פורום התמודדות עם לחץ, פרידה, בגידה, פיטורין - יש לך שאלה?

הוא שחקן משנה בתיאטרון נפשה של אשתך .
יתכן והרופא נעם לה או סיפק לה הצצה למודל חיובי אשר נגזל ממנה והעניק לה תשומת לב מיוחדת , משהו שאתה אינך מסוגל לספק לה. לפחות לא ברמה שהיא זקוקה לה.
האס אם אס הוא צורך שלה בתשומת לב , מעבר לזה אין לך ממה לחשוש. :)

שלום
אני יכול להבין את הכאב והזעזוע שלך. נדמה לי שהם גרמו לך למהר ולהסיק מסקנה -שהחשד שלך הפך לעובדה. מתןך דבריך נראה שהחשדנות כלפי אשתך קיימת לפני תקרית הס.מ.ס: אתה אומר שהיא "טיפוס ביתי" אך "נוהגת לפרטט". אני מניח שלמרות דבריך מכרסם בך ספק לגביה , ספקשאתה חושש לברר. בשלב זה נדמה כי הדרך העדיפה היא לשוחח עם זוגתך על מה שמטריד אותך .
כל טוב
אילן נילמן

אולי לא הכוונה לפלרטט אלא רק להשקיע כדי לסדר את הצריך סידור? לפעמים יש אי הבנות
כדאי לך לדבר אתה על הענין

קראתי קצת ממה שהתרחש בפורום לאחרונה, גם אם אני לא יכולה להגיד שהבנתי עד הסוף, התרשמתי שקרו פה דברים לא פשוטים ושעלו תהיות לגבי מהות הפורום. אני מדברת רק בשם עצמי, אך מבחינתי הכוונה היא לתת מענה מקצועי לכל אותן שאלות בתחומים של התמודדות עם לחץ, פרידות, בגידות ופיטורין. אני מקווה, שתהיה לנו התנסות פורה ומיטיבה עם תוך התנהלות מכבדת. ענת

השאלה היא של הגדרות,
ישנם משברים חד פעמיים עוצמתיים, ישנם המשברים היומיומיים.
הכותבים כאן, מצאו פורקן לנעשה ביום יום, ולאו דוקא שאלות שעומדות ברומו של עולם.
לא קרו זעזועים גדולים בפורום, אלא רק שהמנהלים הקודמים התכוונו לכך שהפורום יהיה שאלה - תשובה, שאלה - תשובה, כאשר יש שאלה מכותבים ארעיים, ויש תשובה של המומחים.
אבל, בפורום ישנם כמה כותבים אשר לא היו ארעיים ואשר ענו לשאלות, וגם ענו האחד לשני.
סה טו.
ברוכים הבאים ונקווה שיהיה כאן נעים וטוב

אני מאחלת לכם שתצליחו להםפרות את הפורום הזה .
שתהיה בנכם הרמוניה , ובעיקר שהמקום הזה יפרח .
מה שיהיה פה לא קשור אלכם , אבל אני מיואשת ומאוכזבת ולכן לא אכתוב פה זה לא בגגלכם , זאת אומרת בגלל התחלפות המנהלים .
טוב בקיצור בהצלחה .

חשבתי שסוגרים את הגן, והנה הביאו אנשים חדשים! מאחלת לכם המון בהצלחה בניהול.
אני כאן, ואשמח להשתתף.

טוב, אז אני לא צריכה לספר לך איך אני מרגישה עם הפרידה ממך.

הרי זה ברור שנקשרתי אליך.


אין לי ספק שאתה פסיכולוג מעולה במציאות ורואים שהמקצוע הזה ממש תפור עליך.
הידע שלך, הרגישות , האמפטיה ,החום , הרצון שלך לתמוך באדם האחר להיות כל מה שהוא יכול להיות, לעזור לאדם האחר לצמוח רגשית ומחשבתית.
כל אלו מקנים לך עוצמות פנימיות חזקות וייחודיות רק לך.

רועי, אתה הענקת לי כל כך הרבה ואני לעולם לא אשכח אותך!!!!!


שיהיה לך המון בהצלחה!!!!

אהה נכון לפני כמה חודשים
אני מקווה שאתם יודיעם שריגשותי מעורבים .

אני ממש מאוכזבת ,על כך שלא חשבתם על דרך אולי יותר יצריתית לא יודעת ......
מצד שני הרציונל הוא כמו שכתבת רועי, שהמטרה היתה לפורום שאלות ותשובות בנושא , שכנראה לא היה נושא ...
בכול מקרה בגלל שתי המיקרים , ניראה שהכותבים הם לא יותר מאשר סתם .....
לא הייתי צריכה להסתכסך עם הבנות בוואי נט באמת שלא .
לא ההיתי צריכה לכתוב בפורומים אחרים שיבואו לפה , ולשבור את הראש כדי שיכתבו פה הרבה כדי שהפורום לא יסגר . באמת שלא .
יצאתי מטומטמת בגלל הבנות של וואי נט
אני אולי מרמורמת וזה לא נעים לקרוא את מה שכתבתי
אולי מחר בבוקר אתחרט על מה שכתבתי אבל כן אני מרגישה רע .
הבנות שלוואי נט יכולות להגיד לי עכשיו חה חה חה בפרצוף , והן צודקות .
יש לי הרבה הערכה אלייך רועי , אבל אתה תמשיך בחיים שלך , ננכון ?
בטח מחר אתחרט אבל כרגע זה לא אכפת לי .
יש לי הרבה הערכה לשנכם אבל אמון בבני אדם אין לי
אני מטוטומטמת שאני לוקחת את זה קשה , כול אחד ימשיך את דרכו
הרי אתם מסודרים בחיים עם תואר שני נשואים עם ילדים

לקחו לי את הפינה השפויה שלי !
באמת כול אחד צריך מוקם שפוי לא? לכתוב באנונימיות על מה שבלב .

תאמיני לי יעל שלא את יצאת מטומטמת, ואל תקחי את זה כך.
הדבר היחידי שאת צריכה ללמוד הוא לא לנסות לקחת את כל העולם על הכתפיים שלך,
וגם לא לפתח תלותיות באחרים! במיוחד לא במרחב הוורטואלי שתאמיני לי את לא יכולה להסתמך יותר מדי על מי שאת מוצאת בו! את יכולה להתיחס אליו כאל דובדבן אבל לא מעבר לזה!

אני לא רוצה להרחיב את הדבור על מה שלדעתי קרה כאן, זה לא במקום ואני לא אעשה את זה.
אבל אני רק רוצה לומר לך שאת צריכה להרגיש טוב עם עצמך.
רועי פנה אל הכותבים בווי נט ובקש מהם שיבואו לכתוב בפורום שלו.
עכשיו מבחינת הבנת הנקרא, לבא לכתוב בפורום,לא הכוונה לזרוק שאלה למומחים ולהעלם לחלל, לבא לכתוב, הכוונה שתהיה נוכחות בפורום ויכתבו בו.
לבסוף, מה לעשות, לא מצאנו חן בעיני המנהלים, השיח שלנו, לא בדיוק התאים להם! לא היתה להם מספיק סבלנות לחכות עד שהפורם יגדל, ויבואו אליו עוד כותבים מגוונים, אז את יודעת מה אומרים אצלינו, זבש"ם!!! תאמיני לי זה הבעיה שלהם ולא שלנו, התסכולים שלהם ולא שלנו!
אז קודם כל תרגעי, יעל!!! קחי נשימה עמוקה, ותרגעי, שום דבר לא קרה!
גם אם היה ממשיך הפורום זה לא מה שהיה מציל אותך
וגם אם הפורום הלך פארש, לא זה מה שימוטט אותך.
ישנם מספיק פורומים אחרים, הרשת מלאה בפורומים, את תמצאי עוד מקום לשפוך את הלב שלך.
בין כה וכה רועי בקושי שהגיב לך כאן, ומי שהגיבו היו שירה ואני, כך שכותבים אחרים גם יגיבו לך במקומות אחרים.
אל תקחי את זה קשה, תמשיכי הלאה.
אני מאמינה שאת צריכה לקחת את הכלי של כתיבה ביד כמו שאמרתי לך, ואז לא תהיי תלותית באחרים, ויותר תהיה שלטת על מה שקורה בחיים שלך.
המון הצלחה לך יעל, תאמיני בעצמך, אז אחרים יאמינו בך. יש לך הרבה מה לתת, ואת תתני את זה, ועוד תמצאי את מקומך.
לילה טוב יקרה, ומחר תזרח השמש, ותגלי הרבה נקודות אור מסביב

תודה!
באמת עכשיו טו בשבט
אם הם היו משקים מעט , נותנים זבל מעט , משקיעים ונותנים אור , והרבה סבלנות!!!!
אולי הפורום הזה היה פורח בסופו של דבר .
סיימתי עכשיו קורס בשם פסיכולוגיה בחינוך שהיה לי מאוד מעניין ללמוד אותו.
הוא מאוד עזר לי ועוזר לי הרבה כגם בחיי הפרטיים .
בקיצור יש שם פרק אינטרנט כגורם חברתי .
להלן כמה נקודות מהמחברת שלי
1 אינטרקציה חברתית בלי לצאת מהבית
2 קבוצות וירטואליות , אתה יכול לצאת ולשנות את השם
3מאפיניים אנונימיות אתה יכול להגדי דבר שבחיים האמיתיים לא ההית אומר .
4 אין בעיה של הופעה חיצונית .
5 התמכרות בעיקר אצל בנים (נ האמונם?)
בקיצור הפרק הזה , לא מעודד ,את הכתיבה התמיכתית\ כולל פורומים של שאלות ותשובות
כשלמדנו את זה זזתי בחוסר נוחות על הכיסא , עם חלק מהדברים אני מסכימה ועם חלק , לא .
ואני יגכולה להגיד את זה , מתוך ניסיון
אני מקווה שמחר אתעורר עם הרבה תקוה ואור סביבי , כי אני נורא מיואשת

לנושאים של הפורום
פסיכולוגיה בחינוך זה כמו מבוא , לומדים כול מיני נושאים שקןשרים לפסיכולוגיה כמו תאוריות ומושגים מהפסיכולוגיה החברתית, פסיכולוגיה התפתחותיתי סטיסטיקה , קוגנטיבית קצת .

רועי גם הזמין את הכותבים בפורום שלו , זאת אומרת לכאן, אבל גם אני עשיתי זאת וחטפתי צרור של השמצות ומה לא. שנגררו עד לפה .
והתעלמות ולאחר מכן נזיפה לא נעימה מהמנהלת .

מישהי צודקת.האינטרנט דפק קצת לאנשים את המוח :):):):)....
אין ספק שזוהי התמכרות וצריך לקחת את הדברים בפרופורציות.

יעל, לא צריך לפתח תלות בפורומים וירטואלים כי זה עשוי אפילו באיזשהו מקום לתקוע אותך בחיים האמיתיים שלך.

אני מקווה שאת ממשיכה בעבודה הטיפולית . זה יכול לתרום לך הרבה יותר מכל פורום תמיכה שהוא. גם רועי שהוא פסיכולוג מצויין לדעתי לא יכול היה לעזור לך הרבה יותר במסגרת האפשרויות המגבלות פה.... למרות שפה זה זמין ונגיש יותר מטיפול של שעה, פעם בשבוע..(ואני מודה שגם לי היה נעים לקבל את התגובות החמימות של רועי וזה גרם לי להתמכר להן ,להתמכר אליו .... :) ).


הסיבה שעזבת את הפורום השני נובעת מכך כי התגלה פרצופם האמיתי של חלק מהכותבים שם ..
ולא משום סיבה שקשורה לרועי.
יש עוד פורומים באינטרנט. וזה מה שכיף באינטרנט שאת לא מחוייבת לשום קליקה...מתי שמשהו מציק לך את יכולה לקום וללכת בלי לדפוק חשבון לאף אחד ...


ואת יכולה להמשיך את הקשר איתי באימיילים.......

שיהיה יום טוב לכולם !!!

