פורום התמודדות עם לחץ, פרידה, בגידה, פיטורין - יש לך שאלה?

אבי חולה מאד, בן 84, מחלה ממארת וסופנית.
הומלץ להוספיס בית.
רצונו להית בבית לא להגיע לבית חולים.
אנו משתדלים לכבד אותו.
לי זה מאד קשה. זה מלחיץ אותי ברמות גבוהות.
רופא ואחות באים לבקרו בביתו מעת לעת, אבל כל הרגעים הקשים שלו כשאין לצידו צוות רפאי זמין. (למרות שתמיד ניתן להתקשר לאחיות... זה לא מרגיש נוח לעשות זאת באמצע הלילה למשל)
והפחד הנוראי מהמוות שפתאום יגיע.........
והמחשבה שהמוות יהיה בבית. יש לי עוד אימא שתהייה בריאה. מה יהיה אחר כך ???גם הקושי הפיזי בטיפול וגם הקושי הנפשי. גם קשיים אחרים הקשורים למשפחתי.
איך מתמודדים?
יש לי אחים ודודים שמנסים לסייע ובכל זאת....
יש איזו עצה או דרך להתמודד ??

שלום
אני עובד כשכיר במשרה מלאה וזהו כבר הג'וב השלישי שלי ב10 שנים, סה"כ יציב מאוד וכאילו הכל בסדר.

תמיד אני חושש מפיטורין.
כל פרצוף של הבוסים שלי אני מפרש לכאן או לכאן...
האם זה טבעי?

ככה חשה כל האוכלוסייה?

יש משהו שאפשר לעשות?

תודה

לפעמי מרגיש לי שאין לי חיים...
אני לומדת,מתנדבת,עובדת,יש לי כמה חברים טובים,משפחה,אני נהנת לקרוא ולעסוק בספורט ויש מחשבות על עוד דברים...
אבל עם כל זה ,ולמרות שמבחינת הלו"ז החיים שלי עמוסים
מרגיש לי לפעמים שבלי הנוחכות של בחור חסר לי. גם אם אני לא יודעת מתי יש לי זמן באמת לכזה...
וכרגע זה במצב שאני לבד כמה חודשים טובים ויודעת שכדי לעבור את האקס (חוץ מקשר לא משמעותי של חודשיים) אני צריכה קשר חדש וסוחף
אני מאוהבת במישהו שלא יכולים להיות ביחד, אז אני אומרת לעצמי
שאני צריכה להכיר כדי לעבור את האקס...
וביום מפתיע כמו היום שאין לי מחוייבויות אני מוצאת שאני לא מתעסקת בכלום
חוץ משיחות עם בחורים שונים שחלקן אפילו טובות כשאני בעצמי לא יודעת מה אני רוצה ,וכן יושב בראש המחשבה אני אכיר ואהיה בקשר? ומה יהיה עם הבחור שאני מאוהבת בו,יש לציין שזה הדדי פשוט נוצר מצב נוכחי שלא ידוע מתי יסתיים...
והכי מ]ריע לי..מה את עושה עם עצמך? אין לך דברים יותר טובים מאשר לדבר עם בחורים ?...

היו לי התקפי חרדה ואני לוקחת כדורים כבר כמעט חודשיים ועדיין מרגישה תסמינים כמו טעמים מוזרים בפה טעם מתכתי וכו' וגם יש לי פצע בפה שלושה חודשים האם זה הגיוני?

שלום,
התמודדות עם חודש לחוץ במיוחד המליצו לי לקחת כדורי הרגעה בשם לוריוון או ואבן.

מישהו יכול להמליץ לי על אחד מהם מנסיונו?
או אנשי המקצוע? מה ההבדלים?

תודה

שלום לאנשי המקצוע,

נפרדתי מחברתי לפני כשנה וחצי, אני עזבתי אותה ואני שלם עם ההחלטה.

כעת היא מאורסת ואני לא מצליח להפסיק לחשוב עליה (אין לי כרגע זוגיות קבועה)

הרציונל ברור בעניין - אין לי מה לחזור אליה. אבל ברגעים חלשים במהלך היום -הרגש גובר.

מכירים טכניקה להתמודדות עם מצב זה? שיטות מוכחות?

תודה רבה רבה

שינוי בשבילי הוא לראות עשייה ומטרות מולי ולא תקיעות וייאוש ועמידה במקום. שינוי בשבילי הוא להתחיל לחשוב מההגיון ולא מהרגש, לראות את העתיד ולא את העבר. שינוי בשבילי הוא חשיבה אופטימית ולא פסימית. זהו השינוי שאני מייחלת לו להיות ברת עשייה ושמחה ולא דכאונית וקופאת במקום..
כיצד עושים שינוי כזה? .

