פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

למה באמת לא נסעת לבד לירושלים משאירה אותו לקלל בתחנת דלק?
אין בעולם אישה שמגיעה לה לחיות ככה, תבדקי אילו זכויות מגיעות לך, ואיך את יכולה להתקיים כלכלית בלעדיו (עמותות, ביטוח לאומי) ותעזבי!!!!!!!!!!!

אני מצטרפת לדבריה של גילה, שענתה לך לפני: באמת לא מגיע לך יחס כזה מצד בן זוגך! אכן את זקוקה לעזרה, לברר עם עצמךמה מקשה עליך לעשות שינוי בחייך ולקבל החלטה להפסיק את החיים באלימות. פני מיידית לייעוץ ליחידה לטיפול באלימות הקרובה למקום מגוריך!
בברכה,
הדס

שלום לך,
אין סיבה בשלב זה לחוש אובדת עצות. והרי מספר עצות: ניתן לפנות תחנה לטיפול במשפחה וייעוץ בחחי נישואין או מוטב: ליחידה לטיפול באלימות הקרובה למקום מגוריך. את יכולה לפנות בשלב ראשון באופן פרטני ולהתיעץ מה תוכלי לעשות, וכיצד ניתן לגייס גם את בעלך לטיפול. אין סיבה שתחיי בחוסר וודאות ובטרור!
כל טוב,
הדס גולדבלט

כדאי בהחלט שתפני להתייעצות לפני קבלת החלטה, אם לחזור לבן זוגך לשעבר. באזור חיפה והצפון יש מספר יחידות לטיפול באלימות במשפחה בהן תוכלי לקבל ייעוץ פרטני או קבוצתי: חיפה, חדרה, נהריה, נצרת עלית, קרית שמונה, טבריה ועוד. כדאי שתפני למחלקה שירותים במקום מגוריך ותבררי על אודות יחידה כזאת, או שתבדקי באתר משרד הרווחה, איזו יחידה לטיפול באלימות קרובה למקום מגוריך.
בהצלחה!
הדס גולדבלט

שלום לך, אני כל כך מבינה אותך !!
אני באותו מצב בדיוק - מה עושים ????
איך התקדמת מאז ?
אשמח מאוד אם תשתפי אותי.

גילה,
את מתארת התנהגות אלימה בהחלט של בן זוגך לשעבר גם כלפי בני משפחה אחרים (אביך ואמך) וכלפי חפצים (בעיטות בדלת). התוצאה היא פחד וחשש שלך מאלימות אפשרית שלו כלפי בנכם. הדבר הנכון לעשות במצב זה הוא לפנות לפקיד/ת סעד לחוק הנוער במחלקה לשירותים חברתיים במקום מגוריכם, ולהתיעץ. ייתכן שכבר יש לך קשר עם רשויות הרווחה. פקיד/ת הסעד אמור/ה להעריך את המצב. אם בן זוגך לשעבר יימצא מסוכן לשהיה לבדו עם בנכם - הוא יוכל להתראות אתו במרכז קשר, בו יש השגחה על המתרחש בעת הביקור. אך לכך יש עוד זמן. כאמור, חשוב ביותר להתיעץ עם איש מקצוע מוסמך לטיפול בילדים והגנה עליהם.
כל טוב,
הדס גולדבלט

החוק היבש אוסר על הפעלת כוח פיסי על ילדים בכל תדירות ועוצמה. כך, גם סטירה נכללת בחוק היבש כאלימות. האם יש סיכוי שדין כלשהו ימוצה עם הורים שילדם התלונן על כך שסטרו לו? יש סיכוי.
השאלה היותר עקרונית כאן, מדוע שילד ילך למשטרה להתלונן על סטירה שקבל? במקרים רבים מצב זה מתרחש כאשר בין הילד (מתבגר? צעיר יותר?) להורים יש מערכת יחסים לא טובה, או בין הילד להורה שנותן סטירה, והילד לומד שניתן לאיים על ההורה בתלונה נגדו, אם יפעיל כוח פיסי כלפי הילד. והילד צודק - ניתן לפתור עימותים גם ללא אלימות ("רק סטירה"). אולם אם נוצר מצב בו ילד מאיים על הוריו שיתלונן נגדם - זו נורת אזהרה להורים, שיש מקום לבחון את מערכת היחסים והאמון עם הילד.
לפיכך, הכי טוב לפנות לייעוץ: 1) כדי ללמוד כיצד להתמודד עם ילדים והטלת משמעת עליהם ללא אלימות;
2) כדי לשפר את מערכת היחסים במשפחה.
חבל להגיע למצבים שהמשטרה מתערבת בהם!
לבסוף, יש הרבה מצבים שבזמנו לא נחשבו להתעללות בילדים פשוט - כי לא היתה מודעות חברתית לכך ולא היה חוק שהגדיר מהי אלימות כלפי ילדים. לפיכך, אתה לא חווית את עצמך כילד מוכה, אולם היום - פני הדברים שונים.
בברכת שלום וחג שמח,
הדס גולדבלט

