פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

שלום מוניקה,
את מציינת למעשה שתי בעיות בפנייתך: האחת - את סובלת מנדודי שינה. מה הסיבה לכך? כדאי שתערכי בירור בקשר לזה, אם בפנייה לרופא המשפחה שיכול לתת לך תרופות לשינה, ואם בפנייה לייעוץ נפשי - במידה שנדודי השינה הם על רקע של מתח נפשי. כך או כך, חוסר שינה אכן מזמן חוסר סבלנות כלפי הסביבה, והעובדה שכעת שני ילדייך הצעירים בבית רק מחריפה את המצב לכל הסובבים. לכן חשוב ביותר ואפילו הכי חשוב - שתפתרי בהקדם את סוגיית השינה המעטה.
הבעיה השניה - חוסר הסבלנות שלך כלפי ילדיך. יש להניח, כמובן, שאך שנתך תשתפר ו/או תצליחי גם לנוח בצהרים - כוחותיך וסבלנותך יחזרו אליך, לפחות בחלקם. בינתיים - במי את יכולה להיעזר במהלך היום? לא ציינת אם יש לך בן זוג לחלוק עמו את גידול הילדים. האם יש חברים שהילדים יכולים לבלות אתם במהלך היום מספר שעות? האם יש בני משפחה (סבים, דודים) או שמרטפים בשכר שאת יכולה להיעזר בהם?
מאחר שאינני מכירה אותך וגם לא פירטת מה המשאבים בסביבה, שיכולים לסייע לך במהלך היום בטיפול בילדים, קשה לכוון אותך ליותר מזה. חשוב גם שתמצאי דרכים להרגיע את עצמך ולא "להוציא את כל העצבים" כדבריך על הילדים. יש מי שנרגע באמצעות פעילות ספורטיבית - הליכה, התעמלות, יוגה... יש מי שנרגע באמצעות משפטי "דיבור עצמי" - לומר לעצמך בכל פעם שאת חשה שעצביך נמתחים - "זו אני שעייפה ועצבנית כאן, הילדים לא אשמים..." מותר גם לומר להם שאת עייפה ולא חשה בטוב, ולבקש שיניחו לך לנוח מעט...
יש גם דרך נוספת - לפנות לייעוץ פסיכולוגי - אפילו לפגישות בודדות - לברר את מצבך האישי ומצבך מול ילדייך.
ואם קורה שהתפרצת עליהם - חשוב להתנצל בפניהם לאחר מכן ולהסביר שהיית עייפה, ולא הגיע להם יחס מעין זה מצידך.

בהצלחה ו- לילה טוב ורגוע... וימים רגועים גם כן,
הדס גולדבלט

לליילת שלום
את מתארת מצב של מריבות בינך לבין אמת המסתיימות במכות. עצם המריבה אינה טובה עבורך וגם לא עבור אמך. את רוצה להפסיק את זה ואפילו שקלת להפעיל משטרה, אך את לא רוצה לפגוע באימך.
בהתחשב באילוצים, הדבר הטוב ביותר הוא לשכנע את אימך וסבתך ללכת ביחד לטיפול משפחתי - אולי דרך לשכת הרווחה בעיר מגורייך. אם זה לא אפשרי, ואני חושד על פי תיוארך שהן לא יהיו פתוחות לרעיון כזה, המלצתי היא לפנות אל לשכת הרווחה הקרובה לביתך - את מבוגרת מספיק, ולבקש שיסייעו לך לעבור לפנימיה או משפחה אומנת, כך תוכלי לשמור על קשר עם המשפחה, אך להתרחק מהמצב בו את נמצאת של מריבות מתמשכות ואלימות מילולית ופיזית.

בהצלחה, ואנא אל תהססי לכתוב אם יש לך עוד שאלות בנושא.

גיא

ציםי שלום, את מתארת מצב קשה ובלתי נסב בו ביתך מכה אותך במהלך התקפי זעם, וטיפולים שלא עזרו.

בטווח הארוך - המלצתי אולי למצא לה מסגרת מחוץ לבית, את לא כותבת זאת אך התנהגות כזו בדרך כלל מקורה בבעיה התפתחותית או נפשית כמו פיגור, מחלת נפש או בעיה אחרת. יתכן שהיא זקוקה למסגרת ההולמת יותר את צרכיה.

