פורום התמודדות עם לחץ, פרידה, בגידה, פיטורין - יש לך שאלה?

משהו שמאוד מעצבן בפורומים בזמן האחרון שאין תגובות!
אני אודה מאוד להתייחסות ולא רק ללשלוח לעזרה חיצונית

אני במצב נורא ,לא יודעת מה קדם למה
אבל פרידה כואבת מבן זוג רציני מאוד
חברים טובים לא בארץ
הרגשת בדידות מסויימת
לא משקיעה כמו שאמורה בלימודים ,ספק בבחירת המקצוע
עובדת אבל חושבת לעזוב ולמצוא משהו אחר ,סימן שאלה אם אמצא
אין רצון לדברים שיודעת שאוהבת כי הם נעשים לבד ואז מרגישה עוד יותר בודדה.

מה אפשר לעשות איך וכיצד? האם להתפטר מהעבודה שמעמיסה עליי
ואולי לא לעבוד?... האם להמשיך לנסות ליצור קשרים וליזום או להשקיע בעיקר בעבודה
ובזמניפ חופשיים שהחברים יתאמצו...

אננורא מבולבלת ומתוסכלת...
מה אפשר לעשות?

יצאתי מקשר מצד אחד יחיד במינו מצד שני אולי מזל שנגמר
הוא נגמר בפעם הראשונה לפני כמה חודשים ואז חזרנו
היה קשר שאין כמותו וכעת נורא קשה, אבל חלק מהדברים שגרמו לשבירת
הכלים מצד שנינו.
היה ואני אשמח להסבר מהרופאים פה ובכללי, המקצוע שלו,הבחור רוצה להיות רופא
זה תמיד הפחיד אותי, אבל כ"כ אהבתי והאמנתי בביחד שלנו שבהתחלה חשבתי שנתמודד עם הכל ואני אתמוך בו והוא בי ונהיה מאושרים.
אבל בהמשך בשנה האחרונה וכשחושבים על זה גם קודם, כמה שהוא אמר שאני הכי חשובה לו , הוא ראה חברים כמו איזה הומו פעם בשבוע מישמע מה יקרה אם הוא יראה אותם פעם בשבועיים או יותר ,עשה עוד כל מיני עיסוקים, וחס וחלילה שמשהו ישתנה,אומנפ נפגשנו אבל בהרגשה לא הרגשתי שאני הכי חשובה לו,ושחס וחלילה הוא יוותר על עיסוק או על חברים כדי לראות אותי ולהתאים אליי, היו לנו המון שיחות על זה, ומזה נבע גם התיסכול והריחוק שלי ממנו, בעיקר בגלל זה שהוא יהיה רופא ,ובדיוק ראיתי פרסומת ל"מתים מעייפות" אם הבחור שראיתי איתו עתיד, חשב שזה נורמלי להות רופא שזה מקצוע מטורף ולא לישון ולעבוד כמו חמור חסר חיים ואח"כ עוד שיהיה לו זמן לעיסוקים שלו ולחברים, וראיתי גם שלחברים הוא משתף בדברים הטובים רק אליי הוא בא לבכות ,איזה מזל שנגמר! איך אפשר לחיות עם אדם כזה? מקצוע של מטורפים חסרי חיים ,וכשנפרדנו בפעם הראשונה אמרתי למישהי רופאה שנפרדונ גם בגלל זה היא אמרה שעשיתי טעות, אבל אח"כ חזרנו וראיתי שהמצב לא משתנה, ואיזה מזל שנפרדנו ונגמר ואני לא אצתרך להיות בעדיפות שניה כל החיים ובהרגשה לא מפסיק חשובה. ותמיד להיות בהרגשה רעה.
הבחור מפגר הוא לא הבין מה יש לו ביידים,ועם כל הפחד בשנה הראשונה כן הרגשתי הכי חשובה ושאני אוכל ורוצה להיות איתו לא משנה מה נעבור,אבל הוא הרס את כל הביטחון שהיה לי בו...וגמר את הקשר בינינו .

