פורום התמודדות עם לחץ, פרידה, בגידה, פיטורין - יש לך שאלה?

החלומות נשמעים מעניינים ואני מבטיחה לנסות לחשוב עליהם מחר.

אולי יש לי בשורות טובות לגבי סוף השבוע הקרוב .:)
אשתף אותך אם זה יצא לפועל

לילה טוב חמודה

כן, קצת שקט כאן, אבל אולי זה בגלל שהמנהלים לא כל כך רוצים את ה'צ'ט' כאן, ויותר רוצים את הפינג פונג, אז אני חושבת פעמיים לפני שאני כותבת, כי סך הכל אני מרגישה שבעלי הבית הם המנהלים, ואני יותר על תקן של אורחת, אז כל אשר יאמר לך בעל בית עשה! (חוץ מצא!!!),
אם כי, אני מאמינה שהתמודדות עם לחץ, היא גם עם לחץ יומיומי, עם לחצים שונים גם אם הם שגרתיים, אך כפי שאמרתי, לא אני בין קובעי מדיניות הפורום כאן.
לילה טוב

גם אני יותר מפעם אחת , הצהרתי שכתוב פה רק דברים, שקשורים לנושאי הפורום .
קצת הרבה פאדיחה בשבילי, אם אצא שוב בהצהרה הזאת , מפני שלא עמדתי בה בפעמיים הקודמות.
חבל....
בסך הכול כאשר קיימנו דיון תרבותי ומעניין, בנושא שקשור לפסיכולוגיה, ההודעות לא נמחקו, ורועי שיתף איתנו פעולה , זאת אומרת כאשר פנו איליו , הוא לא התעלם , וענה על השאלות.
בנוסף לכך גם באותה תקופה , גם היו עוד כמה שרצו לכתוב פה .
עוד משהו שרננה כתבה שאפשר לעשות דיונים, אחרי תשובה של שלה או של רועי,ושצריך רק לכתוב שאלה ממוקדת.
טוב .. לא יודעת מה דעתכם?
אני מבינה אותך ולא אצא בהצהרות , של, רועי , הזמנת אותי, להתארח בביתך , וכאמור , אורח לא יושב עם הרגליים על השולחן בסלון. חחחחחחח
רק אומר , שנהנתי לקרוא אותכן ולמדתי המון , בזכותכן , שירה ומישהי, וגם מרועי ורננה כמובן!!!
רק ,מראה שאפשר ללמוד פסיכולוגיה , דרך דיון , לקרוא מה אחרים חושבים , ולהביע את דעתי,זה בעיניי פיתוח המוח, ולא פחות חשוב ממלמוד לתואר ראשון או שני.
כמובן שאשמח להיות פה אבל אם זה המצב ...אין מה לעשות .
ניראה לי שאתחיל לצאת מהדיכאון ומהשבלול שבו אני שרויה .\= כול היום לישון או מול המחשב ,
לשהות בבית , חוץ מלימודים , ועבודה

יש לך רעיונות?
כי כלום לא עולה לי בראש בשעה כזו...
מה שכן, קראתי , שאם נניח אנחנו חולמים חלום רע. החלום הוא בעצם השתקפות של הרגשות העמוקים ביותר שלנו.
ולכן גם אנחנו אמורים להיות מסוגלים להשפיע על הרגשות העמוקים ביותר שלנו ברגע שאנחנו שולחים מסרים חיוביים למוח בשלב של ערות...
כלומר - אם את חולמת חלום רע לילה מסויים,ולילה לאחר מכן את שוכבת במיטה ולפני השינה את חושבת על החלום של לילה קודם ואת משנה את הסוף של החלום לשביעות רצונך.
ובאמצעות שינוי החלום, את מגלה שאת בעצם יכולה לקחת שליטה / פיקוד על חייך.
(באמצעות כך שאת הופכת את החלום הרע למשהו שאת מרגישה טוב איתו).

מקווה שהבנת כי יצא לי קצת מסורבל..

אני רצינית, שאנסה לעשות את זה הלילה .
חחח לא מה שאת חושבת .....
אומנם לא היה לי, חלום מפחיד, אבל אשמח לשחזר חלום מדהים שהיה לי השבוע .
בסך הכול , אם תיקראי את הספר האוטו סוגסטיה , תיראי שאנו יכולים בצורה זו או אחרת ,לשלוט על המחשבות של עצמנו. לפחות לפי מה שהכותב של הספר טוען , ששחכתי הרגע את שמו .
לגבי חלומות והתת מודע , זה ממש מסקרן אותי .
מדענים טוענים,שבני האדם,י לא מנצלים לגמרי את כול היכולות של המוח
לילה טוב
מחר יש יום הולדת לילד מהגן שהוא חמוד חמוד אמיתי .
אבל אין ל י כוח לעבוד

את לא חייבת לענות, אם לא בא לך .
במה את עובדת ?
בהתחלה חשבתי בתחום של טיפול, אבל הבנתי שאת בוסית.

אני מעדיפה לא לתת אינפורמציה אישית כאן.
טוב לי באנונימיות, אתך הסליחה

אין בעיה .קיבלתי
אני עובדת בגן ילדים , עם ילדים מגיל שנתיים עד ארבע וחצי .
בפינת חי , פעם בשבוע, והעבודה הכי הזויה היא , שאני לוקחת כלבים לטייל תמורת תשלום .

היי יעל
נדמה לי שעל בסיס ההתנסות הכואבת שלך מהעבר את מסיקה מסקנות נמהרות מדי. בכל אופן, הדרך הטובה ביותר לפזר את ענני אי-הודאות היא פשוט לתקשר עם הבוסית. כמובן שלא חייבים (ואולי אפילו לא כדאי) לשאול בישירות אם היא מתכוונת לפטר אותך, אבל אפשר להזמין שיחת פידבק או פשוט לברר בנימוס מה הסיבה לשינוי בלו"ז.

בהצלחה
רועי

תודה על תגובתך.
דיברתי עם הבחורה שעובדת איתי, אתמול בלילה, והיא אמה לי שהעזיבה שלה לא קשורה לפיטורין , אלה לעומס של לימודים, ועוד עבודה במקום אחר.
בכול מקרה אקבל את עצתך הטובה , ומידי פעם אשאל אותה שאלות, שגוררות פידבק .
הבוסית שלי , שקןראים לה מיכל , היא נורא נורא מלחיצה .
ואם דברים נעשים לא בידיוק כפי שהיא רוצה, ..........
יאללה באלגן
מאחלת לך יום נעים ביותר

ברוכה הבאה לפורום,
הגדרת המטרות הטיפוליות היא, לפי דעתי, דבר שצריך להיעשות במשותף עם המטפל. גם אם הדברים שעולים בך הם לא מציאותיים עדיין יש חשיבות לכך שהם עולים וחשוב לדבר עליהם בטיפול, להבין מאיפה המחשבות הללו מגיעות והאם ואיך הן קשורות למטרות הטיפול כפי שהיית רוצה לראות אותן.

כל טוב
רועי

היי רועי,

תודה על התגובה המהירה.

האם מה שאתה אומר תקף גם כשהמטפל שואל מה אני שואפת להשיג בטיפול?

אולי זה נשמע קצת מגוחך או הזוי, אבל אני עכשיו בתחילתו של קשר טיפולי אחרי קשר קודם שלא הצליח - ואני לא רוצה שגם הקשר הזה לא יצליח, ולכן אני קצת במתח גם סביב העניין הזה (מעבר לכל הבעיות והמחשבות והדברים שהובילו אותי לטיפול מלכתחילה). אז אולי השאלה קצת מוזרה, אבל אני לפעמים חושבת - האם יש משהו שאוכל להגיד למטפל שאולי יבהיל אותו ויגרום לו לנתק את הקשר הטיפולי? מה עושה פסיכולוג כשהוא חושב שהוא כבר לא מועיל יותר למטופל שלו, גם אם זה רק אחרי מספר פגישות?

האם לדעתכם זה אתי שמטופל יכתוב וישתף בפורום שמנוהל על ידי הפסיכולוג שלו, אם המטפל שלו לא מודע לכך?

האם זה בסדר להשתמש בפורום הזה כבמה לשיתוף ולפריקת עומסים רגשיים בין פגישות?

סליחה על ריבוי השאלות.

אני סתם כותבת פה רגילה לא פסיכולוגית ולא קרובה לזה .
אני לא יודעת , מה היה ביו הפסיכולוג שלך , לבינך,ומה היו התשלשליות הדברים ,
אבל קצת ניכמר ליבי שקראתי את מה שכתבת .
את לא צריכה לרצות את הפסיכולוג שלך .
אם הוא בן אדם מקצועי, ויודע מה שהוא עושה , והוא ירגיש שהוא לא יוכל לעזור לך או לא יודעת מה ,
תאמיני לי שהוא יהיה בסדר איתך , ובטח ידאג שלא תיפגעי .
יהיה בסדר !!!!!
נ.ב
את כותבת בפורום שהמהל הוא הפסיכולוג שלך?

זה בכלל לא תלוי בך
קטונתי מלכתוב את זה וסליחה אם זה לא מדויק אבל זה נשמע כאילו לקחת על עצמך את האחריות של הפרדה בנכם.
לפי מה שאת מתארת זה נשמע כמו הגדרה של קשר זוגי .
קטונתי מלכתוב את זה, ושוב ,לא יודעת בכלל מה היה,ואולי בגלל זה לא כדאי לי לכתוב את זה , אבל ליבי אלייך.
לדעתי המטפל אמור להיות החזק , בקטע של המקצועיות , שיודע מה לעשות , וז\הלא מתפקידך , מהסיבה הפשוטה, שזאת את שבאת לטיפול .
גם לי קרה השבוע , ש מישהי שעשתה לי קאוצינג , התקשרה אליי ואמרה לי סתם כך , שהיא לא יכולה לעזור לי .
אחרי כמה שבועות שהיא ניסתה , להתחמק ממני .
אני ההיתי הראשונה שלה, ואחרי היא הוסיפה עוד שניים , ובכלל רק בזכותי היא התחיל לעסוק בזה ,וללמוד את זה .
אניי הייתי הפיילוט שלה , אבל אמרתי לעצמי , אחרי שאספתי את השברים, של הנפש שזה בעיה שלה בלבד.
סתם ניראה לי שאם זה מטריד אותך תנסי לדבר איתו על זה לא?
שוב לא נכנסת למה היה בנכם אבל מההגיון שלי , שאם זה לא ילך , היוא יהיה בסדר איתך ולא יפגע בך.

היי יעל,

אני שמחה שהוספת עוד הודעה, כי בהודעה הראשונה הרגשתי קצת מותקפת...

הבעיה היא לא עם הפסיכולוג הנוכחי, אלא עם הטראומה שהשאירה הפסיכולוגית שהייתה לפניו. היא לא אמרה שהיא לא יכולה לעזור לי, אבל היא לא עזרה. ואני קטעתי את הטיפול.

ובנוגע לשאלתך בהודעה הראשונה - לא בהכרח אמרתי את זה.

קודם כול שיהי לך שבוע טוב .
וקבלי את התנצלותי הכנה .
לא היתה לי, כול כוונה לתקוף או אפילו משהו דומה .
אז סליחה
אשמח אם תישארי פה , ניראה לי שעדיף שרועי או רננה יעזרו לך בתחום הזה שכתבת.
אני רק כתבתי את דעתי , וכאמור אני לא מתחום הטיפול .
ואולי אם הייתי מתחום הטיפול זה לא היה ניראה לך תוקפני .
כאילו בגלל הכתיבה שלי .
מקווה ביותר לראות אותך פה הרבה . את נראת לי אחלה של בחורה

הבנתי שזה היה לך עם הפסיכולוג הקודם .
אל גדאגה יהיה בסדר .
מאחלת לך מכול הלב, רק טוב

התכוונתי שלפי דעתי את לא צריכה לפחד , ואת יכולה להגיד מה שאת רוצה .
ו שניראה לי שהמטפל אמור להיות מקצועי , ולהכיל את מה שאת אומרת , וליישם את מה שהוא למד בתואר שני.

זה ניראה לי בכלל , גם אם את זאת שסיימת את הטיפול או אם לא יודעת מה קורה ...
ניראה לי שאת לא צריכה לחשוש מלהגיד משהו שיבריח את המטפל שלך , כי אין סיבה לכך .
באמת תחכי לתשובה מקצועית מהפסיכולוגים פה הם יכולו לעזור לך יותר ממני

שלום אנונימית
השאלות שהעלית הן כולן שאלות טובות שמומלץ שתפתחי עם המטפל שלך בחדר הטיפול.

רועי

אין ספק שביחס לגילך הצעיר שנתיים הם המון זמן ואני יכול לתאר לעצמי עד כמה החוסר בקשר מורגש ומשמעותי עבורך. כפי שכתבתי בהודעה אחרת (לשני) אבל על קשר זוגי שהבתיים הוא ברוב המקרים דבר נורמלי ואפילו רצוי. הרי זה היה בלתי הגיוני אם אחרי שנתיים של קשר היית עוברת לסדר היום, שוכחת ממנו, לא מתגעגעת ולא מתעצבת בעקבות הפרידה, נכון?
לגבי הקשר החדש שמתחיל להיווצר- נראה לי כדאי שתקחי את הזמן שלך ותנסי להבין עד כמה הבחור החדש באמת מוצא חן בעינייך ועד כמה, אם בכלל, את מסוגלת בכלל להיכנס עכשיו לקשר חדש. יתכן שאת צריכה עוד קצת זמן לעבד את הפרידה מחברך, על מנת שתוכלי להיכנס לקשר באנרגיות מחודשות, אבל את זה תוכלי לגלות רק את, בעצמך.