אני לא רואה את זה זה כמשהו פתולוגי , כמו התמכרות , או תלות .
אלא כאדם לאדם .
ברור לי שרועי לא יכול לעשות לי טיפול פה, ולא חשבתי שבזכות הפורום , הזה ובוואי נט , צרותיי יעלמו כלא היו .
יש לי המון הערכה אל רועי , וגם אם אתמול ואלי זה לא היה ניראה כך , בגלל שהבעתי הרבה אכזבה , זה לא כך .
יש לי הערכה לרועי!!!!!
יחסרו עוד הרבה דברים שהיו פה , השיח ביננו בין שלושתינו , על כול מיני נושאים שמפתחים את החשיבה .
וכמובן התשובות של רועי , גם מפה ,אבל בעיקר אני מתגעגעגת לתשובות שלו בוואי נט .
אז אני אגדיר את זה כך .
כמו מתכון לעוגה
כוס שלמה של הערכה
כרגע שתי כוסות של אכזבה
שתי כפיות של של כעס
ועוד ..
מערבים מערבים 5 דקות ונותנים ל בצק לנוח שעה ,ושמים בתנור
וכרגיל אני מאחרת לכלבה , בגלל הפורום הזה !!!!!
זיכרונו לברכה
המשך על מה שאני מרגישה אכתוב לך לאיימייל ,

חשבתי שרועי לפחות יענה למה שכתבתי לו .
אואוי אוי אוי אוי יעל יעל
במילה אחת אכזבה

חשבת פעם ללכת ליעוץ לגבי תחום עבודה שמתאים לך?
את יודעת במכון אדם .. וכיוב'.
אני חושבת שאולי את צריכה למצוא לך מקום עבודה שיש בו אינטרקציה עם אנשים מבוגרים .
נניח אולי ללכת ללמוד קורס של תוכנות - OFFICE (וורד, אקסל, פאוור פוינט וכו' ) ולהתחיל בתור פקידה באיזשהו מקום...
נראה לי שפשוט חסרה לך האינטרקציה עם האנשים המבוגרים.
במסגרת הלימודים שלך יוצא לך להכיר אנשים , להתחבר? להיות בקשר מחוץ לשעות הלימודים?
למה שלא תכירי חברה מהלימודים ותשבו ללמוד יחד? תצאו יחד ביום שישי?

מעבר לזה, לגבי מה שהציעה לך מישהי - בנושא הכתיבה.
מנסיוני האישי אני ממליצה על לימוד עצמי, אוטודידקטי .
אני באופן אישי, כשרציתי לשפר את הכתיבה שלי התחלתי לכתוב בפורום ספרים.
כל פעם שסיימתי לקרוא ספר ישבתי לכתוב עליו בפורום ספרים ואינט , וראיתי שמפעם לפעם הכתיבה שלי ממש משתפרת וזה נתן לי המון סיפוק .
אולי תנסי גם את?
תקראי ספר ותשבי לכתוב עליו, יהיה לך מזה הרבה מאוד סיפוק, מנסיון !
אני חושבת שאת צריכה למצוא את הזמן לקרוא. כמה שיותר לקרוא ספרים. כי קריאה מבחינתי קודמת לכתיבה וקריאה טובה עשויה לסייע לך ליצור כתיבה טובה!
עכשיו אני מנסה לשפר את האנגלית שלי ואני מחליפה ספרים רק באנגלית.
סיימתי לקרוא אתמול את התפסן בשדה השיפון באנגלית.
עכשיו אני אנסה לכתוב תקציר של הספר באנגלית.


תשמעי יעל, אני מבינה אותך.
גם אני סובלת מבדידות ואני נשואה ויש לי ילדים ויש לי הרבה חברות .
זה לא אומר שאם אתה נשוי אז אתה פחות בודד.
בעלי עובד בחו"ל חצי מהשנה ובחצי השנה הוא גם חוזר מאוחר ואני צריכה ללמוד להשלים עם זה.
גם אם אני ארוויח 20,000 שקל בחודש זה לא ישתנה.
תנסי למצוא לך תחומי עניין שיפיגו קצת את הבדידות שלך ולו לזמן מה.
זה מה שאני עושה...
כמה שפחות לפתח תלות באחרים ...
שלא לדבר על תלות בוירטואליה, באינטרנט.
זה תלות יעל, זה התמכרות.... (גם אני התמכרתי ונתליתי, אני לא מתביישת להודות בזה).


טוב מתוקה מקווה שלא נפגעת.
אני רק מנסה לעזור.
אני אכתוב לך גם למייל יקירתי

לגבי העבודה , תודה על העצה , אבל אני ממש אוהבת את העבודה שלי .
מה גם , שיש לי אניטרקציה עם מבוגרים .[
אני רואה את העבודה בחינוך , ילדים, חינוך מיוחד, נוער, במצוקה או לא מצוקה,
כשליחות . העבודה בחינוך , בהיא קשה , פיזית ונפשית דורשת המון סבלנות .
אני מרגישה שליחות במיוחד כשאני מרגישה שצריכים אותי, כמו עכשיו עם הילד שכנראה הוא עובר 7 מדורי גהנום .
במיוחד בתקופה האחרונה ,ומה שסיפרתי לך באיימייל על המקרה המרגש שהיה לי היום .
אני חושבת שאני לא טובה כול כך ולא אצליח בעבודת פקידות .
ואולי כן .....
לגבי הספרים , אני מאוד אוהבת לקורא ספרים
באמת חשבתי לכתוב , אבל לעצמי .
בדיוק סיפרתי היום על חוויה קשה שעברתי ,פרדה קשה ממהורים בילדות
לפיני כמה ימים הסופר של התפסן משדה השיפון נפטר .
לאחר שהוא כתב את הספר הזה, שנהיה מן הספרים המובילים , הוא כתב עוד עוד ספר אחד ואז הוא הסתגר בבית שלו מתוך בחירה , והתרחק מבני אדם ..
ראיתי סרט , שבו הדמות הראשית היא נער שמעריץ את הסופר , ועושה מסע ארוך כדי להגיע לאותו מקום מבודד שבו הסןפר גר כדי לפגוש אותו.
בעצם הוא עובר את אתן החוויות שהולדן עבר , אבל רק בצורה קצת אחרת .
וכאשר הוא מגיע לאותו הבית , בהוא עומד שעות בשלג ומחכה לו עם אקדח .
ולאחר שהסופר יוצא מהבית......... יאללה המשך מחר לאיי מייל

שכדאי שנמישך את השיחות שלנו באיימיל .
אני חושבת שזה יעזור למננהלים החדשים להתאקלם .
עם כמה שזה עצוב לי !.
אולי ננסה שלושתינו להמשיך את הדיון בפייסבוק .
חחח אפילו אין לי מושג איך נכנסים לזה .
יש לי הבנה ששואפת ל0 במחשבים

וואו כן נכון. הוא נפטר בגיל 91. יהי זכרו ברוך!!!

סלינג'ר הגשים (חלקית) בימי חייו את החלום של הגיבור שלו הולדן קולפילד , שמאס בעולם המודרני המזוייף,
חלום שבו הוא רצה לחיות ביער ,נשוי לאשה חירשת אילמת, רחוק מהציויליזציה עם ילדים.
עד יום מותו חי סלינג'ר רחוק ומבודד...

הולדן היה שונה חברתית... חריג חברתית .
טיפוס דכאוני שאהב לחפור בנפשו, טיפוס רגיש.
יש לי משיכה לאנשים כאלה.
כי גם אני מרגישה לעיתים שקצתי במוסכמות , אך אני לא באמת מסוגלת לחרוג מהם.
זו מין תחושה שיש לי תלות נפשית בחברה.
ויש אנשים חזקים שלא עושים דברים בגלל לחץ חברתי ומרשים לעצמם לסטות מהנורמות החברתיות ומאוד שלמים עם עצמם.כאשר בן אדם מחליט לפרוש מן החברה בבחינת "העדר" הוא צריך שלמות נפשית והערכה עצמית מאוד גדולה בשביל להתבדל בתוך הדעות והמחשבות שלו.. ואני מעריצה אנשים כאלה.

את יודעת מה?
אם טוב לך בעבודה שלך סבבה.מי אני שיאמר לך מה מתאים לך?
וגם למצוא חברה באוניברסיטה. את לא חייבת. יש אנשים שטוב להם בלי יותר מידי חברים.
ונהנים מהשעות לבד עם עצמם, להנות מספר טוב, לבשל, לשמוע מוסיקה, לראות תכנית טלויזיה.
וחיים עם עצמם בשלום.

טוב בינתיים עוד אפשר לנהל פה דיונים ביננו....

לילה טוב חמודה

ואני גם לא רוצה לפתוח.

אבל אל תדאגי נמשיך להיות בקשר של אימיילים ....

אני לא נעלמת ...

אני ממש מזדהה עם הולדן .
הוא באמת כול הזמן אמר שאנשים מזוייפים , וגם אני הולכת הרבה פעמים הולכת בניגוד לעדר .
אני ממש לא מתלבשת בצו האופנה , וממש לא עושה מה שכולם עושים , אם מישהו יעשן סמים , ולא יהיה לי חשק באותו הרגע אני בלי למצמצ אומר לא .
להלן הקקטע השני שהכי אהבתי בספר , לדעתי זה קטע חזק
הוא5אומר לאחותו "
את יודעת מה היתץיי רוצה להיות? זאת אומרת אם היו נותנים לי לעזלזל לבחור?
את מכירה את השיר אם אדם תופס אדם ."?
הוא התכוון לשיר אדם תופס אדם , והואר רצה להיות התפסםמשדה השיפון ,שתופס את הילדים ליפני שהם נופלים לתהום = לעולום המזוייף
יאללה באמת באמת אני מעדיפה שנמשיך דרך האיי מיילים כי אני חושבת שזה לא פייר כלפיי המנהלים החדשים

חשבתי על זה...

אני השבוע אפרד מהפסיכולוג שלי.........

את התובנות לגבי לימודים השגתי.

ועכשיו מה שנשאר זה התלות וההתאהבות שתוקעים אותי ולא מובילים אותי לשום מקום.

הכי טוב זה להתרחק

לא טוב לי להתלות באף אחד.

שיהיה לך יום טוב.

חזרתי לפורום פסיכולוגיה את מוזמנת לשם. גם מישהי כמובן!!! :)

הקשר שלך עם הילדים.

איזה יופי!

אני באמת שמחה לקרוא...

כי עבודה עם ילדים באמת צריך לאהוב.....

את רואה יש גם הרבה אור בחיים שלך.....

אבל כפי שכבר כתבתי לך בעץ הקודם, זהו לא הפורום המתאים להעלות פה דיונים כאלה וכדאי לכבד את רועי ואת הבקשה שלו.

הגיע הזמן לשחרר ....... .

אם בא לך להמשיך את הדיון בכיף אפשרי -זה מתאים יותר לפורום חיי נישואים ווינט.

אני אשמח להמשיך להתדיין איתך בנושא ובנושאים אחרים הקשורים בזוגיות ביום ראשון, בפורום שציינתי ...



שיהיה סופ"ש נפלא לכולם , חג שבועות שמח .

אך אין לי ספק , שאת צודקת בדברייך .
לצערי הרב זה המצב , ועצוב בשבילי ככול שיהיה , אין מה לעשות .
שירה זה רעיון לא רע בכלל ,לכתוב שלושתנו בפורום אחר .
ככה נישאר ביחד ונכבד את רצונם של רועי ורננה .
ועצוב לי שביום שישי אין לי כוח ואין לי מצב רוח בכלל בכלל בשביל לצאת , לבלות להנות .

אפשר לפתוח לנו פורום משלנו - פורום גמילה מרועי :):)


מקווה שהשבת עוברת לך בנעימים וגם אם לא יצאת אז לא נורא... אפשר להנות גם בבית עם ספר טוב, סרט , מוסיקה.

שיהיה שבוע טוב!!!

שקיבלתי דחייה להגשת ה ממן האחרון , ואין לי יכולת לסיים אותו בזמן , לא כמו שמצבי כרגע .
המנחה לימדה אותי, התחתנה אתמול , אז אולי יהיה לה מצב רוח , לתת לי עוד דחיה.
אבל הסיכויים הם מהנמוכים ביותר.

יש גם ימים כאלה....
אני מקווה שהיום את מרגישה טוב יותר .

