילה והתפתחות.


אציע לך להעמיד ולשקול את הבושה שאת מתארת מול ההרס והפגיעה בילדה.

לטעמי - אם לא תלכו לטיפול- הבושה לא תיעלם היא רק תלך ותגדל.

מניסיוני - יש בידי המרכזים לטיפול ומניעת אלימות את הידע הנדרש ביחס לבעיית האלימות במשפחה. אמנם תמיד אפשר ללכת לפרקטיקה פרטית- אך בכך את מוותרת על זכות אלמנטרית שהמדינה מציעה לך.

עבודתך עם בני נוער בסיכון רק יכולה לשמש משאב שיעזור לך להכינס לטיפול ולהכיר בחשיבותו.

לבסוף אציין כי הבושה היא מנת חלקם של מטופלים רבים שמגיעים למרכזים למניעת אלימות, בין אם מדובר בטיפול קבוצתי או פרטני. רובם המכריע עוברים מחסום זה שהופך לשולי בתהליך העזרה שהם מקבלים.

בהצלחה
מני

שלום לך, אני מצטרפת וחושבת ויותר מכך ממליצה על טיפול, אני מכירה מטפל מצויין שהוא מומחה לטיפול באלימות במשפחה ודברים מהסוג הזה, קוראים לו ניר שיין והוא מטפל בתל אביב (במרכז שנקרא מרכז ד"ר טל, שהיא קליניקה פרטית ממש יפה!). אני ממליצה עליו כי הוא מטפל במקום פרטי, ונראה שחשובה לכם מאוד הפרטיות.

שלום לך

אתה מתאר דינאמיקה זוגית אלימה. פגיעות הדדיות אחד כלפי השני וגם כלפי הכלב.

מומלץ לך לפנות לפגישת ייעוץ במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה במקום מגורך.

ייעוץ מסוג זה לא יספק לך את האפשרות "לשנות את אישתך".

תוכל במסגרתו לעסוק בך-עצמך. באותם מקרים שבהם אתה סופג או מפעיל אלימות. לשם כך תידרש ממך יכולת לקחת אחריות ולהתבונן על החלק שלך בעניין.

למותר לציין שכדאי שגם אישתך תגיע לייעוץ- אצל יועץ אחר.
מקובל שכל אחד מבני הזוג מתחיל בייעוץ אישי-פרטני.

זה שאתה מגיע לייעוץ- זה לא אומר שאתה אשם, או לא אשם, צודק, או לא צודק- זה רק אומר שאתה מבין שאתה לא רוצה להמשיך לחיות ככה ואתה רוצה לטפל בחלק שלך בעניין.


בהצלחה

מני

א שלום

אינך יכול לקחת אחריות על האלימות של אישתך- אלא רק על ההתנהגות שלך.

אם אשתך אלימה כלפיך- זכטתך המלאה לפעול להגנתך ולפנות למשטרה ולהגיש תלונה.

אני מניח שתגיד ש"לא יאמינו לך משום שאתה גבר"

ואכן- רוב התלונות שמוגשות במשטרה הן של נשים כלפי גברים ולא ההפך.

אך עדיין - החוק נועד להגן גם עליך.

לגבי האלימות שלך-עצמך. עליך לקחת על התנהגות זו אחריות. זה שאתה מכה חזרה- לא פוטר אותך.

הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול- צללא שום קשר לזה שאישתך תלך לטיפול-
לא מומלץ להתנות זאת.
חשוב על כך שאתה אדם סובל, אינך מאושר ויש סיכוי שהמסגרת המשפחתית שלך תתפרק.
זו סיבה מספיק טובה שתפנה לטיפול ותתחיל לטפל בעצמך. זה לא אומר שאתה אשם, או שאשתך צודקת. זה רק אומר שאתה מכיר בכך שאתה זקוק לעזקה משום שלא טוב לך.

