פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שיר יקרה, כל הדברים שאת מתארת נובעים כנראה מאי בטחון בסיסי בעצמך. הצורך שלך בחיזוקים, החשש שהוא יעדיף מישהי אחרת, ואפילו הביקורתיות עליו. לפעמים ביקורת על אחר שמה אותנו באותו רגע במקום יותר צודק, יותר חזק, (אבל יש לכך מחיר גבוה ביחסים, שמתבטא בריחוק רגשי ובהתמעטות תחושת האהבה והאינטימיות).
הדרך לצאת ממצב כזה היא לחזק את עצמך מבפנים, למצוא דברים שאת אוהבת בעצמך, להתחיל לעשות דברים שיגרמו לך להרגיש יותר טוב עם עצמך. כאשר תתחילי לאהוב את עצמך, תרגישי יותר אהבה לאחרים מסביבך. טיפול אישי יכול לעזור לך בכיוון זה.

הי חמודה גם אני הייתי במצב כמו שלך גם אני בדקתי אותו בשבע עינים ואוזנים
אני יותר שווה ממנו אני יודעת אישה כמוני כבר לא תהיה לו. אני יודעת. אם הוא יעזוב אותי הוא רק יפסיד. גם את זה אני יודעת. אבל גם אני הייתי אובססית חושבת שבסוף הוא יעזוב אותי . מרוב כל זה אני מרגישה שאנחנו כמו שני זרים גרים תחת קורת גג אחת
דא הוא גם בגד בי בדרך כנראה מה שהוריד לי את הבטחון לרצפה . איך לצאת מזה?
להחליט ששמים עליו פס. מקסימום אם הוא יחליט לעזוב/לבגוד הוא לא ישאל אותך לפני זה נכון?
אז תראי לו שלא אכפת לך ממנו תתרכזי בעצמך כמו שאמרו לך כאן תטפחי את עצמך תשמרי על סודיות כלשהיא. תני לו לדאוג תני לו לחפש

כמו כן יש הבדלי טמפמנט ביננו אם הוא רוצה לעשות משהו לא עושה באותו רגע אלא מחכה שעה שעתיים אני איך שבא לי הרעיון לראש,גם קניתי אזיקים בחנות למטייל לפני חתונה ובחנות מין קניתי כיסוי עיניים והוא אמר לי שלא מסוגל לעשות דברים כאלה.כמו כן למשל אני מוצצת לו ונותנת לו לגמור לי בפה וגם לא יכפת לי למצוץ אחרי שמרחתי שמן על האיבר שלו והוא אומר שלא מסוגל לעשות דברים כאלה.
מאוד קשה לי במצבי אני מסתכלת על זוגות טריים ונדמה לי שהם נהנים הרבה יותר ממני מצד שני אני מבינה שלבעלי יכפת מאביו וקשה לו לראותו ככה,איך מתדרדר וגם לי זה קשה.
הקטע הוא שגם אימי חלתה במחלת נפש כשהייתי בת 15 היה לה מחלת ניקיון כפייתית הייתה רוחצת ידיים מילייון פעם ביום ויצאו לה פצעים,היתי נאלצת לכבס 5 ק"ג כביסה למרות שקנינו מכונת כביסה חדשה כי הייתה נגעלת מהמכונה באופן כללי הייתה נגעלת מכל דבר בבית היו ימים שהיתה מכריחה אותי להתקלח במים קרים כי היתה חושבת שנגעתי באיזה שולחן או שטיח בבית,היא הייתה לוקחת תרופות פסיכיאטריות והחלימה אחרי 5 שנים היו ימים שהיתה אומרת לי חבל שנולדת בגללך חליתי למרות שרוב הזמן תמכתי בה לאורך המחלה.
לאימי קשה שהתחתנתי ועברתי לגור בכפר די מרוחק כי אני בת יחידה יש לי אח שצעיר ממני בכמה שנים.
מאוד קשה לי עם מצבי כרגע,הולכת לפסיכולוגית במכללה אך לא מרגישה כל כך שיפור ,כל המצב בבית משפיע עליי לרעה כשבעלי לא שוכב איתי בסופי שבוע כשאני בבית ממש יושבת ובוכה,אני מרגישה לא נאהבת,הוא באפן כללי בחור שמכבד אותי מדבר אליי יפה וגם התחתנו מרצון ה שחשוב לי לציין.
מה עושים? מדוכאת....

גלית היקרה, אכן מצב ביש. רק נישאת, עם כל הציפיות הטבעיות שישנן, וכל כך הרבה אכזבות. אני מתארת לי שגם בעלך מבוהל כהוגן, כי אביו הידרדר במהירות, ואישתו החדשה מפתיעה אותו בגישה מאוד משוחררת למין. האם יכול להיות שהוא לא ציפה להיותך כה נועזת, וזה מכניס אותו ללחץ נוסף על הלחץ של אביו? אני מציעה אם זה אפשרי שתיקחו קצת ייעוץ אולי אפילו חד פעמי, כדי לתתחילו לשתף אחד את השני בבעיותיכם ולתמוך זה בזו. את מדוכאת כי מה שקורה הוא בניגוד לכל הציפיות שלך, וזה מתסכל אותך. אבל לפעמים מחלקים לנו קלף לא מוצלח בחיים, וזה יכול לשמש לנו שיעור חשוב. יש לך הזדמנות לעזור לבעלך לעבור את התקופה הקשה הזו ולתמוך בו. כרגע את מרגישה שאת זקוקה לתמיכה אבל אין ספק שהוא גם זקוק. תראי אם את יכולה להרגיש אליו אמפטיה, "להיכנס לנעליים שלו" ולחשוב מה עובר עליו, לתת לו את ההרגשה שאת מבינה מה עובר עליו. זה יכול לקרב ביניכם. לגבי התחום המיני, הוא יותר שמרן ממך, אז התאזרי בסבלנות, נסי אולי ליישר קו על מה שמתאים לו בתחילה, כדי שהוא ירגיש יותר נינוח. יש לי הרגשה שהוא ממש במתח - עם איזה רעיון חדש תבואי כל פעם ולכן הוא נמנע בזמן האחרון. חשוב שתעברו חווייה מינית מתקנת, נינוחה, שמרנית, שבה הוא ינהל וישלוט בעניינים, כדי שהוא ירגיש קצת יותר חזק. אחרי כמה פעמים כאלה, לאט לאט, תרחיבי את הרפרטואר, התאזרי בהמון סבלנות.

נערה יקרה!
לדעתי התשובה בגוף השאלה: אחרי שציינת שיש לך חברה שיש לה חבר, רשמת ש-עד כאן הכל טוב ויפה- כלומר, הניחי להם, שימשיך להיות להם טוב ויפה. את חברה טובה. נפלא שאת מחבבת את החבר של חברה שלך ומפרגנת לה. הוא חבר שלה, והיא חברה שלך ואל לך להכנס ביניהם.
אחרי שציינת שיש לך חבר, סימנת שתי נקודות ותהית את את אוהבת אותו בעוד את חושבת על אחר שאינו שלך, זו השאלה. ואם את שואלת, כנראה שהתשובה אינה חד משמעית.
עזרתי?

אבל אני לא ממש יודעת מה התשובה של זה.. של אם אני אוהבת את חבר שלי בזמן שאני חושבת על האחר שאינו שלי..