תודה על העידוד .
גם היום ,היה לי יום לא פשוט או...פשוט היה לי יום........
חחחחחחח
אני מרגישה קצת יותר טוב.
לא אכביר במילים כמתבקש אזרק נותר אלהליךה טוב, ושתהיה שבת נעימה לכול קורא ובאי הפורום.

יש לך המון חוויות מהעבודה שלך
תתחילי לכתוב אותם באופן מסודר
תקראי לספר 'מיומנה של גננת' או משהו דומה.
אחר כך תתני למישהי שתערוך לך את הספר. יש הרבה הומור במה שאת כותבת, הרבה חוכמת חיים, ובהחלט זה יכול לעניין אנשים.
והתועלת עבורך כפולה ומכופלת
ראשית ברגע שתכתבי תראי את הדברים בפרספקטיבה אחרת, דברים שמעצבנים אותך, יראו לגמרי אחרת לאחר שתקראי אותם כמישהי מהצד שקוראת.
כתיבה תתן לך פורקן
ומעל לכל, תהיי סופרת בישראל, מפורסמת, ומוערכת.
בכל פעם שקורה משהו, בין אם זה עם ילד, עם בעיות שלו, עם התמודדות, עם הסתכלות על דברים, עם בעיות שקורות בגן, כמו שיטפון ואחרים, תעדי את הכל בכתיבה, יש הרבה מסר במה שאת כותבת, ועם עריכה נכונה זה בהחלט יכול להיות ספר מוצלח.

תכתבי גם על המגבלות שלך, את יכולה בכלל למקד את הספר בך, למשל 'מיומנה של דסלקטית', ואז גם לשלב את הבעיות שלך וגם את החוויות שלך בגן, אני ממש חושבת שזה יכול להיות ספר מאד ברמה. יש לך מודעות, יש לך רצון לנתח דברים, ואת אוהבת להביע את מה שקרה, ומה שאת חשה, כל אילו הם מרכיבים מצוינים לכתיבת ספר.
צריכים למנף את הבעיות שיביאו לנו תועלת! ודוקא מה שלא הולך חלק הוא המרכיב הטוב הספרותי, עושה את זה מענין ומאתגר

תודה המחמאות .
אני חושבת שזה מגיע לילדים ולא לי , כי הם אלו שעושים את הדברים שעלהם אני מספרת לכם..
הם ילדים ממש טובים , וכול אחד ואחד מהם, הוא ממש עולם ומלואו.
בחיי עבדתי בהרבה גנים בחיים שלי , ולא יצא לי ככה אפ פעם כול כך להנות ולצחוק מהדברים שהילדים עושים .
לכול אחד מהם יש את האופי , ודברים מצחיקים שהוא עושה .
הקטע הוא, שזה לפעמים מתווך תמימות שלהם , וזה מצחיק, כי הראש של המבוגרים, לצערי הוא כבר מקובע על דברים שכלתיניים ומקובעים.
למשל יש ילד שהוא לפי דעתי , גאון מוסיקלי, יש לו שמיעה אפסלוטית , והוא מצחיק אותנו כשהוא לוקח מקלדת שבורה , ושר לנו שירים של בוב מראלי , והמקלדת היא כמו גיטרה.
בכלל הוא אומר חלק מהמילים באנגלית מהשיר , למרות שהוא לא יודע לדבר אנגלית , וחלק בגיבריש .
בנוסף הוא אומר לנו מילים בערבית שהוא למד מרחוב סומסום .
אני יודעת לדבר ומבינה ערבית , אז אני יודעת מה הוא אומר .
טוב סליחה קצת ניסחפתי ....
אפשר לכתוב ספר מצחיק רק מ הילד הזה .,תאמיני לי, שיש עוד הרבה .
האמת היא שלסבא שלי זל היתה הוצאה לאור של ספרים , אבל אפ אחד מהמשפחה לא רוצה להמשיך את העסק שלו, כי לא רוויחית ויש הרבה הרה הוצאות . פעם היא היתה מצליחה , אבל בימינו .... ו
ואת צודקתשאולי אם אני אכתוב את זה ממקום שלך ליקויית למידה , זה גם יכול לשבור סטיגמות , שיש , עלינו, וגם חלק מהקושי של הליקויי למידה בא לידי ביטוי , בעבודה למשמל קושי באירגון , קושי בקשב ובעיקר בהתראגנות , וכו.....
שוב תודה ואני ביום ראשוןם אתן נשיקה, לכול אחד מהילדים כאות תודה למחמאות שקיבלתי , שמגיעות גם להם.
לפעמים אני הולכת בר5חוב, ניזכרת בשמשהו שמישהו עשה , או בכמה דברים , ומתחילה לצחוק .
אני גם מזדהה לגמרי עם השיר של יהודית רביץ , ,"את עושה אותי אימא"
חוץ מהמשפט הזה של את עושה אותי אימא , אני נתקלת בכול משפט מהיר כול יום בעבודה .
ובמיוחד עם , הקטע בשיר שהיא אומרת
"מספרת לי דברים שעוברים לך בראש איך אני כבר גדולה ואת בת 3 "
יאללה הגזמתי שבת שלום

תכתבי, תכתבי, בלי תכנון, ואחר כך מישהי תעזור לך בעריכה ובחלוקה של הספר, העיקר שאת 'הבשר' את תכתבי בצורה אוטנטית מהשטח. זה פשוט יכול לשנות לך את החיים! ויש לך את זה!!!
אגב, יתכןו את יכולה למצא איה עתון שמוכן לתת לך פינה שבועית, אפילו עיתון מקומי או לא ידוע, זה יתן לך את הפוש

שוב שלום
ואוו אהלוואי שכול האנשים שאני מכירה , היו מאמינים בי ככה.
תודה .\
אני אחשוב על זה , ואולי אכתוב משהו , מנקודת המבט של הגננת בעלת ליקויי הלמידה. אני מרגישה שיש לי הרבה מה לספר, עם אבל ניראה לי ש קצת ניסחפת עם הטור בעיתון ,
אני אתחיל בקטן , וניראה לאן זה יזרום .
בסוף השנה, הגן הזה ניסגר , כי הגננת פורשת , אז לאחר מכן אני לא יודעת מה יהיה איתי .
אבל בכול מקרה תודה תודה על הרעיון , אני אכתוב בכול פעם קצת, וזה באמת עוזר גם לי .
כי לפעמים כאשר כותבים, יש אפשרות , לפחות בשבילי לראות את הדברים כאילו ,מהצד .
עשחית לי חשק גדול להיות איתם , אז בבוקר אחרי שקראתי את מה שכתבת ,התכוונתי ללכת לשיעור יוגה, (בעבודה עם הבעליי חיים לא היו צריכים אותי היום) , גם לסופר , לעשות קניות .
אבל במקום זה , הלכתי להיות עם הילדים בגן, כי גרמת לי לרצות להיות איתם ביום החופשי השני שלי.
היה לי נורא נחמד , עשינו חלות , וישבתי עם עוד בחורה על הדשא ודיברנו בשמש (כמובן תוך כדי השגחה על הילדים )ואז, ועוד ילדים הצטרפו אילנו ובספונטניות התישבו מהצדדים ועשינו שורה של ילדים ושתי הגננות באמצא .
אז תודה לך שעשית לי בוקר נחמד.

ממש פרק מוצלח להתחיל את הספר
כיצד אתם יושבות שם, מה אמרו הילדים, על החיבור בינכם, יעל.... אני רוצה שתקחי את הענין ברצינות,

האמת שישנם דברים שנחמדים ,אבל צריך להיות ססיטואציה עצמה, לראות אותה .
טוב סבבה תודה על הדחיפה .
ואוו נירדמתי לאיזה שעתיים , והיה לי חלום נורא מוזר .
כשהתעוררתי ,היתה לי הרגשה של קימה מהמוות , כנראה ישנתי נורא חזק.

אל תקחי צד, שניהם הוריך, את לא צריכה לעזור לצד זה או אחר, את לא חלק מהמלחמה שלהם, את צריכה לשדר לשניהם שאת אוהבת אותם, והם ההורים שלך, ואת לא רוצה להיות חלק מהמלחמה שלהם.
במקביל את צריכה לפתח את החיים שלך, לחשוב על העתיד שלך, ולדעת שהכשלון של הזוגיות של ההורים שלך לא צריך להשליך עליך
חזקי ואמצי

את מתארת מצב שהוא אכן מורכב וקשה. הבית שבו את חיה רווי בלחצים ומתחים והדבר משפיע, מן הסתם, על מצבך הרגשי. אני חושב שהצורך שלך לחלוק את מה שעובר עלייך עם בן הזוג הוא מובן ולגיטימי מאוד. העובדה שבן זוגך לא יכול היה, כנראה, להכיל אותך, אינה מלמדת דבר עלייך ובוודאי שלא הופכת אותך אחראית לעובה שהוא בחר להיעלם.
טיפול פסיכולוגי אינו חייב להיות יקר ואפילו אינו חייב לעלות כסף. טיפול בחינם ניתן להשיג במרפאות בריאות הנפש השונות ברחבי הארץ ולמרות שישנם תורים לא קצרים לעיתים שווה לך לפנות משום שנראה שיש עלייך עומס נפשי רב וחשוב שתוכלי לחלוק אותו עם איש מקצוע.

כל טוב
רועי

זה נשמע פשוט
בגד
עזב אותך
נפרד מהמאהבת, ורוצה לחזור
השברון שלך ברור, אבל לדעתי את צריכה להיות מפוכחת, פעם בוגד תמיד בוגד,
ותזכרי שהמרצפה כבר אין לאן ליפול, דווקא כשמגיעים למקום נמוך משם רק מזנקים למעלה
תתחזקי,
את צריכה בני משפחה/חברים/יועצים שיתמכו בה בזמן הקשה הזה.

תמיד בוגד....

לפעמים הדברים הקשים שאנו עוברים בחיים (עם כל הכאבים והצער שכרוכים בכך) נועדו ללמד אותנו שיעור כלשהו ומאפשרים לנו לצמוח יותר מכפי שהיינו יכולים בלעדיהם...

שמי שבגד פעם, כנראה זו לא היתה הפעם הראשונה ולרוב גם לא האחרונה.
זו המציאות
נכון מתחרטים, וכו', אבל הפירצה נמצאת
נכון שיש יוצאים מן הכלל כמו לכל כלל, אבל בדרך כלל זו דפוס התנהגות
ובמיוחד בספור שהיא מספרת
כיצד עזב את הבית, זרק אותה, ורק לאחר שהמאהבת התנדפה, משקר ורוצה הביתה.
נשמע לי חדל אישים כל ההתנהגות שלו
במקום לנסות לתקן ולבקש סליחה, מכחיש משקר, ובוגדן.

עם כל הכבוד, אני חושב שיש מקום להשאיר פתח לספק ולא לקבוע "עובדות" על בסיס עמדותייך, נחרצות ככל שיהיו. יתרה מכך, אודה לך וליתר החברות אם תתנו לי או לרננה הזדמנות להגיב לפני שאתן עושות זאת. אני מזיכר שוב שהפורום הזה הוא במהותו פורום מקצועי ולא פורום תמיכה ואנשים פונים לכאן קודם כל כדי לשמוע את דעת המומחים.

