פורום התמודדות עם לחץ, פרידה, בגידה, פיטורין - יש לך שאלה?

תודה על השיקוף. כתבתי פה כבר פעם, שאני מאוד אוהבת , שמתארים לי מהצד את ההתנהלות שלי ,או ההתנהגות שלי.
גם מאוד עזרת לי במה שכתבת ,בנושא העבןדה.
הבוסית שלי היא בן אדם של פריק קונטרול, ומאוד מאוד מליחצה .
כולם כולם אומרים את זה. ואם חליליה דברים לא נעשים כמו שהיא חושבת, היא פחות סומכת עלייך .
ככה קרה לי איתה השבוע , עשיתי מה שיכולתי , ורגע אחד לא ישבתי , אבל אני גם בקטע של להיות עם הילדים, לזרום איתם ולהיות בראש שלהם . והשבוע היה יום שהייתי עייפה , ו עשיתי דברים לאט או לא יודעת מה , היא החליטה מפעם אחת , שאני לא יכולה להיות בתור עובדת שניה אלה רק שלישית.
ממש מעליב . בקיץ הייתי אחראית כיתה (החלפתי את הגננת הראשית ) במשך חודשיים!!!!
בקיצור עזרת לי מאוד גם בתחום הזה , אני אעשה היום ,ה שאני יכולה ותו לא .
אם היא לא תהיה מרוצה בעיה שלה בלבד .
שכול מקרה את צודקת מה שכתבת לי , וזה נאמר לי רבות .
לצערי קשה לי לשנות את הדרך שבא ני מתנהלת , אבל אני יודעת שזה בר שינוי.
אולי זה טמוןן בעובדה שבתור ילדה דרשו ממני הרבה לוותר ולהתחשב .
שוב תוד תודה תודה .

תשקפי לבוסית שלך בטחון עצמי, שאת עושה את הקסימום, ומעבר לזה, זו בעיה שלה!
את תעריכי את עצמך, אז גם היא תעריך את העבודה שלך!
שהיא תראה שאת מודעת לטיב העבודה שאת נותנת, את נותנת עם כל הלב ואת מודעת לכך, וזה יאותת לה להפסיק לרדת עליך!
את לא חייבת לעשות מעבר למירב, את עושה את הטוב ביותר, ואחר כך, סטופ, לא מעניין אותך שום דבר, ואת לא מתקפלת מפני כל הערה, אלא מודעת לעבודה הטובה שאת נותנת
הרבה הצלחה

הרגשתי בעבודה יותר טוב, ממש שיפור מסוים .
בזכותך כמובן .
הייתי רגועה ,ולא עשיתי מהר, מהר כמו שבדרך כלל ., היה היום יום הולדת, והבוסית ממש לוחוצה, ומלחיצה , ביום שכזה, אבל דיברנו אחרי שעות הגן , (שוב בפעם הראשונה זה היה בזכות עצתו של רועי.\), והיא דווקא שיבחה אותי .
דיברנו גם על דברים רוחניים , כמו גילגול נשמות ועל הגורו שלה .
את מכירה את המשל על הצפרדע והעקרב?
ניראה לי שהמשל מתכוון לומר, שקשה לשונות אופי , והרגלים ישנים של בני אדם .
אבל אקח את זה לתשומת ליבי, בכול תחום בחיים . ואיישם .
בסך הכול , הכול עניין של מודעות......
שבת שלום
יעל מהאו

לשאלתך, אני אכן אשמח אם כולנו נתמקד יותר בנושאי הפורום ולא נהפוך אותו לתואם פורום אחר. עם זאת, מעולם לא כעסתי, התעצבנתי או נפגעתי ממך. מה גרם לך להרגיש כך?

סופ"ש נעים
רועי

חחח כתבתי עכשיו משהו עם התנצלות על זה שלקח לי זמן לענות, ואז ניזכרתי במה שמישהי כתבה לי, ומחקתי את זה .
טוב אז ככה , היתה לי הרגשה , שזה מפריע לך , שכותבים כאן הודעות שלא קשורות לנושא הפורום, בגלל שעדפת להתיחס לשאלות שנגעו לנושאים הנל, ובשילוב של רגישות שיש לי , היסקתי , שאולי פגעתי בך או משהו.
אני שמחה מאוד שזה לא כך !!!!!!!!
תראה, עניין הנושאים, אני אנסה להתחשב ברצונותיך .
ליבי מחולק , מצד אחד ], כן יש לי רצון לכתוב פה. ומצד שני אני יודעת , שאם אצמד רק לנושאים לא יהיה לי בכלל מה לכתוב.
אני מכבדת את רצונך, שזה לא יהיה פורום תמיכה, ומבינה אותך . אבל זה בוודאי גם יצמצם את מספר הכותבים פה , ולא בגללך או בגלל רננה , בכלל , אלא בגלל שלפי דעתי באתר הזה יש יותר מידי פורומים , באותו הנושא , וכול פורום מצומצם לנושאים.
אז כמה כבר יהו שאלות בנושא בגידות, לחץ וכו?
בכול מקרה אכבד את רצונך , ההזמנת אותי להתארח בביתך, וכאמור אורח לא יושב בסלון עם הרגליים על השולחן .
יהיה לי קשה , אני מודה . אבל אני יודעת, ולמדנו על זה גם בשיעור האחרון , ומעבודתך ,
שזה לא תחליף לחיים האמיתיים .
אז רק רגע אני צריכה לסגור כמה פינות עם שירה ומישהי ואשתדל להיצמד לנושאים.
מכול הלב שיהיה לך סוף שבוע נעים!!!!!!!
יעל מהאו

טוב מאד שאת מתחילה להיות מודעת לתגובות שלך.
החברה תראה אותך כפי שאת תציגי את עצמך, ואכן תשדרי שאת יודעת את הערך של עצמך.
את עובדת טוב, את מסורה, וצריכים להעריך אותך על כך
אם כל הזמן תתנצלי, תתני הרגשה שיש לך על מה להתנצל, אבל אם לשדרי שאת מודעת לכך שאת מסורה, זה גם הפיד בק שתקבלי.
כך גם בכתיבה, נכון שצריכים להשתדל ללכת על פי כללים, אבל את בסדר, קצת תורידי את המינון של ההתנצלויות, ותראי שהכל יזרום יותר.
אבל נראה לי שאת ממש בכיוון הנכון, כה לחי!

את צודקת במה שכתבת
אני אנסה לשנות את הגישה שלי .
לא יודעת ,אם כתבתי כבר , אבל ביום שישי הבוסית שלי עשתה לי "שיחת עידוד",
שבו היא אמרה לי בין השאר, שהנשמה שלי בחרה את החיצוניות המכוערת שלי , בכוונה לתקן משהו בעולם הזה .
אם הייתי מראה לה יותר ביטחון ,אאולי זה לא היה קורה .
גם היום יצאנו כמה חברות לעבודה , וסיפרתי להן והן אמרו שזה קשור לביטחון העצמי שלי.
בסך הכול הילדים אוהבים אותי , כאשר אני מגיעה לגן הם רצים אליי , באוי תיראי את זה ובואי תיראי את זה , ומחבקים אותי .
יש ימים קשים מאוד , אבל אם אראה ביטחון ולא אתן שידרכו עליי , אניט מקווה שיהיה לי יותר טוב.
ובנושא אחר , ליפני שיצאנו, אחת מהחברות שלי לעבודה הראתה לי קטע מתוך "בין הכיסאות " תוכנית שהיתה בשנות ה80 , והתארחו שפ התקליטן אילן בן שחר , ודוקטור שרמן .
התקליטנים הציונים הראשונים .
איך צחקתי ,ואוו איזה שנות השמונים .
אוף בסוף אני אסיים את חיי כמו הולדן מהתפסן
יאללה שבוע טוב לכולם

מה זה חיצוניות מכוערת? יש נשמה מכוערת, ומי שאמרה את זה הנשמה שלה ממש מכוערת.
תווי פנים, גזרה, שיער, כל אלו ניתנים לטיפוח, אבל העיקר זה החיוך המאיר, והצורה שאני\ו מחזיקים את עצמנו, הבטחון העצמי, וכמובן הטיפוח העצמי. להיות נקיים עם הגיינה אישית, מטופחים, ואז אין חיצוניות מכוערת! כל אחד יכול להבליט את הדברים החיננים והיפים שיש בו, והם יכסו על הדברים הפחות מושלמים שלו.
ואם ישנם דברים מסוימים בחיצוניות שלך שאת מרגישה שממש מפריעים לך, היום אפשר לעשות הרבה מאד שינויים בהם.
איך שלא יהיה, מה שתשדרי, זה מה שיקלטו, ואם תשדרי, שאת שלמה עם עצמך, ועם מראך, ועם אישיותך, כך גם יקבלו אותך.
ואיך בא לי להוריד כאפה על המנהלת הזו שלך, מה זה היא נשמעת לי טיפוס מגעיל!

אני חייבת להבהיר נקודה חשובה, שאני שומרת על הייגנה .
אני מתקלחת וכול הדבריםשקשורים .
אבל אני לא אוהבת להתאפר ואני אוהבת להתלבש בצורה פשוטה, כי כזאת אני , בן אדם פשוט .
לעבודה אני תמיד לבושה בטריניג או בשוורול , כדי שיהיה לי נוח להיות עם הילדים.
בעניניי, בעבודה עם ילדים, זה ה דבר עם ה הידיעה .
לדעת שאפשר להתלכלך מצבע , מחול , וללבוש בגדים שנןח להשתולל איתם , לרוץ איתם , וכו...
זה מעבר לבגדים , אתמול ליני שיצאנו, עשינו צילום של כולם , וראיתי כמה אני קצת שונה מכולם .
דרך אגב אני אדם מאוד חברותי, ולפעמים כשמדברים איתי , ופונים אליי סטודנטים אחרים מהקמפוס , אני קצת מתפלאת ,.
אולי אני באמת משדרת ביטחון .
ג0ם ניזכרתי שכשאירגנו הפגנה , מול ההנהלה של האוניברסיטה, היגיעו הרבה פ0חות ממה שחשבנו שיגיעו , למרות ההבטחות הבילתי נשנות שלהם, והיינו מאוכזבים אני והמארגן, אבל בשלב מסוים , לקחתי את המגה פון , ולא יודעת מאיפה הכוחות , אמרתי לכולם כזה בואו נעשה את הטוב ביותר ממה שיש , בלי להסתכל איפלו ,ועם פחד בלב , שאפ אחד לא ילך אחריי, התחלתי לצעוק במגה פון
רוצים ללמוד, די לשביתה \, איזה בלאגן ,איזה בלאגן, מנחים דופקים בכסף אותנו בחינם .
ככה , צעקנו ,ניזכרתי באותו הרגע בגון לנון , יש לו סרטון שהוא הולך עם מגנה פון , ומפגין נגד מלחמת וויאטנאם( למרות שקטונתי מלהשוות אוןתי לגון לנון )
וזה היה המתנה הכי טובה שקיבלתי לגיל 30 .
עם כול הכיעור והליקויי למידה ...
הבוסית הזאת באמת חסרת טאקט , למרות שהיא מכילה כול אחת ואחת מהגננות והסרטים שלה .
אתמול אמרה לי מישהי , שעובדת איתי , שיכנס לך מאוזן אחת ותצא מהשנייה .
, והבוסית פתחה את ליבה באותה שיחה וסיפרה לי שהבן שלה התאבד , ושהוא היה מאושפז בסיפאטרי .
טוב אני אמורה להתחיל לעבוד ב......10 אופס עיכשיו 10

אני מתארת לעצמי שגם לו היא אמרה 'פנינים' כאלו מקסימות, ומה הפלא שהוא קץ בחייו.
טוב.... בא לי עכשיו להיות מגעילה כלפיה, בגלל ההתנהגות שלה כלפיך, ועובדה שילד התאבד לאו דוקא מוכיחה על אשמת ההורים ובלה בלה בלה, אבל חוסר הטאקט שלה גובל ברשעות או בטמטום!
בקשר ללבוש שלך
זה בסדר ללבוש פשוט, ספורטיבי, אבל שיהיה חינני, היינו צבעים מתאימים, גודל שהולם אותך, לא קטן ולא גדול מדי. להפך, דוקא לבוש ספורטיבי יכול להיות מאד חינני.
לא צריכים להתאפר, אבל להקפיד לצחצח שיניים, לרחוץ את הפנים, שערות מסורקות, ולשדר נקיות, ריח נעים ורענן.
אני מבינה שאת אוהבת הפגנות... אולי אארגן לך כמה כאן!!! (אייקון קורץ!!)

זה לא שהיא קוראת , ןעלןלה להעלב.
ראינו תמונות שלו, אני ועוד בחורה שעובדת איתי .
הוא ניראה נחמד , יותר נכון היה ניראה נחמד כזה
בתמנה אחת הוא עשה עמידת ידיים ונראה בחור שהיה ונשאר שובב .
ובתמונה אחרת, הוא נראה קצת עצוב , הוא הסתכל אל המצלמה , אבל אימא שלו , הבוסית שלי, הסתכלה עליו , ונגעה לו בלחי מהצד .
ככה שתי תמונות שאני הכי זוכרת.ואל תרגישי רע הבנתי שהוא היה מטופל בתרופות , והוא התאבד גג בית החולים .
היתה תקופה שגרתי בבניין שבו היו גרים איתי דיירים של עמידר.
זה סידור כזה של המדינה עם נפגעי הנפש , שאחרי שהם יוצאים מההוסטל, הם גרים בבניין רגיל , אבל הם קונים את דירה מהמדינה בזול.

