פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים - יש לך שאלה?

ד"ר שלום, בתי בעוד חודש תהיה בת 4. היא נגמלה מעשיית צרכים קצת לפני גיל שלוש ולפני מספר חודשים החלה אף לישון בלי טיטול גם בלילה . לרוב היתה קמה יבשה למעט פעמים ספורות שבהן היתה קמה רטובה. בשבועות האחרונים היא קמה כמעט בכל בוקר רטובה לאחר שעשתה פיפי במיטה. מדי פעם אנו לוקחים אותה בלילה לעשות פיפי בשירותים ואז היא באמת קמה יבשה אך אני לא רוצה להרגיל אותה לכך. היא מרגישה מאוד לא נוח מהעניין למרות שאנו לעולם לא כועסים עליה. שאלותיי הן: 1. האם זה עדיין נורמאלי בגילה ש"יברח" לה פיפי כמעט בכל לילה? 2. האם זה שאנחנו מרגילים אותה שאנו לוקחים אותה לשירותים בלילה זה בסדר? 3. באיזה גיל אמורים להתחיל לבדוק בעיות פיזיולוגיות במידה ויש הרטבת לילה? אודה לתשובתך, גלי

בני עוד מעט בן חצי שנה, חייכן ופעיל. "מקשקש" הרבה אבל בעיקר" אה" ו"או". לאחרונה התחיל יותר עם "ג" ו-"ק" ולעיתים רחוקות גם "ב". קראתי שבסביבות גיל חצי שנה תינוקות כבר אמורים למלמל הברות ברצף. האם מדובר באיחור? מהו הטווח הנורמלי להתחלת מלמול? מבחינת מוטורית הוא בסדר גמור. מחזיק עצמו יפה על הבטן, מתגלגל (בעיקר מהגב לבטן) , מושיט יד לצעצועים ואף החל זוחל אחורנית. שומר יפה על קשר עין ומגיב לרוב כאשר קוראים בשמו. תודה מראש, אימא

לבני בן ה-10 יש תנועות בלתי רצוניות כבר מספר שנים, התנועות מתבטאות בחיכוך הידיים בצווארו, בניעורן לצדדים וקפיצה קלה ובחיכוך הידיים בלחיים, כל פעם התנועה היא אחרת והיא באה להדגיש רק דבר אחד: שביעות רצון. כשבני שבע רצון ממשהו או כש"עוברת " לו מחשבה שמחה בראש הוא עושה את אחת התנועות האלה. מבחוץ זה נראה מוזר, כי אף אחד לא מבין מדוע הוא עושה אותן. ביחוד מחנכת הכיתה שלו שמעירה לי על התנועות כבר 3 שנים ומבקשת שאבדוק במה מדובר. המורה גם מציינת שהילד חולם בכיתה ואינו מקשיב לה, זה לא שהוא אינו מסוגל לשבת בשקט וללמוד, הבעיה מתבטאת בכך שהוא חושב על דברים אחרים או מתעסק בדברים אחרים. יש לו בעיה גנטית שהוא ירש מאביו - לקות בקריאה, הקריאה שלו אינה רציפה ושוטפת. הוא בסה"כ ילד חרוץ וחיוני, חברותי וחכם, מבין ויש לו קליטה מהירה. בנוסף, מזה כחצי שנה הילד סובל מכאבי ראש, הם יכולים להופיע אחת לשבוע ולעיתים כל יום במשך שבוע. הכאבים אינם נסבלים והוא מבקש אקמול בכל פעם. בפעם האחרונה האקמול לא השפיע עליו. פניתי לרופאת המשפחה בעניין והיא בקשה ממנו להגביל את המשחקים במחשב, אבל ללא כל קשר הילד מקבל את כאבי הראש גם לאחר מאמץ קל כמו ריצה, שיעור ספורט ואפילו התרגשות יתרה. האם אני צריכה לדאוג? האם צריך לבצע בדיקות מסויימו? האם יש קשר בין השניים? אודה על תשובתכם תודה ורד

