פורום התמודדות עם לחץ, פרידה, בגידה, פיטורין - יש לך שאלה?

היי, אני חוששת שהבוס שלי יגלה שאובחנתי בעבר כבעלת הפרעה דו קוטבית ויחשוב שאני ווירדו... אני יודעת שאני לפעמים מתנהגת מוזר אבל עדיין, אני מאוד משקיענית ומקבלת משוב חיובי על עבודתי. האם האבחנה הזו יכולה להרתיע את המעסיק שלי?

אני מקווה שהפעם יוכלו לעזור לי יותר...

אני אחרי פרידה קשה מאוד,ולא מצליחה להתגבר ...
עברו 5 חודשים,יש דילמה בין הטוב שהיה בקשר לבין הרע מאוד...והטינה
והבעיות....
מצד אחד קשה כי אהבתי כמו שלא אהבתי מעולם מצד שני יש המון כעס וממש איבה על ההתנהגויות של הבחור ומרגישה נבגדת.

זה מעסיק אותי ומפריע לי בחיי..
כעת אני בחופשת קיץ מהלימודים,אני בתקווה שכשאחזור ללימודים
אני אשקיע ותהייה התחלה חדשה
אבל כעת,בחופש, אני מרגישה אבודה.
אומנפ בקרוב אתחיל לעבוד ,אבל אני בהרגשה שיש לי המון המון זמן פנוי
ואני רק נוברת במחשבות...ואין לי מוטיבציה או כח והעובדה שאין סדר יום
גורמת לי לבלבול והרגשה נוראית...

נגיד אם אני יודעת שיש לי דבר מה בערב,אז מה..זה רק בערב,וגם לרוב אני אבטל אותו....
אני מרגישה מאוד לא אהודה בקרב מכריי, אני לא מכירה הרבה אנשים ,וגם אלו שכן,
למרות שאני יודעת שאני אהובה אני לא מרגישה שהם רוצים או שחשוב להם אם יראו אותי או לא ...לא מתקשרים כשאני מתקשרת ומציעה דברים הם לא יכולים ולא מציעים מועד חלופי... האדם שאני בעיקר מרגישה שרוצה לראות אותי הוא אבי ...יחי המשפחה!
זו הרגשה מאוד בודדת ,גם החבר הכי טוב יכול להסתפק בלראות אותי פעם בשלושה שבועות... ודיברתי איתו על זה ,ויש פעמים שאני מבינה אבל יש פעמים שאני נפגעת ומרגישה לבד.

כי עם חבר את יודעת או כן,מצפה להתראות פעמיים בשבוע ..דבר שרוב הבעיות עם האקס היו בגלל הנושא הזה...של פחות מדי העדפה כלפיי אבל מצד שני חס וחלילה שהוא לא יראה חברים ....

בעיקרון אני בחורה מאוד עצמאית,אבל להעסיק את עצמי יום שלם...זה גם קשה...
אני עוסקת בספורט,בתקופה האחרונה עשיתי לעצמי מטרה כל יום סוג אחר של ספורט
אני קוראת הרבה ,אני מבשלת אני מנגנת אני מתעניינת בנושאים שונים...
אבל עדין ההרגשה של הבדידות והלבד המרובה... וחוסר המעש המוגדר לאורך כל היום
מאוד קשים לי....

איך אני יכולה לאתגר את עצמי יותר?...
וגם דברים שלא עולים כסף יותר מדי...
אני רואה אנשים במכון הכושר ובחוגי הספורט ...אבל ההכרויות שם הן באותו המקום ולא מעבר ,
וגם בקרוב אעבוד אז אני רוצה שיהיו לי הכנסות לא הוצאות.....

מרגישה משועממת קצת ואבודה

כשאני בחברת אנשים חדשים אני הופכת להיות קפואה ולחוצה מאוד ולא מצליחה לצאת מזה.
הפחד שאני נראית לחוצה גורם לי להיות עוד יותר לחוצה
למרות כל המשפטים שאני אומרת לעצמי
אני לא יודעת מה לעשות
אני מרגישה שאני נהיית אוטיסטית ליד אנשים חדשים.