בעזרת טיפול מקצועי- במרכז לטיפול ומניעת אלימות במקום מגורך- תוכל לקבל מענה טוב לשאלות שאתה מעלה.

בהצלחה
מני

כמי שחווה עלילת שווא מאישה ולאור כל תגובותיך, אני נדהם מהנגיעות הלא נקיות שלך כאשר מדובר בנשים אלימות.
אין שום הצדקה לאלימות ואין בדבריי לצד זה או אחר באופן ספציפי למקרים אך, נוכחתי לראות בין השורות את מטרת התגובות ואני קובע כי יש צד פמינסטי מובהק מצד המשיב.

ואם אצייר לעצמי את דמות המגיב מאחורי המקלדת לא אופתע בכללל!!!!

לצערי הבמה שניתנת כאן אינה עזרה אלא לגיטמציה מובהקת להגברת האלימות של נשים כלפי גברים והכל בשם הדמוקרטיה השקרית.

המסר שלי לכל הזוגות ולכל הנשים הרבות כאן אשר יודעות כי כל פעולות הגבר הן השלכות של מעשיהן, לו היו חכמות היו מצילות את בתיהן ע"י ריסון עצמי שלהם.
לא בכדי אמר החכם מכל אדם ,,,


משלי יד א
חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו


לכן אם יש באמת שכל בקודקודך אישה,,,פני לתיקון נישואייך מהרה ולא לרשויות אשר מהוות איום על בעליכן ואומר בבטחה שכל אישה אשר תפנה לרשויות הגירושין שלה קרובים מאוד ואישה אשר תעשה כל מה שביכולתה לעזור לבעלה ולהצלת ביתה מובטח לה שלום בית אמיתי..

והזמן יגיד את דברו ועם עובדות לא מתווכחים.


וכל הנאמר כאן הוא על קצה המזלג
ואין בדבריי להצדיק אלימות אמיתית בפגיעה בצד השני אלא פתרון אמיתי וללא השלכות לעתיד.

וכן רוצחות חסרי ישע התחושה שמתקבלת נשים ממולטות מענישה ע"י ארגוני הנשים גדודים של עובדות סוציאליות עורכות איתן "שיחות," ולמפגשים אלה מכונות "טיפול"
בשעה שידוע כי רוב הנשים העובדות הסוציאליות אינן כשירות ואסרות לטפל בטיפולים קלניים המציאו להן תעסוקה נישה , הגובלת בבדיחה.

להבנתי יש להכניס לכלא נשים אלימות ולמגר את האלימות הנשית נגד קטינים חסרי ישע בפרט ולחשוף את חלקן של העו"ס באי הבאת האלימות הקשה של הנשים לידיעת הציבור.

שלום לך,

קללות בהחלטת נכללות בהגדרה של אלימות.

מדובר באלימות מילולית ונפשית.
אלימות נפשית גורמת לאדם שהיא מכוונת כלפיו לחוש לא נוח עם עצמו, לצמצם את עצמו ואת ההתנהגות שלו- כל זאת מתוך הנחה שאם הוא ישנה את התנהגותו, ההשפלה של הצד השני תיפסק. הדבר נעשה מתוך פחד (שההתנהגות תחריף, שהוא יפגע, שהוא יעזוב....וכך הלאה)


הייתי ממליץ לך לפנות לפגישת ייעוץ במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה באיזור מגורייך.

חג שמח
מני

ברור שזה אלימות בעיקר אם את מרגישה ככה,אלא אם כםן את מוכנה ליחס כזה משפיל ןפוגע,אם לא אז תיזרקי אותו לאלף עזאזל.

ורדית שלום

מדובר במצב שכיח שפוקד משפחות רבות. יש לכם בן מתבגר וכעת אתם הופכים ל"משפחה מתבגרת". נערים מתבגרים מנסים להשלים את המשימה שלהם והיא גיבוש זהות עצמית ועצמאית. כדי לעשות זאת הם מנסים לשנות את חוקי המשחק. מה שהתאים לעבר (כשבנך היה ילד והקשיב להורים- אני מניח) כבר לא מתאים - הוא מנסה למצוא לעמו דרך משל עצמו.