לשאלתך המיידית - מה לעשות כאשר האלימות קורית - אם את יכולה (פיזית), הדבר הטוב ביותר זה לרסן אותה על ידי חיבוק שמצמיד את זרועותיה לגוף ומונע ממנה להשתולל, תוך שאת חוזרת ומזכירה לה שאת אמא שלה שאוהבת אותה, ושלמרות הכעס אלימות היא לא פתרון. אם את לא יכולה לעשות זאת, כי היא חזקה מדי (דבר שאפשרי מאד), הרי שאת צריכה למצא דרך להגן על עצמך - מבלי לפגוע בה - את יכולה לברוח מחוץ לבית או אפילו אל השכנים.

אפשרות אחרת, שעלולה להשמע לך כמטורפת, אך דווקא בגלל היחודיות שבה עלולה להשיג את המטרה, היא לעשות משהו לא צפוי ולא קשור בכלל, כמו להתחיל לרקוד סביבה ולהעיף עליה ממתקים או לזרוק כריות באויר ולצחוק או משהו אחר שתרגישי שממש לא מתאים לסיטואציה - האפקט הוא של הסטת המוקד מהכעס למופרעות שבתגובה - זה יכול בהחלט לפתור סיטואציות של מריבה.

בהצלחה,

ואנא עדכני אותנו מה עבד עבורך

גיא

היא יכולה לידפוק את הראש בקיר לירקוד סמבה לנשק את ריצפה לקפוץ על רגל אחת ולירוק לכל מקום...נו באמת להיראות כמו דביל אולי יבלבל אותה פעם אחת אבל זה לא ממש יזור במשהו.

לעליזה שלום,
את מתארת בצורה יפה את ההתלבטות שלך ושל נשים רבות אשר אינן מאושרות בנישואיהן, אך פוחדות מהעול הכספי שכרוך בעזיבה. אכן, פרידה משמעה ירידה ברמה הכלכלית והתמודדות קשה יותר מבחינה זו, מצד שני - המחיר הנפשי שאת וגם ילדייך משלמים עבור חיים בזוגיות כואבת ועצובה כל כך גם הוא גבוה.

ניתן להצטרף לקבוצות תמיכה וטיפול הן דרך לשכת הרווחה המקומית - גם אם אין מדובר באלימות פיזית הרי שנשמע כי ישנה התעללות נפשית, ואת יכולה לפנות ליחידה לטיפול באלימות במשפחה. כמו כן ארגון נעמת וויצו מקיימים מסגרות תמיכה קבוצתיות ותמיכה משפטית במקומות רבים בארץ, אפשר לפנות אליהם ולהתיעץ.

בהצלחה,

גיא

שרה שלום,
במקרה שיש חשש לשלומה של האשה, הבעל או אחד הילדים , בהחלט צריך להזמין משטרה.

אם זה במסגרת מריבה קולנית בין בני זוג, עד כמה שהדבר נשמע נורא, את לא יכולה לעשות הרבה חוץ מאשר לנסות לשוחח עם האשה ולהמליץ לה לפנות לטיפול זוגי ו/או ליחידה לטיפול באלימות במשפחה, אם תצליחי להגיע איתה למצב שהיא נחשפת מספיק כדי לשוחח על המריבות עם בעלה.

בהצלחה
גיא

שלום דורית
צר לי לשמוע את סיפורך. נראה ממה שאת מספרת שאכן את מגיבה באופן לא מותאם גם למצבים שאינם מאיימים ולא אמורים להיות מאימים. בהתחשב ברקע שלך זה בהחלט מובן. אני ממליץ לך לחפש טיפול פסיכולוגי נכיוון קוגנטיבי- התנהגותי שיעזור לך לעבור תהליך של הורדת החרדה והחשש המוגזמים - תהליך המכונה דה-סנסיטיזציה. לאחר מכן אפשר לעבוד על רכישת כלים וכישורים זוגיים משופרים.
בהצלחה
גיא

ענת,
את מתארת התנהגות בוטה, לא ראויה ומזיקה של בעלך, ובהחלט מדובר באלימות מילולית כלפיך. עם זאת, נראה לי מתאים יותר שתפנו שניכם לייעוץ זוגי על-מנת ללבן סוגיות זוגיות והוריות. חשוב שבעלך יבחן את המקור לאי שביעות רצונו וילמד דרכים נכונות ומכבדות יותר להביע תסכול וביקורת, באופן שלא מעליב ומשפיל אותך. אם בעלך יסרב לפנות לייעוץ - אני ממליצה לך מאוד לפנות לייעוץ פרטני עבורך, כדי ללמוד כיצד להתמודד עם תוקפנותו של בן זוגך וכיצד להציב לו גבולות.

