פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

שלום

ראשית לא הצלחתי להבין מדבריך האם את עדיין נמצאת בטיפול דיאטני ופסיכולוגי, אם לא זה בדיוק הזמן לחזור !!! הריון, לידה והורות מלווים בהמון שינויים שלעיתים לא פשוטים ולכן אני ממליצה לעבור את התהליך בליווי מקצועי.
לגבי שאלותיך...
1. יכול להיות שישנו קשר בין חוסר האיזון ההורמונלי לבין הזלילות אבל עדיין כדי להבטיח שהזלילות לא יתגברו ו/או ימשיכו גם אחרי הלידה הייתי ממליצה לחזור לטיפול תזונתי.
2. באופן כללי הגבלות תזונתיות אינן עוזרות ואף מזיקות לאנשים הסובלים מהתקפי זלילה, נהפוכו ברגע שישנם יותר ויותר איסורים אנו נרצה דווקא את אותם איסורים. אני מניחה שכמו רוב האנשים הסובלים מזלילות במהלך הזלילות אינך אוכלת ירקות, לחם מלא וכו'... אלא דווקא את אותם מזונות שאסרת על עצמך בלי סיבה אמיתית לאכול. אז, כפי שאת מבינה מדברי להפרעת האכילה יש בהחלט חלק לא מבוטל סביב הגבלות אלו.
ממליצה לך לחזור לאכילה מאוזנת הכוללת את כול אבות המזון.

המשך הריון קל

בניגוד לדעה הרווחת, לא כל מי שסובל/ת מהפרעת אכילה נמצא בתת משקל, והקריטריונים האבחנתיים של בולימיה כלל לא קשורים במשקל גוף. אל תתני לעודף המשקל לבלבל אותך, או למנוע ממך לקבל טיפול הולם, בהחלט יש מקום לפנות לטיפול כדי להתמודד עם הדפוסים הבעייתיים שאת מתארת ושגורמים לך מצוקה.

יש טיפול בהפרעות אכילה, שבאופן עקרוני משלב טיפול דיאטני, פסיכולוגי, ותרופתי. במקרים מסוימים, יש גם אופציה לטיפול במסגרת אישפוזית בבי"ח, לפני שמתחילים בטיפול הזה. בכל אופן, את ההתאמה המדויקת של הטיפול לבעיה צריך לעשות בפגישת ייעוץ ראשונית עם איש מקצוע (רופא מפחה, פסיכולוג או תזונאית).

שלום שיר

הקאות מרובות בהחלט מסוכנות !!! במהלך ההקאה הגוף מאבד נוזלים ומלחים רבים, דבר העלול לגרום להתייבשות, חוסר איזון של אלקטרוליטים במיוחד איבוד האשלגן שיכול לגרום לקצב לב לא סדיר ובמקרים קיצונים להתקף לב. כמו כן, הקאות מרובות עלולות לגרום לנפיחות הבלוטות מתחת ללסת, איבוד ציפוי האמייל של השיניים, הרס החניכיים, כאבי בטן ואולקוס, בקע סרעפתי או בקעים אחרים ועוד...
לאור ההשלכות השליליות של ההקאות המרובות אני ממליצה לך בחום ראשית לשלול בעיה אורגנית (פיזיולוגית) המובילה להקאות שהנך מתארת (באמצעות בירור רפואי מקיף ע"י רופא המשפחה ובמידת הצורך ע"י מומחה גסטרו) ולצד זה מומלץ לקבוע פגישת ייעוץ עם איש מקצוע מתחום בעיות האכילה, כדי שאפשר יהיה לאבחן בצורה יותר מדויקת את הסיבה המובילה אותך להקיא ולהתאים לך מענה בצורה אישית.

הורים רבים מתלבטים סביב הדרך הנכונה להיות מעורבים בהאכלה של ילדים בגיל הזה, פעמים רבות מתוך חשש שאם לא יתוו אכילה "נכונה", הילד יאכל בצורה לא מווסתת, פחות מדי או יותר מדי, ויסבול מכך בעתיד (בריאותית, חברתית וכו').
הבעיה היא, שכדי שילד ילמד לאכול "נכון", הוא צריך ללמוד לווסת את הכמויות הנכונות עבור עצמו, על פי מנגנון הרעב והשובע הפנימי שלו. זה משהו שלומדים באופן טבעי בגיל צעיר מאד, אבל הרבה פעמים דווקא החשש של הורים שהילד יתקשה בכך, גורם לכך שהם מנסים לווסת עבור הילד, "לשלוט" בכמויות שהוא אוכל, ובכך הם רק מקשים עליו לפתח את המנגנון הזה בעצמו (כי ברור שאם מישהו אחר קובע עבורי כמה אני צריך לאכול, אני לא קשוב לצרכים שלי, וזה רק מעצים את המרדף שלי אחרי מזון). מעבר לכך, הניסיון "לשלוט" בתזונה יכולה להיות גם דרך לנסות לשלוט במה שקורה לילד, מתוך רצון לייצר עבורו סביבה מיטיבה, בטוחה, נעימה - אבל במחיר של הגנת יתר שבסופו של דבר עלולה להקשות עליו לפתח מיומנויות התמודדות חשובות.