בהצלחה
רועי

שיהיה שבוע טוב

את מבקשת הסבר על תהליך הפרידה שעובר גבר, אך לצערי (ואולי נכון יותר לומר- לשמחתי) "אין חיה כזאת". הדיכוטומיה בין גברים לנשים היא פיקציה והשוני בין הגברים השונים גדול יותר מהדמיון. אין באמת דבר כזה "תהליך פרידה גברי" וכל גבר, על אישיותו וההיסטוריה שלו, מגיב אחרת לפרידה. יתרה מכך, כל אדם, ואני מתאר לעצמי שגם את, מגיב באופן שונה לפרידות שונות, בשלבים שונים בחיים. עם זאת, מעניין אותי לדעת: מה הביא אותך לרצות להבין איך מגיב האקס שלך לפרידה? האם יש איזו פנטזיה ספציפית שרצית לאמת?
לא ציינת כמה זמן עבר מאז שנפרדתם. פרידה היא הרבה פעמים תהליך של אבל והעובדה שאת כואבת ואולי מגיבה באופן "לא פרופורציונלי" או לא רציונלי, בעיקר אם לא עבר זמן רב מאז הפרידה, היא מאוד מובנת. חשוב שתסתכלי לאחור ותנסי להבין איך התמודדת עם פרידות קודמות, האם הזמן ריפא או שנותרת עם משקעים, האם הצלחת להתגבר בקלות יחסית או שהתהליך היה ארוך ופגע בתפקוד שלך. אם התשובות לשאלות הללו גורמות לך לחשוש שהפרידה הזו תגרום לך נזק אני מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי. כנ"ל אם את חושבת שבאופן מתמיד את גורמת ליחסים להתפספס. ואם לא- הניחי לזמן לעשות את שלו, הרשי לעצמך להתאבל על מה שאבד ולהתכונן לאהבות שעוד יגיעו...

רועי

רועי
לא ברור לי אם זה שאני מדמיינת שהוא חוזר מקווה בכל ליבי שהוא יחזור
מנתחת את הקשר ואוספת ערימות של סימנים שהוא רוצה באמת
אם זה חלק מתהליך פרידה שאני ייתגבר עליו
או שאולי אני צריכה לבדוק איתו לתת לו פתח לחזור
ברור לי שאצל נשים יש מין סכמה כזו של תהליך פרידה ולכל אחת זה ברמות אחרות
לא ברור לי אם גברים הם כמונו יושבים כואבים ומתגעגעים בכאב כ"כ גדול שעשוי
להחזיר אותם או שאני חייבת חייבת חייבת להתנתק אני מחפשת תקווה לדעת שהוא יבין שהוא טעה ויחזור אני מרגישה שהתפספס לנו לא מדובר בקשר שמלווה בריבים וכאלו ההתנתקות רציונלית
להתנתקות נוספת עבורי יש משמעות לא פשוטה
עברתי מספר פרידות ומה שלמדתי שפרידה זה תהליך שבין הייתר מעצב אותנו אנחנו יוצאים ממנו שונים אני כ"כ לא רוצה לעבור את זה שוב.....

הדילמה שלך לא לגמרי ברורה לי, ואת מוזמנת להבהיר יותר. אם הקשר חסר לך ואת מרגישה שאת מתגעגעת למה שהיה, אז כמובן שאת יכולה לנסות לגשש שוב חזרה, אך חשוב שתשאלי את עצמך אם את מוכנה להיות שוב בזוגיות ללא מחוייבות ברורה. אם לא תצליחו לגשר ביניכם על הפערים בציפיות ישנה סבירות גבוהה שכניסה מחודשת לקשר רק תוביל למפח נפש נוסף בהמשך.

רועי

אני מאוד אשמח אם תוכלי לפחות לתמצת את מה שכתבת

אמרתי שהשאלה שלך הביכה אותי, כי בעצם קשה לי לתת לך תשובה חד משמעית!
אבל לדעתי הכי חשוב זה שתהיי קודם כל אמיתית עם עצמך. לא תנסי להסוות את האמת ממך עצמך, לא תנסי לייחס רגשות מסוימים לתהליכים שאין להם קשר אליהם.
ובמילים פשוטות יותר, לדעת להבחין בין היכולות שהמטפל נותן לך, בין היעוץ המקצועי שהוא נותן לך, בין התובנות שהוא נותן לך ללמוד על עצמך ולגלות את הפוטנציאל הגלום בך,
לבין ההידלקות שלך עליו, לבין הרצון שלך לקשר פיזי אינטימי אתו.
הרצון שלך לקשר פיזי אתו, הפנטזיות שלך עליו, אין מקורן, לעניות דעתי, בהליך הטיפול, אלא הן משהו טבעי נשי ביותר, דבר שיכול היה לקרות לך עם כל גבר אחר, והן נובעות מעצם היותך אשה ועצם היותו גבר.
כפי שאמרתי כמה פעמים הסיטואציה הזו, החדר הסגור, הישיבה על הכורסא, האמפטיה של המטפל, היכולת לפרוק רגשות, כל אלו יש בהם לעורר את הכמיהה שלנו לקשר אישי / פיזי. הן פועל יוצא של הסיטואציה ולא של התהליך הטיפולי.
לכן לא כדאי ליחס לאותן רגשות חלק בהליך הטיפולי, כי הן תוצאה שלו, אבל לא חלק ממנו.
ועכשיו למעשה
את צריכה לבחון את עצמך לעומק ולראות, מה יכולה לגרום לך 'האהבה הנכזבת' הזו? איך היא תשפיע עליך.
אני יכולה לומר לך מעצמי, אילו אני הייתי מתאהבת במישהו, זה היה פוגע בי מאד לראות שיש לופני פוקר, ואני מהווה עבורו פרויקט כלכלי, בעוד שאצלי מדובר במשהו רגשי, ולכן הייתי עושה אחד משני הדברים, או שהייתי מחליטה שאני 'כובשת' אותו ויהיה מה, ואנחנו הנשים יודעות טוב מאד לעשות את זה, ולכל הפחות לתת לעצמי את ההרגשה, שהאוורסט לא גבוה מדי עבורי, ואין דרך שהוא לא יפול בקסמי,
או שמנגד, הייתי עובדת על עצמי להתנתק רגשית ולנסות לקבל ממנו רק את הצד המקצועי, כי אותי אישית זה היה מתסכל ומשפיל להרגיש שהכל חד צדדי.
אך ישנם אחרים שיראו את זה בצורה אחרת
אצלהם המטפל, הוא כמו המורה שלא ניתן להשגה, מין פנטזיה שלא לוקחים אותה אישי מדי, ולהפך הפנטזיה הזו יש בה משהו מעורר כי יודעים שהיא לא תתגשם.
לכן את זו שיכולה לשפוט מה זה יעשה לך
אבל מה שאני מדגישה וחשוב לי לומר, שלדעתי זה עקרוני מאד שתהיי כנה ואמיתית עם עצמך, ואל תבלבלי בין הדברים, אל תחשבי שההתאהבות הזו היא חלק מהבניה והצמיחה שלך וחלק מהטיפול, כי היא ממש לא, היא אותה התאהבות כמו בכל מאהב אחר.
אם יש למטפל השפעה חיובית עליך, אם את מתקדמת אתו, אם הוא עוזר לך בכל מיני חסכים וקונפליקטים, ואם את מרגישה שאת יכולה לעשות הבחנה בין הדברים, ולא לבלבל אותם, ואת לא מרגישה שבסופו של יום תהיי כאובה מדי מהאהבה החד צדדית, אז לדעתי, את יכולה להמשיך בטיפול, מה גם, שהמטפל שומר על דיסטנס - ואם כי גם את זה הייתי לוקחת בערבון מוגבל, שכן גם להם יש הורמונים, והם לא בשביתה, והם פועלים, במיוחד כשאשה מפעילה את קסמיה, כך שלא הייתי מהמרת על זה, עד כמה הוא ישאר אדיש לאורך זמן, גם אם לא יראה זאת במוחצן

למה את חושבת שאני מצפה שיהיה ביננו משהו?
אני לא באמת רוצה שיקרה משהו ..
אני חושבת ש"נוח" לי להתאהב בדמות המטפל דוקא בגלל שאני יודעת שהסיכוי שיקרה ביננו שואף לאפס.
בכל מקרה דיברתי איתו על זה והבנו שההתאהבות הזו קשורה "לתלותיות הרגשית" שלי .
ואנחנו נצטרך לעבוד על זה בטיפול.

בכל מקרה תודה על תגובתך.

יש לי נטייה להתאהב בדמויות סמכות ולפנטז עליהן.


בבית ספר נהגתי לפנטז על המורים שלי .
כשהתחלתי ללמוד לפני 13 שנים במכללה לחשבונאות "התאהבתי" במרצים שלי ונהניתי לפנטז עליהם.
אחר כך התאהבתי במטפל שלי.
אחר כך "התאהבתי" בבוס שלי ופינטזתי עליו , אחר כך בכל מיני רו"ח מהמשרד שלי.
ועכשיו כשהתחלתי ללמוד במכללה אני עוד עשויה למצוא את עצמי שוב מתאהבת באחד המרצים ו"לשכוח" מהמטפל. או לפנטז על שניהם ביחד במקביל . :)
בינתיים זה עשה לי יותר טוב מאשר רע.
במקצועות שפנטזתי על המורים שלי היתה לי מוטיבציה גבוהה יותר ללמוד.
כנ"ל במרצים שלי.
כנ"ל בטיפול- השקעתי כתוצאה מכך בטיפול ובעצמי.
כנ"ל בעבודה- השקעתי יותר בעבודה.
מה גם שאיך את יכולה להשוות מאהב מחוץ לנישואין לפסיכולוג?
מאהב מחוץ לנישואין זה מתח בלתי רגיל בשבילי, צריך למצוא זמן, צריך לעשות הכל בשושו בסודיות , זה לא בשביל הלב החלש שלי :)

חוץ מזה שגם על רועי אני מפנטזת.... אז מה ?:)

האם אני רוצה קשר רומנטי ופיזי עם כולםםםםם ?:):):)

אני יודעת שלגברים יותר קל עם הפנטזיות האלה....נשים יותר אובסיסיביות....
מישהו בעבודה פעם אמר לי שכשגבר מפנטז על בחורה הוא תוך 10 דקות שוכח ממנה.
עובר לאובייקט הבא. :)
הוא רואה בלונדינית יפהפיה הוא אומר "וואו" . אחרי 5 דקות הוא רואה יפהפיה אחרת הוא כבר שכח מהבלונדינית.... חחח
הוא אמר לי שהוא יכול להשוות את הפנטזיה שלו לנשים לפנטזיה על מכוניות למשל.
נניח הוא רואה ב.מ.ו עוברת ברחוב הוא אומר "וואו" ... אחרי 3 דקות הוא רואה מרצדס אז הוא אומר וואו... שכח מהב.מ.ו.

תרגעי מישהי..... אני חושבת שזה רק מדרבן אותי לעשות דברים. כמו למשל לנסוע ללימודים עכשיו.

שיהיה לך סופשבוע מדהים.
אגב, היתה לי יום הולדת אתמול :)

הרבה נחת,
עם הפנטזיות מהוות רק גורם מדרבן, זה בסדר, ואם הם בכל בקטגוריה של הבלתי ניתן להשגה, ולא מעבר לזה, אז בוודאי ובוודאי שטוב, ואם זה עושה לך טוב ולא רע, אז מה יכול להיות טוב יותר מזה, ואם שיחה עם המטפל על הענין הכניסה הכל לתוך קופסא ופרופורציה, אז הפתרון ממש בידיים שלך.
כל אחד מאתנו הוא אחר, ולכן קשה לי היה לייעץ לך, את שמכירה את עצמך, את העבר, ואת ההווה, יכולה להשליך על העתיד.

כרגיל אני קצרה בזמן
מישהי , אני קצת חולקת על דעתך .
אם זה עושה לאדם טוב , והמטפל יודע לשמור על הגבולות , מה רע בכך ?
אם זה נותן לדעתי, לאדם טיפת אור בחיים האפורים האלו , איזה שהוא טיפת כוח......
לשירה .
המשך לאיחולים של אתמול המון מזל טוב!!!
ניראה לי , שחוץ ממני , כולם רועי, רננה את ומישהי נשואים עם ילדים .
אני אתפלא אם רועי לא נשוי+ילדים,כנראה בנות ארץ ישראל חסרות טעם בבחורים .
יאללה אכתוב אחר כך בהרחבה , בנתיים אלך לשיעור יוגה .
בדרך אתאמן ב.....
אום אום אום
שיהיה יום נעים

הרבה הרבה מזל טוב ליום ההולדת
אני מאחל לך שתצליחי למצוא את התדר לקול האמת הפנימית שבך וללכת בעקבותיו בשבילים הנכונים עבורך, שתמשיכי בתהליך הצמיחה וההתפתחות, תלמדי על עצמך דברים חדשים ותפתיעי, בעיקר אותך. וכמובן -הרבה בריאות, פיזית ונפשית...

