פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

אני בת 26, לאחרונה ירדתי הרבה במשקל, וכרגע אני שוקלת 48, גובה 164. אני מטופלת אצל פסיכולוגית (התחלתי את הטיפול מסיבות אחרות שלא קשורות לאכילה), אבל אני מרגישה שאני לא מצליחה במסגרת הזאת להתמודד עם עניין האכילה. אני ממשיכה לרדת במשקל ואני לא מרגישה שאני מגייסת כוחות להלחם בזה, אלא להפך, אני נשאבת יותר ויותר לאובססייה לרדת במשקל. בהתחלה אמרתי ש52 זה מספיק, אחר כך 50, וגם עכשיו אני לא מרוצה. אני כבר לא מרגישה טוב וסובלת מכאבי ראש. האם יש מסגרת אחרת שיכולה לעזור לי יותר? עדיף מסגרת שלא מצריכה לערב את ההורים שלי בבעיה...

הי
אני אוכל 6000 קלוריות ביום ומתאמן בסך הכל התעמלות לא אירובית של חצי שעה. אם אני לא מתאמן[כדי לא לאכול ככ הרבה] אני אוכל רק 5000 קל' ואם אני אוכל בטעות פחות מזה אני לא זז מהמיטה. ויותר גרוע כשיצא לי לפספס ארוחה זה עשה לי הזיות ומחשבות אובדניות.
היה בעברי אנורקס ולאחר מכן בולימי[גמרתי עם זה לפני שנה]. עדיין יש מעט שאריות פה ושם, אך אני אחרי.

********יש לי אחוז שומן נמוך מאוד ואני רזה מאוד[BMI תקין ונמוך].********

נמאס לי מהצורך הזה המטורף הזה לאכול כל היום. זה פשוט מטורף. 5-6 קילו אוכל ביום+5 ליטר מים.

איך ניתן להאט את קצב חילוף החומרים ולטפל בבעיה? מה לעשות?

תודה רבה ושבוע נהדר.

שלום ,
יש לי ילד בן 4 שנמנע במודע מרוב המזונות , משיהיה קטן מאוד נגעל !! מכל סוג של אוכל שלא מוכר לו ועד היום לא מוכן לטעם דברים חדשים .
עד היום כל ארוחה היא בגדר מלחמה ושהוא כן מתיישב לאכול התפריט שלו מצומם ביותר .

אני מחפשת עזרה מקוצעית, אולי אפילו טיפול שיעזור לי לגרום לו להפתח לאוכל ויעזרו לו להבין שאוכל זה לא מגעיל !

אשמח לקבל טלפון / כתובת של מטפל/ת מקצעית שיכלו לעזור לי בנושא .

תודה .

שלום אני בת 23 שוקלת 47 גובה 163 לפני כמהשנים החלה אצלי הפרעת אכילה הייתי מקיאה מדיי פעם ולפני שנתיים זה הפך להיות קיצוני ביותר ירדתי למשקל 38 ההורים גילו את זה והלכתי לטיפולים שבהם רימיתי לרוב אבל העלתי במשקל רק מתוך רחמים על ההורים שלי היום אני מודעת לעצמי יותר עלה לי הביטחון אבל תמיד יש את התחושה הזאת של הרצון העז לרדת עוד 2 קילו ואז אני מאושרת... טוב לי שלפחות אני לא מקיאה יותר ואני אוכלת בין 900-1500 קלוריות ביום אבל הבעיה העיקרית שלי זה המשלשלים לא מצליחה לחיות בלעדייהם כשניסיתי להפסיק הייתי 3 שבועות בלי יציאות ואני לא מוכנה לעבור את זה עוד הפעם אני לוקחת 20 כדורים ביום במשך שנה וחצי האחרונות אם לא יותר ואין לי את מי לשתף ברצון לצאת מזה כי ההורים שלי לוקחים כל דבר קשה מדיי ולוחצים עליי ומתערבים לי בחיי היום יום בצורה קיצונית ועד שהם קצת הרפו ממני ואני מרגישה טוב יותר אני לא רוצה את הלחץ הזה שוב כי הוא מפיל אותי בחזרה למקומות שהתגברתי עליהם הרופא משפחה שלי הוא לא מענה בשבילי השאלה היא אם הנזק הוא במצב בלתי הפיך? מה לעשות? למי לפנות? וגם יש לי בעיה שאין לי יותר מדיי כסף אז מה עושים במצב כזה נשאר לי לצאת מזה ואני יהיה כמו חדשה אני רוצה חיים נורמלים