אם מצב זה יימשך ויחמיר לכדי איומים ו/או אלימות פיסית כלפיך - כדאי להתלונן במשטרה. אולם כאמור, בשלב הנוכחי של מערכת היחסים שאת מתארת, פנייה לייעוץ עדיפה.

לאן לפנות לייעוץ? במיגזר הציבורי יש תחנות לטיפול משפחתי ומרכזים לטיפול ומניעת אלימות בערים רבות בארץ. באתר האינטרנט של משרד הרווחה ניתן למצוא פרטים עליהם:
http://www.molsa.gov.il/MisradHarevacha

כל טוב,
הדס

שהציל אותי "מילים הורגות" של ניני גוטספלד תקראי ותראי עם מי את חיה

שלום אריה,
אתה מתאר אם שסבלה מבעיות נפשיות. נראה, שהסטירה שאתה מתאר מייצגת דפוס שלם של התייחסות מורכבת, וכנראה בעייתית, מצד אמך כלפיך בילדותך. לפיכך, רוב הסיכויים שבעיותיך, לפחות בחלקן, לא קשורות דווקא לסטירה המסוימת הזו, אלא למכלול מערכות היחסים במשפחתך. עם זאת, לפי מה שאתה מתאר על אודות מצבך האישי כיום, יש אפשרות שבעיותיך קשורות גם לגורמים נוספים. נראה לי פחות חשוב לעסוק כרגע במקורות לבעיות, אלא להתמקד יותר בהתמודדותך הנוכחית עם מכלול הקשיים האישיים שתיארת. האם פנית לטיפול? אם לא - מומלץ שתפנה לייעוץ פסיכיאטרי או פסיכולוגי.
כל טוב ורק בריאות!
הדס

מה כאילו הוא נותן מכות והוא לא שם לב??? הוא מכחיש בפני אחרים או שהוא מנסה לעבוד על עצמו שהוא לא מרביץ למרות שהוא כן??.

שלום נורית,
את מתארת מצב מוכר, מתסכל וכואב. אנשים רבים הם אלימים אך מפתחים מנגנוני הכחשה חזקים עד כדי כך שהם מאמינים באמת חדשה שלהם - כאילו לא היכו מעולם... אמנם אינך מציינת אם מדובר באלימות פיסית, וכבר מישהו מהקוראים שאל אותך על כך, אך נראה שאביך אכן אינו רוצה ואינו יכול להביט בעבר ולהכיר בהתנהגותו האלימה.
לפיכך, את אינך יכולה לשנות אותו וייתכן שלא כדאי להפנות משאבים לכיוון זה. ההתמודדות שלך צריכה להיות מכווות כלפי עצמך ורגשותיך כלפי אביך. התעלמות היא סוג של התמודדות. השאלה, אם את מרגישה בנוח עם כך או נשארת עם מטען של כעסים ורגשות קשים על הקרבנות הכפולה - פעם, המכות שקבלת בילדותך ופעם - העובדה שאביך איננו מכיר באלימותו, מה שמכחיש גם את העובדה שלילדיו נגרם עוול. כאמור, יש אנשים שחיים בשלום עם התחושה שמה שהיה היה, את העבר אין לשנות ויש להמשיך הלאה; יש מי שאפילו סולחים. ויש מי שמתהלכים עם זעם וכאב.
אני מציעה לך לבחון את רגשותיך ובהתאם - לשקול אם את מעוניינת לפנות לייעוץ טפולי, על מנת לבחון מה דרך ההתמודדות המתאימה לך.
כל טוב
הדס

ורד,
את קושרת מצב נישואים אומלל שהחלטת לטפל בו באומץ, עם היכרות חדשה והתאהבות בגבר אחר. מן הסיפור שאת מתארת כאן עולה, שאת מתמודדת בימים אלו במספר חזיתות (כן- לא במקרה בחרתי בדימוי "חזית" כאן):
1) את נמצאת בטיפול ומבררת את אופן התמודדותך בזוגיות הנוכחית שלך כאישה נשואה נפגעת אלימות. חשוב מאוד שתבררי מה הצורך שלך לחזור לזוגיות האלימה בכל פעם. גם אם תיפרדי מבעלך - הרי שהמצב עלול לחזור על עצמו ביחסים זוגיים עתידיים ולכן חשוב שתביני את עצמך בנקודה זו, ללא קשר להמשך או אי המשך הזוגיות הנוכחית.

2) את מתמודדת עם ניתוק פיסי לכל היבטיו מבעלך, ואני מניחה שגם זה מצב מורכב, שכן לבעלך יש בוודאי ציפיות כאלו או אחרות ממך.

