פורום התמודדות עם לחץ, פרידה, בגידה, פיטורין - יש לך שאלה?

שלום רב,

לפני כשנה גיליתי שבעלי בוגד בי עם נשים הצעירות ממנו ב20 שנה וצורך שרותי מין בתשלום,אנו באמצע שנות ה-40 והורים ל3 ילדים.הבגידות היו בשבילי מכת מחץ אחרי שנים של יחס פוגע ומתנכר כלפיי.לצד השבר הגדול אני מצליחה להתחזק ולעשות שינוי בחיי.אני נמצאת בהליךמשפטי של תביעה למימוש זכויותיי וזכויות ילדיי לאחר שתהליך הגישור שנמשך 5 חודשים ביחידת הסיוע של בית המשפט כשל בגלל שבעלי סרב להסכם כלכלי ,ניסינו ביוזמתי טיפול זוגי ומייד הפסקתיו בגלל שלא היינו בשלים לכך.בעלי מצהיר
שמעוניין בשיקום הזוגיות אך ללא הסכם כלכלי,הוא לא מרגיש צורך לפצות ולהבטיח קורת גג ל3 ילדינו.אני גם מנסה לברר עם עצמי מה אני מרגישה
כלפיי בעלי לצד הכעס והפגיעה הקשה,האם אוכל לשקם את האמון בו.
אבקש את תשובתכם לשאלותיי :
1.מה דעתכם על הצורך שלי לממש את זכויותיי הכלכליות כתוצאה מהשבר של הבגידות
והמרמה ?
2.במידה ונגיע להסכם הגון (בתוך תהליך התביעה)ונתחיל שיקום זוגי,איך אדע שבעלי מעוניין בי באמת ולא מחוסר ברירה.איך אדע שאני שלמה עם עצמי להמשיך את חיי עמו?

בתודה,מיכל

שלום רב.
אני בת 41. במהלך שנת 2013 חוויתי את כל ה דברים שכתבתי אחד אחרי השני. כיום אני מוצאת את עצמי סגורה בחדר רוב שעות היום עם בדידות עמוקה. איני מצליחה ליהנות מכלום.
ילדיי סובלים.
בעבר הייתי אדם מלא שמחת חיים אבל לאחר שהתחתנתי הייתי כחפץ בעיני בעלי. כך חייתי 15 שנה.
עכשיו לאחר שנפרדנו אני מחפשת ריגושים ואדרנאלין ולכן נסעתי לדרום אפריקה שם נדקרתי בידי שודדים...
אין לי כוחות לעצמי... האם אי פעם אוכל ליהנות שוב ולהחזיר לעצמי את השמחה?
אני נראית צעירה לגילי ואף בחורים צעירים נמשכים אליי...

שלום רב,
יש לי בעיה שמאוד מאוד מטרידה אותי...
הייתה לי חברה מאוד מאוד טובה. החברה הכי טובה שלי, הקשר היה קשר קרוב מאוד, תמכנו אחת בשנייה, דיברנו על הכל והיינו ממש משפחה אחת בשביל השניה.
בשלב מסוים רבנו, היא הטיחה בי דברים קשים מאוד שהיו פשוט מעבר לכוחותי.
מאחר והייתי כל כך פגועה ממנה סיפרתי למישהי שעובדת איתי על הריב איתה.
תוך כדי שסיפרתי לה, סיפרתי גם פרט אישי מאוד על חייה שאם הוא יוודע ברבים זה ממש יכול לפגוע בה.
אני יודעת שלא הייתי בסדר ושזה מעשה מרושע אבל הייתי כל כך מדוכאת, כועסת ועצבנית שפשוט שיתפתי.. לא חשבתי שזה נורא מאחר ושתיהן לא מכירות.
בתקופה זו בא לא דיברנו, התבשרתי כי החברה הזו שאיתה רבתי, באה לעבוד במקום העבודה שלי.
במקביל, היא יצרה איתי קשר והיא מנסה להשלים.
מצד אחד היא חסרה לי והייתי רוצה להשלים אבל מצד שני אני כל כך פגועה ועברו כבר שבעה חודשים ואני לא מעוניינת להשלים.
אך הדבר שהכי מייסר אותי זה שסיפרתי לזו שעובדת איתי על הריב בינינו וחשפתי פרט אישי מאוד על חייה שאסור שיתגלה. ועוד חשפתי אותו בפני מישהי שהיא גם לא הכי אמינה...
עכשיו אני לחוצה מאוד, וגם מיוסרת- מרגישה שבגדתי בה ושעשיתי מעשה שלא יעשה גם אם רבנו... וזה מונע ממני גם מלהשלים איתה.
מה כדאי לעשות???
להשלים? לא להשלים?
אם היא תגלה שסיפרתי???
איך יוצאים מזההה????
המצפון מייסר אותי...