שלום, ביתי בת 10 חודשים, לא ממש אוהבת לאכול, (היא אוכלת סימילאק בכמות קטנה ביותר ומעט מאוד אוכל מוצק אחר) . לאחרונה בגלל מחלות שונות אוכלת אפילו פחות, יש לציין שהיא די קטנה (נמצאת באחוזון 10) אני די מודאגת האם זה עלול לגרום לבעיות התפתחות שונות ובכלל... האם כדאי לתת ויטמינים מעוררי תיאבון או משהו אחר שיגרום לה לאכול יותר או לגדול בצורה כזו או אחרת? (בטיפת חלב הציעה לי לשים שמן בסימילאק?!) ומצד שני האם זה לא יגרום לבעיה הפוכה (יש סיפורים על מקרים של ילדים שלא אכלו ועכשיו צריכים דיאטה)? האם יש מה לעשות והאם בכלל צריך לעשות משהו? תודה רבה על העזרה אני ממש בדילמה מכל הנושא. אביב

שלום רב, בתי בת חמש וחצי , ילדה נבונה מאוד, שנונה קוראת וכותבת מגיל 4(ביוזמתה לגמרי) במשך 3 שנים היתה באותו גן, ללא בעיות מיוחדות, תמיד היתה ילדה שצריך להעסיק אותה ולא תמיד רוצה לצבוע/לצייר/להרכיב בדיוק כפי שהגננת מבקשת אך, בגן הקודם הצליחו לנווט את התנהגותה לאפיקים חיוביים ע"י נתינת אחריות, תעסוקה שונה וכו.. השנה הגיעה לגן חובה(לראשונה- לגן עירייה), כבר מלכתחילה דווח לי ע"י הגננת כי יש לילדה"בעיה התנהגותית", לא יושבת במפגש, לא מסיימת עבודות, מתחצפת, לא עושה מה שאומרים לה(אני מצטטת את הגננת) כמו כן, בשנים קודמות היו לילדה חברים וחברות שביקרו אצלה והיא אצלהם, השנה לא נפגשה עם אף חבר מחוץ למסגרת הגן וכשאני מציעה היא לא מעוניינת. הגננת מבקשת שנשוחח עם הפסיכולוג של הגן, על בעיות ההתנהגות וגבולות אני מצדי כמובן הסכמתי, אך האם עלי לפנות לאיזשהו איבחון? ואם כן לאן? אני לא מרגישה שזו בעיה התנהגותית פרופר וחוששת מאוד כשגם בכיתה א' לא תתאים לשבלונה המוכנה של מערכת החינוך. אשמח לתשובתך. בברכה- אמא מבולבלת ומודאגת. ב"ש.

תינוקת רגועה וחייכנית בת 4 ח' בוכה ממראה של אנשים זרים אבל לא מכולם. יש לה איזה בחירה לא ברורה ממי לבכות וממי לא. מה עושים כדי להקל עליה?

שלום, אני בת 16 וחצי , קיבלתי מחזור בגיל 15 וכמה חודשים. הגובה שלי הוא בסביבות 1.60 עוד מהיסודי הייתי בין הילדים הקטנים בכיתה, ועניין הגובה הטריד אותי מאוד עוד מגיל צעיר. (יש לציין שהייתי תינוקת בריאה בעלת משקל תקין). במשך שנה וחצי בין כיתות ח' וט' הייתי הולכת כל יום בהליכון במשך חצי שעה. ולא הרבתי לאכול. התוצאה הייתה ירידה במשקל של בסביבות ה6 קילו מתחת למשקל הרצוי . ולכן בסוף ט' גבול י' הלכתי לדיאטנית והיא הרכיבה לי תפריט מזין. עליתי במשקל. ובאותה שנה קיבלתי מחזור. (הפסקתי ללכת בהליכון). כעת אני בכיתה י"א , 160 כפי שציינתי. משקל 51. אבי 177 אמי 165 ואחי 180. משפחה ממוצעת מבחינת גובהה. השאלה שמאוד מדאיגה אותי היא האם במהלך השנה וחצי של הספורט היום- יומי והאכילה הלא מסודרת איבדתי ס"מ לגובה?! האם 160 יהיה הגובה שלי? אני ממש מודאגת שעשיתי לעצמי נזק לכל החיים. מה הגובה המשוער ע"פ הוריי שהייתי צריכה להיות? תודה מראש, ומצפה בקוצר רוח לתשובה.