אפרת שלום,
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מצב זה, בהנחה שהאשה מעונינת בפירוד החבילה, והפעלת צווי מניעה, היא לנסות להקליט את האיומים , לפנות למשטרה ולהגיש תלונה על הטרדה מאיימת. יש טופס תלונה מיוחד לכך. אם הרושם הוא שבמשטרה נמנעים מלקחת אותה ברצינות, עליה לבקש לדבר עם האחראי על נושא האלימות במשפחה אם קיים, או עם קצין חקירות ראשי, ואולי גם לפנות לייעוץ משפטי אצל עו"ד טוב/ה לעניני גרושין.

בהצלחה,

גיא

שלום לך, אני ממליץ לך לפנות ללשכת הרווחה הסמוכה למקום מגורייך, או אם את יש בסביבתך מרכז לטיפול באלימות במשפחה, שם יוכלו להפנות אותך לטיפול ותמיכה מתאימה. בברכה, גיא

**מכיון שבכיתי ושלא הצלחתי לישון אז הם ניסו להשתיק אותי באלימות!!**

מלכה, להורייך ולאחייך, ולאף אחד אחר אין זכות להרביץ לך, זה בניגוד לחוק.
אני שמח שמצאת תמיכה בקרב חברים, אך פעמים רבות זה לא מספיק.
אם את רוצה, את רשאית להגיש תלונה במשטרה.
אין ספק שיהיה לכך מחיר משפחתי, כי הם יכעסו עליך על כך.
זוהי בחירה.
את גם יכולה לפנות ללשכת הרווחה הסמוכה אליך ולבקש הפנייה לטיפול על ידי מטפל/ת מומחית לטיפול באלימות במשפחה.
במרבית הערים הגדולות בארץ יש תחנה לטיפול באלימות במשפחה, וגם אם לא, יש מטפלים המתמחים בתחום הנמצאים במסגרת הלשכה.
אל תשארי לבד!!!

בהצלחה

גיא

המקרה שאת מתארת נשמע כמו מלכוד 22. או קשר גורדי - הקשר שנוצר על ידי גורדוס מלך תבי, שקשר עגלה לשערי העיר, והכריז על כך שלא יהיה שליט בעירו עד שיהיה מי שיפרום את הקשר. במשך 200 שנה איש לא הצליח עד שבא אלכסנדר מוקדון וחתך את הקשר במכת חרב.

נראה שכמו במקרה של אלכסנדר מוקדון, הפתרון היחיד לבעיה שלכם הוא לעשות משהו אחר, משהו שונה לגמרי ממה שנוסה עד כה.

אני לא בטוח מה זה יכול להיות, אבל מזמין אותך לנסות לחשוב על כך, ואנסה גם אני.

אם תוך כשבועיים לא תמצאו, אני מזמין אותך לנסות להעלות שוב את הבעיה, ואולי אז נמצא פתרון לבעיה חסרת הפתרון לכאורה זו.

