פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

חלי,
המקרה היחיד שאני מכירה, שמותר להרים ידיים הוא כאשר רוצים להציל מישהו מתאונה - ואז מושכים אותו בכוח אם הוא מועד אל הכביש או מחליק על משטח רטוב.
לא כל מגע פיזי נחשב אלימות - גם נשיקה, ליטוף וחיבוק הם מגע פיזי - ולפיכך - את שואלת על מושג כללי מדי.
אולם פעולה שאדם עושה ומכוונת לגרום כאב, הפחדה, או נזק לאדם אחר - נחשבת פעולה אלימה. מאחר שלא פירטת מקרה ספציפי, קשה לי לענות מעבר לכך.
כל טוב ובשלום!
הדס גולדבלט

אני נשואה לבעלי מגיל 19 .(כבר 11 שנה). מכה ראשונה שקיבלתי ממנו היתה שבוע אחרי חתונה -אז הייתי תמימה לא ידעתי כלום וכמובן האשמתי את עצמי בזה שאני גרמתי לזה .בהמשך המכות הופיעו בתדירות של פעם בחודש,כמו כן זה לא מנע ממנו להרביץ לי בהיותי בהיריון עם ילדה ראשונה.תוך כדי נישואים המשכתי ללמוד וכבר מזה כמספר שנים אני נמצאת בתפקיד מכובד במקום ממשלתי ויש לציין שמשכורת שלי יותר גבוהה משלו(הוא עובד כפועל פשוט).במשך כ5 שנים הייתי חייה עם חמותי .מאז שעברנו לגור לבד האלימות התחילה להופיעה בתדירות יותר גבוהה שלא רק עלימות נפשית (כל מה שקורה זה באשמתי אני הכי רעה וכו,)אלה גם אלימות פיזית(מכות ממש עם אגרופים ורגליים ).יש לציין שכל עבודות בבית הם עליי:גם ילדים ,גם לקיחת לבהס' ולגן,גם חוגים,גם כל הקניות,גם כל התשלומים,גם כל מלאכה בבית הן כביסה ,נקיון בישול של אוכל חם כל היום-ואוי לי אם אין אוכל חם).בקיצור אפשר להגיד שהתעלמתי איכשהו מזה ,אבל בערך מאז שבתי הבכורה בת 5 הוא אתחיל להרביץ גם לה,אבל ממש מכות,לקרוא בשמות גנאי כגון:"את טיפשה, את שמנה וכו",יש לציין שהיחס כלפי בתי הקטנה הוא אחר לגמרי -אפשר לומר "יחס טוב".סהכ' בעלי לא מדגיש לילדי אפילו דקה אחד ביממה מזמנו,הוא אף פעם לא יצא איתן לטייל ולגן שעשועים אני חושבת מזמן על הגירושים .אבל באחד הימים כשיזמתי שיחה עם הגדולה היא התחילה לבכות ואמרה שאני לא יעז להיתגרש למרות שכל הזמן היא אומרת שהיא שונאת אותו, ולמה אתחתנת עם אבא שכזה?למה לא בחרת מישהו נורמלי? וכדומה... אני בשנים האחרונות מאוד עצבנית, צועקת גם על הילדים ואפילו מספר פעמים נתתי להם מכות בתוסיק- ואחרכך האשמתי את עצמי כל היום בזמן האחרון הופיעו בנוסף גם איומים שהוא ארצח אותי או יעוות את פניי אני לא יודעת מה לעשות ,לברוח-לאן?להוריי אין מקום כי הבית קטן מאוד ,בחוץ הוא נראה בחור אינטליגנטי, שקט מאוד שלא יכול להזיק לאף אחד,ולא יאמינו לדברי .דיברתי מספר פעמים עם אימו,היא אמרה שתדבר איתו אבל זה עזר רק ליממה אחד בלבד נמעס לי מה לעשות,והאמת אני מתחילה כבר לפחד ממש לא רק אל עצמי כמו שעל ילדי

חשוב שתפני בהקדם לייעוץ ביחידה לטיפול באלימות באזור מגוריך. את מציגה תמונה מורכבת של אלימות כלפיך. את בסכנה - בעלך מאיים עליך ישירות. את זקוקה לייעוץ מקצועי!!!
פני לייעוץ - יפה שעה אחת קודם.
הדס גולדבלט