אז ככה. אני בן 14, ותמיד הייתי רזה. יש לי הורים רזים וגנים טובים, אבל בחופש הגדול הקודם עליתי בצורה מאוד משמעותית במשקל. (10-15 קילו).
הגובה שלי היה 140 ושקלתי 50 קילו.
החלטתי לקחת את עצמי בידיים, התחלתי לרוץ כל יום שעה ולעשות 100 שכיבות סמיכה בכל לילה, ובחצי שנה ירדתי 10 קילו וגבהתי 10 סנטימטרים. אני שוקל 39 קילו, אבל מאו מאו מאוד מאוד קשה לי לשמור על תזונה נכנונה. אני לא אוכל ממתקים יותר אבל מאכלים כמו שניצל, פסטה, צ'יפס, המבורדר, פיצה או עוף קשה לי לא לאכול. אני מאוד מנסה להקפיד, אבל אני לא מצליח. אני אומר להורים שלי שאני רוצה לאכול בריא כבר מלא זמן, אבל הם לא תומכים ואומרים שאני רזה מידי ושאני מתחיל להיראות רע. אני לא חושב שאני שמן, רק קצת מלא. אני רואה בטלויזיה ובסרטם שתמיד אלא שיש להם בטן שטוחה או קוביות, אוהבים אותם, יש להם חברות ונראים טוב. ואני חושב שאני אפעם לא יגיע לככה.
יש לי קצת כרס, לא משהו רציני אבל אני רוצה להוריד אותה.כשאני מכניס את הבטן לרוב לא רואים אותה כלכך, אבל כן רואים לי את הצלעות, וזה מגעיל.
כשאני לבוש, לא רואים אותה, אבל קשה לי להוריד חולצה, וכשאני עושה את זה, אני בוכה. ממש בוכה. לא נעים לי עם הגוף שלי, ובגלל זה התחלתי להקיא לפני חודשיים. הייתי מקיא 3 פעמים ביום את מה שאני אוכל, ורזיתי עוד 5 קילו אבל החלטתי להפסיק ואני די מצליח, אבל אני מפחד לחזור להיות כמו שהייתי. אני קצת שמנמן ואני פשוט מרגיש רע, כל הזמן.
בבקשה תעזרו לי.

אני בת 14 וחצי ואני שוקלת 42.5 על גובה 1.56 בערך וזה אף פעם לא מספיק לי המשקל .
אני מחשבת קלוריות של כל דבר ורוב הזמן אני אוכלת רק דברים עם קלוריות נמוכות
( לחם קל , מעדנים של עד 80 קל' בדרך כלל וכו' .. ) .
תמיד הייתה לי בעיה של דימוי עצמי ואני תמיד חושבת שאני צריכה להוריד עוד ואז ההרגשה הזאת נעלמת לי ואני מתחילה לאכול גם כשאני שבעה - ומתחילה להשמין הרבה תוך תקופה קצרה מאוד .
האם יש לי בעיה כלשהיא שאני לא מודעת אליה ?

רציתי לדעת אם אני אוכל להעלות בעזרת התפריט הבא..:
2 פרוסות לחם מלא עם מעדן 3% טבעי
חטיף נטוראל ואלי- (2 היחידות בשקית, 93 כל חטיף)
מנת פחמימה כחצי צלחת לא עבה מדי, חזה עוף, כף גדושה של טחינה
כוס מיץ תפוזים סחוט טבעי
2 פרוסות לחם עם 3 כפות גבינה לבנה 5% ו2 כפות גבינת קוטג' 9% , ביצת עין ללא שמן
כוס חלב 3% ותמר וחצי

וכמה קל' בערך יש בתפריט הזה?

שלום יש לי ילדה בת 21 יפהפיה 176 גובה והמשקל שלה 60 ק"ג לאחרונה עקבתי אחריה והתברר לי שהיא מקיאה אני משתגעת אני לא יודעת מה לעשות וכשאמרתי לה היא הכחישה. היא ילדה אינטילגנטית ועובדת אבל שמתי לב לתופעה שהחברות שלה עסוקות כל הזמן בספירת קלוריות אני פוחדת ולא יודעת מה לעשות מבקשת תעזרו לי.
היא כל הזמן בהכחשה ואני יודעת בוודאות שהיא מקיאה, גם בדיקת דם שהיא עשתה הראתה על אנמיה רצינית, מה אני יעשה אני פוחדת לערב גורמים מסיבה, שאני לא יודעת איך היא תגיב כמו שאני מכירה אותה היא תגיב בקיצוניות היא ילדה מוכשרת סיימה צבא מלא ועשתה קבע מה אני עושה תעזרו היא נעלמת לי היא לא מבינה את חומרת הבעיה
אני רוצה לציין שיש לה גוף מושלם למה זה בעצם קורה