אז היו לי שכנים מכול הגוונים נרקומן ושתי ניפגעי נפש .
אחד שלא קשור לסידור , שהיה אלכולהוליסיט , והשאר, סטודנטים שרוצים לגור בדירה זולה .
בקיצור אחת הדיירות , ניסתה להתאבד בכך שהיא קפצה מהגג , אבל תודה לאל היא ניצלה , והשניה שרפה את עצמה , לא ליפני שהיא ניסתה לשרוף את כולם ,בעזרת הצתה של חדר המדרגות . והיא צודקת במה שהבוסית אמרה לי , שזה לא כזה בשמיים לעשות את זה .
אני אמורה לראות אות הבוסית עוד היום , כי אנחנו עושים מסיבת הפתעה , לאחת גננות .
זה באמת מעליב שהיא אמרה לי אתה. לא כול כך ידעתי מה לחשוב באותו הרגע.
וגם אימא שלי ירדה עליי .
טוב משהו אחרון , השער שלי מתולתל לכן קשה לסדר אותו .
יו מזל שאני מאחרת לטיפול אצל הפסיכולוג !!!!!

שיער מתולתל
היום יש החלקות יפניות וברזליות שעושות פלאים
וחוץ מזה אם תהיה לך תספורת נכונה, אז התלתלים יפלו יפה, תסתפרי אצל ספר מדופלם, שימי מוס והתלתלים יתנהגו כראוי.
כן, והבוסית שלך, הרגיזה אותי אז ירדתי עליה, אבל הורים לא יכולים להיו אחראים לכל מה שהילדים שלהם עושים, אבל הם כן יכולים להיות אחראים על הפה של עצמם, ונראה לי שלבוסית שלך אין בכלל שליטה על הפה שלה! ולדעתי זה חסרון גדול יותר מכל החסרונות שלך!!

בעניין התלתלים . הגעתי במרוצת השנים , למסקנה אחת.
כדאי ו,רצוי להנות ממה שיש לך. אני בעבר סבלתי מהתלתלים , וניסיתי הכול .
רק ניסיון החיים לימד אותי, שצריך להגיד תודה על מה שיש ,למרות שהוא לא מושלם .
תלתלים, ובכלל המראה החיצוני שלי , למד אותי הרבה על עצמי , ועל אופיים של אנשים אחרים.
מה את אומרת , מישהי יופי פנימי הוא המצאה לפי דעתך של מכוערות?
אנשים שנסים לנחם את עצמם?
היום במסיבת הפתעה ,היו לבוסית שלי קצת יציאות . אבל בסדר , כמו שזה נכנס ככה זה גם יוצא.
בכלל היום היו קטעים בגן , כמה ילדים הסתכלו , על חילזון , ורק לילדה אחת היה אומץ להרים אותו.
ולאחר ש היא הרימה אותו , ושמה אותו על כף ידה ,היא פרצה בבכי סוער כי החילזון עשה עלייה קיקי.
ואני אומרת , אוווופ הלוואי ש/אלו יהו הצרות שלי בחיים !יאללה אני גמורה לילה טוב מישהי , ו...
תודה

איך הגעתן מפורום התמודדות עם לחצים להחלקות יפניות וברזילאיות.
הרגתן אותי חחחחחחחח

עוד מעט נתחיל לכתוב פה מתכונים ובכלל יהיה תענוג :)

מישהי , רק להעיר את תשומת ליבך :).

אנשים לא אוהבים לקבל ביקורת.
זה כאילו מגיע ממקום של עליונות/ התנשאות.
"אני יותר טוב ממך, אני יודע יותר טוב ממך איך צריך לחיות את החיים טוב יותר".
ואני יודעת שהכוונות שלך טובות, אבל לפעמים ואולי אפילו רוב הפעמים אנשים לא מחפשים פתרונות או עצות לחיים טובים יותר , אלא פשוט מחפשים הקשבה ואמפטיה .
ואני יודעת את זה גם מנסיון אישי שלי ,שככה הרחקתי ממני את אחי תקופה מסוימת.
אני חשבתי שאני עוזרת לו והיו לי כוונות טובות, ובסופו של עניין גיליתי שבדרך הזו עשיתי יותר נזק מתועלת. פשוט הלחצתי אותו!
לשמחתי חזרתי לדבר איתו שוב, אבל הפעם ממקום של חמלה ,אמפטיה והבנה.

מקווה שהבנת אותי ולא נפגעת חלילה.
זה משהו שגם אני עצמי עובדת עליו .:)

ורציתי לשאול שאלה את רועי , אני אשאל אותו מחר. :)

רועי, אומנם לא קשור לפורום, אבל מכיוון שאני דשה בזה כל כך הרבה, החלטתי שהגיע הזמן לשאול גם את דעתך בנושא.

מצד אחד , אני חושבת שחיבוק , ליטוף בסיום הפגישה עם המטפל היה יכול להעניק לי הרבה מעבר למלים. הכוונה כמובן לחיבוק כמחווה אנושית פשוטה ומחממת , ללא כוונות מיניות .

מצד שני, אני יכולה להבין את הפחד והחשש של המטפלים לחבק/ ללטף את המטופלות מחשש שאלו התאהבו בהם וכתוצאה מכך הן עשויות לפרש את החיבוק / ליטוף בצורה לא נכונה.


ושאלה אישית (כמובן שזה אישי ואתה לא חייב לענות :) - האם אתה מחבק את המטופלים/מטופלות שלך? כמובן שהמטופלים פחות מעניינים אותי (אייקון של קריצה).

ואתה יודע מה אני הכי אוהבת בטיפול?
זה משהו שאני גם אוהבת בעולם הוירטואלי.
להיות מסוגלת להביא את עצמי לפרוץ גבולות
למשל, דברים שלא הייתי מעיזה לעשות בחיים האמיתיים ואני יכולה להרשות לעצמי לעשות בחדר טיפול או בעולם הוירטואלי.

שירה , זה בסדר אני לא מקבלת את זה כביקורת ,או התנשאות .
אני באמת כול הזמן מתנצלת , החיים גרמו לי להתנהג בצורה כזאת . א]פילו אתמול כש הייתיי צריכה לכתוב ברכה ליום הולדת , האחרות עשו רעש והיה לי קשה לחשוב את כתבתי בברכה התנצלות, על זה שזה לא הכי מאה אחז שלי,
דווקא משיהי עוזרת לי , ומאירה את דרכי .
מישהי
אני מודה לך על כך
דרך אגב , שירה, בקשר לשאלתך, סתם ניזכרתי במשהו , שהיה פעם פסיכואנטליקן שקראו לו ברויאר , אני לא בטוחה שז היה הוא אבל בכול מקרה , היתה לו מטופלת שהתאהבה בו .
ועם במתכונים עסקינן, אם אתם באים לירושלים ביום קר , וגשום , כדאי לכם ללכת לשתות מרק משובח , במקום שנקרא זיגמונוד .
באמת יש את התמונות שלו על הקיר , ובעיניי הכי ירושלמי , זה לאכול מרק חם וטעים שם .
אמונם0 קצת קטן וצפוף אבל זה הכי ירושלמי .(הערה קטנה , הכי צעיר ירושלמי )
אפילו היתיי נוהגת לבוא לשם כשלמדתי מבוא , כול יום !!!!!!!
יום נעים

סוף שבוע נעים גם לך .....

שמחתי מאוד על כך שיכולתי למצוא אותך , ואפילו חשתי הקלה
וה רגשתי מאוד את חסרונך כשעזבת
אני מקווה שלא תבין אותי אחרת מכך!
טוב המשך שבת נעימה

הייתי שמה את היד עם האגודל למעלה חחח או חתולות רבות
אני יכולה לכתוב רק בשמי , אבל אני בטוחה ששירה מסכימה איתי, שהכול נאמר מהלב .
ויש הערכה אמיתי אליך

פיטורין הם מצב שבהרבה מקרים יכול להיות מוגדר כ"משברי". לא קשה להבין ולהתחבר לקשיים הרגשיים שלך ולחששותייך לגבי העתיד. עם זאת, דיכדוך וחרדה עלולים ליצור מעגל מרושע שבו תתקשי למצוא בתוכך את הכוחות להניע את עצמך וליזום על מנת שתוכלי לצאת מהמצב הלא נעים שאליו נקלעת. למרות שעבר זמן קצר יחסית מאז התחילו הקשיים שלך, נראה שאת זקוקה לכל התמיכה שתוכלי להשיג ולשאלתך ישנן כמה אופציות שיכולות להתאים. ראשית, ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי חינם במרפאות בריאות הנפש השונות בארץ, אולם לרוב התורים ארוכים למדי. עוד אופציה היא לפנות לטיפול פסיכולוגי דרך קופ"ח וכך להשיג מספר פגישות במחיר מסובסד.
ישנן לא מעט תרופות נוגדות חרדה שאינן ממכרות כלל וכלל אך למידע ממוקד יותר בעניין מומלץ שתפני לרופא המשפחה שלך.

רועי

להיות מפוטרין זה מצב לא נעים, לפתע אנחנו מתחילים להרגיש אשמים, מדוע זה בא לנו, ואולי אנחנו לא בסדר, והדימוי העצמי יורד לנו.
וזאת בנוסף להפסד הכלכלי שבא לנו מהפיטורין.
עודף השעות שהתווסף לנו במשך היום, ובמקום להנות, רק מעצים את החור השחור של הפיטורין.
אז ראשית, צרת רבים חצי נחמה, המצב היום במשק הוא לא קל, וישנם הרבה מפוטרים, אל תקחי את זה אישי, ושנית, לא פעם דוקא מהמקום הכואב אנחנו צומחים.
לא אתפלא אם העבודה הזו לא היתה בדיוק חלום חייך, אבל לא היה בך את האומץ לעזוב ולחפש משהו יותר טוב, והנה נדחפת למים העמוקים, ואולי דוקא מכאן תצמח הישועה, תמצאי עבודה טובה יותר, מספקת יותר, ורווחית יותר.
העיקר זה להסתכל קדימה, ללמוד מטעויות, ולא לשקוע בעבר.
הרבה הצלחה

מקווה שעל אף השגיאות הרבות הצלחת להבין את שכתבתי, הכוונה היתה שהתייחסתי לתכונה שבי המבקרת את האנשים במקום להתמקד בנושא, הייתי רוצה יותר להתמקד במה שיש לי עליו ביקורת ולא במי שיש לי עליו ביקורת.
זהו,
וכמובן מתנצלת עם נפגעת

ההודעה שלך ריגשה אותי. גם מכיוון שהיא העידה על הנכונות שלך לעצור, להביט לאחור, להיות מודעת וכמובן לכוון קדימה אל משהו שירגיש עבורך נכון יותר, וגם בגלל העובדה שבחרת לשתף אותנו, בפומבי, בהתבוננות הזו שלך.

כל טוב
רועי

כן, בהחלט משהו שדורש לעצור ולחשוב, אני חושבת שזה יותר בכלי הביטוי מאשר במהות, כי במהות אני מוכנה לקבל את האדם השני, גם כאשר אני חולקת עליו, הבעיה היה יותר בזמן הוויכוח ובתבטאות אשר מתיחסת לאדם ולא רק לדעתו, בהחלט משהו שדורש תירגול, מודעות, ועצירה לחשיבה.
זה הכה בי בעוצמה בכותרת להודעה שלי אליך
מכיוון שממש ממש לא התכוונתי למשהו אישי, זה ממש לא היה מכוון אליך, ולעומת זאת, אני ממש חולקת על דעתך, ומהמקום שאני באה, אני יודעת שיש לי על מה לסמוך בדעתי
אבל בכל אופן, הכותרת של ההודעה היתה צריכה להיות אחרת, היתה צריכה להיות התיחסות לנושא הנדון, ולא אליך באופן אישי.

היי שירה
כלל האצבע הטוב ביותר שיש לי הלהציע הוא קודם כל לנבות לברר עם האדם עצמו מה הוא צריך. אנשים זקוקים בנקודות זמן שונות לדברים שונים: פעם לתמיכה ועידוד, פעם אחרת להקשבה שקטה ובפעמים אחרות לעזרה פעילה (למשל, שיוציאו אותו מהבית לראות סרט).
בכל מקרה, לדעתי חשוב לא למהר מדי לפעול מהמקום שלנו, שרוצה לרוב למשות את האדם במהירות מהאומללות שלו. חשוב להבין איפה הוא נמצא ומה הוא צריך ובמידה ומה שהוא צריך זה שנהיה אמפטיים ונכבד את הכאב שלו בלי למהר לקטוע אותו, רצוי לעשות כן.