בהצלחה

גיא

הבעיה שהצגתי אפילו יותר מסובכת ממה שכתבתי קודם. אחי סובל ,בנוסף לבעיות הללו, מחרשות. אך למרות החירשות הוא מדבר ברור ומבין אנשים (קורא שפתיים) והוא בחור חכם, הוא מסיים תואר ראשון עכשיו. ההשיגים שלו גורמים להרבה אנשים להתפעלות והוא זקוק לאתגרים אינטלקטואלים. אם נאשפז אותו (אני לא יודעת אם יש בכלל אופציה חוקית כזו) במסד בו הוא יהיה כלוא ומסומם זה יהיה יותר גרוע מרצח. אני אולי היתי מקבלת פיתרון כזה כדי להציל את הורי אבל אמא שלי לא תעמוד בזה. שהיינו ילדים תמיד כעסתי על הורי שהם לא מנסים להביא לאישפוזו ולהציל את כולנו מהסבל הזה ולא הבנתי למה אמא שלי ממשיכה לסלוח לו על כל הדברים הנוראים (למשל שהוא פתח לאחותי את הראש בגלל שהוא הגיע הביתה וחשב שהוא יהיה שם לבד והיא חזרה מהפנימיה כי היא היתה חולה ולא התאים לו שגם היא תהיה בבית ) היום שאני אמא אני מבינה קצת יותר. אבל עדיין אני חושבת שצריך להרחיק אותו מהמשפחה. הוא גם מאוד רוצה קשר עם ילדי (הוא גר בבית הורי ופוגש אותם שאנחנו באים לביקור) ואני מפחדת , למרות שהוא אוהב אותם, כי אני יודעת שאנשים שהוא אוהב סובלים ממנו בעיקר. אבל אם אני מרחיקה אותו מהם (מתאמת עם הורי שנבוא שהוא לא נמצא) הוא נעלב ונוקם בהורים שלי. אם יש לך רעיון כל שהוא אשמח מאוד לנסות כל דבר. אורית

אורית
אני מבין את הדילמה, אבל השאלה המרכזית היא - אם הוא כל כך חכם, הרי שצריך להיו פשוט להסביר לו שאלימות היא מחוץ לתחום. אם הוא חסר יכולת להבין את זה, יתכן שמדובר כאן בהפרעה פסיכותפתית, ז"א חוסר יכולת לראות את הזולת ואת סבלו, והתרכזות טוטאלית בעצמו ובצרכיו - במצב כזה, הרחקה מהחברה היא הדבר הנכון ביותר לעשות עבור כל הסובבים אותו, כי כולם סובלים וימשיכו לסבול.

ישנה גישה האומרת שעליך להגיש את הלחי השנייה למי שמכה אותך על הראשונה - אני לא דוגל בה, גם אם הסטירה מגיעה מאחיך. אני מאמין בהגנה עצמית, המתבטאת בכך ששמים גבולות ברורים למי שמכה אותך, ואם זה לא עוזר בהבנה מילולית, אז האמצעים הם הרחקה וומניעה - כלא או בית חולים פסיכיאטרי, בהתאם לנחוץ.

ישנו פתגם יהודי עתיק האומר שמי שמרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר לרחמנים, נראה לי שאת כבר עושה את שניהם, מרחמת על אחיך מצד אחד, ומתאכזרת לכל המשפחה בכך שאת מצפה מהם לסבול אותו ולרחם עליו גם כן.

כל טוב,

גיא

בחודש האחרון ניסינו (אני ואחותי) גישה שונה. הזמנו את אחי לארועים אם חברים שלנו (בהם הוא נהנה מאוד וכל הזמן שואל מתי יהיה עוד מפגש), דיברנו איתו המון באינטרנט ועודדנו אתו לפנות לטיפול לטובתו. הוא הבטיח לנו שהוא יסכים לטיפול והורי ביררו וקיבלו המלצות על מרפאה פסיכאטרית שעובדת בשילוב עם פסיכולגים ושהגיע יום התור הוא האשים את הורי שהם זוממים נגדו, סירב ללכת ושבר את השולחן של המרפסת. אבל זה קל לומר שצריך להרחיק אותו, מעשית אני לא מכירה דרך לעשות את זה, הוא לא יכול להסתדר לבד (קיצבה מהביטוח הלאומי לא תספיק לו למחיתו והוא לא מסתדר אם כסף) אי אפשר פשוט להוציא צו הרחקה כי באמת אין לו לאן ללכת (הוא אומנם בן 32 אך הוא לא יכול להסתדר) הוא זקוק למסגרת טיפולית שתדאג לו ואולי אפילו תאלץ אותו לקחת תרופות (דבר שמשפר את התנהגותו מאוד) אבל הוא מסרב ללכת למסגרת כזו ולפי מיטב ידיעתי אין אפשרות חוקית לאלץ אותו. אם אתה יודע משהו אחר אשמח לשמוע, אני מתכוונת לפעול בצורה כלשהי בקרוב כי הורי לא יכולים להמשיך כך יותר. אורית

שכתבתי בהודעה הקודמת שאתה צודק הכוונה היתה למשפט שכתבת שהוא מרוכז בעצמו ורואה רק את הסבל שלו ולא רואה שאחרים סובלים. זה תיאור די מדויק של ההתנהגות של אחי.