מחכה לתשובתכם

שלום וברכה! בני בן 2 וחמישה חודשים ושוקל 10.4 קילו,כבר תקופה מאוד ארוכה הוא ממש מסרב לאכול! אני יכולה לתת לו לאכול לדוגמא קציצת בשר והוא פשוט ישאיר אותה שעות בפה-זה קורה לעיתים קרובות שהוא פשוט שומר אוכל בפה.
בנוסף,כל כמה זמן הוא מפסיק לאכול מאכל מסויים שאכל לדוג' היה אוכל כל ערב ביצה ופתאום החל לסרב בתוקף ולא מוכן לאכול.
בקיצור לצערנו כל ארוחה הופכת למלחמה כמה שאנחנו משתדלים לתת לו צלחת ובכלל לא להתערב הוא בסוף בקושי אוכל משהו,אני באמת לא מבינה מימה הוא חי,הוא אף פעם לא מתלונן שרעב..
חשוב לי לציין שהוא ינק עד גיל שנה וחמישה חודשים,מגיל שנה שילבתי לו אוכל אך גם אז הוא יותר ינק מאשר אכל אוכל.
השבוע היינו בטיפת חלב ונאמר לנו שחסר לו חצי קילו למשקל שזה קריטי בגיל הזה ככה שחייבים שהוא יעלה!
אשמח לכל עצה והמלצה איך עושים זאת? איך גורמים לו לאהוב אוכל? ולא לראות באוכל עונש... אני ממש מתייסרת מהעובדה שהילד שלי לא מוכן לאכול... בבקשה זקוקה ממש לעזרתכם!!!


תודה רבה!
יפעת

יש לי שאלה,
לפני כשנה ההיתי בתת משקל חמור, שקלתי 43 על גובה 169 בעקבות הפרעת אכילה והרעבה עצמית.
לאט לאט ובהדרגה (ללא עזרה מקצועית אלא רק ע"י תמיכת המשפחה והצבא) העלתי במשקל בשנה למשקל של 57 קילו היום! אני מרגישה שהגזמתי.
שההיתי ממש רזה וההיתי צריכה להשמין ההיתי מרשה לעצמי לאכול דברים משמינים, עכשיו אני ממשיכה לאכול אותם ולהשמין ומרגישה שאני בדרך ליאוש שוב של הרעבה עצמית על מנת לרזות, אני יודעת איך לשמור על תזונה מאוזנת אבל פשוט קשה לי אחרי יומיים אני פונה לבולמוסים של עוגות עוגיות ואלפי קלוריות.
אני גם עושה ספורט ולכן נתקעת על משקל 57 ולא עולה אך גם לא יורדת.
אני רוצה לרדת ל50-49 קילו.
שאלתי האם החילוף חומרים שלי נדפק בעקבות המשקל שהיה לי לפני שנה והרעבה עצמית ועכשיו לא משנה כמה אני יאכל אני ישמין?
לא אכלתי יותר מ300 קלוריות,
היום אני מגיעה גם ל1500 בלי בעיה..

אני בן 14.
אני סבלתי במשך חודשיים מהפרעת אכילה והייתי מקיא אחרי האוכל, והרזתי ממש.
לפני שבוע החלטתי להפזיק עם זה, והכרס חזרה. ואני נכנס מזה לדיכאון. אני לא רוצה לצאת כשאני ככה ורק כשאני מקיא, אני מרגיש טוב עם הגוף שלי.
המשקל נשאר אותו דבר, אפילו קצת ירד מאז- אני מטר 50 ונשקלתי היום, והמשקל שלי הוא 39.7. הבעיה היחידה זה איך שאני נראה.
אני רץ כמעט כל יום, מנסה לשמור על תזונה ובאמת- קשה לי.
כל החברים והמשפחה שלי צוחקים עלי, ואני לא יכול לספר להורים, ואנחנו לא במצב כלכלי של טיפול פסיכולוגי.