את כותבת שאתם גרים עם ההורים, ושיש מאבקים רבים סביב נושא ה"שליטה". זו עלולה להיות סיטואציה לא קלה, מבחינות רבות (למשל, מי מקבל החלטות לגבי ההתנהלות בבית סביב מזון, אבל גם מי מקבל החלטות בתחומים אחרים. מי נמצא ב"שליטה"...). האם ייתכן שקשיים בתחום הזה מקבלים ביטוי גם בהזנה של בתך?

ההנחיות להורים הן בדרך כלל אלו: ההורה קובע מה אוכלים, מתי אוכלים, איפה אוכלים ואיך. הילד מחליט עבור עצמו כמה. זה נכון בבית, וזה נכון בצהרונית, וזה נכון בהמשך החיים. אם הסיטואציה הנוכחית מקשה עלייך להיות בעמדה בה את יכולה לקבל את ההחלטות ההוריות שציינתי, אולי כדאי לעשות שיחה עם בן זוגך ועם ההורים, כדי לפתור את הבעיה ביניכם. בנוסף, ייתכן שכדאי לך לקבוע פגישה עם תזונאית ילדים, כדי לקבל הנחיות ספציפיות ומדויקות יותר.

חמודה, לא נכנסים לאנורקסיה היא נכנסת עלינו, אנורקסיה זו הפרעת אישיות ואף אחד לא בוחר בה, אם את רוצה לדעת אם את כבר בסרט הנורא הזה בכל מאמר על אנורקסיה תוכלי לקרוא מה התסמינים ובכל מקרה גם רופא יכול לעזור בעניין
הרבה הצלחה ובריאות, מאחת עם ניסיון כואב

לפי מה שאת מתארת, בשנתיים האחרונות העיסוק באוכל, במשקל ובמראה הגוף החל להעסיק אותך יותר מבעבר, ובהדרגה הפך לעיסוק בעל אופי כפייתי, שמשתלט על המחשבה ועל ההתנהלות היומיומיות.
יכולות להיות סיבות שונות לכך שנושאים אלו התחילו להעסיק אותך יותר: בין אם בשל שינויים בחייך (כמו תחילת גיל ההתבגרות למשל, שינוי משקלי, משבר בחיים), או בשל מצוקה רגשית כזו או אחרת שהייתה תקווה שתיפתר דרך ירידה במשקל (שיפור בדימוי העצמי, קבלה חברתית, התמודדות עם תחושות חוסר שליטה בחיים). הבעיה היא שככל שהעיסוק הופך כפייתי ומשתלט, כך גוברת המצוקה הרגשית, התפקוד נפגע, היכולת להתפנות ולהתרכז בדברי אחרים בחיים פוחתת וכך הלאה. ה"פתרון" הופך לא פעם למשהו שרק מחמיר את הבעיה.
כדי להתגבר על הבעיה הזו, צריך להפחית את העיסוק הכפייתי. את זה ניתן לעשות באמצעות טיפול מתאים. בדרך כלל טיפול כזה כולל גם ליווי תזונתי (שיאפשר להתנהל בצורה יותר גמישה, לא לתכנן את החיים כדי שיתאימו לאוכל אלא את האוכל כדי שיתאים לחיים) וליווי פסיכולוגי (שיאפשר לזהות את הדפוסים שמזינים את הבעיה, את המצוקות הרגשיות שנמצאות בבסיסה, ולפתח מנגנוני התמודדות יעילים יותר). איני יכול לקבוע דרך האינטרנט מהו הטיפול המתאים ביותר עבורך, ולכן כדאי בשלב ראשון להתייעץ עם איש מקצוע מתחום בעיות האכילה, פנים אל פנים, כדי שאפשר יהיה לאבחן בצורה יותר מדויקת את הבעיה ולהתאים לך מענה בצורה אישית.