אם אתם רוצים למצא מקום בו יכריחו אותו לקחת תרופות, עליכם לפנות אל הפסיכיאטר המחוזי, ולהתריע שהוא אלים ומסוכן לכם. אתם יכולים לגבות את פנייתכם בתיעוד האלימות, ואף על ידי הגשת תלונות למשטרה - דבר שכשלעצו יותר לעיתים קרובות הרתעה מספיקה כדי לעצור את האלימות.
באחריות הפסיכיאטר המחוזי לאשפז בכפיה אדם המסוכן לעצמו או לסביבתו לצורכי התסכלות, ובשעת הצורך - לכפות עליו אשפוז מתמשך וטיפול תרופתי.

אמנם זה לא נעים, אך לחויות באלימות ובאיום מתמיד זה גם לא נעים.

בהצלחה

גיא

אני יודעת שאני די נודניקית שאני כל הזמן כותבת לך אבל אני לא יודעת אם מי להיתיעץ. אני מתיעצת עם בעלי כמובן אבל אין לו את הרקע בתחום. המשך הסיפור שלי הוא כזה: המצב בבית כמובן לא משתפר, יש עליות ומרדות אך גם ביום טוב הורי יודעים שהתקרית הבאה לא רחוקה. בנתיים אמא שלי חולה כל הזמן (לא משהו רציני אבל כבר שבועות היא מרגישה לא טוב) ואני חושבת שהסיבה היא שאין לה רגע של שקט נפשי כאשר היא חוזרת הביתה מיום עבודה קשה היא מתקבלת בצעקות. היא אמרה לי שהיא מחפשת דרכים לברוח מהבית, להיות אצל חברות לצאת לצעדות וכו..זה נורא שבגיל שישים אין לבן אדם את פינת השלווה שלו בביתו. אבא שלי עובד קשה וחוזר מאוחר ועיף ולרוב הולך לישון אם אחי לא מספיק לתפוס אותו לפני זה למריבה, וככה נראים החיים שלהם עכשיו. מלאי עיפות ותיסכול. האחיות שלי לא מגיעות הביתה כל עוד הוא שם וכל מה שנשאר להורי זה החיים הלא חיים שלהם. הסיבה המשוערת לחרשות של אחי היא רשלנות רפואית שנגרמה לו שהיה פג. לפני מספר שנים הוא זכה בתביעה בסכום כסף מכובד והורי מונו אפוטרפוסים של הכסף הזה (זה סכום מכובד אך לא עצום) הורי יודעים שאחי ככול הנראה לא ישתכר בעצמו לעולם (אחר עשרות ניסיונות לסדר לו עבודה) ולכן הם שומרים לו את הכסף לדברים חיוניים ולא נותנים לו לטוס עם כל הכסף לחו"ל ודברים דומים שהוא היה רוצה לעשות. זו עוד סיבה למריבות איתו (למעשה תמיד יש סיבה עם הכסף או בלעדיו) אחי רוצה לקבל את כל הכסף ומבטיח להורי שלא יהיו לו מהם דרישות יותר והוא יעזוב את הביית. הורי יודעים מניסיון שהכסף יגמר תוך כמה חודשים (כך קרה עם החסכונות שהם חסכו לו שהיה ילד) והוא יחזור הביתה ואז לא יהיה להם מאיפה לשלם לו את ההוצאות שלו. (הורי אנשים שעובדים קשה ומשתכרים בכבוד אך לא מעבר לכך) ומאז שהוא החליט לדרוש את הכסף הוא לא מפסיק לריב עם הורי על הנושא והמצב רק מחמיר. אני חושבת יום ולילה על פיתרון לבעיה. חיפשתי במאגר סאלד פיטרונות דיור ותעסוקה לפגועי נפש ואני מנסה ליצור איתם קשר, אני מכווה למצא פיתרון כלשהו לפני שיהיה מאוחר מידי. אם יש לך טיפים על מסגרות כאלה אשמח לשמוע. תודה אורית

