פורום התמודדות עם לחץ, פרידה, בגידה, פיטורין - יש לך שאלה?

העבודה שלי לא מספקת באופן אינטלקטואלי כל כך. בעיקרון אני רק שלושה חודשים בה, ונכנסתי אליה בעיקר בגלל הכסף.
אני עוד מחפשת עבודה במקביל, אבל במידה פחותה יותר..
ואני ממש מרגישה ניוון. גם חבר שלי נפרד ממני ונוצר לי איזשהו חלל.
מצד אחד אני צריכה לשלם חשבונות. מצד שני משעמם לי. מה עושים?

אולי זה כי לא ישנתי טוב בימים האחרונים אולי כי המחזור קרב אבל אני מתוסכלת
אני מרגישה מוצפת ולא מרגישה שמצליחה לדבר עם מישהו על זה
בסופ"ש ביליתי והתנתקתי מהכל והיה נחמד לעסוק בספורט היה משחררר וטוב ולבלות ולהרגיש שאני עושה דברים כיפיים , אבל זה מסכה
אני לא מצליחה באמת להיות אין לי באמת רצון לכלום אבל גם כשאני לוקחת חופש אז זו לא הרגשה טובה זו הרגשה של התחמקות וזמן פנוי שאני לא יודעת מה אני רוצה בו
אני כל יומיים משנה את מחשבתי בקשר למקצוע שבחרתי בו... אין לי כח להתמודד עם זה יש לי המון על הראש ומצד אחד מרגיש שאני חייבת את הברייקין האלה אבל אח"כ אין לי כח להתרכז בלימודים יודעת שזו למידה ותהליך אבל נמאס לי להרגיש מאחורי כולם והלחץ הנפשי הזה והרצון בזוגיות והצורך בזה אבל מתי ואיך משלבים את זה עם כל שאר החיים ומה שהכי חשוב אמור להיות הלימודים אבל חסר לי ובמקביל אני מפחדת פשוט מפחדת כי נפגעתי
יודעת מה נשמע שאני צריכה טיפול אבל מה זה יעזור לי, אשמח להסבר ולא יודעת מתי אני מכניסה את זה רוצה לשכוח את העבר ולהיות בנקודה בעתיד שהכל יהיה פשוט אני רוצה לעסוק במשהו שילך פשוט ואני אדע שטוב לי בזה שיהיה לי זמן לתחביבים שלי שאני ארגיש טוב וקרוב עם חברים ושתהייה לי זוגיות אמיתית

אני בחור בן 39 רוב חיי היו לי קשרים זוגיים שלא נמשכו יותר משנתיים.

אתמול נפרדה ממני באופן פתאומי בת הזוג שלי, שהיתה הקשר הרציני ביותר בחיי היינו ביחד 4 שנים מתוכן גרנו ביחד למעלה משנתיים.
מדובר בבחורה מיוחדת מבחינת רמת טוב הלב וההתחשבות שהיא בן אדם מקסים. כעיקרון היה לי טוב מאוד בזוגיות מלבד כך שפעם בכמה חודשים היא היתה חושבת שהזוגיות לא מתאימה לה אך בכל פעם המשבר היה נפתר והזוגיות היתה ממשיכה.

הפעם היא החליטה סופית. אני ממש קרוע מזה היה ברור לשנינו שזה קשר רציני שהולך לחתונה וכו' ובדר"כ לא היו חיכוכים מלבד המקרים המאוד יוצאי הדופן האלו. אני זוכר את עצמי אומר ללא הרף שמצאתי את הבחורה המושלמת וזכיתי בפיס וכו' (דבר שמעולם לא אמרתי לעצמי או לאחרים לגבי אף בחורה שהייתי איתה).

אמנם תחומי העניין שלנו היו שונים ובדברים מסוימים הגישה שלנו לחיים היתה שונה מאוד, אבל כאדם היא היתה טובת לב, מקסימה ומתחשבת ברמות שלא הכרתי מעולם ובנוסף אנחנו אוהבים אחד את השניה. (למרות שהיא אמרה שעם הזמן היא התחילה לפקפק ברגשות שלה אלי).