נערה יקרה! אהבה היא רגש. כשאוהבים - פשוט יודעים מהי אהבה. חשים מלאות. שמחה. אנרגיות חיוביות. אהבה מתבטאת ברצון לקרבה, נתינה, געגועים, דאגה וקנאה למושא האהבה. אנשים מאוהבים מרגישים כי הם לא זקוקים לכלום בנוסף לאהבה. כשתהיי מאוהבת, תחושי שהשמש זורחת לכבודך. מי שיראה אותך בוהה מחוייכת אל לא כלום - יידע שאת מאוהבת. פשוט תדעי שאת אוהבת- כשתאהבי. לא תצטרכי לשאול.

ענתי היקרה, את מעלה שאלה מאוד חשובה.
אני חושבת שכל אדם מביא איתו לזוגיות רגישויות שהתפתחו אצלו בבית ההורים. אני מנחשת שבן זוגך מגיע מבית שכמעט לא רבים בו, והוא חווה ריב בתור משהו מפחיד, "סוף העולם", שמאוד קשה או אפילו אי אפשר להתמודד איתו. לא שאין פערים ומחלוקות אצלו בבית, אלא שההתמודדות איתם היא לגמרי שונה מכפי שאת מכירה.
אני גם מנחשת שאת באה מבית שבו ויכוחים ואפילו ריבים הם תופעה שכיחה ויומיומית, ואת התרגלת שאפשר לריב ואחר כך להתפייס, שזה לא נורא שכל אחד עומד על שלו ושמוציאים קיטור.

הבעייה נוצרת כאשר כל אחד באופן טבעי מביא את סגנונו לחיים המשותפים, ואם תחשבי על כך הפרופורציה שבה את רואה ריב שונה לגמרי מאיך שהוא רואה אותו. זה כנראה לא משהו שהוא למד להתמודד איתו, והמחלוקת, או אולי הצעקות, אם ישנן כאלו, והבעת הרגשות כמו כעס, תסכול, האשמות וכו'- מבהילים אותו ואין לו מיומנויות שהוא יכול לסמוך עליהן איך לעבור את הריב ולהתפייס ולהתקרב מחדש.

אני חושבת שזה טבעי שיש מחלוקות, וגם לא נורא שיש ריבים, אבל מאוד חשוב לפתח דרכים לריב ששני בני הזוג הספציפיים, עם הרגישויות והמטענים המיחדים של כל אחד - מסוגלים לשרוד.
אם הניחושים שלי נכונים, אז בשביל בן זוגך אולי מה שמאוד חשוב זה לא לאבד שליטה על עצמו ויתכן שמאוד קשה לו עם התוקפנות שיוצאת ממנו והוא אינו רוצה להיחשף לכך שוב ושוב.

חשוב מאוד גם לפתח דרכים מהירות ואפקטיביות לסיום הריב. כישורים של אמפטיה מאוד חשובים - להבין את נקודת המבט של הצד השני ולהביע זאת בקול רם, היכולת לבקש סליחה על הצער והכאב שגרמנו (אגב, זה לא הודאה בטעות או באי צדקתך, אלא הכרה בכך שגרמת לו כאב, שזה תמיד נכון), היכולת לשים את מה שהיה מאחורה ולהתקרב מחדש שוב ושוב, בלי שיישארו צלקות, ובלי שכל ריב יגרום לזהירות יתר מצידכם ולכך שיהיו נושאים שתחששו מלנגוע בהם כדי להימנע מלריב.

לגבי ההתאמה ביניכם, השאלה היא עד כמה יש גם אהבה חזקה, שמאפשרת לעמוד בריבים. בכל מקרה ברוב המקרים את צודקת שזוגיות היא דבר שצריך להשקיע בו ולעבוד עליו גם כאשר נעשה קשה, בתנאי שיש מספיק אהבה שעושה את זה שווה

קודם כל המון תודה על התשובה.

קצת רקע.
אכן אני בא מבית שההורים שלי רבים ומתפייסים.

בן זוגי מגיע מרקע בעייתי הוריו גרושים אימו היא אדם מאוד נוקשה ובודד ולא חברותי.
הוא לא היה בקשר עם אביו עד לא מזמן. מאחר ואימו מנעה ממנו.

מאז אביו אימו לא ניהלה זוגיות, והתנגדה לכל זוגיות שהוא הביא בטענה כי היא מאמינה שיש להתחתן קודם.
לדעתי מאחר והיא פחדה לאבד את הגבר בבית.
הוא ואימו כמעט ולא מדברים מעבר למטלות כמו כביסה והיא לא נוכחת באירועים משפחתיים.
נתון נוסף חשוב שהוא חולה שליטה. control frick

אני אוהבת אותו אהבה עזה, אך כל פעם שאנחנו רבים הוא שובר את כל הכלים ונפרד ממני .
ואף ביטל חוזה של דירה מה שמביא אותי לאי יציבות ואי שקט נפשי.
בנוסף שאנחנו רבים יש אסקלציה בתגובות שלו .
הוא יכול להגיד משפטים מאוד קשים ולהתנהג בצורה מאוד תוקפנית . שחברי הקרובים אף מזהירים אותי מפניו.
וחוששים .

כך שאני לא יודעת מה הוא חווה בבית עם אימו שמביא אותו למצבים כאלה.
אולי העובדה שמעולם לא ראה זוגיות בבית.
אולי מטענים כבדים שהוא סוחב עימו .





או שמעולם לא ראה זוגיות בבית . כך שהוא לא יודע איך מתמודדים.

ענתי, מאוד הגיוני כל מה שאת מספרת. הצורך שלו בשליטה והחשש שלו לאבד שליטה לנוכח התוקפנות שיוצאת ממנו בעת כעס. האם יש אפשרות שהוא ילך לטיפול? כי הנושאים האלו ל יצירת קשר והישארות בקשר יצוצו שוב ושוב, איתך או עם כל בת זוג אחרת, ולאור הילדות שלו ויחסיו עם אימו, והרקע לעזיבתו של אביו את הבית - כל אלו נושאים שחשוב לעבד אותם. כרגע כל ריב ביניכם מציף אותו בתגובות רגשיות קשות מן הילדות, והפתרון שלו הוא לברוח, לא להתמודד. יתכן שזה מה שאבא שלו עשה בזמנו. אני חושבת שאם הוא לא ימצא דרך לעבד את חוויותיו, את יכולה לצפות למערכת יחסים מאוד טעונה ולהמון אי וודאות אי יציבות ואי שקט נפשי כמו שעכשו את חווה זאת.

החלטנו לעבוד ביחד על הדברים .
השאלה אם יש דרכים לנהל וויכוחים בצורה נעימה יותר
כדי שלא יגיעו לריבים וצעקות.
מאחר והוא לא מאמין בטיפול
השאלה אם אני יכולה ללכת לטיפול על מנת לדעת איך להתמודד עם הבעיות שלו בצורה יותר טובה.
או לכוון אותנו לזוגיות מוצלחת יותר.