רועי

שבת שלום רועי
קצת הזכרת לי משפט , שחשבתי שאולי זה יתאים .
אמר פעם הבודהה
" העצמי הוא המורה של העצמי "
המורה הוא אומנם המכוון , והמנחה , אבל העבודה עצמה, צריכה לבוא מביפנים .

יש לי בבית מאמר של דונלד וניקוט , ש בפתיחה הוא מתאר מפגש עם ידידה שלו מהרדיו,
שקיבלה תוכנית בשעת השיא .
היא שאלה את עצתו , לגבי שם התוכנית .
ווניקוט אמר משפט , שזכור לי , ושלפי דעתי היה יפה .
הוא אמר שהוא לא נוהג להגיד לאנשים מה עלהם לעשות , אלה לתת את הדרך .
לא ציטוט מדויק !!!!!
טוב אני אחפש את המאמר , אבל הרעיון דומה , למה שכתבת, ומה שבודהה אמר.
סליחה ומחילה אם לא הבנתי אותו נכון , אבל זה מה שזכור לי .

אני לא יודע לאיזה מאמר בדיוק התכוונת, אבל הרעיון שציינת הוא פחות או יותר אקסיומה טיפולית , לפחות בגישה הדינמית. הרבה פעמים מטופלים מבקשים, אפילו מפצירים בי, שאתן להם עצות. הם אומרים משהו כמו: "אני לא יודע/ת מה לעשות, בבקשה תגיד לי מה הדבר הנכון". הנקודה היא שבמקרים רבים גם אני לא יודע (לפחות באותה נקודת זמן) מה הדבר הנכון לעשות ואין לי כל כוונה להתיימר לדעת ובכל אופן, גם אם אני חושב שאני יודע מה צריך לעשות, הידיעה הזו נכונה לגבי בלבד. כלומר, אני מסיק מתוך ההיסטוריה שלי ומתוך תפיסת העולם שלי ולא מתוך אלו של המטופל. ולכן, אני רואה את תפקידי לא כמי שאמור להראות למטופל מה בדרך הנכונה בשבילו/בשבילי, אלא כמי שאמור לסייע למטופל בהסרת גורמים שעלולים להסיח את דעתו או לטשטש את ראייתו את הדרך הנכונה עבורו ובהסרת מכשולים מן הדרך הזו כאשר הוא מוצא אותה.

רועי

תודה .
היה מעניין לקורא את מה שכתבת .
עוד לא מצאתי את המאמר של וויניקוט . אבל בנוסף למה שכתבתי, הוא התכוון כמו שכתבת, למעלה , ש האדם צריך ללכת לפי הדרך הפנימינית שלו , כמו שבירכת את שירה ףב צורה כול כך מרגשת, ושהוא לא נוהג לתת את התשובה אלה התשובה צריכה לבוא מהאדם עצמו .
אני בטוחה שהמטופלים שלך, מאוד מעריכים אותך על הדרך הזאת , גם אם הם בוודאי לא ממש מודעים לה.
שתהיה לך שבת נעימה

והאיחולים - ריגשת אותי מאוד!

ולא יתקע אותך
ולא יקח אותך למחוזות שלא תוכלי להיות בהם
אז תהני ממה שיש, ותמשיכי לפרוח
רק תהיי עם אצבע על הדופק, ותהיי אמיתית לעצמך בכל שעה ובכל זמן, ותהיי בשליטה על מה שקורה

הגעתי לתובנה הזו מתוך מה שכתבת, שכל כך היה לך חשוב שהוא יחבק אותך, ואת יחסת לחיבוק משהו חברי כזה, ולא מעבר, אבל לאחר ניתוח הענין הודית שבעצם את מאוהבת בו, וחוסר החיבוק שלו היה חסר לך, רצית את המגע הפיזי הזה.
הרצון והכמיה למגע הפיזי מראה שיש לך רצון לאיזו שהיא התממשות של הפנטזיה והיא לא רק בגדר דבר שבלתי ניתן להשגה, אלא את רוצה את האפשרות לגעת בזה, לממש את זו ולו אפילו חלקית!

מישהי תראי - .

בשביל להיות מאושרת ולהרגיש טוב עם עצמי אני זקוקה לאישור חיצוני.
זה למשל דוג' לתלות עליה אני מדברת.
את האישור הזה אני מקבלת כרגע מהמטפל שלי.

אני מקווה,בין השאר, לעזור לעצמי ליצור אישור פנימי בלתי תלוי , שיבוא מתוכי, מעצמי.

לגבי הפנטזיות-
אני לא מתכחשת לרגשות שלי כלפי המטפל ,לתשוקות שלי , לפנטזיות שלי .
אבל זה נובע ממשהו. יש לזה קשר גם לדברים אחרים בחיים שלי - למשל הפנטזיות שלי והתשוקות שלי דוקא לאדם שהסיכוי שמשהו ביננו יקרה שואף לאפס( ואולי ברגעים של בדידות אני באמת רוצה לפעמים שמשהו יקרה בחדר טיפולים ... ... אבל בכל זאת מודעת ...) , הם מן סוג של מאבק שלי גם בחיים עצמם.שבחיים הכל הולך לי מאוד קשה (כל מה שהשגתי עד היום וכל מה שאשיג לא בא לי בכלל בקלות) , ובמציאות אני לא יכולה לעשות דברים בכזו קלילות ושלמות כמו שאני יכולה בפנטזיות (במציאות גם יש אתיקה, יש מוסריות וכו' ).
אני אכן משתוקקת אבל מודעת...

ואני חושבת שמספיק חפרתי על עצמי.
עכשיו הגיע הזמן לדבר עלייך - מה הביא אותך לפה ?:) חוץ מרועי כמובן :)

לשירה
סתם מחשבה על החיים , לגבי מה שכתבת .
למה לפי דעתך , אנו צריכים " אישור " מהסביבה , לעצם קיומנו?
אני אסביר את עצמי , לגבי מה שכתבת , את בן אדם מדהים ,מקסים בלי קשר מה הסביבה משדרת לך .
בכלל, מי החליט בחיים האלו מה נכון או לא נכון ?
האופנה?
האופנה מתחלפת , כול כמה זמן , אז בואו נהיה עבדים על החברה , ונרוץ לקנות בגדים חדשים שיקשטו לנו את הארון במאות אלפי שקלים,ו5את הבגדים האחרים , נזרוק, כול כמה חודשים.
תוכניות טלויזיה ?
נשאלת השאלה למה תוכניות שיש בערוץ 8 , לא מדוברות כמו תוכניות בערוץ 2 או 10 ?
רוב התוכניות הן רדודות.
שמתם לב שכול אלו שנכנסו לאח הגדול הם די ניראים טוב ?אפילו אלו שיש להם כיביכול " מגבלה "
כאלו שרצו להוכיח אחרת לחברה .
לפי דעתי כול מפגש שיש לי עם אדם אחר, זה מתנה בשבילי .
כמו הנער שהדרכתי שקראו לו ניסים , הוא היה בהגדרת חינוך מיוחד, והיו לו התפרציות זעם , ומה לא ,אבל ..
למדתי ממנו המון דברים על החיים .
ומכול אחד שאני פוגשת ,
ואולי החיים האלו , לא בשבלי . רואים גם באתר של הגן , בתמונות עם0 ילדים אני נראת כול כך שונה.
שאפילו אם הייתי אחרת ההיתי מתפלאת ואומרת, מי זאת?

לגבי מה שכתבת שמספיק שתאמיני בעצמך

לאנשים מסויימים בחיי (לא לחברים שלי שאני נמצאת איתם מתוך בחירה :):)יש נטייה להכנס לי לורידים ולשאול אותי שאלות מסויימות לגבי הזוגיות שלי, לגבי העבודה שלי , לגבי הילדים שלי , לגבי הטיפול שלי ,הטיפול של הבן שלי וכו'.....
בכל מקרה, ממה שאני יודעת, שבדברים שבהם אני שלמה עם עצמי בחיים , לא מבקרים אותי או שהביקורת עוברת לידי.
ובדברים מסויימים שאני עושה ואני לא שלמה עם עצמי (מתנדנדת.... ) אז ההערות של הסביבה כן מציקות לי. ואז אני זקוקה לאישור חיצוני.... ברגע שאני זקוקה לאישור חיצוני זה אומר שאני לא לגמרי שלמה עם עצמי.... אני נזקקקת למטפל שלי שיכוון אותי ....


תראו, אנחנו יכולים לחשוב שמשהו מסויים מתאים לנו בחיים ואז אנו בוחרים בו והוא אכן מתאים לנו לתקופה מסויימת .
אך אנחנו צריכים להיות מודעים לבחירה שלנו ומעת לעת לבחון את מקומנו בתוך הבחירה הזו.
כי דברים עשויים להשתנות עם הזמן בעבורנו , ויש דברים שכבר לא מתאימים לנו, ואז אנחנו צריכים למצוא את המשהו שנכון לנו "לעכשיו" החדש שלנו.
המטרה היא לא להיות במקום שלא טוב לנו ללא כל קשר למה שאחרים מצפים מאיתנו וכו'.

ולגבי ההשגים. בסה"כ אני די מרוצה מההשגים שלי , אך הכוונה שלי היתה שהם לא באו לי בקלות.

היי שירה,

אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת על הצורך באישור חיצוני כדי להרגיש טוב עם עצמך. גם אני בדיוק באותה סירה, ואני מקווה שהטיפול שהתחלתי יסייע גם לנושא הזה.

ממה זה נובע אצלך ואיך את מתמודדת עם זה, מעבר לפידבק שאת מקבלת מהמטפל? אצלי למשל, מדובר במסרים שקיבלתי מההורים שלי במשך שנים, מבלי שהם התכוונו לכך - ולמרות שהם לא התכוונו לכך, המסרים חלחלו פנימה והשפיעו, ולא משנה לכמה הישגים אני אגיע בחיים שלי, אני אף פעם לא ארגיש מסופקת עם ההישגים שלי.

אנונימית

רק שתדעי שגם אנשים שלכאורה הם מצליחנים והכל בא להם בקלות, גם להם יש פנטזיות לא ממומשות, גם הם מרגישים בחסר.
העובדה שמצבים אתגרים ומשיגים אותם, ומצליחים להגיע לצמרת, לא מונעת מאנשים להרגיש הרבה מאד חסכים וחסרים שהם אולי מנסים לממש אותם בפנטזיות.

ישנם אנשים שנחשבים (כלפי חוץ) מצליחים, משכילים, מוכשרים , עשירים , משפחה טובה ,אינטליגנטים, אינטילקטואלים והחור השחור רק הולך וגדל אצלם ולא נסגר.

יו ווווו גרמתם לי ללכת לישון הלילה , עם חיוך על הפנים.
העולם זהז פשוט לא פייר !!!!
אח שלי שקצת יותר גדול ממני , מחונן , מצליח בכול אשר נוגעות ידיו ,מיליון וחצי חברים , עושה תואר שני , בקלי קלות ,יש לו יכולת לשכנע אנשים בשדרכי נועם , בנות מתות עליו , הבאתי אותו למסיבת חנוכה, ומאז הבנות לעבודה כול הזמן שואלות עילו שאלות ועוד ועוד.....
אני נולדתי קצת אחריו , מתולתולת , עם ליקויי למידה קשים ,בחורים עושים לי טובה שהם בכלל מסתכלים לכיווני , אותו בחור מהאוניברסיטה ,אני מספיק טובה בשבילו כדי לדבר איתו 10 פעמים בטלפון שיחות אישיות אבל שנהיה בני זוג..... לא .. מה פיתאום (הוא הזמין אותי לצאת איתו ביום ג , ואז חזר בדעתו .ואמר שנפגש שם )
אז בכול זאת כמו שאתן חושבות , גם מי שנראה " מושלם " אולי מביפנים זה לא כך?