שלום,
אני בת 17 ובבעיה . יש לי תקופות שבזמן האחרון פשוט הפך לתקופה ארוכה מידי. שם אני כל יום מחליטה לאכול רק ירקות או באופן מצומצם ביותר.. אני יודעת שזה לא בסדר וגם אני לא מצליחה באמת לעמוד בזה אבל בתכלס זה לא בגלל שאני רעבה אבל פשוט משועממת.. אני בתקופה של לחץ בלימודים.. ואז יוצא שיש לי בולמוס של אכילה בעיקר של דברים מתוקים.. ואחריו הרגה נוראית..ששוב נכשלתי ואני שמנה ואני אף פעם לא באמת אצליח בדיאטה כי גם אם אני ארד אני בסוף אעלה הכל.. ואחרי כמה שעות אני פשוט ישר הולכת למקרר כאילו לא קרה כלום היום ושוב הפעם אוכלת והכל זה או בגלל שמשעמם לי או שאני מנחמת את עצמי כי זה הדבר היחידי שמשמח אותי ומרגיע אותי בזמן האחרון..(אוכל..)
עוד מעט זה טיפה נרגע ובכל התקופה הזאת (תקופה ארוכה מאוד של כמעט שנה )העלתי בסביבות 5+ קילו. אני מרגישה כל ככה שמנה.. ואני נרת גם ככה( אני 1.62 מטר ושוקלת 76) וזה אחרי שהורדתי לפני כמה שנים 12 קילו מ 78 ל66 אבל מאז אני לא מצליחה לרדת ובכלל בשנה הזאת העלתי כל כך הרבה (סה"כ 10 קילו!) אני כבר לא יודעת אם יהיה לי את הרצון לרדת כי כבר הספקתי להתמכר לאכול ולהפוך לממש עצלנית.. לא מסוגלת ללכת לחדר כושר (על אף שאני רשומה..)

איך לצאת מכל זה??
בבקשה אני ממש צריכה את העזרה שלכם..
תודה!

הי, נקעתי את הרגל לפני שבועיים וארבעה ימים ישבתי בבית, עליתי שני קילו, קצת נבהלתי אז התחלתי לקזז, חזרתי לעבודה ושוב לא יכולתי ללכת, שוב נגזר עלי לשבת בבית עוד שלושה ימים.

כשאני נמצאת בבית לבד זה מתחיל.. אף אחד לא רואה אז מותר לאכול..
ואח"כ מתחרת נורא..
מנסה לשמור על ארוחות מסודרות אך זה לא כל כך עובד..
עצבנית בגלל המצב אז מפצה את עצמי באוכל..
יש לכם עצות מה לעשות?
כי ספורט איני יכולה לעשות ולא יכולה כל כך ללכת אז המון שעות בבית..
נגמלתי ממשלשלים מאוגוסט הקודם ושבוע שעבר נטלתי פחם שחור, נראה לי שזה לא היה טוב..השבוע לא נטלתי פחם שחור אבל הנושא מעסיק אותי המון..
כשאני עובדת אז פחות עסוקה בכך..