את שואלת האם יש דרכים לנהל ויכוחים בצורה נעימה יותר.
לדעתי יש ויש.
הדבר הראשון הוא גישה בסיסית למושג "ויכוח". הרבה פעמים אנחנו מתבלבלים בין עמדות שונות שיש לנו לבין דרכי הפעולה הנגזרות מן העמדות. כאשר יש לנו חילוקי דעות על פעולה מסויימת - לעשות או לא לעשות, או לעשות אותה בדרך או בטיימינג מסוייים - אנחנו נעשים מתוסכלים מן המחשבה שלא מסכימים איתנו שהפעולה שאנו מציעים היא הנכונה. אבל אם מזיזים הצידה בשלב ראשון של הויכוח את הפעולה הסופית, וכל אחד משתף את השני בצרכים שלו (הצרכים אותם באה הפעולה המועדפת עליו למלא), לפעמים מה שקורה הוא שיכולת ההקשבה וההבנה שלנו גדלות, כי בסה"כ איכפת לנו מאוד מן הבן אדם הזה המשתף אותנו במה שחשוב לו. באותו רגע שאנחנו מצליחים לספק הקשבה וסקרנות אמיתית להבין מה באמת חשוב לו, הרבה פעמים יש רגיעה מעצם ההקשבה. ומה שעוד יותר יפה, כאשר את באמת מבינה את הצרכים שלו - לפעמים ייקל עליך לבא לקראתו, להתחשב, ולפעמים יצוצו תוך כדי השיחה רעיונות חדשים לפעולות שקודם לא עלו על דעתכם, כי מרוב מתח כל אחד נצמד ולחם עבור דרך הפעולה שלו, ואילו כאשר ישנה הקשבה, אתה לא מרגיש צורך להתגונן ולהיאחז, ויכולת החשיבה יצירתית וחופשית יותר.
בנוסף, ישנה טכניקת תקשורת ששמה שיקוף (הקשבה אקטיבית) אותה ניתן ללמוד ולהתאמן עליה. זו חזרה על דברי השני כדי לוודא שהבנת אותו במדוייק. אם לא הבנת במדוייק הוא מתקן ומבהיר, וצורת שיחה זו בונה הקשבה ברמה אחרת.
לגבי שאלתך על טיפול לעצמך, יתכן שזה יכול לעזור במקצת. חבל שהוא לא פתוח לייעוץ. את מסוגלת להראות לו את הפורום הזה?

קודם כל המון תודה על התשובה העמוקה.

אני התחלתי בטיפול אישי בן זוגי לא מאמין בטיפול או בזה שהעבר שלו משפיע עליו אבל הוא מוכן ללכת איתי לטיפול.

אני מאוד מנסה להרגע ולא להכנס לריבים וגם הוא.
אני אבל לא בטוחה שאני יכולה ביום אחד להפוך לרגועה מעצבנית ומתוחה
אני כן מאוד מנסה ומשתדלת ומבליגה הרבה וגם הוא.

למרות זאת,
מאוד חורה לי שהוא סיפר לחברים שלו שאני זאת שקמת ועזבתי את הדירה ואותו ולקחתי את כל הרהיטים. (ולא על זה שהוא זה שנפרד ממני)

אני גם מרגישה שאני במקום יותר חושש , יותר בודק, מנסה פחות לקשור את החיים שלנו זה בזה.
וגם קצת כועס.

הוא מבחינתו נמצא במקום אחר.וחושב על העתיד .

אני מרגישה שאני עדיין לא יכולה לגעת בנושאים של מה שהיה .
אני מקווה שיהיה אפשר לאחות את מה שהיה, אחרי שהנפש שלי חוותה אזשהיא מכה
קשה לחזור ולבטוח ולסמוך על הבן אדם בצורה טוטלית כמו שהייתי רוצה .

הי

קודם כל תודה, תגובתך מאוד עזרה לי.
עבר קצת זמן מאז כתבתי את התגובה.

אבל לאור ההתפתחויות יש לי שאלה נוספת,
גילתי כי עם הבת זוג הקודמת שלו הוא עשה בדיוק את אותו הדבר כלומר קם ונפרד ממנה
לאחר חצי שנה בטענה שהם לא מתאימים בעוד היא טענה כי שקשה קצת הוא בורח.
ואח"כ הוא חזר.

יש לי שתי שאלות בעקבות זה:

שאלה ראשונה- בן זוגי טען בפני ובפני אחרים כי אני החברה הראשונה אליה נפרד וחזר, ואם תסתכלי בשרשור הקודם גם כי - היחידה איתה רב.
עכשיו שאני מגלה שאין כך הדבר איך אני אמורה להתייחס לזה. האם כרצון לראות את העבר כוורוד .

מאז הצלחנו להמנע מסיטואציות של ריבים על ידי הקשבה ודיבור.
כעת אני יודעת שהוא כועס לתת לו להכנס למעורה שלו ולא להפריע.
והוא יודע גם לקחת את הזמן הזה להרגע,
הוא גם מפחד שאני אעזוב אותו. ויודע שאני לא מוכנה לפרידה נוספת.

שדברתי איתו על זה הוא אמר לא להתייחס לדברים שהוא אומר שהוא אומר בשעת כעס
אם למרות ששנינו מאוד משתדלים..
ולמרות ששנינו מאוד אוהבים ומאוד טוב לנו כרגע האם זה בלתי נמנע שזה יקרה שוב .

ואם עכשיו שאני יודעת שלא רק איתי זה קרה אם כדאי לי לעזוב אותו.
ולא לחתום על חוזה דירה נוסף.

ענתי היקרה, ראשית, תודה על שאת חוזרת אלינו ומשתפת אותנו בהתפתחויות, זה תמיד הרבה יותר מעניין ומלמד כאשר אפשר לעקוב אחרי היחסים לאורך זמן.

נאמנה לגישת "הפסיכולוגיה החיובית", אני מתרשמת הכי הרבה מן היכולת שלכם לעשות שינויים, ולהתמודד עם הבעיות כאשר הן צצות. אם יש לכם את היכולת הזאת - ויש אהבה- אין מה לדאוג. את כבר סיפרת שהפקתם לקחים:
"מאז הצלחנו להמנע מסיטואציות של ריבים על ידי הקשבה ודיבור.
כעת אני יודעת שהוא כועס לתת לו להכנס למעורה שלו ולא להפריע.
והוא יודע גם לקחת את הזמן הזה להרגע,
הוא גם מפחד שאני אעזוב אותו. ויודע שאני לא מוכנה לפרידה נוספת.
שדברתי איתו על זה הוא אמר לא להתייחס לדברים שהוא אומר שהוא אומר בשעת כעס"
תראי, עוד תיתקלו במשברים - אין זוג שזה לא קורה לו - אבל יש לך את היכולת לבקש עזרה, ולשניכם יש היכולת להשתמש בעזרה ולהצליח לריב אחרת. זה מאוד מאוד חשוב!

לגבי החברה הקודמת, אני לא הייתי מייחסת לכך חשיבות רבה. לפעמים כאשר אנחנו מאוד נסערים ממשהו שקורה לנו - הזכרון מתעתע בנו, יש הדחקות של דברים שקשה לנו להכיר בהם. זה אנושי.
אולי זה בא להראות שכלפייך הוא מרגיש שאת מיוחדת ויחידה עבורו, ואי הדיוק הזה עוזר לו לקבע אותך במקום הזה.