מעולם לא היה לי קשר זוגי כל כך רציני וארוך שהייתי כל כך מרוצה ממנו ועכשיו היא נעלמה מחיי (כעיקרון הצלחתי לשכנע אותה להיפגש שוב בעוד שבוע כדי "שיהיה לה שבוע לחשוב על זה" אבל נראה שההחלטה שלה סופית והיא עשתה אותה בכאב רב.)

אני נמצא עכשיו בחוויה שאני לא יכול להתמודד איתה מפחיד אותי הסבל שאני הולך לעבור בעתיד, מפחיד אותי געגועים העזים אליה כבן אדם וכרגע הכי מפחיד אותי ללכת לישון בלילה ולחלום עליה.

נוצר לי חור ענק ואני מפחד מההשלכות. יש לי שני חברים טובים קורבים מאוד ואמא שתומכת אבל אני לא יכול לחפור להם על זה עכשיו 24 שעות ביממה.

טיפול פסיכולוגי הוא כרגע קשה מדי בשבילי מבחינה כלכלית (כרגע אני לא עובד ויש לי עוד בעיות חוץ מהדבר הנורא שקרה).

השאלה שלי איך מתמודדים עם דבר נורא כזה, כבר היו לי פרידות בעבר אבל באיזה מקום יש לי סימנים רבים להאמין שהפעם אני ארגיש שמשהו טוב באמת הלך ממני.

אני לא רואה את עצמי יכול להתמודד עם הרגשות והתחושות שיציפו אותי בימים והשבועות הקרובים, במהלך הקשר כולו חזרתי ואמרתי לכולם שהיא הבחורה הכי טובה ומקסימה שהיתה לי אי פעם, איך אני אוכל עכשיו למכור לעצמי סיפורים שאומרים דברים אחרים מבלי לדעת שאני משקר לעצמי?

מעולם לא לקחתי כדורים פסיכיאטרים, אבל אני כל כך מפחד מהגיהנום שאני הולך לעבור בלעדיה שאני שוקל אולי יש כדורים כלשהם שניתן לקחת באופן זמני שהם לא יוצרים תלות? עד שאני אתאושש מכך?

בחודש בקרוב מחכות ההכרעות מקצועיות החשובות ביותר שעשיתי בחיי (בקשר לסיכוי לקבלת עבודה שאני מחכה לה כבר שנים רבות) ואני לא רואה איך אני אוכל בכלל לתפקד.


אשמח לשמוע תגובה בהקדם

תודה

הייתי בקשר עם מישו לשנה.. בתקופה האחרונה הוא השתנה מאוד הוא נהיה מאוד קנאי.. כאילו הוא רוצה לשנות לי את כל החיים ואת החברים שלי.. למרות זה הייתי סובלת בכיף כי אני אוהבת אותו .. בסוף נפרדנו כי הוא לא ראה עד כמה וויתרתי למען הקשר שלנו והרגשתי שהוא תמיד מחפש סיבה כדי שניפרד .. זאת לא אהבה ראשונה בחיי אבל כן אני מרגישה שזאת פעם ראשונה אף פעם לא היה לי קשה כמו עכשיו.. למרות כל הרע שהוא עושה לי בחיים.. אני לא יכולה להתנתק ממנו ולא רוצה להמשיך את החיים שלי בלעדיו.. איך אפשר לאהוב משו שאנחנו יודעים שלא מתאים .. ולא מעריך אותנו כמו שצריך .. ושמגיע לנו יותר טוב ..על פעם אני שאת שמוותרת וחוזרת אליו .. אני לא יודעת מה לעשות..