חשוב שתפני לייעוץ ביחידה לטיפול באלימות באזור מגוריך. את מציגה תמונה מורכבת של אלימות כלפיך במספר מישורים ואת זקוקה לייעוץ מקצועי.
ו- לא! אין שום חובה שאשה תיענה לדרישותיו המיניות של בעלה - אלא רק אם היא מעוניינת.
פני לייעוץ - יפה שעה אחת קודם.
הדס גולדבלט

סדנאות במכון אדלר בהחלט יכולות להועיל לך במענה על התלבטויותיך.
בברכה,
הדס

אינני יודעת היכן שמעת מידע זה. אני לא שמעתי על סטטיסטיקות מעין אלו ולכן לא יכולה לחוות דעתי. נראה גם לי לא מבוסס, אולם אין בכך כדי להפחית בחומרת העובדה, שנשים נרצחות והופכות נכות בגלל אלימות כלפיהן - עבור נשים מסוימות, דווקא המקום האמור להיות הבטוח ביותר = הבית, הוא המקום המסוכן ביותר...

הדס גולדבלט

שלום אורי,
מריבות בין אחים הן תופעה ידועה ושכיחה בין אחרים. יש לגנות אלימות בין אחים בכל מקרה. לשאלתך: כאמור, מכות אינן רצויות. משאלתך לא ברור מה גילם של הילדים, מה חומרת המכות ועל איזה רקע מתרחשות המריבות. העובדה שאתה, כאבא, מודאג - מצדיקה בהחלט פנייה לייעוץ משפחתי, ואפילו רק לפגישה או שתיים. אתה יכול לפנות תחילה עם אמם של הילדים ואם לפי עצת היועץ/ת - תחליטו אם להביא למפגשים גם את הילדים.

כל טוב
הדס

שלום לך,
צר לי לקרוא שזה המצב אחרי תקופת נישואים כל כך קצרה... אך טוב עשית שהחלטת לעזוב את הבית. עוד לפני שבעלך ניסה להרביץ לך ולקחת ממך את הפלפון בכוח, כבר היתה אלימות קשה - מילולית, מינית, וחמור לא פחות - אולי אף יותר - סימנים של קנאה חריפה לך באמצעות הטרדות טלפוניות לעבודה. נראה, שבעלך לא יכול לשאת את העובדה, שיש לך רצון משלך, צרכים משלך, וזכות למרחב פרטי בחיים - כמו מקום העבודה ושעות שינה. כאשר בן הזוג אינו יכול לשאת זאת, אלו סימני אזהרה חמורים לאלימות ויחסים זוגיים קשים שעלולים להתפתח. לכן טוב עשית שהצלת את נפשך ועזבת לפני חודש!
השאלה כעת, מה הלאה? הייתי ממליצה לך להתחיל בטיפול פרטני עבורך: חשוב שתבררי לעצמך מה רגשותיך כלפי בן זוגך (אני מודעת לכך שכתבת שאת אוהבת אותו. זה לגיטימי - אך חיים משותפים בכל תנאי אינם רצויים). חשוב שתתחזקי, תביני מה עבר עליך עד כה ומה את רוצה בהמשך עבור עצמך. לאחר מכן, תוכלי לשקול הליכה לייעוץ זוגי - אם בכלל. יש מצבים שאינם מומלצים לטיפול זוגי במקרים של אלימות בין בני זוג. את ההערכה המקצועית המדויקת תוכלי לקבל מאיש המקצוע עמו תתיעצי.
אני ממליצה לך לפנות למרכז לטיפול באלימות באזור מגוריך, ויפה שעה אחת קודם!
שמרי על עצמך ושמרי נפשך,
הדס