אני בת 24,סטודנטית...ואני עובדת שננתיים וחצי במקום עבודה שדיי נוח ומתאים לי ממש ליד הבית...זה מסתדר לי עם הלימודים....
אבל חלפו להן שנתיים וחצי וזה מקום שבוודאי לא ארצה להיות כל חיי אבל הוא נוח,ונותן ביטחון במיוחד לתקופה שבה אני סטדנטית...
אבל אני מרגישה שכל הזמן הכל כל כך משתנה שם במיוחד לאחרונה מבחינת אנשים שעובדים ,מבחינת ההנהלה..ונימאס לי לא כיף לי אני מרגישה גם שהחליפו את ההנהלה ומיציתי למרות שדווקא הם רוצים לקדם אותי עכשיו עוד יותר,אבל אני כבר לא כזה חושבת שזה מתאים לי...ומתלהבת מהעניין תכלס....ואני לא יודעת מה לעשות עבודה זה מקום שמאוד חשוב לי...אני יודעת שמבחינה כלכלית אם לא אעבוד חודש לדוגמא ההורים שלי לא ישאירו אותי לבד בחיים...הם יתמכו אבל אני לא אוהבת..ובנתיים אני ממשיכה שם,אנשים לאחרונה סתם כך שואלים אותי מה עובר עלי שאני שונה...וזה גם מלחיץ איך שמים לב מה עד כדי כך?!?!!?בתוכי אני יודעת שמיציתי תחושה כזאת חזקה...ושאני מקנאת באלה שעזבו והשתחררו מישם והם באים לבקר אצלנו לפעמים בחיוך של כיף לי אני ציפור !!!משוחררים!!!בתוכי אני יודעת שארגיש טוב שסוף סוף אני לא שם,שהתקדמתי ועפתי מישם...שאדע שיש לי ריגוש!!!!!!!!!לחפש משו אחר,להתנתק מישם אבל אני מפחדת..הפחד מניע אותי...מה יהיה איתי?אהיה בבית,מה יהיה?!
אני ממש מתוסכלת....איזה מצבים לפעמיםהחיים לוקחים אותנו

שלום,הייתי בקשר כשנה וחצי עם בחור נשוי,אני רווקה בת 36 עוד מעט,במשך כל התקופה מן הסתם לא הייתי מרוצה מהיחס והוא גם שיגע אותי עם כל מיני אימרות מרומזות שהוא יהיה איתי בסוף אך לא קרה כלום,ניסיתי להיפרד ממנו המון פעמים ללא הצלחה,לא הצלחתי להשתלט על רגשותיי ,בסוף זה קרה והחלטנו להיפרד ,עצוב לי מאוד ,אני בלחץ מהגיל,בלחץ מהכל,לא יודעת איך קמים עכשיו וממשיכים הלאה,איך יוצאים מהפלונטר הזה..כל היום אני חושבת עליו אך הפעם איתנה בדעתי לא להישבר,מבחינתי הקשר מת שייך לעבר,אך איך ממשיכים הלאה,איך משפרים את ההרגשה הנוראית הזו... עצבות ,נואשות ,פסימיות,אין לי חשק לעשות כלום ,פחד מלהיות לבד,לא למצוא בן זוג.

לבעלי היה יום הולדת וידידי לשעבר שהוא גם מכיר את בעלי ידע את תאריך יום הולדתו וסימס לבעלי,: איתן יקר מזל טוב ליום הולדתך" וכו', וזה יפה מצידו, אך איני מבינה מדוע שלח את אותו נוסח של הודעה ששלח לבעלי שלח גם לי במקביל, הרי זה יום הולדתו ולא יום הולדתי? מה רצה להביע בזה בעצם?? תודה.