לאלמונית שלום,
הסיפור שלך באמת נוגע ללב, ומוכיח את העקרון הישן כי מגיעה לכל אדם חזקת החפות - הזכאות להחשב חף מפשע עד שהוכחה אשמתו.
מצד שני - מוטלת על המשטרה החובה להגן עלהאזרחים, מה שיוצר מצב קשה בו צריך לפעמים להכריע לפני היות המשפט האם האדם אשם או לא.
בדרך כלל במקרה שלגברים מכים, כאשר גבר מואשם באלימות, המשטרה יכולה להוציא צו הרחקה ואין בכך חיוב למעצר בית כפי שאת מתארת. איני יודע מה היה במקרה שלך בדיוק, אך כדי להכריח אותך לשבת בביתך, צריכות להיות הוכחות משכנעות למדי. אם הן היו מפוברקות - אז זה איום ונורא - אך בכל הקשר חיובי יתכן שרמאים ינצלו את המערכת לרעה.

בכל אופן, שיהיה לך בהצלחה בהמשך

כל טוב
גיא

יואש,
אלימות היא אלימות. קלה כחמורה. ההשלכות הפסיכולוגיות של אלימות"קלה" עלולות להיות קשות ומפחידות לילדים, גם כאשר אתם, ההורים, מעריכים אותה כ"קלה". אולם מה שעולה מן הסיפור שלך הוא, שכנראה, אינכם מתמודדים ביעילות עם עימותים ביניכם כבני זוג. וזה העיקר, שעליו חשוב שתקבלו ייעוץ. פנו בהקדם לייעוץ זוגי בתחנה לטיפול משפחתי באזור מגוריכם או פנו לייעוץ פרטי - לפי אפשרויותיכם הכלכליות.
חשוב שאתם לוקחים אחריות על מה שקרה ורגישים לאפשרות שהילדים הושפעו, כמו-גם מבינים שיש לאלימות פוטנציאל מזיק לכל בני המשפחה, גם מי ש"רק" צופים במתרחש (הילדים) ולא מעורבים בה ישירות. המשיכו בקו של לקיחת האחריות ופנו לייעוץ מקצועי!
כל טוב,
הדס גולדבלט

ראה תשובתי לשאלתך השניה.
הדס גולדבלט

ורד,
עושה רושם שאת מצויה במצוקה רגשית קשה ובסכנה פיסית ממשית. גם ילדיך מושפעים לרעה מן החשיפה לאלימות מצד אביהם כלפיך, ובאמת אין סיבה שהם יקחו תפקידי הגנה עליך מפני אביהם. זה לא תפקידם במשפחה!

פני מיידית למרכז לטיפול באלימות שבאזור מגוריך. ברשות המקומית ובמחלקה לשירותים חברתיים יוכלו להפנות אותך. יש גם מספר טלפון של "קו חם" לנשים נפגעות אלימות. תוכלי למצוא אותו בכל עיתון יומי במדור שמפרט קוי חירום שונים.
כמובן, ישנה האפשרות להתלונן במשטרה וכן לעזוב את הבית למקלט לנשים נפגעות אלימות, אך רצוי שתתיעצי לפני כן עם איש מקצוע, כפי שהמלצתי בראשית תשובתי.

ויפה שעה אחת קודם!!!

כל טוב,
הדס גולדבלט

מיכיון שאנו משפחה מאד מוכרת וידועה ...בכל השנים אני משדרת ורוד ומחביאה את כל הסימנים והפחדים, היום כאשר אני אוזרת אומץ להרים את השפורפרת הוא מיד מזכיר כמה הוא חזק וכל חבריו שוטרים ואנשים ידועים. שאיש לא יאמין לי אלא רק לו. הפחד הזה שווה לפחד כל מה שאני עוברת. אני לא יודעת האם אנשי החוק יעזרו לי או יחריפו את מצבי. נשמע כמו סרט אבל.....אני לא מצליחה לרכז את המחשבות. היום הוא אמר שהוא מוכן לזרוק אותי לרחוב בתנאי שאני ייחתום שאני מוותרת על כל הרכוש וכמובן על ילדיי. האם זה פתרון? האם אני צריכה לפחד מחברינו השוטרים? - שיש סיכוי שלא יאמינו.