רועי

עם כל הכבוד רועי, אני חושבת שעליך לעשות הבחנה בין הדברים.
אכן ישנם דברים שידע מקצועי בהחלט יכול להוות מנוף לתשובה רלוונטית, אבל ישנם אספקטים שהידע המקצועי לא מעלה ולא מוריד.
בבעיה שכאן נכתבה, אם אתה מדבר מהאספקט של ההכלה של הגברת, מהיכולת שלה להתגבר, לסלוח, להבין את הדברים בהחלט הצד המקצועי יכול לעזור כאן.
אבל אם מדובר באיבחון התופעה של הבעל, אין לזה ולא כלום עם ידע מקצועי, והתואר שלך בפסיכולוגיה לא עושה אותך יותר מאן דאמר, מאשר מישהו אחר ללא אותו תואר.
האם דפוס התנהגות של בוגד היא משהו חד פעמי, אם לאו, האם ההתנהגות שלו מוכיחה על רצון לשקם או רצון לנצל, כל אלו נלמדים מחוכמת החיים, מנסיון, ומהכרה של השטח.
לכן, אם מדובר בלתת לגברת תמיכה לכל דרך שתבחר בה, היינו בין אם לשקם את המשפחה, או לפרק אותה, בהחלט הצד המקצועי יכול לעזור לה כאן, להבין את הרגשות שלה ולנתב אותם בצורה כזה שתביא להם יכולת להתמודד עם מה שמחכה לה.
אבל אם מדובר בהחלטה הראשונית של איזה מסלול לבחור, הצד המקצועי הוא בכלל לא פקטור כאן.
ולכן, על פי הספור שלה, אמרתי לה את חוות דעתי.\
הגבר שלה, לא רק שבגד, אלא אפילו לא טרח לדבר אתה על כך, אלא קם וברח למאהבת, וחי אתה חודשיים
ורק לאחר שהרומן שלו עלה על סרטון הוא נזכר לפתע באשתו, וגם אז לא עם רגשות של חרטה ובקשת סליחה, או לפחות רצון ליישר את ההדורים, אלא אם שקרים, התכחשות, העלמה, כאילו וכלום לא היה,
אני רואה אותו באור שלילי מאד, ומצטערת, לא זקוקה בתואר בפסיכולוגיה כדי להבחין במרכיבי האישיות שלו הבעייתית.
וגם אם היו חריקות בנשואין, וגם אם היו בעיות, צורת ההתנהגות שלו היא נבזית לחלוטין.
אז, בבקשה, כאשר מדובר על אבחון פסיכולוגי, על תמיכה פסיכולוגית, בהחלט יש מקום למקצוענים בשטח הזה לתת את דעתם, אבל כאשר מדובר באבחון של תופעה, הבחנה של אחד טובה כמו של השני.
משל למה הדבר דומה
אדם רוצה לקנות דירה,
את עורך הדין הוא ישאל בקשר לצד המשפטי,
אבל כל אדם יכול לחוות את דעתו על חלוקת החדרים בבית, על עיצוב הפנים, על הנוף הנשקף, על טיב הארונות, ואין לזה ולא כלום עם חוות דעת משפטית מקצועית.
ואם עורך דין ינסה לסתום את הפה למי שנותן חוות דעת על עיצוב הפנים מכיוון שהוא לא משפטן, הדבר לא יהיה במקום.
ואתה יודע מה, גם מעצב פנים שמתמצא בעניין בעיצוב לא לוקחת בלעדיות על האווירה שעיצוב שישנו בבית משרה על מי שנכנס אליו, ולא צריכים להיות ארכיטקט כדי לדעת האם התכנון של המטבח מוצא חן אם לאו.
מקוה שהצלחתי להבהיר את עצמי גם ללא תואר בפסיכולוגיה

תראי, עם כל הכבוד, הפורום הזה הוא בניהולם של רועי ורננה, ואם אחד מהם מבקש שלא נגיב (לפני שהוא מגיב) אז אני חושבת שצריך לכבד אותו.

ולגבי תגובתך.. אז החיים הם לא שחור ולבן ...(בכל דבר בחיים לאו דוקא בנושא הבגידה).

ולא תמיד מי שבוגד פעם אחת זה אומר שהוא תמיד יבגוד .
ולא תמיד בגידה נעשית מתוך כוונה רעה.
לעיתים בגידה נעשית מתוך חולשה או של הגבר או של האשה.
היא יכולה לנבוע כתוצאה מבעיה בתקשורת בין בני הזוג - כעסים, תסכולים , אכזבות בקשר הזוגי שלא דוברו במשך תקופה ארוכה .
יכול להיות שהבגידה נבעה בלי שום קשר לכלום - משיכה, דחף רגעי... לעיתים אנחנו נענים לדחף שחזק מאיתנו מבלי לחשוב על התוצאות, מבלי לחשוב שהבן זוג שלנו עשוי להפגע....
לפעמים לא לכל דבר יש סיבה....

ועוד משהו קטן, אני מאוד מכבדת אותך מישהי ואני לא כותבת את זה מתוך מטרה לפגוע בך חלילה ,
אבל אני חושבת שכשבחורה כותבת שבעלה בגד בה , הדבר האחרון שהיא רוצה לקרוא זה שבעלה נבזי ואם הוא בגד בה פעם אחת הוא תמיד יבגוד בה...
אני מניחה שמי שכתבה את ההודעה מחפשת אמפטיה לכאב, מחפשת מילה טובה, עידוד ורגישות ....
כמובן שזה לא סותר את העובדה שבגידה זה דבר לא מוסרי.... אבל בכל זאת אני חושבת שלעיתים דוקא מהמקום הכואב הזה הם יכולים לצמוח יותר (כזוג) מכפי שהיו יכולים בלעדי זה.

טוב... אז שיהיה שבוע טוב לך ולכולם !!

אענה על אחרון ראשון
כאשר מישהי כותבת בפורום באינטרנט, היא יודעת שהיא תקבל מגוון תשובות, ממגוון קוראים, כל אחד עם הדרך שבה הוא רואה את הדברים.
אני הגבתי לספור הסציפי שלה.
בגידה יכולה להגיע מהרבה מאד מקומות, לאו דווקא מחסר בחיי הזוגיות.
כאשר גבר ואשה נמצאים בכל מיני סיטואציות, יכולה האש להידלק גם אם לא מתכננים את זה מראש. (ראי מה שכתבתי לך בקשר למטפל שלך), ולכן ברור שישנן מעידות של בגידה, אשר לא הייתי רואה אותם כדפוס התנהגותי בלתי ניתן לשנוי
אבל הספור של הגברת הראה אדם שמעבר לבגידה שלו, היחס שלו לאשתו היה מחפיר.
גם בגד,
גם ברח לה ברגע שנסתה להתעמת אתו, גם לא ספר אותו כל עוד הרומן שלו התנהל
וגם רוצה לחזור כאשר הרומן נגמר מבלי אשר יישב את העניין עם אשתו, ופשוט מכחיש את הכל מכל כל.
ההתנהגות שלו היא הרבה מעבר לבגידה שלו, ולדעתי מוכיחה על הרבה מאד.
לכן חיוויתי את דעתי,
TAKE IT OR LEAVE IT
אבל זו דרכה של המדיה כל אחד עם הדעה שלו

בקשר לרועי
ברגע שיש אפשרות לפורום להגיב, אני לא חושבת שזה ראוי הצורה שהם מגיבים אלינו על התגובות שלנו
למנהלים יש מזוודה וכל כותב יודע בדיוק מי שעונה לו, האם אלו המומחים המנהלים את הפורום או הכותבים האחרים.
ישנם פורומים אשר אין אפשרות להגיב אלא רק לשאול שאלה, שיעשו מין פורום שכזה, ואז רק הם יגיבו, זו לא בעיה, יש מקום ששם שואלים את השאלות, ומחכים לתשובות של המומחים ואף אחד לא יכול להגיב לתגובות, אם זה מה שמוצא חן בעיניהם שיעשו מין פורום שכזה
אבל הצורה שדי מתנשאת שלהם לא בדיוק מקובלת עלי,
ורועי יודע טוב מאד שגם הוא לא האמין בסתימת פיות במקומות אחרים, אז לא יודעת מדוע הוא דווקא רוצה להביא את זה לפורום הזה.
עד עכשיו לא אמרתי מה שאני חושבת על התגובות שלהם, אבל עכשיו אני אומרת את זה בקול וברור, התגובות הן של רננה והן רועי, הן מתנשאות ולא במקום, מצטערת, כך אני רואה את הדברים.
זכותנו להגיב מתי שאנו רוצים, ואנו לא חייבים להמתין עד שהם יגיבו, מה גם שלא פעם חולף הרבה מאד זמן עד שהם מגיבים.
זו דרכה של המדיה וכך פועלים פורומים.
ומספיק לסנוט בכותבים, עד כאן.

רק שאם חלילה היית מגלה שבעלך בוגד בך או נניח חלילה אני הייתי מגלה שבעלי בוגד בי, לא נראה לי שהיינו מגיבות בצורה - "בגידה יכולה לקרות ביג דיל" :)

בכל מקרה , לגבי מה שכתבת על הפסיכולוג שלי... יש לי פטיש fetish לפסיכולוגים קלינים באופן כללי. :)::):)).. זה יכול לקרות (כמעט) עם כל פסיכולוג גבר שאני אהיה איתו בקשר טיפולי , לאו דוקא עם הפסיכולוג המטפל שלי ...

שיהיה המשך יום נעים לכולם ובשורות טובות ! :)

בדיוק להפך, אני חושבת שבגידה היא מאד מאד ביג דיל, ואני בהחלט חושבת שבהרבה מאד מהמקרים זו תחילה של הסוף, והתחלקות במדרון שאין שם זיזים להאחז, וגם אם הפסיקו את ההחלקה, קשה לחזור למה שהיה קודם לכן.
אני ממש כן חושבת שזה ביג דיל ולא מזלזלת בזה כלל וכלל.
רק אמרתי, שאני מסכימה אתך, שבגידה יכולה להגיע גם בצורה לא מתוכננת, כשהאש נדלקת, ולכן גם ציינתי בפניך את הסכנות שאני רואה בהתקרבות פנטזיונית אל המטפל.
ובקשר לרועי ורננה שיעשו מה שהם רוצים,לדעתי הם חייבים לנו התנצלות על התגובות הפוגעניות שלהם.
עדיין לא ראיתי באף פורום שאסור לכותבים להגיב לפני שהוד מעלתם המנהלים מגיבים, זה לא מקובל עלי. גם לא כל ההתנשאות הזו. כיף אתם, אבל עם כל זה, זו לא סבה 'לרדת' על כותבים, ואני בהחלט מתפלאת על רועי שנסחף לזה! לנסות להביא את הכותבים למצב של התנצלות על עצם כך שהם כותבים והם מביעים את דעתם, זה מצב לא בריא ולא יפה.
אז אני מקווה שהם בהחלט ישקלו את דרכם בשנית, ומאחלת להם הצלחה בכל דרך שיבחרו בה.

נראה לי שפשוט הדיירים כאן בפורום לא כל כך נראים למנהלים!!!

תביני, זאת לא התנשאות בכלל...

ואני לא חושבת שהמנהלים לא אוהבים את הדיירים.

העניין הוא שבניגוד לפורומים שאנחנו מכירות בויינט , שם אנשים פותחים דיונים וכותבים ככל העולה על רוחם (כמו איך עבר להם היום וכיוב' ....:) כאן זהו פורום מקצועי של שאלות ותשובות .
אם תציצי בשאר הפורומים כאן באתר , את תראי שאנשים שואלים שאלות ואנשי מקצוע עונים להם תשובות מקצועיות ,ולעתים מאוד רחוקות (אם בכלל) גם הכותבים מתייחסים לשאלות ועונים תשובות.
כלומר- זהו לא מסוג הפורומים שמתיימרים לפתח דיונים בין הכותבים.

אני גם רציתי וקיוויתי שזה יהיה כמו שהיה בויינט... אבל זה לא....

ורועי , מתוך הההכרות הויטואלית שלי איתו, רחוק מלהתנשא על מישהו .

קצת כתבתי היום מעבר לשאלה.
אוף אלו החיים , אבל להבא ....

אני באופן אישי נגד בגידות .
אבל מתוך החיים אני יודעת שאי אפשר לשפוט אדם עד שלא נמצאים בנעליו, ואם אדם מגיע לידי בגידה איפשהו גם הצד הנבגד אשם במשהו. את לא חושבת כך?