האם זה כולל דימיון מודרך?
האם זה כולל נבירה בעבר?
האם זה דיבורים או תרגולים?
האם רק פסיכולוג מעביר את זה?
האם הקופה משתתפת בטיפול כזה?
תודה!

שלום!
לפני 3 ימים קראתי במחשב של חבר שלי מזה 3 שנים מייל מחברה ישנה מהתיכון שגרה בחו"ל שלא השאירה מקום לספק. התעמתתי איתו על הנושא תוך פרץ עצבים, בכי ומלא שאלות. הוא אמר בתגובה שלא היה כלום ושהם כבר חודשיים מאז פגישת מחזור שהיתה להם ומאז היא כבר חזרה לביתה מתכתבים בצורה "חרמנית ופנטזיונרית", נזכרים מה היה כשהיו צעירים ומה עשו איך ואיפה...
הוא נישבע והתנצל, אמר שעשה טעות בעצם המילים שנכתבו שם אבל שלא באמת היה משהו מיני, מאז ניתקתי איתו קשר בכדי להירגע ולחשוב על הצעדים הלאה. אבל אני לא מצליחה להירגע. בכל הודעה שהוא שולח אני מתמלאה כאב והזיכרון מהמילים שקראתי לא מניח לי. אני בחורה שכבר נבגדה בעבר והצלקת נפתחה שוב... אני מנסה לרצות להאמין לו למרות שיודעת שדברים לא יחזרו להיות אותו דבר אבל גם קשה לי לוותר עלינו כי אנחנו לפני התקדמות בקשר במעבר לדירה משותפת שחיכיתי לה המון זמן. אני צריכה עזרה באיך להתמודד.. איך לעשות את הדברים בצורה נכונה ואיך להיות שלמה עם הסליחה???

היי,אני בת 35,נפרדתי מבן זגוי שעמו היית כשנה וחצי,די ביוזמת שנינו.זה קרה לפני כשבועיים ואני לא מפסיקה לחשוב עליו. מבולבלת מאוד, כי לא נראה לי שאפשר לגשר על הפערים,אבל מצד שני לו רוצה לוותר עליו,אוהבת אותו מאוד. איך מתמודדים עם זה??יש לציין שאני גרושה עם ילד,והיחסים בינו לבין הילד "לא משהו" בלשון המעטה.בבקשה תעזרו ליייייי מהר1!!