היי אני קצת מבולבלת לגבי איזה נושא ורציתי לקבל דעה של מומחים.
הכרתי לפני כמה חודשים בחור שממש התאהבתי בו ממבט ראשון-ישר התחלנו לצאת והכל היה טוב ויפה וממש כולם אמרו שאנחנו זוג מושלם וכבר בחודש ה-1 הוא הכיר אותי לכל משפחתו והרגשתי שהוא היה ממש רציני לגבי,ופתאום כשהיינו כמעט חודשיים ביחד הוא זרק אותי בגלל ויכוח טיפשי בטלפון מסיבות ש"אין לו זמן וכח ליחסים,ושהוא לא אוהב כשאוהבים אותו כי זה מחליש אותו וכל מיני שטויות כאלה..."
ממש הכאיבה לי הפרידה,עד שבסוף חזרנו אבל היחסים כבר לא היו כמו פעם ולא היה שום תשומת לב ממנו ושום כלום שבסוף נפרדתי ממנו..
עכשיו אני מנסה לשכוח ממנו ולצאת עם אנשים,כמו כן שכבתי פעם אחת עם מישהו כבר מאז שניפרדנו,אבל המחשבות עליו לא עוזבות ואני מרגישה שאני משתגעת.
*מה אפשר לעשות בשביל לשכוח ממנו לגמריי,או להחזיר אותו בחזרה כי אני באמת לא יודעת מה יותר טוב.
אף פעם לא היה לי ממש חיבור כזה עם אף גבר בחיי

בעלי עזב אותי לפתע והותיר אותי המומה !
הוא תירץ את עזיבתו בעקבות מריבה שהיתה לו עם ביתי מנישואי הראשונים..
אבל לי ברור שזאת אמא שלו שחפרה לו וישבה לו על הוריד שיעזוב אותי!
הוא לא מסוגל להביט לי בעיניים,הבן אדם שהבטיח לי להיות שם לצידי ולא לתת לאמו
גב להתנהגותה אליי חבר לאמו נגדי.
התחושה הינה כמו סכין חדה בלב שלא מרפה וחנק בגרון!
תבוסה ומנגד בגידה
רק בני הקטן שהוא גם בנו לא פוסק מלשאול למה אבא לא גר פה יותר?
ואני ככל שמנסה להסתיר את הדמעות שוב מתפרצת בבכי איך יכל לעשות לי זאת וגם
רק שבוע לפני כן שכב עימי כמו לא היו דברים מעולם! כמה רוע ומשחק נצרך
לזה ולזה הייתי נשואה ונתתי את כל אהבתי!

ב-10/2010 התגדשתי אחרי 25 שנות נישואים הילדים נשארו אצלו (הוא נשאר לגור בבית)3 ילדים הקטנה בת 15 , ב12/10 הכרתי מישהו דרך האינטרנט עד לאמצע אפריל הכל היה בסדר, ואז הרגשתי שהוא מתחיל להתרחק , הוא עזר לי כצת לצאת מהעצבות והדכאון,פניתי אליו ברעיון שאם הוא רוצה שנםרד שיגיד הוא הגיב שהוא לא רוצה להכאיב לי , ושאם היה רוצה שנפרד היה אומר לי .מעולם הוא לא אמר שהוא אוהב אותי למרות שאמרתי לו אין ספור פעמים, כרגע אני מתגוררת אצל אבי, עורך הדין לעינין הגרושין אכזב אותי וכרגע אני צריכה למצוא עו"ד אחר למימוש הסכם הגרושין.
אין לי חברות , גם החברות 2-3 שהיו לי נתקו איתי קשר
בקיצור הכל סוגר עלי אין לי נחמה בכלום אין לי קשרים עם אנשים אני מוצאת את עצמי בוהה, בוכה שום דבר לא מצליח לי ,זקוקה לעזרה, עצה ואין לי שום יד מושטת לא אחים לא אחיות לא מכרים בודדה עם עצמי ,למרות שאני נאה מאוד, לא טפשה אני מצליחה להרוס הכל,

היי,
אני בת 38, ולפני 5 חודשים חוייתי נטישה- בן זוגי החליט לפרק את הקשר ללא הסברים וללא כל נימוק
החוויה היתה טראומטית וקשה מנשוא מבחינה רגישית- היו בה תדהמה, חוסר וודאות, חדרה קיומית, עצב תהומי ותחושת כשלון קשה.
מאז אני לא מפסיקה :
1. לחלום סיוטים על האקס
2. יש לי מחשבות טורדניות כל שעות היום
3 אני נמנעת מכל מה שמזכיר לי את בן הזוג- אנשים , הרגלי חיים, מקומות בילוי ועוד..
4. אני לא מצליחה לייצר מחשבות על עתיד אלא רק על העבר

ברצוני לדעת , האם מצב כזה חולף מעצמו, או שעלי לעשות דבר מה מכוון
אני חווה אייכות חיים ירודה, ובעיקר פחד לצאת לרחוב ולמקומות שנהגנו לבלות בהם ולשהות בהם.
בברכה
שירה

איך אני צריך להתייחס לילדה-בת 12 - האם בעדינות ייתר

בגלל שהיא רגישה?