רועי

הי שירה
אני לא ממש יודעת למה את מתכוונת ב"בוחר" להיות בדיכאון. למרות שלפעמים נדמה לנו שמישהו עצוב מתחפר בעצב שלו ומסרב להתעודד הרי שאם נבדוק איתו הוא יכחיש כל אפשרות לבחירה.

בכל מקרה אחד הדברים שמאפיינים דיכאון הוא הקושי לראות דברים מזוית אחרת, קושי לזכור איך פעם הרגשנו טוב יותר ולכן קשה לחשוב שאולי נחזור ונרגיש טוב גם בעתיד.
לדעתי שווה לשאול- מה היית רוצה? איך אני יכולה לעזור לך? האם אפשר לעודד אותך?
בדרך כלל אנשים אומרים מה הם רוצים, ואם גם זה לא הולך ונשארה לנו סבלנות... אז לחכות, להישאר אופטימים בשבילו (גם אם לא חייבים להחצין את האופטימיות).
:-)

יש שיר,מתוך ספר של יהודה אטלס, שאני לא בידיוק זוכרת את המילים, אבל הרעיון הכללי של השיר הוא ,שהילד אומר שכשהוא בוכה , הוא לא רוצה שיתנו לו עצות , או שישאלו אותו מה קרה , או שיתיפו לו מוסר , אלה רק שיחבקו אותו בשקט ,ויהיו איתו .
קצת הרסתי את הרעיון המרגש והיפה הזה של השיר , שאומר שבשעת מצוקה לפעמיםפ מספיקה הפשטות של להיות עם מישהו, במה שהוא מרגיש, ולא צריך להכביר במילים.
מזדהה עם מה שכתבתם רננה ורועי , אני מרגישה בדיוק כמו שכתבת רננה , שקשה לחשוב, איך פעם הירגשתי טוב , מצאתי אלבום תמונות , מליפני כמה שנים , גרם לי להיזכר איך פעם הייתי כול כך שמחה.
טוב לא חשוב זה לא פורום תמיכה
טוב שאלה לי
ראיתי בערוץ המדע,סרט על טיפול בדיכאון בעזרת שוקים חשמילים .
לא ראיתי את כול הסרט במלואו, גם כי הראו קטע מקן הקוקיה שבו מחשמלים את גק ניקלוסון , וזה עשה לי הצפה של הנפש , וגם כי היה הישרדות ( כן, כן , רדידות מול הסיכוי היחידי שלי להשכלה כול שהיא ).חחחחח
אז לא ראיתי , איך השוקים החשמליים משפיעים מבחינה ביולוגית על המוח ., וכמובן על הדיכאון .
אם תוכלו להסביר לי אשמח , עד שאגיע ללמוד את פסיכותלוגיה ......יקח שנה ,שנתיים.
אשמח אם זה אפשרי
תודה יעל מהאו

ב"השרדות". וזה גם דומה למדי ל"קן הקוקיה". לגבי טיפול בנזעי חשמל יש הסבר פשוט וקולע בספר הקורס של פסיכופתולוגיה. אני מניחה שהוא זמין לך בספריה, שווה לקרוא.

כו אה? ומה תגידי על האח הגדול שמזמן עבר את גבול הטעם הטוב.
יש הרבה ניסויים בפסיכולוגיה החברתית ,אבל דבר כזה, כמו התוכנית נזאת.......
שמישהו יעצור את "החוקר" , עם הראש המעוות , שממציא את המשימות שהם צריכים לעשות .
מה שהם עושים עכשיו ,מזכיר את הניסוי שעשה פסטינגר עם האסירים והסוהרים אבל הבתוכנית זה יותר גרוע.ממש ממש עצוב לי , שיש תוכנית כזאת.
לגבי הספר, תודה אני אשאיל מהסיפרייה של הא"ופ.
אני לא מבינה למה בסיפריה בקמפוס, הם נועלים ארת הספרים?
חוץ מספרי לימוד אין שם ספרים שבאמת מעיניין לגנוב .

הלכתי לנסות לגנוב את הספר סטיטיקה א וריגרסיה

ולפעמים כשאנחנו בדכאון אנחנו לא באמת מחפשים פתרונות .
אנחנו רק רוצים להתלונן ולדבר ולדבר עד אובדן חושים ..........


ומה זה בעצם פתרון?

כל החיים הם חידה שבנויה מכל כך הרבה חידות ולא בטוח שאנחנו באמת חייבים לפתור את כולן.
לפעמים זה כיף רק לדבר עליהן עם מישהו שיקשיב לנו וישתוק ויסכים איתנו :)


הרעיון של רועי ... לצאת איתו לסרט מצא חן בעיני

רננה- מרגישה גם אני שאולי קצת התעלמתי מקיומך ואני ממש רוצה להתנצל על כך.
אולי בגלל שרועי הוא גבר :), ולכן אני מעוניינת יותר בתגובות שלו, וגם כמובן מהסיבה שאני כבר מכירה אותו מהפורום הקודם.

וזה אולי גם מתקשר ליחסים שלי עם דמויות סמכותיות גבריות בחיי ודמוית סמכותיות נשיות.
זה מתחיל כמובן בקשר שלי עם הוריי -
תמיד היה לי קשר חם ומצויין עם אבי .
ועם אמי לאורך הילדות הקשר היה קר ומנוכר מאוד.
בשנים האחרונות אמי השתנתה מאוד .גם אני השתניתי אחרי הטיפול שעברתי והקשר ביננו כיום הרבה יותר חם.
אך עדיין יש לי נטייה תמיד "לקפוץ" על אבי בחיבוקים ונישוקים כשאני פוגשת אותו ועם אמי אני לא מתלהבת באותה המידה .... אני אוהבת אותה מאוד היום והקשר שלנו באמת טוב ,ויש לנו כיום הרבה שיחות נפש (מה שלא היה קודם) , והקשר שלה עם שני ילדי הוא מצויין, אבל זה עדיין לא אותו קשר חם ומיוחד כמו שיש לי עם אבא .

מעניין שגם בפעם הראשונה בחיי ,כשטופלתי אצל פסיכולוגית פרטית ,לא הסתדרתי איתה בכלל ועזבתי את הטיפול לאחר מספר פגישות מצומצם. הייתי בכתה ו'. הוריי ויתרו לי . ומאז לא רציתי לשמוע על פסיכולוגים יותר.

בגיל 23 , בעקבות דכאון שעברתי , החלטתי שוב לנסות טיפול פסיכולוגי והמליצו לי על גבר , כי אולי אני יותר בוטחת בגברים ,בזכות הקשר החם והמיוחד שתמיד היה לי עם אבא.
פניתי לפסיכולוג פרטי גבר ובאמת היה לנו קשר טיפולי חם ומיוחד . טופלתי אצלו שנה והטיפול תרם לי המון ,תרם מאוד גם ליחסים עם אמי וכו'.
לפני מספר חודשים חזרתי אליו שוב. הקשר הטפולי ביננו גם כיום ממש מצויין.

מעניין שלאחרונה , מאז שהקשר עם אמי טוב יותר, אני מרגישה שגם עם דמויות נשיות סמכותיות אני מסתדרת טוב יותר.
למשל ,הבן שלי בכתה א' גם נמצא בטיפול בשל בעיות רגשיות . בניגוד לטיפול שלי שהוא פרטי, הטיפול של הבן הוא דרך קופ"ח וקיבלנו פסיכולוגית אישה ואני רואה שהכימיה ביני לבינה די טובה (כמובן שהכימיה גם בינהם מצוינת) .
עוד פעם אני לא קופצת משמחה כשיש לנו פגישה איתה.
לעומת זאת כשיש לי פגישה עם הפסיכולוג הפרטי שלי אני כן קופצת משמחה :) .
אך בכל זאת אני רואה שינוי גדול.
שינוי ביחס שלי לדמויות נשיות סמכותיות בחיי.
גם עכשיו ,כשאת מגיבה לי , אני מגלה חמימות ואמפטיה בתגובה שלך אלי ,ואני חושבת שאם היית מטפלת שלי או בוסית שלי בעבודה (גם עם בוסים גברים אני מסתדרת טוב יותר מאשר עם בוסיות נשים), כן יכולה היתה להיות כימיה ביננו , וזה משמח אותי, כי אני מרגישה שהתגברתי על הקושי שלי להסתדר עם דמויות נשים סמכותיות בחיים שלי.
אבל שוב- מה שמעניין, שעל רועי ישר "קפצתי" בהתלהבות ועלייך פחות . בכל זאת, עדיין יש לי העדפה לדמויות גבריות סמכותיות :)

אז מה את אומרת ? יש קשר בין הדברים או שכתבתי מלא שטויות ?:)

בכל מקרה תודה על תגובתך , מאוד אהבתי את מה שכתבת.:)

שהיריעה קצרה... :) ואיננו מכירות מספיק.
בכל מקרה אני שמחה לעזור.

סליחה , אני יודעתשזה לא מתץאים לפה לכן אפשר למחוק את ההודעה
ואני לא אינטרסנטית בשביתה שעברה עשיתי את הכול מבלי רצון להבחר ושילמתי מחיר כספי והרבה זמן על כך
אפשר גם את ההודעה הזאת למחוק
א

מה שלומך?

תראי, אני מקווה שזה לא ישמע מתנשא מצידי כי אין לי שום כונה כזו.

את הרי יודעת שגם לי יש בעיות וגם אני נמצאת בטיפול.
מה שרציתי לכתוב לך ,שאני פשוט חושבת שהעיסוק בזה הוא מעבר לכוחותייך כרגע . תני למי שצריך לשבור את הראש בענייני השביתה.

תראי, אני חושבת שהדבר העיקרי שאת צריכה להתרכז בו כרגע (חוץ מהלימודים והעבודה שלך) זה בטיפול העתידי שלך.
אני חושבת שאת צריכה לנסות לקבל עזרה דרך תחנות לבריאות הנפש בירושלים. ואם זמן ההמתנה ארוך מידי תבדקי דרך קופ"ח. שם זה לוקח יותר מהר.

חוץ מזה מאוד התרגשתי לקרוא את מה שכתבת על הילד מהגן שלך.

ערב טוב לך שירה .
תודה על העצות .
בעניין השביתה , קצת הורדתי הילוך ,לפחות עד מחר בערב, שבו נדע אם תהיה שביתה.
בכול מקרה אל דאגה , אני לאאקח את התיק הזה לבדי , ידיד שלי, ואני יושבים שעות ומתכננים איך ומה לעשות. וגם בטוח לא נארגן לבד.
בעניין הטיפול כבר סיפרתי לך , למרות שאני כבר בשלב שאני עושה שטיות , כי אני אומרת לעצמי , מה אכפת לי , מה יהיה העתיד השחור שלי.
בכול מקרה ידידות טובות יש לי בעבודה , שיום ראשון לא רציתי לחזור הביתה, ולהיות לבדי . נשארתי בעבודה , עד ארבע ,איתן.
לילה טוב לך מכול הלב
יעל מהאו

אני יודעת שקשה ליעץ במיקרים כאלו וזה החיים שלי בסך הכול , אבל.....
יש לי אופציה, לגור ביחדה נפרדת , אצל דודים מדרגה רחוקה בחיפה.
זו דירה קטנה ליד הבית שלהם.
אז הדילמה שלי היא , אם כדאי לי, אני לא יודעת איך להחליט .
מצד אחד חלום חיי, לגור , במרחק קצר מהים שאני כול כך אוהבת, ולגור בבית עם גינה .
מצד שני ,אלו דודים מדרגה רחוקה, אבל בילתי אצלם המון בילדוןתי, הבן שלהם ואני , בערך באותו הגיל וההינו חברים טובים בילדות . זה ניראה לי קצת הזוי לגור בשכנות ל קרוביי משפחה לא?
במיוחד אם ארצה להביא בחורים הביתה.......רעש.. את יודעת , לא נעים ולא לעניין .
איך אוכל להחליט?
ושוב אני מיודעת שבמצב כזה אלו קשה לייעץ כי אלו החיים שלי , ובסוף אני אצטרך להתמודד אבל , לא יודעת איך להתחיל לחשוב על זה

אני לא יודעת בדיוק מה הם כל השיקולים שלך, אבל אני חושבת שתעשי לך רשימה של יתרונות וחסרונות ואני יכולה לעזור לך:

למשל - יתרונות במגורים בירושלים- העבודה שלך שאת אוהבת בירושלים
הידידות שלך מהעבודה.
הידיד שלך שגר בקירבתך
הלימודים שלך בירושלים
ועד כמה שאני מבינה גם הטיפול שאת מתחילה בקרוב מאוד (מחר?<) הוא בירושלים.
הפרטיות שיש לך בדירה שלך


חסרונות - לפי מה שהבנתי שיקולים כלכליים.
אין חוף ים :)


מגורים בחיפה

יתרונות - כלכלית יהיה יותר קל .
לגור ליד חוף הים :)

חסרונות - חוסר פרטיות
להחליף אוניברסיטה
לחפש עבודה
להתרחק מהידידות הקרובות ומידיד שלך
להמתין עוד פעם חצי שנה בתור לטיפול

כלומר הדבר היחיד שאני יכולה להבין זה השיקול הכלכלי .
אם העניין הכלכלי ממש ממש מציק ומעיק עליך , אז הייתי אומרת לך לכי על זה.
אך בכל זאת, אני חושבת שהפרטיות שלך הרבה יותר חשובה . מלבד זאת באיזשהו שלב את עשויה להרגיש חוסר נעימות שאת גרה שם (אין לי מושג אם את משלמת להם או לא) ,את תחיי בהרגשה שאת "חייבת להם" , בנוסף , לעיתים קשרים משפחתיים חמים וטובים יכולים להפגע כאשר מתגוררים צמוד אחד לשני ...
ולכן, אם השיקול הוא כלכלי, הייתי מציעה לך לנסות למצוא עוד מקור פרנסה . בכל מקרה, אם תעברי לחיפה תצטרכי לחפש מקור פרנסה.