הילד בן שנה ו 10 חוד' באבחון רשום : היקף ראש 47.5 סמ' באחוזון 25 , משקל 10.4 באחוזון 10 , גובה 78 סמ' באחוזון 3 , האם הראש גדול ללא פורפציה לגוף? האם יש מקום לדאגה? לציין שבאבחון בהתפתחות הילד מדובר על אוטיסטיק דיסאורדר. אודה לתשובתך

לילה טוב המדובר בילדה בת 3 ו-3 חודשים שנולדה עם אנוס קידמי בעקבותיו היתה במעקב של כירורג שביצע מספר פעמים הרחבות (עד גיל שנה-שנה וחצי). במהלך התקופה קיבלה באופן כמעט קבוע פגלקס ע"מ למנוע צואה קשה כאשר פעם במספר חודשים (אחת ל-3-5 חודשים) היו לה עצירויות שדרשו ביצוע חוקן ששיחרר אותה. בשנה האחרונה החלה להגמל מטיטול כאשר שתן היא נותנת כמעט תמיד בשירותים, אך מסרבת לתת צואה בשירותים, כאשר יש לה יציאה רכה מאוד היא עושה בטיטול אך בתקופה האחרונה (חצי שנה) היא מתנגדת לתת צואה, מידי מספר ימים היא נעמדת במקומה למספר דקות מתאמצת מאוד עד בכי ומתכווצת כולה, העניין שהיא במקום לשחרר ולעזור לצואה לצאת היא מפעילה כח מנוגד וסוגרת את שרירי הישבן ומונעת מהצואה לצאת (כולה מתוחה כך שגם קשה לכופף לה את הרגליים לצורת ישיבה או צפרדע להקלת היציאה), דבר שגורם כמובן לצואה קשה שלאחרונה משוחררת ע"י פתיחה פיזית של הישבן ומתן אפשרות לצואה לצאת. הילדה מסרבת שיגעו בה בעת מתן צואה או ללכת לשירותים ולשבת - לדעתנו יש לה אולי טראומה או פחד מהיציאה גם בגלל הקושי שהיה לה בעבר כאשר בביקורת האחרונה אצל הרופא לפני מספר חודשים הוא אמר שאין לה בעיה פיזיולוגית וכי הוא לא רואה בעיה אלא רק בעיה פסיכולוגית התנהגותית והמליץ לרדת מהפגלקס. (אגב, כמובן שכל בדיקה כזו אצל הכירורג עולה לנו בכאב גדול כי הילדה מסרבת לתת לו לבדוק אותה בישבן ומתנגדת לכך). הילדה לא מרבה בשתיה בעת שהותה בגן וכל תרופות הפלא שניסינו לא עוזרות במיוחד (עגבניות וכו') כאשר היא גם מסרבת לקחת מיצים שונים כמו מיץ תמרים וכו'. בזמן האחרון אישתי הבחינה בכתמי דם בהיר על הצואה וביציאה של הילדה ואנו חוששים כי יש לה טחורים מהמאמץ, הצואה הקשה וההתאמצות הכמעט תמידית. אנו כבר די אובדי עיצות ומיואשים ממצבה וחוששים כי זה יעשה לה נזק. * האם יתכן כי כתוצאה מהצואה הקשה וההתאמצות היא סובלת כבר מטחורים שגורמים לסימני דימום ? * כיצד ניתן עוד לשכנע אותה ולעבוד איתה ע"מ לשחרר ולתת צואה בשירותים באופן רגיל ? (לציין כי נוסו גם תפרונות של פרסים קטנים במידה ותעשה בשירותים ללא הועיל) כולל דיבורים והסבר, היא מסכימה לעשות בשירותים צואה כאשר היא לא צריכה אך כל זאת נעלם כאשר באמת יש לה יציאה. * האם נדרשת התערבות פסיכולוגית כלשהיא ואיזו ? האם ישנה המלצה כלשהיא לגבי יועץ כזה (אנו מאזור הצפון). ? * הילדה מאוד חכמה אך מסרבת ליישם ולהבין שיהיה לה קל יותר אם היא לא תתנגד - האם יש עוד דרכים ללמדה ? נודה לכם על כל יעוץ והכוונה כי אנו ממש אובדי עיצות בנושא.