כעבור זמן התחלתי להרגיש איתו כאילו אני מאבדת את עצמי, את ענת.
הכל סבב סביבו והרגשתי שאני הולכת על ביצים.
אפילו הגענו להסכמה שאם הוא מרגיש שהוא לא יכול יותר אז שילך להרגע או ינתק את הטלפון.
אבל הוא היה מתעצבן על דברים קטנים וזניחים וצועק עלי,
הרחיק ממני חברים בנים.
העובדה שהכל סבב סביבו וזה ששיקר בקשר לדברים גרמה לי לחוסר אמון ולהתקשר אליו כל הזמן ולבדוק אותו.
(מה שלא קרה לי בקשרים קודמים).
למרות שהוא גם היה מסתכל לי בטלפון כל הזמן זה שבדקתי אותו גרם לכעס רב מצידו.
מה שגרם בנוסף לעוד כמה דברים לפיצוץ נוסף ,
הרגשתי שאני לא יכולה יותר פנינו את הדירה המשותפת , ונתקתי איתו את הקשר באופן מוחלט
לא טלפונים, לא עונה למיילים שהוא שלח ,סגרתי את כל הענינים מול בעלת הדירה וכו..

קראתי קצת באנטרנט על חולי שליטה (control freaks) ואני חושבת שיתכן שהוא כזה שלא יודע להביע רגשות ולהסביר את עצמו במקום זה הוא מנסה לנהל את הצד השני.

נאם אכן מה שאני מתארת מעיד על קשר של חולה שליטה ,
למרות שכלפי החברים שלו באונברסיטה הוא נראה אדם רגיל ונחמד.


ואם כן האם יהיו לקשר הזה השלכות על העתיד הרומנטי שלי.

נילי יקרה!
לפני שנים ילדתי את ביתי הבכורה. בחדר הלידה הסמוך היתה אשה שנאנקה מכאבים ונשבעה שבחיים לא תלד שוב. הרופא המיילד הביט עליה בחיוך ואמר שאם כל הנשים שנשבעו לא ללדת שוב היו מקיימות את שבועתן, לא הייתה יותר אנושות. כן נילי, לידה (בעיקר ראשונה) היא דבר כואב ויחד עם זאת דבר נפלא, שיא הבריאה. לא סתם נשים חוזרות ויולדות שוב.
המטרה מקדשת את האמצעים. שניכם רוצים להביא ילד נוסף לאוויר העולם ובגלל יום הלידה ממנו את חוששת, חבל לוותר.
יש אפשרות ללכת יחד, את ובן זוגך, לרופא הנשים עליו את סומכת ולשוחח איתו על הפחדים. הוא יכול לחשוף אותך בפני אופציות מקילות. יתכן שאפשר שיהיה נוכח באופן פרטי וילווה את מהלך הלידה. גם בעלך יכול להיות נוכח וללטף את ראשך, להרגיע, לנחם, להיות אתך שם. זו חוויה זוגית קסומה.
ישנן היום שיטות טיפול ותרופות שונות לשיכוך כאב וארגעה בשעת הלידה. ניתן להשתמש גם בשיטות לידה אלטרנטיביות. אוכל להמליץ על אתר העוסק בנושא לידה ללא כאב:

הכל בגלל התפוח, הנחש, אדם, ותשוקתה של האשה לדעת! אבל העונש של "בצער תלדי בנים"?!

לאה יקרה! כבדי את חששותיו שנוצרו בעקבות השינוי שחל בך. מתוך אהבתו אליך הוא דואג. יחד עם זאת, נסי בכל זאת לשוחח איתו על הצורך שלך במרחב להתפתחות אישית ולקושי החדש שנוצר אצלך בעקבות ניהולו אותך. יתכן שהחולשה, התלותיות שלך בו והאבהות שהפגין כלפיך היוו בעבר בסיס קיומי לקשר ביניכם ובעקבות השלתך את כסות הביטחון שהרעיף עליך, נוצר אצלו פחד נטישה ואיום על הקשר ההדוק. בשיחות עמוקות לא שיפוטיות משרות בטחון ואהבה, תחשפו את הפחדים. אני סמוכה ובטוחה שתתגברו עליהם ותמשיכו לאהוב מתוך החופש. זהו תהליך של שינוי בתפישה שלוקח זמן . במידה ולא תתגברו יחד על הקושי והפחדים - גשו ליעוץ

אכן, גם אני חויתי חויה כזו, אני נשואה כ-5 שנים, ויש לנו ילד.
לאחר הלידה של בני גלתי יותר ויותר שגם אני נהית תלותית בו, צריכה את החום והייחס שלו. רציתי שייפתח אלי ואניאוכל לשפוך את ליבי אליו. הלכנו לייעוץ זוגי, וזה עזר לנו, מה גם שצריך תזכורת מידי פעם.
בייעוץ לימדואותנו מה מפריע לכל אחד ומה כל אחד אוהב שעושים לו או לא עושים, כיום אני מדברת עם בעלי על כך הרבה, בחופשיות, אבל זהירות! בעדינות מתוך יחס חם ואוהב, ונותנת לו הרגשה שאני צריכה אותו שיתמוך ויעניק לי ממנו.
תנסי זה עובד, העיקר הכבוד וההרגשה שהוא יכול לעזור לך - אבל במה שאת בוחרת!!
וכך גם תני לו חופש הדעת, זה ישפר הרבה את היחס כלפייך.
בהצלחה

יש לך אחות לצרה, לאה!

היו לי זוג חברים כאלה. הוא היה כל כך אובססיבי כלפיה עד שהיא הרגישה במצוקה גדולה כל כך עד שכל שנשאר לה לעשות היה להתגרש ממנו למרות שאהבה אותו. הוא היה חולה שליטה. control frick.
לדעתי לכל אחד צריך שיהיו חיים. אסור שאחד יחיה את חייו של האחר. ואם זה נוצר - חולה השליטה חייב טיפול כי כל אלו שסביבו במצוקה וגם הוא בעצם.
שנאתי את אבא שלי שניסה להשליט טרור בשקט כאילו במטרה לעזור אבל בעצם שלט בכולם. ניהל את כולנו. שנאתי אותו. לא היה לי אוויר בגללו. עד היום - כשמישהו אומר לי מה לעשות- אני או מיתכווץ או מורד עם פאניקה בלב

יש אולי כלים שתוכלי להעלות בפני כך שאוכל להיות עצמאית בלי לתת לו הסבר על כל צעד ושעל שאני עושה ובלי להדאיג אותו יותר מידי? אני חנוקה ועיפה

לאה יקרה,
נוצר ביניכם מצב בו הוא אינו סומך עליך.
אני משערת שמצב כזה הוא תוצאה מצטברת בת שנים ארוכות של אירועים קטנים וגדולים בהם מה שהוא למד זה שעליו "לחלוב" אותך כדי שתספרי לו משהו, ושגם אז אינך מספרת את כל הפרטים, ודברים נוספים מתגלים לו אחר כך, וזה מגביר את הרגשתו שאת מסתירה ממנו, ואת חוסר יכולתו לסמוך עליך. בצד שלך, את מלכתחילה שומרת בקנאות על קצת פרטיות, וחורה לך בכל פעם שהוא מתחקר אותך. זהו מעגל קסמים כזה, שהדרך לצאת ממנו היא ראשית ע"י ההבנה מהו הדפוס הזה, מה מחזק אותו, ולמה הוא גורם.
נראה לי הכי טוב לעשות זאת דרך יעוץ, כי את אומרת שאת חוששת משיחה גלוייה.