שלום
אני בחורה בת 26, היה לי קשר עם חבר לתקופה של כ- 8 חודשיים שזה יחסית קצר לקשרים שקשה לוותר עליהם. ניפרדנו לפני 4 חוחדשיים ואני מרגישה געגוע שמאוד מתריד אותי בזמן האחרון. בגדול זה היה קשר כמעט חתונה, היה לנו מאוד טוב בקשר רק הבעיה הייתה אצלי שכל משהו קטן שהיינו רבים אני הייתי קמה והולכת ולכן הוא חשש להתחתן איתי בגלל שחשב שאולי בעתיד אני יעזוב אותו כשאני יהיה נשואה לו. שנינו נולדנו למשפחה של הורים גרושים וזה גורם כניראה לפחד לחתונה. בעקובת זה הוא כבר רצה לקנות טבעת אירוסין אני והוא נכנסנו ללחץ ולא הבחנו בה. ואמרתי לו לא לקנות את הטבעת אירוסין אמרתי בו נחכה עם זה קצת. והוא אמר בסדר בסוף הייתה פרידה של יומיים ואחרי התקשר אלי וניסה להחזיר את הקשר.. ואחרי זה כמעט גרנו יחד הייתי ישנה אצלו יום כן יום לא.
ואחרי זה ניהיה בנינו מצב לחוץ בקשר עד שניפרדנו שוב פעם ואחרי שבוע כמעט אני ניסיתי להחזיר את הקשר יזמתי שיחה טלפון ניפגשנו וחזרו להיות ביחד. וזה החזיק בדיוק לחודש כי פתאום הופיע חבר טוב שלא ראה אותו שנים ורצה לפגוש אותו התחיל להידבק בחבר שלי במצב שלא היה לי פרטיות עם החבר היה נישאר עד שעות מאוחרות אצלו בדירה ולא זיז לחבר שאני נימצאת שם וגם הוא תמיד היה חוצפן כזה היה יושב באוטו של החבר מקדימה ולא נתן לי כבוד ואני העלמתי עין מזה.
התחיל להגיד לו בוא ניצא לבד מול הפרצוף שלי ואני ממש כעסתי כי אני כל התקופה שהייתי איתו כיבדתי אותו בקטטע הזה של היציאות שהוא ביקש ממני שלמועדונים ניצא רק ביחד לא לבד ואני הסכמתי לזה.
בסוף הקשר קרה משהו נורא מאוד רבנו בשעה 2 בלילה על זה שלאחונה הוא כאילו בקושי מתקשר יותר עם החבר כאילו נעלם לי פתאום הגענו למצב של ריב וטיפה גם בידידם רבנו כאילו סטירה שאני נתתי לו כי הוא דיבר לא יפה לקחתי את הדברים והלכתי.
מהיום שיצאתי מהקשר עבר 4 חודשיים שבכלל לא חשבתי אליו ועכשיו אני מתגעגעת אליו מאוד ואני לא מבינה למה זה קורה לי???
ומאוד מאוד רוצה לשמוע, לפגוש, לראות אותו לא יודעת להסביר את זה מאוד קשה לי..
ולאחרונה שלחתי לו הודעה שיש לו פרטים מסויימים אצלי ואם הוא רוצה אותם..
והוא אמר שלא...וצחק על זה..
ואני מרגישה הרגשה לא נעימה ומבולבלת כי מצד אחד אני רוצה אותו לחזור אליו ומצד שני אני לא יודעת באמת מה הוא חושב כי אם אני ישלח הודעות יכול להיות שאני ישפיל את עצמי בלי להשים לב ככה זה יצא אולי. הייתי רוצה להחזיר את הקשר הזה לחיים שלי בדרך עקיפית אולי או משהו בסגנון...
אני באמת רוצה עזרה כי אני מרגישה ממש רע עם זה וקשה לי מאוד בימיים האחרונים..
אשמח אם תוכלו לעזור לי ולתת לי כמה נתיבים שאני יוכל לסלול לעצמי דרך טובה ובטוחה.

אני חדשה פה..ולא יודעת איך להתחיל..
אני שמחה שלפחות יש למי לרשום את מה שאני מרגישה..
אני בת 29 התחתנתי לפני שנה וכמו כל בחורה רגילה החתונה הייתה מושלמת, אבל היו מריבות בדרך שתמיד תירצנו אותם בגלל נושא החתונה או נושאים אחרים.
אחרי שנה של נישואים שבהם גם המון בעיות להיכנס להריון וטיפולי פוריות והורמונים משתוללים. אני בדכאון! בחיים שלי לא הרגשתי ככה! אין יום שאנחנו לא רבים אין יום שאני לא שותקת לו..אני בעצבים עליו ועל זה שאני לא נקלטת והוא גם צורח עלי ולא מתחשב או מחבק שצריך. אין לילה שאני לא הולכת לישון בוכה..ואני לא מאמינה שאני רושמת את זה..אבל יש לי בתקופה האחרונה מחשבות אובדניות..בא לי להעלם ואני מנסה להרגיע את עצמי...אבל בעלי גם לא כל כך עוזר בעיניין.
אמרנו מליון פעם שנלך לטיפול..אבל עם כל הכסף שאנחנו מוצאים על טיפולי פוריות כבר לא נשאר לנו כסף לטיפול בשבילנו. וגם אם נצטמצם.. אני חושבת שבעלי צריך ללכת לבד לטיפול ואני לבד. הוא בא מבית שכולם צועקים ועצבניים ואני באה מבית שכולם מחבקים ואוהבים ואני לא יודעת לצרוח ככה והוא לא יודע לחבק ככה..
נרשמתי לטיפול דיקור סיני אבל זה עוזר לי נקודתית ולא נותן לי להוציא הכל החוצה..
אני רושמת לכם ובוכה.. קשה לי אלוהים. בא לי למות...