אני רושמת פה...כנסיון אחרון לפני שאני פונה לייעוץ מקצועי..
אולי תוכלו לעזור לי...
היה לי קשר שנגמר לא ממזמן... ודרכו הבנתי שיש בי אובססיה והרס עצמי.
אני לא מצליחה לשחרר בקלות גברר שאומר לי לא...
יצא לי כבר כמה פעמיים שנפגגשתי עם האקס והבנתי שכל מה שהוא רוצה זה סקס..
היו המון טעיות שעשיתי בקשר שלנו... אני עדיין בתקווה שהוא יתן לי עוד צאנ'ס
למרות שאני יודעת שזה לא יקרה כי הוא כברלא מרגיש אליי כמו פעם...
הוא מחפש אותי בשיחות והודעות מידי פעם..
מה אני עושה כדי לשחחרר? להפסיק להיות אובססיבית..
ולהבין שיש לי יותר טוב בעתיד ממנו?
כי אני פשוט לא מצליחה...
וזה דוחק אותי לפינה ומשפיע על חיי מכל הבחינות..
פשוט כואב לי שהוא רק יוצר קשר ואני כולי בהתלהבות יתר.
מה אני אמורה לעשות??
תודה לכולם מראש...

לפני שלושה שבועות בערך כתבתי שאין לי מוטיבציה וכוחות
והרגשה רעה ויש גם בעיות עם החבר
תודה למי שהגיבה אז,
אני לא יודעת אם הבעיות היו אני או הבעיות בגלל החבר, ביינתים ,נפרדנו
לפני 5 חודשים כתבתי בפורום הזה תכופות כשנפרדנו בפעם הראשונה
וכעת נגמר ,ההרגשה שלו אליי כנראה השתנתה, וככל הנראה לתווך הארוך למרות ההרגשה הרעה עכשיו,זה יותר טוב. ככה מקווים,הייתה פרידה קשה ולא טובה
ובפרידה הראשונה בקושי תפקדתי והייתי בין עבודה ללימודים.
ובסוף חזרנו כנראה שהייתה טעות,
מה שעוזר לי זה שיש את הלימודים שמכריחים אותי לקום בבוקר ויש חברות משם,ועוד כמה חברים טובים בבית ,ומשפחה אני מנסה להעזר בהם
אבל הרגשה נפשית עם כל הידיעה שכנראה היה כבר לא טוב, חוסר חשק
גם לא מוטיבציה לעשות את הדברים שאני צריכה לעשות,וגם לא חשק אפילו לדברים שאני יודעת שעושים לי טוב ...
כרגע אני מכריחה את עצמי ללכת לעבודה ,כי יודעת שאני רק אשב בבית ואהיה מדוכדכת
הרגשה רעה ודכאונית אפילו ...לא יודעת מה לעשות,יש דברים שאני יודעת שיכולים לעזור לי ולשפר את המצב רוח שלי אבל אין לי כוחות נפשיים אליהם
אני פגועה מהפרידה ולא יודעת מה קודם למה...

עזרה בתודה

שלום לכם.. אני בן 19 כמעט וכבר מגיל 15 מטרידה אותי בעיה של לחץ, זה התבטא בהתחלה בבית ספר לא יכלתי לחשוב על להרים את היד בשיעור ובהפסקות נשארתי יושב על הכיסא כשכולם יצאו לטייל או משהו, לא יכלתי אפילו לאכול ליד אנשים..

הלכתי לפסיכולוג והובחנתי עם חרדה חברתית ולפי דבריו זה אמור לעבור בקרוב...

אני כבר בצבא, והלחץ הזה מטריף אותי, כלומר מדכא... ופשוט מבייש

בוא נקח דוגמא קלאסית, אם אני במועדון ואני רוצה להרים כוסית עם כולם, אני ניגש לכוסית לוקח אותה ומתחיל לרעוד בגלל לחץ אני מנסה לא להילחץ אבל זה פשוט משתלט עליי זה מתבטא בידיים ובראש במיוחד, אני לא יכול להרים כוסית כשיש כמה אנשים...
לעומת זאת אני יכול להרים כוסית אם אני עם אדם אחד שאני מכיר או כמה קרובים ממש בבית..

הלחץ הזה מתבטא גם במסדרים בצבא, כשאנחנו במסדר אמורים לעמוד ישר ואני לא יכול אני נלחץ והראש מתחיל לרעוד אז אני חייב להוריד אותו ואז אומרים לי להרים אבל אני לא יכול, וכשאני מדבר עם המפקד אני רועד לא יכול להסתכל לו בפנים אפילו..