אני בלימודים אחרי שהחלפתי תחום, כי בתחום הקודם בין היתר אמרו לי שאני לא מתאימה, ועכשיו בתקופת בחינות סמסטר שני, ואני מאוד בלחץ ואפילו חרדה לא להצליח...
קשה לי לחלק את הזמן ולהתפקס מתי עושה מה, חלק מהעבודות הן עם עוד אנשים, וזה בכלל מסובך לארגן את הזמן איתם. ומרגישה שאין לי שליטה על הקצב
קיבלתי 80 במבחניפ עד עכשיו, כיביכול אין סיבה ללכת למועד ב', מה גם שהמבחנים היו קשים מאוד, אבל די בבאסה למרות הכל, כי מאוד חשוב לי להצליח.
אני שמה לב שאני נוטה לברוח לשינה או רואה המון טלוויזיה... כאילו הלחץ ממש גורם לי לברוח מהתמודדות.
בנוסף לחברים אין זמן להיפגש איתי וגם עיסוקים אחרים שיגרמו לי להרגיש טוב לא למשת אבל עשית משהו טוב עבורך, ספר ספורט גם "חומק" לי מהשגרה החדשה...
אני בלחץ לא להצליח ובמקום זה מבזבזת את והזמן על שטויות...

יכול להיות מצב שחבר שלי ואני אחרי מבחן נראה תוכנית,אוקי סבבה אבל אז אני הולכת לישון ועוד טלוויזיה, ועכשיו במקום ללמוד באה לפה לכתוב קצת
אני אומרת לעצמי שאלך מחר לסידורים מה שאולי יגרום לכך שלא אלמד בגלל הכאב,
ואז בסופ"ש אשב על המבחן הקרוב, וכאחזור לעיר בה אני לומדת אשב על העבודות.
כיביכול יש איזושהי תוכנית פעולה" ואני גם אומרת לעצמי וכשאחזור לעיר גם אלך להתאמן, וכנראה ארגיש יותר טוב כי אטפל בעצמי ולא יכאב לי, אבל בלחץ ממש גדול מבזבוז זמן בתקופה הזו...

שלום
אני בהליך גירושין מאוד קשה, אנחנו מתקטננים על כל דבר, אין לנו ילדים אבל יש הרבה רכוש ואנחנו ממש הפכנו לאוייבים. האם יש דרך לגשר כדי שלפחות החודשים הקרובים יהיו נעימים יותר?

שלום,
אני סטודנטית שנה א', בסמסטר הראשון בתקופת מבחנים ממש הייתי לחוצה עד רמה שכבר לא ישנתי טוב בלילה, אין ספק שזה הרס לי את יכולת הלמידה וגם במבחן עצמו לא כל כך הצלחתי לתפקד.
לקראת תקופת המבחנים של סמסטר ב', רציתי לדעת מה אפשר לעשות כדי למתן את הלחץ ולעבור את התקופה הזו קצת יותר רגוע

היי,
מחר יש לי טסט ראשון ואני ממש מתרגשת.. ואני פוחדת שמרוב הלחץ אני לא אעבור..
אני יכולה לקחת לפניי הטסט חצי כדור אלפרליד?
המליצו לי לקחת, ומימה ששמעתי זה בדיוק מה שאני צריכה..
הבעיה שאני לא מכירה את ההשפעות הרעות שלו..
הוא מרדים? הוא עלול ליצור אי ריכוז?
אני פוחדת שבסוף במקום להועיל הוא רק יהרוס..