צהריים טובים, יש לי ילד מקסים בן חצי שנה (ושבועיים) הוא ערני מאוד, ממש לכל מה שזז לידו בסביבה. מחייך, צוחק בקול רם ,מעביר חפצים מיד ליד, זוחל אחורה, מסתובב סביב ציר, מתיישב כאשר אני מושיבה אותו כמובן, די יציב. הוא מתהפך מגיל 5 חודשים מהבטן לגב אבל- לא מהגב לבטן ניכר כי יש לו קושי הוא מנסה להתהפך אך נראה כי משהו באזור הגב/הכתפיים תקוע או שאינו יודע לעשות זאת. האם לתת לו קצת זמן ללמוד איך לעשות זאות? דבר נוסף כאשר אני מנסה להעמיד אותו על משטח ישר הוא מקפל את רגליו ולא תמיד מצליח לעמוד (כאשר אני מחזיקה בו) הרגליים שלו נשארות מקופלות מעט-האם תקין? מבחינת הסביבה /אנשים כשאנחנו חושפים אותו לאנשים "זרים" הוא יכול להביט ולבחון אותם שעות לפעמיים בוכה נראה כי נבהל אך בעיקר בוחן ואין סיכוי שיחייך לעברם- רק אם "מצב רוחו ממש טוב" והוא התעורר משינה וכו' האם תקין? יש לציין שאנחנו גרים בבית הורי שם יש תמיד הרבה אנשים והוא מחייך ומכיר את כולם- למי משכיר הוא מחייך ומשחק אך אם זרים ממש לא. האם תקין? תודה רבה

בני בן שנה+9 חודשים בתי בת 4, בתי בגיל צעיר יותר נרתעה מלגעת בחול,דבק ופלסטלינה (כיום כבר לא), ובני גם לא מתלהב מזה.יש לציין שבבית יש המון מגע (חיבוקים, דיגדוגים) וחשפתי אותם למגוון רחב של מרקמים שונים 1. מה אוכל לעשות כדי לפתח את החושיהם שלהם? 2.בני עדיין מכניס מדי פעם חפצים לפיו - האם זה עדיין בגדר הנורמה? 3. למרות שהבית יחסית רגוע בני מאוד אלים בגן- האם יתכן שהסיבה לכך נובעת מבעיה תחושתית?

ביתי בת חמישה חודשים וחצי. טרם חזרתי לעבודה ואני נמצאת איתה כל היום, במהלכו אני מדברת אליה, שרה לה, משמיעה לה מוסיקה, מקריאה לה סיפורים, מגישה לה חפצים (רעשנים) ע"מ שתשחק בהם, משכיבה אותה על הבטן, מטיילת איתה בעגלה וכו'. לאחרונה נראה לי שהיא מסוגלת להישאר פחות זמן לבדה ולהעסיק את עצמה. הזמן היחיד שהיא מעסיקה את עצמה לזמן שעולה על מס' דקות בודדות הוא כשהיא באוניברסיטה ו/או כשאני משמיעה לה מוסיקה עם מלל (שירים). כיצד ניתן לגרום לה להאריך את משחקה ללא שהות אדם נוסף לידה? יש לציין כי כאשר אני משאירה אותה במשטח פעילות והולכת למס' דקות מועט היא מתחילה לקרוא לי (ע"י העלאת טונים)- האם רצוי שאגיע מיד? האם לחכות מעט ואז להגיע? אני מאוד נהנית משהותה, אך אני מעוניינת שתפתח קצת עצמאות ושתהיה פחות תלותית.