אז מתוקתי , שיהיה ערב טוב!

תודה על בנקודות למחשבה שנתנת לי.
כעיקרון אמרתי להם, שאשיב להם תשובה עוד שבוע.
ניראה לי שאני אשר בנתיים נאמנה לירושלים, אני גרה באותה שכונה המון שנים .
אופ אין לי כוח , לצאת היום . חשבתי ללכת , אבל פשוט אני גמורה.
עבדתי בשתי עבודות, כולל יום הולדת לילדה הכי צעירה בגן , היא בת שנתיים .
אופ שירה , החיים האלו לא בשבילי, לא יודעת , לא מתחברת לממה שאנשים עושים וחושבים..
לא בקטע מתנשא, ההפך , אני מרגישה כמה צעדים מאחורי כולם.
אפילו הבוסית שלי אמרה לי היום בשיחה איתה , יפה, את לא.
לא יודעת רע לי , היא אמרה לי שישי לי נשמה גבוהה ושאני באתי לעולם הזה לתקן משהו .
וזה ששיש לי לקויי למידה , ושאני לא נאה ,זה בכוונה כי אני לאבאתי לעולם הזה לאמצא .בלי להתעסק עם הדברים השוליים .
היום סיפרתי את זה בארוחה המשפחתית, ואימיא שלי אמרה , את רואה לא רק אני אומרת את זה
טוב אכתוב לך מחר לאיי מייל שלך לילה טוב

מה את אומרת על הספר , התפסן משדה השיפון ?
אני אוהבת מאוד את הספר הז\ה.
למה את חושבת שהולדן מתכוון שהוא אומר שאנשים מזויפים?
הכי אהבתי בספר שהוא מתאר את המפגש שלו עם אחותו, הקטנה , שהוא מאוד אוהב .
אחרי מסע ארוך שהוא עבר , מסילוקו מהפנימיה , והתקופה שהוא הסתובב ברחובות,
הוא סיפר כמה הוא מאוד אוהב את האחים שלו . ובעיקר את אחותו. ולקראת סוף הספר, הוא מתאר את המפגש איתה.
הולדן ישב על הספסל , ליד סחרחרה של סוסים עולים וירדים. כמו שיש לפעמים בלונה פארק .
הוא מתאר שהוא יושב בספסל וראה את אחותו הקטנה על הסוס , ומרגש אותו לראות אותה שמחה
קטע מהספר\
" היא רצה סביב סביב עד שהיא עוד פעם מצאה את הסוס שלה ועוד הפעם עלתה עילו , היא ניפנפה לי ביד , ואני ניפנפתי בחזרה.
שמעו התחיל לרדת גשם נוראי . מבול בחיי כול ההורים והאימהות כולם הלכו ועמדו , תחת הגג של הסחרחרה כדי לא להרטב אבל אני המשכתי לשבת על הספסל"
(כמה שורות למטה המשך)
" נרטבתי כהוגן . לא היה לי אכפת,היתיי ככול כך מאושר וזאת האמת.
פתאום איך שפיבי ממשיכה להסתובב לה , סביב סביב , כמעט התחלתי לבכות בקול, כול כך מאושר ההיתי.
זאת האמת, אני לא יודע מדוע ,פשוט מפני שנחמד איך שהיא מסתובבת לה סביב סביב כול הזמן , במעיל הכחול שלה וכול זה.
בחיי חבל שלא היתם שם"
מתוך התפסן משדה השיפון ג.ד סלינגר

להבא אשתדל להיצמד לנושאים של הפורום סליחה , סתם רגע קשה

וואו! את עוברת תקופה לא קלה, אנחנו כאן לעזור במה שרק נוכל, ולא פעם עצם העובדה שיש לפני מי לדבר/לכתוב, כבר מהווה פורקן, אז תרגישי חופשי לכתוב.

כמו שאת רואה בוודאי, יש פה דיונים מענינים . אני יכולה לדבר רק בשמי כמובן , שעצם הכתיבה ,
והמענה המקצועי , (הפסיכולוגים) והלא מקצועי (הכותבים האחרים) עוזרים לי מאוד.
אשמח אם תישארי

היי נעמה
לא הבנתי למה התכוונת ב"מצב שאינו מתיר לי לבקר בהם", אבל את יותר ממוזמנת להעזר ולהיוועץ בנו כאן.

רועי

ולשאלה של רועי. מה המצב כרגע? ומה היית רוצה לברר?

והסבר: כאשר נודע לנו על המחלה נבהלתי מאד ובהמלצת חברים פניתי לאגודה למלחמה בסרטן והוזמנתי לקבוצת תמיכה.
זו היתה אחת החוויות הכי מזעזעות בחיים שלי, רצה הגורל ובאותה פגישה התקבצו 5 בני משפחה של אנשים נוטים למות, ממש על ערש דווי ואילו אני רק קיבלתי את הבשורה, עדיין אין סממנים חיצוניים וממש "נשאבתי"למקומות הכי קשים וכואבים שאפשר לחשוב עליהם.
כמובן שלא חזרתי לשם ואני חושבת שהיתה זו שגיאה שהוזמנתי מבלי שיבדקו מה המצב "שלנו" לעומת המצב בקבוצה.
בינתיים התאוששתי קמעא, קיבלתי הסברים, "עברנו" הקרנות וכימותרפיה ונראה שהמחלה נמצאת כרגע בשליטה(טפו טפו טפו...) אבל בעוד שבן זוגי מפגין כח ואופטימיות אני חשה שדכדוך ובפסימיות והייתי רוצה להעזר בכם.
תודה, נעמה

אני חושבת שיש הרבה חוסר רגישות בענין, והיו חייבים לקחת בחשבון שיש משתתפים שונים.
טוב עשית שלא המשכת ללכת לשם, ובהחלט אין לי ספק שתוכלי לקבל תמיכה ממקורות אחרים.
אגב, כדאי אולי ליידע את המארגנים בחוויה השלילית שהיתה לך, ראשית כי אולי יתקנו את הענין, ויעשו סוגי מפגשים שונים ושנית כדי שיהיו מודעים לתוצאות, אין ספק שכוונתם רצויה, והם זקוקים להכוונה בביצוע

לא קל להתמודד ע מחלה של בן הזוג, גם בגלל שהוא "החולה" ואת זו שאמורה להיות חזקה ויציבה בשבילו. זהו נטל גדול שטוב שאת מנסה לפרוק אותו בדרכים שונות. הפורום הזו הוא לא פורום תמיכתי אך את בהחלט מוזמנת להתייעץ ולשאול לגבי נושאים נקודתיים שמעסיקים או מעניינים אותך. מעבר לכך, אני מציע שתנסי למצוא לך מסגרת מתאימה בעולם האמיתי שתכיל את הקשיים שלך ותסייע לך לשאוב כוחות אופטימיות כמו של בן זוגך.

רועי

בן זוגי מזכיר מידי פעם את נושא המוות: נשאר לי כך וכך וכו:
ומאידך מבקש לעבוד ולהתנהג כרגיל ולנהל חיים נורמליים לטייל למקומות שנראים לי מסוכנים
ואני לא יודעת כיצד לנהוג האם לשתף עימו פעולה ואם כן לאיזה כיוון? האם להזכיר לו שהוא חולה וחייב לשמור על עצמו או לנהוג כאילו הכל רגיל? אני מבולבלת

היי נעמה
את מתארת מצב שבו את חווה את בן זוגך כנע בין הכרה במצבו הבריאותי לבין הכחשה (אולי אפילו מסוכנת) של המצב. ברמה הרגשית אני חושב שחשוב שתנסי להיות אמפטית ככל האפשר למקום בו הוא נמצא וזאת, בין היתר, על ידי שיחה כנה איתו על הרצונות שלו, על התפיסה שלו את המצב, על התקוות והפחדים. מתוך יכולת להתחבר למקום הרגשי בו הוא נמצא אני מאמין שתוכלו לתקשר טוב יותר ולנהל משא ומתן לגבי הרמה הפרקטית: מה באמת הוא יכול או לא יכול לעשות? עד כמה ההרפתקאות שהוא חושק בהן מסוכנות? האם ניתן להתפשר על הרפתקאה שתאפשר לולהרגיש חי אבל לא תעמיד את חייו בסכנה וכו'.
על כל פנים, בלי קש למידת נכונותו של בן זוגך לפנות לעזרה נפשית, אם את מרגישה שהעומס מדי כבד עלייך שווה שתשקלי לפנות לטיפול, ולו לטווח קצר.

רועי

שלפעמים בגלל שאנחנו נמצאים במצוקה כלשהי או סתם חלשים או מבולבלים נוצר מצב שבו אנחנו תולים יותר מידי תקוות בעולם הוירטואלי .
וכך במקום ליצור מסגרות של חברים אמיתיים מחוץ לוירטואליה אנשים מדברים עם "חברים" דרך המסך.
הכוונה שלו היתה שאפשר להעזר בוירטואליה , אבל לקחת הכל בערבון מוגבל.


אז קודם כל המון המון בריאות לבעלך.
מקווה שאת מקבלת המון תמיכה ממשפחתכם ומחבריכם הקרובים.
בנוסף הייתי ממליצה שתדברו עם איש מקצוע.
ואולי לנסות למצוא מסגרת תמיכה מתאימה , אולי פסיכולוג יכול להמליץ לכם או דרך קופ"ח , דרך העיריה.
נראה לי שבעלך חווה כרגע "חווית יקיצה" (ארווין יאלום, "להביט בשמש" - ספר מומלץ). בעקבות המחלה שלו, הוא מתחיל לחשוב על כל הדברים המשמעותיים (עבורו) שהוא לא הספיק לעשות במהלך החיים שלו ורוצה להספיק לעשותם כעת .
עד כמה מסוכן הטיול שהוא רוצה לעשות?
אני חושבת שתנסי לשתף פעולה עימו עד כמה שניתן . זה יכול לשפר מאוד את הרגשתו .

לכן חושבת שכדאי מאוד לדבר ולהתייעץ עם איש מקצוע פנים מול פנים.


המון המון בריאות!

הוא לא ילך לטיפול ולדעתו גם לא זקוק לטיפול הוא לפעמים בהכחשה ולפעמים במניה ואני לא בנויה לטלטולים הללו וחשה שיכולתי להתמודד עם העליות והמורדות הולכת ונחלשת.
כמובן שאיני תולה את כל יהבי בעולם הוירטואלי ובכלל לא בשום דבר, אבל עצות טובות אני מקווה שיעזסרו לי

אשמח לשמוע חוויות מהשטח, זה מאד מענין אותי, כמובן שמסווים את כל הפרטים כדי שלא יזוהו, אבל הבעיה, דרך הטיפול, השלבים להצלחה, מאד מרתק

שרועי צריך לקבל את אישור המטופלים שלו בשביל לפרסם . גם אם נניח הוא מסווה פרטים, לעיתים מטופל יכול לזהות את עצמו דרך הכתוב.

ורועי , זה באמת נושא שמעניין אותי.
כי אם נניח יום אחד המטפל שלי יחליט להוציא לאור ספר על המטופלים שלו.
אני מניחה שהגירסה שלו לטיפול שלי תהיה מעט שונה מהגירסה שלי , מהסיבה שאני מתארת את המתרחש בחדר הטיפול על פי יכולתי ועל פי הצרכים שלי.
הגירסה שלי אולי תהיה "הגנתית" יותר .ולמטפל שלי עשויה להיות פרשנות מעט שונה .
מהצד שלי, אני יכולה לראות בכתיבת ספר על מטופלים, שיש בזה מן החיוב , כי דרך הכתיבה, למשל, של הטיפול שלי (מנקודת ראותו של המטפל) אני יכולה להכיר בדברים שאני מעדיפה להדחיק או להכחיש.
ברור כמובן שמאוד מסקרן אותי לקרוא על מטופלים שלך , אבל אני מניחה שזה לא יהיה נכון מצידך לכתוב על כך כאן.
כמו שלא הייתי רוצה שהמטפל שלי יכתוב עלי אפילו אם הוא יסווה את הפרטים המזהים (מבלי לבקש ממני רשות על כך).

בכל מקרה, הייתי שמחה לדעת ,באופן כללי ,מה דעתך על פסיכולוג שמוציא לאור ספר על המטופלים שלו (כמובן בהסכמה מלאה שלהם ובהסוואת הפרטים המזהים שלהם) .