שלום,
אני בת 23. יצאתי עם מישהו במשך 9 חודשים והיה לנו קשר מאוד מאוד טוב, בריא וזורם.
הוא טס לחו"ל לשנה לטייל והחלטנו שאנחנו נשארים בקשר אבל ללא מחויבות, וגם הסכמנו שלא נעלה תמונות שלנו עם המין
השני לרשת כדי שזה לא יפגע באחד מאיתנו. גם שנינו מסכימים על זה שאנחנו רוצים לחזור כשהוא יגיע לארץ ואפילו נגור ביחד.
עכשיו עברו כבר חודשיים, אנחנו עדיין בקשר אבל משהו השתנה- הוא נהיה קצת קר ועלו תמונות שלו עם בנות [לא משהו מיוחד, סתם תמוונת בנוף או בהוסטלים], אני מרגישה שהוא ממש נהנה שם וקצת מתחיל להתנתק.
אני מצד שני, כל פעם שמתעדכן משהו כזה - אני לא ישנה טוב, שעות ספורות בלילה, הבטן שלי מתהפכת, אין לי תאבון. אני ממש מעורערת ולא יציבה, יש לי מצבי רוח. רזיתי מאוד בחודש האחרון ואני כבר לא יודעת מה לעשות עם זה, אני גמורה.
לא משנה אם מה שמתעדכן הוא טוב או רע אני נכנסת לסרטים על מה שקורה שם.
ניסיתי להתנתק ממנו ולהפרד אבל זה רק היה יותר גרוע, הרגשתי יות רע וגם קצת פגעתי בו על הדרך....
חסרת אונים, בבקשה תעזרו לי :/

שלום רב לכן.שמי רינה.בת 50.
מזה כחצי שנה אני סובלת ימים ולילות מכאבי גב צווארי ותחתון ורגל שמאל,תחושת זרמים וחשמל באזורים האינטימיים,כאבי ברך שמאל התכווצויות שרירים לאורך הקרסול וכף הרגל ומסביב לקרסוליים וכפות רגליים תחושת שרפה צריבה דקירות נימולים וגרד. הם מציקים מטרידים אותי ימים ולילות,בעמידה הליכה ישיבה שכיבה.
לפי בדיקת רופה עור: אין שום מימצא מסביב לברכיים קרסוליים וכפות רגליים.
לפי בדיקת נוירולוג: מבחינה נוירולוגית הכל בסדר,בדיקות emg+דופלר עורקי רגליים תקינות,כניראה מדובר על בעיה כאבים ותחושות שקשורים לאורתופדיה.
אורתופד אתמול נתן לי הפניה ל mri של ע"ש צווארי גבי מותני וברכיים.
באמצע חודש הבא אני אמורה לגשת לבצע בדיקות בנדון.
לדעתכם הערכתם- מה גורם לכאבים ותחושות במקומות שציינתי? מה מקרין לאן?
אני לא יכולה לישון בצד שמאל,כל בוקר כאבי רגל שמאל ברך שמאל מעירים אותי ונימולים מסביב לקרסוליים וכפות רגליים,מציקים מטרידים אותי בכל שעות היממה.
לדברי נוירולוג,לא קיימים בעולם שום טיפול ידני ו/או תרופתי ושום זריקה להוצאת נימולים מהרגליים ובכלל מהגוף,בנוגע לנימולים ברגליים ובמיוחד מסביב לקרסוליים וכפות רגליים בזאת הרפואה עדיין מוגבלת,כך לדבריו.

היי
אני מזדהה עם מה שהבחור בשם מיכאל כתב, גם אני הרבה מאוד זמן יחסית אחרי פרידה ולמרות שיודעת שאין סיבה או דרך או רצון לחזור והיו המון דברים רעים בקשר
לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו בשנאה ,הבן זונה בגד בי כל הזמן -עשה דברים שאני לא מסוגלת לסלוח עליהם, אבל למרות כל אלה אני לא מצליחה להפסיק לכעוס עליו ויש פעמים שהייתי מעדיפה לוותר על הזמן הטוב שהיה לנו כי הזמן הרע לא שווה את זה, זה מרחיק ומפחיד אותי מלהכיר בחורים אחרים.כי אני מפחדת שקשר טוב יכול להדרדר לכזו שנאה... ואני גם סוג של מאשימה אותו במצב שאני נמצאת בו היום שרובו היה כי עשיתי דברים עבור הקשר שהתבדה..