הדאגה שלכם אכן מוצדקת- אין זה אומר שכעת הוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה-

אתם דואגים ומנסים להציב גבולות- שהיטה של הצבת גבול באמצעות התנהגות אלימה היא פחות טובה. זה עלול לשדר לבן שלכם שהוא מפחיד אתכם ושאתם לא יודעים מה לעשות איתו (ואולי הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו).

מומץ להישאר תקיפים (אך לא לימים) אך עם זאת לנסות לשוחח איתו ולהבין גם את צרכיו. אין זה אומר שהוא יכול לעשות הכל, אבל ייתכן והוא יכול לעשות כיום דברים שלא היו מקובלים בעבר.

לפעמים מומלץ לפנות לאיש מקצוע לקבל ייעוץ ולשיפור דרכי התקשורת.

בנוסף אוכל להמליץ לכם על הספר "הורים טובים מידי" מאת שולמית בלנק ואורלי שבתאי פוקס. ועל הספר התנגדות לא אלימה של חיים עומר והספר הורים כמנהיגים מאת חיים עמית.

קריאה בספרים תוכל אף לספק לכם ידע והבנה בנוגע למה שאתם עוברים.

בהצלחה
מני

מדבריך אני מבינה כי אחיך מטופל כבר, כנראה במסגרת שרותי בריאות הנפש. דרך שרותי בריאות הנפש (כלומר על ידי הרופא המטפל שם) ניתן לערב עו"ס, לבדוק אפשרות לסיוע דרך הביטוח הלאומי, זכאות לסל שיקום ואפילו דיור מוגן.

לכן כדאי לפנות לגורם המטפל (היועצת או הפסיכיאטר) ולראות מה נעשה או ניתן לעשות בנדון, בעיקר כדי למצוא לו מסגרת מתאימה לאחיך, אם איננו יכול להשאר בבית.

מעבר לכך, במידה ואחיך נעשה אלים ומסוכן, יתכן ואין מנוס מלפנות למשטרה ולהפעיל את החוק. יתכן כי מהלך כזה עשוי אף לזרז הליכים כלשהם לטובת הטיפול באחיך.

אפשרות נוספת היא לבקש צו הגנה בבית המשפט לענייני משפחה, שם יכול השופט להרחיק את אחיך האלים מהבית (גם ללא תלונה במשטרה) או להורות על הפסקת האלימות בכל דרך שימצא לנכון, כולל פנייה לפקידת סעד (עו"ס מטעם הרווחה).

בשני המקרים האחרונים עלול אחיך להיות מורחק מהבית ורצוי לחשוב היכן יוכל להמצא, לפחות לתקופה בה הוא מורחק (זה יכול להיות קרוב משפחה, מכר, או חבר טוב).

אני חייבת להסתייג ולומר כי אין בידינו מידע מדוייק על מצבו הנפשי של אחיך וחשוב להתייעץ על כל אחד מהמהלכים עם הגורם המטפל באחיך, כדי למנוע תגובה קיצונית ומסוכנת. עם זאת עליכם לדאוג לשלום הנמצאים בבית ולפעול להגנתם, כי גם כאן קיים סיכון, כמשתמע מדבריך.

ובינתיים, עם כל הקושי, נראה שאת ואחיך מכירים בתפקיד שמוטל עליכם להתערב ולעזור, ויש לברך על כך.

בהצלחה,
פנינה

הייתי ממליץ לפנות למטפל\ת שלך, בין אם מדובר במטפל פרטי או בבריאות הנפש.

חלק מתפקידיו של המטפל לעזור לך לפנות לגורמים הרלוונטיים- בניהם הרווחה- ולעזור לך לייצג את עצמך ואולי אף לייצג אותך אם צריך.