כנראה לא ניסחתי את פנייתי באופן מדוייק. אז לצורך הבהרה אוסיף שממש אין לי מה להסתיר. הכל הכי נקי וגלוי בינינו בעולם. בפרט מצידי. אנחנו משוחחים על הכל עד כדי כך שאפילו כל הפרטים הכי פעוטים ולא חשובים מוזכרים בינינו- כשזה נוגע אליי. לפני כמה שנים, גיליתי כמעט בגידה מצידו, ודווקא החשיפה גרמה לשיחות לתוך הלילה ודומני שיצאתי מהעיוורון. קיבלתי אותו בזרועות פתוחות חזרה ואף מבינה ואוהבת וחושקת יותר. אולי בתוך תוכו ובאופן לא מודע הוא חושש מנקמה ולא מאמין שהגילוי גרם לי אף להתעוררות ולראות אותו לעומק כמאהב. אני פשוט אוהבת אותו ולעולם ועד. אני מעריצה ואוהבת כל מילימטר בנשמתו. אני חושפת וחשופה יותר ממנו במערכת היחסים שבינינו. בצעירותנו, הבעלות שלו עליי מאוד התאימה לי. חשתי כך כמו ספר פתוח ומוגנת בחברתו. חשתי שעל אף חוסר השלמות שבי הוא מרעיף אהבה. אגב, גם היום האהבה בינינו אף גדלה וצומחת. בזכותו קיבלתי ביטחון אישי כזה שלא היה לי בילדותי- אז הוא שימש לי גם כתחליף אב. היום אני מרגישה טוב עם עצמי ורוצה אפילו לגדול ולהתפתח יותר. להיות "ילדה גדולה", יותר עצמאית וחזקה בזכות עצמי. לא ילדונת תחת חסות המבוגר, כזו שמדווחת על כל צעד ושעל שזקוקה שינהלו אותה, אלא להתנהל באופן עצמאי ועוצמתי ופחות תלותית. אני רוצה לגלות שיש בי הכוחות הנפשיים להתפתחות אישית. לדשדש לבד ולחוש שאני מצליחה. אבל עודף ההגנה והדאגה האבהית עם כוונה טובה אמנם, אבל מוגזמת לדעתי, גורמת לי חשש כזה שאם אתנסה ואמעד - לא אקום ללא עזרה. זה תוקע אותי ועוצר אותי. מאוד כובל את נישמתי ומתיש - הדאגה המוגזמת. אני רוצה שיניח לי לנסות למעוד אפילו. ולסמוך על עצמי ולגלות שיש לי כוחות משל עצמי לקום. אני מאמינה שאם תינתן לי אפשרות לגדול - אפרח ואהיה לו חפשייה, בטוחה ומאושרת יותר ושימשיך לאהוב אותי בזכות עצמי ולא בזכות החולשה שלי והתלותיות בו. אני רוצה אותו כמאהב ולא כאבא. אין שמץ של מיסתורין בחיינו. אני זקוקה לקצת מרחב. לא בריא שמישהו יחיה את חייו של האחר. דומני שהגעתי לתשובה תוך כדי כתיבה. תודה דורית שעזרת לי לסדר את המחשבות. מצאתי כרגע את הנוסחה. :))

לאה, ערב טוב לך...מאוד מעניין, ומאוד מרגש, מה שכתבת...
את בעיצומו של תהליך צמיחה, את רוצה לבטא את עצמך ולעמוד על רגלייך שלך, ואף ליפול לבד ולתקן לבד, לדעת שאת עומדת בזכות עצמך. אני איתך לגמרי. מה שיכול לקרות הוא שבעלך יהיה קצת מבולבל תקופה מסויימת, כי יחסיכם יעברו שינוי. האהבה החזקה שאת מתארת מאוד מעודדת אותי לחשוב שאתם תסתדרו. מה שקורה עכשו הוא כנראה שהוא חושש לך כי הוא רואה אותך מתנסה ומעיזה, וקשה לו להרפות ולתת לך מרחב לניסוי וטעייה, הוא רוצה להמשיך לגונן עלייך ומעריך כנראה שאת זקוקה עכשו לעוד יותר הגנה. מה יקרה אם בכל זאת תדברי איתו ותסבירי לו שחשוב לך להיות יותר עצמאית? עליו להבין שאם את עוברת שינוי יש סיכוי שגם הוא יעבור שינוי ובסוף מאוד יתכן שגם הוא יצמח למקום חדש כאשר לא יידרש ממנו להגן עלייך כל הזמן. הוא צריך לוותר על שליטה בשביל זה.
שתפי אותנו עוד בהמשך, תודה לך.

מיטל היקרה,
ראשית, את נשמעת מאוד בלחץ. ברור שהמחשבות על הישארות או עזיבת הזוגיות שלך ממלאות אותך לגמרי, וההתלבטות קשב והיא גוזלת ממך המון אנרגיות.
תחושת הבטן שלי אומרת במקרה הזה לעזוב, כי כל כך מוקדם בזוגיות לא מופיעה אהבה ואין תשוקה, (ועוד אתם לאחר ייעוץ זוגי שאפילו שיפר את המצב) - זה לא מצב שניתן לשפר אותו כבר.

לדעתי, אם אין לך אומץ לחתוך - עליך להיעזר בייעוץ פרטי, לא זוגי. את לא מסוגלת עכשו להיות כנה ופתוחה איתו ובנוכחותו, ולכן עליך לקחת ייעוץ באופן פרטי שיעזור לך לקבל את ההחלטות הנכונות.

מיטל, את מאוד צעירה, וגם אנשים מבוגרים יותר עושים טעויות בבחירה שלהם. יש משהו מסנוור בחתונה, משהו מושךבהתמסדות הזאת, בבטחון, שגורם לנו לקבל החלטות פזיזות. זה לא סוף העולם.שנים בריאים, אין ילדים, לכו הלאה בעיניים יותר פקוחות וחפשו מישהו מתאים יותר.

אבל אולי תכתבו ונראה אם נוכל לעזור, ואולי משתתפים אחרים יוכלו אף הם להתייחס.

התחתנתי עם בעלי לאחר שנים שיצאנו יחד, ותמיד הוא היה הילד של אמא. תאמיני לי שהיה לי מאוד קשה אך לאחר הנישואין, בערך לאחר שנתיים, הדברים השתנו. היום אני נשואה כ-8 שנים, יש לו 2 ילדים ובעלי איתי לגמרי.
ברגע שנולדו הילדים הוא לבד הבין שאני והוא יחידה אחת, ואמו שאותה הוא מאוד אוהב כבודה במקומה מונח.
היום, אני בקשר מעולה עם אימו והכל הסתדר לטובה.

רותי, תודה רבה לך על התגובה והתמיכה.
את האמת, זה שכתבתי את מה שהרגשתי בפנים (וראיתי את הכל מהצד) גרם לי ליראות את הכל בפרופורציהץ והיום אני מרגישה יותר בטוחה בעצמי.
אני מקוה שגם אצלי הכל יסתדר.
שוב תודה רבה לך.