אני מודע לאפשרות שיופנה אלי כעס מסוים אבל אני רוצה להאמין שגם אני בנאדם, כזה שמבין שעשה מעשה רע.... בקצרה:

חזרתי מחו"ל (3 חודשים) ובגדתי בחברה שלי (כמעט 5 שנים) שנשארה בארץ, עם הבחורה איתה נסעתי לטיול. כשחזרתי לארץ חשבתי שאוכל לחזור לחברה ושהאהבה תפרח מחדש אך התברר לי שזה לא כזה פשוט וכבר אחרי יום נפרדתי ממנה אחרי שיחה כואבת מאד בה סיפרתי לה מה עשיתי בחו"ל.

כעת אני סובל מייסורי מצפון קשים מאד שלא מאפשרים לי לתפקד ביום יום ולהמשיך הלאה בייחוד מפני שהיא לקחה את זה מאד קשה. היא כבר תכננה את החיים שלנו יחד (חתונה, בית וכו'). אני מרגיש שאני חייב לפצות על מה שעשיתי. מצד אחד אני זקוק נואשות למחילה מצידה אך מצד שני אני רוצה שהיא תמשיך הלאה, בייחוד שהיא לקראת פרק חשוב בחייה (מבחן גדול). אני לא רוצה חס וחלילה להמשיך להשלות אותה.

אני יודע שאולי מגיע לי להיענש על מעשיי אבל יש לציין שלא התכוונתי לפגוע בה והיא חשובה ויקרה לי עד מאד.

איך אני מתמודד עם אותם ייסורים?

בחרתי להפרד ובאמת שאינני רוצה לחזור אך לא מצליח להפסיק לחשוב עליה ולפעמים אפילו לכתוב לה איך יוצאים מהלופ הזה

שלום.

שמי אלי והנני מתגורר ביישוב קטן בצפון. לפני כארבע שנים עברתי לגור בת"א למשך כשנה. כשבועיים לאחר מכן התחילו אצלי כאבי ראש שהלכו, התגברו והתרחבו עם הזמן לעורף ולגב.
הכאבים שהיום ברור לי שנבעו משרירים תפוסים בגלל הלחץ בת"א, גרמו לירידה דרסטית ביכולות השכליות, הרגשיות והנפשיות שלי (כנראה בגלל זרימה לא תקינה של דם למוח).
לאחר שהמצב הפך לבלתי נסבל, עזבתי את ת"א. מיד לאחר מכן התחלתי להרגיש איך משהו בפנים מתחיל להשתחרר.
מאז עברו שנתיים וחצי והשרירים אכן משתחררים לאט לאט. עדיין קשה לי לחשוב, ועדיין חלק מן היכולות הנפשיות שלי לא מושלמות (רק לא מזמן השתחרר איזה שריר בראש שאפשר לי שוב לדבר עם עצמי...).

מיותר לציין שניסיתי נוירולוגים, מדקרים, מעסים ותזונאים, אך אף אחד מהם לא זירז את שחרור השרירים.

בגלל שהיכולות הנפשיות שלי לא מושלמות, הנני פוחד מטיפול היפנוטי שאולי איכשהו "ישתיל" בנפש זרז לשחרור השרירים.

שאלותיי הן:
1. האם נתקלתם במקרים דומים לאלו, ואם כן, מה עזר להם?
2. האם טיפול היפנוטי מסוכן במקרים כאלו (שכאילו הנפש חסומה בגלל מגבלות גופניות)? אם לא, האם מנסיונכם, הוא יעיל?

רוב תודות.

יש לי הרבה גורמי לחץ בחיים
אני סטודנטית ועובדת ויש משפחה שצריכה לבקר
וכל הזמן הרגשה מה הדבר הבא שצריכה לעשות
אני מנסה כי אני באיזשהו מקום צריכה את זה גם להכיר בחורים
ומנסה לשמור על קשרי חברות
והייתי רוצה לקרוא ולעשות ספורט,על תחביבים אחרים לא מדברת בכלל
ומגיעה למצבים שאין לי כח לכלום...פשוט מעבירה את הזמן

איך אפשר ליעל את הזמן?
וההרגשה היא של לחץ למה את לא עושה משהו אם יש לך כ"כ הרבה...