כמובו שאנשים שקוראים סיפורי טיפולים של אחרים יכולים להפיק מכך אך ורק למידה . אבל האם זה עשוי לתרום גם למטופלים עצמם ? האם ישנם מקרים בהם זה עשוי להזיק להם יותר מאשר להועיל? ואיך אתה רואה את זה?

שירה, את אכן צודקת- מסיבות אתיות (שלא להזכיר אנושיות) אין באפשרותי לפרסם כאן תיאורי מקרה. עקרונית גם פירסומים מקצועיים שבהם ישנם איזכור של טיפולים דורשים את אישור המטופלים ובוודאי שאין הצדקה לעשות כן במקרה של כתיבה בפורום.
הנושא של פירסום (בהסכמה) הוא סבוך ובעייתי, גם כשהטיפול הסתיים לפני שנים. נדמה לי שנכתבו כמה מאמרים מקצועיים בנושא אבל אני מניח שאין איזו פסיקה מוחלטת בעניין. כדי ללמוד כאשני מקצוע אנחנו זקוקים לתיאורי המקרה הללו, אבל אין ספק שהם מכניסים הרבה "רעש" לטיפול. לגבי תרומה למטופל- אני מניח שבמקרים מסוימים, בעיקר עם הטיפול עדיין ממשיך בנקודת הזמן שבה הוא "יוצא לאור", העיסוק בדברים שנכתבו, בנקודות המבט השונות, יכול להיות פורה. אבל כמובן שזה גם יכול להיות הרסני לטיפול (ולמטופל).

רועי

גם בטיפול הקודם שלי וגם בטיפול הנוכחי לא הבנתי למה המטפל שלי לא מוכן לחבק אותי בסוף הפגישה. ..(בטיפול הקודם פחות היה לי צורך בכך. .).

בטיפול הנוכחי ביקשתי ממנו לא פעם אחת שיחבק אותי והוא היה מאוד נבוך והסביר לי כמה פעמים שהוא אינו יכול מבחינה אתית.

בפגישה האחרונה שלנו (אחרי שקראתי את ספרו של אלי פלח :):):) אמרתי למטפל שלי..."באמת שלא הבנתי למה אתה נמנע מלחבק אותי וזה אפילו די פגע בי במידה מסויימת, אבל אחרי שקראתי את ספרו של אלי פלח אני בהחלט יכולה להבין אותך !!! . הוא צחק :)

לא מאמינה! כתבתי הודעה ארוכה ארוכה והיא נמחקה! כמה מעצבן
אז רק אתמצת בקצרה את מה שכתבתי
אין בזה שום דבר של חוסר אתיות לכתוב על סימפטומים כאשר לא מזהים את המטופל.
אין פגיעה במטופל אם אחרים לא יזהו אותו ואם הוא יזהה את עצמו, אין בזה בעיה.
רופאים כותבים על מחלות שהיו לחולים
עורכי דין כותבים על בעיות משפטיות, ואפילו בחוק, כאשר אסור לפרסם דברים על אנשים מסוימים כגון קטינים או משפחה מסתפקים ברישום פלוני בפסק הדין והוא מפורסם!
סופרים מסתמכים בפרוזה שלהם על אנשים אמיתיים.
מורים מוציאים ספרים על חוויותיהם עם התלמידים
כל בעל מקצוע חופשי לכתוב על החוויות ועל ההתנסויות שלו, כל עוד אין הוא מפרסם בצורה כזו, שיכולה לפגוע במטופל, היינו שיזהו מי המטופל ומה היו הבעיות שלו, וכל זה לא שייך אם המטופל הוא זה שמזהה את עצמו, מכך לא תצמח לו כל פגיעה, או סבל!
כל עוד החברה לא מזהה במי המדובר אין בכל כל פגיעה במטופל. ולכן מי שכותב צריך להסוות את הדברים
ועוד יותר מכך, באותו ספור יזהו את עצמם הרבה מטופלים, מכיוון שהסימפטומים לא פעם זהים. הרבה מאד אנשים סובלים מאותם סימפטומים ועל פי רוב הם לא מיוחדים דוקא לאנשים אלו או אחרים, כך שגם אם המטופל יחשוב שהוא מזהה את עצמו, זה לא אומר שאכן עליו כתבו, כי ישנם עוד מטופלים עם בעיות דומות או זהות.
לכן ראוי ונכון לשנות את הפרטים
במקום רווקה לכתוב נשואה
במקום בת 18 לכתוב 26
במקום יתומה לכתוב הורים גרושים
במקום חרדה מגבהים, לכתוב חרדה מים
את הסטיאוציה משנים כיד הדמיון הטובה על הכותב, אבל מהות הבעיה היא אותה מהות.
אין שום בעיה לשנות את הפרטים כדי שאי אפשר יהיה לאחרים לזהות את המטופלים וכך לא לא תהייה פגיעה באותו מטופל
אבל אם אדם הוא זה שמזהה את עצמו, מה הבעיה עם זה, במה זה פוגע בו או מזיק לו?
הספרות המקצועית בכל המקצועות מלאה בדוגמאות שהיה לכותב במקצוע שלו, כך דוקא בספרי הפסכילוגיה, ובמיוחד באלו המיועדים לקהל הרחב, תמיד נמצא שם ספורים המתארים את התאוריה של הכותב, והם החלק הכי מענין בכל הספרים.
אז מבלי לפגוע באף אחד, יש כאן היתממות לטעון שאסור מבחינה אתית לכתוב על הדברים, כי בהחלט שמותר, ואדרבא, אשמח אם תפנו אותי לסעיף בחוק/תקנה/אתיקה האוסר על כך

"פסיכולוגים לא יחשפו בכתביהם, בהרצאותיהם או באמצעי תקשורת אחרים, מידע חסוי שהשיגו במהלך עבודתם אשר מאפשר זיהוי אישי של לקוחותיהם (אינדיבידואליים או ארגוניים), מודרכיהם, סטודנטים, אנשים הלוקחים חלק במחקר שלהם או מקבלי שירות אחרים שלהם - אלא אם כן האדם או הארגון נתן לכך מראש אישור בכתב".
ההבדל בין כל הרבה מבעלי המקצועות האחרים שציינת לבין פסיכולוגים הוא שטיפול פסיכולוגי לא יכול להיות בלתי אישי וכדי שיהיה איזשהו טעם בתיאור מקרה הוא צריך להיות מבוסס על אמת ייחודית ואישית, גם אם אולי יש לה מקבילות דומות. על כל פנים, מי שמעוניין לקרוא תיאורי מקרים יכול לעיין, בין היתר, בספרים של יורם יובל. אני מבחינתי לא מתכוון לספר פה על מטופלים שלי.

הוא אשר אמרתי
פסיכולוגים לא יחשפו בכתביהם, בהרצאותיהם או באמצעי תקשורת אחרים, מידע חסוי שהשיגו במהלך עבודתם אשר מאפשר זיהוי אישי של לקוחותיהם (אינדיבידואליים או ארגוניים),

זה בדיוק מה שאמרתי, שאי אפשר לפרסם דברים שיכולים לאפשר זיהוי אישי, היינו אם אני אקרא את מה שכתבת, ואני אכיר את אותו מטופלת אני אוכל לזהות שזאת היא באופן אישי. השגש זיהוי באופן אישי.
לכן ברגע שאתה משנה דברים, היינו את הגיל, מצב משפחתי וכו', ולכן לא מזהים מצב אישי, או שאתה לא מתאר סיטואציה שמתאימה רק לבן אדם אחד, לדוגמא, אם אשתו של אילן רמון היתה מטופלת שלך, והיית כותב שהיתה לך מטופלת שבעלה טס לחלל ונהרג, ואחר בנה הטייס נהרג, בודאי שהיו מזהים אותה אישית,
אבל אם היא היתה מטופלת שלך, והיית כותב שהיא אשת קצין בצבא, אשר היה בחיל הים וטבע וגם בנה טבע בים, ולכן היא מפחדת מאד ממים, לא היו מזהים אותה אישית!
בכל הספרים המקצועים מביאים בעלי המקצוע ספורים על דברים שהם חוו עם לקוחותיהם, ואכן הם נזכרים שלא יזהו את הלקוחות אישית, זה כל הפואנטה, לא לתת זיהוי אישי ללקוחות, אבל כן לספר על הסיטואציה עם שינויים ספציפיים שלא יביאו לזהוי האדם.

יורם יובל כתב שני ספרים
לדרור גרין יש ספר שבו הוא מסביר מה זה טיפול נפשי עם כל מיני תאורי מקרה של מטופלים.
תקראי את הספר שלו "פרויד נגד דורה" .
פרויד שמפרסם תיאור מקרה ולמעשה בוגד בהתחייבותו למטופלת שלו בכך שמציג את תאור המקרה (ללא רשותה) עלפי הפרשנות שלו לשני חלומות שהמטופלת(אידה באוואר) חלמה . כאשר הגירסה של המטופלת לפרשנות שלו שונה לחלוטין משלו . פרויד טוען שבעצם כתיבת המקרה הוא אולי פוגע במטופלת אחת ,אך מביא תועלת להרבה מטופלים וכן גם למחקר המדעי על ידי הדגמת הטכניקה של פירוש החלומות.


ארוויון יאלום כתב ספרים על המטופלים שלו.

אם אזכר בעוד ספרים אכתוב לך!
אני אוהבת לקרוא פרשנויות של חלומות וקראתי כמה ספרים בנושא.

אבל תתחילי עם אלו....

אני חושבת שעצם העובדה שרועי לא כותב על המטופלים שלו מעיד על האנושיות והרגישות שלו, על היושרה שלו ועל החשיבות שהוא רואה בהגנה על הפרטיות של המטופלים שלו.

"עמוק עמובתוך הגוף, עמוק עמוק, שוכנת לה הנפש. איש עוד לא ראה אותה, אבל כולם יודעים שהיא קיימת. ועוד אף פעם, אף פעם לא נולד אדם שלא הייתה לו נפש. כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים ואינה עוזבת אותנו- אף לא פעם אחת- כל עוד אנו חיים. בדומה לאוויר, אותו נושם האדם מרגע הולדתו ועד לרגע מותו."
מיכל סנונית

תודה על מה שכתבת ,היה מאוד מאוד מעניין
רק מה, אני יודעת שלא תוכל לענות לנו,אבל זה עורר אצלי הרבה מחשבות ושאלות
טוב כתבתי משהו אבל מחקתי אותו .
רק אשמח אם תוכל להבהיר לי משהו על סטיבן מישטאל , לא הבנתי , איך גם גדילה של המטפל , יכולה לעזור למטופל
קצת מזכיר לי מה שתארת כאן לא בידיוק ניראה לי שאני טועה .
הגישה של מישטאל קצת גרמה לי להרתע ללכת לפסיכולוג , אם הבנתי את הגישה נכון , ובגלל זה אני גם שואלת .
דבר שני מעניין אות,י לדעת מה פרויד חשב, על כך שההגדרה של הפסיכולוגיה היא מדע הנפש .
בגלל ש הוא היגע מתוחם הרפואה , אבל הדרך שבה הוא התחיל לטפל באנשים, והגה את הפסיכואנליזה ,שונה לחלוטין מזו של המדע , בצורה חדה מאוד .( כך ניראה לי כך לפחות .)
ובכלל איך אפשר לומר שפסיכולוגיה זה מדע?
זה מוזר , מצד אחד עיש המון גישות , מצד שני יש הרבה סוגים של בעיות ,]כול הגישות אומרות , שצריך לעשות לכלל האנשים כך וכך , וגם בעבודה סוציאלית למדנו , על מתן תשובות למטופלים , כגון שאלות פתוחות שאלות מנחות וכו ....
קטנתי מבכלל להגדי את דעתי בנושא , אבל מסקרנות , אלו לא דברם הפוכים ומנוגדים?

הכי קרובים למדע לא ?
חחח אפילו חשבתי על זה בזמן המקלחת

היי יעל
ראשית, אני רוצה להזכיר שהפורום הוא לא פורום מקצועי ומרבית הקוראים אינם בקיאים או אפילו מתעניינים בגישות התיאורטיות השונות בפסיכולוגיה ולכן אני מעדיף שלא נפתח מדי את הנושאים הללו.
ובכל-זאת, אתייחס בקצרה לשאלתך: מיטשל וחבריו לגישה ההתייחסותית רואים בתהליך הטיפולי תהליך דו-כיווני, שבו גם המטפל מושפע מהמטופל. בהתאם לכך, הטיפול (וזאת יודע כל מטפל) יכול להיות משמעותי עבור המטפל לא רק ברמת המקצועית אלא גם ברמה האישית ולסייע לו ללמוד על עצמו ולהתפתח. זאת, כמובן, לא על חשבון המטופל (!!). זוהי תוצאת לוואי ולא המטרה. המטרה בראש ובראשונה צריכה תמיד להיות טובתו של המטופל.
לגבי שאלתך השניה: הפסיכואנליזה נמצאת על התפר שבין המדע לאמנות. נערכו ונערכים לא מעט מחקרים על הטיפול הפסיכואנליטי אבל בגלל אופיו יחסית קשה לחקור אותו בצורה שיטתית, בניגוד לגישה הקוגניטיבית-התנהגותית.