אני בעד paece and love
אולי אני אקבל תגובות לא אוהדות , אבל בחייכם .
תואר לא תואר תשובה מקצועית לא תשובה מקצועית , מה ניסגר?
כואב לי הלב כואב לי הלב כואב לי הלב
דבר ראשון מישהי , צריך לכבד את רצונו של האדם , הוא המנהל של הפורום עם רננה .
בסך הכול רועי ביקש, שניתן לו לענות ליפני כולם , זה לא בקשה גדולה לפי דעתי .
בסך הכול צודק רועי שכתב שאנשים כותבים פה , כי הם יודעים שהם יקבלו תשובה של מישהו מוסמך שלמד ועמל לתואר שני.
ורועי
עם כול הערכה הרבה שיש לי אלייך לא יקרה כלום אם אדם שואל שאלה , ומישהו מהכותבים או מהכותבות רואות או רואים את זה וכותבות משהו מעודד .
אפשר לראות את זה כמו ...
עזרה ראשונה לפיני העזרה הראשנה שלך ושל רננה .
ואם מישהו ירצה תשובה מקצועית הוא יחכה גם יחכה לתשובה שלך ושל רננה .
מה גם שלפעמים גם תשובה של מישהו לא מקצועית יכולה לעזור לא פחות , מאדם מקצו9עי , כי תשובה טובה לדעתי , מתבססת על הקשבה בעיקר , רגישות מלב אל לב.
וכמובן כמובן כמובן על ידע מקצועי , שאין לי שום שום זילזול בו , ולכן גם הבעתי , חרטה על כך שכתבתי לפנייך לאנונימית .
עוד משהו קטן , דווקא לפי דעתי , יותר שואלים יכתבו פה ,אם יראו שגם אחרים עונים פה . שיש הרבה פעילות פה .
יאללה אוהבת את שתכם לא צריך לריב .
רועי , יש הערכה אלייך, אפילו שהרצונות קצת שונים עכשיו .
אני יודעת שנהנתי מנוכותך בוואי נט, ופה , וגם מרננה . ומכבדת את רצונכם.
אני שמחה שהיתה לי האפשרות , להכיר אותך כשהיית וואי נט הפסיכולוג , אבל פחות רישמי , שמעודד , אומר מילים חמות , לדעת שיש מקום בעולם הזה , שבו מקשיבים לך, בלי רצון לדעת מי אתה , מה אתה , וגם כאן אח לצערי במכוון זה הרבה פחות.

אם צריך להמשיך הלאה אמשיך , אם תהיה פה פעילות אצתטרף בשימחה .
לא אכביר במילים , רק אז
ימים יגידו מה יהיה
אני מכבדת את רצונך רועי , ו רק נותר לי לומר לילה טוב
אני לאיודעת אם תקרא את מה שכתבתי עכשיו, או אם קראת את מיכתבי הקודם , אבל אני נוטה לעשות מה שליבי אומר לי
.

לתת כמו הפרחים / אסתר קל

לתת כמו הפרחים
מפיצים ריח לכולם
בלי חשבונות בלי תמורה
סתם משום שהם פרחים.
"
כל שאין בו כדי להעניק מרוחו לזולתו, כמעט שאינו מוצא כלום
בעולמו כדי להעניק לעצמו." (אדוארד נויס וסקוט)


"אם לא מחייכים אליך, היה נדיב ותן אתה חיוך. אין אדם הזקוק לחיוך יותר מהאדם שאינו מסוגל לחייך לאחר." (הדלאי למה)

בגידה היא דבר מכאיב ומערער, אך היא יכולה גם להוות הזדמנות לתיקון ולשיפור של הזוגיות. גם אם הזוגיות שלך ושל בעלך הרגישה לך אגדית, מעשה הבגידה מלמד על כך שמתחת לפני השטח, לפחות אצל בעלך, היו קשיים שלא דוברו. מתוך דברייך אני מבין שגם עכשיו ישנם דברים שאינם מדוברים והסיבות למעשיו אינן ברורות לך. אני חושב שזהו מקרה קלאסי שבו טיפול זוגי יוכל לעזור. בטיפול תוכלו להבין מה השתבש והאם ואיך ניתן להמשיך הלאה. אם ישנה אהבה אמיתית, בגידה, מכאיבה ככל שתהיה, לא חייבת להיות סוף הסיפור.

בהצלחה,
רועי

קספר רוח הרפאים .
מה קורה ? רק רציתי לדעת על מה ולמה אתה כועס ?.מה הפריע לך , שהפסקת לכתוב פה? אחד הדברים שהכי קשים לי זה שמתעלמים ממני .
התאכזבתי ,
לא יודעת, אני כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת , ולא כול כך ברור לי מה המסר שאני מנסה להגיד.
למה חשוב לי לכתוב את מה שאני מרגישה .
אני יודעת ש אתה לא חייב לי כלום!!!!
ולא אכביר במילים . וזה בטח שטות שאני כותבת את זה .
נו מילא לא אקבל תשובה , למה לנסות להתאמץ?
אם נעשה משהו , לא כשורה, אשמח אם תתן הזדמנות להסביר ,להתנצל משהו.
בכול מקרה מאחלת לך כול טוב, ושמעכישו הפורום יהיה מלא רק בנושאים המדוברים .
ושאחרים יהנו ממך ומרננה כמו שאני נהנתי להיות פה . ווודאי אתה זוכר, שכתבתי לך לא פעם ,כמה התשובות שנתנת, נתנו לי כוח ורצון להמישך ללמוד , למרות הקושי , כי אמרתי לעצמי , וואוו שווה ללמוד ,ו לעזור לאנשים להיות כמוהו ..
כול טוב לך

את לא צריכה להרגיש שאת צריכה להתנצל.
את צריכה לקבל את החיים עם הדינימקה שלהם, ולא בכל פעם שאנשים הולכים מכות, זה צורך את ההתנצלות שלך.
ככה זה בחיים, לפעמים המהלכים הם לא בדיוק כפי שרצינו או צפינו, אז צריכים לזרום אתם.

אף אחד לא מתעלם ממך. קראתי את הדברים שכתבת בעיון רב ואני מודה לך על הוקרת התודה. כרגע אני ורננה דנים מאחורי הקלעים בעתיד הפורום ולכן אין בכוונתנו להתייחס באופן מפורט לטענות שעלו פה. אני מסכים עם מישהי שאת לא צריכה להתנדב בכל הזדמנות לשאת את כל הנטל עלייך...

כל טוב
רועי

רועי שהפורום ימשיך להתקיים בצורה כזו או אחרת , העיקר שלא תעלם מהוירטואליה :):)

מאחלת לכם רק טוב, שתימצאו את הפורום או את הדבר שהכי נכון לכם .
שיהיה לכם הרבה סיפוק במה שאתם עושים בו .
יאללללה בי

אני לא חושבת שרועי התכוון במה שהוא כתב שרננה והוא הולכים לסגור את הפורום .
וצצד שני יש שתיקה רועמת

אל תקחי דברים מחוץ לפרופורציה, כולה פורום, לא לשכוח, נחמד לכתוב, אבל אפשר להישאר בחיים גם בלי לכתוב, לקחת את החים בגודל הטבעי שלהם, ולראות אותם עם משקפיים מציאותיים

לא הרגשתי טוב.
אז כתבתי בתשישיות משהו, והשמטתי מילה או שניים, שבלידעהן ,המשמעות של המשפט שונה לחלוטין.
התכוונתי, שממה שהבנתי שרועי כתב, זה לא היה איום, אלה מחשבה שאולי בגלל שאין שאלות בנושא ,צריך אולי לשנות את הנושא שלהפורום , או לסגור את הפורום , ולא יודעת עוד מה התוכניות של רועי ורננה .
לי באופן אישי זה לא היה ניראה איום .
מישהי תודה על דאגתך .
קודם כול אני מרגישה שהשקעתי פה הרבה.
, השקעתי פה הרבה זמן, את יודעת , כמה פעמים ההיתי צריכה לקחת מונית, כי הייתי שקועה , בכתיבה פה.?
אבל אם הפורום יסגר אמשיך הלאה , יש לי המון הערכה לרועי ולרננה , אבל בכול זאת , אני לוקיחת את הדברים בפורפןרציה .
יהיה לי חבל ,מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד אם הפורום יסגר . אבל מה נעשה ?
אין מה לעשות אם זה רצונם...... צריך לכבד .
כמו שחשבתי שצריך לכבד את זה שרצונם שהפורום יהיה שאלות ותשובות, ולמרות שנורא נהנתי ממך ומשירה, כתבתי את המכתב לרועי, כדי להבין היכן הדברים עומדים

אני מאוד מבינה את הצורך שלך בכתיבה תרפויטית כאן בפורום הזה.
ומהבחינה הזו הצרכים של שתינו מאוד זהים.

אך אם זה גורם לך לשקוע פה ולאחר לעבודה או שזה פוגע בך באיזשהו אופן בחייך האמיתיים, אז זה באמת לא טוב.

לפורום וירטואלי נכנסים באמת בשביל הכיף ,ללא תחושת מחוייבות לאף אחד וכמובן אסור שזה יבוא על חשבון דברים חשובים יותר.

כשרועי כתב, שלא נצפה כל הזמן לתגובות ממנו =הכוונה שלו היתה (אני חושבת) שגם המנהלים לא רוצים להרגיש מחוייבים לפורום, אלא להגיע לפה באמת כשיש להם חשק, כוח ורצון וכשהשאלות רלוונטיות כמובן .

בכל מקרה אני מקווה שהפורום ימשיך להתקיים , וגם אם לא אז לא נורא...

אפשר להמשיך את ההתכתבות שלנו באמצעות האימיילים .... :)

קצת קשה להגיב להודעה כ"כ כללית, גם אם אני מבין שאת נזהרת מלחשוף פרטים. אני רק יכול לקוות בשבילך שהדברים יסתדרו במהירות ותחושותייך ישתפרו.

רועי

כדי שאוכל לתת יותר בשר, כי זה פשוט אוכל אותי, ואני מתבוססת בזה יום ולילה!

כמו שכתב לך רועי מאוד קשה להבין במה מדובר.
חוץ מזה שאת מעוניינת באיזושהי נקמה??

בבקשה אימרי לי שאני טועה!!
הבעיה בנקמה - שבסופו של דבר היא אוכלת את מי שרוצה לנקום....
אין דבר כזה נקמה... רק מחשבות על נקמה.. ...
הנקמה האמיתית - היא למצוא את מה שטוב עבורך ועבור המקום שבו את עובדת כמה שיותר מהר (למרות כל מה שקרה עם אחד העובדים).

הכוונה לנקמה מקצועית, ולא משהו אחר, אמורה להיות כאן הדדיות, וברגע שאחד מפר אותה בצורה כל כך נבזית, אני בהחלט מתכננת נקמה מקצועית! של חוסר שיתוף פעולה ממני כאשר הוא יצטרך אותי. כאשר יש אנשים שחושבים שהם יושבים למעלה על האולימפוס וכולם מתחתם וחייבים להם את הכל, יש לי בהחלט רצון עז להראות להם את מקומם

זה מגיע הרבה יותר מהר ממה שחשבתי!
ומה גם שזה פועל יוצא ממש מההתנהגות הנבזית שלו!
אז לפחות יוקל לי קצת.
לא סובלת אנשים יהירים, מתנשאים, חושבים את עצמם לאלוהים, מרגישים שהכל מגיע להם.
בסוף הם חוטפים את זה בפרצוף!

כן, בהחלט אני מבינה את התיסכול שלך, כאילו ושמים רסן על הפה (על היד שבמקלדת!), לא נעים להיות אורחים לא רצויים, אך מצד שני מרגישים בבית...