אני יוצא עם מישהי כבר חצי שנה, שהכרנו היא סיפרה לי שהיא יצאה עם שני בחורים וששתיהם הציעו לה נישואין אחד אחרי השני ,היא אמרה כן לשני הבחורים אבל בסופו של דבר בשני המקרים הדבר לא הביא לחתונה ויצא שבשני המקרים משהו התפקשש בסוף הקשר והם נפרדו...בהתחלה זה לא הזיז לי במיוחד כל העניין הזה אבל בכמה חודשים האחרונים זה ממש מפריע לי אני בקושי מסוגל לתפקד , אני כל הזמן מנסה לדמיין אותה עם אותם הבחורים ואיך שהם מציעים לה נישואין ואיך שהיא אומרת להם שהיא מסכימה להתחתן איתם..וזה פשוט מוציא אותי מדעתי לדמיין שהיא הייתה עם גבר אחר ,חשוב לי לציין שאני לא בן אדם קנאי זה פשוט חזק ממני...לפני שבועיים זה הגיע למצב שאמרתי לה שאני לא מסוגל יותר להכיל את העבר שלה עם שני הבחורים האלה ואמרתי לה שאני שוקל לעזוב אותה ,ואז ושנינו התחלנו לבכות והיא אמרה לי שהיא לא רוצה שאני אעזוב אותה ואמרתי לה שגם אני לא רוצה לעזוב אבל זה חזק ממני ...מפה לשם החלטתי לנסות ולהתמודד עם זה ,ההתמודדות הזאת כנראה קשה לי מדי אני במשך שבועיים , פעם בסדר לי עם זה ופעם אני לא מצליח להתמודד עם זה ורע לי מאוד מאוד , גם שאני איתה אני חושב על העבר שלה וזה מרחיק אותי ממנה וזה לאט לאט הורס לנו את הקשר ..אנחנו אוהבים מאוד אחד את השני ואני לא רוצה לוותר על המלאכית הזאת היא בחורה מקסימה אני אוהב אותה מאוד ...מה לעשות ??תעזרו לי אני כבר משתגע מזה...

תודה לכן על המשוב.
הראש שלי מוצף בבלגן וקשה לי להתנהל. אני חיה לא טוב עם עצמי.
אני מבולבלת וטרודה ולא מצליחה לנהל את החיים שלי והכי כואב שהזמן עובר ורץ קדימה. לא יודעת מה לעשות כבר. אולי טיפול פסיכולוגי אולי לימודים חדשים. אולי פשוט לשבת ולרשום מה צריך לעשות ופשוט לעשות.
אני לוקחת בבוקר את שני הילדים שלי למסגרות וחוזרת הביתה גמורה. אין לי חשק לעשות כלום ואני כל כך פסימית. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

הבנתי שהדברים שכתבתי למטה קשים לעכול ולהתייחסות. ובכל זאת אני שואלת לאור מה שכתבת- כיצד מתגברים על החששות והפסימיות ואיך צומחים?

אני ממש בדכאון מלקרוא כתבות שהשוק הישראלי מתייחס לאנשים מעל גיל 40-45 כמבוגרים מידי. מצד שני הולכים ומעלים את גיל הפנסיה. בשנות השלושים שלי גידלתי את ילדיי ועברתי טיפולי הפריה ועזבתי את שוק העבודה ועכשיו שאני רוצה לחזור נראה לי שמאוחר מידי ואני ממש בדכאון. בנוסף, אני רוצה גם עוד ילד וגם שם הלחץ.
בנוסף גם יש שינויים בפנים. אני מרגישה שאני ממש ממש שונאת את הגיל הזה. לא מבינה מי אמר פריחה?