רועי

קיבלתי וה]פנמתי את הערתך , תודה על התשובה .

טוב , לא כול כך ריציתי לכתוב את זה אבל קצת קשה לי
היום בעבודה היה לי קשה מאוד .
יש לנו ילד שסיפרתי עילו פה בעבר , והיום היה לו קשה במיוחד .
הוא באמת משתדל , אבל היום הוא ממש הרביץ , ודיברנו עובדת אחרת אני ונבוסית , עליו והבנתי ממנה שאין לו טיפול , מלבד טיפול ההומופאטי
בקיצור לא היה לו יום קל
בצוהוריים הוא עמד צעק ובכה , כמעט חצי שעה , בגלל ששמתי לו פסטה בצלחת .
בהתחלה הבוסית אמרה לנו להתעלם ממנו , אבל הוא צעק ובכה כול כך, הדמעות שלו .. שהיא פשוט ישבה איתו , וחיבקה אותו, עד שהוא נירגע.
גם אחרי הצוהוריים הוא ישב כמה םפעמים על הכיסא , ופעם השלישית , אני הייתי צרכיה להושיב אותו. כמובן שחטפתי מכות , והוא נורא בכה וצעק , וכאב לי, כאב לי הלב .
לאחר שהורדתי אותו מהכיסא והסברתי לו , הוא התעלם ממני , וכשישבתי איתם כמה דקות ליפני שהייתי צריכה ללכת קצת בניתי איתם בלגו , ואז אמרתי כזה ביי והוא בלי מילים , בא ונתן לי כזה חיבוק,ענקי , בלי מילים .
רק חיבקתי אותו חזק , ועמדו לי דמעות בעיניים .
ניזכרתי בציפור הנפש , שכש מחבקים אותה היא נהיית גדולה בתוך הגוף , ומרגישה את האהבה .
ורק לאחר כמה דקות לחשתי לו באוזן שאני אוהבת אותו , ושגם כשכועסים על המעשים שלו , תמיד תמיד אוהבים אותו .
יש משהו תרפוי בלכתוב , ובמיוחד לכתוב באמצע הלילה , למרות שככול היום ההיתי מתה מעייפות
בגלל הלילה שעבר
באמת היה לי יום קשה בעבודה .....

ומה קורה שהמטפל לא מצליח לעזור.....?

השאלה קצת כללית מדי. ראשית כל, מה אנחנו (המטפל/המטופל) מחשיבים כשהצלחה? באיזה שלב אנחנו מחליטים שמדובר ב"חוסר הצלחה" ושאין תקווה לטיפול? איך אנחנו מסבירים את חוסר ההצלחה הזה? כל אלו (ועוד) שאלות שצריכות לעלות בטיפול אם אחד הצדדים מרגיש שהטיפול תקוע.

במצב שהמטופל מרגיש שהטיפול תקוע ולא רואה אור בקצה המנהרה...(אחרי כמה שנים של טיפול) והמטפל חושב שזה חלק מהתהליך וזה בסדר....

איני מכיר את הטיפול הספציפי ולכן אוכל להתייחס כמובן רק באופן כללי לשאלתך.
תקיעות היא לעיתים חלק מהטיפול ולפעמים אפשר לצאת דווקא מתוך התקיעות אל התפתחות גדולה בטיפוןל ובכלל. עם זאת, במידה והתקיעות מתמשכת לאורך זמן ולכאורה אין עוד טעם לטיפול, ניתן לשאול מדוע המטופל מתעקש להישאר בכל-זאת ולא לחפש לעצמו מטפל אחר. פעמים רבות כישלון של חלק אחד בנו, הוא ההצלחה של חלק אחר וכך, למשל, מטופל עלול להישאר בטיפול שלא הולך לשום מקום רק כדי לסמן לעצמו "וי" ולהרגיש שהוא עושה משהו עם עצמו. חשוב מאוד לנסות להבין יחד עם המטפל מה לדעת כל אחד מהצדדים הסיבה לתקיעות והאם יש באופק מוצא ממנה.

רועי

תודה על תגובתך, זאת אומרת לגבי שתי התגובות .(אחת לגבי הילד מהגן )
ואל תדאג אני יודעת שזה לא במקום טיפול , אבל אתה בן אדם מדהים ולפחות אתה אומר לי את זה .
מחכה בקוצר רוח למה שתכתוב על הטיפול , מתי שנוח לך כמובן .
בנתיים אחזור לספר , שאני קוראת ,ולאחר מכן" בילוי עם האחים והההורים" אלק בילוי

ולא לפני שנתיים
ורננה - מחפשים אותך, מה קרה?

אני כאן, קוראת ומעודכנת. שמחה שיש פעילות בפורום.
יש שאלה או בקשה ספציפית יותר?

אודה לך אם תגיבי לשאלה שלי אל רועי, על דרכי הטיול של הפסיכולוג.
מה הכילים שאתם הוא עוזר, האם זו אמפתיה? הגברת מודעות? מציאת כלים בפוטנציאל החבוי? ניתוח של דברים שקרו, ומציאת פרספקטיבות להבנתם?
מעניין אותי מה קו 'העבודה' של הפסיכולוג בהתמודדו עם בעיות הפציינטים

אני באה מבית שהיתה תקשורת מצוינת בין הילדים להורים _ לא שתמיד הכל זרם חלק, ולא שלא היה חיכוכים, אבל בגדול, הייתי מאד פתוחה עם אמי, מספרת לה על החוויות שלי, על התהיות שלי, על האכזבות שלי.
היא היתה שם לצדי, וביחד בדרך כלל היינו פותרים בעיות.
עם ילדים גם כן יש לי תקשורת מאד מאד טובה. שוב, בודאי שיש חריקות, בודאי שיש לא פעם חיכוכים, אבל קו התקשורת הוא מצוין, אני עושה אתם המון לילות לבנים, ומדברים, מדסקסים כמעט הכל. הן עם הבנים והן עם הבנות.
הם מספרים לי מה לוחץ להם, אני ביחד אתם מנתחת את הבעיות, מנסה למצא פתרונות, מנסה לחזק את הבטחון העצמי, ואת היכולת להביע את מה שהם מרגישים, ואת הדחיפה לממש את הרצונות שלהם, להיות הם מבלי להיות מושפעים הרבה ממה שהסביבה אומרת, להקשיב לאמת הפנימית שלהם.
שאלתי - מה בעצם היה טיפול פסיכולוגי יכול להועיל לי או לילדי?
עוד אוזן קשבת?
עוד מקום לשפוך את הלב?
או שבעצם לפסיכולוג ישנם כלים מקצועיים, שלי ולאמי לא היה אותם, ובעצם מי שאין לו גישה לאותם כילים יוצא נפסד?

יש הרבה כלים אבל הכלי העיקרי הוא המטפל עצמו, השכלתו והרקע שלו בעבודה עם אנשים.
מעבר לתיאוריות המקצועיות כל מטפל משתמש בשיטה אחרת- אנליטית, דינמית, קוגניטיבית-התנהגותית, ועוד רבות. ויוצק לתוכה מאישיותו ומהרקע שלו. זאת לא טכניקה "נקייה" כמו במקצועות יותר מדעיים כי המטפל הוא אדם עם הסטוריה ומערך רגשי משלו.

אמפתיה חשובה כדי לנסות ולעזור דרך ההבנה של העמדה הרגשית בה המטופל נמצא, קשה מאוד לטפל כשאין אמפתיה. כל הדברים שהעלית למעשה הם דרכים להכיר את המטופל ולסייע לו לפתור את המצוקה הראשונים עמה הוא פונה לטיפול.
יחד עם זאת אני לא יכולה לצייר 'קו עבודה' אחד. יש הרבה ספרים, סרטים וסדרות טלויזיה המבוססות על כך שאין קו אחד, יש כל מיני פסיכולוגים ותיאוריות לרוב.
כל מה שדרוש הוא מטפל אחד טוב שאיתו אפשר לעשות תהליך טוב.

יש פה מישהו הו הו הו הו הו
כולם עסוקים? קים קים קים קים
אפ אחד לא פה, אז יש פה , הד הד הד הד הד הד
טוב המשך יום נעים!!!

אחרי הישרדות אני יוצאת , עם חברים, ומקווה שבקרוב אוכל לכתוב לך או יותר נכון , להמשיך את ההתכתבות שלנו,בנושא מערכות יחסים , ממקום של זוגיות .
מה שבטוח הוא שתקופת היובש מסתימת היום!!!!!!!! אהה סליחה ,בלילה (לבן).
מה את אומרת ממש מרגיז אותי, שהידיד שלי התעצבן על זה איזה חוצפן

אפשר להמשיך כמובן את ההתכתבות בנושא, אעפ"י שלעיתים כתיבה על הנושא גורמת לי לכאב מסויים. .אז לפעמים זה טוב לי לשחרר ולפעמים זה לא עושה לי טוב לשחרר.

עכשיו כשהסתיימו כל החגיגות , וסוף השבוע הפעיל והמהנה הזה הסתיים, התחלתי להרגיש מן תחושה של ריקנות. אני חושבת על מחר, על הנסיעה של בעלי השבוע, על תחילת הלימודים בסוף השבוע , על החודש הלחוץ בעבודה (לסגור שנה) . ושוב אני מתחילה להכנס לחרדה ולמתחים ולא יודעת איך ניתן לקחת את החיים בפרופורציה ולא לתת למתחים השגרתיים (ברובם) להשתלט עלי.

תהני היום!
לא הבנתי למה הידיד שלך הרגיז אותך.

חס וחליליה , לא6 ארצה שתרגישי לא נעים. אם נושא מסוים גורם לך לקושי , את תכיתבי לי, וברור שנעבור הלאה.
חבל שלא כתבתך לי על כך קודם .
אני שמחה לקרוא שהיה לך נחמד , ושכולם נהנו. מישהי שעובדת איתי, תמיד נוהגת לומר לי , בשעה שאני מתלוננת לפניה על חיי הקשים , וזה בסדר כי אנחנו בקשר טוב .
היא תמיד נוהגת לומר לי, שאני צריכה לפרוט את הבעיות, זאת אומרת לבהסתץכל על בעיה ובעיה בנפרד, לראות ולחשוב עלייה, עד כמה היא גרועה באמת . בסוףרואים, שכול בעיות ביחד, נראות יותר מאיימות , ביחד מאשר לבדן.
וכך גם בנושא הזה , חשבת שיהיה צפוף וכול הדברים שכתבת פה , בסוף הכול הסתדר .
אילו רק אמרתי לך קודם , ההית אומרת לעצמך , בישולים, יש הרבה , אבל יש לי עזרה ,אולי בגלל הגשם יהיה צפוף אבל, יהיה יותר אינטימי , לא יודעת .....
דרך אגב כאשר אני מתלוננת לפניה זה בקטע של חברות לא שאני נופלת עלייה או משהו.
וגם היא בן אדם דוגרי , אומרת מה שמפריע לה, היא וןהבוסית .

בקשר לידיד היה, עבר לא נרוא הוא קצת הבהיר לי שזה מפריע לו שאני יוצאת , עם בחורים .
סליחה ? כתוב לי על המצח זבל ?מה אני מדרכה שאפשר לךדרוך עלייה ?
בכול מקרה תקופת היובש הסתיימה תודה לאל !!!!!
היה לי ערב נחמד , לילה סוער משהו , ועכשיו אני עייפה מאוד, כי הוא היה צריך לקום לעבודה , בחמש בבוקר!!!
חשבתי על זה אחר כך, ולא ניראה לי שאנחנו מתאימים .( ולמה לעזלזל אני כותבת את זה באינטרנט? חחח לא יודעת אשחמח לפרוש פסיכולוגי על זה!)
יאללה הכלבה מחכה לי ...
כמו השיר
"לונדון לא מחכה לי
גם שם אהיה לבד "

והכי מזדהה עם...
"והיאוש נעשה יותר נוח"
שירה ,מקווה שהתאוששת מהאירוע יום נעים

קראתי בוואי נט על ילד בן 10 שנ הרג בתאונת דרכים , לאחר שזכה בתחרות קראטה .
זה ממש מחזיר אותי לימים עברו , אופ למה אנשים נוהגים בצורה פרועה.?
יש כול כך הרבה זילות לחיים של אחרים?
באמת כואב לי הלב ,ההיתי עושה הכול כדי להחזיר את החיים של החברה שלי ,ושל הילד הזה.
אפילו הייתי נותנת את החיים שלי
שני בני אדם , שאינם שיכלו לתת גכול כך ברבה לעולם הזה , את הילד אני לא מכירה כמובן אבל חברה ש/לי , היתה מעולה עם ילדים ,ולמדתי ממנה להסתכל ולהיות עם הילד בגובהה העניים .
למשל לזרום איתם , לשחק איתם תופסת בחצר ,ולזכור את הילד שהיית עד לא מזמן .
אני מרגישה שכאשר אני עובדת עם ילדים, זה כמו אזכרה קטנה בשבילי , אני מרגישה אותה בלב שלי . היא ועד חברה שעבדנו יחד בגן ילדים.
לצערי ,כאשר לומדים חינוך לגיל הרך, וגם כמבוגרים, מאבדים את קצת מעולם הדימיון ,והחיים הבוגרים הם לפעמים בעיניי , אפורים לפעמים

הייתי מאד רוצה לשמוע תאוריות לצד דוגמאות מהשטח, לראות את היישום, את ההתחלה ואת ההתקדמות, אם תוכל לפרט,אפילו בכמה שלבים מאד אעריך את זה.
תודה מקרב לב
אין לי זמן לקרא ספרות עניפה, חייבת לקרא בלי סוף בענף שלי, אבל אשמח לשמוע את דעתך המלומדת בקליפת אגוז כדי להבין את דרך החשיבה והפעילות

אני מכירה אשה שכל חייב רגילה היתה להאשים בכל דבר מישהו, אין מציאות שיקרה לה משהו ואין את מי להאשים.
כולם היו אשמים, המדריכות בפעוטון בה שהתה כילדה
הדודות, המורות, החברות
האם
כולה מרירות על כל העולם.
גם היום כשהיא לא מרגישה טוב תמיד חייבת למצא איזה רופא שהוא אשם כי עשה פאשלה לדעתה. אי אפשר לשכנע אותה שישנם דברים שבאים מלמעלה ואין שליטה, או שההתנהגות שלה לא היתה בסדר, תמיד היא חייבת למצא את מי להאשים.
איך מתמודדים עם זה

על סבתא שלי ז"ל
.