לא יודעת מאיפה להתחיל, החיים שלי מוצפים. נשואה 6 שנים עם אדם אגואיסט שלא מתחשב ברגשות שלי. מרגישה לבד ושאין לי עם מי לדבר. מה שקורה שאני יודעת שזה לא נישואים בריאים ויודעת שדבר לא ישתנה אך הפחד הזה והחוסר ביטחון העצמי שאולי אני איפשהו לא בסדר. תמיד משכנעת את עצמי שאולי אני הייתי קצת קשה, אני לא ויתרתי כו. למרות שאני יודעת שהרגשות שלי אמיתיים. אני במלחמה עם האדם השה שנקרא בעלי, שיתייחס אלי, שיקשיב לי, שידבר איתי על הבעיות ושיהיה פה בשבילי,, בשבילנו
ומה אני מקבלת? זלזול שמתבטא בשתיקה ניצחית לא עונה שמדבים איתו, פשוט מתעלם ממני, לא עונה להודעות וכו. ורק שאני מגיעה לנק שבירה הוא מתעורר. ואפילו לא! כרגע אנחנו אחרי מריסב של שבוע שהוא לא מדבר איתי ולא מתייחס אלי מכיוון שהערתי לו שהוא לא בבית בזמן האחרון. ואחרי חמישה ימים שהסכים להקשיב לי טען" שהוא צריך חופש יומיים". זה לא אמיתי. בקיצו אני ממש מיואשת מה לעשותתתתתתתתתתתתתתת


יש לציון שאנחנו בסביבות גיל השלושים +ילדה!

שלום,אני בת 21 אני בקשר זוגי כבר חצי שנה,יש לי בעיה שככל הנראה מדובר בלחץ,כאשר אני עם המשפחה של בן זוגי אני ישר בלחץ לאט לאט מפלס הלחץ יורד,אבל כאשר אנחנו מגיעים לארוחה כולם יחד,אני מתחילה להיכנס ללחץ חרדה אין לי מושג מזה??אני מתחילה להרגיש סחרחורת וחושלה בכל הגוף כאילו עוד שנייה אני עומדת להתעלף..ואז מגיעות הבחילות עד כדי כך אפילו הקאות,אני לא יודעת מה לעשות זה מתסכל אותי בטירוף,ואני מונעת מעצמי להגיע אליו הרבה.. מישהי חייבת לעזור לי,אולי לקחת משהו או לא יודעת מה לא משנה העיקר להוריד את ההרגשה הזו.
חייבת לציין שהם משפחה ממש נחמדה לא נותנים לי להרגיש לא שייכת למרות ששתי העדות שונות לחלוטין.
תודה רבה..

אני לא מצליח להירדם (למרות שב2 לילות הקודמים ישנתי 3 שעות בלילה !!!) בגלל שאני יודע שמחר לאחר חזרתי מחופשת סוכות אקבל מכתב פיטורין.

נפש האדם פשוט מוזרה ומסובכת...

כבר מספר חודשים שהיני מתכנן להתפטר שכן ביקשתי העלאה בשכר וקיבלתי כתשובה העלאה זעומה ומגוחכת.
למרות זאת חלפו כבר חודשים וחצי ובכל פעם דחיתי את ההתפטרות שלי אך במקביל גם התחלתי לזלזל במטלותי ובמעסיקי (ככל הנראה כתגובה להעלאת השכר המזערית שקיבלתי).
לפני כשלושה שבועות זימן אותי המעסיק לשיחה ובה הודיע לי כי אינו שבע רצון מתפוקתי בעבודה ולאורך כל השיחה נראה היה כי הוא מעוניין לגרום לי להבין שהולכים לפטר אותי ושאני אעזוב מרצוני לפני שזה קורה.
בשיחה זו שפכתי כל אשר על ליבי (אולי בעקבות ההזדמנות שנוצרה ואולי כמגננה) והטחתי בפני המעסיק את כל חסרונות מקום העבודה וסיפרתי לו כי ראיתי בהעלאת השכר זלזול בי ואי הערכה כלפי.
במהלך השיחה הבין המעסיק כי בעוד יומיים אני יוצא לחופשה וסיים השיחה ב"תנוח תחשוב ותסיק מסקנות"

אני חייב ללכת לעבודה מחר ואני במיטה כבר 4 שעות...מתהפך מצד לצד
אני פשוט מסוחר מעייפות ומתשישות (ג'ט לג) אך לא מסוגל להירדם מלחץ או ממתח.

פשוט מצחיק...
נמאס לי ממקום העבודה
לא משלמים לי מספיק
אני לא אוהב את הבוס
ולמרות כל זה בגלל שככל הנראה מפטרים אותי אני כ"כ פגוע.
פתאום אני עצוב ומתחיל לחשוב ולדאוג מה יהיה ומה עשיתי לא טוב ומנסה להבין מדוע מפטרים אותי ולא מישהו אחר.
הביטחון העצמי שלי ירד לחלוטין ונהייתי רגשן נורא.

אני חייב ללכת מחר לעבודה גם אם לא אישן דקה!


מה עושים ????