היי, יש לי חששות לגבי התפתחותה של ילדתי ואינני יודעת אם אלו הן הציפיות הגבוהות שלי או שאכן הילדה מתעכבת מעט. הילדה נולדה בארה"ב וחיה שם כ- 3 שנים בסביבה יחסית מבודדת אם אני משווה לישראל. משחר ילדותה היתה מאוד אקטיבית ואנרגטית: אהבה לרוץ, לקפוץ לטפס וכדומה. בגיל שנתיים וחצי ידעה לשיים את כל הצבעים, לצייר עיגולים וכו. בגיל 3 התוודעה לעולם האותיות בעברית, והיתה מדברת עם האות א' לפני השינה וכו'. פאזלים, על אף שלא תמיד התלהבה מהם, היתה עושה בקלות יחסית ומרכיבה כ--40 30 חלקים בערך. משחקי הזיכרון היו מהאהובים עליה ונדמה לי שישי לה זיכרון מצויין. השבוע היא אפילו שאלה : "מה קרה לספות הלבנות שהיו בניו-יורק.." וזה אחרי 11 חודשים שאנחנו בישראל. שמיעה מוסיקלית טובה מאוד, רגישות מאוד גבוהה למצבי רוחם של אנשים. כיום בגיל 4, היא אוהבת מאוד לגזור, לכתוב, כך למשל, למדה לכתוב את שמה בפחות מדקה, להעמיד פנים שהיא הגננת במשחקי דימיון וכו' ולהיות במרכז ההצגה. בגיל 2 ו- 9, ביקשה להעלות על הבמה ולשיר שיר... הבעיה שמבחינת דיבור נראה לי שהיא איטית יחסית או פחות מתוחכמת ושעולם התוכן שלה יחסית צר. למשל, במשחקי דימיון שבהם מעמידה פנים שהיא הגננת, היא תתרכז מאוד באינטונציה של הגננת ובהבעות פניה ופחות בתוכן של המפגש שהיא לכאורה מעבירה. גם הסקרנות שלה נדמה כמו מוגבלת. אם זה משהו מאוד מעניין אותה היא תבלה בו שעות ואם לא - אין סיכוי לשכנע אותה. מאוד עקשנית. במסיבות גן, על אף שיש לה חברים, היא פחות תערבב ואם כולם יושבים היא תעמוד ותסתכל. היא בוחנת את הסביבה לפני שהיא מתערבבת. איפה שנראה לה שקל להיכנס - היא תיכנס, איפה שנראה לה שצפוי קושי - היא תימנע. בגן היא מאוד אוהבת מפגשים אבל ממעטת לדבר עליהם בבית. " אמא, לא בא לי לענות לך עכשיו, את לא רואה שאני מביטה על הדרך..." ובכלל ממעטת לדבר, לידנו ההורים. מאידך, תרבה יחסית בדיבור ליד מורים או סמכויות. ולסיום סקרנותה המינית נראית גם היא כמו מוקפאת ולצייר היא תצייר רק אם תידרש לעשות זאת. אז היא תשלוף את מה שהיא יודעת. האם יש מקום לדאגה? הנני מתהלכת עם התחושה הזאת המון זמן. אשמח מאוד לתשובתך/הדרכתך. טל.

שלום , כני נולד קטן לגיל ההריון במשקל : 2350 שבוע 38 הוא מלווה מגיל 11 חודש במרפאה להפרעות אכילה . משקלו נמוך. לגבי ההתפתחות שלו: לדברי הרופאים תקינה . מבחינת שפה יש לו עיכוב קל . אומר כ-5 מילים. נראה שמבין ממש הכל. עונה על שאלות איפה בהצבעה , מצביע על חפצים ועל איברי גוף , מחייך/צוחק .משתף כשמצליח.יודע להראות את רצונו או שלוקח אותנו ביד או שמצביע או שמנסה להגיע לבד. נראה לי יחסית לילדים אחרים בגילו שיש לו קשב קצר ביותר ועובר מדבר לדבר במהירות . אם כי כשיושבים ומשחקים איתו בהחלט יכול להתרכז זמן ארוך יותר. יש לי שאלה שמעניינת אותי: הרבה פעמים שאני נמצאת איתו בקניון/בחנות מעדיף באופן ברור להתרוצץ מאשר לשבת בעגלה. ואני מוצאת את עצמי מתרוצצת אחריו. מה שמטריד אותי שבפעמים כאלו הוא בהחלט יכול להעלם מעיניי אם שנייה אחת לא אעקוב אחריו. הוא רץ בתזזיות ממקום למקום וגם לא תמיד עונה לי כשאני קוראת לו (ויש לציין שכשהוא לא עסוק בריצה או במשהו מאוד מעניין , תמיד מגיב לשמו) לפעמים תוך כדי ריצה הוא מסובב אליי את הפנים מחייך/צוחק וממשיך לרוץ. האם יש לי מקום לדאגה? האם זה טבעי לגילו בשלב הזה של תחילת הריצה, או שאני צריכה לבדוק את זה ? תודה רבה.

שלום, בני בן שנה וחמישה חודשים מפותח מוטורית, הולך יפה מאוד כבר מס' חודשים, עולה ויורד מרהיטים כבר חודשים רבים ובועט בכדור. היה קיים איחור במס' פעולות של מחוות בידיים בעיקר כגון מחיאת כף (התחיל למחוא רק לפני כחודש) ועושה ביי ביי רק לפני חודש-חודשיים גם כן. הוא עדיין לא מצביע שזה הדבר שהכי מפריע לי. מבחינת שפה הוא אומר כמה מילים (אבא, אמא, כדור, עושה מיאו לחתול, וגם משלים מילים כשקוראים לו ספרים - גם מילים מסובכות כמו חיפושית). האם יש מקום לדאגה בגלל שהוא לא מצביע? האם אפשר ללמד אותו?