זה נשמע לי כמו דפוס התנהגות של פולניה . את יודעת חולה חולה חולה - אלמנה :):)

אבל אצל אותה אחת, זה בצורה מגוזמת, היא פשוט תמיד תמיד תאשים את מישהו.
והתוצאה? היא מרירה על כל העולם, כולם אשמים לה, כולם לא היו בסדר, כל כולה צלקות וחבורות, ופצעים מכל החיים הקשים שהיו לה, שכן הרי כל העולם נגדה, והיא קרבן של כולם.

להביא לכאן כותבים?
יש לך רעיון ?
אני אהיה בימים הקרובים באיגוד הסטודנטים לא יודעת עד כמה יהיה לי זמן .

את לא מקווה שזה לא אישי מידי , אז את לא חייבת לענות אם לא בא לך
למה את בוחרת להתמחות דווקא בחות הז ה,של טראומה וכו?

אני מקווה שרננה נהנת מהדברים שהיא עושה בטח יש לה עומס בעבודה.
שילוב של בדיקת מממנים בשתי קורסים ו הרבה מטופלים.
זה לא שאני חושבת שרועי לא עמוס בעבודה באותן סיבות .
בנוסף פעם נעלו אותנו בחלק הנידח של הקמפוס, הקמפוס מחולק לשניים , , יש חצי קומה כיתות הנהלה שרותים יועצות, וכו... ויש את חלק הפנימי. ומה שמפריד בין שתי החלקים,זה הול ודלתות .
אז ליפני כמה זמן, כנראה היתה איי הבנה בין הרכז לשומר וכשסיימנו את השיעור, היו אורות והכול אבל הינו כלואים בחצי השני .
ורק אחרי צעקות ודפיקות , בפוקס היגיע מישהו .
אני מקווה שלא ניקרא בעיתון שנמצאה מרצה רעבה , ומותשת שהיתה כולאה בקמפוס .......
דרך אגב , פעאם שרועי נעדר לחצי יום , וכולם דאגו לו , אז כתבתי שאולי הוא בכנס פסיכולוגים , והיתה אחת שנהנתה מהרעיון שיש דבר כזה .
ייאללה די לקשקשת ברשת ובילבולי מוח , רננה אני מקווה שאת בסדר
יום נעים הכלבה מחכה לי

חברות יקרות, אין צורך להיתפס לפאניקה, אני בטוח שרננה תשמיע את קולה בקרוב. מישהי- ככל הנראה אוכל להתייחס לבקשה שלך רק בסופ"ש, אבל אני מבקש מראש להנמיך ציפיות ולהסביר שהדברים הם מורכבים מדי מכדי שאוכל להעביר אותם בכמה מילים בפורום. למרות זאת אעשה את המיטב כדי לתת הצצה קטנה לאופן החשיבה של פסיכולוג.

רועי

מקווה שאתה לא כועס עלי ובגלל זה מחקת את הלינק שלי :(

לא היתה לי יד בדבר... אני מניח שהנהלת הפורומים החליטה למחוק את הלינק מסיבותיה שלה

כתבתי לך גם בקשר לזה, אבל לא חשוב, אשמח להצטרף ולקרוא את התשובה שתיתן למישהי.
דרך אגב איזה עולם הזוי, יש כאן פןרום שנותן אפשרות לאנשים ליצור קשר עם מיני עם נשואים\ נשואות= אפשרות לבגוד. חחח הם באים להרוס קשר , ואתם עוזרים לאסוף את השברים .
זה גרם לי להבין כמה אני עוד בוסרית לקשר. . למרות גילי הותיק, 30 ניראה לי שלא משנה כמה אני אוהב את בן זוגי, יהיה לי קשה לקיים איתו יחסים כול יום או כמה שהוא ירצה.
ויש מין האמת בזה גם לאחרים , אני חושבת שזה מוזר ,כמה טיבעי שאנשים כול כך רוצים להיות בקשר, לפעמים הם מקריבים הרבה מאוד בשביל זה, כמו רומאו וייוליה , שהנתק בין המשפחות , גרם להם למוות .
ומצד שני , מטפלים זוגיים , מתפרנסים יפה מהמקצוע, יש המוןם בגידות (,ראה באותו הפורוםI) וזה מניסיון אישי , שצריך כול הזמן לחזק את הקשר .
נו , אז איפה הכיף?
לקיים יחסי מין עם אותו האדם ?, לקום כול יום ולראות את אותו הפנים לידך ?
מ אני בקשר עם בחור , שלא רוצה קשר זוגי איתי, אבל תחלס כול יום אנחנו מדברים , ועוזרים אחד לשני , ומדברים על הכול , הוא יודע עליי המון .
אבל אני לא יודעת .......הוא לא רוצה אותי , לא נמשך אליי
אני כותבת את כול זה , כי ההורים שלי לא יכולים להימצא זה לצד זו מבלי לריב .
ואחרי 33 נישאוים , זה מה שנשאר מהאהבה??
הגגים מחשבתיים סליחה על החפירה

בנתיים הגעתי לשתי מסקנות
1 ניראה לי שלא אגיע מחר ,לבקר את ההורים שלי , זה בילתי נסבל , להיות שם במצב הזה.
בעיקר הירידות עליי
2ה אני אולי מצאתי פסיכולוג , פרטי רק אני צריכה לדבר איתו במשא ומתן על נושא התשלום
היה עוד ארחד אבל שכחתי אותו, כי היה לי טלפון
3 ניזכרתי נמאס לי שמתיחסים אליי כמו אל גוק, אל זבל , כמואל רואה ואינה נראת

אני מקווה שאת מודעת לכך שהזוגיות של הורייך לא משקפת את הזוגיות של כלל הזוגות.
זוגיות מתמשכת ומוצלחת , מבחינתי, תלויה בקיומן של : חברות, התאמה-כימיה, אהבה ותשוקה שנמצאת בשלושה מקומות (אינטילגנטית,רגשית וגופנית). וכמובן בהרבה מאוד עבודה קשה.
בזוגיות, לצד הדברים הטובים, ישנם גם הרבה קשיים שצריכים להתמודד איתם ולא תמיד זה קל .
אבל בהחלט הדוגמא שאת רואה בבית הורייך היא אינה דוגמא טובה , שמשקפת את הכלל.

לגבי הסקס המונוגמי ,אני בעד לעשות את זה עם גבר שמכיר את הגוף שלך ויודע מה את אוהבת וכו מאשר סטוצים חד פעמיים עם גברים שאינם מכירים אותך ולא יודעים מה שאת אוהבת .
כמובן שבפנטזיות (עם בן הזוג) זה סיפור אחר לגמרי.

ופעם היתה לי שיחה על זה עם חברות לגבי פנטזיות מיניות ושאלתי אותן - נניח אתן צריכות לבחור ביו שתי אפשרויות - אחת - שכל הפנטזיות המיניות שלכן יתגשמו והשנייה שאף פנטזיה לא תתממש.
וכולן אמרו שהן בוחרות באופציה השנייה. וזה מצחיק- כי בעצם בפנטזיות אנחנו משתוקקות למשהו שאנחנו בכלל לא רוצות שיקרה.
ונראה לי שאצל גברים ונשים זה די שונה.
כי נשים מבינות באיזשהו מקום שפנטזיות הן רק פנטזיות .
הן יכולות למשל לדמיין את עצמן באורגיה , אבל מעטות מהן ילכו בקביעות להשתתף באורגיות. או שאני פשוט לא בעניינים:) .
הן יכולות לפנטז שהן זונות , אבל אף אחת לא באמת תרצה לעבוד בזנות.
הן יכולות לפנטז אונס - ואף אחד מהן לא תרצה להאנס.
וגברים לעומת זאת פועלים הרבה יותר כדי לממש את הפנטזיות שלהם . למשל- צורכים פורנוגרפיה,יש כאלה שהולכים לזונות .
בקיצור הביולוגיה שלנו היא שונה - הגוף שלנו בנוי אחרת. נניח לאשה קשה להגיע לאורגזמה עם גבר לגמרי זר . קל יותר להנות עם מישהו שמכיר את הגוף שלך. יש אצלנו פער שלא קיים אצל גברים, בין מה שמעורר לבין מה שבאמת נעים.

שוב גלשתי לנושא האהוב עלי :)

תמשיכי לשמור על קשר עם הידיד שלך. נראה לי ממש כיף הקשר הזה. :)

טוב יש לי כמה מחשבותץ על מה שכתבת
דבר ראשון .
אני מסכימה איתך לגמרי , שלגבי מה שכתבת בנושא המרכיב הזוגי.
אם כי אני מאמינה שיש שחיקה גם בדברים האלו.
זה כמו בבית האח הגדול, שבהתחלה , הם היו מאוד מנומסים אחד לשני , בגלל שהיה דיסטטנס , אבל לאחר כמה ימים , בגלל שהם הירגישו נוח אחד עם השני, בתוספת השארות תחת קורת גג אחת, הם היו יותר פתוחים , גם למריבות.
אני חושבת שגם בקשר זוגי ,זה טוב ויפה שיש את כול הדברים האלו , אבל , עובדה שצריך לפעמים ללכת ביחד לסופ שבוע ביחד ,או לצאת , רק בני הזוג לבד , כדי לחזק את הקשר . בלי קשר לכמה הם אוהבים אחד את השניה .

ממה שהבנתי ממה שכתבת זה ניראה מובן מאילו, אבל זה לא תמיד כך , וזה טיבעי לא? שיש ויכוחים ואי אילו הסכמות . אני יודעת שההורים שלי , הם ממש לא דוגמא , ואני מאמינה שאוחלי הם יפרדו בקרוב .
למרות שסיפור ההכרות שלהם גווה מהם הרבה , ויתורים , הם היכרו בארץ , ב'קונצרט , אבל אבא שלי הי צריך לנסוע לאנגליה כדי לללמוד .
ואז מכורח הנסיבות , הם היו צריכים להיפרד ,לא ליפני שאבא שלי היה בא הרבה לארץ כדי לראות אותה .
אבל בכול זאת הם ניפרדו, ולאחר כמה זמן היא עול כך התגגעגע אילו ,שהיא עזבה את הכול , ונסעה לאנגליה להיות איתו.
בגלל זה לי ולאחי שגדול ממני במעט ,יש אזרחות של תושב בריטניה , כי נולדנו שם.
וזה מתקשר לי לעוד משהו שרציתי לכתוב, והוא שזה מעניין וקצת מוזר , אבל למדנו בפסיכולוגיה החברתית, שיש דבר כזהשנקרא "אפקט רןמאו ויוליה" , שאומר ששככול שתהיה משהו, שיפריע לבני הזוג ,כך תהיה אהבתם יותר גדולה .
אני מאימינה שזה נכון ומעניין איך הם טוענים שדווקא קושי, מחזק את הקשר \
טוב אני ממש קצרה בזמן אז אעבור לדבר השלילשי
פנטזיות
תודב תודה ושוב תודה שיש דבר כזה שנקרא פנטזיות.
אני שואל תאותך מה נעשה בלידעהם ? טוב שיש לנו את עולם הדימיון , אחרת העולם שלנו היה אפור.
וטוב שלא תמיד אפשר לממש פנטזיות , אחרת לא היה לנו לאן לשאוף .
אני בטוחה שכול הגברים שהיו איתי ,לא ממש חשבו עליי בזמן .....
אלה חשבו על מדונה או דוגמנית זו או אחרת .
בנוא של בן זוג קבוע , דוקא היה לי כמה סטוצים ,שהסקס בהם לא היה כזה נורא , ואפילו מעולה .
כי יש גברים רגישים , ויודעים לשאול אם זה נעים או לא , ומרגישים את הבחורה .
ובאמת הביולוגה של גברים9 ונשים שונה לחלוטין , הבנות מגיעות לסיפוק מדבר אחד בלבד ובלי להביך יותר מידי + רגש ואהבה .
ובנים לפי דעתי ,יכולים ללכת לזונה ויגיעו לסיפוק .
לגבי הידיד נראה לאן הדברים מתבשלים , הוא רגיש והכול אבל גם אגוצנטרי כול העולם סובב סבביו
תהני היום במסיבת יום הולדת של בעלך!!! וספרי איך היה