לילה טוב .
ועוד רציתי ללכת לישון ב23 יעני 11 בלילה חחחחחח

בתוך לבו של האדם
וגם האדם עצמו לא בדיוק יודע
הוא מביט על ההצלחה, על ההתקדמות, ו.... מרגיש חסר.... מרגיש חור שחור.... מרגיש לא שלם...
וההרגשה שלו היא בדיוק כפי של מישהו אחר.
בדיוק יוצר לי לערוך שיחות ארוכות עם אחת מהעבודות שלי
בחורה מוצלחת ביותר, אני יכולה לסמוך עליה בשתי ידיים
אבל היא סובלת מחוסר בטחון עצמי מוחלט.
אני מנסה לעזור לה.
ראשית הסברתי לה שלדעתי אין לה חוסר בטחון עצמי אלא יותר חוסר בתקשורת
כי מי שבאמת אין לו בטחון, לא מצליח לבצע דברים, לא יוזם, והיא מאד מצליחה לבצע, ומאד יוזמת, אבל חוששת מאד מתקשורת עם השני.
לכן לדעתי הבעיה היא לא חוסר בטחון, אלא חוסר תקשורת
לא אלאה אותך עם כל השיחות הארוכות שאני מנהלת אתה, אבל בגדול מה שאמרתי לה, שתדע שגם מי שנראה מלא בטחון עצמי, גם הוא נמצא במצבים מבחיכים ולא נעימים, וגם הוא צריך להתמודד אתם, ולכן אין לזה קשר ליכולת תקשורת או בטחון של אדם, כי כל אחד מאתנו, ואני מדגישה כל אחד, לא משנה מי הוא, בודאי נמצא במצבים שלא נעימים לו, שמביכים אותו, שהוא היה מעדיף לא להיות בהם, והוא צריך להתמודד אתם
השאלה היא רק המינון, והיכולת להתמודד.
ברגע שאדם יודע שאין אדם שלא נמצא במצבים שכאלו הוא מבין שכך הם החיים, ולא משנה איפה שתהיה באיזה דרגה, תמיד תמצא במצבים לא נעימים ומביכים, השאלה היא רק איך להתמודד אתם, מה לעשות?
ואני מנסה לתת לאותה עובדת שלי כלים להתמודד עם המצבים המביכים הללו, כיצד לקבל אותם, ואיך להתיחס אליהם, ומה לעשות, וכיצד להשתמש בהם כמנוף להמשיך הלאה.
כלל ראשון שאמרתי לה, שעלינו תמיד לבחוק את הדברים בפרספקיטבה רחבה, היינו לומר לעצמינו, או קיי, בואו נתאר לעצמנו שכל מה שיכול ללכת על הפנים, אכן ילך על הפנים, כל מה שיכול לא להיות בסדר, לא יהיה בסדר, מה אז? מה יקרה? מה יהיו התוצאות?
ברגע שאנו מתארים לעצמנו את המצב הכי גרוע, ומסתכלים לו בפנים, ובודקים, האם הוא כל כך נורא, האם באמת זה סוף העולם?
דוגמא?
אם מישהי רופאה בחדר מיון, והיא תפשל, הרי זה סוף העולם, היא יכולה להרוג בציאנט, אבל נתאר לעצמנו שמישהו עובדת בתכנות, והיא תפשל בתוכנה, אבל יש לה גיבוי של התוכנה, האם זה יהיה סוף העולם?
בואו נבחון את העבודה של העובדת שלי, נגיד שהיא מפשלת, בואו נבדוק באילו דברים העולם יגיעו לתוהו ובבוהו ובאילו לו, ככה, אם נבחן את הדברים מבחינה שכלית ולא רק רגשית, נוכל להתגבר על הרגש של הפחד הנוראי מפני פאשלות, מפני דברים שלא יצאו נכון כפי שאנו רוצים שהם יקרו.
אז בודאי שחייב להיות לנו חוש אחריות כדי לדעת שאנו יכולים לגרום נזקים, אבל אסור לנו לתת לדמיון שלנו לרוץ כמו סוס פרא, אלא אנו חייבים להתיחס עליו עם השכל, ולבדוק, היכן הם באמת הסכנות האקוטיות, וכיצד נוכל למזער את הנזקים, ולדעת שלא כל אי הבנה ומבוכה הם סוף העולם.
מצטערת אם שעממתי אותך, נראה לי שכתבתי יותר מדי ארוך, אבל אני מקוה שהצלחתי להבהיר את מה שרציתי, והעיקר לדעת שכל

רק רציתי להדגיש שלדעתי מה שיעשה טוב לאדם, זה לדעת שכל אחד, ללא יוצא מן הכלל נמצא בכאלו מצבים, גם אלו שיש להם בטחון עצמי בכמויות על, גם כאלו שהם מצליחנים ענקיים, גם הם נמצאים במצבים מביכים, גם הם מרגישים לא פעם שהם מעדיפים שהאדמה תבלע אותם, והם גם מרגישים שהם עשו טעויות
כל השאלו באיזה מינון זה קורה ואיך מתייחסים לאותם הרגשים ומה עושים אתם.
אבל אף אחד לא לבד עם הרגשות הללו
המון הצלחה

בוקר טוב
לא יודעת אם הגבת אליי ..
בכול מקרה , אני מרגישה שיש לי את אותה בעיה שיש לעובדת שלך .
אני חושבת שזה לא שאני לא עושה את את הדברים כמו שצריך לעשות, אלה כמו שתיארת , אני מתנהלת קצתת כמו העובדת שלך .
בנוגע למה שכתבת , על הרגש והשכל , מעניין כי גם בחורה שעובדת איתי, אמרה לי את אותו הדבר .
שאם לוקחים את הדברים , ומסתכלים עלהם בפרסקטיבה שונה, הבעיות ניראות אחרת.
לגבי מה שכתבתי , אני רוצה להוסיף שבכמעט כול קורס שלקחתי דיברו על סביב מול תורשה בפסיכולוגיה .
מעיניין , אממממ אחי ואני נולדנו בלונדון ,עלינו ביחד לארץ , עם אותם תנאי מגורים ,ןאפשר להגיד שעם אותה נקודת פתיחה לחיים , כי דיברו איתנו בבית עיברית, אבל בגן דיברו איתנו באנגלית .
אז לא הינו מורגלים לדבר הרבה עיברית.
שינינו לא היכרנו אפ אחד , והינו באותו הגן שנה , למרות שהוא קצת יותר גדול ממני .
הינו ביחד באותו החדר ,12שנים !!!!
ןממש גדלנו כמו תאומים . אבל ההבדל היחיד הוא, שאח שלי מחונן ואני עם ליקויי למידה , ויש לנו חיים כול כך שונים .
אז ניראה לי שהסביבה משפיעה עיותא מהתורשה .
חפרתי וחפרתי

שוב אנ עם השאלות שלי .
מה את אומרת .
אם בחור ,הזמין אותי לצאת איתו, בהתחלה הוא אמר שנלך יחד ,לאיר מכן הוא אומר שנגיע כול אחד לבד .
אבל בשחיחה אתמול ,הוא אמר לי, שאם היה לו אוטו , הוא היה בא לקחת אותי מרכבת צפון.
ובכלל אם אנחנו רק ידידים שמדברים המון טלפון.
מה נסגר איתו ?

אבל ברצינות, ואני מקווה שאני לא מגיבה לך מאוחר מידי.
תעשי מה שהלב שלך אומר.
אם בא לך להפגש עם מישהו שכיף לך איתו, שנעים לך לשוחח איתו , אז למה לא?
שכל אחד יגיע בכוחות עצמו ותהנו מערב נעים ביחד.

הרגע חזרתי.
דווקא אני זאת ששיגעתי אותו. התקשרתי אילו בשעה שש וחצי, ואמרתי\ שאלתי |אותו, אם הוא יהיה מאוד מאוכזב ,אם לא אגיע.
בגלל הדיכאון , אין לי חשק לעשות כלום , ובבטח ובטח שלא לנסוע.
בסוףהוא שיכנע אותי, ואני שמחה שנסעתי לת אביב..
דבר ראשון , זוהי עיר מקסימה! ממש עשה ליחשק , לנסות לחזור לגור בה שוב.
דבר שני היה לי נחמד , לא נורא כיף , היה בסדר.
זה היה אירוע שאירגנו אגודת הסטודנטים , והיתה הופעה , ופגשתי חברי אגודה , וגם הייתי הרבה עם הבחור .
ולא, לא זרמנו איליו ..............
חחחח מספיק לי עם הבחילות שיש לי לאחרונה .
ובלי קשר......
אכלתי בפיצרייה, שאני ממליצה עליה מאוד !!!
סתם תקף אותי רעב של לילה , ומצאתי פיצרייה ,שנראת מבחוץ ,סתם מקום פשוט ,
אבל הפיצה שם...........
ועכישיו ל פ י ר ס ו מ ו ת
קרואים לה פיצה פראז או משהו כזה , והיא נמצאת ברחוב דיזנגוף , בחיבור עם רחוב בן יהודה .
ללקק את האצבעות .
אם יוצא לך לעבור שם , כדאי לך לעצור שם .
לילה טוב כי מחר צריך לעבוד
תודה על תשובתך , כנראה אני זאת שמתוסבכת......

הכול בסדר? רועי רננה אתם בסדר? שירה מישהי אנונימית ,
בגלל השקט שיש פה , והרעש בטהיטי , תהיתי לעצמי ,מה יהיה הנזק אם אכתוב פה משהו שלא קשור לנושא הפורום.
טוב אני חייבת להלונן על משהו שיושב לי על הלב .
יאללה בקטנה , אני רזה ולא תופסת הרבה מקום.
ניראה לי שלא שמתי לב ואולי כתוב לי על המצח זבל!!!!
לא יודעת איך אנשים מתיחסים אליי , לפעמים גורם לי לחשוב כך .
יש לנו שעתיים שאפשר לדבר עם הרכז קורס, שהוא אחראי על הקורס , ככה בקיצור .
הבחורה , הרכזת היתה חסרת סבלנות אליי , שזה היה פשוט גובל בגועל.חסרת סבלנות , כול הזמן אמרה לי , נו נו אני לא מבינה, מה את רוצה ועוד ועוד ...
בסוף גם היא6 סיימה את השיחה בלי שלום , פשוט פוף ...ניתוק .
אני לא מבינה , אני משלמת ממיטב כספי, ביגע רב ,בעבודה , אני הלקוחה שלה , והיא דיברה אליי , כאילו אני מטרידנית .
לפעמים ממש עצוב לי , המוסד הזה , על אפ השביתות , מאוד מוערך , ועושה מאמצים כדי שאנו הסטודנטים , נהיה מרוצים .
ואני משקיעה את מיטב זמני וכספי בלימודים , ןיש כמה מהסגל , שאני פשוט לא מבינה , מה הם עושים שם .
פשוט נעלבתי קשות , נורא היה מגעיל היחס שלה .
תודה על ההקשבה התרויפיות

היי יעל
מה שאת מתארת זה מאוד לא נעים. לא הייתי נוכח כמובן בשיחה אבל אם את מרגישה שנעשה לך עוול את יכולה לברר את זה איתה ולהבין מה פשר ההתנהגות שלה. כולנו אנשים ולעיתים יש לנו ימים פחות טובים, שבהם אנחנו פחות סבלניים, אבל בהתחשב בכך שהתקשרת בשעת הקבלה של המרכזת נראה לי שהיה ראוי שהיא תעשה מאמץ.

רועי

באמת שימחת אותי .
לא חשבתי שמשיהו יגיב לי בכלל , כבר אמרתי לעצמי,טוב נו , אעשה כתיבה תרויפיטית .
שתהיה לך שבת נעימה .

רציתי לכתוב את האופציה החמישית שמתארת את מצבי העכשווי וראיתי שזה די דומה למה שכתבה מישהי באופציה 2

טוב, אז נזכרתי שפעם ענית לי תשובה כזו , ואני רוצה לכתוב אותה למישהי , תקן אותי רועי אם אני טועה בדבריי.

כתבת לי בזמנו שאם אני מדמיינת את המטפל שלי בפנטזיה כמישהו שיכול למלא את כל הצרכים ולהעניק לי את כל מה שאי פעם היה חסר לי (אם זה למשל חוסרים רגשיים בקשר הזוגי שלי או משהו שהיה חסר בילדות שלי ) זה דוקא מאוד חשוב לתהליך הטיפולי .
קודם כל בגלל שאני באמת מקבלת בטיפול הרבה ממה שחסר לי וזה נכון. ככה אני באמת מרגישה .
וגם כי זה מרחב פנטזיני שבו אני לא צריכה לחיות עם המטפל שלי , לגדל איתו ילדים וכו'.
ובעולם האמיתי הדברים מורכבים הרבה יותר ובני הזוג לא צריכים ולא יכולים להגשים לנו את כל הפנטזיות שלנו .
הטיפול למעשה עוזר לי לעבור חוויה מתקנת. ובאמצעותו אני לומדת להתאים את עצמי בהדרגה לחיים האמיתיים שמחוץ לטיפול. בהם אני לוקחת את חומרי החיים שלי ובונה מהם משהו טוב יותר, מספק יותר.

ולמישהי, זה בדיוק התפקיד של המטפל.
התפקיד של המטפל / של הטיפול הוא לא להסיר את הסבל .
זו אשליה. לא ניתן להסיר את הסבל ב-100%.
הטיפול מטרתו ללמד את האדם להתמודד עם הסבל שלו, לנהל את הסבל שלו.
ללמוד להתמודד עם בעיות גם כאשר אין להן פתרונות.
ללמד את המטופל לחיות גם בתוך מצבים חסרי פתרון.
אז מה אתה אומר , רועי , אני בדרך הנכונה ? :)

אני מסכימה אתכם חלקית, וחולקת חלקית.
ניקח את הדוגמאות
הבחורה השמנה, זה לאו דוקא בגלל חסכים וכד', יש לה תאבון בריא, אוהבת לאכול, תחושת רעב שלא באה על סיפוקה, לאו דוקא ממניעים רגשיים.
כאשר היא מתאהבת במטפל, היא מצליחה להתגבר, כדי למצא חן בעיניו, את אותו אפקט יכול היה לגרום כל גבר אחר שבו היתה מתאהבת.
ההרזיה לא באה כי למדה להתגבר על התאוה לאוכל, או כדי ללמוד שיטות איך להתגבר על הרעב, אלא פשוט כי הרצון למצא חן גבר.
לאחר שתעזוב את הטיפול, לא יישאר לה כלום, ואתם 20-30 ק"ג שרזתה יעלו מהר מאד. אז אם היה לה אינטרס מסוים לרזות לתקופה מסוימת, השיגה את מבוקשה, אך לא מעבר לכך.