שלום אתי,
את צודקת במחשבתך שחשוב היה שתלכו ליעוץ זוגי או משפחתי בעניין יחסו של בעלך לילדים. חבל שהוא סבור שמדובר בשטויות ומכחיש שיש בעיות. איזו דמות מקצועית או בן משפחה יכולים להשפיע עליו, מתוך היכרותך רבת השנים עמו? למשל, יועצת בית הספר יכולה להזמין אתכם לשיחה ולהדגיש שנוכחותו חשובה, ולנסות להסביר לו שהיא רואה קשר בין מצבם הרגשי של הילידם הגדולים או של הבן שבבית הספר היסודי - למצב השורר בבית. היא יכולה לומר שהיא מבקשת את עזרת בעלך בהתגייסות לשיפור המצב - כי היא מאמינה שיוכל לסייע בכך. כלומר, אין מקום להאשים אותו בכך שהילדים עצבנים, אלא לבקש את עזרתו ו"לגייס" אותו למשימה בגלל שהוא סבור שהקשר שלו עם הילדים מעולה. את תתאמי עם היועצת מראש את האסטרטגיה הזאת.
גם את יכולה לפנות לבעלך ברוח אותם דברים - לא להאשים אלא לבקש את עזרתו - ולומר שאת מבקשת שיתן סיכוי לייעוץ, ולו פעם אחת. דעתו חשובה ולכן את רוצה שתלכו ביחד...
או - כאמור - אם יש אח או בן משפחה אחר שיכול לדבר עם בעלך ברוח דברים דומה, אולי תצליחו?
בהצלחה,
הדס

שלוםלך,
עצוב לקרוא את סיפור חייך. את מספרת שאינך מפיקה תועלת מטיפולים פסיכולוגיים, שאכן הם המענה הנכון לנשים במצבך. לא פירטת אילו טיפולים עברת. יש סגנונות טיפול שונים מבחינת הגישות בהן נוקטים הפסיכולוגים או היועצים אחרים וכן יש מסגרות שונות - פרטניות וקבוצתיות. יש גם טיפולים המשלבים טיפול תרופתי להקלת החרדה או הדיכאון. מאחר ואינני מכירה אותך, אינני עורכת כאן אבחנה לגביך אישית, אלא מספקת מידע לגבי אפשרויות קבלת העזרה.
הייתי מציעה לך לפנות שוב לייעוץ, ולברר על אודות מסגרות לטיפול קבוצתי (או סדנאות ליחסים בין-אישיים) באזור מגוריך, וכן לבחון אם יש צורך גם בתמיכה תרופתית לזמן מה.
חבל שתבלי את חייך בתחושה, שאין שום דרך עבורך לבנות מערכת יחסים זוגית. נורמלי לחוש כך, לאור מה שאת מספרת על יחסיך עם אביך בעבר, אך אין מדובר בגורל חד משמעי. אנשים רבים במצבך למדו לבנות את חייהם בדרך שונה ומספקת ממה שחוו בילדותם.

בהצלחה ובבריאות
הדס

שלום לך,
כן, ייעוץ עשוי לסייע לכם לשנות את מערכת היחסים ביניכם. אך יש כאן שתי מטרות:
1. הראשונה - האלימות של בעלך חייבת להיפסק. כן, מדובר באלימות, גם אם אינו מכה אותך ישירות. הוא חייב לפנות לייעוץ בעניין זה!

2. במקביל או בהמשך - ייעוץ זוגי לשניכם, כיצד לבסס מערכת יחסים שונה, מכבדת, ללא אלימות.

טוב תעשי אם תפני למרכז לטיפול באלימות במשפחה באזור מגוריך ותתייעצי עם איש מקצוע. הוא/היא יוכל/תוכל להמליץ לך כיצד לנהוג: כיצד לשכנע את בעלך לפנות לייעוץ; אם כדאי להתלונן במשטרה; אם ישי מקום לשקול פרידה; אם ומתי ניתן לפנות לייעוץ זוגי...
יש מגוון אפשרויות - ואיש המקצוע ידון אתך במה שמתאים לך ובמה שאת מעוניינת. את תהיי זו שתחליט בסופו של דבר כיצד לנהוג.
בהצלחה
הדס

אני מבינה כי גם לי זה קורה אמנם לעיתים רחוקות אבל שזה מגיע אין אלוהים צעקות, התחשבנויות קללות סילוק מהבית וכו לא זריקת דברים. גם אני כבר שבוע לא מדברת עם בעלי וזו הפעם הראשונה שזה קורה והפעם אלך עם זה עד הסוף הוא צריך טיפול ואני מאמינה שכלים לתיעול הכעס למקום טוב יותר יעזור תהי חזקה.