3) את בתהליך של התאהבות בגבר אחר, ושואלת אם את בוגדת בבעלך ואם הגעת לתובנה שאין סיכוי לחיים באלימות: ובכן, ללא קשר להתאהבות - אין סיכוי לחיים באלימות! האם את בוגדת? זו שאלה של הגדרה חברתית ואישית. מה שחשוב - האם את מעוניינת לעזוב את בעלך האלים? חשוב ביותר שתשתפי את המטפל/ת במרכז לטיפול באלימות במשפחה בסוגיה זו. אם תחליטי לחזק את הקשר החדש - טוב שזה יהיה מהסיבות הנכונות ולא כתירוץ לעזוב את בעלך. במלים אחרות, חשוב שתבררי אם מדובר בהתאהבות או במעין ניסיון (אפילו לא מודע) לחפש עילה לסיים את הקשר האלים או אפילו לספק לבעלך עילה לכעוס עליך ולהיפרד. אלו אפשרויות שיש בהן מטען רגשי רב, ואם את ביחסים אלימים - את עלולה להיות בסיכון ממשי. לכן חשוב שתשקלי את צעדיך בשיתוף ובליווי המטפל/ת שלך ותפעלי בזהירות ובשיקול דעת.
כל טוב
הדס

שלום ניבה,
בשאלתך לא פירטת את מי בעלך מעניש - אותך? את ילדיכם? אם מדובר בילדים - בני כמה הם?
ראשית, אם מדובר בכך שבעלך מעניש אותך - הרי שאין שום הצדקה שגבר יעניש את בת זוגו - הוא לא בעמדה של מחנך כלפי בת הזוג!
לעתים - ורק לעתים - יש אפשרות והיגיון בעונש כדרך חינוכית כלפי הילדים, אם העונש איננו שרירותי. כלומר, העונש ניתן רק בהקשר למעשה כלשהו שהילד עשה, אין בעונש הפחדה (כמו סגירת הילד בחדר חשוך); השפלה (למשל, לנעול את הילד בשירותים ולומר לו שהוא לא ראוי לצאת משם), ובוודאי אסור שעונש יהיה פיסי - מכות, דחיפות, צביטות וכו'.
בכל מקרה - עונש לא צריך להיות ממושך וללא גבולות זמן, וגם יש לנקוט בעונשים במידה מבוקרת מאוד ולא על כל מעשה שהילד עושה, כי אין טעם בעונש כדרך שיגרה. הכי טוב לנסות לשוחח עם הילד ולהסביר לו את עמדת ההורים ומה היה פסול בהתנהגותו. רק אם שיחות והסברים אינם מועילים - יש מקום לשקול עונש.
אם ילד עושה דבר מה אסור, וברצון ההורים למנוע חזרתו על המעשה - ניתן למנוע צפייה בטלביזיה זמן קבוע מראש (תכנית או שתיים שהוא אוהב לצפות בהן), או איסור לצאת לפגוש חברים באחד הערבים - תלוי בגיל הילד ובמעשה שעשה.
ילדים יפתחו תחושת אחריות למעשיהם דווקא אם לא ייענשו על כל דבר. מי שנענש כל הזמן - עלול לפתח "מיקוד שליטה חיצוני" כלומר, לפעול לפי שיטת השכר והעונש החיצוניים שניתנים ולא על פי שיקולים מוסריים ושליטה פנימית.
הדס גולדבלט

למישהי שלום
אני שמח שבחרת לשתף אותנו בצורך שלך, ומשוכנע שהוא לא יחודי רק לך, אלא ילדות וילדים רבים שעברו אלימות על ידי הוריהם (גם אם הם כבר מבוגרים), היו רוצים באפשרות של לתעד את מה שעבר עליהם, לצערי איני מכיר אתר עדויות שכזה.אם תמצאי, אשנמח אם תשתפי אותנו. ואולי, זו רק מחשבה, יתכן שניתן יהיה להפוך את האתר הזה לאתר עדויות שכזה, הרי התכתובות כאן נשמרות. בכל אופן , ברכותי על ההתקדמות שעשית, ובהצלחה בהמשך דרכך.

גיא

יניב שלום,
אתה כותב כי נתת סטירת לחי לחברתך כי היא קללה את אמא שלך. אין כל ספק - קללות הן מאד לא במקום, מזיקות ואסור שיהיו חלק מיחסים זוגיים. קללות נחזבות לאלימות מילולית, והן סימן גרוע ביותר לעתיד הזוגיות.
מצד שני, סטירת לחי זו אלימות פיזית ועלית מדרגה באלימות ביחסים הזוגיים, ומזיקה עוד יותר.