שירי יקרה,
תהליך ההיפרדות מדמות האם הוא ממושך ואיטי, אלא אם קורית התפכחות פתאומית. המחשבה שלך לתפוס את מקומה של האמא אצלו, היא תיקון על תיקון, לדעתי, כי זה לא מצב בריא עכשו שהוא כל כך נתון למרותה, וזה לא יהיה בריא לשניכם, בהמשך, אם הוא יהיה נתון למרותך.
לדעתי עליו לעבור איזה תהליך משחרר מואץ, שבעזרתו הוא ירגיש שיש לו דעה משלו, שהוא עומד על רגליו הוא. זה יכול לקרות למשל ע"י השתתפות בסדנא לצמיחה אישית, ויש כאלו רבות. אני מכירה מנסיוני האישי את סדנת הפורום של לנדמרק ומאוד ממליצה עליה. אני מציעה ששניכם תלכו יחד לסדנא, ומאמינה שתוכלו להפיק ממנה תועלת רבה

שלום דורית,
אני מאוד מודה לך על תשובתך.
המלצתך היתה לפנות לסדנת צמיחה אישית על מנת שהוא יעבור תהליך התפכחת וירגיש שיש לו דעה משלו. אפשר לומר שהוא בחור עם הרבה ביטחון עצמי ודעות מוצקות משלו (הוא מצליח בעבודה ויודע להתנהג בחברה, אך איכשהוא אמו שולטת על המשפחה כולה, וזה כולל אותו).
אך האם זה הפתרון היחיד? אני מכירה את עצמי ויודעת שלא אוכל לדבר איתו על דבר שכזה ובמיוחד לא להציע על סדנה!
האם אין ולו דבר קטן או צעד ראשון לקראת פתרון שאני אוכל ליישם בעצמי?

או האם יש אפשרות שרק אני אשתתף בסדנה?

תודה רבה,
שירי

היי שירי, פספסתי את תגובתך ולכן האחור בתשובתי.
אני חושבת שרצונך לפעול באופן עצמאי, ליישם בעצמך, כמו שאת כותבת - זו גישה מאוד אחראית ובוגרת. הרבה אחרים מאשימים את השני בדברים ומעדיפים לחכות שהוא ישתנה, ואילו את שואלת אם יש משהו שאת יכולה לעשות.
לדעתי, את יכולה להפיק המון תועלת מסדנא כזאת, ורוב האנשים עושים אותה בנפרד מבן הזוג, כיוון שזו סדנא לצמיחה אישית, אין בה הדגש על זוגיות, אם כי יחסים, קירבה, ונושאים קשורים אחרים נדונים שם בהרחבה.
אני מניחה שאם את תלכי לבדך, יקרו שני דברים אולי:
יתכן שלאחר מכן את תיראי את ה"בעייה" כפי שאת תיארת אותה במכתב הראשון בצורה אחרת. יתכן אפילו שלא תיראי בה בעייה כלל, אלא תיראי בה קשר איכפתי וחזר בין בן זוגך לאימו, תיראי בה את האפשרות שבן זוגך הוא אדם שיוצר קשרים עמוקים ואיכפתיים עם מי שקרוב אליו...
דבר נוסף שקורה בהרבה מקרים הוא שהאנשים הכי קרובים לך מעוניינים אף הם לעבור את הסדנא כי מסקרן אותם מה שעבר עלייך, או כי הם רואים את ההשפעה עלייך ורוצים אותה גם הם, אז יתכן שבן זוגך ירצה לעשות את הסדנא אחריך.
מה דעתך?

דורית, תודה רבה על העידוד!
זה מאוד חיזק אותי ואני בהחלט אנסה ללכת בעצמי לסדנה (אולי אפילו אשכנע חברה להצטרף).

שוב, המון תודות על העידוד והחיזוק - זה מאוד עזר לי.
ואני כבר מרגישה הרבה יותר טוב רק כי כתבתי את מה שישב לי בגרון.

שירי

נעמה המפוכחת, נראה לי שנכנסתם לישורת המשמימה מבחינה רגשית של מה שמוכר בשם חיי נישואין. כל הכימייה הראשונית כבר נרגעה, נוצרה התרגלות, בטחון, וודאות, הרגלים קבועים, צפייה מראש מה הוא יאמר באילו נסיבות. כל אלו הם אוייבי הריגוש, הזקוק לחידוש, אי וודאות, הפתעות, מיסתורין.
מה דעתך על הרעיון הבא:
כל שבוע אחד מכם לוקח על עצמו לארגן בילוי זוגי בדרך שתפתיע את השני. יש להשאיר כמה שיותר אלמנטים חסויים. באינטרנט יש המון טיפים מה לעשות, אם אתם כבר פחות יצירתיים. כך אתם גם מפנים זמן לעשות משהו ביחד, וגם מעלים את רמת הריגוש. אגב, זה לא חייב להיות רק שניכם, אתם יכולים לצרף מידי פעם זוג חברים בסוד העניין ולחלק את המעמסה ולהוסיף ליצירתיות.
העקרון הוא מצד אחד ליצור הפתעה ומתח לקראת הבילוי, וההנחייה לבן הזוג השני היא להתמסר, לפרגן, לא להשבית את השימחה. זו הזדמנות להגשים כל מיני חלומות משוגעים.

היי נילי, ערב טוב!
זה לא פשוט, מה שאת מתארת. כי מדובר בטריטוריה הכי אישית שלו, הגוף שלו, ואת בעצם מנסה לגרום לו לעשות משהו לגופו שהוא כנראה מתקומם כנגדו, זה בניגוד להרגלים הכי בסיסיים שלו.

מה שנראה לי נכון לעשות הוא להביע את רצונך שהוא יתקלח כל יום בתור בקשה, משאלת לב שלך, אך לא בתור לחץ או דרישה או תנאי וכו'. כאשר את מבקשת זאת, אמרי קודם לעצמך, בלב, שזוהי זכותו גם להגיד לך "לא". ואם התקשורת שלך אליו תישמע לו כמו בקשה נקייה, לא דרישה, ייוותר אצלו חופש להחליט אם הוא רוצה לבוא לקראתך או לא.

יחד עם זה, את יכולה להבהיר לו בצורה עניינית, ללא צעקות וללא קוצר רוח, שאינך יכולה להתקרב אליו כאשר אינו נקי. אינך יכולה לישון לידו או לשכב איתו. כלומר יש למצב השלכות על יכולתך להיות בקרבתו.

נשמח לשמוע ממך איך העניינים מתפתחים.

היי דורית.
האם את באמת חושבת שאפשר לוותר על מקלחת ?! זו חובה כ"כ בסיסית של כל בנאדם וממש לא תמיד עוזר לי לומר :"הלוואי והיית מתקלח" ,מקומם אותי שנודף ממנו ריח רע גם בעבודה וכו' .
האם באמת ההתיחסות הוותרנית הזו הגיונית גם כשהיא היא לא מובילה לתוצאות הרצויות?
האם עלי להשלים עם העובדה שזה גופו ולא להכריח אותו גם בדבר כזה מינימלי?
מעניין אותי ברצינות לדעת כיצד היית את מתמודדת עם בעיה כזו?
אשמח לתשובה.