בבקשה תעזרו לי בבקשה =[[[[[ מה עושים ?? אני לא יכול לחיות ככה כבר

שלום

אני בת 26 ויצאתי לא מזמן מקשר שנמשך שנתיים ועלה על סרטון. איך יצאתי? הכרתי בחור חדש, בן 23.5. הוא בהתחלה היה חמוד ומפנק, וגם הוא יצא כחודש לפני כן מקשר בן שנה וחצי (היו מאורסים). לאחר כשבועיים הוא "יצא" עלי ועשה רשימה של כל מה שמפריע לו בי. שזה היה בעיקר גיבוב של שטויות. הוא רצה לחתוך. נתתי לו להירגע ופייסתי אותו. לא עבר שבוע, והוא מודה בפני שהוא מרגיש שהוא לא תורם מספיק לקשר ולא מרגיש צורך להיות איתי, אבל כשאנחנו ביחד, כיף לו. אמרתי לו שאני גם יצאתי מקשר וגם לי קצת קשה (אני גם לומדת ועובדת) ונוח לי לקחת דברים לאט. למחרת ניסיתי להשיג אותו על מנת לברר עימו כמה דברים שלא הסתדרו לי לגבי מה שהוא אמר, והוא פשוט פתר אותי מכל הנושא ע"י כך שהוא פשוט "זרק" אותי שוב. אחרי כמה ימים של כאב ודיכאון - כל הרגשות שלי התחלפו בכעס וזעם. אני עובדת איתו וכמעט כל אינטראקציה ביננו הופכת למריבה סוערת וחסרת טעם. וזה ממש לא האופי שלי וגם לא שלו...

אני לא יודעת מה לעשות. איך אני מפסיקה לכעוס? איך אני מפסיקה את הויכוחים האלה?

אני מוצאת את עצמי מותשת ,אין לי כח לקום בבוקר ונשארת במיטה
עד שאני אומרת די את תרגישי עוד יותר רע, אני גם לא נותנת לעצמי את הברייק של להנות אלא סתם רובצת מול הטלוייזיה ברגשות אשם שצריכה ללמוד סטודטית תואר ראשון ועובדת, הלחץ גורם לי פשוט לא לעשות כלום אפילו ללכת לחד"כ אין לי חשק או לעשות ספורט כשידוע לי שזה ישפר לי את המצב רוח

יש ךי חבר שהמסכן הזה אני מוציאה גם עליו את השליליות שלי ומתוסכלת גם ממנו ואין לי בדיוק מקום עבורו על אף שנוכחותו בחיי כן תורמת לביטחון שלי
אני מנסה ליצור קשרים חברתיים וימתאכזבת ומרגישה לבד

אנ יודעת שאני צריכה לעשוצ דברים ואין לי שום כח אליהם בכלל
אם אתם יודעים כל שיפור תזונה או על איך לשפר את האנרגיות הירודות שלי

שלום
אני בת 27 , לפני כחמישה חודשים עברתי פרידה מבן זוגי לאחר 4 שנים שמהם שנה וחצי גרנו יחד . הפרידה באה יותר ממנו מאחר והוא מבולבל ואינו יודע מה רצונו אני אציין שהוא רצה להציע לי נישואין וכנראה שקיבל " רגלים קרות " או משהו בסגנון . , יש בינינו עדיין אהבה גדולה ובחודשים הראשונים של הפרידה עוד דיברנו והתראינו מהגעגוע אחד לשני. עברו כמה חודשים אבל אני עדיין לא מצליחה לשכוח ולהמשיך הלאה , אני חזרתי לבית ההורים , יש לי עבודה וחברים והכל אבל אני עדיין בתוך הריבוע שלי ולא מצליחה לצאת ממנו ! אני בחורה יפה ומושכת ויש לי המון מחזרים אך אינני מעוניינת באף אחד אחר. יש לי ימים שאני פשוט לא חושבת עליו ויש ימים כמו היום שמהבוקר הוא לא יוצא לי מהראש ואני נורא עצובה ורק רוצה לבכות . אני התחזקתי מאוד ומבינה שאני חייבת להמשיך הלאה ושאולי עכשיו רע ועצוב לי אבל בעתיד אוכל למצוא זוגיות טובה ואחרת . אך קשה לי לחשוב על מישהו אחר בכלל חוץ ממנו.
כבר מאסו עליי היציאות והבילויים לפאבים וכו' זה מאחוריי וזה כבר לא מושך אותי יותר
עד שאני מצליחה לצאת פעם בשבוע בסופ"ש זה גם אחרי שגוררים אותי וכל זה שאמור לעשות לי יותר טוב עושה לי הפוך - אני מתגעגעת אלייו יותר .
זה מתסכל אותי גם ההשקעה שנתתי כל השנים ושהכל נזרק לפח , אני מאוד רציתי שהזוגיות תמשיך כי יש בינינו חיבור מדהים וטוב ואהבה ענקית ... אך הוא מבולבל וזה מאכזב אותי .
יש למישהו איזשהו עצה בשבילי ? משהו שיעודד אותי כי אני תמיד יודעת למצוא את עצמי חוזרת למקום של הדכאון והרחמים העצמיים של איפה אני נמצאת עכשיו ? שחזרתי אחורה כביכול וזה עושה לי עצוב

תודה !