תודה. אשמח לדעת איך הולך לכם הטיפול הזוגי, אם יש תוצאות ואם טיפול זוגי יכול לגרום להפסקת התנהגות זו לגמרי.

אני לא בטוח לגבי ההיבט החוקי של התיישנות, אני לא משפטן. שווה לבדוק עם מומחה משפטי - ככל שידוע לי, ניתן לקבל ייעוץ משפטי גם דרך נעמ"ת.

כל טוב

גיא

כרמית שלום,
אם לדבר עם אביך זה לא עוזר, ואני מניח שגם לדבר עם אמך לא עזר, אז אין הרבה שאת יכולה לעשות עבורם. לעומת זאת, יש הרבה שאת יכולה לעשות למען עצמך - למצא לעצמך עבודה ומגורים מחוץ לבית, לבנות קשר שלומד מנסיון ההורים - קשר ללא התעללות מילולית, קשר שמבוסס על כבוד, הערכה, ואהבה (למרבה הצער, ובנגוד למיתוסים המקובלים, אהבה כשלעצמה לא מספיקה בדרך כלל).
שיהיה לך בהצלחה עם חייך את,

כל טוב
גיא

לא נורמלי לפחד מאב אלים?! גם לא נורמלי שאב אלים כלפי ילדיו!!! ובמצב לא נורמלי מגיבים בדרכים לא צפויות, או צפויות - בהתאם למצב. את מתארת חיים בטרור ובאלימות ולפי דברייך, מצב חיים זה השפיע על חייך עד היום, גם לאחר פטירתו של אביך.
את כותבת שעברת טיפולים פסיכולוגיים וקיבלת טיפול תרופתי. בכך נהגת נכון בהתאם למצבך, ואני ממליצה לך להמשיך בדרך זו, מאחר ואת מתארת שאת חסרת ביטחון ביחס לגברים וחשה קורבן בכלל חייך. יש לך עוד עבודה לעשות... בכל מקרה, את אינך "דפוקה" - כדברייך - בגלל שפחדת מאביך ובגלל המצב בבית. הגבת באופן צפוי למצב לא נורמלי בבית.
ככל שתוכלי ללמוד לראות את עצמך כאשה עצמאית היום, שההוה והעתיד שלך אינם תלויים רק בעברך, כך תחושי יותר חזקה ובעלת ערך. מטרה זו ניתן להשיג באמצעות המשך טיפול.

בהצלחה
הדס

תודה רב על התשובה.

לימור, את מתארת את בן זוגך לשעבר כאדם שנהג בקינאה ובאלימות כלפייך. אין ביכולתי, עם זאת, להעריך מה מידת המסוכנות שלו כלפיך או כלפי כל בת זוג אחרת אתה ייצור קשר בעתיד. חשוב מאוד שיפנה לטיפול למען עצמו ולמען חייו הזוגיים בעתיד. אם יפנה לטיפול ביחידה המתמחה בטיפול באלימות, יש להניח שכחלק מתהליך קבלתו לטיפול, יעריכו את מצבו, ואת סוג הטיפול ממנו יוכל להפיק תועלת. אם הטיפול יצליח, הוא לא יהפוך לאדם שונה ואחר - אך יהיה לאדם שלוקח אחריות למעשיו, מכבד את זכותה של בת הזוג למרחב חיים משלה תוך כדי מתן אמון בה, ובעיקר - לא ינהג כלפיה באלימות.
למרבה הצער, לא כל הגברים הפונים לייעוץ אכן מצליחים לעבור תהליך מעין זה שתיארתי. תלוי במוטיבציה של הגבר להשתנות ולשנות, ובכוחותיו האישיים לעשות שינוי. כאמור, הדבר ייבדק ביחידה לטיפול באלימות אליה יפנה.