נילי, כאשר עניתי לך השתדלתי מאוד דווקא לא לשים את עצמי במקומך, כדי לכתוב לך תשובה אובייקטיבית ומקצועית.
אגב, יש דברים אחרים איתם אנשים שונים נאלצים התמודד, שנופלים באותו תחום של היגיינה גופנית והינם הרבה יותר שכיחים, כמו: גרפסים, שערות במקלחת, מושב האסלה, רעשי גוף למיניהם, ריחות שונים. אני חושבת שהתנהגויות אלו, אשר מי שעושה אותן יודע שהן מפריעות לבן זוגו, הן ביטוי לאי שביעות רצון ממשהו, אולי בתחום הגופני מיני.
האם יתכן שזוהי דרכו להגיד לך - מפריע לי שאת לא רוצה אותי מספיק.
האם יתכן שגם כאשר הוא רחוץ ומבושם - אתם לא ממש חוגגים בתחום הסקס, לפי טעמו?
האם אני לגמרי טועה כאן?

דורית,
תודה על תשובתך החכמה .
אני מרגישה שאת ממש מצליחה לאבחן את מצבי דרך הכתב ,
מרגישים את הניסיון הרב שלך בתחום..
לקחתי לתשומת ליבי את תשובתך.
אני באמת סבורה שבחיי זוגיות שלנו דבר גורר דבר ואין לזה סוף.
אך נראה לי שיקח לי זמן לשבור את המחסום של ללכת לטיפול,בין השאר בגלל הסטיגמה של להיות מטופל ולהחישף פנים מול פנים אל אדם זר,אם כי הים זה ממש אופנתי..
שוב תודה,נילי.

נילי יקרה, את אמיצה בעצם המוכנות שלך להתבונן על עצמך. אני רוצה להציע לך משהו:
הרי כאשר זה יהיה בלתי נסבל - את כנראה תיפני לעזרה מקצועית. ככל שמחכים יותר זמן, כך מתפוגגת לה שארית האהבה, וכך קשה יותר לשקם!
לכן, איזרי עוד קצת אומץ ופני לייעוץ כבר עכשו, אולי עוד תוכלי להציל, כי הדברים שאת מדברת עליהם, דווקא בגלל שהם גופניים, הם חודרים פנימה ו"שורטים" אותנו עמוק יותר ממילים.

היי דורית,
אני משערת שאת מנועה מלהמליץ על מקום מסויים לטיפול זוגי,
אך בכל זאת בגדול-אני גרה באיזור ירושלים ואם אני כבר אלך לטיפול עדיף שהוא יהיה מועיל ומהיר אז אם תוכלי לרמוז..
ואגב- באילו איזורים את מקבלת ? אם מותר לשאול..
תודה,
נילי.

נילי, אינני יכולה להמליץ לך על מישהו מסויים. אלי ניתן לפנות במייל או בטלפון.

מניסיון אישי, היגינה אישית וכל היצא בזה מגיע עם הזמן, חכי בסבלנות!
אני ממליצה לך לפנות לייעוץ אם את מרגישה בכךך צורך כמה שיותר מהר, כי אח"כ הערמות שצריך לפרק הן כה גדולות וקשות, מניסיון, רוצי מהר....
בשורות טובות.

תודה רבה על התגובה..
אם מותר לשאול -בן זוגך היה במצב דומה?
הלכתם לטיפול?הועיל?!
אשמח לשמוע,אם לא אכפת לך,
תודה,נילי.

ש.ש. יקרה, קראתי גם את מכתבייך הקודמים, ואני חושבת שאכן יש בעייה אצלו כלפייך וכלפי הזוגיות, והוא מחפש כנראה דרך החוצה. אני יודעת שזה מאוד לא פשוט, אתם יחד הרבה שנים, ואף נישאתם, אבל האם את ממש אוהבת אותו, או שיותר את "נאחזת" מחשש מה יגידו, שלא יידעו?

ניתוק הקשר עם משפחתו בעקבות החתונה יכול להיות טראומה רצינית בשבילו, ולגרום לו לקרע פנימי ולבלבול, ולתחושה של חוסר עוצמה בחיים שלו. נראה לי לא נכון להיאחז בו, או לחשוש שהוא יתרגל לויתורים מצידך ובגלל זה לא לשחרר אותו. מכיוון שאין ילדים, תני לו את החופש ואפשרי לו לעבד את מצבו. עליו לעבור כנראה טיפול, כדי להתאפס ולברר לעצמו את מערכות היחסים שלו עם ההורים ואיתך.

טוב כנראה שכחתי להזכיר, אבל בעלי חזר לאחר תקופה ארוכה להיות בקשר עם משפחתו.
מה כוונתך בלתת לו את החופש? להגדיר תקופה של פרידה? או פשוט להחליט שנפרדים? למרות הבעיה שצצה לאחרונה אנחנו עדיין חברים טובים, שנינו לא היינו רוצים לפרק הכל ודווקא כן היינו רוצים להשאר יחד רק לא במתכונת הזאת. מה לעשות?

החשש של מה יגידו הוא לא כלכך שלי כמו שהוא אצל בעלי. להיפך אני דווקא כן משתפת ומתיעצת עם אמא שלי (בעלי לא יודע על כך) הוא זה שלא רוצה להוציא את הסיפור החוצה. אני יודעת שאני אוהבת אותו ולפני שכל הסיפור התפוצץ לי בפנים באמת רציתי להתקדם בקשר ולהקים משפחה, לא הלחצתי אותו או משהו כזה אלו דברים שרק עלו במחשבות שלי, אבל היום שאני יודעת שהוא לא בטוח בהחלטות שלו ואני לא חושבת שזה נכון שנתקדם מבלי שהוא יהיה שלם עם עצמו. דרך אגב החתונה באה ממנו אני אפילו לא העלתי את הנושא הוא עשה לי הפתעה לקח אותי לאיטליה והציע לי נישואים.

קיי היקרה (מקווה שלא איכפת לך שקראתי לך כך...)
אני מאמצת בשתי ידיים את הגישה הבסיסית שלך, שעדיף להיות חכם ולא צודק, מאשר כל הזמן להרגיש כמה את צודקת ותוך כדי כך להרגיש בודדה, מעל בן זוגך, ביקורתית, מרוחקת, כועסת...

מדברייך שמתי לב שאת "לוקחת עליו אחריות": מנהלת אותו כמו ילד קטן, תסלחי לי, בנוגע לשעון ולקימה בבוקר, ואולי בעוד הזדמנויות.
בדרך הזאת, בה את מנהלת אותו ולוקחת עליו אחריות, הוא ימשיך לשחק "ראש קטן" ולסמוך עלייך. האם את יכולה לשנות פאזה (וטוב מוקדם מאשר מאוחר) ולתת לו לנהל את עצמו, שיישא בתוצאות האחורים בעצמו? נראה לי שאם פעם אחת יהיה לו ברור שאת לא הולכת להעיר אותו, או לסדר לו את השעון, והוא עלול לאחר לטיסה, למשל, או שהוא ייסע במונית כי את לקחת את המכונית המשפחתית ונסעת לפניו לארוע, וזה יעלה לו כסף, אולי אז יפנים שזאת האחריות שלו. (כמו שמחנכים ילדים לאחריות אישית). בכל אופן, ככל שאת תרפי מן המושכות, כך הוא ייאלץ לקחת אותן!