היאוש גובר וגובר , והכאב הנפשי מתעצם ומתעצם .
שלא תיגדו לא ידעתי

בפניות שלי אליכם בעבר אני מדברת על שנים,, בעיה עם בעל אדיש, לא מעריך מהמר כפיתי
היום עם כל הקושי אני אחרי.
בנובמבר השנה התגרשתי , כל זה ביוזמתו הבלעדית, דבר שאני לא הייתי מוכנה לקבל לפרק משפחה זה הדבר הנורא אחרי 38 שניות נשואים, הילדים שהם בוגרים היום תמכו בי , זה 20 שנה שאני חייתי במתח תמידי, אבל תמיד היתי שם ,
עבדתי , דאגתי לכולם . הילדים אקדמאים, אף גם לאחר שעבר ניתיוח ראש קשה, מיד לאחר 8 חודשים החליט שזהו רוצה לחיות לבד בלעדי , לעשות חיים.
אני מאוד פגועה מעצם שהוא גרם לגירושין, לאחר שאת נשמתי נתתי ואני לאורך כל הדרך סבלתי כה רבות ע"מ שהמשפחה שתשאר מאוחדת
והוא זה שקם ואומר לכולם שאינו מוכן לחיות איתי יותר,
הרי לא נשאר לא מאומה הכל הוא פדה ופתח האפשרות האחרונה, זה רק למכור את הדירה תמורת כסף את החלק שלו - בקיצור מכר אותי למעם הכסף.
אני מאוד מדוכאת , לא מוצאת את עצמי, דואגת ליום המחר לא יוצאת מהמצב אליו הגעתי, בוכה, כועסת , אני מרגשיה שעולם נחרב לא מוצאת את עצמי, אין כוחות וחשק
לטפל בי ובבית,
השיחות עם הילדים והסביבה לא ממש עוזר , אני שבורה עולה לי כל הזמן המבטים, שלו
של כעס שלו כלפי , חוסר הערכה, לא רצה שאני יידע מה הוא עושה,הכל בסתר מוחלט.
ועם כל זה למה כה קשה שאיני יכולה להתגבר
אנא, אנא, עצתכם עיזרו לי

שלום רב .

אני בת 26 בחורה עם חיים מלאים משל עצמה , עבודה לימודים....
יצאתי לפניי שלושה חודשים מקשר של שנה וחצי
עם בחור שמאוד אהבתי .....
הקשר בנינו החל למטרות לא מחייבות והמשיך בצורה מחייבת עד שעברנו לגור יחד ,
הוא בחור בן 24 שבעבורו הרחוק היה חרדי ובנעוריו חזר בשאלה
הוא עבר מהצפון לתל אביב , ונהלנו את הקשר מרחוק עד שהצטרפתי אליו .
לא תמיד היה קל , לפעמים היו ריבים וקשיים ....
וכמה ימים לפניי המעבר דירה חזרה לצפון הוא הודיע לי שהוא לא עובר איתי שהוא טס לחול , ידעתי תמיד שהוא עוד רוצה לטוס אבל לא ידעתי עד כמה ובנוסף חשבתי שבסוף הלימודים שלי אולי נוכל לטוס יחד .
כמובן כעסתי שהוא ככה בשנייה מנחית עליי פצצה שרק יומיים קודם עוד הלכנו לראות דירות יחד .
בנוסף לזה הוא אמר לי שהוא לא יכול להיות איתי ב100% מעצמו וזה בגלל שהוא לא כנה , כששאלתי מה הכוונה הוא אמר שהוא בגד בי .
אני כמובן עשיתי את סצנות הדרמה לא רוצה לדבר ולשמוע ....הוא נסע
עברו שלושה חודשים והוא ממש רוצה לחזור ומוכן לעשות הכל .....
אני אוהבת אותו בכל ליבי , אבל צריכה איזה שהוא הגיון שזה לא יחזור שוב

שזה לא תסמין לחיי בוגדנות .
אגב אני בחורה צעירה ונאה, לא היו לנו בעיות בחיי המין
ובנוסף אני מציינת שהבגידה הייתה מעין רומן עם בחורה יותר מבוגרת גרושה עם ילדים
שךפיו הוא לא ראה בא מושא אהבה אלא אתגר וסקס זול
הוא טוען שזה קשור למרחק ולזה שבאותה התקופה הוא לא העיז להביט על עצמו בתוך
קשר שלוקח לחתונה ומחייב ככ
ועכשיו זה שונה - עכשיו הוא בטוח בי , ובמטרת הקשר .