המאהב המטפל - לא בדיוק רואה איך הוא יעזור בבניית הזוגיות. עד כמה שאני יודעת כניסת מאהב לתמונה רק מוריד התא החשק מהחוקי, אם כן כיצד אותם פרפרים למטפל אמורים לקרב את בני הזוג? ובעצם, בלי לשלם תועפות יכולה היתה למצא לה איזה גבר אחר להתאהב בו, ואז היו מגיעים כלה ריגושים

מה לעשות, אני לא רואה את הטיפול כמשוה סטרילי מנותק מרגשות מתוכנת, אני בהחלט רואה שני אנשים, ממינים שונים, המבלים בצוותא פעם בשבוע, במצב מאד אינטימי, ואני מאמינה שהמטפל אינו מלאך, ואינו מחשב, ויש לו הורמונים, ואי אפשר להתכחש אליהם.

אגב, שלא ישמע שאני מתנגדת לטיפול, ממש ממש לא! ולא פעם הוא אכן פועל גדולות ונצורות, אני רק משתפת אתכם במחשבותי כיצד לנטרל את בינו/לבינה מהטיפול, שלדעתי, גם אם לטווח הקצר נראה שזה עוזר, לדעתי בטווח הארוך זה רק מזיק. זה מין עטיפה של שוקולד שיש מתחתיה ארס.
אני כן מאמינה במטפל שהוא מאותו המין, או לפחות שיהיה הפרש בגיל של 25 שנים, אז הסכנה פחותה בהרבה.
אבל מטפל צעיר, אמפטי, חינני, עם מטופלת צעירה, אני רואה שם מתכון לצרות. וגם אם הצרות לכאורה לא מתממשים, אני רואה בהטמעה של הטיפול מרכיב הרסני.

המטפל של הבחורה השמנה בגלל תאבון בריא (!) שמשמינה חזרה מיד בסיום הטיפול הוא בעצם הומוסקסואל וכשהיא מגלה את זה היא מבינה שיש לה את הכוחות לרזות בשביל עצמה אם היא רק רוצה... ;)
למקרה שהמסר שלי לא הובן- אנחנו יכולים להמציא כל מיני תסריטים שונים ומשונים, אבל זה חסר משמעות. בסופו של דבר יש את המציאות. במציאות, כפי שאני מכיר אותה, טיפולים, גם בין מטפל למטופלת, גם אם אין פער גילאים משמעותי (מה גורם לך לחשוב, אגב, שמטופלת צעירה לא תימשך למטפל מבוגר?), מצליחים הרבה פעמים ומביאים לשיפור ניכר באיכות החיים של המטופלים. כשהם לא מצליחים, הסיבה לרוב מורכבת ולעיתים רחוקות מאוד יש לה קשר ישיר לרגשות רומנטיים בין המטפל למטופלת או להפך.

רועי

לא, היא החליטה שהיא לסבית,
אגב התאבדות זו הדרך הבטוחה ביותר להרזיה, לא מעלים בחזרה!
אני מבינה שהתאהבות, וקשר נפשי מקלים על האדם לקבל מהשני, רואים בו אחד שרוצה את טובתינו, וגם הרגשות החיוביים מאפשרים יותר לשמוע ביקורת, או לנתח את הדברים, ולהיות מודעת לדברים, והרצון לראות את המטפל/ת בכל שבוע הוא מנוף להפנים את המסרים. או קיי.
אם כל זה, אני חושבת שכל קשר הדוק, לאו דוקא מטפל/מטופל, בין שני המינים, שאינו על בסיס של להיות זוג, הוא בעייתי, ולא מוציא מן הכלל את הטיפול הפסיכולוגי.
אגב, אם אנחנו מאמצים את השיטה של מטפל/מטופל מטפלת/מטופלת, אף אחד לא יוציא נפסד מבחינה כלכלית!
קצת קשה לי לראות בחורה בת שלושים מתאהבת בגבר בן 65, אז אני חושבת שהפרש גילים משמעותי כן יכול לשחק תפקיד, כמובן שתמיד יש יוצאים מן הכלל

"המאהב המטפל - לא בדיוק רואה איך הוא יעזור בבניית הזוגיות. עד כמה שאני יודעת כניסת מאהב לתמונה רק מוריד התא החשק מהחוקי, אם כן כיצד אותם פרפרים למטפל אמורים לקרב את בני הזוג? ובעצם, בלי לשלם תועפות יכולה היתה למצא לה איזה גבר אחר להתאהב בו, ואז היו מגיעים כלה ריגושים"

חחחחח אם את מנסה לקלקל אותי.... את לא תצליחי :):):):):)

עוד כתבת :

"אגב, אם אנחנו מאמצים את השיטה של מטפל/מטופל מטפלת/מטופלת, אף אחד לא יוציא נפסד מבחינה כלכלית! "

אם הבנתי אותך נכון, אז דוקא כן יוצאים נפסדים מבחינה כלכלית
מאהב מחוץ לנישואין גורם להפסדים כלכליים עצומים - ביהמ"ש לענייני משפחה מוסמך לבטל מזונות של אשה שבגדה בבעלה , היא עשויה לאבד את זכויותיה למשמורת על ילדיה, בעל שמוכיח שאשתו בגדה בו יוכל לנשלה מחלקה ברכוש המשותף.
בקיצור ...... לא מומלץ לבגוד מבחינה כלכלית !! :):):):)

וברצינות...... אני התאהבתי במטפל שמבוגר ממני ב-15 שנה והוא לא יפה בכלל , אבל היופי הפנימי שלו מדהים. ואנחנו גם שותים קפה בפגישות (הוא מכין לי :):)....
אז אין קשר בין הפרש גילאים להתאהבות.

מה שאני כן מסכימה איתך, שבעלי , למשל, בהתחלה ,לא התלהב שאני הולכת לטיפול, ולא בגלל ההוצאה הכספית , אלא בגלל שהוא לא הבין למה אני חייבת ללכת דוקא למטפל גבר ולא למטפלת אישה.

אגב, יש לי חברה מאוד טובה שהיא שיננית במקצועה, נשואה, וגם בה התאהבו מטופלים נשואים, במקרה הספציפי הזה זה קצת יותר מסוכן, נראה לי :):):)

ורנננה, הייתי שמחה לקרוא מה את חושבת על כל השרשור הזה.
לשמוע נקודת מבט של מטפלת אישה.

חחחחח אם את מנסה לקלקל אותי.... את לא תצליחי :):):):):)

את מה לקלקל? עם הזוגי או עם המאהב-מטפל???


מאהב מחוץ לנישואין גורם להפסדים כלכליים עצומים - בקיצור ...... לא מומלץ לבגוד מבחינה כלכלית !! :):):):)

אם כבר זה נכון לבית הדין וממש ממש לא לבית המשפט, אשר התנגד לאפשר פגיעה כלכלית באשה שבגדה!!!

וברצינות...... אני התאהבתי במטפל שמבוגר ממני ב-15 שנה והוא לא יפה בכלל , אבל היופי הפנימי שלו מדהים. ואנחנו גם שותים קפה בפגישות (הוא מכין לי :):)....

15 שנים זה לא הפרש משמעותי, 25 כבר יותר משמעותי, נראה אותך מתאהבת באדם שמבוגר ממך בהפרשים כאלו ויכול להיות אבא שלך!

אגב, יש לי חברה מאוד טובה שהיא שיננית במקצועה, נשואה, וגם בה התאהבו מטופלים נשואים, במקרה הספציפי הזה זה קצת יותר מסוכן, נראה לי :):):)

להתאהב אפשר בכל אחד, מטפל, שיננית, רופא, מורה, בעל חנות מכולת, נהג, ולכן כל אחד שנמצאים אתו בקשר אינטמי פרטי, בו חושפים את צפונות הלב הוא בהחלט מועמד להתאהבות, אני לא מאמינה בקשרים אפלטוניים, לעיתים נדירות זה 'עובד, גבר ואשה, הנמצאים בקירבה נפשית, מכל סבה שהיא, בהחלט מביא לרצון לפחות של קרבה פיזית, ומי שמכחיש את זה, מנסה לשקר את עצמו, או שלא היה בכזו סיטואציה. זה דבר טבעי שבא לנו, מבלי אשר יש לנו יכולת לשלוט על זה.

אני לא אומרת שתמיד נממש את הרצון, אבל הוא יהיה קיים.
ורנננה, הייתי שמחה לקרוא מה את חושבת על כל השרשור הזה.
לשמוע נקודת מבט של מטפלת אישה.

אני מתחילה להגדיר את הזהות שלי דרכו.
עיניו של המטפל הוא למעשה המראה לעצמי, הוא המשלים שלי כרגע וביחד איתו אני יכולה לעשות טיפול (וכאן ההבדל מישהי בין סתם מאהב מחוץ לנישואין לפסיכולוג/ מטפל) .
כשהמטרה שלי - אני רוצה להגיע לשלב שבו אני אמצא את ההשלמה הזו והמראה הזו בתוך עצמי , ואוכל לטפל בעצמי בלעדיו.

כשאני אומרת שאני מאוהבת במטפל שלי, אני למעשה אומרת לעצמי - אני לומדת לאהוב את עצמי יותר שלמה. אני אוהבת את המטפל שלי שהוא בעצם המשלים שלי, אני מוכנה לשפר ולשכלל את החיים שלי רק מתוך אהבה. המטפל הוא המראה שלי, אני מתבוננת במראה ורואה את עצמי דרכו באהבה.
אני רוצה להפסיק לפחד מכל מיני דברים, אני לומדת להכיר את עולמי הפנימי באמצעות עיניים נוספות .יש לי אתגרים חדשים שלא ידעתי על קיומם בי עד שפגשתי את המשלים שלי / את המטפל שלי.
יש בהתאהבות הזו חיפוש אחר השלמת העצמי ולאו דוקא דרכו כי אם בנפשי
וכך האהבה שלי אליו בסופו של דבר מתורגמת לעולם של עשייה פעילה .

גם כשאדם מחפש ריגושים עליהם דיברת / מאהב מחוץ לנישואין, מה הוא בעצם מחפש?

הוא מחפש למלא איזה בור עמוק שקיים בתוכו- מחפש אהבה, משמעות,אחר משהו שהיה לו פעם ואבד וכו' וכו'.

שירהל'ה חמודה, קראתי את מה שכתבת, וצר לי לומר לך שזה נשמע שאת ממש מנסה לעשות לעצמך שטיפת מוח, הרבה מאד מילים, שמכסות על דברים אחרים לגמרי
לא מצליחה לעשות כאן פונטים אחרים או בולד, אז אני רק אכניס במרכאות את הציטוטים ממך.

________"אני מתחילה להגדיר את הזהות שלי דרכו.
עיניו של המטפל הוא למעשה המראה לעצמי, הוא המשלים שלי כרגע וביחד איתו אני יכולה לעשות טיפול (וכאן ההבדל מישהי בין סתם מאהב מחוץ לנישואין לפסיכולוג/ מטפל) .____"
נשמע לי כמו המון מילים מפוצצות בלי שום משמעות.
מה את רוצה לומר, שהוא המראה שנותנת לך ביקורת על עצמך? איך את רואה את הזהות שלך בעיניים שלו? כיצד זה מתבטא? מה זאת אומרת הוא המשלים שלך? הוא החצי שלך בחיים? איך הוא משלים אותך, מלבד היכולת שלו לתת לך כלים למצא את עצמך בעצמך בתוך האני האמיתי שלך בפנים, כאשר הוא ממש לא חצי שלך, הוא בסך הכל מורה דרך בנבכי הנשמה שלך, וזה הבדל מאד עצום
כאשר את מדברת על חצי, הכוונה, למשהו שמחובר אתך, ששייך אליך, צר לי שירה'לה, המטפל הוא ממש לא חצי שלך ולא משלים שלך, את מהווה מקור של פרנסה עבורו, ואת צריכה לזכור את זה


_______"כשאני אומרת שאני מאוהבת במטפל שלי, אני למעשה אומרת לעצמי - אני לומדת לאהוב את עצמי יותר שלמה. אני אוהבת את המטפל שלי שהוא בעצם המשלים שלי, אני מוכנה לשפר ולשכלל את החיים שלי רק מתוך אהבה. המטפל הוא המראה שלי, אני מתבוננת במראה ורואה את עצמי דרכו באהבה. ____"
שירה, אלו עוד כמה מילים לא מדויקות בלשון המעטה שאת מנסה לומר לעצמך, כי כאשר את מאוהבת במטפל שלך, את רוצה חיבוק ממנו, את רוצה נשיקה ממנו, בפנטזיות שלך את רוצה לערטל אותו ולהתערטל, את רוצה אתכם ביחד פיזית ונפשית, ולא.... האהבה הזו היא לא אהבת עצמך, אלא רצון כנה ואמיתי לקבל אהבה ממנו, את בהחלט רוצה אותו כמאהב לכל דבר וענין, זהו רצון כמוס שאת לא מעיזה להודות על זה גם לעצמך, ולכן נ וח להלביש על זה כל מיני מילים גדולות.