רק עכשיו אני מרגישה אורחת לא רצויה
זה לא היה ממקום שאני מרגישה ששמים לי רסן, אלה מתוך רצון להתחשבות .
נו טוב, מה זה כבר משנה , אולי הייתי צריכה להקשיב ,ף לקול הפנימי שלי.......
מה כבר חשוב.....
מה זה כבר משנה........
אני לא מרגישה שיש בכלל איזה שהוא טעם במשהו.
מה זה עוזר להתחשב, להיות נחמד להיות אמפטי ומבין?
בזמן שיהתה שביתה של המנחים , היתה לנו פטור מהגשת עבודות.
אבל אני יודעת שהם מקבלים על זה כסף , אז כתבתי למנחה שלי שאני מאוד מעריכה את זה שהיא כן ניסתה ללמוד אותנו ,למרות השביתה , ושאני חושבת שמי שעוזר לי ומתחשב בי, אני אשמח ביותר לעזור לו, איפילו בדבר הקטן ביותר.
בגלל זה אני אשלח את העבודות , למרות שאני יודעת שזה סכום קטן, אבל אני אעשה את זה כמשהו קטן ועוד כתבתי לה, שאני יודעת שהיא לא תהיה מזה עשירה ושזה מעצבן לבדוק עבודות אבל זה עיקרון אצלי , שמי שעוזר לי, אני אעזור לו .
נו ומה עזר לי בחיים ?
כלום!!!!!!
אאחרי השביתה היא המשיכה להיות מגעילה אליי .
ולא עשיתי את מתוך חנפנות , והייתי מסתדרת גם בלי העבודות.
סתם רציתי להודות לה באיזה שהוא אופן , והיא אולי צחקה עליי\, אבל אצלי עקרונות זה סלע .
אותו דבר בעבודה , כול היום אמרו לי יעל , אכפת לך לנקות את הסירים,? יעל אכפת לך לנגב את הישבן? יעל אכפת לך להחליף חיתולים?ובסוף אחת הגננות אמרה לי , יעל אכפת לך , לנקות את השרותים?ואז אמרתי בצורה יפה שזהו. ניקתי המון היום .
אז היא קצת עשתה לי פרצוף ,אבל היתה בסדר איתי .
אבל עדיין זה ניראה לה מובן שאני אעשה את זה .
נו טוב ....אלך לי

יש ענין של לעשות חסד
ויש ענין שמנצלים אותך
את לא צריכה שינצלו אותך
אבל כן לעשות חסד
וצריכים לדעת להפריד בין הדברים,
חסד זה כאשר השני זקוק למשהו ואת עושה זאת עבורו
ניצול זה שאין לו צורך מסוים אבל הוא פשוט מעדיף שאת תעשי עבורו, ואז הוא מנצל אותך ואת פריירית
לכן, טוב לעזור במקום שיש צורך אמיתי, אבל לא כדי שידרכו עליך וינצלו אותך
לא קונים כבוד עם זה שמנוצלים וגם לא הערכה
את צריכה להיזהר עם זה, אנשים לא מעריכים את אלו שנותנים שינצלו אותם
בשום אופן את לא צריכה להיות זו שבאופן קבוע מנקה ישבנים וכו', צריכה להיות תורנות הגונה בין כל מי שחייב לעשות את זה
בקשר למנחה, אולי היא חשבה שאת מנסה להתחנף אליה.
הם מקבלים על עבודה קדחחת בצלחת, על סמינריון הם מקבלים 400 ש"ח !!! אז את מתארת לעצמך מה הם כבר מקבלים על עבודה רגילה??? לא חושבת שאפילו מאה ש"ח, זה חלק מהמחויבות הכללית שלהם.
ואל תקחי את זה אישי בתור אורחת לא רצויה, אמרתי את זה על כולם בסיטואציה הזו ולא רק את

את צודקת במה שכתבת , לכן שמתי לזה סוף , ולא היסכמתי לנקות את השרותים.
זה בסדר לא בגלל מה שכתבת ,כתבתי שאני אורחת .
סתם ניראה לי שבגלל שאני לא מרגישה טוב הן מבחינה נפשית והןם מבחינה בריאותית , אני קצת כותבת שטיות.
הכול בסדר .
אופ את צודקת שצריך לראות את מה כותבים בהודעה כי שכחתי מה רציתי לכתוב .
אה לגבי המנחה , זה באמת היה קצת טיפשי מצידי, ניראה לי שהם לא מקבלים הרבה , במיוחד שהאוניברסיטה הזאת לא נותנת להם תנאים הוגנים אני מאמינה שזה בא לביטוי גם בשכר.
אבל לא נורא אני יודעת שהיו לי כוונות טובות , גם אם זה קצת ,אמממ טיפשי , אני באמת חושבת כך .
אופפפפ לא מתיחשק לי להיות חולה

לפי ההכרות הוירטואלית שלי איתך אני מבינה שיש לך מספר בעיות שאת צריכה לעבוד עם הפסיכולוג המטפל שלך:

1. למה את חושבת שאת לא רצויה (במקומות מסויימים - לא רק פה בפורום הזה ) ומרגישה צורך להתנצל על כך כל פעם?
2. למה את חושבת שמנצלים אותך? ואם כן למה את נותנת שינצלו אותך?
3. למה את חושבת שהמרצה מגעילה אלייך בגלל שאת לא בסדר ולא בגלל שזה נובע מבעיה שקיימת אצלה ואין שום קשר אלייך?????

לגבי הפורום,
אני חושבת שאת מאוד רצויה פה ואני בטוחה שגם מישהי , רועי ורננה חושבים כמוני.

כתבתי לך לאיי מייל , לא יודעת אם אקיבלת.
אני מרגישה רצויה פה אל דאגה רק חבל לי שרועי לא הועיל לכתוב לי תשובה .
נו טוב לא חייב לי כלום .
לגבי העבודה בדרך כלל אני שומרת על עצמי , זה גם קשור לצורה שהבוסית מתיחסת אילנו .
אני אנסה יותר לשים לב , שלא יתנו לי לעשות את כול העבודות השחורות
זה ממש מעצבן כול היום ניקיתי , למרותץ שאני לא רואה את זה כניצול, אלה כרואה את התמונה הכוללת של מה צריך לעשות.. אני מדברת רק על היום שהיה יום קשה , ושיגעו אותי , באוי לפה ובואי לפה .
יאללה אמשיך מחר לאיי מייל האישי שלך כי אני לא מרגישה טוב.

ואל תקחי ללב - חבל על הבריאות שלך!!!

הייתי אומרת לך למצוא מקום אחר אם לא טוב לך שם , אבל אני מאמינה שזה דפוס שקיים אצלך ואת צריכה לעבוד עליו בטיפול.
כלומר - גם אם תעברי למקום עבודה אחר את תרגישי שאת נותנת מעצמך יותר, את תרגישי באיזשהו מקום מנוצלת . ולכן זה משהו שאני חושבת שאת צריכה לעבוד עליו בטיפול.
סה"כ גם יש דברים טובים בעבודה שלך , את טוענת שיש לך קשר חברותי עם הסיעות האחרות ואתן יוצאות לבלות גם אחרי שעות העבודה.
את אוהבת את הילדים וכו'...
זה חשוב מאוד!

טוב מתוקה תרגישי טוב
שיהיה לילה טוב!

עם יש לנו בעיה, בריחה לא תעזור כי הבעיה תתלווה אלינו לכל מקום.
צריכים לעבוד על עצמנו, וכך נוכל גם להסתדר
אגב אני לא בטוחה שתמיד טיפול רשמי הוא הפתרון
ראשית הוא עולה תועפות! לא יכולה לזלזל בצד הכספי של הטיפול, אלא אם הוא מסובסד על ידי הקופה ואז הוא עולה משמעותית פחות, כי אחרת אנשים מבזבזים חלק ניכר מהמשכורת שלהם על טיפולים, ויסלחו לי המנהלים, אבל לא פעם זה נראה לי שלא במקום.
אני מאמינה שיש בסביבה של כל אחד אנשים מבינים, חכמים ואמפטיים שיכולים להוות בהחלט מקום שם אפשר לקבל תמיכה והכוונה, למשל הורים, חברים, ידידים, חבר קרוב.
סך הכל אנשים שהם בסביבה שלנו, ואוהבים אותנו ורוצים לעזור, הם בהחלט יכולים גם לנתב דברים, לשמוע אותנו, לתת פידבק, ולתת משענת.
כל אחד יכול למצא מי מבין כל אלו שסובבים אותו שאתו הוא יכול לשוחח, לשפוך את הלב, ולקבל הכוונות, לא חייבים לשלם 300 ש"ח שעה כדי לקבל עצה טובה.
בהחלט טוב ללכת לטיפול כדי לקבל הכוונות, או אם יש בעיות ספציפיות, אבל כאשר זה הופך למן דבר שגרתי, אני קשה לי להתחבר לזה, בגלל הצד הכספי שהוא עולה.
אבל זו דעתי, ישנם כאלו שהטיפול חשוב עבורם יותר מאשר לחם וביצים, אז כל אחד ודעתו הוא

זה לא כל כך נכון מה שאת כותבת.

זה לא תמיד חייב להיות הוצאה כזו גדולה כמו שאת כותבת.

את הבן שלי (בן 7 ) אני לוקחת לפסיכולוגית דרך קופ"ח (מושלם) ועולה לי 110 שקלים לפגישה.
והיא עזרה לו מאוד להתקדם.
דברים שבעלי ואני לא הצלחנו לעשות, ובטיפול של כמה חודשים הוא השיג הרבה מאוד התקדמויות - למשל להיגמל ממציצת שמיכה ואצבע!! , לעשות פיפי בעמידה (הוא עד לפני חודשיים עשה פיפי בישיבה ולא בגלל בעיה בריאותית כלשהו), הוא הולך יותר לחברים (תמיד העדיף שבאים אליו), הוא פחות מבקש ממני ללכת איתו ולהשאר איתו בימי הולדת (הוא נשאר לבד) , הוא התקדם מאוד בכתה א' מבחינה לימודית (קריאה , כתיבה וכו' ) , עושה את העבודות ברצינות.

לגבי, הפסיכולוג שלי הוא פרטי והעלות גבוהה, אבל זה מאוד חשוב לי .
למשל אני כבר שנתיים מרגישה שאני נמצאת בצומת דרכים ולא היה לי אומץ להתחיל ללמוד, והנה אחרי מספר חודשים של טיפול ונכנסתי שוב למסלול של לימודים (אחרי הפסקה של 10 שנים מהפעם האחרונה שלמדתי) .
לגבי התקדמות מקצועית , הפסיכולוג דוחף אותי כל פעם לגשת לראיונות עבודה ,גם אם אני לא מתכוונת מייד לעזוב את העבודה הנוכחית שלי, אלא רק בשביל לתת לי בטחון , לראות איך אני מתמודדת מול ראיונות, מבחנים. ואזרתי אומץ לגשת לראיון אחד כזה ועשיתי מבחנים וכו' .. עצם ההתנסות היתה חשובה לי ....
וגם לפעמים אני צריכה רק מישהו שבאמת יקשיב לי ויתן לי אמפטיה כשבעלי נמצא חצי מהשנה בחו"ל ולא תמיד בא לי "ליפול" על חברות ומשפחה... זה סה"כ יכול להתיש חברים ומשפחה לפעמים וכו'.
סה"כ אני לא חושבת שטיפול צריך להיות לכל החיים.
אני מאמינה שברגע שאני אשיג את ההתקדמויות שאני רוצה אני אסיים את הטיפול.
אבל אני שמחה שיש לי פסיכולוג פרטי, שאני יודעת שגם אם אחליט לסיים את הטיפול נניח בעוד שנה, ואחרי תקופה מסוימת ארגיש לא טוב וארצה לבוא אליו פה ושם לשיחות יהיה לי למי לפנות.
יש לי סדרי עדיפויות כנראה שונים משלך, ובשבילי פסיכולוג זה דבר חשוב ואם צריך אני מוכנה לוותר על דברים אחרים בשביל זה.

טוב אני חייבת לסיים.
אני אענה לך על שאלתך (בנוגע לעובד ) בלילה.

שיהיה לך יום נעים

לגבי המרצה , אני מאמינה שהיא עשתה זאת בתוך גועל פינימי שלה .
לא יודעת ... בלי להכליל חשבתי שדווקא אדם שעוסק יוםיום בנפש האדם ועוזר לאנשים , דווקא בין את כאבו של אדם . אבל עלייה אני לא מתפלא כי מהכרות קודמת איתה , ראיתי איזה סוג של אדם היא.
זה לא היה מוצלח שפניתי אליה כי ניפגשנו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון .
בזמן אחר לא הייתי פונה אליה בכלל!! כמו אתמול לנפגשנו שוב , בשרותים אלה מה ו
ו כמו שתי ...רק אמרנו אחת לשניה שלום שלום ורחצנו ידיים אחת ליד השניה מ בלי לדבר

יעל שלום
אני שמחה שאת מרגישה בנוח לשתף, אבל את צודקת כשאת מצביעה על כך שמטרת הפורום היא אחרת. אני יכולה לכתוב רק בשם עצמי, כשאכתוב שכשנפתח הפורום לא התכוונתי לנהל פורום תמיכתי. יש הבדלים משמעותיים בין פורום תמיכתי לפורום של מענה מקצועי, ולתפיסתי כל אחד מהם דורש מידה אחרת של מחוייבות ואחריות מקצועית נלווית.
מצד אחד הייתי רוצה שגם את וגם אחרות ואחרים ירגישו בנוח לנהל פה קשרים. ונראה שלפורום יש כוח "משל עצמו" בעניין זה. מצד שני אני לא יכולה להתחייב להגיב ולהיות מעורבת, לא במידה ובאופן שבה אני חושבת שצריך להיות במסגרת פורום תמיכתי- ושוב זה לא מיועד להיות פורום שכזה.
כך שנראה שאת רואה את הדברים נכון. אני חוששת שההתעקשות על "תמיכה" במקום שלא נועד לספק אותה עלולה להשאיר אותך ואחרים בתחושה של בידוד וחוסר מענה, לא הייתי רוצה שזה יקרה.
אם רועי חושב אחרת ממני אני בטוחה שהוא ישתף במחשבות שלו.