אני אודה ממש , אם תוכלו להסביר לי את מקור התופעה ההתנהגותית המכוערת הזו
ומה זה מעיד .... טיפת הגיון בכל הסערה .........

תודה רבה....

שלום, אני תלמידה בתיכון (כיתה יב'), הלחץ אצלי מתבטא בחילוף חומרים מהיר בגוף שגורם לי ללכת לשירותים וזה קורה לעיתים קרובות, אפשר להגיד כל יום. אני בדר"כ נלחצת מנסיעות ארוכות (של כחצי שעה ויותר) ועכשיו התחלתי להילחץ גם מנסיעות קצרות (בעיקר לבית ספר) בגלל שאני מפחדת שמאוד אצטרך לשירותים בדרך. אני לא יודעת איך להרגיע את עצמי, לרסן אותי כך שאהיה רגועה לפני ובמהלך הנסיעה זה קורה גם כשאני לחוצה מדברים אחרים כמו מבחנים( אבל זה פחות). אני לא מפסיקה לחשוב על זה, זה די מגביל אותי בפעילויות שונות. אני אשמח לעצה, למשהו שבאמת יכול להרגיע לי את המחשבה, את הנפש. תודה

היי
עכשיו אני בשיעור בלימודים אקדמאיים
ופשוט לא מקשיבה
בקושי באתי ללימודים האלה היום ,בעיקרון בחרתי נושא מעניין ...ככה חשבתי
אני מרגישה בתקופה של עומס ,יש הרבה חומר ושאלה מתי לומדים הכל
אני מנסה ללכת לחד"כ פעמיים 3 בשבוע ,אני מנסה קצת לקרוא
חברה טובה שלי טסה לחו"ל עוד מעט ,חבר טוב בקושי יוצא להתראות
כשיש זמן כמו סופ"ש מנסה לחלק בין לראות את החברים האלו ועוד שניים
לבין משפחה
והחבר שגפ הוא בזמן לחוץ ומרגיש ששנינו מאוד לחוצים ועמוס לנו וכן מתראים
ומנסים להבין ולתמוך אבןל באיזשו מקום זה מוסיף עוד עומס ..
אני גם עובדת וקמה ביום אחד ממש מוקדם ואז אין כח לדברים אחרים ...
וסטרס

האמת שהחיים שלי יפים תודה לקל 2 ילדים מקסימים בעל עובד אוהב ומפרגן רק דבר אחד קשה לי איתו יש לי מחלה שקוראים לה גניבה ובעיקבות כך פוטרתי מעבודתי ולכן אני יושבת בבית מאז אני זוכרת את עצמי בגיל 12 גונבת ועד היום אני ככה לא מחנות וזה ככה בקטנה מדבקות מהגן אוכל מהגן וכו (שעבדתי בו)בעלי לא יודע מה הסיבה שפוטרתי הוא חושבת שלא היה צורך בהרבה עובדות קשה לי אים השקר הזה וקשה לי שאני לא עובדת וקשה לי כי אני לא מרגישה אגו של"אישה עובדת"

אני בת 45
אני בתקופה של התמודדות עם פוסט טראומה של ניצול ארוך שנים (שקרה בבגרותי).
שנים ארוכות אני מתקשה להימצא בחברה לאורך זמן מבלי שחשה שמתאמצת ומעמידה פנים, ותמיד מחכה לרגע ההתבודדות בתוך עצמי. עד כה ייחסתי זאת לתגובה הישרדותית לניצול שעברתי.
אבל עתה, אני חוששת שיש לי הפרעה נרקיסיסטית. הקרובים לי מרבים לומר לי שנים שאני אגואיסטית ואגוצנטרית, שהעולם סובב סביבי, ושאיני מתעניינת באמת בסובבים אותי.
בתקופה האחרונה אני מייסרת את עצמי על כך, על שלא מצליחה להשתנות, ויש בי חרטה וצער עמוק על חיי ויחסי לבני האדם הקרובים לי.
אני תמיד חייכנית ומנומסת ותמיד יש לי יחס של כבוד כלפי כל אדם (ויש לי בעל אוהב וסובלני! וחברים שאוהבים אותי מאוד!), אך ביני-לביני אני רק רוצה שיעזבו אותי במנוחה, ולעשות רק מה עושה לי טוב ושישרתו אותי ויעשו בשבילי.

השאלה שלי פשוטה:
האם נרקיסיסט אמיתי יכול לייסר את עצמו על היותו כזה עד כדי ימים של בכי על כך שהוא "דפוק"? כמו כן, איזה טיפול יכול לעזור לי?

תודה רבה