_________"אני רוצה להפסיק לפחד מכל מיני דברים, אני לומדת להכיר את עולמי הפנימי באמצעות עיניים נוספות .יש לי אתגרים חדשים שלא ידעתי על קיומם בי עד שפגשתי את המשלים שלי / את המטפל שלי. __________"
זה טוב להפסיק לפחוד מדברים, ואם הוא מצליח להוציא ממך את הפחד בטיפול זה נפלא, אבל אין לזה קשר בהתאהבות שלך בו! אלו שני דברים, גם ממאהב חיצוני את יכולה ללמוד דברים, אם את מתאהבת במרצה של באוניברסיטה, זה ממריץ אותך ללמוד אצלו, ולהגיע להשגים ולנסות להבין את מה שהוא מלמד, ולהשקיע בעבודות, בהחלט, כל אלו ממריצים אותך, אבל זה לא סותר את המשיכה המינית שיש לך אליו

.

את יכולה להתאהב באומן, ולפתע תרגישי משיכה לדברי אומנות, תתחילי לגלות עולם שלא גילית קודם לכן, מרוב אהבתך אותו, תרצי להבין את יצירותיו, וכל זה תוספת למשיכה שיש לך אליו.

כך שהעובדה שאת מצליחה לקבל תובנות מהמטפל- ממש לא סותר את הדבר שבפנטזיה שלך את מאוהבת בו, וכן, שאת גם היית רוצה לתרגם את הפנטזיה למשהו יותר מוחשי.

ללא כל צל של ספק, המשיכה העזה אליו, הרצון להיות קרובה אתו, עוזרים לך לקבל את מה שהוא אומר.

כל מורה יספר לך שכאשר יש לו תקשורת טובה עם התלמידים, כאשר הם אוהבים אותו, כאשר הם נמשכים אליו, קל לו יותר לחנך אותם, הם מוכנים לקבל ממנו, הם מוכנים לשמוע את מה שיש לו לומר, ואז גם מבחינה לימודית וגם מבחינות אחרות הוא מצליח להקנות להם את מה שהוא רוצה.
בהחלט פלטפורמה של קירוב היא מקום טוב מאד כדי לקבל ולתת.

אבל השאלה אם אין לכך מחיר אחר מעבר למה שלומדים, ומקבלים.
כפי שאמרתי מכל מאהב אפשר לקבל, והוא לא צריך לקבל 300-400 ש"ח לפגישה כדי שתוכלי לקבל ממנו, ההבדל הוא שכאן מלכתחילה נבחר אותו מטפל מאהב בגלל היכולות שלו לתת לך לתובנות, אבל זה לא שולל שגם מאהב שנמצא ברנדום עדיין מסוגל לספק את הדברים הללו.

והשאלה היא שוב כפי שאמרתי מה המחיר?
לדתעי, פרפרים שמקבלים מאחר, בהחלט מורידים את המשיכה מהחוקי, הם לא תורמים לכך.
\והמטופלת, היא גם בן אדם, הוא חווה אכזבה מכך שהיא לא מצליחה לממש את הפנטזיות שלה, לא פעם היא גם יכולה להרגיש דחויה, ואולי אפילו מושפלת.
הנה היא פותחת את לבה לפני הברנש, מספרת לו על רגשותיה הטמירים ובינהם על המשיכה עליו, והוא עם פני פוקר, שומע את הכל במקצועיות ומגיב במקצועיות, בעוד שהיא דוברת מחדרי לבה, הוא מדבר מתוך המוח, יש בזה משהו לא נעים, בלשון המעטה.

חשבי לבד על כל תופעות הלוואי שיש לאותה התאהבות, אשר בשונה בהתאהביות אחרות שלא ממומשות, כאן יש מפגש שבועי אינטימי..

אני אישית לא הייתי רוצה להיות במצב כזה, לא הייתי רוצה שאדם שאני מתאהבת בו, יש בו מין 'עליונות' כלפי, בי אישית זה היה מאד פוגע.
אני מבינה שכל אחד הוא גם אחר, והתחושות של כל אחד הן אחרות, אז אולי את מרגישה אחרת עם הדבר הזה, אולי כמו שהתלמידים נהנים להתאהב במורות שלהם, אבל שוב, לי אישית מפריע הדיסטונס, המצב שאני חשופה בצריח, בעוד שהוא עוטה שריון
אילו אני הייתי במצב כזה, הייתי שמה לעצמי קודם כל אתגר כדי להוריד לו את השריון ולהיות במצב מאוזן של שוויון,
ומשם הייתי עושה את ההחלטות שלי, אבל קודם כל להיות במצב של שוויון, ואני רואה בסיטואציה כפי שהיא משתקפת מהספור שלך, חוסר שוויון בולט, ודי משפיל, ולי זה מפריע
נכון, שיאמרו שאני לוקחת זאת לפסים אישיים, ולא כך הדבר, כי המטפל הוא מקצועי ובלה בלה בלה, ועם כל זה, בי זה היה פוגע

אז מה את ממליצה לי לעשות?

מה את היית עושה במקומי?

שני דברים .
אחד קשור למה שכתבת שירה .
בתקופת הלימודים שלי , כשלמדתי תחום טיפולי ,ההינו חייבים לעבוד במקום שבו יש ,נוער במצוקה , או ילדים מבתים הרוסים, פגועים, מוכים, כדי שהלימודים העיוניים והמעשיים היו כאחד, וישלימו זה את זה.
וועוד חובה של הלימודים היתה , ש לכול אחד ואחת היתה חובה להשתתף בסדנא , שבו מעלים התמודדיות, שאלות ,ומקבלים יעוץ מהחברים לקבוצה, לגבי מיקרים קשים שנתקלים בהם במהלך העבודה .
אז לכול אחד היה חייב להשתתף בסדנא קבוצתית , עם פסיכולוג או עובד סוציאלי שמנחה,
ופעם בשבוע ,היתה פגישה פרטית באותו האופן , רק בצורה אישית עם עובד סוציאלי ,או פסיכולוג .
אז לי היה מנחה , שהיה מקסים , היתי נפגשת איתו פעם בשבוע, והוא היה מכין לי שוקו מושקע ,ליפני כול פגישה .
ככה הזכרת לי , בגלל הקפה שכתבת .
דרך אגב , ממש לא התאהבתי בו , למרות שהוא היה בחור די נאה. וחוץ מזה הוא היה נשוי +ילדה קטנה , אבל זה לא מה שהיה מפריע לי, אם ליבי היה אומר אחרת .
דבר שני שקרה לי לאחר שנה , עם פסיכולוגית שהיתה נפגשת איתי , בהגדרת אותו התפקיד של יעוץ אישי על מיקרים בעבודה, כמו הבחור למעלה .
הבת שלה הנרגה בפיגוע , והיה יום שלא יכולתי להגיע ,בגלל שהיתה אזכרה לחברה שלי , שנהרגה בתאונת דרכים .
וככה סיפרתי לה למה אני לא יכולה להגיע , וסיפרתי לה ארוכות על החברה שלי, אבל כי היא שאלה אותי שאלות ,לא בקטע של טיפול , כי זה רחוק מטיפול .
אז אחרי הפגישה הזאת כשקמתי ללכת, היא ביקשה לחבק אותי , ונתנה לי נשיקה .
מאוד הובכתי הרגשתי לא נעים ממנה, אבל הבנתי לאחר שיצאתי, שכשדיברתי על הכאב שלי , היא הזדהתה מאוד .
לא רציתי להכאיב לה או משהו , וזה גם לא היה מטרת הפגישה , זאת אומרת מטרת הפגישה היא לא טיפול ,אבל הרגשתי רע עם עצמי .
דבר שלישי ואחרון כי שלוש פעמים כי טוב.
ביום שישי פגשתי האת המרצה שלי ,שלימד אותי פסיכולוגיה, פתח את התענינותי הגדולה ,לתחום והשפיע עליי רבות .
הוא הומו סקסואל , אבל כשפגשתי אותו נורא נורא התרגשתי , ודפק לי הלב , ורוב הפגישה הקצרה איתו הודתי לו על הצוהר שהוא פתח לי לפסיכולוגיה ושהוא השפיע עליי רבות וכו ...
גם בסוף הוא נתן לי נשיקה על הלחי , ואז חשבתי לעצמי , אני מבינה את התרגשות , אבל למה הלב דפק לי ? בגלל שהוא היה דמות סמכות ?וגם הוא הומו .
קצת מזכיר את מה שכתבתם על ההתאהבות במטפל
אבל לא מאוד דומה כי לא התאהבתי בו בכלל .
התכוונתי לכתוב 2010 תווים כמו השנה , אבל התפקשש לי

ניראה לי ככה, לא יודעת
שבטיפול המטפל אמור לרדת לעומקה של הבעיה של האדם . שיכולה לנבוע מחסך בילדות , כך הבנתי מרוב הפסיכואנלטיקאים , כמובן שלא רק מחסכים וטיפול "לא נכון " כמו שהם מגדירים , אלה מעוד דברים שקטונתי מלהבין, ולכתוב את זה כאן
אז ניראה לי , שהמוטופל אמור לצאת עם תובנות וכלים לחיים , להתמודד עם הבעיות שלו .
ואולי גם מודעות , לבעיות אלו או אחרות.
אז אולי בחורה, שנמצאת בטיפול , ומרזה בשביל המטפל שלה , לאחר סיום הטיפול היא תצא עם תובנות וכלים , והיא לא תצטרך את המטפל כדי להרגיש טוב עם עצמה .
אני ממש מסכימה עם מה שנכתב פה , על בגידה בבן זוג .
עם בן זו או בת זוג, צריך כול הזמן לחדש את היחסים , ולהתגבר על השיגרה ,של להיות ביחד .
לעומת אדם שאתה נפגש איתו רק למטרה מסוימית , שהיא בדרך כלל קיום יחסי מין , בלי כול הדברים שמסביב .
לא יודעת אולי בגלל שממרום 30 השנים שאני חיה , בגדו בי פעם אז אני כבר לא מאמינה הגדרות יחסים.
היה עוד משהו לכתוב בקשר למה שנאמר כאן , אבל שחכתי .
רק שאלה קטנה
היתה לי פאדיחה קלה , שנכנסתי אתמול לשרותים , ראיתי בחורה שלמדת איתי .
וקצת התלוננתילפניה על משהו שלא הבנתי מהשיעור , שגם אחרים לא הבינו ,והמנחה חזרה וחזרה על זה כמה פעמים .
גם קצת אמרתי משהו בקטנה על המנחה שהיא לא הסבירה טוב ,או משהו כזה .
הבחורה שלומדת איתי הצביעה על הדלת של השרותים ויצאה , והבנתי שהמנחה נמצאת שם .
אז רצתי אחריה ושאלתי אותה אם היא היתה בשרותים , והיא ענתה לי שכן .
לא ידעתי מה לעשות אז חזרתי לשם ושאלתי את המנחה שוב , על החומר ואמרתי לה שאטני מעריכה את איך שהיא מלמדת .
וזה באמת נכון . היא באמת מקסימה , וגם כשאתמול הרצתי דאחקות בכיתה ,היא זרמה איתי .
באמת השעורים אצלה מענינים , ויש דאחקות לפעמים .
מה לעשות לפי דעתכם?
שירה גם כתבתי לך לאיי מייל.

ספרי לי על הדאחקות במייל :):):)

לילה טוב חמודה

לתפיסתי אנשים מביאים לקשר טיפולי, את מה שהם מביאים לכל קשר בחייהם- פחות או יותר.
כמו עם ילדיהם, בני זוגם, הוריהם, חברים שלהם ואפילו עם השכן מוועד הבית.
התפקיד של המטפל- ופה אני מאוד מסכימה עם רועי, הוא לעשות משהו נוסף בתוך הטיפול, חוץ מאשר להיות בקשר עם המטופל.
למה מטופל או מטופלת מפתחים רגשות רומנטים למטפל? מה זה חוסם באפשרות שלהם לעבוד על עצמם ברובד פנימי, מה זה מאפשר? אלה שאלות כלליות שאפשר לברר.
קיים גם הקוטב השני של התאהבות בתוך יחסי מטופלים, קיימים גם אכזבה ותחושות דחיה מצד המטופל למטפל, ויש אהבה חברית, אנושית שלא חייבת לקבל פירוש רומנטי, אלא יחסים של חיבה ואיכפתיות. זה לפעמים נראה מובן מאליו שלמטפל איכפת ממטופליו, ומהצד השני יש מטופלים שפשוט מאוד מחבבים את המטפל שלהם בלי שזה יהפוך להיות "הדבר עצמו".