אני אשמח לשמוע לפרטי פרטים והנה ,בשבילך גם השמיים קצת התבהרו.
ראיתי שבהודעה שכתבתי , הרבה מהדברים, לא היו קשורים במשירין שלנה שכתבת
או שרציתי להתיחס אלהם , אבל לא הספקתי.
באמת מעיניין אותי , מי מגשים יותר את הפנטזיות גברים או נשים.
אני לא בטוחה שאת צודקת , לגבי מה שכתבת . אולי ההבדל טמון בכך, שיש הרבה בחורים שלא מתביישים לכתוב על כך, או לדבר על כך בפומבי. ונשים אולי יותר דיסקרטיות .
דווקא ראיתי באותו הפורום , שהיו נשים שחיפשו עוד בחור שיהיה השלישי.
ניראה לי שפנטזיה ,זה דבר מדהים , כן , נכול אפשרי בגדר הפנטזיה .
אולי ההשוואה לא במקומה אבל זה כמו האיד , ניראה לי שהפנטזיה היא כמו מענה לרצון שאי אפשר לממשו בגלל נורמות החברה .=סיפוק הדחף
אני מקווה שפרויד לא יבוא אלי בלילה חחחחח ינסה לחנוק אותי.
לגבי שאלה לי אלייך , האם לפי דעתך , ואת כמובן לא חייבת לענות אם לא בא לך ,.
האם את חושבת שלשלושת הדברים שכתבת, שמרכיבים את הקשר , יכולים להחזיק מעמד ?
עד מתי אנשים לדעתך נמצאים ביחד, מאהבה אמיתי , ולא מהפחד, האמיתי והנורא להיןות לבד ? או שיש אנשים ,שמשקרים לעצמם
את חושבת שאחרי 30 שנות נישואין ף את חושבת שהבחור שרואה את אישתו ערומה, גרומת לו לריגוש מיני ?
לגבי בן זוג קבוע, אולי כבר כתבתי לך על זה אבל הרב בחורים שהיו איתי,נ ידעו להיות רגישים , ולמרות שהם לא היכרו את הגוף שלי,הם היו מספיק רגישים כדי לשאול אותי מה נעים לי . גם מעניין אותי, מאיפה בחורים מוצאים אצ השיטות לענג בחורה? התנסתי גם בדברים קצת מוזרים , בחורים שניסו לעשות לי טוב
שבת שלום וותנוחי קצת אחרי ההמולה של המסיבה.

נכון, לפעמים קושי מסויים עשוי לחזק את הקשר .

תראי, אני למשל ,תמיד חשבתי שהזוגיות של ההורים שלי היא זוגיות לקויה ודוקא דרך הטיפול הבנתי שזה לא נכון.

דרך הטיפול הבנתי , שלאבא שלי יש את הצורך הטיפולי, הוא הרגיש ומרגיש צורך לטפל בבת הזוג שלו , כמו שאמא שלי זקוקה שהוא יטפל בה.
לא כל קשר זוגי חייב להיות שוויוני בכדי שיהיה טוב ובונה. יש כל מיני סוגים של קשרים זוגיים .
קשר זוגי , באופן כללי , נבנה מתוך התאמה בין שני אנשים, יכול להיות חוסר שמשלים חוסר או מילוי, כל אחד איך שהוא מסתכל על זה.

לגבי התאמה זוגית , תראי, סה"כ אנחנו אנשים דינמיים ,משתנים , ובמשך הזמן יכולים להתגלות פערים שהולכים וגדלים בזוגיות, שקשה מאוד לגשר עליהם.
ולפתע אנו עשויים לגלות שמה שהתאים לנו לפני כך וכך שנים כבר לא מתאים לנו יותר.

ונכון, שלפעמים נשארים גם מתוך פחד .
למשל- פחד להתגרש כשיש ילדים קטנים, פחד מחוסר יכולת כלכלית להתקיים לבד עם ילדים , וכשהילדים גדלים פוחדים להתגרש כי לא רוצים להזדקן לבד .
לא חסרות סיבות .

ואת צודקת, לגבי הבגידות, הרי בסה"כ גברים בוגדים עם נשים .
יש נשים שבוגדות בשביל הריגוש המיני
יש נשים שבוגדות בשביל למלא את החוסרים הרגשיים
וגם גברים יכולים לבגוד בגלל חוסרים רגשיים (נשמע מפתיע? ... ) לאו דוקא מיניים.
כל הנושא הוא מורכב מאוד, את גרמת לי להבין עד כמה זה לא שחור או לבן.

לגבי המסיבה, תודה רבה על ההתעניינות!
היה מאוד מוצלח ומרגש, כולם נהנו!

תגידי , מה לעשות שהשיר על חנה זלדה, ורבי קלמן , לא יוצא לי מן הראש?
אתמול עדבתי בקייטנה, וכול פעם שהשיר נגמר , הם ביקשו את השיר הזה שוב!!!!!
גם היתה אחות הקטנה של את הילדות, שהיא בקושי בת שנה , והיה קצת קשה , לתמרן ולהעסיק,
גם ילדים בני שלוש וחצי,(הילדים בני השנתיים ,לא היגעו לקייטנה ) ולבין ילדה בת שנה .
אוף במיוחד שהיה גשם זלעפות.
קראתי בוואי נט , כתבה מעניית שצריך \ חייבים לתת לילדים להעסיק את עצמם .
כך הם מפתחים את עולם הדימיון שלהם , ובבגרות , הם יוכלו לפתור בעיות , בצורה יצריתית .
דרך אגב כתב את זה פסיכיאטר , שהבין שאנשים שהו טיפל בהם שהיו פסיחוטים, לא היה להם
מספיק משחקי דימיון , כשהם היו קטנים . בגלל כול מיני סיבות , כמו צורך לפרנס את המשפחה ועוד,,
המשרד של הפסיכיאטר , נמצא על בית מעץ והוא יורד ממנו, בעזרת חבל.
אני יודעת את כול זה , ונותנת להם לשחק, לבד, ואפילו משתפת איתם פעולה.
אתמול לדןגמא , הם חפפו לי את הראש , וכמעט כול יום אני אוכלת מהעוגה שלהם . וביום רביעי, הם חגגו לי יומהולדת . למרות שיש עוד יותר מחצי שנה לכך .
הבחורה שעבדה איתי , ניראה לי קצת מפחדת מכך שהם רבים למרות שזה מהתאמנות שלהם, לחיים האמיתיים .

לגבי מה שכתבת
אני זוכרת שסיפרת לי על הורייך , ומה שתיראת ,ף באמת יפה ,ומרגש .
זה מזכיר לי סרט דקומוטרי שראתי , בשעת מיבחני הכניסה לבית הספר , "קמרה אובסקורה "
הסרט היה ,על זוג ירושלמי , שלפעמים יוצא לי לראות אותו ברחוב , שהאישה נכה, נידמה לי שיש לה שיתוק מוחין, והבעל הוא ללא נכות כול שהיא.
יש להם ילדה , שבסרט היא היתה בת 5 אבל היום היא יותר מבוגרת .
בעצם הסרט מדבר על ר "הפער בין בני הזוג" .
ןלמה אני אומרת במרכאות הפער? כי ביום יום9 מורגשת השיתוף המלא של שנהם בטיפול בילדה .
ולמרות שיש לה , מגבלה פיזית ניאה שהיחסים בנהם שווה , הבחור מדהים, לא נותן לה הרגשה , שהמגבלת הנכות שלה מעמיסה עליו.
הם גם מספרים איך הם היכרו , ושהמשפחה שלו בהתחלה, התנגדה לקשר .
שנהם מדהימים בעיני , .
ךגבי ההתאמה הזוגית , אני מסכימה איתך שאנשים עוברים דברים , ותהלכים \, בתוך הנפש .
בגלל \זה , אני מקווה שאמצא את הבן זוג שנוכל להיות רגישיחם אחד לשניה , ולא כמו שקורא לפעמים, שהבן זוג עובר משהו, כמו חזרה בתשובה, והבחורה לא , והוא מעדיף להיותלבד בתהליך .
בקיצור אני מודעת לכך שתריך לעבוד לפעמים בקשר

נעלמת מהנוף, קרה משהו? המוצאת חן בעיניך הדירה? הדיירים? הכיבוד? הריהוט?

אכן נראה כי יש בינכן היכרות מוקדמת. ואני עוקבת ומכירה דרך הדברים. עד כה לא מצאתי איך לתרום לדיונים הערים.

ממש לא! לא הכרתי את יעל קודם לכן, מעולם לא הגבתי לה באף פורום אחר
נחלצתי כאן להגנתה רק בגלל בריונות מתמשכת של כותבים - חייזרים, שהתנפלו עליה בצורה נוריאת, אבל ממש ממש אין לי היכרות אתה או עם אף אחד אחר מהכותבים כאן.
עם רועי יש לי היכרות ווירטואלית מסוימת.
אשמח מאד לעשות אתך הכרה.
חושבתני שהרוחות העזות עזבו, ואפשר כבר להיכנס לעינינים שלשמם הוקם הפורום

רמת אביב .
קשוןרה לגדר עם אזיקונים
וגם ביום חמישי

קמפוס אחד, מתוך כמה של הא"ופ .
מתחילים עיצומים של המרצים , שבוודאי תגרור שביתה

את לא נוצריה יעל, ואת לא צריכה לתת את הלחי השניה
בכל פעם שפרימה דונה משמיצה אותך, שלחי מיד את ההודעה להנהלת קהילות, מבטיחה לך שהיא תחסם מהר מאד! פשוט מאד שלחי את הלינק, מקוה שאת יודעת איך לעשות זאת, אל הכתובת של הנהלת קהילות של ווינט שמופיע בצד של הפורום.
וזאת מעבר, 'למחקר' שלי, שעומד לראות אור בקשר לאישיות של דונה, כעולה מכל מה שהיא כתבה על עצמה בניקים שונים בפורום. זה עומד להיות מחקר מענין, עסיסי, ובהחלט משקף את אישיותה.

ופשוט התעלמתי .
מה גם שאין לי מושג איך כותבים לניק בהודעה אז אשמח אם תלמדי אותי ..
נו טוב , היא מנסה לךראות אם תעמדי במילה שלך, ומנסה את כוחה עדיפ להתעלם .
תודה תודה על העידוד .
יש אנשים טובים בעולום ,את שירה רועי רננה , ועוד
יאלה הזמינו אתי לאכול בגן ארחות צהוהוריים , אין גן אבל יש קייטנה . אופס ב12

באמת הידע שלי במחשבים הוא נמוך ביותר
אפילו רק ליפני חצי שנה , לא ידעתי איך עושים העתק ,הדבק.
את המעט הידע שיש לי , קיבלתי , תודות לשביתה, שהיתה באוניברסיטה הפתוחה .
בזמן השביתה , אני ועוד בחור , ניסינו לארגן הפגנות . וזה לא דבר קל כש כול הסטודנטים מפוזרים בארץ .
בקיצור ניסינו בדרכים יצרתיות ,לפרסם את התנגדותנו לשביתה, ולהתארגן , וגם בדרכים לא יצרתיות ,כמו לשבת יום שלם לדבר עם סטודנטים בטלפון, ולכתוב להם איי מיילים .
אז ליפני השביתה לא ידעתי שיש את האפשרות לעשות העתק הדבק וכתבתי נוסח של מכתבעל פתק ולאחר מכן ישבתי שעות, ולפעמים ימים שלמים , כי אז לא היתה לי עבודה , וכתבתי את את אותה ההודעה , לן45000 סטודנטים. סתם הגזמתי לא יודעת לכמה
עד שהבחור שאירגן איתי לימד אותי , לעשות העתק הדבק, ואיך לשלוח לכמה אנשים ביחד באיי מייל .
לגבי דונה
אני לא חושבת שצריך להיחסף , כול כך עד משפט . בסך הכול ,אני מתעלמת ממנה .
את צודקת במיליון אחוז במה שכתבת,ואני שמחה שסופ סופ יש לי גב.
דרך אגב, ניראה לי שויוי מחקה בעצמה את ההודעה.

אל תחשבי ששום דבר נעשה מעצמו!
איך שלא יהיה, כמו שאמרתי לך, יש לך כאן גב, וגב חזק, ודיר באלק אם מישהו ינסה לרמוס אותך! אל תדאגי, ואל תתקפלי, ואל תתכופפי!

דיברת עם ויוי ? או שלחת הנהלת הפורוןמים העתק הדבק?
אני לא חושבת בכלל שמה שאת עושה בישבילי זה מובן מאיליו , רק לרגע ובתמימותי חשבתי שמנהלת הפורום מחקה את ההודעה .

איך אפשר להביא לכאן עוד כותבים ?