שלום רב
שמי ניסן, סטודנט מצטיין שנה ג' להנדסה. בגיל 16 הייתי 80 קילו על 1.5 מטר והחלטתי לרדת במשקל. בגיל 18 עם דיאטה מתונה של אכילה מהכל אבל קיצוץ בכמויות שבניתי לעצמי הגעתי למשקל של 57 קילו על 1.6 מטר. באותה שנה החלטתי ללכת לחדר כושר כדי לחטב את עצמי ובמקביל לקחתי ייעוץ תזונתי ומשם נהרסו לי החיים. התחלתי להבין מה הם קלוריות ומה זה דבר משמין ולא וכמה צריך ליום. התחלתי לאכול לפי תפריטים. הגעתי לצבא לאחר 3 חודשים מסיום הלימודים ושברתי את התפריטים שבנו לי כי לא יכולתי להתאים את הצבא לתפריטים. עליתי תוך חודש 7 קילו. הרגשתי מגעיל עם עצמי והתחלתי להיות בולמי. לאחר שנה גילו נכות שהייתה לי וסיימתי את הצבא במשקל 55 קילו. התקבלתי מהר לאוניברסיטה מיד לאחר השחרור כי פסיכומטרי היה לי מגיל 16. באוניברסיטה שמו יותר דגש על זה שרזה=מצליח ועוד לא היה לי זמן לתכנן תפריטים אז התחלתי לדכא את התיאבון. זה היה בהתחלה שבוע צום ויום בולמוס עם משלשלים וספורט מוגזם למרות שידעתי שיש לי ברקע מחלת לב קטלנית. לאחר שהיה לי ריב עם אמא שלי וראיתי שדרך האוכל אני יכול לשלוט בה הפסקתי לאכול לגמרי ולקחתי רק משלשלים. בגיל 21 הגעתי למשקל 32 קילו. למזלי הפסיכופטי הבחנתי שסימני החיים שלי לא תקינים מעבר לרגיל {דופק מנוחה לרוב היה אצלי 40 ולחץ דם 90/60} הפעם לא הצלחתי לנשום ויד שמאל נרדמה לי לגמרי {הבנתי שמדובר על כך שהלב מאותת לי לשלום}.
שלחתי את עצמי למיון מיד והגעתי לחדר מיון עם ברדיקרדיה רצינית של 20 פעימות ללא גלי P וQ תוך כמה דקות חטפתי דום לב למזלי זה קרה במיון. בלי יותר מדי שאלות הוכנסתי לטיפול נמרץ לב. בערב התעוררתי מהקומה שהייתה לי ולמרות שמתתי לא רציתי לאכול כלום. מאז גיל 18 שגילו כי אני חולה בSICK SINUS SINDROME עקב בעיה גנטית נדירה בשם HOLT ORAM הייתי מועמד להשתלת קוצב. הפעם לא הייתה שאלה וקיבלתי מתנה לחיים קוצב DDDR. לאחר ההשתלה ובדיקת הקוצב ראו כי הלב כמעט ולא מייצר חשמל ותלוי 100% בקוצב. לאחר כחודש בטיפול נמרץ שבו עליתי 3 קילו חזרתי ללימודים. התחלתי לעלות במשקל עקב איומים מאימי כי אם לא אני עף מהבית והיא לא רואה אותי מתאבד שוב דרך האוכל. עליתי ל42 קילו עם בולמוסי אכילה. הרגשתי רע עם עצמי ותוך חודש ירדתי ל34 קילו. מיותר לציין ששוב חטפתי דום לב הפעם למזלי זה היה בשיעורי הקונדיטוריה שהתחלתי ללמוד{המשפחה עודדה אותי וגם ככה אהבתי והם חשבו שזו דרך טובה לעלות במשקל מהר}. כיום עקב מעבר של שני צינתורים נוספים וכך שהמצב הכללי של הלב שלי מחמיר מרגע לרגע עקב הבעיה הגנטית אני אוכל מדיכאון/משיעמום/משמחה או מהכל ואני מרגיש תמיד שאני יכול לאכול וזה מתבטא עם אפיזודות של הקאות או ספורט ברמה שאני יודע שברגע שאני יורד מהאופניים אני מסוגל לחטוף דום לב באותו הרגע ואת האמת לא איכפת לי. כל פעם שאמא שלי צועקת עליי אני יודע שהאכילה הקומפולסיבית שלי תעצבן אותה ואני אדחף אפילו חצי מגש מתוקים כדי לעצבן אותה

אני בת 17.4 ,הייתי באבחנה במכון להפרעות אכילה באיזור חיפה ,לאחר שבית חולים רמבם לא רצו לקבל אותי לטיפול מכיוון שאני מתחת לגיל 18.באבחנה שנערכה בצק סנטר [קופת חולים מכבי],על ידי רופאת ילדים ,דיאטנית ,ופסיכיאטרית ,קבעו שההפרעת אכילה שלי חמורה ומתלווה להמון דברים חוץ מההפרעה ,ואין להם מספיק אמצעים כדי לטפל בי שם .הם הציאו אשפוז יום בבית חולים זיו בצפת או בתל השומר ששם אני חושבת זה אשפוז מלא ...אני בעצם לא רוצה טיפול ,ואני יודעת שמטרת הטיפול תיהיה לחינם כי אני לא רוצה לצאת מזה .אבל כולם מלחיצים ,הבית ספר הרופאה ההורים .אני לא במצב של אשפוז מלא ,אני 160 מטר,ושוקלת 52,...השאלההה שלי בעצם היא אם אני ממשיכה בדרך הזאת שהדרך שאני מדברת אלייה היא :
אכילה מצוממצמת של עד 180 קלוריות ליום ,כל מה שנכנס לפה לא נבלע ,זאת אומרת אני לועסת ויורקת ,ומה שבכל זאת נכנס אני מקיאה אותו .
ויש לציין שלפני שנה שקלתי 87.המטרה שלי בדרך הזאת היא להגיע למשקל של -40.

אם אני ממשיכה בדרך הזאת ובאמת אני יגיע למצב שאני יזתקק לאפשוז מלא שאוטוטו אני בת 18,כאילו יש בכלל אשפוזים למישהו מעל גיל 18 ?
כאילו יש טיפול לגיל 18 ?בת דודה שלי בת 23 וגם באנורקסיה חמורה,היא שוקלת 31 קילו ,והיא לא מטופלת ולא כלום .