רננה
היה מעניין לקרוא את מה שכתבת. באמת זה מעניין לראות את הנושא הזה מהבמט הנשי.
בכלל לפי דעתך יהו יותר סיכויים שבחור יתאהב במטפלת , או ששבחורה תתאהב במטפל ?
לי ניראה ,שאולי בגלל השוני באופי בין בנים ובנות ,יש ותר סיכוי שבנות יותר מתאהבות במטפל לא?
דרך אגב ראיתי בפורום תפוז ממזמן, שביקשו המלצה למנחה טובה בצפון , ומשהו נתן את השם שלך, עם המלצה חמה , שאת מלמדת טוב .
ניזכרתי בזה אתמול
שירה
ראיתי שכתבת לי .ואחזור אלייך אחרי העבודה .
כאילו משעה 17 צפי להודעה ממני במייל .
בכול מקרה שיהיה לכן, ולכולם יום נעים

אמרים שסייג לחוכמה , שתיקה
אין לי מה לכתוב .
היום ריאתי כמה כוח יש לשקט , .עם אותו הילד.זאת הפעם השניה שזה קורה לי איתו.
חשבתי שהדיון על הטיפול ימשיך או משהו....
בכול מקרה , בלי קשר לנושא , התגעגעתי לקרוא את מה שאתם כותבים , וגם להגיב .
טוב, כמו שאנחנו שריןם לילדים
"סבלנות סבלנות לא קונים בשום חנות"
אחכה בסבלנות ,ף עד שכולם יתפנו מהעיסוקים שלהם , ואמשיך לקרוא את המאמר על .........
",,, ללמוד או לא ללמוד בבית ספר" מאת שכחתי את שמו הפרטי ושם משפחתו ברונר .
יאללה הממן הזה אקבל יותר 60 אני מקווה

ואיי בחיי, כמה אפשר ורצוי ללמוד לפעמים מילדים.!!!!!
ובלי קשר.........
היום בעבודה בגן ,הגגנת הראשית שהיא במקרה הבסוית שלי לא הייתה .
בכלל , למעט ממני כול מי שהיה אמור לעבוד היום, לא היגיע מסיבותיו שלו.
אז הילדים, שרגילים לחוקים מהגננת הראשית כול יום, ניסו היום קצת למתוח את החוקים , ועשו דברים שבדך כלל הם יודעים שאסור להם.
אז למשל הם הצליחו בפיקחות בחוכמה ומה לא, לעביר יותר מחצי מהצעצועים שלהם מעבר לגדר לחצר של השכן , ממש מתחת לאף של אחת הגננות .
מעניין שכמה ילדים עשו את זה בעבודת צוות, בדרך כלל הם רבים על דברים קטנים .
ניראה לי שכשצריך אפשר להגיד , שהם יודעים איך להסתדר,
כמו בספר של מסעות גוליבר , ששתי ארצות שגוליבר ביקר בהן רבו ,איך צריך לחתוך את הביצה, לאורך, או לרוחב.
נ.ב
אין לי מה ליכתוב

אם תמשיכו להוציא כסף שאין לכם רק תמשיכו להסתבך
בעלך חייב ייעוץ כדי לדעת איך להדק את החגורה
המצב אחרת רק ילך ויתדרדר.
הריבים הם כנראה תוצאה של הלחץ, לכן צריכים לטפל בבעיה.

את מתארת מצב קשה של סיחרור, של תחושה שהדברים רק הולכים ומחמירים ולא ברור מתי ואיך את ובעלך תיחלצו ממנו. נראה לי שכדאי לחלק את ההתמודדות לשניים: ראשית, את ובעלך צריכים לפעול במישור ה"מציאותי", כלומר להשיג מיידית יעוץ פיננסי בעזרת רשויות הרווחה או גורמים אחרים שיוכלו לסייע לכם לצאת מהסיחרור אליו נקלעתם.
מן הסתם מצב כלכלי קשה גורם כמעט באופן בלתי נמנע למתח ולמצוקה נפשית ולכן מישור נוסף שחשוב שתתייחסי אליו הוא המישור הנפשי. ניתן להשיג טיפול פסיכולוגי חינם דרך מרכזי בריאות הנפש השונים וכך להתחיל לעבד את הלחצים שאת מצויה בהם, לחצים שכפי שאת מספרת משפיעים גם על מצבך הגופני. במקביל, אני מציע שאת ובעלך תנהלו שיחה כנה וגלויה על תחושותיכם ותוכניותיכם לעתיד. תקשורת פתוחה תסייע להפחית את המריבות ביניכם ואולי גם תאפשר להתקדם ביחד לקראת הסכמות משותפות בענייני הוצאת הכספים ועתידכם הכלכלי.

בהצלחה
רועי

מצטערת הייתי צריכהל נסוע לתל אביב באופן בהול , לכן חתכתי באמצע
לא יודעת יצא לי באלגאן ,
בקיצור ......
לא אנדנד יותר.
רועי ,, כמו שכתבת לי , ואני נענת לכך בשימחה. ,נתראה בשמחות, אבל לא רק בשמחות .
ואהבתי את הציטוט שהבאת , מהסטיקר סליחה על חוסר הדיוק,
כול אחד צריך מקום שפוי כדי להתשגע" זה הולך ככה ?
אני מאמינה שנתראה ,ואמישיך לכתוב פה .
הדבר הכי גדול שקיבלתי ממך רועי, זה שעזרת לי,במשך כול התקופה , בדברים שכתבת לי.
ובנוסף לכך נתנת לי את היכולת להשתמש ,בכלים , ובעצות, כדי להתמודד גם מחוץ לחיים הוירטואלים .
כמו שהיית נוהג לכתוב לי , הפסיכולוג הקטן שיש לאדם בראש (שוב סליחה על חוסר הדיוק) שיכול להשתמש בעצות האלו גם כאשר הוא לא נימצא מול הפסיכולוג, או במקרה שלי מול היעוץ הוירטואלי .

אוף , אני מרגישה שאני נמרחת כמו מסטיק אז עדיף לסיים כך.
היתה לי שאלה על אוטו קרנברג, אבל לא חשוב, זה גם ככה לא מעניין אף אחדחוץ ממני איקון של קריצה
יאללהבי
יעללללללללל
בקרוב אחליף את השם


.

הפורום שלנו לא עוסק רק בגירושין או בפיטורים אלא בכל מצב משבר או מצב לחץ אפשרי, מה שאומר לתפיסתי הוא לא מדי ממוקד. ועם זאת, כפי שכתבתי כבר לא הייתי רוצה להתחרות בפורום אחרים ובמקום זאת הייתי רוצה לשמור על הנישה שלנו. כחבר (בניגוד למנהל) בפורומים מקצועיים שונים אני יודע שיש דיונים שמתאימים לפורום שעוסק באתיקה, למשל, ודיונים אחרים שמתאימים לפורום שעוסק בסוגיות טיפוליות ואני משתדל לשמור על גבולות הפורומים השונים, למרות שברור לי שבשני הפורומים יש אנשים מקצוע מוכשרים שבקיאים בשני התחומים. מאותה סיבה, אגב, אני מעדיף שלא נפתח דיונים בנושאים תאורטיים, אף על פי שבאופן אישי הנושאים הללו מאוד מעניינים אותי.

שתהיה גם לך שנה מצוינת
רועי

הבנתי את כונותך .
בזכותך, הלכתי היום לעבודה, עם חיוך !
המשך יום טוב
מיעל

היי גוגלה
ברוכה הבאה לפורום. את מתארת מצב שאפשר להתייחס אליו כאל "משבר חיובי". נולדו לך במזל טוב תאומים מתוקים והדבר הביא למהפך בחייך. אין ספק שזו תקופה לא קלה, רגשית ופיזית, בחייה של כל אם (ואב) ואין להבנתי הרבה מה לעשות מלבד לחשוק שיניים, להיעזר בכל מי שמוכן לעזור (חברים, משפחה) ולחכות שהתינוקות שלך יתבגרו מעט וכולכם תיכנסו לשיגרה חדשה וברורה יותר. את מוזמנת להיוועץ בנו ולפנות בכל שאלה שמטרידה אותך.

רועי

איזה כיף שהצטרפת אלינו מהפורום של הנשואים !

אני אשמח אם תישארי !!

בכל מקרה אבוא לבקר אותך גם שם.

שיהיה לך לילה קל ואל דאגה הילדים גדלים ומשנה לשנה זה נעשה קל יותר (חוץ מהשעורי בית והמבחנים :):) .

ואם יש לך כבר מטפלת, את יכולה להעזר בה ולצאת קצת עם בעלך מידי פעם מהבית, אפילו רק לשעה לעשות ביחד הליכה בחוץ.
זה יעשה טוב לשניכם !

בכל מקרה, שמחה לקרוא שיש לך כל כך הרבה תמיכה.
ושמחה שהגעת לפורום שלנו.

שתהיה שנה אזרחית מצוינת , המון בריאות ואושר לך ולבני משפחתך!

אשאר אתכם, נראה מעניין פה
:)

כל שרציתי היה לישון ולישון
ואם הייתי צריכה לתת תיאור איך נראה עולם הבא, הייתי מתארת אותו כמקום שאפשר לישון עד שמתעוררים לבד מבלי שיעירו אותך!
\העייפות התמידית הזו שפשוט לא עוזבת אותך לרגע.
תרשי לעצמך לישון מתי שאת יכולה, את חייבת את זה לגוף שלך, הוא חייב את שעות השנה הללו.
זה לא בזבוז לישון, זה הדבר הנכון לעשות
לאט לאט יהיה לך יותר קל, הם ישנו את הלילה, השעון הביאולוגי שלהם יתאזן, והכל יראה אחרת
בינתיים תני לדברים לזרום, זה המחיר למתנה שקבלת.
תגידי לעצמך שזה רק מצב ביניים וזה יעבור עוד חודש ועוד חודש ודברים יראו לגמרי אחרת.

.

כנראה מתקרבים לפסח, עם כל השאלות שלי.
מה דעתך בגדול על פנטזיות, האם הם יכולים לקדם אותנו או לקבע אותנו במצב לא טוב?
מצד אחד אלו כנפיים להגיע למקומות שלא נגיע אליהם במציאות, ויש בהם מעין סם מרגיע, מצד שני אולי יש בהם מהשלילה, כאשר יטשטשו קצת בין המצוי לנשאף?

היי מישהי
המילה "פנטזיות" היא מאוד כללית, פנטזיות יכולות להתייחס לדברים שונים ומשונים, להיות ריאליות יותר וריאליות פחות, להיות אדפטיביות או מגבילות. בלי לחלום או לפנטז אי אפשר להתקדם הלאה - אם נניח שמה שיש לנו עכשיו זה כל מה שיכול להיות לנו אי פעם לא נטרח לעשות שום מאמץ לשינוי. מאידך, פנטזיות גרנדיוזיות מדי, או כאלו שאנו שקועים בהן עד כלות, על חשבון פעילות במציאות, ישמרו אותנו גם הן מקובעים במקומנו.
אני מקווה שזה עונה לך על השאלה, ואם לא- את מוזמנת לפרט על סוג הפנטזיות שהתכוונת אליהן.

רועי

אנחנו מתקדמים לאו דווקא בגלל פנטזיות, אלא בגלל אתגר, בגלל אמביציה, ואולי גם חלומות, אבל לא פנטזיות.
הפנטזיות כפי שאני התכוונתי אליהם הינן דברים שלאו דוקא מדרבנים אותנו להתקדם בחיים, אלא יותר, לנסות להיכנס לעולם שבו אנו יודעים שלא נהיה במציאות, לטוב ולמוטב

תודה לך מישהי על השאלה החשובה. כאשר מדובר בתחום הפסיכולוגי הגבולות בין פורום תמיכתי לפורום שאינו תמיכתי הם שרירותיים במידה מסוימת ועמומים במקצת ולכן חשוב לי להבהיר מהן מטרות הפורום הזה מבחינתי כמנהל (רננה מוזמנת כמובן להוסיף את דעתה האישית בעניין, אך נדמה לי שאנחנו רואים עין בעין).
הפורום הזה הוא פורום מומחים, הכוונה היא שהוא נועד בעיקר לענות על שאלות או התלבטויות הקשורות לנושאים רלבנטיים (במקרה שלנו: משברים ומצבי לחץ למיניהם). בניגוד לפורום תמיכה, שבו הגולשים בעיקר משתפים בקורותיהם וזוכים לעידוד או עצה, הפורום הזה הוא ממוקד והפורמט המרכזי שלו (גם אם לא בהכרח היחיד), כפי שאני רואה זאת, הוא פורמט של שאלה-תשובה.
קיים באתר פורום תמיכה מצוין ואין לי כל כוונה להתחרות בו. מלכתחילה הבהרתי שאני לא מעוניין כרגע לנהל עוד פורום תמיכה וצר לי אם אני מאכזב בכך את חלקכם. לשאלתך, הפורום, בדומה לפורומים רפואיים, נועד לעזור בייעוץ מקצועי ראשוני. כפי שבפורום על מחלות לב לא יתבצע ניתוח לב פתוח וירטואלי, כך גם כאן לא יינתן טיפול אלא הכוונה ראשונית בלבד.
אני מקווה שהדברים ברורים יותר כעת...

רועי

אתה מתכוון שהפורום מיועד לשאלות הד הוק, שאלתי, קבלתי תשובה, קבלתי חשבונית וזהו!
מבלי לדווח על הקורה בשטח, מבלי לשתף, מבלי להיות מעורים יחדיו בתהליכים, אלא כספומט של שאלות תשובות?
חשוב מאד לדעת את כוונתך, ואני מאמינה שחשוב לך מאד שהפורום יתנהל על פי הפורמט שקבעת, ונראה שלי שבעצם לא אמורים להיות בו שרשורים ארוכים שבו משתתפים הכותבים, אלא הכותבים רק כותבים את שאלתם, ואת התשובה אתה או רננה מספקים, ובזה תם הענין.