תודה מראש:)

אני מתפתה לרגל אחרי חבר שלי בפייסבוק. אני יודעת את הססמא שלו ואין לי בעייה להיכנס. תמיד אני לא מגלה כלום וכועסת על עצמי אח"כ.. אבל בפעם הבאה זה חוזר על עצמו

הי,
היה לי קשר ממש גרוע מכל הבחינות פרט לפן המיני, שהיה הכי מוצלח מכולם. הקשר נמשך שלוש שנים ונגמר לפני שלוש שנים. אנחנו כל הזמן חוזרים זה לזרועות זו, לא מצליחים להתקדם הלאה, ואני מרגיש תקוע ובטוח שגם היא. אני לא מצליח להשתחרר מזה, יש לכן עצה בשבילי?
תודה
מתן

שלום רב,
אני בת 49, נשואה ואם. לפני כשנה וחצי הגיע למקום עבודתי גבר צעיר ממני ב-18 שנים, נשוי. נוצר בינינו קשר מיידי של עבודת צוות מעולה על בסיס מקצועי, שיתוף, הומור, שיחות שהלכו והעמיקו. במקביל הוא חיזר אחרי במחוות עדינות, אך ברורות. ביקש את קירבתי ואף כאשר הייתי בחופשה הגיע לביתי. הקשר עמו העמיק עד שמצאתי עצמי שבויה, כל מחשבותיי וסדר יומי כללו את הצורך בחברתו ובתשומת ליבו.
הפכנו לחברים בלב ובנפש עם תקשורת אינטימית, עמוקה וחושפת קרביים, אהבה ללא תנאי והכלה לא שיפוטית. בינתיים העתקתי את מגוריי למקום מרוחק מאוד והיה לנו ברור כי הקשר ילך וידעך. שנינו היינו שבורים מהעתיד לבוא. אלא, שהדברים קרו באופן שונה, הקשר הלך והתהדק, שיחות טלפון רבות במשך היום, סמסים של חיבה אינסופית, הגעה שלו אליי עשרה ימים לאחר המעבר והגעה שלי אליו ,הבעת געגועים חריפים מצד שנינו על בסיס שעתי.
בינתיים במקביל, הוא נפרד מאשתו, התגרש וגילה לי שהוא בעצם הומו. האהבה מצד שנינו לא פחתה, אנחנו מוצאים דרכים לבלות זמן רב ביחד למרות המרחק הגאוגרפי. לדבריו, אני אהבת חייו. בחברתו אני מרשה לעצמי להיות חשופה וללא הגנות. שנינו מורכבים מאוד, מבינים ותומכים אחד בשנייה וההפך, קשר סימביוטי כמעט. ברור לי כי אין למערכת היחסים הזו כל עתיד ואינני מצליחה להביא את עצמי לכדי התרחקות. אני מוצאת את עצמי מקנאה לו, לפעמים אנחנו נקלעים למשבר אפילו קשה אך היכולת שלנו לגשר להתגבר על משברים ביננו היא נדירה. שנינו חשים שזהו קשר חד פעמי בחיי שנינו ולא מסוגלים לחשוב על היעדרות של מי משנינו מחיי השני. החלטנו על לימודים משותפים שבמסגרתם אנחנו מבלים לא מעט, אף סופי שבוע ארוכים. ישנה הפריה הדדית כה משמעותית שאין ביכולתי לוותר עליה. מצבי רוחי נעים מקיצוניות אחת לשניה ברכבת הרים מטורפת. ברור לי כי יום אחד והוא קרב הוא יכנס לזוגיות ואני חוששת להישבר.
איך יוצאים מהסערה הרגשית המטורפת הזו?