המלצתי היא שאם החברה שלך בכלל תסכים לנסות לשמור על קשר בעתיד תפנו באופן מיידי לטיפול זוגי, ותעבדו על הקשר שלכם. מה שברור הוא שהאלימות - המילולית והפיזית - בין שניכם צריכה להפסק, גם אם אתם נשארים ביחד וגם אם לא.

בהצלחה

גיא

שרון שלום,
ראשית, הרשי לי לברך אותך על שנקטת כבר את הצעד של פרידה וניתוק - במידת המתאפשר.
מעבר לכך, אני אתחיל דוקא מהסוף - את מציינת כי את מפחדת להתלונן במשטרה כי בעבר זה החמיר את התנהגותו - לצערי אני חייב לציין כי זו טעות חמורה. ההתעלמות מעודדת אותו להתמיד ונותנת לו אישר שזו התנהגות שתעבור לו בשקט. אם במקום זאת תתלונני ותחזרי להתלונן - המשטרה תאלץ לפעול כנגדו.מעבר לאלימות הפיזית, המושג החוקי המתייחס לקללות ואיומים הנו הטרדה מאיימת. את יכולה לבקש מהעובדת הסוציאלית המטפלת בך טופס תלונה למניעת הטרדה מאיימת, או לממצא אחד על האינטרנט, או בתחנת המשטרה (לא בטוח שלהם יהיה).

רצוי מאד לתעד ארועים כאלה, אם אפשר - אז באמצעים שלא ניתנים לויכוח או הפרכה, כמו הקלטת ארועים במכשיר הקלטה - טייפ מהסוג הישן או אפילו MP3 ודומיו. עם תיעוד כזה, המשטרה לא תוכל להתעלם מתלונותייך - כיון שלעיתים הם נוטים להתעלם.

במקביל את יכולה בהחלט לבקש בלשכת הרווחה - אולי בסיוע העובדת אשר מטפלת בך, כי פקידת סעד תתערב ותבדוק את הפגיעה שלו בילד - פגיעה עקיפה הנובעת מכך שהילד צופה באביו מקלל ודוחף את אמו, ואולי נחשף לעוד השמצות והסטות בבית. את יכולה לדרוש כי הביקורים והקשר עם הילד יעשו אך ורק במסגרת מרכז קשר הורים ילידים - שם הביקור שלו יהיה תחת השגחה. שוב - כדי להוכיח את הנקודה שלך - כדאי להקליט ארועים בהם הוא אלים מילולית ומאיים - אחרת הרבה נשאר פתוח לפרשנות ורצונם הטוב של פקידי הסעד, ותלוי בין השאר בגורמים לא רלבנטיים כגון מידת העומס בו הם עומדים.

הציפייה כי האלימות שלו תגמר מעצמה עם מעבר הזמן היא מוטעית - לפי כל מה שאת מתארת, הרי מדובר באדם שמתדלק את הטינה הזעם והכעס שלו כל הזמן, וכל מפגש איתך מהווה הזדמנות לשפוך את הרעל הזה החוצה - חבל לתת לו הזדמנויות נוספות.

בהצלחה,

גיא

שיר,
תיאור יחסיך הזוגיים מצביע על תמונת יחסים מורכבת, כואבת (תרתי משמע) ואלימה. את כותבת שהייתם כבר בייעוץ זוגי - ואכן עשיתם את המעשה הנכון. אולם כנראה, לא הייתם די זמן. יש סוגיות של אלימות, זוגיות וכוח שעליכם עוד לעבד בתהליך טיפול וחשוב מאוד שתחזרו מיידית למסגרת זו! העובדה שבעך חושש מגירושין - עשויה לשחק לטובת העניין ולהבטיח שיגיע לטיפול.
חשוב שתתיחסו בטיפול גם לנושא האלימות ההדדית שביניכם.
אני מאחלת לכם שתגיעו לשלום בית אמיתי או שתמצאו את הדרך להיפרד בשלום ובביטחון.
הדס

תבהירי לו את זה בעזרת אגרוף הגון לפרצוף(או לגרון זה מאד אפקטיבי שם)את צריכה להפעיל כוח ואלימות כי במילים ניראה שהוא לא מבין,אסור לך לתת לו לעשות מימך בובת מין שלו יחסי מין הם בישבילך בדיוק כמו בישבילו ואת אמורה להסכים ולהינות!.