אני מסכימה עם רועי לגבי מטרת הפורום. אני מבינה שלחלק מהמשתתפים עשוי להיות בכך מן האכזבה, ובכל זאת יש ערך רב לפורום בו אנשים יכולים לשאול שאלות ממוקדות ולקבל תשובות בהתאם.
אני מוצאת שבשרשורים הארוכים קשה לתת מענה ממוקד ולאתר צרכים של פונים. בעוד ששאלות ספציפיות יכולות לקבל מענה ממומחה, ולאחר מכן ניתן לפתח את הנושא במידת הצורך.

דברת על תשובה ממוקדת
ואחר כך דברת על פיתוח הדברים בשרשורים, נראה לי סותר!
אם הכוונה לשאלות ותשובות, אז כיצד הדברים יתפתחו בשרשור, האם את מתכוונת שכאשר רוצים לפתח את הענין יש לפתוח שרשור בנפרד?

לא חושבת שיש סתירה בין הדברים. יש פורומים בהם אפשר לקבל תשובה, להתייעץ נקודתית. וגם לקבל התייחסות ממשתתפים אחרים בפורום.

ברצינות שאתקשר לגן ואגיד שאני לא מרגישה טוב , למרות שזה לא האמת .
פשוט אין לי כוחות ללכת לעבודה.
בזמן האחרון אני מרגישה שם לא נחוצה , בתפקיד עציץ .
אף פעם אף פעם לא קרה לי שהבוס\ית שלי לא סמכו עליי , ולא קרה שום דבר חריג, מתחילת השנה, שמצדיק את החוסר האמון בי.
דיברתי איתה אתמול , אבל אל קיר יותר קל לדבר.
אתמול היא רצתה לראות איך אני מחתלת את הילדים , והסבירה את זה כרצון להתיעלות, ושהיא הבוסית .
מה זה השטיוןת האלה , החלפתי חיתולים מתחילת השנה, ובכול הגנים שעבדתי בהם , ומה היא רוצה ממני?
בקיץ , עבדה איתי בחורה שעתשה שנת שרות שלא אהבה להחליף חיתול, אז לפעמים הייתי מליפה לבד ל15 ילדים .
ואני ממש לא נגעלת מהצואה שלהם , לא שמה כפפות.

למעט שירה .(תודה שירה )
טוב אני בכול מקרה אמשיך לכתוב על מצוקותיי , ואולי בסוף יצא לי מזה הספר.
טוב בפרקים הקודמים
שתי שכנות שלי התאבדו , אחת שרפה את עצמה , אחת קפצה מהגג .
אני מרגישה שלא מעריכים אותי בעבודה , הבוסית שלי מנסה לשכנע אותי להאמין בבא שלה , הגורו ,
ואמרה לי שיפה אני לא , לא סומכת עליי בלי סיבה.
בזמן האחרון אני הולכת לשם בלי הכיף שהיה לי , למרות שהילדים אוהבים אותי.
פרק 18
את הימים האחרונים בילתי בין הדברים שצרכים לעשות ובין המיטה .
קמה כמו אוטומט בבוקר הולכת לעבוד , ללמוד פעם בשבוע, ואת שאר הזמן אני מבלה במיטה.
אף פעם לא ההיתי כך.
היום חזרתי מהעבודה עברתי בסופר וקניתי חבילה של שוקולד ציפס, וגמרתי את החבילה .
בזמן שאני כותבת שורות אלו מתאפקת שלא ירדו לי דמעות .
וכש התעוררתי היה חושך בחוץ .
כתבתי פה גם דברים שלא קשורים למצקותיי , ואני יודעת שזה לא פורום תמיכה . אבל לא אכפת לי
אולי מחר אני אצא עם אותו בחור מליפני שבועיים , אבל לא מתחשק לי , אני לא באמת מרגישה אילו משהו. ויש לי מאז מלא בחילות
אוי אוי אוי

אני לא מרגיש שהתעלמתי ממך, את כבר יודעת שאני מעריך אותך ואת נוכחותך פה. עם זאת, כפי שכתבת בעצמך, זהו לא פורום תמיכה ואין לי כל כוונה שהוא יהפוך לכזה. על סמך היכרותי השטחית איתך יש לי תחושה די ברורה שאת זקוקה לטיפול פסיכולוגי, ויפה שעה אחת קודם. פורום תמיכה כזה או אחר לא באמת יסייע לך בפתירת המצוקות והקשיים מהם את סובלת.
אני אשמח מאוד להתייחס לשאלות רלבנטיות מצידך בנושאים הקשורים לפורום, אם יהיו כאלו.

היכולת שלך לחוות את הרגשות , גם את הרגשות הקשים , בלי להתכחש להם/לברוח מהם, היא חלק בלתי נפרד מחיים מלאים.
אומרים שבלי חושך אין אור

אז תרגישי טוב מתוקתי , ואל דאגה, האור יגיע בעזרת הטיפול שהתחלת .

אונם התחלתי טיפול , אבל רק השבוע . עד שארגיש טוב....
חשבתי שבנתיים , אולי להתנחם בנתיים באנשים שאכפת להם ,מבלי לשלם להם כסף בשביל שיקשיבו לי.
את ההמשך אשמור לעצמי כי יש דברים שהשתיקה יפה להם

אונם התחלתי טיפול , אבל רק השבוע . עד שארגיש טוב....
חשבתי שבנתיים ,אוכל להתנחם באנשים שאכפת להם ,מבלי לשלם להם כסף בשביל שיקשיבו לי.
את ההמשך אשמור לעצמי כי יש דברים שהשתיקה יפה להם .
נתראה בשמחות

אני שמח לשמוע שהתחלת טיפול (זה לא היה לגמרי ברור מהודעות קודמות) ומקווה לראות אותך כאן גם בשמחות, אבל לא רק. אני חושב שהתשובה שלי למישהי בנוגע למהות הפורום תעזור לך אולי להבין איך אני רואה את הדברים ואולי גם לתאם ציפיות.

כל טוב
רועי

ובמיוחד את המשפט, על החשדנות בענין
נראה לי שאנשים לא מודעים אפילו לרצונות של עצמם, במיוחד בכל מה שנוגע למגע עם המין השני, ובהחלט יכולים להיות כאן כל מיני רצונות
ומה גם, שלא פעם, לאחר מכן באים בטענות למטפל, כאילו והטיפול שלו אינו כראוי.
ספרה פעם מישהי בפורום, כיצד היא מנסה כל הזמן 'לתפוס את המטפל ברשת שלה', כיצד היא משתדלת להתלבש בצורה במיוחד פרובוקטיבית כשהיא הולכת אליו, איך היא מנסה להיות מאד סקסקית, היא היא מפנטזת עליו, ועושה כל מה שהיא יכולה כדי לתת בטוי לאותם פנטזיות.
מאוחר יותר, חודשים לאחר מכן, היא כתבה על משבר נוראי שהיא חטפה מכך שהמטפל אמר שהיתה לו משיכה מינית אליה!!! וכמה היא היתה מאוכזבת מכך!
יש מבין - חושבים שהמטפל מלאך, היא עשתה כל מה שהיא יכולה היתה כדי להתסיס את ההורמונים שלו, ולבסוף, היא באה בטענות שהיו לו מחשבות מיניות, ולא שהוא נתן להן ביטוי כל שהוא, אבל עצם העובדה שהן היו קיימות, היא טענה שזה מאד פגע בה ובכל האמון שהיא נתנה בו.
היינו, מצידה היא היתה אמורה לעשות את הכל כדי להדליק אותו, והוא אמור להיות מלאך!
כך שהחשדות שלך בהחלט במקומם רועי, ואני בהחלט חושבת שאין מקום למגע פיזי כל שהוא בין מטפל למטופלת! וקל מאד לענינים לגלוש, לא פעם מבלי שאפילו לצדדים יהיה יכולת לשלוט במצב.

המטפל שלי כמובן מציב לי גבולות , ולכן אני מאוד מעריכה אותו על כך.
למרות שחיבוק קטן היה מוסיף לי הרבה. אבל אני יכולה להבין :).

למישהי, הכוונה של רועי, אני חושבת, שחיבוק לא יכול להתאים לכל אחת.
יש מטופלות שיראו בזה מחווה אנושית פשוטה ומחממת
ויש מטופלות, נניח, שיש להן בעיות ביצירת קשרים עם בני זוג, עם גברים .
הן מתאהבות במטפל ורוצות להשיג אותו בתור בן זוג ,למשל ,והן עשויות לפרש את החיבוק שלו בצורה לא נכונה, כאילו גם הוא רוצה אותן בתור בנות זוג. ובמקרים כאלו הפגיעה במטופלות עשויה להיות מאוד קשה.

מעניין שבטיפול הראשון הפנטזיות שלי כלפי המטפל הביעו רצון להיות מוחזקת ע"י המטפל כמו ע"י אם.
הפנטזיות נבעו מכל החוסרים שהיו לי בילדות עם אמי.


בטיפול הנוכחי אני מזהה את הרגשות שאני מפתחת כלפי המטפל שלי כהעברה אירוטית.
אני חושבת עליו בסיטואציות שונות ומגוונות , משתפת אותו בתחושות המיניות והרגשיות שלי כלפיו.
הפעם אני מרגישה שזה נובע יותר מחוסרים שיש בזוגיות , מהצורך שלי בתשומת לב , חסכים אמוציונליים-רגשיים , חסכים מיניים .אולי גם נובע מכך שיש לי ציפיות לא כל כך ריאליות מהיחסים שלי עם בעלי.
בכל מקרה אני יודעת שזה חלק חשוב בתהליך הטיפולי .

מעצם היותנו בני אדם, עם רגשות
ואני לא חושבת שכל הפנטזיות כולן יש בהן רק השלכה על דברים שמחוץ לטיפול
אני בהחלט חושבת שבאינטראקציה שבין המטופלת למטפל קיימים חיים משלהם, ורצונות מיניים משלהם, שמתבטאים בצורות שונות, ולא הייתי עושה הפרדה בין מה שקורה בתוך החדר, לרגשות הטמירים.
אני חושבת שיש כאן בהחלט סכנה

על מה שכתבתי?
על מה שכתבה מישהי?

אשמח לקרוא את תגובתך

אני מסכים עם כך שבטיפול יש גם משהו "אמיתי", מחובר לכאן ולעכשיו, שאינו בהכרח מושפע מההשלכות שלנו. יחד עם זאת, קשה מאוד לעשות מיון מוחלט ומבחין בין הדברים ולמען האמת גם אין שום סיבה. הקשר הטיפולי הפסיכולוגי, בעיניי לפחות, הוא כזה שמושתת כמעט אך ורק על שפה (כולל שפת גוף). אם למטופל יש רעב נורא גדול למגע הוא יכול לפנות לטיפול בשיאצו או לכל טיפול גופני אחר. חשוב שגבולות הטיפול יישמרו, לא רק בין גבר ואישה אלא גם בין גבר לגבר ובין אישה לאישה, עם או בלי קשר לקונוטציות מיניות או רומנטיות.

רועי

רועי, ביום עמוס זה שאין לי שניה לנשום, קראתי את ההודעה שלך והעלת חיוך על פני במשפט זה

אם למטופל יש רעב נורא גדול למגע הוא יכול לפנות לטיפול בשיאצו או לכל טיפול גופני אחר.

אהבתי!!!

רציתי להודות לך על האמת שהטחת בפני. זה גרם לי קצת לחשוב לגבי הטיפול שלי, ובעקבות מה שכתבת ושכתבה "מישהי" רציתי לשאול אותך שאלה בנוגע לכך.

מצד אחד, אני מרגישה שבזכות הטיפול הגעתי לכל מיני תובנות בכל הנוגע להתקדמות המקצועית שלי ,להתפתחות האישית שלי. שזו התקדמות מאוד משמעותית בשבילי ובשביל מספר החודשים המועט יחסית שאני נמצאת בטיפול (אחרי הפסקה של 10 שנים מהטיפול הקודם).
התחלתי ללמוד ביום שישי שעבר, ועל פניו נראה שהולך להיות לי מאוד מעניין ונחמד וגם לא נורא מלחיץ כמו שחשבתי שיהיה. השינוי הזה מאוד מרענן בשבילי ואני רואה התקדמות מקצועית בפתח .אז את העניין המקצועי סגרנו. אני מרגישה שלמה עם עצמי בכל הנוגע לכך.

מצד שני ,אני מרגישה שאני מאוד קשורה למטפל ואני מאוד מבולבלת בקשר לכך . במיוחד אחרי הדברים שכתבת ושכתבה מישהי.
אני מרגישה שאולי יש בטיפול אפקט הרסני עלי , משהו שאפילו תוקע אותי ולא יוצר שום תהליך חיובי בטיפול ובחיים שמחוץ לטיפול (הכוונה לכל מה שקשור לתלותיות שלי ) .
כי אני פשוט לא מסוגלת להתרחק מהרגשות האלה..
(אני יודעת שזה עשוי לקרות לי עם כל מטפל שיהיה נחמד אלי, יעניק לי תשומת לב רבה, אמפטיה ורגישות).
אז אני חושבת שאולי כדאי לי פשוט להפרד מהמטפל .
פשוט לעשות פסק זמן, להתרחק ולראות איך אני מתמודדת לבד בלי התלות הרגשית שפיתחתי כלפיו. .

מה אתה חושב?