שלום

ראשית חשוב לי לציין שהפרעות אכילה הן הפרעות רציניות שלא נעלמות מעצמן. הרוב המכריע של המקרים דורש התערבות מקצועית. הטיפול לא בהכרח צריך להיות אשפוז אך כמובן שמכיוון שהפרעות אכילה הן מורכבות, הטיפול האפקטיבי ביותר צריך לכלול טיפול פסיכולוגי לצד טיפול תזונתי. במקרים מסוימים בהם נדרש טיפול אינטנסיבי מאוד יש צורך כמובן באשפוז או במקרים אשר קיימת סכנת חיים.
חשוב ביותר שתדעי שככל שמקדימים את הטיפול יותר קל למטופל לבנות חיים חדשים ומלאים עם יחסים מספקים ופעילויות. ככל שהסימפטומים מוסתרים או מוכחשים כך קשה יותר לשנות את התנהגויות האכילה, ולפתור את הבעיות מתחת לפני השטח.
לגבי המשקל...רק חלק מהסובלות מהפרעות אכילה נמצאות במצב של תת משקל קיצוני כפי שמוצג בתקשורת. האמונה הנפוצה שמי שלא נמצא במצב כזה אינו חולה היא כמובן שגויה !!! מעבר לכך עפ"י הנתונים שמסרת משקלך נמצא מתחת לטווח התקין ובמידה וסיימת את תהליך ההתבגרות הנך נמצאת בתת משקל.
ממליצה בחום בשלב ראשון לפנות לרופא המשפחה.

בהצלחה רבה

שלום חן

נשמע שביתך מנסה לתקשר אתכם באמצעות האוכל, הסיבות לכך יכולות להיות רבות ומגוונות ודורשות אבחון מקצועי ע"י צוות אכילה הכולל דיאטנית קלינית, פסיכולוגית ילדים, קלינאית תקשורות ורופאת ילדים. כול סיבה מגיבה לשיטת התערבות שונה ועל כן ראשית יש לאבחן את מקור הבעיה.
ממליצה בחום לשתך את רופא הילדים ולבקש הפנייה לצוות אכילה דרך קופת החולים.

בהצלחה רבה

שלום

אני שמחה לשמוע שבסופו של דבר החלטת לשנות גישה ובמקום להתעמת להיות פשוט לצידו של בעלך, מה שכמובן עזר לבעלך להודות שקיימת בעיה שזה בהחלט צעד ראשון בקבלת עזרה.
כדאי שתבדקי עם בעלך האם הוא מוכן לחקור את האפשרות שמדובר בהפרעת אכילה עם איש מקצוע שמבין בהפרעות אכילה. עליך לזכור לאורך כל הדרך שרק איש מקצוע עם היכרות ומיומנות בתחום יכול להציע אפשרויות לטיפול מתאים. התפקיד שלך הוא לבטא דאגה ולהציע תמיכה. כמו כן, את יכולה להציע לבעלך לחלוק איתך את התחושות שהוא חווה. האם ההקאות גורמות לו להרגיש שליטה, הקלה, סיפוק? תני לו להבין שיש דרכים נוספות להרגיש את הדברים האלו, דרכים שלא גובות מחירים גבוהים כל כך.
ספרי לבעלך שיש הרבה אנשים שהחלימו מהפרעות אכילה.
אם בעלך אינו משתף פעולה וממשיך להתנגד לטיפול עשי הפסקה. וחזרי לנושא במועד אחד, מאוחר יותר, אבל לא דרך עימות. זה מתסכל ומפחיד לראות מישהו קרוב סובל מהפרעת אכילה, ולהישאר חסר אונים, אבל חשוב לזכור שנושא השליטה הוא מרכזי – ואם האדם הסובל ירגיש שלוקחים ממנו את השליטה הוא ייאבק ויתפוס עמדה מנוגדת.

אל ייאוש ובהצלחה

הי,
הוא אינו מודה שזו הפרעת אכילה. הוא בסה"כ הודה שהוא מקיא, וגם זה היה לאחר ששמעתי אותו עושה זאת מספר פעמים.
הוא הבטיח שלא יעשה זאת יותר אך אינני מאמינה לו.
הוא חושב שאין לו בעיה ושהכל בשליטתו ובכל פעם שאני מנסה להעלות את הנושא הוא מבקש שאפסיק לדבר על זה ומתעצבן. אני לא לוחצת עליו ואני מנסה לגשת אליו בגישה הכי תומכת שיש, אך הוא כל הזמן מתנגד לדבר על זה.
איך אני יכולה להביא אותו למצב שנדבר על זה? אני ממש אובדת עצות ואני פוחדת שהוא ימשיך עם זה עד כדי שהבריאות שלו תיפגע.
הוא כל היום מתעסק במה לאכול וזה תמיד בכמויות גדולות.
יש לציין שהוא לא שמן, הוא קצת מלא. הוא בערך 1.70 עם משקל של כ-80 קילו.
מבחינתו זו הדרך הכי מהירה להיפטר מהשומן וזה מבחינתו תחת שליטה והוא אינו מעוניין לדבר על זה.
אני מוצאת את עצמי בולשת אחריו כדי לראות אם הוא מקיא.
אני חייבת להגיע אליו באיזושהיא צורה על מנת שיטפל בזה והוא כל הזמן מרחיק אותי.
איך מביאים אותו למצב שיעשה את הצעד הראשון?