אני מידי יום מתחיל יותר ויותר לשנוא את האשה בגלל שהיא מנסה לטרפד

הסכם גירושין שנעשה בהסכמה עם פסק דין ורוצה לבטל הסכם ממון מלפני הנישואין כ-14 שנים.

האם לדבר עם האשה רק בעינייני הילדה?

האשה רוצה לפתוח נגדי בתביעה משפטית ומצד שני רוצה שאייצג אותה בתביעה משפטית מול גוף אחר--אז איך העיניינים מסתדרים ככה?

תודה רבה מראש.

שבת שלום
יש לי אח שמהמר ושקרן כרוני לא יודעת כבר מה לעשות ההורים שלי מסכנים ואני דואגת להם מאוד האם יש דרך לטפל בזה אשמח לקבל תשובה, ההורים שלי העיפו אותו מהבית כי כל הזמן הוא חוזר על אותה טעות וחייב כסף אנחנו מיואשים מאוד...תודה אסתךר

שלום שמי א' ונשואה 5 שנים אמא לשני ילדים והסיפור שלי הוא כזה..
אתמול בשעות הערב בזמן שאני ובעלי היינו במיטה נשמע צלצול בדלת. בעלי פתח ושמעתי שאותו אדם מעוניין לדבר איתי ורק איתי. כולי רעדתי ופחדתי נורא מאופן הדיבור ומהטונים הגבוהים. ניגשתי לסלון והבחור אמר לי שבעלי שולח לאישתו בערך כל יומיים אס אם אסים של "בוקר טוב" "יש מצב?" מה קורה?" רצוי לציין שאישתו למדה עם בעלי במכינה לפני כשנה כך שאין מצב שההודעות הן בעינייני לימודים. הבחור אף דאג להראות לי את ההודעות ואת תאריך כתיבתן ואיים על בעלי בקול שאם יקרה עוד "מצב" הוא לא אחראי למעשיו. פחדתי ממש ולא ידעתי מה לעשות.ביקשתי מהבחור לצאת מהבית ולאחר שהרגעתי את ילדיי שהתעוררו מהצעקות ישבנו ודיברנו.אני חייבת לציין שקרה מקרה דומה בעבר (כשהייתי בהריון בילד השני)שצלצל הפלאפון של בעלי ב12:00 בלילה והייתה על הקו משהי מעברו שהוא היה נוהג להתכתב איתה ולהרגיע אותה כשנפרדה מחבר וכבר אז הבנתי שיש בעייה , משבר, ולפי דברי בעלי לא היה בינהם כלום והוא רק מתכתב איתה ובעיניי זה היה חמור ואמרתי לו את זה . הוא מחק אותה מהרשימה והבטיח שלא יהיה בקשר. מאוד האמנתי לו.
שנתיים עברו מאז אותו הסיפור עד לאתמול.בכיתי המון בעלי הצטער מאוד ואמר שהוא כנראה מכור לכל ההתכתבויות האלה של האס אם אסים, פייסבוק וכו .אני חסרת אונים איני מעוניינת לפרק את החבילה וגם בעלי לא אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני וחוץ מזה הייחסים ביננו תמיד היו מודל לחיקוי בעיני רבים. בסוף הערב המתיש בעלי ניתק עצמו מהפייסבוק והבטיח לי שנחפש טיפול מתאים. ועוד בפעם הבאה איימתי עליו שאני מערבת את הוריו ומשפחתי ולא נשארת בבית הוא הבטיח מעומקי ליבו שזה לא יקרה . השאלה שלי היא האם נהגתי בסדר?מה אני אמורה לעשות במצב הזה? איזה טיפול מתאים במצב שכזה? אני ממש עובדת עצות.. תודה מראש א