כדאי לך להעלות מולו את נושא הגיוס של הבעל שלך לטיפול. למרות שזה לא אחריותך שבעלך יקבל טיפול, לפעמים זה יכול לעזור. המטפל\ת שלך יכולים לשוחח איתו ולנסות לךהפחית את החששות שלו מהסטיגמה.

בהצלחה
מני

שרון שלום
יחסי מין בכוח ובהסכמה שייכים לתחום של סאדו-מזוכיזם. תוכלי לקרוא על כך בחיפוש מהיר בגוגל. מדובר בהסכמה שגבולותיה נקבעים מראש.

כל הפעלת כוח שלא בהסכמה (במקרה זה שחוצה את ההסכמות)- פירושה אלימות.

כעת הכדור גם בידיים שלך- כלומר, אם התנהגות זו ממשיכה בניגוד לרצונך, הרי שיש באפשרותך גם לתבוע את הפסקתה. בעת הצורך, החוק והמשטרה עומדים לשירותך.

אם את רוצה ללמוד יותר על מאפייני אלימות, זוגיות אלימה וגבר אלים תוכלי בחיפוש קצר בגוגל למצוא אתרים שמסבירים על מאפייני הזוגיות האלימה וסימנים שיכולים להדליק "נורות אדומות"


בהצלחה ושנה טובה
מני

שלום לך

את מתארת חיים נורא דרמטיים- מתקשה למצוא את עצמך בתוכם. הגבולות של הזוגיות והמשפחה די פרוצים, לא יציבים. בגידות, נקמנויות, אשמה.

אולי הדבר יכול להעיד על הבלבול הרב שבו את שרויה.



מה שאני יכול להמליץ לך זה לפנות לקבל ייעוץ, תמיכה ואולי טיפול. לא משום שאת לא בסדר, אלא משום שאת צריכה להתומדד עם כל כך הרבה דברים, עם עצמך, עם המשפחה והבעל. וכל זאת במציאות כל כך מורכבת עם הרבה סבל ותוהו ובוהו.

לכן אם תפני לקבל עזרה אולי תוכלי למצוא לעצמך דרך כל שהיא, את הדרך שלך, מבלי שתצטרכי לרחם או לחוש אשמה.

אינני בטוח שתוכלי לכפות על בעלך הסתכלות פסכיאטרית- תוכלי לברר סוגיה זו בבריאות הנפש.

בהצלחה
מני

אז טעות שפניתי לפה אם אפחד לא מוכן לעזור לבנאדם במצוקה מאחיו

ההודעה שלך לא כל כך ברורה. אתה מערבב בה כמה עניינים, שלא לכולם יש באפשרותנו להתייחס.

אני לא יודעת בן כמה אתה ובן כמה אחיך? זה משנה אם אתם ילדים, נערים או בגירים. איפה ההורים שלך? מדוע אינם מתערבים? האם ביקשת את עזרתם? האם מישהו מכם פנה או הופנה לטיפול?

דבר אחד שברור לי הוא כי אתה סובל מאלימות מצד אחיך. אם אתה תלמיד במערכת החינוך אתה יכול לפנות למחנכת או ליועצת או לכל אחד מצוות המורים שאתה בקשר איתו ועליו יהיה להעביר את הטיפול לגורם המתאים.

גורמי הרווחה גם הם יכולים ואף חייבים להתערב במקרה כזה, אם יקבלו דיווח אודותיו.

אם אתה בגיר, תוכל להתלונן במשטרה על אלימות כלפיך ואף לפנות לבית המשפט לענייני משפחה.

בנושא נטיות מיניות של גברים או פגיעות מיניות מטפלים גופים שזהו תחום עיסוקם. תוכל לחפש כתובות באינטרנט ואולי אף בפורטל הזה עצמו.

והעיקר, נסה לא להתייאש כי אם להמשיך ולהגיע לאחת מהכתובות הנ"ל.
וכדאי שתציין יותר פרטים שיסבירו את פנייתך.

בהצלחה,
פנינה