הי,
לפני ארבעה חודשים פוטרתי מעבודה שמאוד אהבתי, המקום פשוט נסגר, ולפני שלושה שבועות התחלתי עבודה אחרת. היא הרבה פחות מאתגרת, יש מעט מאוד אנשים, אין פה חיים חברתיים כלל וסוג העבודה אינו בדיוק בשבילי. אני מרגיש כאילו מצאתי את אהבת חיי ואז היא הלכה ממני ועכשיו אני צריך להתפשר. אני מחפש במקביל עבודה אחרת אבל מאוד סובל בעבודה הנוכחית ולא יכול להרשות לעצמי לעזוב אותה בלי כלום באופק. איך להקל על הסבל בעבדוה כדי שהזמן שלי פה יעבור יותר בקלות?

תודה
רועי

אני ממש בדיכאון מאז שהחבר שלי נפרד ממני לפני שבועיים- אין ךי תיאבון בכלל, לא ישנה טוב- מתעוררת כמה פעמים בלילה. אני כל הזמן חושבת מה היה לא בסדר- היינו ביחד שנה וחצי, מאז הגיוס לצבא. אין לי ממש כוח לדבר עם אף אחד- לא חברות ולא משפחה. מה אני יכולה לעשות עם עצמי כדי להשתחרר מהמצב המבאס הזה? אני לא מצליחה לחשוב על דברים אחרים..

יש לי אובססיה לאקס שלי ואני פשוט נתקעת עליו. כל פעם שאני יוצאת עם מישהו אני ישר משווה ביניהם וכל יום מסתכל על תמונות שלו. איך משתחררים?

שתי המערכות יחסים הרציניות שלי נגמרו רע, ואני לא מצליחה להתנתק מהתחושה המגעילה הזו, מילא הראשון שהיינו אהבה גדולה ונלחמנו עליה, ועדיין שנתיים אחרי יש פעמים רבות שאני נזכרת בו ולא מבינה מה היה שם, לא מבינה איך סבלתי את ההתנהגות שלו ולא חתכתי. הרי היה לי רע כשהייתי שם בגלל סדר העדיפיויות שלו והיה לי רע אם הייתי נשארת איתו בהמשך החיים רוב הזמן הייתי לבד וזה לא מה שאני רוצה בזוגיות שלי ובמשפחה שלי. אז למה אני פשוט בסערת נפש בגללו חושבת וכועסת וכשעם בחור חדש חודשיים מהקשר האחרון שלי פשוט לא הבנתי איך אני עם אחר....

והאחרון אף פעם לא הייתי מחוברת אליו פשוט היה נוח איתו והתרגלתי וקשה לי נורא מאיך שנגמר הקשר ביני לבין עצמי, כיביכול אני אומרת טוב מה אכפת לי גם ככה רציתי להפרד כבר המון זמן ונשארתי בגלל שהיה נוח לא להיות לבד, אבל בעצם נורא קשה לי עם זה שנשארתי בגלל הפחד הזה, ועוד יותר קשה לי שכיביכול הוא זה שנפרד ממני והאבסורד שהוא נפרד בגלל דברים שאני דיברתי עליהם שמפריעים לי בקשר והוא היה אומר שזה ככה ואין בזה שום דבר יוצא דופן ושאני חושבת יותר מדי...

אני מוצאת את עצמי בתחושת כשלון בקשר לעצמי ולביטחון העצמי שלי והדימוי העצמי, אני כועסת מאוד על איך שהקשרים האלה נגמרו , למרות הידיעה ששתי המערכות יחסים עדיף לי בלעדיהן מאוד קשה לי ממה שהיה בהן בסוף וזה שלא אני היא זו שחתכה למרות שידעתי שאני צריכה לעשות זאת.