לגבי ייעוץ או עבודה עצמית: את אומרת שהשיחות שלכם מקלות, וזה אחד התפקידים המרכזיים של שיחות. הרי לא את הכל ניתן ליישב ולהגיע לפתרונות מוסכמים. יש דברים שיישארו בלתי פתורים, בגלל שאתם אנשים שונים, בעלי צרכים ואג'נדה שונה, כמו כל זוג.
השיחות ביניכם מאפשרות הצצה לעולם הפנימי של כל אחד מכם, אשר ככל שהיא עמוקה יותר, אתם תצליחו להבין יותר מה עובר על האחר ולקבל בהדרגה את השונות שלכם, ולפתח סובלנות לכך.

יחד עם יתרונות העבודה העצמית, יש גבול למה שניתן להשיג בדרך הזו, אשר מטבעה מוגבלת לתפיסה שלכם, לבשלות ולמוכנות שלכם.

אגיד עכשו דבר בנאלי: המון חוכמה נאספה שם בחוץ במשך שנים רבות...

מידי פעם רצוי להיחשף לגורם שלישי, אם בייעוץ קצר מועד, אם בסדנא, כדי לצאת מן הגבולות שלכם ולצמוח.

היי דורית.
רציתי לומר שהמון פעמים ניסיתי את הגישה של לתת לו לנהל את הענינים לבד אבל מי שמפסיד מזה זה בעיקר אני. כי הוא זה שמסיע את הילד לגן וכן דוגמאות נוספות בהן אם אני לא הייתי לוקחת אחריות אז אני לא יודעת לאן היינו מגיעים, בהרבה מקרים חשבתי שהחיים ילמדו אותו אבל הרבה זמן עבר וכאילו "לא מזיז לו" שהוא וגם אנחנו חוטפים "סטירות" שוב ושוב בעקבות העצלות שלו. כך שאני מאוד משתדלת להקטין את מידת התערבותי אך הוא באמת מתנהג כמו תינוק וכל המשפחה ניזוקה -לא רק הוא!
את עדיין חושבת שאני צריכה להפסיק לקחת אחריות?

נילי, ערב טוב!
לאור מה שאת כותבת, שכבר ניסית פעמים רבות לתת לו לשאת בתוצאות ואת והילד סובלים מכך, נראה לי שנדרש כאן צעד יותר משמעותי ועמוק כדי שהוא יראה עד כמה קשה לך, וכן שיתבונן פנימה ויווכח עד כמה הוא עצמו אוהב ומעריך את עצמו, כי יש לי הרגשה שהדימוי העצמי שלו לא משהו, ואולי הוא אפילו נעשה ירוד יותר ככל שאתם יותר זמן בזוגיות, האם יש משהו במה שכתבתי עכשו? כי אם משהו בו נחלש בתוך הזוגיות, הוא נמצא בתהליך לא בריא וזה רע לשניכם. אם זה נכון - רצוי ללכת לייעוץ על אף כל מה שנאמר קודם לגבי עבודה עצמית.

רונן יקר,
שמתי לב לביטוי שלך "היא העירה אותי לחיים, נתנה לי את כל מה שהיה חסר לי...היא מילאה אותי...", ממנו הבנתי שאתה התרכזת בחווייה שלך בכל הפרשייה הזאת. היחסים החדשים גרמו לך להתעוררות, והוציאו אותך מן השיגרה הידועה של חיי הנישואין. החדשות הן, ואתה מתחיל להרגיש זאת במערכת היחסים עם המאהבת, שכל מערכת יחסים נכנסת במוקדם או במאוחר לישורת הזאת של השיגרה.
ולכן, רצוי, (אם כבר, ואם אתה יכול לשלוט בכך...) להתאהב במישהו שיש לו תכונות שאתה אוהב ומעריך. לא מספיק שזה סתם בן אדם שגורם לך להרגיש בחיים, כי אתה נמצאת אז, כאשר הכרת אותה, בשלב בו כמעט כל אחד שיתן לך תשומת לב ויתעניין בך, יעיר אותך לחיים.
אז אם אתה בוחן את תכונותיה של האישה החדשה, ושואל את עצמך עד כמה אתה מעריך אותה, עד כמה אתם משלימים זה את זה, עד כמה היא מתאימה לך ואתה מתאים לה, עד כמה באמת אתם יכולים לשוחח יחד בחופשיות, עד כמה אתם עדיין נמשכים מינית, עד כמה אתה מתגעגע אליה כאשר אינכם נפגשים, עד כמה אתה שמח לראות אותה כאשר אתם נפגשים...
ואם זה לא זה, אל תיכנס למערכת יחסים קבועה איתה.

לגבי היחסים עם אישתך, אני מאמינה שעם הזמן הם ישתפרו. מה שעשית פגע בה והיא ודאי אינה רוצה להיפגע שנית ממך, ולכן נשמרת לא להתקרב אליך על אף האיתותים שלך. האם אתה באמת יכול להבטיח לה שזה לא יקרה שוב?

אני מאמינה שהצורך שלך בהתעוררות, בחידוש, בריגושים הוא חלק מן האישיות שלך.
האם אישתך יכולה להבין את הצורך הזה? לקבל בך את החלק הזה? זה מאוד לא פשוט. זה דורש בטחון עצמי מאוד גבוה, לא לקחת אישית כאשר בן הזוג מפלרטט עם אישה אחרת. יש נשים ויש גברים המסוגלים לאפשר לבני זוגן רמה מסויימת של חופש לפלירטוטים ואפילו לסטוצים. בנישואין כאלה, נוצרה הבנה לצורך האנושי בגיוון ובריגוש, ובני הזוג משחררים קצת את החבל זה לזו. האם זה יכול להתאים לך? האם אתה יכול לעמוד בכך שגם היא תיקח לעצמה חופש כזה? בדוק את עצמך, ואולי תצליח למצוא בת זוג שתתאים לאישיות שלך, שאגב, אינה יוצאת דופן.

היי, ציפי!
(יש בעייה טכנית שאיננה מאפשרת לי לענות בדרך הרגילה)
את מתארת קצר בתקשורת: כל פעם שאת רוצה לייעץ לו משהו הוא נסגר ומתכנס לתוך קליפה ומתעצבן על שאת רואה בו ילד קטן שזקוק לעצותייך.
כנראה משהו בתקשורת, אשר מורכבת מ"השמעה" ומ"הקשבה" - לא פועל כמו שצריך, ו"הורג" את האפשרות לשוחח על נושאים שנויים במחלוקת. אולי משהו בטון הדיבור שלך לוחץ לו על כפתורים רגישים, אולי מערכות יחסים קודמות, אולי סביב הקשר שלו להוריו, ולא נוח לו עם זה. אולי הוא מפרש את עצם העובדה שאת נותנת לו עצות כאילו אינך סומכת עליו, וזהו אחד הדברים שבמיוחד לגברים מאוד קשה לשאת. התחושה שמישהו לא סומך עליהם. האם את יכולה להראות לו (והרבה) שאת מעריכה אותו וסומכת עליו בכל מיני הזדמנויות שונות? ולהתמיד בכך לאורך זמן רב, שנים...הוא כנראה זקוק למילות ההערכה הללו ממך. ואם את חושבת שאינך מעוניינת או יכולה לעמוד במשימה הזאת, אז רצוי לפנות לייעוץ, שבו תלמדו לנהל שיחות בצורה אחרת. לדעתי עדיף ללכת לייעוץ, כי העובדה שכה קשה לו עם ביקורת מעידה שיש בו חוסר בטחון, וכדאי לעבוד על כך.