שלום מורן

המשיכי לנסות להסביר את מקור הדאגה שלך שוב מבלי להיכנס לדיון על התנהגויות סימפטומטיות. גם אם הוא ממשיך להכחיש את קיומה של הפרעת האכילה הישארי רגועה ואל תביעי תסכול שעשוי להתפרש כאשמה. תגיע לשיחה מוכנה עם רשימה של מקורות סיוע אפשריים, גם אם יסרב להסתכל השאירי את זה אצלו.
קשה מאד לאכוף טיפול על מי שזקוק לכך, אם הוא אינו משתף פעולה. ולכן חשוב שבעלך יכיר בקיומה של הבעיה ויסכים לקבל טיפול.
במידה ובעלך ממשיך לסרב חשוב שתזכרי שעל מנת להעניק תמיכה כמו שצריך חשוב שגם את תהיה מסוגלת לדאוג לעצמך ולטפל בצרכיך, במיוחד נוכח הלחץ והתובענות של המצב. זה חשוב לא רק עבורך, אלא גם משום שעליך לשמש מודל של התנהגות בריאה עבור בעלך. ועל כן הייתי מציעה לך להיעזר בשיחות עם איש מקצוע המתמחה בהפרעות אכילה.

בהצלחה רבה

היי שירלי, נשמע שאת מודאגת שהירידה המשקלית שלך לא הביאה אותך למצב מאוזן אלא "ברחה" לקיצונות מזיקה, וזה משהו שבאמת מצריך בדיקה וטיפול במידת הצורך. פחות חשוב לבדוק מה האבחנה, ויותר חשוב להבין מה ההשפעות הנוכחיות והעתידיות של המצב בו את נמצאת, ואיך ניתן לעזור לך למצוא נקודה בה את מרגישה מאוזנת ומרוצה. כדאי לקבוע פגישת ייעוץ עם איש מקצוע (רופא/ת משפחה, פסיכולוג/ית או תזונא/ית), ובפגישה הזו לנסות לענות על השאלות האלו ולהיערך בהתאם.

שלום

יש לבדוק ולאבחן באופן מקיף ויסודי את סיבת חוסר תאבון כדי לדעת האם מדבור בהפרעת אכילה, בעיה נפשית אחרת כמו לדוגמה דיכאון או בכלל בעיה אורגנית שמובילה להעדר תאבון כמו לדוגמה חסר בברזל ועוד סיבות אחרות.

בשנה הקרובה כן סבלתי מדיכאון אני אפילו מטופלת בכדור ביום ...
שאלתי היא האם למרות שאני אוכלת טוב לאחת שאין לה תאבון . האם חוסר התאבון הזה הוא סוג של אנורקסיה וכו..?..

שלום ורוניקה

בהחלט הגיוני, למעשה סיום הגדילה אינו תלוי בגיל אלא בהתבגרות. עם סיום ההתבגרות מסתיימת הגדילה. בדרך כלל עד 3 שנים לאחר קבלת המחזור ניתן לגבוה, כך שבנות שקיבלו מחזור בגיל מבוגר יחסית יכולות להמשיך לגבוה. אם את 3 שנים לאחר המחזור , סיכוי הגדילה הוא מזערי בדרך כלל.

הגיוני שגבהתי בגיל 20-21 או לא? קיבלתי מחזור בגיל 16...ויש לציין סבלתי מאנורקסיה מגיל 11...

שלום אמיר

הטיפול התרופתי הינו אינדיבידואלי ועל כן דרוש פגישת אבחון וייעוץ עם פסיכיאטר, כמו כן תרופות לבדן אינו יעזרו ולכן מומלץ לשלב טיפול תזונתי ופסיכולוגי.
באופן כללי נהוג לתת שילוב של תרופות אנטי דיכאוניות ו/או אנטי אפילפטיות מסוג טופמקס ו/או כדורי שינה... שוב מאוד תלוי במצב!!!

שלום

ככל שאוכלים יותר באופן כללי (לאו דווקא בבולמוס), כך מגדילים יותר את נפחם של תאי השומן הקיימים. השומנים הנאגרים ברקמת השומן מקורם בשומני המזון או בפחמימות, וחלבונים הנאכלים בעודף ויוצרים מאזן קלוריות חיובי אשר הופך בתהליכי חילוף החומרים לשומן. במילים אחרות: כל רכיבי המזון בעלי ערך קלורי עשויים להפוך לשומנים ולהיאגר ברקמת השומן כאשר הם נאכלים מעבר למה שהגוף צריך.
לשאלתך, התשובה היא בהחלט כן זהו מצב הפיך... אדם משמין כתוצאה מהצטברות שומן בתאי השומן כאשר האנרגיה הנכנסת לגוף במזון גדולה מזו היוצאת בפעילות והעודף הופך לשומן והפוך כמובן !!!