אני עוסקת במחשבות האלה בצורה אובססיבית , ואני אפילו נמנעת מלנסת להכיר בחור אחר כי אני מפחדת שוב לחזור על הטעויות ושוב להיות עם בחור רק כי יותר נעים מלהיות לבד
ועםהאחרון חודש לפני הפרידה חשבתי להפרד ממנו ואמרתי זה לא צריך להגיע למצבים כמו עם האקס א =ת האקס אהבתי אותו לא, ממנו פשוט לחתוך .. ולצערי גם איתו זה נמתח ונגמר בכעס אדיר . איך אני מרפה מהמחשבות האלה אני מלאת כעס
יודעת שאין מה לדבר עם אף אחד מהם אבל אני נורא כועסת ומתוסכלת

כיביכול עם האחרון אני אומרת טוב נשארתי שם כי הוא פיצה על דברים שחסרים לי והעדפתי להישאר מאשר להתמודד עם הלבד...אבל מה זה אומר עליי... וגם זה שהוא נפרד בגלל כמו שכתבתי הדברים שלי הציקו, במקום אם כבר להפרד לפני או כשהעלתי את הנושאים, אני ידעתי שהדברים האלה מציקים לי מאוד ושמתישהו אני אחתוך, אבל הוא התייחס אליהם כחלק נורמלי ממערכת יחסים. זה שאין הרבה על מה לדבר ובעיקר מבלים ביחד...

ועם הראשון לא בילינו מספיק ביחד אבל אהבתי אותו היו זמנים שהיה לי חשוב רק לראות אותו ולדבר איתו

איך ממשיכים את החיים איך משאירם אותם מאחורה
שלא לדבר על להכיר בחור אחר....

היי סליחה מראש אם זה יהיה ארוך...
יש פעמים שנראה לי שאני בדיכאון, אני שנה שלישית בלימודים אבל שנה ראשונה במקצוע חדש, עברתי אזור מגורים על מנת ללמוד
ומרגיש לי שלא באמת לומדת, מכריחה את עצמי ויש גם פעמים שלא, ופשוט נשארת בבית ללכת ללימודים, וגאה על עצמי על כך, אבל למרות העומס בלימודים מרגישה שאין לי את הכוחות והמוטיבציה לשבת וללמוד, למרות שכמו שאמרתי עזבתי הכל בשביל הלימודים האלה.
מרגישה שאין לי אנרגיות לעשות כלום עם החיים שלי, שאני מאכזבת את עצמי
שאני לא מוצאת הנאה בשום דבר
הייתי רוצה לעשות דברים מהנים כמו ללכת להופעה או טיול אבל רוב המקרים מרגישה לבד ובצד ואין לי עם מי לעשות את הדברים
יש פעמים שבאופן מודע אני עוסקת הרבה בספורט כדי להרגיש יותר טוב, אבל יש פעמים שאפילו לזה אין לי כח.
מרגישה בצד מבחינה חברתית שלא יציעו לי הצעות ורק אני אציע
קשור גם לזה שהיה לי חבר שכנראה הסיבה שהייתי איתו כי הוא גרם לי להרגיש רצויה וברגע שזה השתנה ופחות היה לי כיף איתו הבנתי שאני לא צריכה להיות איתו, אני מצפה מהחבר שימלא לי את הצרכים והחוסרים שאני לא מצליחה למלא בעצמי...
ובגלל ההבנה הזו מאוד מפחיד להכיר עכשיו חבר חדש
כי למרות שאני עצמאית מכורח הנסיבות, אין לי אנשים אז אני מעסיקה את עצמי, אבל מפריע לי שזה שיהיה לי חבר יכול לגרום לי להרגיש טוב, אבל שוב כשלא ירגיש לי טוב איתו יתחילו הצרות...
למה אני לא מספיק טובה לעצמי? למה אני לא בידיעה גמורה שטוב עזבת הכל כדי ללמוד אז יאללה לעשות את זה וזהו.. שאר הדברים לא צריכים לשנות לך...
מפחדת גם בלימודים האלה לא להצליח...
וביינתים לא נהנת מכלום רק בלחץ תמידי מסתם לא לעשות כלום....