ואם את קיבלת החלטה לא לחזור אליו ולהמשיך במסלול משלך בחייך - המשיכי בכך וחזקי, והעיקר - חיי בשלום.
כל טוב
הדס

אם תהיה לבעלך הנכונות הכנה ללכת לייעוץ ואף יהיה פתוח להשתנות בוודאי שזה יקרה, עם זאת לבוא ולומר שיהפוך לאדם אחר קשה לומר, אך בוודאי לעבוד ולתקן התפרצויות אלו. תהיי סבלנית, תני עוד צ'אנס.

תודה על תגובתך, אך יש דברים שניגמרים בחיים. לפעמים עוברים הרבה מאוד סבל ונותנים הרבה צ'אנסים ופיתאום זה פשוט ניגמר. הוא מתחנן לחזור הבית ושאתן לו צ'אנס אחרון אבל אני יודעת ובטוחה שהוא לעולם לא יישתנה. ופשוט ניגמר לי ממנו וגם אם אני מאוד רוצה לקבלו מבפנים אני כבר לא יכולה. פשוט אין דרך חזרה!!! וזה דבר שגברים חייבים לדעת אי אפשר להכות להשפיל לבגוד ולעשות כל העולה לרוחכם ולאחר מכן לנסות לחזור כאילו כלום לא קרה. כזה ניגמר אז זה ניגמר !!!

לימור שלום, אני כותבת וכולי דמעות - זה בדיוק הסיפור שלי, רק שאני לא מוצאת את הכיוון אייך לעשות את המעשה? ממה להתחיל? למי לפנות? נראה שכולם נגדי. הקשר עם משפחתי הקרובה נותק במהלך השנים בגללו...חברים שלי ......נאלצתי לעזוב מקום עבודה של הרבה שנים בגללו....משפחתו הפכה להיות המכוונת שלא באייך לגרום לי לסבול. והפחד...הפחד להתלונן בדיוק כמו הפחד להיות איתו. השפיות שנגמרת לאט...לאט...ולוקחת אותי למטה. אני מאד מקנה בך על האומץ תמשיכי להיות חזקה ואל תתני אפילו לא עוד הזדמנות קטנה.

תראי אני יכולה לכתוב לך כאן המון ולספר לך על כל הסבל שעברתי איתו, ועברתי המון סבל תאמיני לי. עברתי מכות קללות ובגידות שאם אני אתאר לך את הבגידות שלו את תהיי בשוק ובטוח תאמרי אייך נישארתי איתו. אני עברתי דברים שאנשים שנשואים 40 שנה לא עוברים. ותאמיני לי שיש לי ילדה בת 10 שעוברת משבר גירושין ופשוט מחכה את אותה ההתנהגות שלו. ואני מקבלת הדרכה להיתמודד איתה ולא קל. אבל כשזה ניגמר זה ניגמר ולא יעזור אני 8 חודשים מהרגע הראשון שהוציאו אותו עם אזיקים בידיים נשמתי אוויר הכי נקי והרגשתי את החופש. אני עוד יכולה לספר ולדבר איתך אבל זה ימחיש מעט ממה שעברתי. אם תרצי תשאירי מייל ואשאיר לך למייל פלאפון שלי ותוכלי ליצור איתי קשר. אשמח אם תעשי זאת ואם אוכל לעזור אז בכלל אהיה מאושרת!!!

אכן נראה, שאת זקוקה לליווי וייעוץ מקצועיים - ובדחיפות! מצבך מורכב.
חשוב שתפני ליחידה לטיפול באלימות באזור מגוריך. שם יספקו לך תמיכה נפשית ויכוונו אותך לליווי המשפטי המתאים.
יחד עם זאת, לאור תיאורך את מצבך הנפשי, אני ממליצה לך לפנות גם לרופא/ת המשפחה שלך ולתאר את מצבך הנפשי; רופא/ת המשפחה יחליט/תחליט אם יש צורך שתטלי תרופות הרגעה, שרופא המשפחה או פסיכיאטר מוסמכים לתת.

כל טוב
הדס גולדבלט

יש דרכים לחסום אתרים מסוימים במחשב. התיעצי עם איש מחשבים שמבין בנושא. מותר לך כאם לילד בן 6 לפקח על גלישותיו באתרי אינטרנט שנראים לך אלימים ולא מותאמים לגילו או לכל גיל אחר.
הדס