ורד,
אני חוזרת על עצתי מתשובתי הראשונה: פני מייד לעזרה מקצועית! שם יעזרו לך "לעשות סדר" בחששותיך ולבחון מה הדרך הנבונה והנכונה עבורך לפעול. בעלך מנסה להפחיד אותך. פחד משתק ומונע מאנשים לפעול. זה טרור ממש. לכן, פנייה לעזרה מקצועית תסייע לך לחשוב באופן הנכון עבורך, ולהחליט כיצד לפעול.
בהצלחה
הדס

מרינה,
ההחלטה בידיך: האם את מעדיפה חיים זוגיים כקרבן לאלימות והשפלה או חיים לבד בכבוד? אני מבינה שקשה לך להחליט לעזוב את בן זוגך. את כותבת שיש גם צדדים טובים בזוגיות שלך, ובעיקר תקופות של "ירח דבש" לאחר שהוא תוקף אותך ומנסה להתפייס. אך כל עוד הוא רואה, שאינך נוקטת בשום צעד שמראה שאינך מוכנה לסבול עוד את המצב - אין לו שום סיבה לשנות את התנהגותו.
אדגיש, שאין בכוונתי לומר שאת אשמה באלימות. את אינך אשמה!!! הוא אחראי להתנהגותו האלימה. אולם את אחראית להחלטה, כיצד את רוצה לחיות.
גם בגיל 50 ניתן לשנות התנהגות ודפוסי חשיבה, ולכן באמת מומלץ שבן זוגך יפנה לטיפול, ולפי המלצת המטפל - ייתכן שאת תצטרפי אליו לטיפול זוגי, על מנת שתלמדו כיצד לנהל את חייכם הזוגיים טוב יותר.
בהצלחה!
הדס גולדבלט

לשאלתך הראשונה: אכן, כל איש מקצוע וגם כל אדם פרטי אמורים לדווח על חשד לתקיפה של קטינים בתוך המשפחה. השאלה, אם הבחינו בתקיפה, או האמינו לסיפור שהאם אולי סיפרה.
מה הוריהם של ילדים אלו חושבים לעשות? כדאי להמליץ להם לפנות לייעוץ משפחתי בהקדם האפשרי!הבן הבכור מתנהג באלימות ומסכן את אחיותיו. ייתכן שהדבר נעשה על רקע מצוקה נפשית כלשהי שהוא חווה, גם אם הוא חי חיי מותרות חומריים... כדאי שמישהו מבני המשפחה, שמצוי בקשר טוב עם ההורים ודעתו עשויה להתקבל על דעתם - ימליץ להם לפנות לייעוץ. אם ההורים יפנו לייעוץ - זה הדבר הטוב ביותר במקרה זה.

אין צורך לפנות למשטרה מייד - אולם כדאי לדווח לפקידת סעד לחוק נוער, שהיא עובדת סוציאלית שהוסמכה להתערב לטובת קטינים במצוקה במשפחה. ברר מהי המחלקה לשירותים חברתיים במקום מגורי המשפחה. אתה יכול לדווח גם בעילום שם וכך למנוע קרע ממשפחתך.
בהצלחה,
הדס

1. אין לי אפשרות גם לדווח בעילום שם כי רק אני שמעתי את פרטי המקרה, ובכלל רק אני יודע על העניין, ולכן ידעו מיד שזה אני ובפירוש ינדו אותי מהמשפחה ויסלקו אותי מביתי. 2. לצערי ההורים חד-משמעית מסרבים לקבל או לפנות לכל יעוץ או עזרה בעניין, ולא משנה מי יציע להם לפנות לעזרה, הם לגמרי יסרבו ולא יסכימו. האם זה נכון שלאור 2 נתונים אלו אין בעצם מה לעשות בנידון? תודה לך!

יניב,
אינני בטוחה שאת היחיד שיודע על האלימות במשפחה הזאת. איך קרה שרק אתה שמעת על כך? ייתכן שאנשים נוספים שמעו? האם שיתפו אותך ודרשו שלא תספר? האם התחייבת לא לספר?
כתבתי בהודעתי הקודמת, שלמעשה - אתה מחויב לדווח על ילדים בסיכון, ובנות הדוד חשופות לאלימות, לפי דבריך!

אינני יודעת מה גילך. אולי יש באפרותך לשתף את הוריך או מישהו אחר במשפחה? להתיעץ עם אדם נוסף שניתן לסמוך עליו ומכיר את אותה משפחה לגבי אופן הפעולה?

יש מה לעשות, וחשוב לעשות.

הדס גולדבלט