שלום רננה,
אני לא חושבת שמישהו רואה את המקום כפורום תמיכה, מבחינה זו שעל המנהלים לתמוך בו, ולהגיב לכל הודעה, ממש לא חושבת שכך יעל או אחרים רואים את הדברים.
השאלה היא לא על מה יגיבו המנהלים, אלא השאלה היא על מה לגטימי שהכותבים יכתבו, האם העובדה שהכותבים תומכים האחד בשני, או מוצאים כאן מקום לפרוק את מה שיש להם בלב, מפריע להתנהלות שאליה התכוונו המנהלים, גם מבלי שידרש מהם להגיב ולתמוך על מה שלא בא להם,
או שבעצם המנהלים יגיבו מתי וכיצד ובמינון ובאיזון שהם רוצים, והכותבים יכתבו האחד לשני איך שהם רוצים, זוהי בעצם השאלה, כי יעל לא דרשה תגובות של מנהלים, היא רק ציינה אי נוחות בכתיבה שלה כאן, כאילו והיא מפרה כללים של הפורום בזה שהיא כותבת. נראה לי שיעל בהחלט תשמח לכתוב גם אם לחלק מההודעות רק הכותבים יגיבו ולא המנהלים. כמובן שתגובת המנהלים מתקבלת ביתר ברכה

שלום רננה
קודם כול ממש שמחתי שענית לי , ואני מודה לך על כך . ובנוסף אני רוצה להתנצל על כך שלא כתבתי בכותרת רננה ורועי .
אני חושבת שמישהי הסבירה את כוונתי טוב.
מה שהתכוונתי זה, האם ההתכתבות של מישהי , שירה ואני , בנושאים שלא קשורים לפורום , מפריעה לכם .
אני יודעת שזה לא פורום תמיכתי , ואני לא מתלוננת שאת , ורועי לא עונים פה .
ההפך הוא הנכון .
הסבירה את זה מדויק מישהי , שהשאלה שלי בסך הכול אם הדיונים מפריעים לכם .
ואם את או רועי עונים , למרות ש הנושא לא קשור , אני שמחה על כך , שניתן לי לקרוא את דעתעם וללמוד מכך ולהגיע לתובנות.
אני לא חושבת שיש לכם איזה שהוא מחויבות כלפינו לענות .
אני חושבת ששוםדבר בעולם הזה, הוא לא מובן מאילו .
שיהיה לך יום נעים
ושוב ק4בלי את התנצלותי , שלא הזיכרתי את שמך.

יש לי בעיה בהבעה בכתב , ואני מודעת לזה , וסובלת מזה בבחינות . לכן אולי לא הבנת אותי .

אוי עכשיו כש קראתי שוב, זה היה ניראה לי , כאילו שהצורה של הכתיבה הוא של התלוננות או של כעס .
ממש לא התכוונתי לכך.
אני יודעת שאין לכם מחויבות של פורום תמיכתי , ואין לי אכזבה אם אם אתם לא עונים., כי אני יודעת לאן הגעתי.( הכוונה שלי , לכך שאם אתם לא עומים על שאלות שלא קשורות לנושאים)
ומצד שני , אני מרגישה נישכרת ושמחה , אם בכול זאת קיבלתי תגובה \, ממכם על השאלות ש לא קשורת לנושאים.
מקווה שלא עשיתי לך כאב ראש כמו שכבר התלוננו עליי במקום אחר

על פניו לא אמורה להיות בעיה שתכתבו על מה שבא לכן, כל עוד אין ציפייה מאיתנו להגיב. עם זאת, העובדה שמיעוט מהתוכן בפורום נוגע לנושאיו המרכזיים ומיעוט קטן עוד יותר מכוון כשאלות אלינו המנהלים גורמת לי לתהות לגבי חיוניותו בנוף האינטרנטי. אני חושב שגם אני וגם רננה ראינו בעיני רוחנו משהו אחר כשהחלטנו לפתוח את הפורום ולכן נצטרך בקרוב להחליט האם יש זכות קיום לפורום ובאיזה פורמט.

רועי

וואלה, מאיימים לסגור את הפורום כי לא סגרנו את הפה!
אבל רועי, כאשר פתחת את הפורום הזמנת את הכותבים לבא ולכתוב, ולא רק לזרוק שאלות כאן ושם, אבל כמובן שזו החלטה שלכם ואנחנו נכבד כל החלטה.

אני הבנתי ממה שרועי כתב ש ברמת העיקרון, לא אכפת לו שאני כותבים בנושאים שונים, אבל שלא נצפה מהם לתשובה .
ושהוא חושב שצריך אולי לשנות את הפורמט של הפורום משהו כמו הנושא , או לא יודעת מה , כי כנראה אין הרבה מתענינים בנושא הזה
דווקא אני לא הבנתי שזה איוןם , אבל אולי אני טועה , לא יודעת ......
בסך הכול נתנו לנו פה לכתוב בנושאים אחרים, ולא אסרו זאת , או מחקו הודעות, אז מודה להם על כך .
אם טוב לנו לכתוב אחת לשניה ,ולא יהיה פוקרום אחר או לא יודעת מה, יהיה אפשר ללכת לכתוב בפורום אחר.

"על פניו לא אמורה להיות בעיה שתכתבו על מה שבא לכן, כל עוד אין ציפייה מאיתנו להגיב" ...
תגובתך מאוד שעשעה אותי :):):)

אוי רועי , כמה שאנחנו מבלבלות לך את המוח פה :):):):)

בכל מקרה , אני מקוה שהפורום הזה ימשיך להתקיים ,כי אני מרגישה בטחון לכתוב בכל פורום שאתה מנהל שלו.
מידי פעם אני מרפרפת בפורום כזה או אחר ,וגם אם אני כותבת בו אני מפסיקה, כי לא נוצר לי שם קליק כמו אצלך .

ולכן אני חושבת שאולי באמת כדאי לשנות את הנושא של הפורום בכדי שיותר אנשים יכנסו וישאלו שאלות .

מה דעתך?

שלום לך
פחד קהל הוא פחד לדבר בפני קהל, כמו למשל כשצריך לנאום או לברך בפומבי עמית לעבודה וכו'. מה שאתה מתאר נשמע כללי יותר ומעלה את האפשרות של חרדה חברתית. חרדה חברתית היא בעיה שדורשת טיפול פסיכולוגי ולרוב טיפול תרופתי כזה או אחר לא יתן עבורה מענה הולם. כאשר החרדה החברתית היא הבעיה היחידה או לפחות המרכזית ניתן לטפל בה בקלות ןבמהירות יחסית בעזרת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ואני מציע שתפנה לייעוץ אצל פסיכולוג המטפל בגישה זו על מנת לבדוק אפשרות של טיפול.

כל טוב
רועי

איך אתה מסתדר עם אנשים שאתה עובד אתם ומכיר אותם? איך אתה מסתדר עם בני המשפחה הקרובים יותר והרחוקים? מה קורה עם שכנים?
האם הפחד הוא מאנשים שאתה לא מכיר? אנשים סמכותיים? אנשים שאתה חושש מהם?

בקשר לעומס הלימודים, אני בהחלט מחיתי בבית הספר על כך, זה מיותר ולא מוסיף כלום, והכל נובע מתחרות שבין בתי הספר! זו ממש בעיה, ואני הייתי מארגנת את ההורים להתלונן על כך, יש גבול לכל תעלול, פשוט ממאיסים על התלמידים את החיים.
בקשר למבחנים, אני בהחלט הייתי נותנת לה להיכשל ולא ללמוד, זה המורה הכי טוב, הנסיון! הי א תלמד שאם לא לומדים נכשלים!
בקשר למריבות, אמרתי את דעתי, אני לא מאמינה בהפקרות של ג'ונגל שכל החזק מהשני יתגבר עליו, אני יודעת שזה מאד אין יום לומר שלא להתערב, אני אני מתנגדת לזה.
נכון שבמריבות קטנות אפשר להעלים עין, אבל לא מעבר לזה, אי אפשר שהחזק יגבר והחלש יצטרך להכנע! אם יש חוסר צדק, חובתינו כהורים להתערב.
שוב המינון, האיזון, הכל צריך להילקח בחשבון.
אגב, עם לימודים צריכים להזהר לא להשניא זאת על הילדים, גם כאשר מכינים אתם שענורים לעשות את זה בכיף, כדי לתת להם רצון ללמוד ולהנות מזה, כי לימודים יכולים להיות כיף, כמובן בלי ההיסטריה של בתי הספר שמעמיסים בלי כל פרופורציה עלהתלמידים

מישהי - את צודקת

לגבי השיעורים .אין הרבה מה לעשות עם זה כי דיברנו עם המורה , ורק לתלמידים שעברו כל מיני אבחונים נותנים הקלות , אבל לתלמידים האחרים אין שום הקלות בשיעורי הבית או במבחנים.
אצל רובם ההורים עוזרים והורים שאין להם את הזמן לעזור לוקחים מורים פרטיים (תלמידים בכתה יב' / סטודנטים וכיוב' בתשלום) כמה שזה נשמע הזוי בכתה ג' !!!
אני אנסה לשנות את הגישה ולא להלחיץ אותה לגבי השיעורים והמבחנים, כי חבל לי לקלקל את מערכת היחסים שלי עם הילדה בגלל זה.
לגבי המריבות= אני מנסה להפריד בינהם כמה שיותר כרגע... היום למשל הבן שלי הלך לחברה שלו ואליה הגיעו חברות משלה...
וכשהוא חזר מהחברה היא שמחה לראות אותו...


ורועי - המון תודה על תגובתך ! אני אשוחח עם הפסיכולוגית של הבן לגבי הדברים שמציקים לי.

תודה על תגובתך מהבוקר!

אני למדתי שכדי להשיג דברים צריכים לארגן קבוצה, ככה יספרו אותך ויתיחסו אליך.
את לא ההורה היחיד שסובל מהעומס הבלתי נסבל וגם לא מוצדק, כי מבחינה דידקטית, הילדים לא מתקדמים מזה, להפך!
לכן תארגני קבוצה של הורים, אפילו חמישה, תקבעו זמן עם המנהל, תראו לו במה המדובר, תבקשו לדבר עם היועצת, ותפעילו לחץ, דברו עם המורים, תסבירו שזה לא שלילד שלכם יש בעיה, הילד שלכם 100 אחוז, הבעיה היא אצלם כי הם דורשים דברים שאינם סבירים

בין הרצון שלי להתפתח אישית מקצועית ,לבין להישאר בעבודה הנוכחית שלי שלא מאפשרת לי להתקדם מקצועית , אבל כן מאפשרת לי לגדל את הילדים , לעזור להם בשיעורים, ללמוד איתם למבחנים, לעשות איתם דברים, להיות איתם כשהם חולים, להשקיע בהם וכו'.

אני חושבת שהצורך שלי לקחת על עצמי את כל העול של השיעורי בית והמבחנים של הילדה/ ילדים שלי נובע כדי להמלט מעצמי... מהצרכים שלי.
אני לא אמורה לקחת את השיעורי בית האלה בצורה כל כך קשה......אז נניח והיא תיכשל ? מה יקרה? ביג דיל!