שלום למומחים,
יש לי בעיה והיא כזאת:
לפני מספר חודשים הצטרפתי לאוניברסיטה ללימודים לתואר ראשון בהנדסה.
הגעתי לאוניברסיטה כאשר איני מכיר אף אחד משם.עם הזמן הכרתי שם כמה חברים חדשים כאשר החברים שאותם הכרתי היו כבר כקבוצה שתמיד נמצאת ביחד בלימודים וגם חברים טובים בינהם עוד לפני שהכירו אותי.עם הזמן ניסיתי להשתלב בינהם כי אלה הם אנשים שחשבתי שהם ימצאו חן בעיניי ויהיה לי כיף להעביר איתם את הזמן והשיעורים בלימודים.אך ככל שעבר הזמן אני מרגיש שאני באיזה שהוא מקום "בסוף הטור" שלהם כלומר האדם הכי פחות חשוב בחבר'ה.לדוגמא כאשר הם הולכים לאיזה שהוא מקום אף אחד לא קורא לי ויש מקרים לדוגמא בהם הם יושבים במקום שהוא שונה משלי ופתאום בסוף השיעור אני מגלה שהם כבר יצאו מהכיתה לפני הזמן ואני נותר לבד.או דוגמא אחרת כאשר הם מגיעים לפני לכיתה הם שומרים לעצמם מקום אך לי לא כמובן שלא המקום חשוב לי אלא ההרגשה שאת פחות חשוב או לדוגמא אם מישהו מהם ירצה לעשות משהו הם לא ישאירו אותו לבד אך אם אני ארצה לעשות משהו שלא מתאים להם לא יהיה להם בעיה להשאיר אותי לבד לעשות אותו.
כמובן שאני לא במקום שאני מתחרה עם מישהו או מנסה להיות חשוב יותר ממישהו אחר אלא רק מעוניין להרגיש כחלק ולא כמישהו נגרר אחריהם שתמיד צריך לחפש איפה הם כדי לדבר איתם או לשבת איתם.
ופה מגיעה ההתלבטות שלי ובה הייתי רוצה את עצתכם האם אתם מציעים לי פשוט להתרחק מהחברים האלה ולא להיות איתם בתקשורת יותר מידי מקסימום שלום שלום ואפילו להיות לבדי תקופה(משהו שכמובן יהיה לי קשה כי זאת הרגשה נוראית להרגיש לבד במיוחד במקום בו יש הרבה צעירים ואוירה טובה) שבה אולי אני אכיר חברים חדשים למרות שגם ככה קצת קשה לי להתחבר לאנשים או שעדיף לי למנוע מעצמי את המצב שבו אני אהיה לבד ואהיה איתם למרות ההרגשה הלא נעימה שאתה לא מישהו מהחברים ממש אלה משהו בצד ולא כל כך חשוב.
תודה.

אני בת 29 , לפני כ - 4 שנים חזרתי לאחר הפסקת לימודים לגור בבית הוריי וזאת בעקבות קשיים כלכליים מחוץ לבית .
התחלתי לעבוד בעסק המשפחתי מה שעם הזמן יוצר אצלי תסכולים הולכים ומתעצמים מכיוון שבסופו של דבר אני מרגישה שהמשרד נופל כולו על הגב שלי ...חסר עובד , אני עובדת גם במקומו , ניקיון המשרד עלי , המחלקה שאני מנהלת לבד כולה באחריותי וזה אומר שאם אני זקוקה לחופש אין מי שיחליף אותי בתפקיד .
השנה התחלתי ללמוד בשנית ,מה שמוסיף לחץ רב ומה שכן , על הלימודים אין בכוונתי לוותר , זאת אהבתי .
הנשמה שלי צועקת הצילו ! אין לי סביבה תומכת והנושא החברתי מציק לי מאוד . מה שבטוח זה שבמצבי הנוכחי גם אני בעצמי לא הייתי מעוניינת בחברתי כאשר כל היום אני צועדת עם פרצוף חמוץ ומתפרצת על אנשים בסביבה .
אציין כי ניגשתי לטיפול פסיכולוגי והייתי מטופלת כחצי שנה ולא הרגשתי שזה עוזר בכלל אלא רק להפך . האם עלי לנסות טיפול תרופתי ? אם כן איזה ? ממש אשמח לתשובה מהירה , זה ממש מתסכל לאבד את שמחת החיים לחלוטין ולהרגיש שצועדים באותו מקום שנים ללא תזוזה ולו קטנה קדימה . תודה