וזה עוד משהו שאני צריכה לחשוב עליו טוב טוב.
שאם אני מחליטה לקדם את עצמי מקצועית שז"א לעבוד יותר שעות וכו' אני עשויה להחמיץ ולפספס הרבה דברים שאני יכולה לעשות כרגע עם הילדים שלי .

כי בעצם לכל בחירה יש מחיר .
האם זה שווה לי את המחיר?
האם זה משהו שאני באמת רוצה ?

אני מאמינה שכל החלטה שאחליט תהיה טובה עבור הילדים שלי (גם אם זה אומר להיות איתם פחות זמן ) כל עוד אני אשדר שלמות פנימית עם עצמי.


טוב לפחות אני שלמה עם הלימודים שלי ...זה נותן לי המון סיפוק נפשי :)..

אני מאד מבינה את ההתלבטות.
את הבחירה שלי אני עשיתי, ובשנים הקריטיות של גידול הילדים הייתי אתם, על חשבון ההתקדמות שלי, רק לאחר מכן הרשיתי לעצמי להתקדם בקריירה שלי פול ספיד, היה לי חשוב לתת להם את מה שמגיע להם
חשוב מאד האיזון בין הדברים, מצד אחד שאת תהיי מסופקת, ולא תרגישי כלואה, אך מצד שני לזכור שאילו שנים מאד חשובות לילדים והם צריכים אותך

זה לא היה ממקום שאני מרגישה ששמים לי רסן, אלה מתוך רצון להתחשבות .
נו טוב, מה זה כבר משנה , אולי הייתי צריכה להקשיב ,ף לקול הפנימי שלי.......
מה כבר חשוב.....
מה זה כבר משנה........
אני לא מרגישה שיש בכלל איזה שהוא טעם במשהו.
מה זה עוזר להתחשב, להיות נחמד להיות אמפטי ומבין?
בזמן שיהתה שביתה של המנחים , היתה לנו פטור מהגשת עבודות.
אבל אני יודעת שהם מקבלים על זה כסף , אז כתבתי למנחה שלי שאני מאוד מעריכה את זה שהיא כן ניסתה ללמוד אותנו ,למרות השביתה , ושאני חושבת שמי שעוזר לי ומתחשב בי, אני אשמח ביותר לעזור לו, איפילו בדבר הקטן ביותר.
בגלל זה אני אשלח את העבודות , למרות שאני יודעת שזה סכום קטן, אבל אני אעשה את זה כמשהו קטן ועוד כתבתי לה, שאני יודעת שהיא לא תהיה מזה עשירה ושזה מעצבן לבדוק עבודות אבל זה עיקרון אצלי , שמי שעוזר לי, אני אעזור לו .
נו ומה עזר לי בחיים ?
כלום!!!!!!
אאחרי השביתה היא המשיכה להיות מגעילה אליי .
ולא עשיתי את מתוך חנפנות , והייתי מסתדרת גם בלי העבודות.
סתם רציתי להודות לה באיזה שהוא אופן , והיא אולי צחקה עליי\, אבל אצלי עקרונות זה סלע .
אותו דבר בעבודה , כול היום אמרו לי יעל , אכפת לך לנקות את הסירים,? יעל אכפת לך לנגב את הישבן? יעל אכפת לך להחליף חיתולים?ובסוף אחת הגננות אמרה לי , יעל אכפת לך , לנקות את השרותים?ואז אמרתי בצורה יפה שזהו. ניקתי המון היום .
אז היא קצת עשתה לי פרצוף ,אבל היתה בסדר איתי .
אבל עדיין זה ניראה לה מובן שאני אעשה את זה .
נו טוב ....אלך לי

אני לא יודע מספיק פרטים כדי לייעץ, אבל אם את מרגישה שיש שינוי בתנהגות של בתך, שווה לנסות האם משהו מציק לה (ההשעה שלך לגבי הקנאה באחיה אינה מופרכת כמובן) ואולי באמת גם להיוועץ בפסיכולוגית. מריבות בין אחים הם דבר טבעי ושכיח וישנן גישות שונות להתמודדות איתן. עם זאת, מכיוון שאני מניח שגם בעבר היו מריבות, צריך להבין מה השתנה ולמה דרכי ההתמודדות שלך אינן יעילות יותר.

רועי

הערות ובקשות טכניות ניתן להשאיר בעמוד "צור קשר" (לינק בתחתית הדף הראשי)

רועי

כתבתילהם וההודעה פשוט סרבה להישלח.
אז אולי אתה תוכל להעביר להם את ההצעה, אני חושבת שזה יעזור מאד ויהפוך את ההודעות ליותר ידידותיות

להלן תגובת האתר:

"לאחר בדיקה מעמיקה, הבנו למה התכוונה הגולשת.

היא נכנסת לדף הודעה ויכולה לראות בה רק את ההודעה עצמה בלי התגובות, ההמשך או ההתחלה שלה.

כל מה שעליה לעשות זה ללחוץ על "דיון" שמופיע למטה באותו העמוד."

אנסה להסביר את עצמי
כאשר אני מגיבה להודעה של מישהו אחר, אני לא רואה את ההודעה של אותו אחד שכתב את ההודעה, אני מקבלת מסך שבו יש רק מקום להוספת תגובה בפורום, ואז אני נאלצת בעצם ללמוד בעל פה את מה שכתב האדם כדי שאדע להגיב אליו, או לעשות גזור הדבק, שזה מסורבל.
בקשתי שכאשר מגיבים לאדם מסוים, יראו את אותה הודעה של הכותב שאליה מתייחסים.
בכלל לא ראיתי איפה כתוב דיון בדף וחיפשתי ולא מצאתי.

הדבר השני שבקשתי, לאחר שכותבים את ההודעה והיא נקלטת, כאשר קוראים את ההודעה שנכתבה, ראוי היה שלמעלה כמו בווינט, תהיה שורה ששם תהיה הכותרת הראשית שאליה התיחסתי, וכך מי שקורא את התוגבה יודע למה ולמי היא התייחסה.

שני הדברים הללו כשהם חסרים מקשים על התקשורת השוטפת בין התגובות

ואגב, שמתי בול על ההודעה אליך, בתור דוואר! (אייקון קריצה!)

כל הכבוד לך שאת לוקחת ללב את הצרות של היקום כולו, של כל ההורגים והפצועים והאומללים,
ואני
לוקחת ללב את השטויות שאני עושה!! לוקחת ללב את האנשים המרגיזים שמסביבי!
אז את צריכה להיות גאה בעצמך שאת לוקחת ללב את הצרות של האנושות, ואת לא אגואיסטית שחושבת דוקא על עצמך, זה מראה על אופי מאד נאצל שיש לך!

מישהי - מסכימה עם מה שכתבת ליעל... ואני שמחה שאת ממשיכה לכתוב פה...

בדיוק חשבתי עלייך - את זוכרת שכתבתי לך איך אני חושבת שצריך להיות סגנון הכתיבה לאנשים...כתבתי לך שאני לא אוהבת שהתגובה נשמעת מתנשאת ..(כלומר - אני יודע יותר טוב ממך...) ויכולה לגרום למקבל התגובה תחושה שהוא פחות טוב ממך וכו' .
ואת ,לעומת זאת ,כתבת לי שזה לא מספיק להיות אמפטי לאדם שנמצא במצוקה כי כך הוא לא למד.

אז יש לי בדיוק תשובה בשבילך איך אני אוהבת שמגיבים לאנשים וזה משהו שאני גם מנסה לפתח אצלי (בין אם מדובר במקרים בחיים המציאותיים בין חברים למשל,משפחה או בין אם זה בוירטואליה , שמגיבים למישהו).
קודם כל אני אוהבת שמראים הקשבה לאדם שנמצא מולך מהתחלה ועד הסוף , שלא מפספסים אף מלה בדרך, שמנסים להבין בין המלים, חושבים, מפרשים.
אני אוהבת שמפגינים רגישות למצוקות , שאמפטים , אך יחד עם זאת שלא מותרים/ לא מרחמים!!.
אני אוהבת שמעבירים מסר ברור וחד משמעי , אבל לא בצורה אגרסיבית!
כך מקבל התגובה מבין שיש מישהו שרגיש למצוקותיו , שמבין אותו , שאמפטי אליו מצד אחד , מצד שני הוא מבין שהוא קיבל מידע, אף אחד לא מרחם עליו ולא מותר לו ....
ומכאן הוא מבין שהאחריות עוברת אליו....

שיהיה לכולם שבוע טוב!

מישהי
חחח ניראה לי שקצת הגזמת , אני משתדלת לעשות את המיטב שאני יכולה ,ניראה לי שזה גדול עליי בכמה מידות , מה שכתבת , אני מנסה מנסה להנעים ולעשות טוב לסביבתי , לא תמיד זה הולך לי טוב , ויש לי צדדים גם אחרים , בכול מקרה תודה! אני שמחה שאת חושבת כך .
לשירה
כש למדתי עבודה סוציאלית למדנו על צורות תקשורת בתוך שיחה הטיפולית.
קשה לי להסביר כי קטונתי מלגכתוב דברים כאלו, בתור אחת שבקושי עושה תואר ראשון.
אבל ממה שלמדתי, לא כול תשובה מלווה בהבנה וכול הדברים שכתבת .

אני כול נהנת עכשיו , יש ברדיו, תוכנית \ תסכית , על לאה גולדברג
אני כול מודה על כך שגדלתי על הסיפורים שלה ועל השירים .
הכי אהבתי את הסיפורים על שלושת האגוזים , מתוך הספר, דירה להשכיר.
שמדבר על כך, שהאושר טמון באדם עצמו , ולא מדברים חיצוניים.
בסך הכול כול אחד ננהנה מהאגוזים והעשיר חלק מעולומו , בלי קשר שהיו לו האגוזיןם או שלא היו.
ספר אחר שלה , שאהבתי בילדות , היה "ניסים ונפלאות ".
שמספר על ילד , שאם זכור לי נכון , היה גר בקירקס , או שלא היו לו הורים.
הוא היה מגיע ללאה גולד ברג עם הקוף שלו ,נפלאות.
ספר מרגש עד דמעות , ובמיוחד זכור לךי , שבדף הראשון היא כתבה שההכרות שלה , עם ניסים ונפלאות, היה , כי הילדים של השכונה שבה היא גרה, היו נכנסים אליה הביתה, באופן חופשי.
והיא אהבה לשוחח איתם .
הילדים של השכונה היו נוהגים לקרוא לה , הדודה של הילדים, וכך היא תיארה את עצמה, הדודה של הילדים כי לא היו לה ילדים.
שבוע טוב
ושהיא היתה וכך קראו גם הילדים הדודה של כול הילדים

לכל אחד מאתנו יש הרבה צדדים
תלוי מה אנו בוחרים לראות בעצמנו ובאחרים
ובכל אופן
ניכר מההודעות שלך שאת מאד איכפתית למה שקורה מסביב גם במקומות רחוקים, וזה בהחלט מראה על אישיות חיובית שיש לך.
אני כרגע בעצבים על מישהו שמעצבן אותי, אדם יהיר ומתנשא, ואני שונאת את התגובות שלי, אז אני נעה בין כעס על עצמי ובין כעס עליו, ומה לעשות זה מעיק עלי יותר מאשר מה שקורה בהאיטי!

תודה ושיהיה לך יום , נטול עצבים .
כמו שאת רואה גם אני קמתי מוקדם , ברבע לשבע , בידיוק

אם את נעה בין הכעס עילו ובין הכעס על עצמך , אם הבנתי נכון , אז זה מראה על אכפתיות , ורגישות שלך .
בעיניי זה מראה על מוסר עצמי גבוהה,בסך הכול אנו רק בני אדם , שטועים מידי פעם, וזה רק מראה על זה שאנו אנושיים.
אם הבנתי נכון, שאת כועסת על עצמך בגלל שאת כועסת על האדם השני.
ומצד שני ,לפעמים אנשים עושים דברים שבאמת מרגיזים , וזה בריא ניראה לי, לכעוס .
יצא לי כש ההיתי אחראיתץ משמרת , או אחראית על אחרים, גם יצא לי להתעצבן עלהם
בקיצור מאחלת לך יום נטול כעסים